Text Size
רביעי 20 ספטמבר 2017

בית הסרט העברי

פרק שנת 1933, בסדרה של מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי. ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין1897 ל-1947, יופיעו בהמשך. חומר רב, שאינו מופיע כאן, עדיין טמון בארכיונים, ספרי זיכרונות, אוספים פרטיים, תכתובת משפחתית, עיתונות ועוד. אנו פונים לכל מי שמחקר הסרט העברי בארץ-ישראל יקר לו וברשותו דבר שלא הופיע כאן, שיואיל בטובו לשלוח אותו למערכת ואנו נדאג לשבצו בילקוט המתאים.

ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי - 1932: ליקט, העיר, ההדיר וערך:יוסף הלחמי (מהדורה ראשונה, תש"ע 2010, כל הזכויות שמורות ©2010)

1933

ספר "בית"ר", כרך ב', חלק א', 1933

ע' 151 – [הצעה לרכישת] פילם – סרט טוב על חיי הנוער הבית"רי בארץ-ישראל.

ע' 332 – הוכן סרט ראינוע על חיי בית"ר בארץ-ישראל, אלא שהממשלה לא התירה את הצגתו. הסרט הוצג פעמיים בזמן הקונגרס, וז'בוטינסקי[1] רכש אותו לעצמו ושילם את מחירו.

"דואר היום", ראשון בינואר 1933, ע' 4

הצגת בכורה של הסרט "עודד הנודד"

קהל גדול של אמנים, סופרים, עיתונאים ועוסקים במקצוע הקולנוע, נוכחו בהצגת הבכורה של הסרט העברי "עודד הנודד" שנערכה ביום ה' אחה"צ בקולנוע "עדן".

מר הלחמי[2]שעסק בבימוי הסרט הודיע שזו היא היצירה הראשונה והמשתתפים מקווים שבהדרגה יגיעו לתעשייה מושלמת.

בסוף דבריו הזכיר בצער את הילד דוד יעקובי ז"ל, שהשתתף גם הוא בין הילדים המשחקים בפילם.[3]

ההצגה היא שורה ארוכה של תמונות נוף נהדרות מא"י ומלאה מומנטים מזעזעים ומצודדים. משחקם של המשתתפים בסרט ובייחוד של משחקי "הבימה" גנסין[4] ופינקל[5] והילדים עודד וחבריו, הוא טבעי ומלא הבעה.

לאחר הצגת הסרט, נערכה בקפה ההונגרי[6] מסיבת תה לכבוד המשחקים.

"הארץ", ראשון בינואר 1933

"עודד הנודד"

חברת הפילם הארץ-ישראלי פא"י[7] הראתה ביום ה' באולם "עדן" לקהל מוזמנים את הסרט הגדול הראשון שלה "עודד הנודד" על פי סיפורו של צבי ליברמן וברג'יסורה של הלחמי.

מה שהושג ביצירת הסרט בתנאים הטכניים והחומריים, שבו נעשה הניסיון הראשון, יכול להיחשב לניצחון רב למפעל זה. נושא הסרט הוא אפיזודה קטנה מחיי הילדים בעמק יזרעאל והגיבורים העיקריים הילדים – נחמדים וטבעיים (בין המשתתפים קרבן נהלל – הילד דוד יעקבי). בסרט יש כמה מחזות יפים, המצטיינים – באמת האמנותית שלהם ואחדים מצילומי הטבע ההררי הפראי נהדרים. הסרט הוא מתנה יפה לילדי ארץ-ישראל ובייחוד לילדי הגולה, והוא ראוי להפצה בכל התפוצות.     י.ר.

"דבר", שני בינואר 1933, ע' 3

תוצרת מקומית בראינוע

גם בקולנוע "עדן" וגם בקולנוע "מוגרבי" מציגים השבוע לפני הסרטים העיקריים סרטי יומן ארץ-ישראליים. ב"מוגרבי" ניתן זה השבוע השני הסרט "חג הביכורים" לילדי ארץ-ישראל, מצילומי י. סגל ("מולדת").[8] ב"עדן" יומן ד' מצילומי אגדתי.[9] בין השאר יש בו צילומי לילה, כגון הדליקה שהייתה לא כבר בביהח"ר לתיבות תפו"ז.

“The Palestine Post”, January 4th 1933

ODED THE WANDERER (An All Palestinian Film)

The privet showing of this film at the Eden Theatre in Tel-Aviv can be considered a fair and satisfactory beginning for a film industry of Palestine.

“Oded The Wanderer” in a film version of a Palestinian Children’s story by Zvi Lieberman, and is in every way a suitable subject for a local industry still in its swaddling clothes. It was received even more sympathetically than might otherwise have been because David Yaacobi, the nine year old victim of Nahalal outrage, is by a tragic coincidence himself an actor in the film.

Halachmi, the young actor, who directed the film, should be congratulated on the manner in which he utilized the limited and primitive means at his disposal.

The individual successful scenes of group motion, reminiscent as they are of Pudovkin in “The Way to Life”,[10] lead one to hope that Palestine will produce films at least as good as those of other countries…

The Story

“Oded The Wanderer” is a film story of a ramble into the hills undertaken by the children of the Nahalal School. Oded stays behind to make an entry in his diary, loses his way and begins to wander alone in search of the road. At the appeal of the teacher, the colonists, including the father, ride out in quest of the lost boy. A tourist who had joined the children in their “Tiyul” now joins in the search, which permits the producer to include some successful comic shots. Oded’s two friends, who cannot wait in peace at home, go out in search of the boy with a kite on which his name is written. As a result he is found and things end happily.

Gnessin (of the “Habimah”) as the tourist is an extraordinarily well cast. Finkel (also of the “Habimah”) as the father has very little scope for showing his capabilities. Hurgin [Khurgel] takes the part of teacher. The children taking part in the film are pupils of Nahalal, Ramat-Gan and Shechunat Montefiore schools. Special mention must be made of one of Oded’s young friends who make a mark in his final scene with the tourist. He photographs well and has a very appealing smile. The romantic incident with the Bedouins is too little exploited, unfortunately; otherwise it might have been one of the most interesting parts of the film.

The film “Oded the Wanderer”, written by a Palestinian writer, and played by Palestinians children in their own background, should appeal greatly to children in general and to Jewish youngsters in particular.

"כּלנוֹעַ", ח' בטבת תרצ"ג, שישי בינואר 1933, ע’ 16

ניסיון שהצליח...  (רשמים מהצגת הסרט "עודד הנודד")

שעה של קורת רוח ואכזבה נעימה הייתה לנו הצגת הסרט "עודד הנודד" ע"י "שותפות פא"י" בקולנוע "עדן" בתל-אביב. אכזבה נעימה – אחרי עשרת הניסיונות[11] שנעשו כבר במקצוע אמנותי זה – ולא הצליחו. הסרט הארץ-ישראלי בכלל הוא בעיה קשה ומסובכת ולא בנקל אפשר להתגבר על המכשולים הרבים המונחים בדרך התגשמותו. ברם לסרט הארץ-ישראלי אנו מחכים זה כמה וחסרונו מורגש בהחלט בכל יום יותר ויותר. זה משנים אנו חוזרים ואומרים כי "טוב מראה-עיניים מהלך-נפש" ואין תעמולה יותר טובה ויותר מועילה לתנועת התחייה הלאומית מאשר להראות את כל מה שנעשה בארץ על ידינו במשך התקופה האחרונה, ואת ההולך ונעשה בה עכשיו, לבניינה ותחייתה. הראינוע והקולנוע, שתי המצאות הטכניקה שהעניקה לנו המאה האחרונה, יכולים לשמש אמצעי-תעמולה לטובת א"י, יותר מכל אלפי המאמרים ומאות הספרים הנכתבים לשם זה בלשונות שונות ואין איש קורא בהם. כי לעולם אינה דומה קריאה או שמיעה לראיה ומכשיר אמנותי זה – הסרט הראינועי והקולנוע – מכשיר אילם זה יכול לדבר אל ליבות ההמונים בשפה ברורה יותר מכמה וכמה דברנים ודרשנים מושבעים – כאן מדברת שפת המעשים והעובדות, המובנות לכל הרואים בכל קצווי תבל, בכל אופן עולה לנו תעמולה זו בזול יותר... אולם עד כה לא נמצאו עדיין גואלים לסרט הארץ-ישראלי ועל ידי "הניסיונות" נכווינו ברותחין.

הפעם יש לציין בשמחה ובשביעת-רצון כי הצעד הראשון הבטוח והאיתן, בדרך אל הסרט הארץ-ישראלי, נעשה בהצלחה. מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בסיוע הרוחני ובשימת-לב מצד הקהל ומנהיגיו לקבוצת-חלוצים זאת, שהוכיחה בעליל את מידת יכולתה ומסירותה הנאמנה. ב"עודד הנודד" (על פי סיפורו היפה של צבי ליברמן מנהלל)[12]יש לנו בפעם הראשונה, לא תמונות בודדות ונפרדות שאין ביניהן שום קשר הגיוני והכרחי, אלא כמעט עלילה, "סיפור המעשה" מחיי היהודים בארץ-ישראל. הפעם הוצג לפנינו סרט למעלה מאלפיים מטר, המושך את הלב, מרתק את ההתעניינות ומרכז את המחשבה במשך שעה וחצי, ומשרה מצב רוח של יצירה אמנותית באמת. יש בסרט זה רגעים רבים של הסתכלות נאמנה ושל היתול דק ועדין המרחיבים את הדעת ונותנים סיפוק נפשי גמור.

הבימוי של מר הלחמי מוצלח בכמה מקומות, אם כי לקוי הוא גם בשגיאות, דבר המובן מאליו בכל מפעל אמנותי ממין זה בראשית דרכו בחיים. מחבר השחקנים יש לציין את מ. גנסין (התייר האמריקני) המכניס רוח חיים וטבעיות במחזה. כך הוא גנסין, הוא נותן תמיד את עצמו. מר חורגל (המורה)[13] יכול היה להיות יותר זריז ופעיל. מצטיינים כמו-כן פינקל (האב) והגב' אשמן (האם).[14] טבעיים ונחמדים הם השחקנים הקטנים, הילדים, ובראשם גיבור העלילה "עודד" (פובזנר),[15] המצטיין בכישרונו הוודאי. כמו כן מפתיעים שני חבריו בתפיסתם הנכונה את תפקידם שנמסר לידם.

שאר השותפים ליצירה זו הם הצייר מר גולדין[16] והצלם אכסלרוד,[17] שנתנו ממיטב כוחם לדבר.

הכדאי להעיר על "החסרונות" של סרט זה?

כן ולא!

כן, משום הזהרה להבא; ולא – בשים לב לאמצעים הדלים העומדים לרשותה של קבוצה עקשנית ואמיצת-לב זו.

והיש כבר בסרט זה סרט ארץ-ישראלי?

לא; אבל הדרך היא נכונה והיא מובילה בלי כל ספק לסרט שאנו מצפים לו כל כך, הדבר תלוי עכשיו בקהל ובעומדים בראשו.

בכל אופן ראויה היא קבוצת פא"י לעידוד ולתשומת-לב אמיתית, באשר על ידה צעדה תעשיית הסרט הארץ-ישראלי צעד חשוב וניכר קדימה, וסרט ראשון זה "עודד הנודד", פותח דף חדש ויפה באמנות הבמה הארץ-ישראלית.  בן-ציון ידידיה[18]

"חזית העם",[19] שישי בינואר 1933

צעד קדימה בתעשיית הסרטים הארץ-ישראלית

ביום חמישי בשעה שלוש התקיימה לפני עיתונאים ומוזמנים הצגת הסרט "עודד הנודד" מתוצרת חברת פא"י (חברת הפילם הארץ-ישראלי). ההצגה ארכה כשתי שעות. הנושא – הרפתקאותיו של ילד ארץ-ישראלי שתעה בשעת הטיול עם חברים. המשחק (משתתפים בו משחקי "הבימה" פינקל, גנסין ואחרים) עמד על גובה אמנותי, מראות הנוף היו יפים מאוד, בתמונה מראים גם את ילדי נהלל. ביניהם – דוד יעקובי ז"ל. הסרט הזה מראה התקדמות רבה בתעשיית הסרטים הארץ-ישראלית, אשר עתיד כביר נשקף לה ואפשרויות רבות צפונות בה גם בשביל תעמולה ציונית בגולה במקום תעמולת השד"רים[20] שחדלה להשפיע על הקהל.

"דואר היום", 11 בינואר 1933, ע' 4

הצגת הבכורה של הסרט העברי עודד הנודד

הצגת הבכורה של הסרט "עודד הנודד" תוצרת סטודיה פא"י (פילם א"י) תתקיים היום בשעה 5 אחה"צ בדיוק באולם ראינוע "ציון". "הכניסה רק למוזמנים".

"דואר היום", 12 בינואר 1933

הצגת הבכורה של "עודד הנודד"

אבן היסוד לקולנוע העברי הונחה אתמול.

אתמול אחרי הצהריים הוצגה באולם "ציון" בפני מוזמנים, מטעם חברת פא"י (פילם ארץ-ישראלי), הדרמה "עודד הנודד". זוהי התוצרת הראשונה של ארצנו בשטח היכולת הראינועית. וההופעה הזו כשהיא לעצמה מצריכה עידוד והוקרה. המחזה מעובד לפי ספרו של צבי ליברמן. הבימוי נעשה על ידי ח' הלחמי, אמן צעיר ונמרץ, שעבר אסכולה של עמל ומסירות בתחום האמנות שלנו. הצייר הוא צבי גולדין. הצלם – נתן אקסלרוד. בתפקיד עודד מופיע ילד בן עשר, שמעון פובזנר. בשני תפקידי הילדים האחרים: משה טאוויל ומיכאל קלינגר. משתתפים עוד חורגל, דבורה הלחמי,[21] ש. אשמן ושני שחקני "הבימה": מ. גנסין וש. פינקל. אורכו של הסרט מגיע ל-2000 מטר והצגתו נמשכת כשתי שעות. רוב הצילומים נעשו בחוץ... קשה להאמין לרגעים שהעבודה הגדולה הזו נעשתה בלא יותר משישה או שבעה חודשים. אלה הן שמונה מערכות רוויות אויר ארץ-ישראלי, חיים על גבי קרקע, על גבי מולדת. הערכה אמנותית מפורטת על "עודד הנודד" תבוא.

"דבר", 12 בינואר 1933, ע' 5

הצגת הניסיון של הסרט "עודד הנודד"

הצגת הניסיון של הסרט "עודד הנודד" שהתקיימה אתמול לפנות ערב באולם "ציון", לפני קהל מאות מוזמנים, זכתה ליחס של חיבה ועידוד מצד הנאספים. טיב המשחק ותמונות הטבע הנהדרות מבטיחים הצלחה לניסיון ראשון זה של פא"י.

"דואר היום", 12 בינואר 1933, "דואר היום", 13 בינואר 1933

מודעה

הסרט העברי הא"י הראשון

תוצרת הסטודיה פא"י

עלילה מחיי הנוער בארץ-ישראל

עודד הנודד

בשמונה מערכות

בלוית מוסיקה מתאמת לסרט

בשבוע הבא ב"עדן" ת"א

"דואר היום", 12 בינואר 1933, ע' 4

יומן א"י "אגא פילם"

היומן הארצישראלי שיוצג בשבוע הבא בקולנוע "ציון" הוא הרביעי במספר בתוצרת "אגא-פילם".[22] היומן הזה מכיל כמה וכמה קטעים טובים ואין ספק שיומן זה הוא מוצלח עד מאוד ומעיד על כשרון והבנה מצד העוסקים בדבר. בתכנית רצוי להזכיר את הלווית הפרופסור שץ,[23]את טקס פתיחת חמי טבריה, את בואו של הנשיא [של ההסתדרות הציונית, נחום] סוקולוב[24] ובעיקר את הקטע המראה לנו את התחרות האופנוע בתל-אביב. קטע זה הוא מצוין הן מבחינת הצילום והן מבחינת החיווי המוסיקלי ואינו נופל מקטעיו של יומן אמריקאי ואירופי. הנקודה הגבוהה ביותר ביומן זה היא בלי ספק העליה לקברה של שרה אהרונסון[25] בזיכרון יעקב.

"דבר", 13 בינואר 1933, ע' 7

עודד הנודד, קולנוע עדן 

"דואר היום", 13 בינואר 1933

מודעה (קטע)

הצגה חגיגית בירושלים, באולם ציון [...] יומן ארצישראלי "אגא-פילם", חתיכת חיים ארצישראליים (מן העיתונות היומית) [...].

"דבר", 13 בינואר 1933, ע' 7

עודד הנודד ב"עדן"

ממוצאי שבת מתחילה בקולנוע "עדן" הצגת "עודד הנודד", סרט עברי ארצישראלי, תוצרת קבוצת פא"י.

"במעלה", 13 בינואר 1933

עודד הנודד

אינני יודע את מלאכת הניתוח לגבי יצירות אמנותיות. וכשאני בא לדון על יצירה – ספר, תמונה, שיר, קונצרט, הצגה, סרט – זוהי הבחינה שלי: אם היצירה מוציאה אותי מעולמי ומכניסה אותי לעולם אחר, עולמו של האמן; אם באותם הרגעים אני שוכח כי רגשנות וחוויות או פרי דמיון של אדם אחר לפני, ואני שוקע רובי ככולי בחוויות המוצגות לפני; אני חי אותן, אני אוהב, אני שמח ומצטער, מתלהב ונדכא, הכול לפי רוח היצירה אשר לפני – אזי היצירה בעיני יצירת אמת. וב"עודד הנודד" רבים מאוד המומנטים, בהם נעצרת נשימת הצופה, והוא שוכח לחלוטין כי באולם ההצגה הוא יושב, וכי כל המאורעות העוברים לפניו – על הבד הם עוברים. פרשה מיוחדת ב"עודד הנודד" היא מראות הטבע, הדרכים בהרים, הסלעים מלאי הוד-פרא, והמושב הירוק על גניו שחופף עליו הוד-יצירה ועמל-ישרים. המפעל הזה, העלאת חיינו בארץ ומראותיה על הבד – מפעל חשוב הוא. יושבי הגולה רבה תהיה תודתם. ואנו ברכתנו: מפעל גדול, כן ישתכלל ויתפתח!          בנימין

"דבר", 13 בינואר 1933, ע' 4

ניסיון ראשון הוא – אם כי לאמתו של דבר אין זאת יצירת הסרט הראשון בארץ. ידועים הסרטים שנוצרו ע"י המוסדות הלאומיים לצורכי תעמולה, אולם סרטים אלה לא היו אלא קטעי תמונות ובנות תמונות של מראות נוף ואישים. היה להם בעיקר ערך גיאוגראפי-אתנוגראפי. לפעמים היו אלה דרשות בדמות תמונות, יפות להרצאות תעמולה, בלוית פנס קסם, והארץ כאילו נועדה להוליווד, ולא רק של סרטים עבריים. על שטח גיאוגראפי קטן הן נפגשו כאן כל אזורי האקלים השונים, על החי והצומח שלהם. במשך יום אחד אפשר לעבור את הארץ לאורכה ולרוחבה מן הים עד המדבר, משלגי החרמון עד לכבשנו של ים המלח. זאת הארץ בה נפגשו כל התקופות וכל הדתות בזעיר אנפין.

היה זה רעיון מוצלח לקחת סיפור ארץ-ישראלי מקורי ולהופכו לסרט. אופן כתיבתו של צבי ליברמן פשוט וברור. הוא מעביר לפנינו קטעי הווי מפרכס. "עודד הנודד" הוא פרק מחיינו החדשים במולדתנו המחודשת, מעולם ילדינו. הבימוי מצדו הוסיף ושינה הרבה ובהצלחה. נחש-הנייר כאמצעי-הצלה הוא תכסיס-פילם מוצלח מאוד.

אעיר רק על ליקויים קטנים שאפשר עוד לתקנם. אין זה נכון, שמורה אינו פוקד את תלמידיו לאחר חניה לפני צאתם לדרך. קשה גם להעלות על הדעת כי אביו של ילד אבוד יחזור הביתה מיד לאחר הניסיון הראשון למוצאו ויפקיד את החיפושים בידי המורה בלבד. צילום החמור ע"י התייר האמריקני היא המצאה יפה, אולם אינה יכולה, לדעתי, לשמש סיום לסרט.

אולם לא בפרטים העיקר. הופעתם הראשונה של מר הלחמי בתור רג'יסור, גולדין בתור צייר ואקסלרוד בתור צלם היא בדרך כלל מוצלחה מאוד.

יפים הם בייחוד מראי הנוף שבסרט: סביבות-נהלל, הרי נצרת וירושלים. המשחק מוצלח ולפעמים גם יפה מאוד. מצטיינים פינקל ואשמן – אב ואם; גנסין נתן לנו טיפוס קלאסי של תייר אמריקאני ויצר גרוטסקה נחמדה; חורגל – מורה, היה לפעמים יותר מדי האמלטי-דאנטוני. במידה ידועה הליקויים הם בצד הטכני של הסרט. אולם מה נפלאים הילדים, וסוף סוף הם הלא העיקר בסרט זה.

את התפקיד הראשי של עודד ממלא שמעון פובזנר, את תפקיד חבריו – משה טאוויל ומיכאלי קלינגר. לבבית מאוד הייתה הילדה הקטנטונת – דינקה ליברמן [בתו של צבי], בשחקה עם הפטיש והמסמרים. עדת הילדים מילאה את תפקידה בהצלחה רבה.

הצגת הבכורה של "עודד הנודד" הייתה הצגת-ניסיון לסרט הארץ-ישראלי. ראינו לפנינו קטע מחיינו החדשים וחלק מארצנו המחודשת, בצורה חיה וטבעית והתרשמנו מאוד. זהו מפעל תעמולה מוצלח לתנועת התחייה שלנו, ומכיוון שהתוכן הוא כה אנושי, הרי באותה מידה ידבר גם ליהודי וגם לשאינו יהודי.               ש. א. יוריס 

"דבר", 13 בינואר 1933, ע' 7

"עודד הנודד" ב"עדן"

ממוצאי שבת מתחילה הצגת "עודד הנודד", סרט עברי ארץ-ישראלי תוצרת קבוצת פא"י. 

"דבר", 13 בינואר 1933, ע' 15

השבוע מתחילים להראות בראינוע "עדן" בתל-אביב את התמונה "עודד הנודד". זוהי תמונה מחיי הילדים בארץ. בפעם הראשונה יוכלו ילדי א"י לראות את עצמם בראינוע: זהו הסרט הראשון אשר צולם והותקן בארץ. ב"עודד הנודד" יוכלו גם ילדי חו"ל לראות ממראות הארץ ומחיינו. עודד הנודד תעה בדרך בלכתו לטייל יחד עם חבריו בין ההרים, אבל אל פחד – הוא נמצא, נמצא.

מכתב – מאת: יעקב בן-דוב, 15 בינואר 1933

לחברת פא"י – תל-אביב, לצלם ולבמאי שלום.

תודה לכם עבור הזמנתכם להצגת הבכורה בירושלים ליצירה שלכם "עודד הנודד". הייתי על היציע בשעת ההצגה וראיתי בה את התאמצותכם ושאיפתכם ליצירה. בלי לקחת בחשבון אי אילו ליקויים טכניים, שהם בוודאי מקריים, כמו הזעזועים של המכונה, בעיקר בחלק הראשון של התמונה או תנועה פנימית, ניכרת יותר מידי של אוהל, ברצון להזכיר שזו נשיבת רוח, יש לראות הן ברג'י [בימוי] והן בצילום כוחות פוטנציאליים בדרך התפתחותם ויש לברך אתכם בברכת יישר כוח. די להזכיר עצם הרעיון של כדור המעופף, אשר איננו בסיפור של המחבר, וכן הטיפול של האם בחַי ואובדן החַי שלה, לשבחן של האימז'ות וכן הצילומים הפַּן-חרומטיים של הפורטרטים ובאי אילו מקומות מוצלחים בטבע. לזכותו של הצלם, מומנטים המרמזים לכיוונים נכונים ביצירה. ובנוגע לקול שבנועַ, יש לאמור לע"ע, הקול קול עשיו והידיים ידי יעקב, ובזה אתם בוודאי אינכם אשמים. יגעת ומצאת [תאמין].   בברכה ובכבודי. בן-דוב[26]     

"דבר", 16, 18, 19 [ועוד] בינואר 1933, ע' 6

הערב בקולנוע "עדן" החורף תל-אביב

עודד הנודד

הסרט העברי הראשון, בלוית יומן מעניין מאוד

"הארץ", 16 בינואר 1933

עודד הנודד המעודד

הסרט העברי הראשון "עודד הנודד", סרט רגיל בן 8 מערכות ובמלוא מובן המלה מתוצרת הארץ, יש בו עניין לא רק מבחינה סינמטוגרפית אלא גם, ואולי בעיקר, מבחינת "בראשית" שבה, העשויה לעודד את יוצריו ולאמץ את ידיהם לקראת המשך מבורך בהכנת סרטים עבריים מקוריים, אשר ימלאו במידת מה את החלל הריק בשטח יצירה זה בארץ. בעלילה העממית, המאלפת והטבעית של מר צבי ליברמן, איש הכפר והעבודה, המציגה לפנינו פרק זעיר ממאורעות ילדי העמק בטיול ומהרפתקאותיו של נער נבון, שתעה בהררי הארץ, נתגשמה על הבד (אגב בשינויים גדולים) אומנם לא על ידי "מומחי הבד" המושלים במכמני הפילם והמזוינים בכל טוב ובעושר הדרוש ליצירת סרט מוצלח, כי אם על ידי משחקי תיאטרון מוכשרים מאנשי "הבימה", ה"אוהל" ו"המטאטא", שלא עסקו עד עתה ביצירת סרטים בעלי ערך מקצועי ואמנותי רב ושלא קיבלו הכשרה שיטתית במלאכת הפילם, ולצידם ילדי הכפר אשר כל קשרם עם הפילם או התיאטרון מתחיל וגומר בביקור בהצגה, ותפיסתם את העניינים האלה מותנית מהסברת אבא ואימא. לזה יש להוסיף כמה שגיאות טכניות וצילומים שבמקצת הם בלתי מושלמים וגם לקויים מבחינת אמנות הצילום של הראינוע המצריכה דקות והבנת התפקיד. ואף על פי כן יש בה בהצגה זו משהו המסב קורת רוח וסיפוק נפש. בסרט העברי הראשון הזה, המרתק לעיתים קרובות את התעניינות המסתכל, תמצאו קטעים שיש בהם מאמצים אמנותיים וניצוצי תפיסה, שיותר ממה שהם מוכיחים על ההישגים (אף אלה הם גדולים), הם מעידים על אפשרויות רחבות במקצוע הזה בארץ-ישראל.

