בית הסרט העברי

לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי

עד עתה מקובל היה שהסרטים שצילם אלכסנדר פרומיו (Promio) בשליחות חברת "האחים לומייר", בשנת 1897, במסע ההסרטה שלו בתורכיה, מצרים וארץ-ישראל, הם הראשונים שנעשו כאן.

אומנם ידוע היה ממקורות שונים וקטלוגים לסרטים של חברת "גומונט" על עבודה פילמאית אחרת במזרח התיכון שחלקה צולם גם בארץ באותה שנה ושתוצאותיה הוצגו בעולם בהצלחה רבה. הנושא היה "חיי ישו" לפי סיפורי הברית החדשה המצולמים במקום המעשה, במצרים ובארץ-ישראל. אולם כעבור מספר שנים נעלמו הסרטים האלה והיו כלא היו ומשום כך גם נמחקו מתודעת הקהל וחוקרי הקולנוע.

והנה במרץ 2007 קרה דבר שחוקרי תולדות הקולנוע מכנים "נס". בחלון הראווה של חנות עתיקות בלגית הופיעה קופסת סרטים, מוצעת למכירה. אנשי חברת "לובסטר" מפריס (המתמחה בגילוי ורפאות של סרטים קדומים), בראשות סרג' ברומברג (אחד מחשובי הרסטוראטורים של סרטים בימינו) הגיעו לשם כדי לקנות את הקופסה. אומנם בעל החנות ניסה לצנן את התלהבותם כשאמר שלא כדאי לקנות את החומר מפני שבקופסות יש רק נגטיבים ומי זה קונה נגטיבים שאי אפשר להציג אותם? כמובן שהם לא קיבלו את "המלצתו" של בעל החנות ורכשו את הקופסה שבחלון ועוד קופסות שהיו על מדפי החנות. כשחזרו לפריס ופתחו אותן נתגלה לעיניהם אוצר קולנועי מיוחד במינו: נגטיבים של סרטים שצולמו במצרים ובארץ-ישראל בשנת 1897. בבדיקה התברר שזה הוא הסרט "חיי ישו" האבוד משנת 1897.

כמה מנגטיבים אלה הודפסו מחדש על Positive Fine Grain והוצגו ביום עשירי באוקטובר 2007 בפסטיבל "ימי הסרט האילם" בפורדנונה שבאיטליה, 110 שנים לאחר שצולמו. האירוע היה חוויה לקהל הצופים, בוודאי לשלושת הישראלים שבו, כותב שורות אלה, הלל טרייסטר ודורון גלילי. סרג' ברומברג, המכיר אותנו כבר שנים רבות, ביקש שנעזור לו לזהות כמה מהאתרים. הצלחנו לתקן טעות בזיהוי (טבריה ולא מצרים), לזהות צילום בעכו (לפי מסגד אל-ג'אזר) ועוד כמה הערות. כעת נמצא החומר בשחזור נמרץ ויתכן שעוד בשנת 2008 נוכל לראות אותו במלואו.

מציאה כזו מעמידה לפני החוקרים כמה שאלות. אחת מהן: האם הנתונים הטכניים של הנגטיב מאשרים את הגיל המופלג של הסרטים. ובכן, עיצוב הפרפורציות העיד שמדובר בסרט נגטיב שהיה בשימוש עד סוף שנת 1897: Edison-perforation, 35mm nitrate camera negative. אישור נוסף בא מבחינת טיפוסי הקופסות (Collection ELGE, Lumière cans). השאלה הבאה הייתה האם מצבו הפיסי של הנגטיב מאפשר לרפא את הסרט, להדפיס לפוזיטיב חדש וגו'. החומר בן 110 השנים היה במצב של 6% "כיווץ" ((Shrinkage, בכל זאת הצליחה מעבדת "Haghefilm" ההולנדית לטפל בו ולהעתיקו. התמונות שראינו בפסטיבל היו באיכות מצוינת.

באשר לנושאי הסרטים השונים, למרבה המזל טרח אחד מבעליהם הקודמים ורשם על כל גליל סרט את הנושא, למשל, "מזרקה בבית לחם", "פנוראמה של טבריה", "ישו על הצלב", או "ריקוד בנצרת". הסרטים נשאו מספרים מ-1 עד 203, אולם בחנות נמצאו רק 93 גלילים. היעדרם של 110 סרטים מהווה בעיה המקשה על זיהוי מלא של פרטי ההפקה ועל פתרון סבך השאלות הקשורות בה (שרק על מקצתן הצבעתי כאן), אבל גם בחומר המצוי יש מה לגלות. כאמור יש תיעוד על הפקת "חיי ישו" במצרים ובארץ-ישראל, בשנת 1897. המפיקה הייתה הכנסייה הקתולית בצרפת. ארגון דתי זה התעניין מאוד בפיתוח חינוך ויזואלי ולכן פנה לשימוש נמרץ בפנס הקסם וסינמטוגרף. נראה שבאביב שנת 1897 יצאו הכומר האב באילי וצלם הסרטים אלברט קירשנר (Albert Kirchner, הידוע גם בשם Léar) מצרפת למסע הסרטה במזרח, כדי לצלם את "חיי ישו" לפי סיפורי הברית החדשה במקום התרחשותם. אפשר שזה הסרט הראשון על נושא זה, ואביהם זקנם של כל סרטי "ישו", עד לגועל נפש של מל גיבסון שר"י. בחלק מהסרטים שהתגלו אכן נראות סצנות מחיי ישו לפי הברית החדשה, למשל, "הבריחה למצרים", "הבשורה", "הערצת המאגים", "הערצת הרועים". אחרים, מהם פנוראמיים ומהם מתארים פעילות, נועדו כנראה לשמש רקע לסיפור חיי ישו, למשל, נופי הכנרת וטבריה או הנילוס וסביבתו במצרים, ולידם תמונות מחיי התושבים באזור. יש כאן חומר רב ערך למחקר היסטורי ואתנוגראפי; לראות את חומת טבריה לפני שנהרסה! לראות את האנטיליה בפעולתה! תמונות אוטנטיות מחיי הבדואים! אציין שאחת ההנחות המחקריות היא שהחומר שהתגלה בחנות העתיקות הוא אוסף של Outs או נגטיב שלא נכנס לגרסה הסופית של הסרט, אבל אין זה פוגם בחשיבות התגלית.