מקבוצת השחקנים מושך את התעניינות המסתכל בראש ובראשונה הנער פובזנר, בכישרון ההבעה, בהשקעת רוחו בתוך תוכו של המחזה ובתפיסת התפקיד שהוטל עליו. לגנסין (התייר האמריקני) ניתנת האפשרות להצטיין בגלל המצבים ההיתוליים ובכוח העממיות, המקרבת לבבות. פינקל וחורגל ניסו לתת מה שאפשר, אבל החמיצו כמה הזדמנויות להצטיינות. הגברת אשמן הופיעה כאם הכואבת את כאב בנה. חמודים היו החברים של עודד. הרז'יסור  הלחמי הראה הבנה בהכנת הסרט.

אין ספק כי היישוב העברי בארץ והציבור היהודי בפזורי הגולה יקבלו את הסרט הזה כתשורה ויתנו יד להמשך הפעולה לקראת הקמת תעשייה משוכללת על שדה הפילם העברי המקורי בארץ.  שמעון סאמט[27]

"דואר היום", 18 בינואר 1933, ע' 3

אורות וצללים באמנות

"עודד הנודד", הסרט העברי הראשון

במוצאי השבת ראיתי בתל-אביב את "עודד הנודד". אין צורך כבר לומר לציבור שלנו מהו "עודד הנודד". מהו, ראשית כל, בדרך כלל, ומהו בעיקר לגבינו אנחנו. בדרך כלל זהו סרט טוב, סרט נאמן, ולגבינו אנחנו זהו הסרט העברי הראשון. עברי, ואני מדגיש על עברי, לא רק במובן הרגיל של המלה, אלא עברי שהרוח הזו שתולה בו, מן המטר הראשון עד האחרון.

שמעתי אומרים ומבקרים כי הסצנריו שזוף במקצת, שכל העלילה פשוטה מדי. דווקא על כך אני מברך את יוצרי הסרט שידעו להישמר מפרודוקטים סנסציוניים, מאינטריגות אקזוטיות, מכל אותם הסממנים היוצרים את הסרטים המנופחים והמזויפים. יש ב"עודד הנודד" כנות. וזו מעלה שבכל השטחים של האמנות היא חשובה עד מאוד וראשונה לכל מעלה.

בהירות התמונות מפליאה אותנו. אומנם יבואו אנשים ויאמרו לנו שהאוויר הצלול של ארצנו הוא דבר נפלא ואין כמוהו טוב ונוח לצילומי ראינוע. אולם גם האוויר הטוב והנוח זקוק ליד מאלפת ושולטת. הן לא נשכח כמה וכמה ניסיונות עלובים נעשו אצלנו עד היום בשטח זה. כאן, ב"עודד הנודד", משחק האור והצל הוא מצוין. התמונות לא רק שאינן מטושטשות ואינן רוטטות, אלא הן חלקות ונעימות. מורגשת יד, יד של צלם בעל כישרון, רציני ובעל מצפון. הדברים האלה מוקדשים לצלם נתן אקסלרוד.

אין אני יכול, למרות רצוני הטוב, לומר מלים מעודדות בנוגע לילד הממלא את התפקיד הראשי. "עודד הנודד" הוא סרט מצוין ועודד בלי מירכאות הוא ילד חיוור ובלתי מגובש. האשמה בזה אינה מוטלת לא על צבי ליברמן מחבר הספר ולא על הילד עצמו. הבחירה הייתה לא טובה. גם השני, זה שבתפקיד מיכה, אינו מדבר ללב. אולם לעומת זה, יש כאן שלישי, שמו דומני טאוויל, המעורר אותנו עד מאוד. העיניים וקמטי הפנים מלאים נוגה, לא רק נוגה נפשי, אלא נוגה אמנותי, נוגה בשביל המסך. רצוי מאוד שכותבי הסצנריו שלנו יחברו דבר מה מיוחד לצורך הכישרון הפשוט, הצעיר והפרימיטיבי הזה.

גנסין ופינקל אינם מביישים את שמה הטוב של "הבימה" על הקרשים. הגברת אשמן היא כנה, טבעית וטובה. הגברת הלחמי היא בדואית יותר מדי לבנה. מר חורגל טרגי במקצת... נחוצה טבעיות במשחק, ומר חורגל סובר משום מה שהמורה במושב שבעמק חייב להיות טיפוס הדומה לטיפוסים הנוצרים על ידי ורנר קראוס[28] ופריץ קורטנר.[29]

לאחרונה: הבמאי הלחמי ראוי לכל המחמאות ולכל דברי העידוד. אני מכיר את הלחמי לא מתמול שלשום. הוא למד באסכולה הקשה של אמנות ארץ-ישראל. שבע הרבה עמל והרבה אכזבות. אני מאושר היום להיווכח שהעמל והאכזבות הולידו דבר מה נאה. הפרי שמצמיחה לנו היום הקרקע של בית היצירה שלו הוא פרי משובח. אני אומר ברצינות רבה שעל הלחמי לנסוע לכמה שנים לגרמניה ולאמריקה, לראות הרבה, להסתכל הרבה, וללמוד. אזי כשישוב אלינו – אם ישוב! – יעשה כאן בלי ספק דברים גדולים. אני מבקשכם לשים לב באיזו שליטה של רבן הוא מוליך ומנהל בסרט את הילדים, אלמנט כה קשה על הבמה ולפני הצלמניה. שימו לב כיצד הוא יודע לגבש את הסצנות של האנסמבל. כל דבר הוא מחוטב, כל דבר הוא שלם. והדברים הקטנים האלה מהווים את השלמות כולה.        אורי קיסרי[30]

"דבר", 19 בינואר 1933, ע' 5

"עודד הנודד"

פילם ארץ-ישראלי ראשון, תוצרת מקומית, מקורית, הוכנה בכישרון. משתתפים בה ילדי נהלל ושחקנים טובים מהתיאטרונים שלנו. עצם ההצגה רווית-רגש וחיים, גדושת תמונות נוף מכל הארץ. אך אין הקהל נוהר לראותו, כשם שהוא כרוך אחרי סרט לועזי אשר נושאו מגרה מעט את הדמיון ואת העצבים.

האומנם אין הקהל מתעניין ביצירה מקומית? ואם ככה יענה הקהל ליצירה ראשונה במינה בלי אהדה ואהבה ההולמות את ביכורי הסרטים שלנו – אנה נבוא? ולו גם לקויה היא ההצגה במידת מה, הן אם נסגור בפני יוצריה את האפשרות לקידום המפעל ע"י חוסר התעניינות, ודאי וּודאי ישותק הדבר בעודו באבו. והן הסרט יפה הוא, ויכול להעניק לרואיו תענוג אולי לא קטן מזה של הפילמים הקולניים הלועזיים.               אנדה

"כתובים", 19 בינואר 1933, ע’ 5

הסרט הארץ-ישראלי הראשון

"עודד הנודד", הסרט הארץ-ישראלי הראשון, הוא קודם כל פרי הארץ. יוצריו (הבימוי: הלחמי; הצילום: אקסלרוד; הצייר: גולדין) נתכוונו בעיקר, כאמור, כלפי ההפעלה החינוכית. תקופתנו נחשבת כתקופת הילד והנוער. יישובנו דבק בייחוד בסיטרא [צד] של ילדות. טבעי הוא, שהסרט הארץ-ישראלי הראשון, הנהו בראש ובראשונה מפעל חינוכי.

מגרעות? ליקויים? וודאי ישנם בסרט זה. נעדרים מונטאז' משוכלל, מקצועיות המשחק (ילדים בעלי כישרונות). על-פי-רוב הרושם: תינוק המרקיד את אצבעותיו הרכות על מנענעי הפסנתר. חסרים החטיבה המושלמת והגיבוש, העושה את הסרט חגיגי ומוצק. ואף-על-פי-כן מורגשת כאן דינמיקה ודרמתיות טבעית. לפנינו לא סרט בעל מגמה מלאכותית, שיוצריו רוצים לכפות עלינו "הפי-אנד" זול, אלא סרט ריפורטאג'י הרפתקאתי. כדרך שהסופרים מחברי הביוגרפיות מחקים את הנוסחאות של המפקדה הצבאית משדה הקטל, כך קניבוקר וארווין קיש[31] וזורוויין משמשים ליווי לחיבורים הביוגראפיים, ומהם מופקת השפעה על זרמי החיים האמנותיים והספרותיים, הלא גם גרבו וברגנר[32] והרבה מתוצרת "אופא" ו"אמלקה",[33] כמו כן הסרט הסובייטי, בזמן האחרון, הם על-פי-רוב נוסחה רפורטאג'ית בלבד. ברור, עלינו להתייחס אל הניסיון הראינועי הראשון שלנו במידת התקווה והביטחון להבא. אבל כבר הגרעין האמנותי והשאיפה למקצועיות שנתגלתה כאן מספקים במידת-מה. משמע: צפויות האפשרות והיכולת ליצירת ענף תוצרתי חדש על אדמת ארצנו (אם נשווה את הסכומים הכספיים המושקעים בהכנת הסרט "עודד הנודד" לעומת כל סרט שהוא תוצרת חוץ-לארץ, הרי לא נאמין למשמע אוזנינו). אלא שעלינו לציין כי בסרט זה הייתה המגמה החינוכית נקודת המוצא. רק לאחריה התחילו החיפושים אחרי הצד הספרותי (הספר "עודד הנודד", ששימש מצע ספרותי לסרט, הנהו אם כן דבר שבמקרה בלבד). אבל איננו חושבים ששיטה מקרית זו יכולה להיות מוצדקת גם כן כשיטה להבא. יתכן כי מחברי הסרט רצו לנסות קודם-כל את כוחותיהם בטכניקה פילמאית כאן בארץ – שהם הלכו לחפש ענייני כיוון ותוכן. ואם אומנם הבחירה של הסיפור היא מוצלחת במובן ידוע, הרי יש אף-על-פי-כן גרעון במידת הרצינות הדרושה לסרט חינוכי דווקא. בכל אופן שלב ראשון יש כאן. הרוצים ליהנות מהנוף הארץ-ישראלי ולראות את ארץ-ישראל המתהווה, ימצאו בסרט זה פתח-תקווה למבוקשם.       מאירי

"כלנוע", כ"ב טבת תרצ"ג, 20 בינואר 1933, ע' 8 ו-14

"שנחאי אקספרס" פון-שטרנברג

"קול המדבר" ואשינסקי

"עודד הנודד" הלחמי

לא נזדמן לי לראות את הצגת הבכורה של "עודד הנודד" וברטט-מה פרשתי את העיתונים לאחר ההצגה הזו לראות מה כותבים מבקרינו המושבעים והבלתי מושבעים על הסרט הזה. אמרתי ברטט, מפני שזמן רב ציפיתי להופעתו. לא אגזים אם אומר שמזה חמש שנים מחכה אני לסרט העברי הראשון שנוצר בארץ-ישראל וברוחה.

והנני מודה שהביקורת שלנו קיפחה את ערכו של הסרט ואפילו מאמרו של מר ידידיה, שנתפרסם על עמודי "כלנוע" הקפיד יותר מדי ודקדק דקדוקי עניות.

ואולם לאחר שראיתי את הסרט בהצגה מיוחדת שהתקיימה בירושלים – אין אני יכול להבליג ולעבור על המאורע הזה בשתיקה.

במשך השבועיים האחרונים ראיתי סרטים אחדים והנני להתעכב על שלושה מהם: "שנחאי-אקספרס"[34] עם מארלין דיטריך,[35] "קול המדבר"[36] עם נורה ניי[37] ו"עודד הנודד" עם הנער פובזנר.

בחרתי דווקא בשני הסרטים הזרים בהיותם אופניים ושונים זה מזה. בדעתי להשוותם ל"עודד הנודד", בכדי להוכיח ש"עודד הנודד" עולה מכמה בחינות על תוצרת חו"ל ולכל הפחות אינו נופל בערכו מסרטים אלה.

אתחיל ב"שנחאי-אקספרס". כשרואים את מארלין דיטריך בפעם הראשונה היא מקסימה ומדהימה כאחד. בשניה עודנה מושכת. בשלישית מתרגלים ובפעם הרביעית היא מעמסה. פשוט קשה לנו לראות את האישה הפאטאלית, בעלת ה"סקס-אפיל" (ולו גם תהיה היא היוצרת של "סקס-אפיל" זה), שנשמתה ומצפונה רקובים, ולבסוף להיווכח שדווקא אישה זו, הממיטה אסון על כל רואיה ומאהביה, דווקא לה יש נשמה זכה, טהורה וקדושה. כזו הייתה מארלין ב-27-X [ארה"ב, 1931], כזו הייתה ב"מרוקו" [ארה"ב, 1930], כזאת נשארה ב"שנחאי-אקספרס". תמיד אותו המבט ה"ואמפי", תמיד אותו התפקיד, תמיד אותן התנועות, עייפות החיים, כביכול, תמיד אותה המסכה, אותה בת-הצחוק ואפילו אותן הדמעות.

הקולנוע "אופיר" זיכה אותנו ב"פאר העונה", "מסמר ההתעניינות העולמית", וחשב כנראה שביצירה זאת ימצא הקהל "תנחומים" לאחר כל "הפאר" מתוצרת הוליבוד, שקולנוע זה כה להוט אחריה ומגיש לקהל שלנו מדי שבוע בשבוע. אולם גם הפעם הכזיבה אותנו האישה- ה"ואמפ" והוכיחה שבלי פון-שטרנברג[38] אין לה כל ערך, ממש כגרטה גארבו או בריגיטה הלם[39] בלי במאי טוב.

יוסף פון-שטרנברג, כן. הוא גאון. וב"שנחאי-אקספרס" הוכיח זאת עוד פעם. אומנם, כבד הנהו במקצת אבל הוא יודע לעבוד, יודע להגיש לעולם יצירה שלימה בלי פגימה כל שהיא בבימוי. על אי-כשרונה של מארלין יודע שטרנברג לכסות באפקטים ולאו דווקא זולים. כל צילומי שטרנברג הם גאוניים; ובמקום ששטרנברג יצליח לצלם - לא יצליח כל במאי אחר (מלבד פריץ לאנג,[40] אולי). פון-שטרנברג שולט בחומר אשר בידו ומשביצו במסגרת הרצויה לו. במסגרת שטרנברגית.

אבל בסך-הכל - מה אנו מקבלים? מאקסימום בבימוי – אפס במשחק. היצירה אינה מושלמת, אפוא.

ועל זה לא כתב אף אחד ממבקרינו, גם על "קול המדבר" לא כתבו. שמא תאמרו: אין עניין לכתוב על תוצרת זרה? טעיתם. אילו היו מנתחים את כל הסרטים המובאים ארצה – היינו נוכחים, ש"עודד הנודד" עלה מכמה בחינות על הרבה סרטים אחרים.

אני פונה את הסרט "קול המדבר" בבימויו של ואשינסקי.[41]

לפולניה ישנה תעשיית סרטים העובדת מזה עשר שנים (נא לזכור: עשר שנים). פולניה יצרה כבר עשרות פילמים. כל סרט מתקבל שם כפאר היצירה. כל סרט חדש עולה על הקודם והעם הפולני מתגאה: אנחנו יצרנו אותו! וסוף סוף מה אנו רואים? אף אחד הסרטים האחרונים מתוצרת פולניה לא יתחרה  עם הסרט הארץ-ישראלי הראשון. אינני מדבר על הסינכרוניזציה. בזה אין להאשים את היצרן, כי המצאה זו חדרה זה עתה לפולניה ונמצאת שם עדיין בבחינת ניסיון. דברי מכוונים לצילום ולבימוי.

לדעתי עולה נורה ניי במשחקה על מארלין דיטריך וגרטה גארבו. לפנינו לא מסכה, לא "ואמפ" ולא "סקס-אפיל" מודרני, כי אם משחקת מחוננת בכישרון המשחקת על הבד. פניה יודעות תנועה, מביעות דבר מה. משחקה הוא לבבי, חי, מדבר אל הלב. וכן יתר המשחקים.

אבל הצילומים... אני יכול להכריז בגאווה ולומר: אדונים נכבדים! בואו ארצה ישראל ללמוד את מלאכת הצילום מ"אגא-פילם" ומ"פא"י". היומן מס 4 ו"עודד הנודד" - הוכיחו.

והוא הדין בנוגע לבימוי. כשרואים את "קול המדבר" מתקבל הרושם כאילו ערך לו הבמאי ואשינסקי "רצפט" להכנת הסרט ובין כל יתר המטעמים נמצא רשום גם "הומור". אבל ההומור נזרק אל תוך התבשיל הכללי ונשאר מונח כגוש מלח בלי להימס (ושוב נזכר ב"שנחאי-אקספרס" מה עשה פון-שטרנברג עם ההומור וכיצד סידרו בסרט). ישנן עוד דוגמאות של בימוי לקוי, למשל "החוטא האמיץ" עם פּאלנברג.[42] אבל שם מורגשת יד תקיפה, חרדת קודש ותכנית מסוימת. ב"החוטא האמיץ" נכשל הבימאי אומנם, אבל לא מפני שהיה חסר יכולת וכשרון כי אם מפני שקידש יותר מדי את עבודתו ואת פּאלנברג. לא כן ואשינסקי, זה האחרון נכשל מפני שהעמיס על שכמו עבודה אחראית מדי וכרע תחת המשא.

ושוב בגאווה: הבימוי של הלחמי עולה על זה של ואשינסקי. והן הלחמי הנהו בימאי צעיר, הן "עודד הנודד" הוא סרטו הראשון (מלבד "ויהי בימי..." שנוצר בבחינת ניסיון).

ב"עודד הנודד" אנו מרגישים פעם אחת את מזרק האור על פני המשחק. ואילו ב"קול המדבר" אין אף צילום אחד (הכוונה ל-Gross-Aufname) שהמזרקור לא יורגש בצילום. והיכן ניסיון עשרת השנים?

ועוד: מה הם האמצעים של החברה הפולנית ואמצעי פא"י? מה הן האפשרויות הטכניות שלהם ושלנו? הן פולניה שוכנת באירופה וא"י היא אזיה... הבקיא בסרוט יודע כמה קשה העבודה בתנאי הארץ ומה דלות האפשרויות כאן. ואם לאחר כל זה יצרה ארצנו את "עודד הנודד" הרי ראויים אנשי פא"י לשבח ולתודה.

המשחק בסרט "עודד הנודד" עולה על המשחק ב"שנחאי-אקספרס" ובצילומים עולה על ואשינסקי הפולני. ב"עודד הנודד" מורגשת עבודה עיונית, עבודה מסורה ומסוימת, הן בבימוי והן בצילומים. ובמשחק? הנער פובזנר הנהו כישרוני ובתור ילד מלא את תפקידו על הצד היותר טוב. כן גם שני חבריו. מ' גנסין יצר טיפוס מעניין והעבירו על הבד בשלמות ובכישרון רב. פינקל, אשמן וחורגל, שתפקידיהם הם קטנים ביותר, יוצרים את מצב הרוח המתאים, מוסיפים נוי לרקע הכללי של הסרט. הצילומים ההמוניים הצליחו מאוד ואין להשוותם כלל עם אלה שבסרט "קול המדבר".

הלחמי ידע לנצל את הטבע שבארצנו. בתור בימאי צעיר שולט הוא בסוד חוסר השעמום – מעלות נוספות החסרות לואשינסקי ויש להתפלא שמ"מסתרי הטראם"[43] ועד "קול המדבר" לא התקדמו הפולנים כמעט, בו בזמן ש"פא"י" הראתה נפלאות מפורים (ויהי בימי...) ועד חנוכה (עודד הנודד).

לא אומר שהסרט "עודד הנודד" אין בו ליקויים כל שהם. ישנם וישנם. אלה הם ליקויים טכניים אחדים. אבל על כן העמדתי אותו בשורה אחת עם הסרט הפולני, בכדי להוכיח שעם כל הליקויים האלה עולה הוא עליו בהרבה וזה ממלא את לבי גאווה ומוסיף תקוה שאנחנו נתגבר על כל הקשיים במשך זמן קצר מעשר שנים, אם כי באסיה ולא באירופה משכננו.

שבי [שלמה בן-ישראל][44]

"דואר היום", 25 בינואר 1933.

אורות וצללים באמנות

ח' הלחמי, במאי-הבד הראשון בארץ-ישראל...

אני הכרתיו בשנת 1927. זה היה בסטודיו של התא"י, בהנהלתו של גנסין. הלחמי נמנה אז על תלמידיו של חלוץ הבמה בארץ. כיום אנו רואים את גנסין משחק בסרט שבימויו מתנהל על ידי הלחמי. אשרי הרב ואשרי התלמיד!

הוא היה שקט בימים ההם ושלו, הבמאי שלנו. מבעד לזגוגיות המשקפיים היה משקיף במבטו החודר על סביביו. באחד הערבים הוצג "הצרצר" של דיקנס.[45] הלחמי בנה אז בניין מצוין של טיפוס. זו הייתה סילואטה נאמנה, קוים קולעים.

אחר כך נתפזרו חברי התא"י. גנסין חזר אל "הבימה" ואני הייתי פוגש את הלחמי תועה בסמטאות שבקרבת שפת הים, כשהוא חולם חלומות.

לבסוף נספח גם הוא אל "המטאטא". גדולות לא עשה שם. האינדיבידואליסט שבו לא יכול היה להשלים עם התפישה הקולקטיבית, הקלה, של להקה זו. אז, בימים ההם, זוכר אני, נתקלתי בו ואמרתי לו:

- אתה הולך ושוקע הלחמי...

הוא הביט בי בעיניו ה"קונרד-וידטיות"[46] וענה:

- אני מחפש...

במשך חודשים רבים, אולי אפילו יותר מזה, לא שמעתי דבר אודותיו; ובאחד הערבים סיפרו לי:

- מסובבים סרטים גדולים אצלנו...

צחקתי:

- ומי המנצח על העבודה?

- הלחמי...

ומתוך נימוס לא צחקתי הפעם אלא בתוך תוכי.

כיום הוא מונה שני סרטים. "ויהי בימי..." ו"עודד הנודד". אין ספק שאריך פון שטרוהיים וססיל דה-מיל וקינג וידור גדולים ממנו, ואפילו ארנסט לוביטש. אין ספק שעוד עליו להרבות בלימוד ובחיפושים. אולם כמו כן אין ספק שהוא הגדיל לעשות.

היום איני צוחק יותר כשמזכירים את הבמאי הלחמי באוזני. אני מוצא לנחוץ לומר ברצינות:

-         זהו בחור כארזים... וזהו במאי בחסד עליון!          אוריאל דן [אורי קיסרי]

"מאזניים", 26 בינואר 1933, ע’ 14

"עודד הנודד"

הצגת ה"פא"י" ב"עדן"

התחלה צנועה. המחבר - איכר מנהלל. הביום – "פנימי", לפי מבטא "הבימה". המשחקים ברובם ילדים מנהלל. ה"גיבור" הראשי, אם איננו טועים תלמיד בית החינוך לילדי עובדים.

אם לקבל בחשבון את התנאים המיוחדים, - הטכניים בעיקר – אפשר לראות בהצגה ראינועית זו ניסיון שכמעט הצליח. מה שפוגם בעיקר – היא איזו מונוטוניות בפרשת נדודיו של עודד; בפעולה וגם בנוף. צבע ההרים האפרורי מתחיה על ידי מאורעות לעתים פחות קרובות מן הראוי. הוגד לנו, כי בינתיים נעשו כמה שינויים בהצגה. אם על ידי שינויים אלו נתמעטה האפרורית, וודאי שזה לטובת ההצגה.

המשחקים? הקטנים היו בדרך כלל טובים מן הגדולים. שלושת הגיבורים הראשיים – עודד וחבריו היוצאים לחפש אותו – היו פשוט נחמדים; הם חיו. הגדולים, לצערנו שיחקו. התייר האמריקאי (גנסין) היה מבדח.

כללו של דבר, התחלה, שהיא צריכה לשמש ניסיון ומעבר לכיבושים גדולים יותר.

F. [יעקב פיכמן][47]

 

“The Palestine Post”, January 26th 1933, p. 3

JERAUSALEM A CLEAN CITY

“I have been tremendously impressed with the cleanliness and beauty of the city of Jerusalem, as contrasted with the other capitals I have visited on my tour”, declaring Mr. Mark Hellinger in an interview with a representative of the Palestine Post. Mr. Hellinger, who is known in America for his daily columne called “All in a Day” published in some 70 newspapers, is now in Jerusalem with a camera man taking moving pictures of people and sights here, as part of a round-the- world film being produced by the Universal Pictures.

 

"דואר היום", 27 בינואר 1933, ע' 2

מנקודת מבטי – שורות אחדות על תוצרת סרטים עברים

לא ביקורת ולא דברי פרסום. אני רוצה רק להעמיד את הציבור הירושלמי, הציבור היהודי הירושלמי כמובן, שבשבוע הבא יוצג באחד מבתי הקולנוע הסרט "עודד הנודד", הסרט העברי הראשון מתוצרת המקום. רוצה אני שיהא ברור לכל יחידה ויחידה  של הציבור שחובה היא לראות את התמונה הזו. מס הוא זה, מס עידוד לפועלי היצירה. לא מס לגבי בעל הקולנוע, אלא מס ליוצרים שהתענו שבעה חודשים ויצרו יש מאין. אנו מכריזים בכל ימות השנה על הצורך והחובה לקנות נעליים עבריות, לאכול שוקולדה עברית, זכרו: לחם ושעשועים. הרומאים הקדמונים ידעו מה שדרשו. צריך שגם השעשועים שלנו יהיו שלנו, עברים ובעברית. אחר כך אפשר יהיה לבקר, אפשר יהיה לתקן ולהיטיב. בינתיים: לכו לראות את "עודד הנודד". הוא שלכם – צריך שתהיו שלו.      אורי קיסרי

אצ"מ, KKL-5/4807, 27 בינואר 1933, חוות דעת [טיוטה]

פילם

מגיעה השעה לקבוע את עמדתנו לשאלת התעמולה ע"י פילם. לרגלי הזנחה בשאלה חשובה זו נמצאים אנו במצב בלתי-נעים שהלשכות הארציות שלנו טוענות ודורשות פעולה מצדנו לבוא לעזרתן. פילם, זה דבר שאי-אפשר ללשכה ארצית יחידה ותהיה הכי חזקה ועשירה לפתור לבדה. מוכרחים לסדר את הדבר בלשכה הראשית. הארצות הדורשות במפגיע פילם א"י טוב הן: ארצות הברית, קנדה, אנגליה, דרום אפריקה וכמה ארצות באירופה. שמענו גם כן כי התעמולה בפילם היא פעילה ודרושה. עד עכשיו תשובתנו לכל הארצות האלה הייתה, כי פילם הגון יעלה הרבה כסף. לרגלי ירידת ההכנסות ועלית אחוז ההוצאות אין ידנו משגת להוציא לפועל את הצעותיהן. על זה רוצה אני להעיר כי אין תשובה זו הגיונית והיא יכולה להיות בעוכרינו.

למען החזק מעמד במובן הכספי אנו לווים עכשיו כסף מכמה ארצות, וזה מקל עלינו לזמן-מה. אולם, הכרחי הדבר להחזיר את ההלוואות האלה ואת זה נוכל לעשות אך ורק ע"י הגברת ההכנסות מתרומות. אם לא נחזק את אמצעי תעמולתנו כדי לאפשר הגדלת הפעולה בכלל, להרים את הרוחות במה שנעשה ע"י הקרנות, נמצא אז בזמן לא רחוק במצב כפליים קשה. הפילם יכול להיות המכשיר להגברת ההכנסות באופן ישר ובלתי ישר ויוצא הפסד גדול מזה שאנו מזניחים אותו. לדעתי על הקרנות לבחור בשתי דרכים:

א)     יצירת פילם א"י הגון – הצגה לנשף שלם שאפשר להציגו במשך שנה או שנתיים לכל הפחות.

ב)     כרוניקה של פילם – צילום של מאורעות חשובים ומעניינים מחיי הארץ בכלל ומפעולות הקשורות עם הקהק"ל בפרט. החומר הזה יהיה ראשית כל ארכיוני ומזמן לזמן יעבדו אותו, וגם אפשר יהיה לשלוח אותו לחוץ-לארץ להשלים איזה נשף, למסרו לבתי ראינוע וכו'.

אין אני רואה תועלת גדולה מצורות שונות מהנ"ל. או שהפילם יהיה טוב לנשף שלם וייתן תמונה מקיפה של החיים החדשים בארץ, או יהיה כעין [?]; בין שתי הצורות האלה אינני רואה את הצורה שתהיה מעשית למטרתנו.

אשר לדרךא יש שתי אפשרויות: 1) אפשר להזמין מומחים לצילום, לרג'יסורה וכו' מחוץ-לארץ ולהמציא להם סצנריו משלנו והם יחשבו לנו את ההוצאות שלהם, ותמורתן נקבל פילם לרשותנו המוחלטת. הצעה כזו יש מפרופ' ריט מלונדון. הוא חושב כי פילם כזה יכול להצליח, ובפרט אם תהיה על ידו הרצאה קשורה (ע"י קולנוע). 2) הדרך השנייה היא שחברה מסדרת בעצמה את הפילם, הסצנריו והמומחים, וכל ההוצאות חלות על החברה ואנו רוכשים השפעה על תוכן הפילם וגם על השימוש בו ע"י השקעה ידועה בהוצאות או אנו קונים העתקות מהפילם או חלק מהפילם הזה. אין אני חושב שהכוחות של הקרנות יכולות עכשיו ללכת בעצמן בדרךא, להמציא סצנריו משלהן ולהדריך את המומחים מחו"ל. נדמה לי שנצטרך פעם ללכת ברך זו והיא אפשרות, אלא מחוץ עדיין ניסיון בכל השאלה. לעומת זה הדרךב, נראית לי לאפשרית ורצויה. במקרה זה אנו בטוחים במומחים, אנו רואים את הסצנריו מראש אנו גם יכולים לראות את הפעולה בארץ עצמה ובכלל להגיב על הפעולה ולהשפיע עליה. גם אין צורך בהשקעה גדולה כל כך כי נוכל לקנות מספר העתקות לפי הצורך, ואותו אורך של פילם שאנו רוצים לרכוש.

יש הצעה בכיוון דרךב ואני מציע לדון על פרטיה בהקדם האפשרי. הפילם לפי הצעה זו ייצא לפועל כנראה בין אם אנו משתתפים בו או לא משתתפים ולתכן שגם בלי השתתפותנו נוכל אולי להשפיע על מהותו. אבל אין אני חושב שמותר לנו להסתפק בזה. פילם כזה יציגו אותו לא יותר משבוע, מקסימום שבועיים, בתיאטרון הכללי, לפני גויים ויהודים. אבל לנו דרוש פילם שיישאר בידי הלשכה הארצית לכמה וכמה הצגות מזמן לזמן לפי ההזדמנות בכמה ערים. כדי להשתמש בפילם לתעמולה הישרה שלנו מוכרח [הפילם] להיות בידי עסקנינו למען יכוונו את ההצגה לתכנית פעולתם באיסוף הכספים. נוסף לזה הפילם בידי חברה מסחרית לא יזכה להצגה בכל ארץ וארץ ואנו מעוניינים להציגו בכל מקום ומקום בארץ קטנה או ענייה. יתכן אומנם שאם הפילם בשלמותו ימצא חן בעינינו נוכל לקבל על עצמנו להציגו באופן מסחרי ולקבל חלק מהרווחים, אבל אין אני חושב שהפעולה הזו היא המכריעה. יותר חשוב שיהיה בידי הלשכות שלנו העתקת פילם שלהם שיוכלו לנצל אותו לפי דרישותיהן.

לפי ההצעה שלפנינו דרושה מצדנו השקעה של לא יותר מ-500 לא"י בעד הנגטיב, פלוס כ-23 לא"י עבור העתקה. פילם זה יהיה עם קולנוע וטקסט בשפות שונות מתחת התמונות. אם קרן היסוד תשתתף בסכום דומה נקבל פילם של 800 מטר שזה טוב ל-50 רגע. אם נחלק את ההשקעה הזו על כל ארצות העולם לתעמולה במשך שנתיים אז אין הסכום גדול כלל וכלל למען השג פילם ציוני מתאים. אני חושב שאנו מוכרחים תיכף להחליט בעניין זה. כדי שהעבודה תתחיל באביב נחוץ כבר עכשיו להזמין את המומחים ולסדר כמה וכמה פרטים.

עודד נודד

דעתי על הפילם הנ"ל הייתה מהתחלה ואני עומד בה גם עכשיו כי אין הוא יכול לשמש אלא לפילם בן 20 רגע כי נחוץ להוציא רוב החומר לרגלי השעמום בו. אי אפשר לקבל את דעת האנשים בא"י על הפילם כיוון שאנחנו מושפעים מקרבת המקום ומוכנים ושמחים לראות דברים אשר לא ימשכו עניין בחו"ל. הפילם הצליח לרגלי הטמפו המהיר והמושך בו, והנה בפילם הנ"ל פבוליה עני מאוד ונסחף וחוזרים עליו באופן מיותר. גם בכמה מקומות הטכניקה גרועה. אם יתקנו את כל המגרעות האלה אז יכול לצאת מחזור מעניין לדעתי למשך 20 רגע לא יותר. אני מסופק אם יוצרי הפילם הזה יכולים להיטיב לו ע"י צילום מחזות חדשים. נחוץ גם סצנריו חדש ואם גם יצליחו אז מובן שיצטרכו להוציא הרבה הוצאות נוספות. לכן, הייתי מציע שהפילם הזה יוקטן עד ל-20 רגע יוצג בשביל ילדים ונוער בחו"ל, ואולי ע"י זה יכול להביא גם הכנסה. אשר לערבות להלוואה לחברה מסופקני, אם אפשר לחכות להחזרת כל הכסף. כי אם גם תהיה לנו הזכות אינני חושב שנשתמש במשכנתא ודרכים משפטיים אחרים ואולי יותר טוב בכסף שמציעים להשקיע לקבל אי אלו העתקות מהפילם המוקטן כדי שהלשכות שלנו תוכלנה להציג אותו בנשפי ילדים.   א. מ. אפשטיין[48]

"דואר היום", 29 בינואר 1933

עם עודד ועל עודד ב"עודד הנודד"...

מתוך התעניינות מיוחדת חכינו להתחלת המחזה. הפעם אין זה "הכוכב" או הרקדנית המפורסמת, שיום לידתם ידוע לנו, או כמות כפות המרק שעליהם לבלוע בשעה ידועה ע"פ צו הרופא המפורסם, אף לא מגרדי השחקים או רכבות עיליות ותחתיות, אשר ראשנו הולך סחרחר מהם. לאט... כי בתוך עמנו אנו יושבים ובתוך... משחקינו. שא עיניך ותראם; ממלאים הם את היציע כיאה וכנאה ל"כוכבים"... מליבה של אחת הנערות פורצת אנחת אושר: "כל כך מעניין, זו לי הפעם הראשונה בימי חיי, שאני נמצאת בהצגה ביחד עם המשחק". המשחק עצמו כמעט שאין לראותו, רק כתפיו בולטות ממקום מושבו. הוא מתבייש... הוא מתבייש... אין הוא רגיל להיות "כוכב". אולם אין כילדים לגמישות ולהסתגלות לכל מצב שהוא. וכך אירע גם ל"כוכבנו". מיד קם ובתנועות ילד פלא, לאחר לחישת העומדים מאחורי גבו והמייעצים לו כיצד להתנהג ומה לדבר – השתחווה כלפי הקהל פעם ופעמיים, ושלא יהא חשוד כנוטל לעצמו את כל הכבוד הראה בתנועת יד על קהל חבריו כאומר: "אנו כולנו הגיבורים". אולם ברגע זה כובו האורות והמחזה החל. אין כאן חיים מופלאים, או ריבוי מאורעות כבכל סרט אחר, אלא קטע קצר מחיי ילדינו. לפנינו המושבה, שאנו בקיאים בכל שביל ושביל שבה, אנשים שאנו מכירים אותם פנים אל פנים והטבע, כחי, כצומח, הוא זה הסובב אותנו.

אחת הנקודות החיוביות שבסרט, היא הבלטת רגעים ידועים. עודד, בתור בן כפר זריז ואמיץ איננו נופל ברוחו כשהוא נוכח שהנהו בודד בלב הרים, וחבריו עזבוהו. בקור רוח הוא מרוצץ גולגולתו של נחש הנקרה בדרך וצועד הלאה, וכשהוא מדוכא אין זה אלא מתוך עייפות וצמא.

יש דברים אשר לא נוצלו כראוי. כבר אמרו חז"ל: "עשרה קבין יופי ירדו לעולם, ותשעה מהם נטלה ארץ-ישראל". אך כאן לא ראינום. דומה בנדידה זו של עודד ניתנה ההזדמנות להעביר בפני הקהל את תשעת קבי יופי אלה: בקעת הירדן, כנרת על זריחותיה ושקיעותיה, עצמון, תבור. ועוד פרט אחד, קטן לכאורה, אך המוכיח עד כמה דרושה כאו עין חדה ויד זהירה בכל דבר כקטן כגדול. במחברתו של עודד שנתן לו אביו לדרך על מנת שיכתוב את רשמיו, כתב האב וכתב הבן אחד הוא. אבל דווקא פרטים אלה מוכיחים עד כמה אין לבוא בטענות ודרישות אל יצירה ראשונה זו, שהיא בבחינת גישוש וחיפוש דרך של חלוצים, ולחלוצים ברכתנו להם: "עלו והצליחו!"      חסיה בן-פרצי

“The Palestine Post”, January 30th 1933

AT THE CINEMAS: A HALTING STEP IN THE RIGHT DIRECTION, “ODED THE WANDERER” AT THE ZION

It was an American who said that every foot of American film brought into a country represents one dollar’s worth of American goods sold to the public. But it has been left to the Soviets to have exploited this knowledge systematically. Until now only Russia seems to have grasped the tremendous propaganda force of the screen – its sudden and overwhelmingly direct attack on the emotions which makes it the ideal method of propaganda and advertisement. Of course, in a way, every film is some sort of propaganda for its country of origin (nearly every American made film exploits youth and energy – all-conquering young America) and there have been some attempts at systematic film propaganda by other countries but this type of film has either been too b blatant advertisement or not interesting enough in its presentation to be really effective. “Drifters”[49] made by John Grierson for the Empire marketing board is a notable exception and there have been various American films like “Silver Horde”[50] from the novel of Rex Beach and financed by Icy Point Salmon Co.

Palestine offers a fertile ground to the film director of imagination and insight. The marvelous natural background, the varied types and the life stirring in the old bones are a rich enough theme. Lack of money need not prevent films like “Road to Life” and Turin’s “Turksib”,[51] that marvelous pictorial effort, being produced here. ODED THE WANDERER now being shown at the Zion Cinema, the first Palestinian film, is only a halting step taken by this new undertaking, but it is a step in the right direction. In spite of obvious faults: too slow tempo, lack of Variety in the shots and understatement, the film is very enjoyable and the acting throughout is most natural and charming. The child hero is a delight after the sophisticated products of most pictures. The busy communal life of the countryside was not. I think: sufficiently exploited but there are some good pictorial effects. This simple and good unpretentious film should be the forerunner of some really worthwhile pictures. Perhaps the next Palestinian film will supply English and Arabic captions as well as Hebrew.

Would it not be possible to give us more up-to-date movie-tone news?   S. W.

אצ"מ, KKL-5/4807, ראשון בפברואר 1933

מכתב -

י. בנאור קלטר,[52] רחוב בן-יהודה, ירושלים

לכבוד הלשכה הראשית של הקרן הקיימת, כאן

א.נ.

בהמשך לשיחתנו בעל פה שהתנהלה עם מר אפשטיין – ירושלים, וה"ה שן ולוין – לונדון, בעניין השתתפות הקה"ל בהוצאת פילם א"י (סרט תעמולתי בלתי ישר עם תוכן דרמתי). הסרט יעזור לענייני תעמולה לקהק"ל בכל העולם. אינני מוצא לנחוץ לתאר במכתבי זה את החשיבות שבסרט קולנוע לתעמולה פרופגנדיסטית מודרנית, והנני מסתפק רק בהצעותי הקונקרטיות. הצעתי הבאה היא הדעה של מר שן מלונדון.

קרן הקיימת משתתפת בהוצאת הפילם בסכום של 1000 לא"י עם או בלי השתתפות קרן היסוד. בשביל זה מקבלת הקהק"ל סרט פרופגנדיסטי בערך 1000 מטר אורך. חלק מהפילם הנ"ל, המסודר ממראות א"י החדשה והישנה, מחזה מחיי העם, שירי עם, חלק מהצגה של תיאטרונים א"י בליווי מוסיקה ושירים מאת קומפוזיטורים א"י. קרן הקיימת מקבלת חוץ מהעתקה ראשונה גם זכות לסדר עוד כמה העתקות מהנגטיב של החלק הפרופגנדיסטי מהסרט "החלוצים". כל העתקה קולנית תעלה בערך 25 לא"י. לקהק"ל תהיה זכות להציג את הפילם אחרי שנציגו בארצות שונות של העולם.

זמן התשלום: שליש בחתימת החוזה, בזמו הרגיסטרציה של החברה שלנו. שליש שני, בזמן פיתוח הפילם והעודף בזמן הסונוליזציה הקולנית של הסרט. אחרי הסכמת הקהק"ל וחתימת החוזה יתחילו תיכף בעבודה להכנת הפילם.

המשתתפים הכספיים והטכניים בחברה להוצאת הפילם.

1)    מר יהושע יאיר, מנהל WESTI-FILM & UFAלמצרים, א"י, סוריה, עירק, ועבר הירדן.

2)       תלחמי- טוקטלידיס, מנהלים של חברת “COLUMBIA” HOLYWOOD  למצרים, א"י, סוריה, עירק ועבר הירדן.

3)      י. שפירא, מנהל “EMELKA” MÜNCHENER LICHTSPIELKUNST–GES & “HISA” FILM GES, BERLIN.

4)       מנשה אלישר, סוכן "מספירו" וחברות אחרות בירושלים.

5)      מר אבולעפיה, מהנדס של חברות “WESTERN ELECTRIC” SOUND CO. (NEAR EAST)

6)      י. בנאור קלטר, מנהל הפרודוקציה ומנהל אמנותי.

כולם בהשתתפות קפיטל.

בתור המשתתף השביעי מנהלים אנו משא ומתן עם המנהל של חברת "פרמונט" המחכה להסכמת החברה שלו באמריקה.

הסרט "החלוצים", ייצא לפועל בצורה הטכנית כדלקמן:

א)    האידיאה של הסרט,"החלוצים", של מר קלטר (לפי הרעיון הנמצא אצל מר אפשטיין) יעובד ע"י אחד מטובי הסופרים והמשוררים בארץ.

ב)    מוזיקה לשירים עממיים מהקומפוזיטורים היהודים בארץ ע"י הצעת התחרות.

ג)      רז'יסורה.

1)    מנהל הרז'יסורה, אחד מהרז'יסורים היהודים הידועים באירופה.

2)    בנאור קלטר – רז'יסורה אמנותית.

3)    רז'יסור מ"הבימה" או מ"אוהל" בשביל סצנות קרקטריסטיות של צורת משחק א"י.

    ד) סינכרוניזציה קולנית ע"י [?] או [?] ברלין, לפי אפשרויות טכניות ופוליטיות (יש בידי ניסיון קולני של דיבור עברי שעשיתי בהיותי עכשיו ברומא, והנני מוכן להראותו בכל רגע לקהק"ל).

היות והעניין תכוף מאוד ואיני רוצה להחליש את ההתלהבות של המשתתפים הנ"ל הנני מבקש את החלטתכם המידית. כמו כן הנני מבקש כי העניין יישאר סודי בהנהלת הקה"ל וקרן היסוד.

בכבוד רב, בשם החברה, י. בנאור קלטר

"דבר", שני בפברואר 1933, ע' 4

עודד הנודד

את הסיפור לא קראתי. בתמונות שהיו מוצגות ברחוב לא אמרו דבר למסתכל מלבד ילד נעים המטפס בהרים. למאמרי הביקורת שפיזרו תהילות ותשבחות התייחסתי בזהירות רבה. אגב, לא שכחו המשבחים להדגיש שהילדים הם ילדי נהלל, כאילו לא כל ילדי הארץ יקרים לנו במידה שווה. במשך ימי הצגת הסרט לא קלטה אוזני כל הד מדעת קהל הרואים. הקהל נשאר, כנראה, אדיש לסרט הראשון מא"י, וביום האחרון להצגה הלכתי ברצון טוב ובלב שלם לראות את פרי הארץ. מיד בהתחלה אתה מרגיש, כי חסרה לגמרי אטמוספרה של הכפר – הצילומים ממעוף הציפור, הגגות והבתים מרחוק, אינם מכניסים אותנו לחיי הכפר, לפני לוותנו את הילדים בטיולם. יש רצון להכירם בביתם. הסרט פותח בטיול בית-ספר, ומיד אתה עד לשורה שלמה של מעשים הרחוקים מן המציאות ושנעשו בכוונה תחילה רק כדי ליצור "טרגדיה". שאל כל מורה בא"י ויגידך, כי עורכים טיולים עם ילדים ממושב למושב. המטרה – להכיר את הארץ, בניינה והתפתחותה. ואם יוצאים פעם לסייר מקום בלתי מיושב, הרי על כל פנים המורה מכיר ויודע את הדרך בה ילך ובה ישוב. ומאין נמצא להם לעורכי הסרט מדבר בלב היישוב, אשר הילד יתהלך בו יום או יומיים ולא יפגוש ביישוב, יהודי או ערבי. אינו מתקבל על הדעת, כי המורה לא ירגיש בילד החסר – בייחוד בילד בעל אופי, השונה במעשיו מחבריו. ולא יתכן בהחלט שהחברים יזוזו מהמקום בלי חברם. הן לכל ילד – שניים שלושה חברים הקשורים ביניהם – ואיך לא ירגישו בהעדר אחד מהם? גם את הבהלה לא הצליחו לנצל כדי להעביר לפנינו את חיי הכפר. היה זה טבעי, לו מצאה הידיעה על הילד שנעלם את הגברים בשדה על יד המחרשה ושיוציאו את הסוסים והפרדות מהמחרשות, ומבלי להוריד מהם את הרתמות, עולים על הבהמות לחפש את הילד כשהמושכות נגררות אחריהם וכו'. ופה מופיעים לפנינו כעשרים רוכבים, כולם "שבאב". איפה העובדים מגיל העמידה והזקנים היודעים פרק ברכיבה? ואין לקחו בו ברגע אוכפים לכל הסוסים? הן ברוב הכפרים העבריים אפשר למצוא שלושה – חמישה אוכפים לשלושים בהמות עבודה, וגם הם לא מתוקנים כל צורכם ואינם באים בחשבון  בשעת בהלה. והנסיעה בסדר ובקצב, כאילו לקבלת פנים או ל"פנטזיה"? אי-אפשר שבדואי ישלח את אשתו או בתו לחפש עז אובדת. ואין זה בגדר אפשרות, כי בדואים הגרים בקרבת יישוב יהודי יאסרו יהודי, אף כי אינו יודע לדבר ערבית ויחשדוהו... בגניבת עז. היודע מי מקרה מעין זה בתולדות היישוב: יהודי גונב דבר-מה מפלח או מבדואי? כל התמונה של מאסר התייר ובריחתו מזכירה לנו "מעשה חלם". המצאה יפה הוא הנחש המעופף (התיירה) למצוא על ידו את הילד האבוד, אבל רחוק מן האמת הוא, ילד עייף מצער ומצמא לא יתפרץ בצעקת שמחה למראה חבריו, אלא יתחבא מאחוריהם וישחק איתם במחבואים? התייר הוא חומר טוב לבדח את הרואה – תייר אמריקאי חזקה עליו שהוא שלימזל, אבל מדוע לא המציאו בשבילו למען הפחידו גם דוב לבן או חזיר פרא, ארי וברדלס? אגב הבין גנסין את תפקידו ומילא אותו לא בלי הצלחה, דבר שאין לאומרו ביחס לשאר המשחקים. האב – פינקל – מזכיר לנו ארסטאנט רוסי – חסר לו רק הטלאי על גבו. אפשר שהיה בדעתו לתת לנו "מוז'יק", על כל פנים איכר א"י לא נתן לנו. הרפת, הפרות, הן בכמותן והן בטיבן, מתאימות יותר למשק גדול של קבוצה ולא לאיכר מתיישב. העברת ידו של האיכר על כל פרה ופרה בצאתן מן הרפת, מזכירה לנו את "בעל האחוזה" המבקר את הרפת, מתוך בטלה כדי להזין בעיניו מיופיין של הפרות. אין זה מדרך איכר עובד. אני מבין ומרגיש את שמחת הביקורת לניסיון הראשון, שמחת הורים לפסיעותיו הראשונות של הילד, אך מי זה ישלח את הילד העושה את צעדיו הראשונים להתחרות במרוץ? לא מסוכנות השגיאות שבאו מתוך אי-ידיעה ומתוך תמימות – אנו נסלח להם – אבל מסוכנת השגיאה העיקרית, שהמסדרים מצאו לאפשר להציג לפני הקהל את א"י בתור ארץ ציה, צחיחת צמא, המלאה נחשים ועקרבים. האומנם באמת בארץ ציה אנו יושבים? ואי החיים ושמחת החיים, הבניין, היצירה ושמחת הבניין והעבודה המקיפה כיום את כל הארץ מדן ועד באר-שבע? לא לצילומים מתוקים של הקרנות אנו מתפללים,  אבל הד החיים הארץ-ישראליים יש לנו רשות לדרוש גם מהסרט הראשון. מי שהיה בחו"ל ומכיר קצת את היהודים בגולה, יודע איך הם מגששים באפלה – בכל מה שנוגע לחיינו פה. בשביל ה"אגודה" וגם בשביל יהודי אדוק מהם, אנחנו מגדלי חזירים. ולו היה בידנו, היינו מהפכים את כל ששת ימי המעשה לשבתות, אך ורק כדי לחלל אותם. בשביל הנוער המתחנך על הרומנים של העיתונות ביידיש – א"י זו הארץ של האהבה החופשית, "הפקר פעטרישקע",[53] ובשביל יהודי מכל השנה וציוני פשוט, ולפעמים גם עסקן ציוני, א"י זו ארץ הקדחת, חוסר מים, נחשים ועקרבים. מוקפים אנו שונאים מבפנים ומבחוץ – "מימין" ו"משמאל" ואסור לנו להשתחרר אף רגע מרגש האחריות כשאנו באים לספר לגולה על הארץ או להראותה. את אחינו בגולה, אשר א"י היא חלומם היותר יפה וקרן האור היחידה המאירה להם את חשכת חייהם, אותם עלול הסרט הזה להביא במבוכה.  משה סטבסקי[54]

"דבר", שביעי בפברואר 1933, ע' 5

עודד הנודד (רשמי הצגה בירושלים)

מלאה צפייה וגיל, התעניינות וסקרנות, ישבתי במוצ"ש מול בד הראינוע: מה מראהו של הסרט הא"י הראשון, הסרט הראשון שמטרתו לא התעמולה, אלא התביעה לאמנות? הנה, אמרתי, סוף סוף יותן לנו משלנו, משהו מן המקור היהודי ומן הרוח היהודית, משהו שכל חוויתו והוויתו כאן, על קרקע יהודית. כללו של דבר: קיוויתי לראות מפעל אמנותי. עד עכשיו הזינו אותנו בחזיונות-ראווה: אוסישקין[55]אצל ג'ימי ווקר[56] בניו-יורק, פורים בתל-אביב, 50 שנה לראשון-לציון – ערב רב של תמונות, שאין אחריהן כל שריד בנפש, אלא ההכרה של חוסר שיטה, העדר תביעה ודילטנטיות. זו הייתה הפעם הראשונה שניתן לקלוט מעל היריעה משהו מרוח האמנות בא"י.