תוכן הסרטים ובעיית התאריך המדויק של ההסרטה (שאינו ידוע) מעלים גם את השאלה האם קדמה עבודתו של קירשנר לזו של פרומיו או להפך והאם יש יחס ביניהן? לשיטתי התכוון פרומיו בסדרת הסרטים שעשה בארץ, בתורכיה ובמצרים, ללכת במסלולו של עולה רגל נוצרי לארץ-ישראל. כלומר, יתכן ששתי חברות ההפקה, "האחים לומייר"והכנסיה הקתולית בצרפת, תכננו לצלם את הסרטים שלהן במזרח במחשבה על קהל יעד נוצרי. למען האמת לא זכתה השערתי לתמיכה רבה, אבל כעת, עם גילוי הסרטים של קירשנר על "חיי ישו",היא מקבלת תשומת לב רבה יותר.

המידע על חייו של צלם הסרט אלברט קירשנר אינו רב. ידוע שעבד בצרפת ויצר סרטים בשני תחומים שונים מאוד זה מזה: סרטים חינוכיים לכנסיה הקתולית וסרטי פורנוגרפיה לקהל הגברים הרחב. בשלבים שונים בחייו פיתח מצלמת סרטים חדשה, ניסה כוחו בהפקה ושיווק סרטים וניהל בית קולנוע. הסרטים שנמצאו מעידים כי קירשנר היה צלם מצוין וכישרוני ולי אין ספק שהוא האחראי לבימוי. עובדה היא שהסרטים מבוימים, יש בהם הדרכת שחקנים, גיבורים מוגדרים (ישו, יוסף אביו, מרים הקדושה, שלושת הרועים ועוד), יש עלילה (כנדרש מסרט דרמטי הנעשה לפי "הברית החדשה"), והמשכיות הנושא בין סרט לסרט; זה הוא אחד הניסיונות הראשונים להסריט ספר. יש סצנות עם שני שוטים, תנועת מצלמה, טריקים. גם בסצנות שאינן נוגעות במפורש בחיי ישו יש אלמנטים כאלה, כמו בסרט על מאלף הנחשים המצרי או על הכנת קפה במאהל בדואי. כאמור,אפשר מאוד שסצנות אלה הוכנו כרקע לסיפור חיי ישו וגם הן בוימו בקפידה בידי קירשנר, שברור מהתמונות שהיה לו ניסיון בהדרכת שחקנים מול מצלמת סרטים; אפשר שניסיונו בסרטי זימה עזר לו מאוד בהכנת "סרטי קודש". עבודתו של קירשנר היא אחת הדוגמות המצוינות לראשית התפתחות הדרמה הקולנועית.

וגם "ספקולציה" אחת: האם יש קשר בין סרטים אלה לעבודתו העתידית של גאון הקולנוע גריפית. הגרסה הראשונה של "סיפור חיי ישו" זכתה לתפוצה רחבה, גם בארצות הברית. מפברואר 1898 היה הסרט חלק מהרצאה מאוירת שהגיש הרברנד תומס דיקסון. לאחר זמן חיבר דיקסון את הספרים "חברבורות הנמר" (1902) ו"איש הקלאן" (1904) שעליהם התבססה עלילת סרטו של גריפית "בהיוולד אומה". האם ראה גריפית את ההצגה של דיקסון ואת סרטיו של קירשנר? האם הושפע ישר מהם או דרך ספריו של דיקסון? כעת בודקים אנשי "פרויקט גריפית" את ההשערה הזאת, קלושה ככל שתהיה.

ולחובבי הטריוויה: שלוש שנים לאחר תאריך מותו המשוער של קירשנר נתבעה חברת הסרטים שהקים בקהיר, מצרים, על הפצת סרטים פורנוגראפיים באירופה. האם באמת מת בתאריך המשוער או שמא נוספה עוד חידה לפרשת הפקת הסרטים מ"חיי ישו".

לקריאה נוספת

1. החיבור "סינמטוגרף בארץ הקודש"

Catalogue of the 26th Pordenone Silent Film Festival, pp 120-121 .2

שיירת גמלים ליד חאן

סצנה מהסרט: "שיירת גמלים ליד חאן", המקום לא-מזוהה (באדיבות סרג' ברומברג ו"סרטי לובסטר")