אך לרוח נכספת זו לא היה שכר, אף שמץ. ראינו ילדים, שאינם יודעים אנה יפנו, הרים, אבנים, נופים מעורפלים, מעשה ממושך ומייגע, צילומים לא מוצלחים, משחקים לא מאומנים. ראינו חבורות פראים רכובים על סוסים, מעשה "קאו-בויס", נוסעים בין ההרים. והכול באקראי, שלא מדעת ושלא בהכרה. סיפור המעשה הקטן והיפה של ליברמן היה צריך להיות מעוצב כך, שלא יופק ממנו "מוסר השכל" בלבד, אלא שיהא בו גם כדי לעורר מעט את דמיונם של הילדים.

כשאני לעצמי הסתגלתי חיש לעלילה האילמת, אך בשום אופן לא יכולתי להסתגל למראה, שכל האנשים מרבים כל כך להניע את פיהם בתנועת דיבור מבלי שישמע הגה.נזכרתי כי גם לפני 20 שנה, כשגם אני וגם הפילם היינו עדיין "בשחר טל ילדות", כבר אז היה זה מראה מרגיז, והן מאז למדנו להכיר, כי גם הגוף, בלי תנועת שפתיים, יודע להביע. למה אפוא, נשוב כמה מעלות אחורנית, תחת אשר נצעד קדימה?

האמן יודע שהמציאות על הבמה (במקרה דידן – על היריעה) שונה מן המציאות שבחיים. אמיתות אלה המפרידות בין הספסלים לבמה, הן הן הקובעות, אם אמן לפנינו או דילטנט. זהו פילם אשר הטבעיות המופרזת בו הופכת את המרחק שבין האולם לבמה לחלל ריק, המונע כל מגע עם קהל הצופים.

על הליקויים הטכניים לא אדבר, כי אין זה מענייני. גנסין איננו אשם אם אין יודעים לצלמו; אף שמש א"י הנהדרת לא פשעה אם אין מבינים ללכוד את קרניה. וודאי שצאן-ילדים אלה לא חטאו, אם איש לא הורה אותם, שאסור להביט אל מכונת הצילום. כוונתי הייתה רק להעיר על הצד האמנותי ולהזהיר מלכת בדרך זו להבא: חובתנו לפתח בלב ילדינו את מעוף הדמיון ואת רגש היופי והאמנות ולא להלעיט אותם בשעות חופשתם מן היובש הקלוקל שבחיי החולין. ומוטב שהדברים יאמרו כאו, טרם צאת הסרט לערי הגולה, כשישנה עוד אפשרות לתקן, מאשר הדברים שיאמרו שם, לאחר מעשה.                 ירושלים   גרטרוד בראם

אצ"מ, KKL-5/4807, 14 בפברואר 1933

מכתב -[טיוטה]

77, Mill Lane,

W. Hampsted,

London

Elias M. Epstein, Esq.,

Jewish National Fund,

Jerusalem.

Dear Mr. Epstein,

You may recollect a letter from your brother Alec about last July relating to a proposal which he discussed with me when he was on furlough here. He asked me to write to you direct but I have hitherto been closely occupied and have procrastinated until now that I find myself free and looking round for pastures new.

I explained to Alec that I had made a number of propaganda films here and over-seas and had been offered a commission to make one about two years ago for the missionary Film Committee in Palestine. This would of course have aimed at showing Christening efforts and although I have made films for them in Canada and Africa I drew the line in Palestine, whereupon they engaged some one else for the purpose. It then occurred to me that I might do the Zionist Association a good turn by informing them by the Christian Mission proposal and to offer to forestall them by one from the Zionist aspect which I could complete before the other and thereby take the wind out of their sails, as it were. I got in touch with the London Zionist Association and submitted proposals but after lengthy delays nothing materialized. I believe they submitted the suggestion to the Keren Hayesod people who lacked means to support it. To make my proposal concrete I outlined a story to be taken in Palestine and introducing immigrants, scenes and back-grounds of pioneering work, etc.

What I would like to put forward now, however, is a more comprehensive scheme to found a company subsided by the Palestine government or other body, to prepare and produce and distribute films from Palestine on a regular commercial basis. I think my expert knowledge and experience qualifies me to an exceptional degree to undertake forming and directing such a company. My career covers educational training, literary world publicity (in offices of well known publishers), departmental management to Pathe Freres for several years, where I founded Pathe’s Film Gazette (newsreel) and Pathe’s Pictorial (interest reel), produced many instructional films and plays, production on my own account for many years to the commission of leading film firms, government departments, publicity plays, etc.

I would organize the regular issue of a:

1. Palestine News Reel. [It will be] a short weekly film containing sections of interest showing activities in every field of work, as well as sport and news. Sections would be distributed to the chief world centers for exhibition in foreign news and similar reels. List of suitable subjects would be prepared and gradually covered by camera men.

2. A number of feature films, say 6 per year. These would be selected to require the minimum of dialogue which could be in Hebrew and titled for easy understanding of foreign countries. This is becoming the usual method of handling talking films for foreign markets. The use of Hebrew in dialogue would be good propaganda for the language.

3. Series of silent films to be synchronized by foreign purchasers. This would be of propaganda value.

If a company could be formed and capital found to say about ₤5000 to commence with, I am confident that gradually it could be extended and made to yield not only invaluable propaganda for Palestine but also entertainment and instruction, so that ultimately it would prove self-supporting and possibly a profitable undertaking. The first step is to be assured of the capital support; and the next would be for me to come to Palestine with a good equipment of cameras and sound recording plant. Given an office and one or two assistances I could soon train a unit to do the essential technical work, having a practical knowledge myself, and a studio could be improvised until the necessary funds for a complete organization and fully efficient production could be provided.

If you think there is a need for the work and activity I am proposing, I should be pleased to write again in further detail, or, if thought desirable would make a trip out to Palestine to go fully into it from all aspects.

With kind regards,

Sincerely yours,

Sgd. Joseph Best.[57]     

אצ"מ, KKL-5/4807,  16 בפברואר 1933

מכתב - E/B No.619/93 [טיוטה]

Mr. I.H. Rubin

New York U.S.A

Dear Mr. Rubin,

This is to introduce to you Mr. Samuel Padnick, formerly of New York and now resident of Tel-Aviv. He is re-visiting the U.S.A. on behalf of the Palestine Film Production Co., a concern that just produced a Palestine [film] known as “Oded Hanoded”, with a view to bring this film on the American market. As this is practically the first film with a story to be synchronized, showing the children of Nahalal and the life of our villages, he considers that you should be interested in helping him in this mission.

With Zion greetings,

yours faithfully, General Secretary.

"דבר" 27 בפברואר 1933, ע' 7

הערה כללית לעניין סרט א"י

מתוך רשימתו של מר מ. סטבסקי ("דבר", 2344) מתקבל הרושם כי בסך הכול הסרט "עודד הנודד"רע הוא. כוונת דברי אלה היא, להביע את ההיפך: הוא סרט טוב לפי דעתי, דעת מסתכל סתם, שאינו, אומנם, מומחה לא לענייני ראינוע ולא לביקורת סרטים (ושאין לו קשר לבעלי הדבר). ואחרי קביעה זו של טוּב הסרט בכלל, אפשר להודות בכמה מהליקויים שמנה בו מר סטבסקי. למשל, ציור הבהלה בכפר, בהיוודע אבידת הילד, לא הצליח. אכן לא מפני שהיא מסודרת יותר מדי, כפי דעתו של ס., אלא היות והיא מסודרת פחות מדי. תמונתה מתאימה למקרה של התנפלות, בערך; אין פנאי לרגע ממש. אבל כאן השכל מחייב, שייצאו אומנם בדאגה רבה ובמהירות רבה, אבל לא בבהלה. ועוד זאת: אחרי כמה דקות עושה הרכיבה רושם אחר לגמרי: כמעט מעשה התפארות לראווה. כמו כן צדק מר ס. באומרו שאפשר וצריך היה לשלב קצת יותר מחיי העבודה והיצירה שביישובנו החדש. זה היה מוסיף גוונים למראה גם מצד האמנותי. אף כדאי היה לצלם את ההרים לא דווקא בתקופת היובש וחוסר כל עשב בשדה, ואפשר היה להכניס בשיעור מתאים קצת יותר מחזות-נוף יפים שישנם בא"י במידה מרובה. ועוד פרטים הנותנים מקום לביקורת כנה. גם גב' ג. בראם העירה כאו (2348) על כמה פגמים, בעיקר מבחינה האמנותית כשלעצמה, וכדאי אולי שבעלי הסרט ייתנו את ליבם להצעתה ויתקנו את הצריך תיקון, טרם צאת הסרט לחו"ל. אומנם לפי דעתי הפריזה היא בהתחשבם של אי-אילו קווים, וראה: בניגוד למר ס. מתרעמת היא על "הטבעיות המופרזת", ודורשת להעדיף את "מעוף הדמיון" על "היובש הקלוקל שבחיי החולין" (אגב, לא מובן כלל, איפה נשתקף קלוקל בסרט המדובר?). אבל מר סטסבקי, בדרישותיו בשם דקדוקי המציאות, שוכח כנראה שאין זה סרט פוטוגראפי לשם לימוד פרטי החיים והדמוגרפיה הא"יים, אלא סרט דמיוני וכללי על רקע יישובנו. עושיו השתדלו לסדר אותו בעלילה מעניינת, כשלתוך סיפור המעשה נארגים שרטוטים שיש בהם מן ההומור הקל וקווים צדדיים המושכים את הלב. בזה ראו את תפקידם, ולא היו מחויבים כלל להשתעבד לפרטי פרטיהם של החיים בכפר בעברי, אשר בו רק "חמישה אוכפים" ופרטים דומים (בנוגע לכמה מהם יש עוד מקום לוויכוח, אם באמת רחוקים הם כל כך מהמציאות, כפי שמר ס. קובע). אכן, טענתו הראשית של ס. היא פרינציפיונית-ציונית: "מסוכנת השגיאה העיקרית, שהמסדרים מצאו לאפשר להציג לפני הקהל את א"י בתור ארץ ציה, צחיחת צמא, המלאה נחשים ועקרבים... אחינו בגולה, אשר א"י היא חלומם היותר יפה וקרן האור היחידה המאירה להם את חשכת חייהם, אותם עלול הסרט הזה להביא במבוכה". על זה יש לענות: מה נעשה ואדמת ההרים היא כאן באמת ארץ ציה במידה גדולה, ובציה זו קמה נקודה הפורחת קריית-ענבים, בתוך שממון הקדחת נוסדו נהלל ועוד נקודות רבות. כך נבנית והולכת המולדת, כן על היהודים בגולה לראות ולדעת אותה, וכך עליהם לקבל את תלאות בניינה והחייאתה. על-פי האמת רואים בסרט את שפע המים בברזים ובממטרות-הגינות, ואין שם רגש של קימוץ וצייקנות בשימושם. גם אין לדעת, איפה נראים הנחשים והעקרבים בסרט? מראהו של הנחש היחידי, אשר הילד הרגו בלי מורא, במקל דק ובלי התאמצות יתרה, אינו עשוי להפחיד. גם הדרבן היפה, היוצא לרגע בגנדרנות של בעל בית ממאורתו וחוזר לשם, אינו עלול להטיל אימה. ואחרי כל אלה, רבים הם הקורבנות במציאות, אשר הנחשים והעקרבים הפילו במתיישבים במשך חמישים שנות ההתיישבות. היסוד החלוצי אשר בתפוצות יודע שאנחנו באים הנה כדי להחיות אתשממות הארץ, והחוגים הבלתי-חלוציים והאנטי-חלוציים פקחים הם וזהירים בשיעור מספיק ואינם נותנים ליבם לנוף-הרים כזה אלא לתל-אביב, לחיפה וכדומה, ויודעים הם כי בין נורדיה והמרכז המסחרי אין צפעונים ופתנים וכי איש אינו גווע שם בצמא. הגיע הזמן שלא נדבר על סתם-היהודים האלה שבגולה בלשון "חלום הכי יפה, קרן האור" וכדומה. הם בוגרים ב"ה ומצפצפים על חלומות ועל אורות. אין להם כל צורך בכגון זה. אם הפרדסים והבתים יביאו רווח טוב, אם הפרנסה תהא כאן מצויה יותר מאשר בגלות והמכות והפרעות פחות מאשר שם, הרי יבואו לכאן, בשעה שיתנו להם להיכנס. ואם היפוכו של דבר יתקיים, לא יבואו, או אף ימהרו לשוב מכאן לפזוריהם. בגלות החדשה, בתפוצות ערב הרחבה, ישנה כבר כעין "קולוניה" ארצישראלית-"חלוצית" בביירות, למשל. לי נראה שהסרט בכללותו נעשה בטוב-טעם ובטבעיות-הקו, בלי "העדלאידעזציה" הנהוגה אצלנו  בכל השנה, בלי צביון האופרטה וסילוף רוחה של המציאות (למרות הסטיות ממנה בפרטים קלים), בלי הפרזה בגוונים מצחיקים ובלי להיטות אחרי אפקטים זולים. כמה, למשל, אפשר היה להגזים בקומיות של התייר. ובאמת רק כדי להעיד על הטעם הנאה, הבלתי-לבנטיני הזה באו דברים אלו כאן, ולא לשם סנגוריה מיוחדת על הסרט כפרט לעצמו. נפגשתי במקרה בכמה אנשים שראו את הסרט והם עיקמו את חוטמם על כולו – ולהם טעמים אחרים לגמרי מאשר לשני המבקרים שנזכרו כאן. "אין מה לראות" אמרו. ומכיוון שמכיר אני את כבוד הגבירות והאדונים האלה ואת טעמם, ויודע אני מה נפשם חפצה לראות בסרט, מבין אני לגמרי את אי-שביעת רצונם. שמח אני שהסרט הראשון לא"י סודר בדרך כך, שאינשי דמעלי הללו שלנו אין דעתם נוחה הימנו.  א.ש.

"כלנוע", ראשון במרץ 1933, ע' 13

תיבת הדואר של מדור הקולנוע

ליברמן ה. פ"ת – את "עודד הנודד" יצרה סטודיה פא"י ולא "פאל". הסרט "צבר" נוצר ע"י חברת "ליאו-פילם", ווארשה. הכתובת: מ. דיזנגוף ושות', שראית בראינוע היא הסוכנות של הסרט ההוא ולא של החברה שייצרה אותו.

“The Palestine Post”, March 1st 1933, p. 3

ODED HANODED

The first Palestinian made sound film, Oded Hanoded (Oded the Wanderer), produced by the Film Eretz Israeli Company, based on a story by Lieberman, one of the settlers of Nahalal, with the help of only two actors of Habimah, the rest of the cast being school children from Jewish agricultural settlements, as well as Teachers and Bedouins.

"דבר", שני במרץ 1933, ע' 2

חדרה

בי"א באדר יתקיים בחדרה כינוס מחוזי של ילדי השומרון. יוצג "עודד הנודד" ע"י הנהלת אולם בית-הפועלים.

"דבר", שלישי במרץ 1933, ע' 8

בכפר – "עודד הנודד" למקורו

הסרט "עודד הנודד" שנוצר בעיקרו בנהלל וסביבותיה, חזר אחרי נדודיו בערים לנהלל. ביום ד' [ראשון במרץ 1933] הוצג לילדים ולגדולים בבית-העם.

ארכיון פא"י -  שישי במרץ 1932

לכב' הנהלת הפא"י, תל-אביב, א.נ.

הננו לבקשכם בזה לשלוח איש שלכם לבקר את מכונת הראינוע במקום, כי המכונה לא עבדה כבר יותר משנה אחת וכדאי לנסות אותה טרם שנסדר את הצגת הפילם "עודד הנודד". רצוי שהמומחה שלכם יבוא אלינו עוד השבוע.

בכבוד רב, ועדת התרבות שע"י המועצה המקומית.א. מזרחי

עיר-יזרעאל [עפולה] 6.3.1933

"דבר", שביעי במרץ 1933, ע' 3

חדרה

בקולנוע בית הפועלים "עודד הנודד". ב-4 אחה"צ לילדים ובערב שתי הצגות למבוגרים. מחר ד' כינוס מחוזי של ילדי השומרון בחדרה: התעמלות, הצגת "עודד הנודד" בבית הפועלים.

"דבר", שביעי במרץ 1933, ע' 3.

קולנוע בית הפּועלים בחדרה.

הערב, ט' באדר, 3 הצגות של עודד הנודד: ראשונה ב-4.30 לילדים ולנוער, שניה ושלישית ב-7 וב-9 לגדולים. ביום ד', י' באדר 2 הצגות: ב-4.30 לילדים ולנוער, ב-7 לגדולים.

"דבר", עשירי במרץ 1933, ע' 6

הכפר – י"א באדר בשומרון

"הילקוט על השכם", מי ברגל, מי ברכב ומי באוטו, באו לכינוס המחוזי של הילדים בשומרון לזכר י"א באדר. חדרה שקקה ביום א' ילדים ומורים. מבעוד בוקר נתאספו לבית הספר של המושבה. ב-11 יצאה תהלוכה אל המגרש הספורטיבי. הילדים הראו את כוחם בריצה וקפיצה ובתרגילים שונים. לארוחת הצהריים חולק אוכל ומגדנות. אחה"צ נמשכה ההתעמלות. נשמעו גם נאומים על ערך היום. עניין רב עוררו דברי מנהל בית הספר בחדרה על צרות היהודים והנוער בגולה. גולת הכותרת של החגיגה הייתה התהלוכה לבית הפועלים, לראות את הצגת ילדי שפיה ואת הסרט "עודד הנודד". הכינוס נפתח בנגינת אבל לזכר טרומפלדור וחבריו ע"י התזמורת של ילדי שפיה. אחד הילדים הקריא את "יזכור" מתוך ילקוט "אחדות העבודה". כל הילדים קמו לזכר הגיבורים. תמונה ממצוקת הגלות הציגו ילדי שפיה בצורת ספינה המפליגה לחופי הארץ. נוכחו כ-500 ילד מכל בתי הספר בשומרון, חדרה, פרדס חנה, כרכור בנימינה, זיכרון יעקב, שפיה, גבעת עדה. מואדי חווראת [עמק חפר] באו 26 ילד.

מכתב - 14 במרץ 1933–

מרכז הסתדרות המורים בארץ-ישראל אל המורים העבריים –

אל אגודות המורים העבריים ואל מוסדות התרבות העבריים באשר הם

בלי ספק קראתם בעיתונות על הסרט "עודד הנודד", שהוכן והוצג בא"י ע"יחברת פא"י. עתה יצא מריחזקאל פריידמן מטעם הנהלת פא"י לסיבוב בכמה מארצות אירופה ע"מ לסדר שם הצגות הסרט הנ"ל. בזה פונים אנו אל אגודות המורים ואל מוסדות התרבות השונים בבקשה להוא לעזרת מר יחזקאל פריידמן בפעולתו החשובה. וחשובה היא הפעולה מכמה בחינות. הסרט הזה כובש את הלבבות לארץ-ישראל ומפגין את התקדמותה ובניינה המהיר. חיי היישוב המתקדם, הפועל העברי והנוער הרענן משתקפים בו בכל זוהרם -  ומשפיעים השפעה עצומה על קהל המבקרים. אף התוכן מלבב וגורם קורת-רוח לא מעטה למסתכלים. סבורים אנו שיש לחזק את ידי החברה הנ"ל בפעולתה ולתת לה אפשרות להכין סרטים עבריים מקוריים כהנה וכהנה. אנו מקווים כי אגודות המורים העבריים ומוסדות התרבות השונים יסייעו בידי ב"כ חברת פא"י ויעשו את כל אשר לאל ידם להצלחת המפעל. נשמח מאוד אם יעלה בידכם ליצור קשרים בין מר פריידמן הנ"ל ובים אגודות מורים ומוסדות תרבות בלתי-יהודים. בהביענו לכם תודתנו מראש, הננו חותמים בכבוד ובברכה,

ד"ר י. ריבלין  אביעזר ילין[58]

"דבר", 14 במרץ 1933, ע' 1

באו לארץ וביקרו במערכת: המשחקת המפורסמת של התיאטרון היהודי באמריקה מאלי פיקאן[59] מניו-יורק ובעלה האימפרסריו [אמרגן] והעסקן התיאטרלי יעקב קאליק.[60] שמענו כי הם מתעניינים בהכנת פילמים מחיי-הארץ.

"דבר", 19 במרץ 1933, ע' 4

ב"אוהל"

הבמאי של ה"אוהל", מ. הלוי,[61] עומד להקדיש זמן ידוע לעבודה בסרט. על כן הוזמן ל"אוהל" הבמאי אלפרד וולף מגרמניה.[62] וולף, יהודי, עבד כרז'יסור ראשי בתיאטרון העירוני בפרנקפורט ע"נ מיין. בקרוב יגיע לארץ.

 “Le Voix Juif”, 24 Mars 1933

Au Cosmographe

Un Film Palestinien : Oded Hanoded

Pour la première fois, nous aurons en Egypte l’occasion de voir une production de la cinématographie juive palestinienne, sous les espèces d’un film « Oded Hanoded » qui a remporté en Eretz-Israel un succès considérable, les représentations á Tel-Aviv ayant occupé l’écran un mois entier.

En effet « Oded Hanoded » sera projeté á l’American Cosmographe á Alexandrie, á partir du 30 mars et au Caire á partir du13 avril prochain, et l’on peut prévoir en toute certitude que ce spectacle connaitra la faveur du public a autant plus qu’il y retrouvera plusieurs artistes de la Habima dont la récente tournée a connu un véritable triomphe en ce pays. En outre, l’interprétation comporte le concours d’éléments très populaires, ainsi que la collaboration de tout un village d’infants.

Nous ne doutons pas que « Oded Hanoded » attirera à l’American Cosmographe une foule nombreuse se de spectateurs, car à part la valeur artistique intrinsèque, ce film nous permettra, en nous promenant à travers les sites enchanteurs de la Palestine (où nous effectuerons ainsi un voyage dans un fauteuil) de prendre contact avec l’àme de la vie Juive rénovée sur la terra des ancêtres.

Ajoutons que le Keren Kayemet recommande instamment «Oded Hanoded» à tous ceux qui prennent intérêt à l’ouvre de restauration nationale.

Enfin, le programme comportera un journal-actualités palestinien que déroulera à nos yeux les fastes du Carnaval de Purim, qui s’est déroulé à Tel-Aviv il y a quelques jours.

ארכיון חברת פא"י, 27 במרץ 1933

העתק תזכיר למוסדות הלאומיים.

לכבוד הא' ו. סנטור,[63]ירושלים

א.נ.,

לפני שנה וחצי בערך נוסדה בארץ קבוצת פא"י (פילם א"י) שבה משתתפים מספר בעלי מקצוע בתעשיית הפילמים כגון: במאי, צייר, צלם אופרטר, ואנכי בתור יועץ כלכלי.

במשך השנה הראשונה לקיומנו יצרנו פילם קטן בן 600 מטר שהצגנו אותו בארץ בשם "ויהי בימי". ניסיון ראשון זה עלה יפה וגם הכניס לנו רווח קטן, למרות שעשינו אותו בתנאים בלתי נורמאלים כלל וכלל: ללא מעבדה מסודרת, בלי משחקים טובים וכו'. בהמשך הזמן עלה בידנו ליצור מעבדה פחות או יותר משוכללת (בשכונת מונטיפיורי שע"י תל-אביב) שסידורה עלה לנו בסכום בן 300 לא"י בערך ולפני שני חודשים גמרנו את הסרט הגדול הראשון שלנו בן 2000 מטר בשם "עודד הנודד" לפי סיפורו של מר צבי ליברמן. הסרט עשה רושם טוב על קהל רואיו בארץ והכנסות מהסרט בא"י כיסו חלק חשוב מהוצאות הכנתו. כעת עושים באמריקה את הסינכרוניזציה של הסרט הזה ואחרי הגמרה יוצג הסרט הזה באמריקה וקנדה. כמו כן יוצא בימים הקרובים שליח מיוחד שלנו בשביל הפצת הסרט בארצות אירופה.

לאחר ניסיונות אלה  אין ספק כי בא"י ישנן אפשרויות טובות לפיתוח תעשיית הסרטים:

א. מבחינת צורכי התעשיה הזאת אקלימה של הארץ הוא לדעת מומחים רבים הרבה יותר טוב מאקלימה של קליפורניה; שפע אור ושמש בהם נתברכה ארצנו ושמלבד ערכם המכריע לגבי אפשרות של יצירה מוצלחת הם מקמצים גם במידה ניכרת את הוצאות החשמל וסידורים טכניים מיוחדים שמשתמשים בהם בארצות אחרות; יכולת של עבודה אינטנסיבית במשךרוב חודשי השנה ועל הכול הנוף היפה והעשיר של ארצנו, על הריה ועמקיה; ריבוי המקומות ההיסטוריים המפורסמים והמרחקים הקטנים בין מקום למקום; כל אלה נותנים אפשרויות רבות להצלחת תוצרת הפילמים בא"י.

ב. שאלת הכוחות האמנותיים הדרושים לפיתוח התעשיה הזאת נפתרת בנקל לרגלי מציאותם של אנשי "הבימה", "האוהל" ואחרים.

ג. לעומת השוק הפנימי המצומצם של א"י, נפתחת לפני פילם א"י טוב אפשרות החדירה לכל העולם היהודי לתפוצותיו ועל ידי כך גם לשוק העולמי הכללי.

ד. עוד במשך שנים רבות, כל עוד בארץ אינה קיימת התחרות והפרזה בהוצאות ייצור הפילמים שהשתרשה בחו"ל, תהיה תעשיית הסרטים בארץ הרבה יותר זולה מאשר בארצות אחרות.

לשם פיתוח עבודתנו והצלחתו של הסרט הארץ-ישראלי בשוק, הננו עומדים קודם כל בפני הכרח לעבור ליצירת סרטים קולניים, להגדיל את התוצרת ולשפרה במובן איכותה האמנותית-הטכנית. בשביל זה נחוצה, לדעתנו, השקעה של 6000 -5000 לא"י, לפי הפירוט כדלקמן, כל הסכומים בלא"י:

1) מכונות: מכונת צילום קולנוע טובה ומודרנית, מכונת פיתוח, מכונת הדפסה, שולחן מונטאז' וכו'                                                                                              4000-3000

2) מגרש מתאים בן 25 דונם בסביבות תל-אביב (לפי 25-20 לא"י לדונם)                     600              

3) בנין מעבדה                                                                                                 600             

4) בנין חדר לסינכרוניזציה                                                                                  600             

5) בנין אטליה זמני                                                                                             200                                                                                                                                                                                 בס"ה                                                                                           לא"י     6000-5000

הערה: יתכן שיעלה בידנו לקבל את המגרש הדרוש בחכירה בתנאים נוחים ואז תופחת כמובן ההוצאה בסכום זה.

מלבד הסכום הנ"ל דרוש לנו הסך של 3000 לא"י בערך בשביל יצירת הסרט הבא שאנו עומדים לגשת להכנתו בזמן הכי קרוב; אם תתעניינו בכך נוכל למסור לכם את הסצנריו ואת פרטי התקציב הנ"ל.

סרט שני זה, כפי שאנו מתארים לעצמנו, צריך לתת ביטוי אמנותי לבניין הארץ, להראות לצופים את התפתחותה בכמה ענפי החיים, כמובן כל זה על רקע של עלילה דרמתית מושכת. לשם הכנת הסרט הזה יש, לדעתנו, להזמין כוחות אמנותיים וטכניים מעולים. כדי לצייד את המעבדה שלנו במכונות הדרושות, לבנות את הבניינים ולהמשיך את עבודתנו, נחוץ לנו איפה, סכום של 10,000-9,000 לא"י בערך. בשביל ליצור את הסכום הזה אנו מציעים לייסד חברת מניות שבה ישתתפו קבוצת פא"י – בסכום של 4000-3000 לא"י, (ההכנסה המשוערת במשך השנה הקרובה מהסרט :עודד הנודד", ומעבודות צדדיות אחרות, כגון: יומנים, פילמים קצרים. הערכה זו נקבעה על יסוד של חקירת המצב ומו"מ עם אנשים בארצות שונות). קרן היסוד וקרן הקיימת בסכום של 1000 לא"י כל אחת, הסתדרות העובדים – בסכום של 1000 לא"י ואנשים פרטיים בסכום של 6000-5000 לא"י. מניות היסוד תחולקנה: 50% לקבוצת פא"י ו-50% לקרנות, להסתדרות ולאנשים הפרטיים. מלבד זה יקבל כל אחד מהמייסדים מניות רגילות בהתאם לסכום הכסף שישקיע במניות היסוד. מובן מאליו כי מועצת ההנהלה תהיה משותפת לשני הצדדים, המנהל המעשי יבחר ע"י המועצה.

יחד עם זה הננו להודיעכם שבא-כוח חברת [?] הנמצא עכשיו בארץ במטרה מיוחדת ליצור כאן תעשיית פילמים, נכנס אתנו במו"מ בדבר פעולה משותפת. הצעתו היא כי אנו ניצור הון מקומי בסכום של 10,000 לא"י בערך, ואז תוכל החברה שהוא משמש בא-כוחה לקשור אותנו עם אחת החברות האמריקניות היותר גדולות שתבטיח את הפצת סרטינו בשוק העולמי וגם סכום כסף קבוע למפרע שיעלה על ההוצאות להכנת הסרט, באופן כזה שאנחנו בטוחים למפרע מסכנה של הפסד. כמובן שהחברה תדרוש לעצמה השפעה בשאלת הסצנריו וההגשמה הטכנית של הסרטים. הזמן שניתן לנו לארגן את ההון הנ"ל לא יותר מחודש ימים.

לבסוף הננו להעיר כי במצב העניינים הקיים עכשיו בארץ לא קשה למצוא את ההון הדרוש לנו בין אנשים פרטיים ואם אנו פונים אליכם בהצעה להיות בין מייסדי החברה ע"י השתתפותכם בסכום לא גדול בערך, הרי זה קודם כל מתוך הערכתנו את הערך הציבורי הרב של המפעל הזה ומתוך רצוננו להעמידו תחת השפעת גורמים לאומיים-ציבוריים שיחד אתנו ישמרו על אופיו החברותי [החברתי] וידעו לנצל את מכשיר ההשפעה העצום הזה לטובת החדרת הרעיון הארץ-ישראלי ברחבי הגולה היהודית.

לרגלי הצורך לגשת בימים הכי קרובים להמשך עבודתנו, וכן גם בקשר עם הזמן הקצר שניתן לנו ע"י בא-כוח החברה מחו"ל בשביל תשובה להצעתו, הננו מבקשים מכם לעיין בתזכירנו ולתת לנו את תשובתכם במשך השבועיים הקרובים.

בכל הכבוד, [אריה שנקר?]

Table of estimated profits of a Palestinian sound film

According to countries

Country

U.S.A.

Poland

Lithuania

Latvia

Estonia

Finland

Palestine

Rumania

Germany

Hungary

Czechoslovakia

England

Austria

Argentina

Canada

Turkey

Holland

Brazil

South Africa

Bulgaria

Jugoslavia

Belgium

Danzig

Egypt

Italy

Switzerland

France

Greece

Algiers

Tripoli

Persia

Tunis

Iraq

Morocco

Syria

 
Remarks

Received advance of 650 ₤P for “Oded Hnoded”.

In all these countries, received 500-₤P advances for “Oded Hanoded”.

Received 500 ₤P for “Oded Hanoded”.

Received 100 ₤P for “Oded Hanoded”.

Now negotiating with an agency to distribute the film “Oded Hanoded” in these countries and expect to receive approximately these sums.

 “Le Voix Juif”, 31 Mars 1933 

Oded Hanoded

 De toutes parts, on nous demande des renseignements sur ODED HANODED le grand film de la vie palestinienne qui sera projeté, à

 L’American Cosmographe, (à Alexandrie à partir du 13 avril) sous le patronage du Keren Kayemet LéIsrael.

Nous pouvons assurer nos lecteurs qu’il s’agit l à d’une production remarquable qui fera dérouler sous nos yeux des scènes recèles de l’existence quotidienne des pionniers Juifs que font renaitre, au prix d’efforts el de sacrifices inouïs, les valeurs de la civilisation parmi les sables du désert et le sol rocailleux.

L’interprétation d’ODED HANODED groupe, autour d’une pléiade d’artistes où l’on retrouvera avec joie les acteurs de la Habima, tout un village d’enfants d’ l’Emek. En outre, une musique spéciale a été adaptée à ce film qui est appelé à avoir un succès retentissant.

Enfin. Au même programme sera projeté «Le Carnaval à Tel-Aviv – Purim 1933» une actualité de très grand intérêt.

מכתב -  יעקב גרוס (חוקר הסרט העברי) אל יוסף הלחמי, תאריך לא-ידוע.

להלן פרטים על הסרט "פלשתינה – קמה לתחייה": פא"י, תל-אביב 1933, במאי: הלחמי.תוכן: פורים, ל"ג בעומר, ארכיטקטורה, הכותל המערבי, טבריה, קרנבל ילדים.

"דבר", שלישי באפריל 1933, ע' 4

חברת פילמים חדשה בארץ-ישראל

בת"א נוסדה חברת סרטים בשם "אופק" (אוריינט פילם בע"מ) שמטרתה ייצור סרטים שונים בעברית, בערבית ובשפות אחרות. החברה עסוקה עכשיו בבניין הסטודיה שלה ובהכנת הסרט הראשון, שיוצג בשפה העברית. בראש החברה עומד הפיננסיסט הידוע ו. קרל. חברי ההנהלה הם: א. בוטליצקי, ש. קרליץ, נ. רייז. משרדי החברה "אופק" נמצאים ברחוב יבנה מספר 9.

ארכיון חברת פא"י, שישי באפריל 1933

GOVERNMENT OF PALESTINE

DISTRICT COMMISSIONERS OFFICES

Jerusalem District, JERUSALEM

6 אפריל 1933     מס' 36/2/1

סטודיו פילם א"י, רחוב השרון 14, תל-אביב.

א.נ.,

אתכבד להודיעו כי ועדת הביקורת המרכזית החליטה לראות את היומן פא"י מס' 1. 

“Pai” News No.1. אבקשו על כן לסדר עם בעל קולנוע בירושלים בנדון זה ולהודיעני על דבר התאריך שנקבע להצגת היומן בפני הועדה.

בכבוד רב [חתימה לא מזוהה] מזכיר ועדת הביקורת המרכזית.

"דבר", תשיעי באפריל 1933, ע' 2

סיום פעולתם של ברץ[64] והרצפלד[65] באפריקה הדרומית

[...] השבוע השני שמציגים פה קולנוע ביידיש. בתיאטרון מלא על גדותיו ערב-ערב. כה צמא הקהל למלה יהודית. בתכנית – גם תמונות מתהלוכת פורים בתל-אביב, מהיריד וכו'. את הרושם שהתמונות מארץ ישראל עושות על רואיהן בגולה אין לתאר [...].י.ב-ק

"דבר", 14 באפריל 1933, ע' 7

יומן ארצישראלי בקולנוע

במוצ"ש ובכל השבוע בקולנוע מוגרבי יומן ארצישראלי חדש של אגדתי, יחד עם הסרט "לב יהודי".

"דבר", 19 באפריל 1933, ע' 6

יומן "אגא"

השבוע יוצג ביומן "אגא" במוגרבי קטעים מפעולת ויצ"ו.

"דבר", 26 באפריל 1933, ע' 5

תכנית יהודית בקולנוע

זה השבוע השני שקולנוע מוגרבי מציג תכנית יהודית מורכבת משני חלקים: אחד יומן א"יי גדול ואחד – דרמה יהודית בשם "לב יהודי", סרט מתוצרת חברה יהודית באמריקה.  היומן הא"יי מצילומי אגדתי עולה על כל הצילומים מסוג זה שהוצגו עד עתה לפני הקהל בארץ. מעניינים הנושאים הטעם הטוב של רובם. לא לחינם היה הקהל פורץ ברוב ההצגות במחיאות כפיים למראה חלקים שונים ביומן. בצילום תנועת הבניין בת"א השתדל מר אגדתי לבטא את הקצב המהיר של העבודה ושל התפתחות העיר. ראוי היומן שיראהו כל מבקר ראינוע. רושם כל רואה הוא, שהגיע זמן לייצר סרטי ראינוע וקולנוע בארץ ולהוסיף בזה על ענפי הפרנסה הקיימים.

"כלנוע", גיליון 7, 28 באפריל 1933, ע' 9

יומן 5 של אגא-פילם

הפתעה משמחת מכל הבחינות היה היומן 5N  של אגא-פילם (אגדתי) שהוצג בשבוע שעבר בקולנוע אופרה מוגרבי בתל-אביב. ביומן זה ניתן לנו הביטחון הגמור שנוצר היסוד המוצק ליומן ארצישראלי נאה, הראוי להיות מוצג בארץ ובחו"ל. ניכרת יד חרוצה המטפלת בדברים מתוך אהבה ורגש של תרבות. הובלטה הפעם גם התפתחות של טעם אמנותי דק והבנה הולכת וגדלה בסממנים התוכניים של הסרט. בעיקר הורה על כך המונטאז' המצוין של קצב הבניין בא"י. אין כמעט כל דופי בקטע הזה, לא הפרזה גסה ולא הפחתת הדמות, בבואה נאמנה של קצב חיים מפוזר שלוכד לחטיבה אמנותית נאה. יפים הקטעים מחיי הילדים וגידול פירות ההדר בארץ. אין כאן מה שהיה נהוג עד כה בכל הסרטים מחיי הארץ: תעמולה בפני הזולת; הדבר נעשה מתוך הנאה תרבותית לעצמו, בידיעת החומר, ברצון של עמל ובשאיפה להישג מקצועי ואמנותי. כדאי אגא-פילם לעידוד מצד העיתונות והקהל, התומכים על ידי כך בתוצרת הארץ ויצירה חשובה ונאה.   י. זמורה

"גזית", כרך א', תרצ"ב-תרצ"ג, גל' י"א-י"ב [מאי 1933]

בפילם

בזמן האחרון החלו אנשים מספר מייצרים סרטים בארץ. הסטודיה פא"י הכינה את הסרט "עודד הנודד", לפי סיפורו של צבי ליברמן. אולם ביותר מצטיינים היומנים של "אגא" בהנהלתו של אגדתי, אשר הראה את יכולתו ביומן החמישי האחרון, מחיי הארץ. יש להדגיש בייחוד את התמונות של חמישה עשר בשבט, משקי הפועלות ועוד.

"דבר", רביעי במאי 1933, ע' 3

התחרות כישרונות

החברה לתעשיית פילמים "אופק" בע"מ הכריזה התחרות כישרונות לבחירת משחקים משני המינים. תנאי ההתחרות מפורטים בשבועון המצויר "כלנוע", החל מגיליון 7 ואילך.

ארכיון חברת פא"י, חמישי במאי 1933

חיים סלומון                                 Haim Salomon

    רחביה                                                   Rehavia

ירושלים  5 מאי 33

מר שנקר, חברת פא"י

תל-אביב

בהתאם למדובר אתמול כתבתי היום למר קלטר שברצוני לראותו – אולם [מלים לא ברורות] שקלטר אינו בירושלים וכי הוא נמצא בתמידות בתל-אביב – המצאתי את המכתב לאביו של קלטר והוא הבטיח לשולחו מיד היום לבנו.

בכבוד רב

חיים סלומון[66]

ארכיון חברת פא"י, עשירי במאי 1933

חיים סלומון                                Haim Salomon

   רחביה                                                   Rehavia

ירושלים  10.5.33

לכבוד מר אריה שנקר

בית צבי גולדין

14, רחוב השרון,

תל-אביב.

א.נ.

בא אלי מר קלטר, דעתו שהדרך הכי נכונה היא שרק הסטודיה תהיה משותפת.

אם רוצים בשיתוף כללי, אז רוצה קלטר בראשונה לדעת פרטים ע"ד הסכומים שהקבוצה שלכם רוצה להשקיע בזה – אין הוא מעריך את האינוונטר שלכם בשווה כסף. הסכום שחברי הקבוצה שלהם התחייבו עד כה להשקיע הוא בערך 6000 לא"י.

אחרי אשר נודיע לו (לקלטר) את הסכום יהיה מקום לסדר פגישה בין הקבוצות.

בכבוד רב,

חיים סלומון

ארכיון חברת פא"י, 12 במאי 1933

12.5.1933

לכבוד

מר חיים סלומון,  ירושלים

א.נ.,

בתשובה למכתבנו האחרון הננו להודיעו כי לפני ימים אחדים הוזמן הא' שינקר שלנו על ידי הא"א ורדימון-קלטר בשביל משא ומתן. בשיחה שהייתה ביניהם הביע הא' קלטר התנגדות למזיגת שתי החברות, אולם ההתנגדות הזו נובעת לא מתוך שאלת יכולת השתתפות הכספית של שני הצדדים (אנו הוכחנו להא' קלטר את אפשרויותינו בנידון זה), אלא מתוך שהא' קלטר אינו רוצה להתאחד עם בעלי מקצוע אחרים. הוא חושב, כנראה, כי מבחינה זו אין הוא זקוק לתוספת כוח.

לבסוף באנו לידי תכנית בדבר הקמת חברה משותפת לבנינים ולמכונות והננו מצרפים לו בזה את העתק התכנית שעובדה ע"י הא' שינקר והומצאה לקלטר ולחברת "אופק".

בקשר עם זה אין הא' קלטר חושב כי יש מקום לפגישה משותפת בין שתי הקבוצות בדבר מזיגת החברות בכלל. בימים הקרובים הם יתנו לנו את תשובתם בדבר התכנית הנ"ל ועל כן חשוב שגם אנחנו נתאסף בימים הכי קרובים כדי לגמור את סידור הקבוצה שלנו בירושלים ולהחליט על התכנית הנ"ל.

הח' ריבלין יבקר אצלו בירושלים ביום ראשון.           בכבוד רב, בשם פא"י: 

ארכיון חברת פא"י, 12 במאי 1933

12.5.1933

לכבוד

מר ב. קלטר, כאן

א.נ.,

רצוף לזה הננו ממציאים לו את ההצעה שעליה דיברנו על דבר הקמת חברה משותפת לבנינים ולמכונות הדרושות לעבודת החברות שלנו על יסודות משותפים.

במקרה שיתברר שחברת "אופק" לא תרצה להשתתף בחברה זו, אנו נהיה מוכנים לעשות זאת רק אתכם ואז כמובן תוגדל השותפות הכספית של כל צד.

נבקש מאוד להודיענו בימים הקרובים אם אתם מוכנים לגשת ליסוד החברה הזאת. במקרה של תשובה חיובית נצטרך לדון קודם על התכנית הטכנית. רצוי מאוד שכב' יכין את התכנית הזאת יחד עם תקציב של ההשקעה הכספית, לפי החומר שנמצא, לדבריו, בידי כב'.

בכבוד רב, בשם פא"י:

"כלנוע", 12 במאי 1933,ע'9

התחרות הכישרונות "אופק-כלנוע"

החברה ליצירת סרטים בארץ-ישראלאופקמכריזה בזה באמצעות "כלנוע" על "התחרות-כישרונות" לצילומי נשים וגברים, על מנת לבחור את המתאימים לצילומים בסרטי החברה.

חברת "אופק" תבחר מבין התמונות שתתקבלנה את המוצלחות ביותר ותדפיס אותן בעיתון "כלנוע".

תנאי ההשתתפות הם:

1.     על הרוצה להשתתף ב"התחרות הכישרונות" הנ"ל להמציא 2 (שתי) תמונות רגילות בלי איפור (גרים), בגודל לא פחות מגלויה ולצלם רק את הראש – profil en-place. על הצד השני לכתוב בדיו את השם והכתובת (אפשר גם בעילום שם).

2.      לצרף לתמונה את תלוש ה"כלנוע" המודפס בעיתון זה ולשולחו לפי הכתובת מחלקת "התחרות הכישרונות", ת"ד 623 תל-אביב.

3.      המשתתפים רשאים להמציא לא יותר משתי תמונות.

בגמר התחרות יערך נשף-פגישה

באחד האולמות המתאימים לאלה שתמונותיהם תודפסנה ב"כלנוע". בפגישה זו ייבחרו אחדים מבין המשתתפים ויועמדו לפני המיקרופון ומכונת הצילום הראינועית לשם נתינת אפשרות להשתתף בסרט שיסובב ע"י "אופק".

21 במאי 1933, אצ"מ, KKL-5/4807, מכתב מס': ב/מ/1784/93

לח' מ.ד. בייניש,[67]קובנה,

מר בייניש חביבי,

בתשובה למכתבך מיום ד' באייר [30 באפריל 1933] בעניין הקבוצה ליצירת פילם מחיי טרומפלדור, הנני לברר לך מה היא עמדת הלשכה המרכזית [של קק"ל] בשאלת הפילם בכלל ובשאלות מעין זו שאתה פונה אלי בפרט. אנו רואים בפילם מכשיר לתעמולה ציונית בעל חשיבות יתרה והיינו רוצים ע"כ לסייע להתקנת פילם ארצי-ישראלי הראוי לשמו. הקושי הוא מצד זה, שאין לנו להשקיע בעניין זה אותם הכספים העצומים הנדרשים לכך. היינו נוטים ע"כ לסייע בצורה זו או אחרת, לכל מיני איניציאטיבה פרטית. אולם דא עקא, שבזמן האחרון כשעניין הסרט הארצי-ישראלי נהייה פופולארי ביותר, רבים הם המדברים על כל מיני ניסיונות במובן זה, אבל עד כה אין רואים כל מעשה (מלבד הפילם "עודד הנודד" שהותקן ע"י חברת פא"י). גם איניציאטיבה זו שאתה מספר עליה מי יודע מה היא ומה טיבה, ואם יש בה בכלל ממש. עליך אפוא להודיעני, דברים מפורטים: א) מי ומה הם האנשים העוסקים בזה; ב) האם הללו הם אנשי אמונים; ג) והעיקר, מי ומי נותן את הכסף ומהו סכום הכסף הנמצא ברשותם. וכן כמובן גם ידיעות מפורטות אחרות על הקבוצה הזו וכוונתה. 

בברכה, נתן ביסטריצקי.[68]

"דבר", 21 במאי 1933, ע' 3

מודעה

"קול-אור", חברת פילמים א"י-אמריקאית בע"מ, החברה נגשה כבר לצילום של הפילם המזמר הא"י הראשון בהשתתפות החזן יוסף רוזנבלט[69] ובנו הזמר מן האופרה בניו-יורק, משרד החברה: ירושלים, רחוב בן-יהודה, בית אוסטר, שעות המשרד 1-9 לפנה"צ, המייסדים: י. פוקס, י. רוזנבלט ובנו, א. לום – ניו-יורק; ד. אוסטר עו"ד,[70] י. בן-דוב – ירושלים; י. היבר – תל-אביב.

"דבר", 21 במאי 1933, ע' 3

סרט קולנוע מתוצרת הארץ

בירושלים נוסדה ע"י שותפים אחדים מא"י ומאמריקה חברת "קול-אור" שמטרתה להכין סרטי-קולנוע ארצישראליים. החברה נגשה כבר להכנת סרט הקולנוע הראשון שלה, בשם "שירת הארץ". בחלק השירה שבסרט משתתפים החזן יוסף רוזנבלט ובנו, זמר האופרה בניו-יורק. הצילומים הולכים ונעשים. העיבוד הטכני האחרון של הסרטים האלה ייעשה בניו-יורק, אולם החברה מקווה לרכוש במשך הזמן את מערכת המכונות הדרושה שיאפשרו לעשות גם את העיבוד הטכני האחרון בתוך הארץ. הסרט הראשון יגמר במשך 3 חודשים. אחרי כן תיגש החברה להכנת מספר סרטים קצרים.

"כלנוע", 26 במאי 1933, 18 ביוני 1933, ע' 11-10

מודעות נוספות על "תחרות הכישרונות" של "אופק",עם תמונות של המתחרים.

"דבר", 26 במאי 1933, ע' 3

(ביקורת קשה על יחס המבקרים לחיי האמנות בארץ, מזכיר את הסרט "עודד הנודד" כיצירה שזכתה לביקורת רבה וחיובית) .

"דבר", שני ביוני 1933, ע' 7

מוסדות החינוך של ההסתדרות מביאים ביכורים

[...] צלמים הרבו לצלם. המחזה צולם גם בשביל קולנוע ע"י חברת "קול-אור".

ארכיון חברת פא"י, 19 ביוני 1933

מכתב - המועצה המקומית, ראשון לציון, ארץ-ישראל      מספר 1324

לכבוד תעשיית פילמים בארץ-ישראל,

תל-אביב

א.נ.

התברר כי המגרש על גבעת "המדבע" שייך לפיק"א. בפגישתנו עם מר פרנק נייעץ לו להחכיר לכם את המגרש ואנו מייעצים גם לכם לפנות לפיק"א.

בכבוד רב, ראש המועצה,

המזכיר, חבר הועד הפועל ע' כהנסקי

"דבר", 20 ביוני 1933, ע' 1

החזן יוסף רוזנבלט

ביום ב' לפנות בוקר מת במלון אמדורסקי בירושלים החזן המפורסם יוסף (יוסלה) רוזנבלט מאמריקה [...] בשבועות האחרונים עסק המנוח בהכנת סרט קולנוע "שירת הארץ", בו הוא שר הרבה מנגינות חדשות שחוברו על ידו. ביום האחרון לחייו, יום א', שר והצטלם בשביל הסרט על קבר רחל, על יד מערת המכפלה ועל חוף הירדן. עם צילומים אלה נגמר הסרט ולפנות ערב חזר לירושלים וכעבור שעות מספר מת [...].

 

“The Palestine Post”, June 23rd 1933, p.8

מודעה [כתוספת לתוכנית]

... Film of Dr. Arlosoroff funeral.

 

ארכיון חברת פא"י, שמיני ביולי 1933

טיוטת מכתב

מחיים הלחמי אל קרובו מרדכי [מוטי] זלצמן בפריס, על נייר מכתבים של פא"י.

8.7.1933

מוטי היקר!  רוב שלום וברכה!

מכתבי אליך הפעם יהיה "מכתב-עסק". בוודאי ידוע לך כי התחלתי מלפני זמן לעבוד במקצוע הפילמים, והחברה שיסדנו אני ועוד שני חברים יצרה כבר שני פילמים, אחד קצר בן 600 מטר (מערכה אחת) ושני גדול בן 2200 מטר, שהלך כאן בארץ בהצלחה רבה, וזכה לביקורת טובה מאוד מצד הקהל והעיתונות. כרגע אנו עומדים למכור את הסרט הזה או להפיצו בצורה אחרת בחו"ל. יוסף [זלצמן] יעץ לי לפנות אליך – היות ולך יש מכר שיש לו יחס לעניינים אלה. מאוד מאוד הייתי רוצה שתקשר אותי עם מכירך זה.

על כל פנים אני מוסר לך פרטים על הסרט שלנו: שמו "עודד הנודד" לפי סיפורו של צבי ליברמן, איכר בנהלל ואחד מותיקי החלוצים בארץ. הסרט הוא מחיי תלמידי בית-ספר בכפר יהודי בעמק. התוכן מתואר בפרוספקט מיוחד שהוצאנו אותו ואני שולח לך בשפה הצרפתית. אורכו של הסרט הוא 2200 מטר. הוא אילם לגמרי. מלווה ע"י פלטות [תקליטים] רגילות.

רצוי לנו שהסרט הא"י ימלא ערב שלם, ולכן אנו מצרפים לו פילם קצר בן 600 מטר המראה תמונות מירושלים, טבריה, החגיגות של ל"ג בעומר במירון וצפת ותל-אביב, וכמו כן את חגיגות הפורים תרצ"ג בתל-אביב.

דרישתנו בעד זכות הצגת הסרט בצרפת היא -.200 לירות [₤], מחיר כל העתקה של הסרט הגדול הוא -.44 ₤, והקטן –.15 ₤.

אנו מסכימים גם למסור את הסרט באחוזים. במקרה זה הדרישה היא 50% מהרווח הנקי, כל ההוצאות על הסוכן. דמי קדימה בסך -.100 ₤ שינוקו אחר-כך מהרווחים. מובן שאנו במקרה של אחוזים דורשים קונטרולה [פיקוח]. רצוי מאוד שזה יהיה מוסד ציבורי-ציוני, נניח הקק"ל.

אני מציין שהסרט מתאים בתוכנו ובצורתו לא רק לקהל הציוני או הַיְהוּדִי – הוא מַתְאִים בְּהֶחְלֵט בכל המובנים גם בשביל גויים.

ובכן: כיצד הגעתי לידי עבודה זו? ואיך יצא הדבר לפועל? ככל דבר ומפעל הנעשה בארצנו, רק על ידי אמונה ורצון חזק וכמעט בלי כסף. יגיע הזמן ואני עוד אספר לך בפרטי פרטים על כל העניין הזה, זה יכול לשמש נושא לסיפור מעניין מאוד. אני שלום ואשתי ובני שלומם טוב מאוד ומברכים אותך ואת ביתך בכל טוב וברוב אושר. רוצה הייתי פעם לקבל ממך מכתב-סתם ככה. כל טוב! בידידות רבה שלך חיים.

"דבר", 12 ביולי 1933, ע' 4

לקראת יריד המזרח תרצ"ד

מכינים סרט, "יסוד תל-אביב" שיחיה במחזה את הנחת אבן הפינה, בניית הבתים הראשונים וכדומה.

"דבר", 12 ביולי 1933, ע' 1

חברת סרטים "קדם"

בתל-אביב נוסדה חברה לתוצרת סרטים אמנותיים מחיי הארץ, היסטוריה, תנ"ך, אגדה וחיי המזרח בכלל, בשם "קדם". המייסדים: יעקב בנור-קלטר, מ. גרידינגר,[71] משה הלוי, ירוחם ורדימון,[72] ישעיהו מאיר, אירמה ל. לינדהיים,[73] ד"ר היינץ פפלבאום[73ב']. ההנהלה: אירמה, ר. לינדהיים, משה הלוי, יעקב בנור-קלטר. חברת "קדם" תיגש בהקדם האפשרי להכנת הסרט הראשון מחיי ארץ-ישראל החדשה.

“The Palestine Post”, July 16th 1933, p. 5

NEW FILM COMPANY – Mrs. Lindheim’s undertaking

A new film company under the of “Kedem” has been formed in Tel-Aviv. The founders of the new venture are Mrs. Irma I. Lindheim, Dr. H. Flaum, and Messrs J. Benor-Kalter, M. Greidenger and M. Halevy, will produce filmed depicting Palestinian life, historical, biblical and legendary, and the folklore of the Near East. Preparations are on foot for the first production, a picture of new Palestine.  

"דבר", 19 ביולי 1933, ע' 4

חברת סרטים "קדם"

מבקשת מאת כל הסופרים, אשר יש בידיהם סצנריו או חומר ספרותי אחר המתאים לסצנריו מחיי הארץ לבוא בדברים בהקדם האפשרי עם הח' משה הלוי.

"דבר", 21 ביולי 1933, ע' 9

מודעה -  קולנוע "עדן" הקיץ ת"א, ממוצאי-שבת 22.7.1933 [...] ב. הוספה חגיגית יומנע "אגא" מס. 6, ארץ-ישראל בבניינה, חיי יום-יום – בעליה, בספורט, בבניין, בספרות ובאמנות.

"דבר", 24 ביולי 1933, ע' 7

היומן הא"י ב"עדן"

ב"עדן" ניתן השבוע לפני הסרט העיקרי – סרט מצילומיו של אגדתי, רשימה ארוכה של נושאים מצולמים יפה ומהווים יחד שורת מראות מעניינים. הסרט מכיל קטעי חגיגות, שעשועים, עבודה בתעשייה ובגננות, ת"א ממעוף האווירון ועוד.

 

"דבר", 24 ביולי 1933, ע' 2

[מכתבה על אסיפה ציונית בארה"ב] האסיפה נסתיימה במסיבה לכבוד החברים מא"י ובהצגת סרט של "יכין".

 

"דבר", 27 ביולי 1933, ע' 5

הערב

ב-5 בבית מרת אירמה לינדהיים, שיחת עיתונאים על מטרותיה ופעולותיה של "קדם", חברה א"יית לתוצרת סרטים. ב-9 מסיבת יסוד חגיגית. דברי הפתיחה ע"י ראש העיריה מ. דיזנגוף. הכניסה עפ"י הזמנות.

"דבר", 28 ביולי 1933, ע' 5

בחברת הסרטים "קדם"

אמש התקיימה מסיבת עיתונאים בבית הח' אירמה לינדהיים מטעם חברת הפילם העברי "קדם". מ. הלוי מנהל "אוהל" הרצה על עתיד הפילם הא"יי ועל האפשרויות הצפונות בו לסופר, הצייר ולמשק העברי. גם חשיבות התעשייה הזאת הודגשה במסיבה: עתיד ענף זה להעסיק עובדים מרובים מסוגים שונים.

בתעשיית הסרטים

חברת "קול-אור" מודיעה לנו כי היא עומדת :להכין בארץ שורת סרטי-תרבות קצרים בהשתתפות אנשי מדע וחינוך.

“The Palestine Post”, July 31st 1933, p.2

Tel-Aviv, Friday – The Kedem, a new film company, was formally launched on Thursday with a tea to press representatives in the afternoon at the home of Mrs. Irma Lindheim and a dinner in the evening at the Ritz Hotel. Mayor Dizengoff spoke at the dinner which was attended by numerous Tel-Aviv artists and press representatives. The advantages of Palestine for filming purposes and the interest of the world in the Palestinians subjects were pointed out by Mrs. Lindheim and M. Halevy who with J. Benor-Kalter are managing the company. The pictures, upon operation will be begun in the near future, will be made in Hebrew and will be high class films, from an artistic viewpoint, the groups were told.

Pictures of Youth

“The picture of our youth will present a better way of living to a world which is to-day is looking for new life”, said Mrs. Lindheim. She said that American producers to-day find it necessary to go to the African jungles and other distant spots in order to find suitable filming material, while in Palestine, the material is at hand. The high standard to be maintained by the company in film choice was explained by Mr. Halevy. He declared that all the world is looking at Palestine to-day and that the Jew is obliged to explain what he is doing here. The pictures, he appointed out, must be like a mirror and must present any accurate portrayal of the life here. The difficulty of presenting the Hebrew sound in other countries will be partially overcome by the extensive use of Palestinian music of ancient and modern sources. Mr. Halevy explained that the marked geographical variations will be a great photographic advantage. The prolong period of sunshine will also be extremely advantageous as will the wide range of choice in types among the Jews and Arab tribes. The fact that Palestine is a bridge between three continents offers rich fields for further filming, said Mr. Halevy. The assistance of the press in the project was asked for at the functions.  

"דואר היום", שני באוגוסט 1933, ע' 3

עתידו של הפילם הארץ-ישראלי

שתי מסיבות, האחת לעיתונאים ואחת לחוג מצומצם של אינטליגנציה, ערכה החברה הא"י לפילם "קדם" [...]. המסיבה לעיתונאים נערכה בביתה של גב' לינדהיים. מר מ. הלוי הרצה בדברים חמים על הרעיון של יצירת פילם עברי א"י. עד היום נעשו אומנם כמה ניסיונות מצד הקרנות ליצירת פילם, אולם אלה היו במגמה פילנתרופית, בו בזמן שלנו נחוצים פילמים שיראו לעולם את אשר יצר עם ישראל בארץ-ישראל. מר הלוי, מן העומדים בראש החברה הנ"ל, דיבר על מטרת החברה "קדם" ודרכי פעולתה הראשונות. הפילם שאנו עומדים ליצור, יצטרך לתת ביטוי נאמן לשאיפתנו ולשמש אספקלריה לכל תנועת התחייה שלנו. שמונה חודשי החמה לצילומים בחיק הטבע הא"י המגוון – הרים, חולות, נהרות, אגמים, סלעים, ים וכו', הטיפוסים השונים של עמנו ושאר העמים היושבים בארץ – הם גורמים חשובים להצלחת הפילם. הפילם העברי יוצג כמובן בעברית. אומנם זוהי בעיה הקשה בכל חרושת הפילם בכל הארצות, ומשום כך לא נבסס את סרטינו על לשון בלבד אלא גם על המוסיקה העברית המקורית, העתיקה והמודרנית. בתשע בערב נערכה מסיבה שניה במלון "ריץ". מסביב לשולחנות ערוכים ישבו סופרים, משוררים, אמנים ועוד. תזמורת המלון השרתה רוח חגיגית. ראש העיריה מר דיזנגוף, נושא את דבריו על ערכה של יצירת הפילם העברי. "כמעט כל חברות הפילמים בעולם הגדול נוצרו ע"י היהודים, ורק בשבילנו אנו עוד לא הצלחנו ליצור את הפילם הארצישראלי, שישמש ראי לאחינו בגולה ולאומות העולם, בכל אשר יצר עם ישראל בארץ-ישראל". על ערך הפילם מנקודת מבטו של הסופר מדבר מר אשר ברש: "יש וצריך שיהיה קשר בין הספרות העברית המחדשת והסרט המדבר. הספרות העברית הייתה עד עכשיו ספרות אילמת, שהיו קוראים אותה רק בעיניים. הספרות סבלה מזה הרבה. בייחוד מרגישים פגם הנובע ממצב השפה העברית שלא הייתה מדוברת. ע"י הסרט תוגבר הנעימה הטבעית של הספרות", הוא מקווה כי הסרטים שייוצרו ע"י חברת "קדם" לא יהיו סנסציונריים סתם, "אלא יבטאו את הצרכים הנפשיים והאידיאליים וישמשו אספקלריה לחיים המתחדשים. אם החברה תמצא את הדרך הספרותית-האמנותית הזאת תהיה עבודת החברה שלמה".

"דבר", שלישי באוגוסט 1933, ע' 4 

בתעשיית סרטי הראינוע

העוסקים בצילום סרטי ראינוע בארץ מתאוננים על שני גורמים מעכבים להתפתחות מקצועם למרות אשר הקהל וגם בעלי בתי הקולנוע גילו כבר יחס טוב לסרטים מקומיים. ראשית, מעכבת הביקורת הממשלתית, שממוניה יושבים בירושלים ורק פעם בחודש, בעוד שסרט-יומן דורש ביקורת מהירה, כדי להציג את המאורעות המצולמים בעוד הליח פועם בהם. העיכוב השני הוא בסוכני סרטי חו"ל. בכל ארץ וארץ מחייבת אותם הממשלה במס מיוחד שנועד לתמוך בתוצרת הסרט המקומי. בא"י אין חוק-מגן כזה והסוכנים שהם שותפים לבעלי בתי הקולנוע להכנסות המתקבלות מההצגות,  מסרבים להשתתף בהוצאה לתשלום בעד סרט היומן המקומי, הבא בסדר ההקדמות לסרט העיקרי. מציינים בייחוד את קשי עורפם של סוכני "פרמונט" ו"מטרו-גולדווין-מאייר", בנידון זה. הם לא נוכחו עדיין בתוקפה של אהדת הקהל בעניין הסרטים, אם כי עניין הסרטים הגרמנים צריך היה ללמד אותם שלא לעורר על סחורתם את רוגזו של הקהל. לפי שעה מהווה רק היומן את החלק הקבוע והבטוח של תוצרת הסרטים המקומית. החברות "קדם", "אופק" ו"א"י", המתכוונות לסרטי קולנוע אמנותיים, אינן עוסקות עדיין בייצור ממש. רק חברת "קול אור" הודיעה על איזו התחלה שעשתה.

"כלנוע", גיליון 13, רביעי באוגוסט 1933, ע' 9

עתיד הפילם הארץ-ישראלי

(מוגש לב"כ העיתונות לרגלי קבלת הפנים הראשונה מטעם החברה הא"י לפילם "קדם")

עד עכשיו נצטמצמה האמנות הבימתית העברית רק בתיאטרון, למרות אמצעיה הצנועים והמצומצמים יכולה הבמה העברית להתפאר בהישגים מצוינים, ואילו היום פותחת הטכניקה הפילמאית אפשרויות בלתי מוגבלות.דווקא הצלחתנו הרבה על הבמה מצדיקה את תקוותנו, שגם אמנות הפילם העברית תביא אותנו בדרך העולה אל הפסגה. הפילם הארץ-ישראלי שואף להגשים בכוחות עצמיים וגם בצירוף כוחות יהודיים מהחוץ את יצירת הפילם היהודי המקורי, אשר יתאים גם לדרישות הבין-לאומיות הנעלות. אומנם למדנו מכל ארצות הפילם שבעולם, בתודה נכיר בשיטות הטובות של הפילם בימינו. תפקידו האמנותי הקשה ביותר של הפילם הארץ-ישראלי יהיה החיפוש לסגנון מקורי ועצמי. בדיוק כמו שהחיים היהודיים בא"י חיפשו ושאפו לצורות חדשות, כך רצוננו לגלות ולסלול דרכים עצמיים וחדשים לפילם הארץ-ישראלי. זהו בעצם תפקידו של הבימוי. ועד כמה שהדבר מובן מאליו שבמאינו בעתיד יצטרכו לשים את ליבם לכישרון המשחק הרי סוברים אנו בביטחון שאין למסור את כף ההכרעה לשחקן בלבד. תפקיד חשוב ממלא גם הטבע הארץ-ישראלי שיופיו והדרו בעל ענפי ענפים הוא האוצר בקרבו עולם של אפשרויות בלתי משוערות. למצוא ולכבוש את פני הטבע הנהדרים, לתפוס ולקלוט במכונת הצילום את האוויר ואת האור. אלה יהיו הגורמים המכריעים בגורלו של הפילם הארץ-ישראלי. בהתאם לרוב גוניותו של הנוף הא"י, עשיר גם אוצר הטיפוסים בארץ. אין כמעט ארץ בעולם המוכשרה להמציא אותו שפע הדמויות האנושיות כארץ-ישראל. אם נוסיף לזה שתכונות אקלים עושות את ארצנו לארץ הפילם בעתיד ניווכח אז שאפשרויות בלתי משוערות מראש צפויות לעבודתנו בשדה הפילם. גם מצבה הגיאוגראפי של ארצנו, הגשר המקשר בין שלוש יבשות, פותח לפנינו סיכויים ואופקים שאת גבולותיהם אין בידינו לנחש. הפילם העברי הנאמן לאופיו יוצג כמובן בעברית. אומנם זו היא הבעיה הקשה, בעיית הפילם בכל הארצות. ומשום כך אין לבנות את סרטינו על השפה בלבד אלא גם על המוסיקה העברית המקורית, העתיקה והמודרנית. בזה הועמד הפילם העברי הארץ-ישראלי בראשית דרכו. אם נאחד את כוחותינו עם האידיאליזם שלנו אז ישיג גם הפילם היהודי את מטרתו: להציג לעיני כל העולם את ארץ-ישראל, אנשיה ורוחם, המחייה אותם בצורה נאה וציורית. 

"כלנוע", שנה ג', גיליון 12, ע' 11-10,1933

 הנהלת התחרות הכישרונות אופק-כלנוע מודיעה: הדפסת תמונותיהם של המועמדים להתחרות הכישרונות אופק-כלנוע נגמרת. על תה הפגישה ויתר הפרטים הקשורים בסידורו תהיה הודעה מיוחדת. לתשומת לב קוראי ה"כלנוע": קהל הקוראים משתתף בבחירת המועמדים. לשלוח את שמות המועמדים הכי מוצלחים ולצרף לזה את התלוש המיוחד.

את תוצאות ההתחרות נביא בגיליון הבא. [ע' 11 מופיעות תמונות מתחרים].

"כלנוע", גיליון 13, רביעי באוגוסט 1933, ע' 9

מודעה - אופק-כלנוע,נשף סיום להתחרות הכישרונות, במוצאי שבת 5.8.33, במלון ריטץ רחוב הירקון, בחירת מועמדים למשחקי פילם, המועמדים יצולמו יחד עם חבר השופטים וקהל הנשף בידי צלם-ראינועי של חברת "אופק", הבחירות תתנהלנה ע"י חבר השופטים שבו ישתתפו רז'יסור חברת "אופק" ה' לודביק לאזאר,[74] הריקודים בהנהלת תזמורת מלון ריטץ, התחלת הנשף בשעה 9:30 בערב, כרטיסים במחיר 175 מא"י נמכרים: בבימ"ס אליהו רח' הרצל, במחסן המוסיקלי ספיר, מלון ריטץ ובערב הנשף ליד הכניסה, לתשומת לב משתתפי התחרות הכישרונות! כל אלה שתמונותיהם הודפסו בעיתון "כלנוע", מתבקשים לבוא למלון "ריטץ", במוצאי שבת 5.8.33, בשעה 8 בערב ולפנות לחדר המועמדים לשם קבלת ההוראות הדרושות, כרטיס כניסה תשמש ההזמנה  אשר נשלחה למועמדים.

"דבר", רביעי באוגוסט 1933, ע' 5

במוצ"ש[...] ב-9.30 המלון ריטץ נשף כלנוע לבחירת מועמדים למשחקי פילם.

"דבר", שישי באוגוסט 1933, ע' 6

הנני מודיע בזה שכל הזכויות החוקיות להצגת הסרט "עודד הנודד" בארצות הברית ובקנדה עברו לידי, ואסור מטעם החוק לאחר להשתדל להציגו בארצות האלה.

שמעון פדניק.

ארכיון חברת פא"י, 1933 –

טיוטת מכתב - מחברת פא"י אל קק"ל,  ללא תאריך, ללא חתימה.

כב' הלישכה הראשית  של הקהק"ל

ע"י מר נ' ביסטריצקי

ירושלים

א.נ.

כפי שידוע לכם, נמסר הסרט שלנו "עודד הנודד" בזמנו לסוכן פדניק בשביל הצגתו באמריקה. לפי התנאים שנקבעו עם הסוכן הנ"ל צריך היה הוא לסדר סינכרוניזציה של הסרט באמריקה ואחרי זה להציגו. מסיבות טכניות וכספיות שונות לא נעשתה הסינכרוניזציה, וגם ההצגה עצמה של הסרט התעכבה ורק עכשיו התחיל הסוכן הנ"ל להציגו בצורתו האילמת. לרגלי אי-מילוי החוזה בקשר עם הסינכרוניזציה נוצרו בינינו ובין הסוכן הנ"ל יחסים מתוחים וכיום אין לנו אימון גמור שנוכל לקבל את כל חלקנו בתוצאות ההצגה. לפי הידיעות שקיבלנו עוברת ההצגה בהצלחה, וכנראה שיש גם הכנסות הגונות; לנו אין כמובן כל אפשרות בהיותנו כאן להתחקות אחר פעולותיו ולבקר את כל מעשיו. על כן החלטנו לבוא אליכם בהצעה דלקמן: אנו נמסור ללשכת הקה"ק באמריקה על ידכם ייפוי כוח רשמי להציג [לייצג] את חברתנו ועליהם יהיה לקבל על עצמם את כל הביקורת על פעולת הסוכן הנ"ל ולשמור החוזה מצידו ולקבל את הכספים וכו' וכו'. תמורת זה אנו מוכנים לשלם לטובת הקה"ק חלק מ-50% המגיעים לנו נטו מההצגות באמריקה. כמו כן נהיה מוכנים למסור ללשכה באמריקה את הסוכנות בשביל ארצות דרום אמריקה שלא נכללו בחוזה הנ"ל, הכולל רק את ארצות הברית וקנדה, באותם התנאים שמסרנו לסוכן הנ"ל. זאת אומרת 50% ו-50% והוצאות על חשבונם. ב) היות ואנחנו לא יכולנו להמשיך את העבודה ומוכרחים היינו לפטר את הפרסונל שלנו ולסגור את המשרד, לכן אין לנו אפשרות טכנית להציג את הסרט בארצות שעוד לא ניצלנו אותן, כגון: רומניה, צ'כוסלובקיה, בלגיה, צרפת, ארצות ספרד והבלקן, דרום אפריקה וכדומה. הננו מציעים לכם לקבל על עצמכם את הסוכנות לארצות הנ"ל לפי התנאים דלעיל.

אנו בטוחים שקה"ק יכולה להפיק תועלת כספית ותעמולתית מהצעתנו זו. והננו מבקשים אתכם להודיע לנו את דעתכם בעניין זה, ואז יבקרכם בא כוחנו וינהל אתכם משא ומתן בנדון.

"דבר", שביעי באוגוסט 1933, ע' 5

מודעה

"קדם", חברה ארץ-ישראלית לתוצרת סרטים בע"מ, מודיעה בזה שנפתחו משרדיה ברחוב פינסקר א14, שעות הביקור הם: מ-6 – 10, 6 – 3. כל המעוניינים מצד האמנותי, הטכני והמסחרי מתבקשים לבקר בשעות הנ"ל. ההנהלה מורכבת כדלקמן: א. ל. לינדהיים, משה הלוי, י. בן אור קלטר. חברי ההנהלה: י. בן אור קלטר, משה גרידינגר, משה הלוי, י. ורדימון, י. יאיר, א.ל. לינדהיים, ה. פלאום.

"טורים", 11 באוגוסט 1933, גיליון ח'

ידיעות

חברת הקולנוע "אופק", סידרה נשף לבחירת משתתפיה בסרטיה. בשבוע שעבר נערכה גם מסיבת עיתונאים בו הוסברה תכנית החברה.

“The Palestine Post”, August 11th 1933, p. 2

[…] Twenty new companies have been incorporated in Palestine and are listed in the “Palestine Gazette” of August 10 covering a wide range of activities […] and the film industry.

"דואר היום", 16 באוגוסט 1933, ע' 3

חברת "אפק" בעבודתה

ב"כ העיתונות שנענו להזמנת "אפק" – החברה העברית הראשונה ליצירת סרטים קולנועיים עבריים – ושנוכחו במסיבה המעניינת שנערכה באחד האולמות המרווחים של בניין החברה, שנועד לשמש את המנגנון הגדול שלה, נוכחו לדעת כי מייסדי החברה שייכים לאנשי המעשה. השתתפותם של הרג'יסור ד"ר לאזאר מבודפשט, מר לאני, אופרטור [צלם] ידוע מכמה פילמים גרמניים, ד"ר רוזנבום, מר רז'ינייה ועוד במסיבה, העידה על גישתה המעשית של החברה אל העניין. עוה"ד בוטליצקי, ד"ר לאזאר, המנהל מר קרליץ ואחרים מהעומדים בראש המפעל הדגישו בדבריהם בפני העיתונאים כי הם שייכים לסוג האנשים הנוקטים בסיסמה "במקום הדיבורים – מעשה". אולם בטרם גישתם אל עבודות ההכנה הראשונות של צילומי הסרט המדבר העברי, מצאו לנכון להיפגש עם ב"כ העיתונות. הם סבורים כי חלק גדול מהצלחת מפעלם קשור ביחסה של העיתונות שלנו. במשך ארבעה החודשים מאז נוצרה החברה, הספיקו מנהליה לעשות את כל ההכנות הראשונות, להזמין את הרג'יסור ויתר המומחים מחו"ל, המכונות, המכשירים וכו'. הצילומים הראשונים לסיבוב הסרט הראשון ייעשו בראשית החודש הבא. סיסמתם של מנהלי "אפק" היא להראות את "ארץ-ישראל כמו שהיא בפרט ואת חיי המזרח בכלל". הנושא לסרט הראשון נכתב ע"י המשורר אביגדור המאירי.[75] שם הסרט שהותאם לקולנוע ע"י הסופר הגרמני הצעיר אריק ברוק (יהודי) יהיה "סימפונית האדמה".

"כלנוע", שנה ג', גיליון 14, 18 באוגוסט 1933, ע' 4

הבו לנו פנים פוטוגניים!

התחרות הכישרונות של "אופק-כלנוע"

השנה האחרונה כרוכה בהרבה ניסיונות לתוצרת הקולנוע בארץ. הסטודיות הקיקיוניות של מתחילים-חובבים התפקעו סמוך להולדן. עכשיו שוררת נטייה לתעשייה כבדה: הקורס ליצירת הוליבוד ארצישראלי. מספרים על מיליונרים המשקיעים כספים ו"כוכבים" אירופיים שהסכימו להבהיר את שמי ארצנו. כל יום צצות חברות קולנועיות חדשות וכמעט כולן שמו להן למטרה לנצל את האכזוטיות של המזרח. בין המפעלים הרציניים ביותר נחשבת חברת "אופק". חברה זו ניגשת לעבודה ומתחילה בבחירת חומר אנושי להצגות. בנשף שנערך באולם "ריטץ", עברו בסך כל אלה החושבים עצמם לפוטוגניים והחולמים על קריירה ראינועית. מספרם היה רב. אכן חזק קסם הבד בארצנו. בין עשרות המועמדים נבחרו שמונה: שרה אלכסנדרי (פתח-תקווה), חנה נגבי (ת"א), לאה ג'נטלי (ת"א),[76] מרים אדלר (ירושלים), אליהו טדרי (ת"א), אברהם ניניו (ת"א),[77] חיים מזרחי (ת"א), ברלין (ת"א). ובכן פנים ישנם. סצינריום נבחר. עכשיו תור ה"סיבוב" הגיע.

 

“The Palestine Post”, 23rd August 1933, p.2

Filming the Bible

One of the most interesting of recent visitors to Palestine is Mr. L. T. Pearson, B.A. Mr. Pearson, who comes every year to this country, left a few days ago after a rapid tour which he made purposely in order to take a small movie film of the Holy Land. He made use, in ten days, of one thousand feet of 18mm film and the resultant pictures, with appropriate lenses, can be enlarged for a ten foot screen.

This film, however, is but a minor prelude to a big endeavor which Mr. Pearson is shortly to make. He is going to return to Palestine with an expert film-photographer equipped with a proper film-camera and will “shoot” a full-length movie, designed to depict Palestine from the biblical point of view.

At present, he contends, the bible is far too remote for the layman to be able to place its dramatic scenes vividly in his mind’s eye. The person who has never been to Palestine cannot see the bible as a real, warm, living chronicle of what actually happened. A film illustrating life in Palestine among the Fellahin, Bedouin, fishermen and followers of the ancient crafts would, he thinks, convey a wonderfully vivid background to biblical happenings.

The human types among whom the characters of the Old and New Testaments moved their manners and customs, their dress and food, their way of earning their livelihood are still here in the life, and there is no need to reconstruct the scenes with studio “props”.

Carrying his attack on religious indifference into the enemy’s camp, Mr. Pearson intends to show this contemplated full-length movie on Sundays and so combat the ordinary films shown in many English towns on that day. The small film which he has just made is intended to supplement a big Palestine exhibition with which he and his wife tour throughout England for part of every year. Entitled “The Bible through an Eastern Window”, this exhibition, containing ₤3000 worth of materials, depicts in fascinating detail the life of Palestine. Its object is essentially to make real to English people the environment of Christ and Moses.

Mr. Pearson has little to learn about the art of staging Palestine exhibitions. His Father-in-law, Mr. Nathan Schor, who was a native of this country, conceived one of the first Palestine exhibitions ever held in England. This was the great exhibition of 1905, when three weeks over half-a-million persons passed through the turnstiles of the Agricultural hall, the venue of the recent Anglo-Palestine Exhibition. Possessing very little funds, unable to boost his venture with printed publicity, and having only limited support, Nathan Schor nevertheless attracted with his depictions of biblical life as it was still being enacted in his day.

With his present exhibition, Mr. Pearson, who was formerly a Church of England clergyman, tours practically every town in the United Kingdom and gives lectures and demonstrations on Palestine life, assisted by his wife and by a number of people attired in native dress. These people enact scenes of Arab and Jewish life and take the observer right into the house or tenet of the natives. The mill stones and pitcher of the peasant, the phylacteries and mezuzah of the religious Jew, the drag net and cast net of the fisherman, are all ingeniously shown not as in a museum but as they are actually being used to-day. A series of 1000 slides aids the audience to comprehend Palestine.

That Mr. Pearson is alive to the present social tendencies in this country, as well as to those of the past, is evidenced by the fact that he has filmed a large proportion of scenes of Jewish life in the agricultural colonies and in the modern cities and suburbs. A defender of the prophecies contained in the bible, he believes earnestly in the Jewish National Home, the foundation of which he says was foretold by the patriarchs.

 

"דבר", עשירי בספטמבר 1933, ע' 5

בקולנוע "עדן"

בתור הוספה לתכנית השבוע, "המערכה הגרועה", יוצג: צילומים מהתחרות הכישרונות "אופק כל-נוע" שנתקיימה במלון ריטץ.

“The Palestine Post”, 10th September 1933, p.5

Mr. Moshe Halevy, a Managing Director of the Kedem, Palestine Film Producing Corp. Ltd. has left for a short sojourn in France where he will negotiate for a contract for sound-registration equipment and visit the big up-to-date film Studios. Mr. Halevy has also been invited by the famous producer Fedor Ozep to be present at the shooting of the last scenes of “Amok”’ by Stefan Zweig. Mr. J. Benor-Kalter, art and production Manager is meanwhile preparing the Studios and Laboratory together with the expert, Mr. Walter Christeller of Berlin.

"דבר", 11 בספטמבר 1933, ע' 4

מה נשמע בחברת "קדם"?

משה הלוי, אחד ממנהלי "קדם", חברה א"ית לתוצרת סרטים, בע"מ, נסע לזמן קצר לפאריס, לשם חתימת חוזים עם חברות לתעשיית מכונות קולנועיות. הוא גם יבקר את הסטודיות המודרניות הגדולות. הלוי הוזמן ע"י הרג'יסור הידוע פידור אוזפּ,[78] לראות בגמר הייצור של הפילם "אמוק" (עפ"י ספרו של סטפן צוויג).[79] בינתיים עוסק מר בן אור – קלטר, מנהל הייצור של החברה בסידור המעבדה בהשתתפות מר ו. קריסטלר, מומחה יהודי ידוע מברלין.[80] לפני ימים אחדים הוקראה במסיבה מצומצמת של סופרים עברים הסצנריה לפילם הראשון. הפעולה נמשכת במרץ.

"דבר", 11 בספטמבר 1933, ע' 6

בין היוצאים

מנהל ה"אוהל" מ. הלוי לפאריס למשך חודשים אחדים לשם לימוד השיטות החדישות של הכנת סרטי הקולנוע.

"דבר", 12 בספטמבר 1933, ע' 5

[...] בראשית התכנית יומן יפה מאוד מלא ממאורעות יום-יום מן החשובים ביותר. כמו כן קטע קטן של החברה הארצישראלית החדשה לסרטי ראינוע "אופק", המעביר את טכס בחירת משחקים ומשחקות צעירים מבני עירנו, באולמי המלון ריטץ.

"דבר", 13 בספטמבר 1933, ע' 4

אגודת הסופרים והסתדרות המורים בעד סרטים עברים בראינוע

אגודת הסופרים וסניף הסתדרות המורים בתל-אביב חתמו על גילוי-דעת נגד הזלזול בסרט-יומן ארצישראלי בבתי הקולנוע. גילוי-הדעת דורש מבתי הקולנוע להתמיד בהצגת המושבה, יצירת התעשייה וחיי התרבות בארץ. השאלה נתעוררה לרגל הופעותיהם של סרטי אגדתי בצורת יומנים ארצישראליים. ההסתדרויות הנזכרות ביטאו בגילוי דעתם את יחסו של הקהל התרבותי שבין מבקרי בתי הקולנוע.

"דבר", 24 בספטמבר 1933, ע' 4

הבו יומנים עבריים

במקום תשובה על גילוי הדעת של הסופרים והמורים בעניין סרט יומן "אגא", הנני מרשה לעצמי, בתור אחד התומכים בתוצרת הסרט העברי, לחזור בזה על הצעה שהצעתיה לפני חודשים רבים ליוצר "אגא פילם". אני מוכן לקבל יומנים דוגמת היומנים הראשונים להצגה בקולנוע "אופרה מוגרבי" במספר פי ארבע ממה שיצר "אגא פילם" עד עתה לשנה והמחיר גדול יותר ב-400-300 אחוז ממחיר יומן זה. בכבוד, מנהל קולנוע אופרה מוגרבי.י.ו. [ירוחם ורדימון]

"כלנוע", 20 באוקטובר 1933, ע' 15

קטעים מהסרט הארצישראלי "אביבה"

(ע"פ סצינריום של אביגדור המאירי)

הצילומים נעשו בעין חרוד, על ידי חברת "אופק". הקטעים מהווי הקבוצה.

[שלושה תצלומים] א) ערב; ב) בוקר; ג) צהריים.

"כלנוע", 20 באוקטובר 1933, ע' 13, 14, 17 \ "כלנוע", שלישי בנובמבר 1933, ע' 21-20

כיצד כותבים סצנריום?

(מן הרעיון עד מגילת הסיבוב)

מאת:או סניא שפיר

משהו על אמנות וטכניקה בכתיבת פילמים.

יושב אני במשרדה של חברת פילמים תל-אביבית אשר עתה נוסדה. אני גומר לספר להם על עבודתי ביצירת הפילמים בחוץ.

- כן, עוד מעט ניצור גם אנו פילם. אנחנו מחפשים חומר מתאים. הרבה הצעות, אבל אין הן נראות לנו למתאימות. נחוץ לנו חומר ארצישראלי טיפוסי, והיחד עם זה צריך הדבר לעניין גם את שוק חו"ל...

- אחשוב בדבר ואם אמצא רעיון מתאים אציעו לפניך...

- יסלח נא, הרי הנך רק כחודשיים בארץ ואיך זה הוא אומר לחבר פילם וטרם למד את הארץ ותנאיה?

- יודע אני משהו על חיי הארץ. שבעה שבועות ביליתי בטיולים. עברתי ברגל את כל הארץ לאורכה ולרוחבה. ביקרתי בכל הנקודות העבריות. הלכתי מקיבוץ לקיבוץ, בכל אחד מהם עבדתי. דומני שאני מכיר את הארץ יותר מרבים החיים פה זה כמה שנים.

בן שיחתי מצטחק מתוך אי-אמון וספק קל. – יש לנו הרבה סופרים גדולים, החיים בארץ זה כמה שנים, ובכל זאת אין הם יכולים לכתוב דבר מתאים – פשוט מאוד, הם טרם תפשו את מהות חיינו בארץ.

אין אני עונה על כך. אבל סוד גלוי הוא כי כתיבת הסצנריום – אמנות מיוחדת במינה ואין לה שום שייכות לספרות.

בדרכי הביתה אני מתחיל לחפש: חומר ארצישראלי טיפוסי! כלומר? אני מתחיל לחשוב ועובר מנושא לנושא. פתאום אני נזכר, שאין לנו אמנים בשביל הצילומים הפנימיים, ורוב הפעולות צריכות להתרחש תחת כיפת השמים. חושב אני על חיי ואנשי הקיבוצים, אשר ביקרתי אותם. כן, הקיבוץ בתור תורה חברותית חדשה הוא בהרבה יותר מעניין מאשר חיי העיר. ובכן אפוא, אני מחליט, שהדבר צריך להתרחש בקיבוץ.

נושא עגבים? שוב נוסח חדש לפזמון הישן-נושן: "אהבה", אהבה בקיבוץ? רגע אני מתיישב בדבר ומחליט: לא!

רק בתור נוסח-לוואי. ומה הלאה? מה עוד? והעלילה העיקרית?

ישנם כמה וכמה דברים מעניינים בארץ, הנמצאת בעצם תקופת ההתהוות, הנותנים לאיש האמנות המון מושגים ואפשרויות אמנותיות. יש חומר הניתן לסרוט אבל לבחור מתוך כל החומר הזה דברים מעניינים מבחינת הסרט וליצור מחזה פילמי מעניין ולוקח את הלב - זה כבר דבר יותר מסובך וקשה.

אני מוסיף להרהר בדבר. אומנם עולה בידי למצוא שורה שלמה של מחזות ומאורעות יפים ומעניינים, אשר בגמר העבודה אוכל לצרף אותם ולהשתמש בהם. אבל הגרעין, חוט השני, חסר לי. בשוכבי בערב לישון אני ממשיך עוד את מחשבותי. עתה בחשכה אני מיטיב לבדוק ולבדוק, להתרכז ללא כל הפרעה. אבל לשוא! אין דבר עולה על דעתי! לבסוף אני מתעייף וישן.

ימים אחדים עוברים ללא הרהורים בענייני פילם.

עכשיו אני בוחר לי פינה שקטה ושוב שוקע בעולם חזיונות פילמיים.

לבי הולך אחרי הופעות נשגבות ומכריעות. רוצה אני למצוא נושא הטומן בתוכו שאלת חיים בארץ ולהפיח את רוחו בפעולה שבסרט. ומה הן השאלות החיוניות של ארץ-ישראל? שואל אני את עצמי. פתאום נבזק רעיון: מים... מים... מים!

ומיד אני כולי נתון לרעיון הזה. אני כבר מרגיש מראש אפשרויות פילמיות ענקיות, והעיקר כבר בשל בראשי.

יודע אני בפירוש שכבר רבות טיפלו בנושא זה. הוא כבר נראה אפילו מעל הבמה בהצגה תיאטרונית. אבל בטוחני שטרם ניצלו אותו באותה המידה שהפילם עם המצאותיו האופטיות המיוחדות מאפשר את הדבר. ולבסוף זה גם תלוי באופן עיצוב החומר. לכן אין אני מזניח את הרעיון הזה -  להפך, אני אוחז בו ביתר שאת.

ובכן, אפוא, אני אכתוב פילם על מים.

הרעיון הוא:מים זוהי אבן הפינה, הגרעין, וממנו ייווצר הרעיון. הנה אני נזכר – פעם באה אלי סופרת פילם ברלינאית אחת ידועה ואמרה לי: "שמע סניא, יש לי המצאה לפילם. רואה אני לפני תחנת רכבת. מה שצריך להתרחש שם, אינני יודעת עוד... לפי שעה אני רואה את התחנה...". הבינותי אותה, הבינותי לרוחה בכל נפשי ומאודי, ובאחרית הימים היה הרעיון הזה לפילם גדול ומוצלח.

[להלן, מספר המאמר כיצד לפתח את הרעיון, ואיך להגישו לחברת ההפקה בצורת "תקציר". בגיליון הבא (שלישי בנובמבר) מוסברת כתיבת "תסריט הצילום", או בלשון המחבר: "מגילת הסיבוב"]

"דבר", 22 באוקטובר 1933, ע' 3

בדרך לגולה

[רשמי מסע באוניה המפליגה מהארץ לגולה]

[...] ערב ערב מראים תמונות ראינוע על בד שהותקן למטרה זו, תמונות קלוקלות, מחוסרות תוכן. חברי שמוחו עובד בכיוון אחר, שואל: מדוע אין מנצלים גם את הבד הזה לטובת ענייננו, סוף סוף האוניה ב-95 אחוזים מסיעה נוסעים יהודים! איזו תמימות! כאילו בד הקולנוע מותאם לענייננו? [...].

"דבר", 29 באוקטובר 1933, ע' 3

"אופק"

זה שבועות אחדים עובדת במזרח העמק להקה מטעם חברת הסרטים "אופק" בהכנת סרט ארצישראלי מחיי העובדים. יבואו לידי גילוי חיי המשקים הקבוצתיים בעמק (קבוצת החוגים, עין חרוד, בית אלפא, ואפשר גם גניגר). גם ערי הארץ יועלו על הבד. המומנט הדרמטי – הצטלבות האינטרסים של פועלי הכפר והעיר, אך הסוף נגמר בכי טוב, כרגיל. הקבוצות מגלות בכלל סבר פנים יפות לכל המפעל ועוזרות לו בכל מה שאפשר. תחילה היה מחנה העובדים בהכנת הסרט בעין חרוד שלמטה, אחרי זה העבירוהו לכפר יחזקאל. היועץ האמנותי בן-חיים[81] מ"הבימה"

“The Palestine Post”, November 7th 1933, p. 5

THE HAIFA HARBOUR FILM

“Aga Films” Record

The west, with all its well-known efficiency, would have to take its hat off to the speed record made in Haifa last week by the “Aga Films”. Within twelve hours the film of the Haifa Harbour opening had been taken, developed, copied and shown/ Guests who attended the Harbour opening enjoyed the unique experience of being able to see themselves in the film at the En Dor cinema the evening on the day they were photographed. Mr. Agadati directed the speedy undertaking.

< divstyle="mso-element:para-border-div;border:solid windowtext 1.0pt; mso-border-alt:solid windowtext .5pt;padding:1.0pt 4.0pt 1.0pt 4.0pt">

“The Palestine Post”, October 29th 1933, p. 3

[…] Mr. W. Harding, Managing Director of Moss Line Ltd., Liverpool arrived in Haifa on Friday morning by the S.S. “Kana” to be present at the opening of the Haifa Harbour.  He is staying at the Windsor hotel.

"דבר", שמיני בנובמבר 1933, ע' 6

מקוה ישראל

אתמול ביקר במוסד מר ואלטר הרדינג, מנהל [חברת האוניות] "מוס לין" בליברפול. שאל לכל ענפי המשק ובעיקר על נטיעות ההדר. האורח צילם בשביל ראינוע, למען החברה שהוא מנהלה.

‘The Palestine Post”, November 9th 1933, p. 3

 מודעת קולנוע "עין-דור" בחיפה מודיעה כי ליד הסרט העיקרי יוצג:

[…] film of the opening of the Haifa Harbour.

"דבר", 14 בנובמבר 1933, ע' 3 \ "דבר", 15 בנובמבר 1933, ע' 5 \  דבר", 16 בנובמבר 1933, ע' 5

מודעה - לרגלי החופשה לימים אחדים מ"סיבובה" בסרט העברי המדבר והמזמר "אביבה", ע"י חברת "אפק", תערוך האמנית התימנית שרה אוסנת הלוי הצגה עממית [...].[82]

"כלנוע", 24 בנובמבר 1933, ע' 13-12, גיליון 21

תְּנוּבָה

(תמצית של סצינריום)

המשק לדוגמה "תנובה" שעומד במרכז הכבוד בכל הארץ לא רק כמשק הדוגמתי, אלא גם בשיטת-חייו הקולקטיבית, המשפחתית, נוסד לפני עשר שנים בידי שלושה חלוצים, שני בחורים עשירים, דן ומוצ'יק ובחורה אחת, תנובה, שהניעה אותם להשקיע את כספם באדמה.המשק עומד כעת לחוג את חג יובל עשר לקיומו – אך בלי מוצ'יק שעזב אותם אחרי שנה. המשק גדל מאז עד למספר מאה משפחות – אך מוצ'יק שעזב את חבריו מתוך רוגז, על שתנובה לא השיבה לו אהבה, נקם את נקמתו: את נחלתו שלו, הנמצאת במרכז המשק, לא מסר להם, שלו היא עד היום הזה וגם אינו נותן להם לעבדה, שוממה היא.

אחד מעיקרי חייו של המשק הוא: השותפות המשפחתית המוחלטת בכל עניני הנפש, כלומר: אין סוד במשק. כל מכתב הנשלח או מתקבל – תוכנו ידוע לוועד המשק וגם לכל החברים. אין חוק כזה בקבוצה, אך תנובה הרגילה אותם לחיים משותפים-משפחתיים כאלה.

בזמן האחרון הולכת שמועה ומרגיזה את מנוחת המשק ועבודתו הפוריה: איזה מהנדס אמריקאי, בעל הון קורח, רוצה להגשים פה בארץ איזו תכנית אינדוסטריאלית כבירה, שתהפוך את הארץ לאמריקה ממש. אין איש יודע על בוריה מהי מהותה של התכנית. אך ידוע, שהמהנדס ושותפו, ה' מארדֶר, שבתו בללה היא כלת המהנדס מזה שנים אחדות, קנו שטח אדמה כביר, המתחיל בחיפה, עובר דרך בית-שאן לאורך נהר הירדן וגומר בים המלח. בקו זה נמצא גם המשק "תנובה", בין שני הרים. אנשי הפירמה "פוריון ומארדר" מציעים ל"משק תנובה" מחיר פי-כמה בעד שטח המשק - אך חברי,תנובה" אינם באים אפילו במשא ומתן איתם. אפילו למדוד את השטח אינם נותנים, ואין צורך לומר, שאינם נותנים ביאורים לעקשנותם זאת.

המהנדס עצמו, יהודה פוריון, גבר בן שלושים בערך, החי עם אמו האלמנה, מכבד מאוד את המשק ולפיכך אין הוא חושב להשתמש באמצעי-כפייה להם. אך שותפו, מארדר, מחפש כל מיני אמצעי-כוח פסולים נגד המשק. בראותו שכל האמצעים הללו אינם מועילים, רוצה הוא לקנות מאת מוצ'יק את נחלתו השוממה, כדי לרכוש לו דריסת רגל בתוך המשק ואח"כ להציק לו כפי כוחו וללחצו להסכמת-המכירה, וזה כמובן, בלי ידיעת פוריון עצמו ולמרות רצונו.

השמועות הפורחות והמאיימות בדבר התכנית ובדבר הלחץ שהמהנדס כביכול רוצה בו להכריח את המשק למכירה, מביאות את תנובה, שהיא הרוח החיה במשק ונשמתו, לידי פגישה עם המהנדס. שתי הנפשות מתאהבות זו בזו. המהנדס רואה בחלוצה טיפוסית זו צורה חדשה של אישה – בניגוד לכלתו, החיה חיי מותרות מופלגים, ותנובה מכירה במהנדס אדם טהר לב, ש"חבל שעליו לעסוק בעסקים של מה-בכך"; בחיי הפרישות שלה עד לשנת העשרים וחמש, שמעולם לא נזכרה בנשיותה הדשנה, ניצתה אש האהבה עד לבלי נשוא ממש. אהבה זו מעבירה אותה על דעתה ועל כל אידיאל המשק, שהיא-היא שהכניסה אותו אל משפחת המשק; היא הראשונה הבוגדת באידיאל זה: מקבלת היא מכתב מאת המהנדס – ואינה מוסרת אותו לוועד המשק. יש לה סוד – ורק נפש אחת ישנה במשק שלפניה היא שופכת את לבה המלא אושר – זו היא התימניה מזל, הכרוכה אחרי תנובה כמו אחרי אמה.

התפתחות העניינים ועקשנותו של המשק מביאה אותו [את המהנדס] לידי ייאוש. מצד אחד מחכה הסתדרות הפועלים לחתימת חוזה-עבודה עם המפעל – וזה הן אי-אפשר כל זמן שהמשק לא מכר את אדמתו. נוסף על זה, נודע לו שחבריו ופקידיו לעבודה מועלים ברכושו ועושים מעשים מגונים מאחורי גבו. והנה גם כלתו עשתה מעשה מוזר: בללה שהרגישה הרגשה חושית, אף כי בלתי ברורה, באהדתו של חתנה אל "אותה החלוצה" –התחילה בהתחלת סידור נשף כביר, נשף חגיגה לכבוד פתיחת העבודה על הגשמת המפעל – כל הלחץ והאנדרלמוסיה מניעה את פוריון לעשות מעשה אחרון. מזמין הוא את המשק למשא-ומתן אחרון ודווקא בביתו שלו בתל-אביב. הוא מודיעם שיש לו להגיד להם דבר-מה יוצא מן הכלל, שלא נשמע כמוהו בתולדות הציביליזציה. ההזמנה היא ליום הנשף בערב. הזמנה זו גורמת – בפעם הראשונה בתולדות משק "תנובה" – לוויכוח קצר אך חריף בין חברי הוועד, שאחד מהם הוא החבר יוהן, איכר נוצרי מהולנד, אחד המצוינים שבחברים, המעיז להתפלא סוף-סוף: איך זה אפשר לא למכור, בשעה שהקונה נותן פי-כמה ממחיר המשק וגם אדמה פוריה?! דן, השתקן הוותיק שבמשק מביע את תימהונו הרב על שאלה כזו של חבר המשק – אך בינתיים נכנסת תנובה, המכריעה תמיד בדיבורה, ומחליטה: צריך לקבל את ההזמנה, בכדי להגיד לו בפעם האחרונה את המלה: "לא!". הנשף ההולך ומתפתח ושבללה הזמינה אליו את כל הקונסולים שבארץ למרות רצונו והסכמתו של המהנדס – גורם לסכסוך משפחתי חריף עם מארדר ובתו. מארדר הוא עבד-עבדים לבתו היחידה, ל"נסיכה בללה", ולפיכך מסכים הוא לכל מעשיה. מגיע הדבר לידי כך, שפוריון, המוחה בכל תוקף על קניית אחוזתו של מוצ'יק, מודיע, שמחכה הוא הערב למשלחת המשק "תנובה" – ואם חברי המשק שוב לא יסכימו – הרי הוא יבטל את הנשף ויהי מה!

ייאושו של פוריון מגיע לקצו, יען מרגיש הוא, שלמרות הצעתו המכריעה, שהוא עומד להציע לחברי המשק – הם שוב יעמדו בעקשנותם. הוא מחליט – במבוכתו הגדולה ובאהבתו חסרת-התקווה לתנובה – לקפח את חייו אם המשלחת לא תסכים לו גם עתה. ממלא הוא את אקדחו – ועל זה מופיעה אמו. הוא משקר לה שאת אקדחו הוא מכין לנסיעתו לעבר הירדן – אך אמו מרגישה בדבר. הוא משתפך ומתחטא לפני אמו על כל התלאות ומגלה לה את דבר אהבתו הגדולה לתנובה. הוא נוכח שאמו יודעת את כל אלה והיא מסכימה בהחלט לאהבתו.

יש לו ליהודה פוריון עוד נפש אחת מסורה לו מאוד: משרת-המשרד הפרטי שלו, הבחור התימני רחמים, בחור פיקח וערום, אך מוכן למות למען בעליו. ובחור זה יש לו חלום: להיות איכר במשק "תנובה", ששם נמצאת גם אהובת לבבו: התימניה מזל. רחמים זה הרגיש בייאושו של פוריון, והוא לוחש לאמו של פוריון, שאל תפחד, הוא, רחמים, ישמור על חיי בנה מכל משמר!

הנשף סוער בתוקפו. המשלחת באה: תנובה, דן אורי ויוהן. המהנדס מדבר רתת, יודע הוא שלחינם יאיים עליהם באיבוד עצמו לדעת. אך מודיע הוא להם, שמוכן למסור לידם את כל התכנית, הם יהיו בעליו ויסדרו את חיי חבריהם הפועלים כחפצם – והוא יהודה יישאר רק בתור מהנדס ולא יותר. הוא יעזוב אותם לחמישה רגעים. יעיינו נא בדבר, יחליטו – וכעבור חמישה רגעים יצלצלו לו. לפני לכתו אומר הוא עוד: כל העולם הנאור ובתוכו גם עשרים מיליון יהודים מביטים בנו ובכם. אני מתחנן – ויוצא. חברי המשק ששתקו עד עכשיו ממשיכים לשתוק. הנשף שם בעולם הגדול סוער. הם יושבים רגעים אחדים, אחר כך קם דן, מצלצל. המהנדס נכנס, הם קמים ופה אחד אומרים לו: לא! – והולכים. פוריון עומד מאובן ומביט אחריהם בעניינם עגולות. פתאום קורא אחרי תנובה, הנשארת אחרונה: תנובה! הבחורה שחיכתה לכך, פונה כרגע פתאום חזרה וצועדת ישר אליו, במהירות, פנים אל פנים. פוריון עומד אילם, אח"כ מגמגם: מ-מ-ה זאת? איך זה? תנובה עונה בפשטות בהירה: מה אדוני אינו מבין? אנו אוהבים את אדמתנו כגבר האוהב אישה, הישנו גבר המוכר את אהובת לבו, או המחליפה באחרת?! ומוסיפה: האם אדוני לא אהב מעולם אישה?! פוריון פורץ בגמגום לחישה: תנובה! עדיין אינך מרגישה שאני אוהב - - ? תנובה נרעשת בכל מהותה וכילדה קטנה וחסרת-אונים הצועקת אחר אחיה הגדול, צורחת ממש: דן!!! חכה לי! ובורחת החוצה.

יהודה ניגש אל השולחן, נוטל את האקדח מהדקו אל רקתו ומושך בהדק – האקדח ריק - רחמים עומד בפתח ומחייך ומשתעל, סליחה, שכחתי להחזיר את הכדורים – ומוסר לו מכתב מאת תנובה! היא כתבה זאת שלשום בתנאי שאמסור לאדוני רק כעבור שבוע. אך אני חושב שזריזין מקדימין. פוריון קורא את המכתב ואת סופו בקול רם: אני נעלמת. לי אסור להישאר במשק "תנובה”. אני בוגדת, אך אדוני, את אדוני יקבלו שם בשמחה. שלום! – התימני ניגש לשולחן, נוטל את הטלפון, מבקש את מספר הסתדרות הפועלים ושואל: כמה מספר הפועלים המוכנים להיות לאיכרים? – סליחה, רגע! ומוסר את אחת האפרכסות ליהודה – מה? כולם? – תודה רבה. בבקשה לבוא לחתום על החוזה!

תנובה החליטה לעזוב את משק "תנובה". היא בוגדת; קיבלה מכתב ושלחה מכתב בלי ידיעת המשק. נשמע קול אווירון. נכנסת בללה הבאה לגמור איתה את חשבונה. היא מודיעה שיהודה קנה את נחלת מוצ'יק ומתרה בה, שתחדל ללכת אחרי חתנה. אך בינתיים פורצת גם בבכייה. לבסוף מתעודדת והולכת בגאווה ובבוז נורא.

בין החברים קמה השתוממות וצער; תנובה אורזת, עוזבת את המשק. כולם עומדים מסביבה ושותקים. נורא: ביום חג המשק; נכנס דן, מביט בה בשאלה. היא עונה: אני בוגדת. דן ניגש, משליך את החבילה מידה ואומר: שטות! – תנובה פורצת על זה במלוא נפשה המלאה והאומללה. מדוע שטות? גם אני אדמת ישראל דשנה! גם אני רוצה להביא פרי! מה אתם עומדים ואינכם מבינים אותו פתאום?! אני אוהבת!! – נכנס אורי – לוקח את תנובה ומתחיל לרקוד איתה – היא נסחפת אין אונים ואינה מתנגדת, כמעט נופלת – פתאום מופיעים בפתח פוריון ואמו ומנהיג הפועלים ואחריהם רחמים. תנובה הבטוחה שפוריון קנה את אחוזת מוצ'יק ניגשת אליו ואומרת לו: אדוני בא בתור בעל אחוזה? אדוני טועה. רק לעזוב אותנו אפשר בלי רשותנו, אך לא להיכנס אלינו! – עזרי, מנהיג הפועלים, מוציא את החוזה, ומוסר אותו לתנובה. היא מציצה בו רגע ומתעלפת. ניגשת אליה אמו של פוריון ומטפלת בה. דן קורא את החוזה, חותם עליו ועזרי מכריז: חמישים אלף איכרים בישראל!

על זה מוסיף יהודה פוריון: חמישים אלף ואחד!

ורחמים מוסיף: חמישים אלף ושניים!

דן עומד רגע, אח"כ מצווה בקול מטרטר: הוֹרָה!

אביגדור המאירי

"דבר", 24 בנובמבר 1933, ע' 2

עורך "נפיר" למאסר

השופט הבריטי בחיפה דן את עורך "נפיר", סהיל זכא, למאסר חודשיי ולקנס 75 לא"י בעד העלבת מוחמד עלי בק תמימי אגב ידיעה, כי תמימי השכיר ליהודים ראינוע בשכם.

"דבר", 27 בנובמבר 1933, ע' 6

טבריה - "אופק"

כמה שבועות נמצאו כאן עובדי "אופק" העוסקים בצילומים בסביבה ובעיר, להכנת הסרט העברי מחיי הארץ.

"דבר", שלישי בדצמבר 1933, ע' 4

עברית מעל הבד בקולנוע

זמרה עברית מפי מקהלות גדולות תישמע השבוע בקולנוע "עדן" מהסרט "תחיית ישראל" הניתן השבוע לפני הסרט העיקרי. "תחיית ישראל" צולם ע"י "פרמונט" ביום היהודים בתערוכה העולמית בשיקגו.

"דבר", 26 בדצמבר 1932, ע' 1

חודש ההסתדרות – הצגת "מביל"ו עד ההסתדרות"

חזיון חג בתמונות, ריקוד ושיר "מביל"ו ועד הסתדרות העובדים", כך נקראת ההצגה שנערכה בליל א' בבית העם בתל-אביב, והיא חולקה לפרולוג ושתי מערכות [...] החיזיון נכתב ע"י אביגדור המאירי ואלפרד וולף, הצייר: ברוך אהרונסון, המוסיקה: עמנואל פוגאצ'וב,[83] בניין התפאורה: ד. שנדר, פוטו מונטאז': ולטר קריסטלר. לפנינו ניסיון מיוחד במינו, ניסיון ראשון אצלנו, להעלות על הבימה שמות מעוצבת מהתפתחות המפעל בארץ. לביצוע הרעיון הזה השתמשו אנשי האמנות בכל האמצעים האמנותיים [...] תיאטרון, ראינוע, מוסיקה, רם-קול, להטי תאורה, מקהלה, תזמורת, מגיד, תמונות חיות, פנטומימות, ריקוד – הכול גויס לחיזיון. [...] מובן מאליו, שהדברים המרובים שנערמו בחיזיון אחד ניתנו קטעים-קטעים שהמסגרת איחדתם, ללא שלימות פנימית, היסוד הראינועי היה הגשר ביניהם [...].

"דבר", 26 בדצמבר 1932, ע' 4

פתיחת שבוע הנוער

[...] הצגת המחזה "מביל"ו ועד הסתדרות העובדים" נתקבלה ע"י הנוער בהתלהבות ובנשימה עצורה [...] הקטעים הדרמתיים וקטעי הפילם ממראות טבע העמק ריכזו את הנוער, אשר פרץ מדי פעם בתרועות ומחיאות כפיים [...].


[1] זאב(ולדימיר)ז'בוטינסקי (1940 -1880) - מדינאי, מייסד ומנהיג התנועה הציונית הרביזיוניסטית, סופר, משורר, מתרגם, בלשן, מבקר, עיתונאי, עורך, פובליציסט ומסאי,. חובב קולנוע (כתב תסריט "גן-צרי" והציע את השם "צלמונע" לקולנוע) וספרות מתח.

[2]חיים הלחמי (1979-1902) – שחקן, בימאי, דרמטורג, מורה לתיאטרון, מתרגם. בימאי הסרטים "צילומי ניסיון ל"זהרפילם" (1929) "ויהי בימי", "עודד הנודד" (1932), "יומן תל-אביב 1", "פלשתינה קמה לתחייה" (1933), תרגיל "הגנה"(1934).

[3]דוד יעקבי (1933-1924) - נרצח בנהלל בפצצה שהושלכה לביתו בידי ערבים. ראו: שלמה בן-ישראל, "רצח נהלל", "כלנוע", שישי בינואר 1933, ע' 5-4.

[4] מנחם גנסין (1952 -1882) – איש תיאטרון בגולה ובארץ, ממייסדי התיאטרון העברי בארץ-ישראל, מראשוני "הבימה" במוסקבה, שחקן, בימאי, מורה ומנהל אמנותי.

[5]שמעון פינקל (1999-1905) – מהבולטים שבשחקני "הבימה", במאי, מנהל אמנותי, סופר, חתן פרס ישראל לתיאטרון 1969.

[6]הקפה ההונגרי, "הַגִּנָּה", תל-אביב, רחוב נחלת בנימין 46.

[7] פא"י FAI– ר"ת: פילם ארץ-ישראלי, חיים הלחמי ושות'.

[8] ירושלים סגל (1993-1898) – חלוץ, איש ביטחון והגנה, איש עסקים, מפיץ ומתרגם סרטים, בעל המעבדה "מולדת" שהפיקה בעיקר תרגומים לסרטים ובתקופה מסוימת סרטי פרסומת ויומנים.

[9] ברוך אגדתי (1985-1895) – אמן רב-תחומי, רקדן מיוצרי המחול הארץ-ישראלי, צייר ויוצר קולנוע מאבות הסרט העברי בארץ, אסטטיקן שפעל להכניס את המימד האמנותי לסרט הארץ-ישראלי.

[10] "הדרך לחיים" (The Road To Life, Putyovka v Zhizn), ברה"מ, 1931, הסרט המדבר הסובייטי הראשון. במאי: ניקולאי אק, Nikolai Ekk (לא פודובקין), 1976 -1902, במאי ותסריטאי. עלילת הסרט עוסקת בשיקום נוער עזוב אחרי המהפכה, מוצג עד היום בסינמטקים ובטלוויזיה.

[11]אין הכוונה לעשרה ניסיונות במספר, אלא למודל של "עשרת הניסיונות" שלפי המדרש עבר אברהם אבינו.

[12] צבי ליברמן [ליבנה] (1985-1899) – איכר בנהלל, סופר ומחנך, פעיל במוסדות תנועות העבודה והמושבים.

[13]משה חורגל (1990-1901) – שחקן תיאטרון מעולה, ידידו של הלחמי.

[14]שפרה אשמן (1956 -1896) – שחקנית תיאטרון, מראשונות ה"אוהל", אשתו של המחזאי הידוע אהרון אשמן (1981 -1896).

[15]שמעון פובזנר (1999-1919) – בילדותו שיחק בתפקיד "עודד הנודד", בבגרותו מטובי האדריכלים בישראל וחתן "פרס רוקח" ב-1957 .

[16] צבי גולדין-גורן (1972-1892) - צייר, תפאורן, מאייר ספרי ילדים ומחנך תלמידים ומורים לאמנות. לפי: יעקב גורן, "צבי גולדין-גורן", במכתב אל יוסף הלחמי, 29 ביוני 1988; משה ברונזפט, "תפאורות ותלבושות", "הד הגן", שנה ז' תש"ב, חוב' ה- ו, ע’ 45-44; זיכרונות דבורה הלחמי.

[17]נתן אקסלרוד (1987-1905) - מחלוצי תעשיית הסרטים בארץ, אז צלם צעיר ושאפתן, לימים גם מפיק, במאי ועורך (בחברה שלו: "כרמל פילם", 1935), מהראשונים שהחלו לחשוב על סרטים בארץ במונחים של תעשייה מקצועית, שנים רבות היה שמו זהה למושג "קולנוע ארצישראלי".

[18]בן-ציון ידידיה (1956-1884) – איש תיאטרון וחינוך, סופר, מתרגם, עורך, עיתונאי, מרצה.

[19] "חזית העם" – 1935 -1931, ביטאון הפלג הקיצוני של התנועה הרביזיוניסטית, "ברית הבריונים".. נודע בסגנונו החריף והתוקפני.

[20] שד"ר – ר"ת "שלוחא דרבנן", שליח הנוסע לאסוף תרומות כסף לקיום מוסדות דת וציבור. על דמות השד"ר הציוני, ראו: מנחם אוסישקין, "דברים אחרונים", הוצאת הלשכה המרכזית של הקרן הקיימת לישראל, ירושלים, תש"ז, ע' ר'-ר"ז.

[21] דבורה הלחמי (לבית ספיבק) (1998 -1908) – רעייתו של חיים הלחמי, חלוצה, חובבת תיאטרון ומשחק, עוסקת באמונה בצורכי ציבור ותרבות, הופיעה כניצבת ב"ויהי בימי" ובדואית ב"עודד הנודד".

[22] "אגא-פילם" – חברת הסרטים של האחים ברוך ויצחק אגדתי.

[23] בוריס (זלמן-דוב) שץ (1932 -1866) – פסל יהודי, צייר, מורה וסופר. אבי האמנות היהודית החדשה ותעשייתה בארץ-ישראל. מראשוני החולמים על תעשיית סרטי עלילה אמנותיים בארץ, כתב תסריטים לסרטי עלילה.

[24] נחום טוביה סוקולוב(1936-1859) - עיתונאי ועורך בעל שם, מיוצרי העיתונות העברית, סופר, מסאי, נואם, מנהיג ציוני חשוב, נשיא להסתדרות הציונית.

[25] שרה אהרונסון (1917 -1890) – בת זיכרון-יעקב, פעילה בקבוצת "נילי", שריגלה למען בריטניה נגד תורכיה במלחמת העולם הראשונה, נתפסה ואיבדה עצמה לדעת.

[26] יעקב בן-דוב (1968 -1882) - צלם-אמן, יוצר סרטים, עסקן לאומי וציבורי, מכונה "חלוץ הפילם הארץ-ישראלי" ו"אבי הסרט העברי". ראו: א) מנחם לוין, "יעקב בן-דוב וראשית תעשיית הראינוע היהודית בארץ-ישראל, 1924 -1912 ", קתדרה 38, טבת תשמ"ו, ע' 135 -127 . ב) דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ד', ע' 1629, וכרך י"ז, ע' 5246. ג) נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991, ע' 62 -19. ד) יוסף הלחמי, "ויהי מה", 1995, ע' 60 -47, הוצאת ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג. ה) אתר "בית הסרט העברי", המאמר "חתונה עברית בירושלים".

[27] שמעון סאמט (1988 -1904) – עיתונאי, סופר, שדר רדיו, ממייסדי "אגודת העיתונאים" בתל-אביב.

[28] Werner Krauss (1959-1884) – שחקן תיאטרון וקולנוע גרמני מפורסם, ידוע בתפקידו כמנהל בית החולים בסרט "הקבינט של ד"ר קאליגארי, תמך במשטר הנאצי ושיחק בשירותו תפקידי יהודים נלעגים.

[29] Fritz Kortner (1970-1892) –מגדולי אמני הבמה והבד בגרמניה, שחקן ובמאי, עם עליית הנאצים לשלטון גלה לארה"ב וחזר רק אחרי המלחמה.

[30]אורי קיסרי (1979-1901) – מחלוצי העיתונאים בארץ והטובים שבהם, פיליטוניסט מזהיר, מו"ל, עורך, מבקר אמנות, סופר, מתרגם, חתן פרס סוקולוב לעיתונאות 1959, בעל השפעה תרבותית רבה.

[31] אגון ארווין קיש Kisch (1948 -1885) – מחבורת סופרי פראג היהודים, עיתונאי, פובליציסט, סופר, כותב גרמנית, פעיל קומוניסטי.

[32]אליזבת ברגנר (1986-1897) – שחקנית תיאטרון וסרטים ידועה ומצליחה. כותב שורות אלה זכה לראות ולשמוע אותה מקריאה את "העלמה אלזה" מאת ארתור שניצלר, חוויה לא-נשכחת.

[33] Emelka (1932 -1919) – חברת סרטים גרמנית גדולה, פעלה בשוויץ ובוואריה.

[34] Shanghai Express, ארה"ב, 1932, 80 דקות, דרמת הרפתקה רומנטית.

[35] Marlene Dietrich (1992-1901), שחקנית וזמרת גרמניה בעלת שם עולמי.

[36] Glos Pustyni (קול המדבר), פולין, 1932, 78 דקות, דרמת הרפתקה רומנטית. צלם: סברין שטיינוורצל.

[37] Nora Ney (2003 -1906), שחקנית סרטים פולנית (פולין, ארה"ב).

[38] Josef Von-Sternberg (1969-1894) – מבימאי הסרט החשובים והידועים ביותר. בגלל יהדותו גלה מגרמניה.

[39] Brigitte Helm (1996-1906) – שחקנית סרטים גרמנית מצליחה, עם עליית הנאצים לשלטון גלתה מרצון לשוויץ ופרשה מעולם הקולנוע.

[40] Fritz Lang (1976-1890) – מגדולי בימאי הסרטים, פעל בגרמניה וארה"ב, בגלל יהדותו גלה מגרמניה.

[41] Michal Waszynski (1965-1904) – בימאי יהודי בפולין וארצות הברית.

[42] Die Brave Sünder, גרמניה, 1931, במאי: פריץ קורטנר, שחקן: מקס פּאלנברג.

[43] Sto metrów milosci, פולין, 1932, במאי: ואשינסקי.

[44] שלמה בן-ישראל [גלפר] (1989 -1908) – חלוץ, עיתונאי וסופר בעברית, יידיש ואנגלית. מאבות הספרות הלא-קאנונית ומחלוצי הסרט העברי בארץ-ישראל. ראו: יעקב שביט ואלחנן זוהר:ספרות הפשע בעברית, "הספרות", גל' 18 -19, דצמבר 1974 ; גבריאל ציפרוני:שלמה בן-ישראל: לבו במזרח והוא בסוף מערב, "קשר", גל' 8, נובמבר 1990.

[45]"הצרצר מאחורי התנור"– מחזה לפי סיפור של צ'רלס דיקנס(1870-1812- מגדולי הספרות האנגלית שיצירותיו נקראות ומוצגות עד היום). הוצג בתא"י, תרפ"ח, 1928. חיים הלחמי שיחק בתפקיד לורד טייקלטון.

[46]קונרד פייט – Conrad Veidt (1943-1893) –שחקן תיאטרון וקולנוע גרמני גדול. התנגד לנאצים, במחאה רשם עצמו כיהודי, גלה לבריטניה וארה"ב, שם המשיך לשחק בסרטים ותרם הרבה כסף למאמץ המלחמתי.

[47]יעקב פיכמן (1958-1881) – משורר, סופר, עורך, מתרגם, מבנאי הספרות העברית החדשה, חתן פרס ישראל לספרות 1955. על ביקורות חתם גם: י"פ, פ"י, י' סוקר.

[48]אליהו אפשטיין-אילת (1990-1903) -  פעיל ציוני, דיפלומט ישראלי, מזרחן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים (1968-1962). במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת קשרי החוץ של הקרן הקיימת עסק הרבה בתעמולה באמצעות צילום וסרטים.

[49] Drifters – הגדת דייגי דג ההרינג בים הצפוני; בריטניה, 1929, במאי: ג'והן גרירסון (1972 -1898, מהחשובים שבמפתחי הקולנוע התיעודי), ש/ל, 35 מ"מ, אילם, 49 דקות.

[50] Silver Horde – עלילת אהבה ויריבות בין דייגי הסלמון באלסקה; ארה"ב, 1930, 75 דקות, קולני; רקס ביץ' – (1949 -1877), סופר רבי מכר על החיים באלסקה, רבות מיצירותיו הוסרטו.

[51] Turksib – סרט תיעודי על הקמת מסילת הברזל מטורקסטן לסיביר; ברית המועצות, 1930, 57 דקות, אילם.

[52]יעקב בנאור-קלטר (1969-1897) – צלם-אמן, גרפיקאי מחונן, אדריכל מצליח.

[53] הפקר פטרושקה [פטרוזיליה] – ביטוי ביידיש, מכוון להפקרת דברים ברשות הציבור.

[54] משה סטבסקי (סתווי, 1964 -1884) - סופר בעברית ויידיש, מתרגם, עיתונאי, עסקן ציוני, הכיר היטב את המציאות וטבע הארץ, מחבר הספר "הכפר הערבי".

[55] אברהם מנחם אוסישקין (1941 -1863)– מהנדס, מנהיג ציוני רוסיה, ראש קק"ל, מגדולי העם היהודי בימינו ובוני היישוב החדש בארץ.

[56] James Walker (1946-1881) – פוליטיקאי אמריקני, ראש עירית ניו יורק (1932-1926).

[57] Joseph Best – יוצר סרטים בריטי בעל מעמד.

[58] אבינעם ילין (1938 -1900) – מלומד מבריק בחוכמת ישראל ותרבות ערב, בלשן, מחנך ומזרחן שתרם הרבה למחקר התרבות והשפה הערבית וללימודן בין היהודים. נרצח בידי ערבי במאורעות 39 -36.

[59] Molly Picon (1992-1898) – שחקנית במה, קולנוע וטלוויזיה, מכוכבי התיאטרון והסרט ביידיש בארה"ב.

[60] Jacob Kalich (1975-1891(- שחקן, מחזאי, מפיק, אמרגן ומעצב במה.

[61] משה הלוי (1974-1895) – בימאי, דרמטורג, ממייסדי "הבימה", מייסד תיאטרון "אהל" (1925) ומנהלו במשך שנים רבות, מהבמאים החשובים של התיאטרון העברי בארץ, חתן פרס ישראל.

[62] אלפרד וולף [אלף-ארי] (?-1974) –במאי תיאטרון, סרטים ורדיו, דרמטורג, מנהל אמנותי, עבד הרבה עם נוער וילדים; ביים את הסרט "מעל החרבות", בהפקת "כרמל פילם", 1938.

[63]דוד ורנר סנטור (1953-1896) – עסקן חשוב של יהדות גרמניה, חבר לא-ציוני בסוכנות היהודית, שימש בתפקידים שונים בהקשר הלאומי.

[64] יוסף ברץ (1968 -1890) – חלוץ, ממייסדי דגניה א' וההסתדרות, עסקן תנועת העבודה בארץ-ישראל, ח"כ לכנסת הראשונה מטעם מפא"י, ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וממקימי "הועד למען החייל" ו"האגודה למען החייל".

[65] אברהם הרצפלד (1973 -1888) – עסקן ציבורי-ציוני, ראש המרכז החקלאי של "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל", מחשובי בוני ההתיישבות העובדת בקיבוץ ובמושב, גואל אדמות וקולט עליה, איש עממי וססגוני שזכה לחיבה רבה.

[66] חיים סלומון (1960 -1878) – איש עסקים, ממייסדי ענף התרופות בארץ,עוסק בצורכי ציבור באמונה, שימש יו"ר ועד הקהילה בירושלים וסגן ראש העיר, נדבן ותורם.

[67]מ.ד. בייניש – מנהל סניף קק"ל בליטא.

[68] נתן ביסטריצקי (1980-1896) - סופר, מחזאי, מתרגם, מבקר ועורך; ראש מחלקת הנוער והתעמולה של הקרן הקיימת (1952-1922).

[69] יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1933 -1882) – מגדולי החזנים, מלחין פורה שרבות מיצירותיו הן "קלאסיקה" חזנית עד היום. בקולו השתמשו בסרט "זמר הג'אז".

[70] דניאל אוסטר (1963 -1893) - משפטן שתרם רבות להתפתחות מערכת המשפט ביישוב העברי, עסקן ציבורי ואיש עסקים, ראש העיר ירושלים בתקופות שונות, מחותמי מגילת העצמאות וחבר במועצת העם הזמנית.

[71] משה גרידינגר – איש עסקים, מבכירי ענף בתי הקולנוע בארץ.

[72] ירוחם ורדימון (1968-1897), מהנדס חשמל, ממקימי ענף בתי הקולנוע בארץ, איש ה"הגנה", עסקן ציבורי, איש ספר ותרבות.

[73] אירמה ל. לינדהיים (1978 -1886) – ילידת ארה"ב שנתפסה לציונות והקדישה את חייה להגשמתה, פעילה ציבורית ופמיניסטית, קרובה לתנועת העבודה.

[73ב'] היינץ פלאום [=חירם פרי] Heinz Pflaum (1962-1900) – מלומד ידוע בתרבות ימי הביניים, ראש הקתדרה לספרות ולשונות רומניות באוניברסיטה העברית בירושלים.

[74] לאיוש (לודביק) לאזאר (1936 -1885) – במאי סרטים יהודי בהונגריה, מחלוצי הסרט ההונגרי ומהחשובים שבהם. ביים את צילומי הסרט "אביבה", שלא הושלם. פרטים נוספים, ראו: גרוס, "הסרט העברי".

[75] אביגדור המאירי (1970-1890)– סופר (שנודע בסיפורי המלחמה שלו), משורר, מסאי, עיתונאי, לוחם לצדק, מבקר קנאי של רעות החברה, עורך ומתרגם. שותף פעיל בכמה יצירות סרטים וכתיבת תסריטים בארץ-ישראל. יתכן שכאן הכוונה לסיפור שלו "עץ השדה" שהלחמי כתב לו תסריט צילום במסגרת "זהר פילם" (1930 -1929). ראו, "ויהי מה", ע' 96 -64 או "אתר בית הסרט העברי" – המאמר "זהר פילם".

[76] לאה ג'נטלי – זמרת ושחקנית שנים רבות, בת תימן.

[77] אברהם ניניו (1985 -1918) – לימים, שחקן, במאי ומנהל אמנותי מצטיין.

[78] Fyodor Otsep (Fedor Ocep) (1949-1895) – במאי סרטים, תסריטאי, עורך ושחקן.

[79] AMOK, צרפת, 1934, 92 דקות, דרמה טרגית.

[80] ולטר קריסטלר (1961 -1895) – יהודי יליד גרמניה, צלם נח ונע בעל-שם, מפיק ובמאי, פעל באירופה וארץ-ישראל. ראו: הספד, "דבר", שלישי בפברואר 1961, ע' 13.

[81]צבי בן-חיים (1957-1898) – שחקן "הבימה", השתתף בכמה סרטים.

[82] שרה אסנת הלוי – זמרת ושחקנית בת תימן; קיבלה תפקיד ראשי בסרט "אביבה". ראו: גרוס, "הסרט העברי".

[83] עמנואל פוגאצ'וב-עמירן (1993 -1909) – מוסיקאי ומלחין ישראלי, מורה ומפקח ללימודי מוסיקה, מקים תזמורות, מקהלות ומוסדות מוסיקליים שפעל הרבה להפצת תודעת המוסיקה בארץ.