דובי הדוברמן - זהירות בדרכים
- פרטים
- נוצר ב רביעי, 15 מרס 2023 11:26
- כניסות: 4684
סדרת הזהירות בדרכים, "הדוברמן החברמן" שידוע בשם "דובי דוברמן", שפרקים ממנה ביים יוסי הלחמי.
הזמר הישראלי לסוגיו נתון בעשרות השנים האחרונות למתקפות שמטרתן ערעור עצם קיומו הייחודי. המתנגדים הבאים בעיקר מחוגי התקשורת, טוענים:
ש"אין זמר ישראלי ולא היה מאז ומתמיד שרו כאן שירים רוסיים".
מעניין שדווקא המוסיקולוגים והחוקרים העוסקים בתחום זה, מקבלים את קיומו כמובן מאליו, כתופעה שאינה צריכה הוכחה.
[החיבור "ראשי פרקים בתולדות הזמר עברי" של החוקר יוסי ספיבק, התפרסם בהוצאת 'גבעת ושינגטון' בשנת 1997 בתוך: 'הגיגי גבעה - שנתון המכללה הדתית לחינוך', כרך 5 עמודים: 283 - 261]
ימיו של הזמר הישראלי קצרים היו. הוא נולד בסוף שנות העשרים ונקטף בדמי ימיו בשנות השבעים, משום שלא יכול היה לעמוד מול שטף הלעז וה"פופ" המיובא. מספר עבודות נכתבו בחקר הזמר העברי ואחת המוקדמות שבהן היא ספרונו של יצחק אדל "השיר ארץ-ישראלי", שנדפס בשנת 1946 בעקבות הרצאה ב"כנס הראשון לשיר הארץ-ישראלי". את מסקנותיו מבסס אדל על שיריהם של שרה לוי, יהודה שרתוק (שרת), מתתיהו ויינר (שלם), יואל ולבה, ידידיה גורוכוב (אדמון), דניאל סמבורסקי, מרדכי זעירא, שלום פוסטולסקי ונחום נרדי. באמצעותן הוא מוכיח בדרכים מוסיקולוגיות, כי אכן קיים זמר ישראלי ייחודי. חמש עשרה שנות זמר ישראלי שהחלו בסוף שנות העשרים, די היה בהן כדי לבסס תיאוריה מוסיקלית מקיפה וברורה אשר באמצעותה ניתן להבחין אם זמר מסוים ישראלי הוא אם לאו. עשרים שנים נוספות היו שנות פריחה לזמר הישראלי וסגנונו האופייני צמח והצמיח דור מלחינים חדש ילידי הארץ, אשר קיבלו אותו כסגנונם האישי, ולא היו זקוקים לטיעונים מוסיקולוגיים-היסטוריים-אידיאולוגיים כדי למצוא צידוק לדרך כתיבתם.
סדרת הזהירות בדרכים, "הדוברמן החברמן" שידוע בשם "דובי דוברמן", שפרקים ממנה ביים יוסי הלחמי.
משפטי כמו "אלכסון הוא אסון", "בחצותך כביש - זכור, ירוק זה עבור, אדום זה עצור", "הפוך לאוטו גרר", "עצור בטרם תעבור", "אם בכביש אין מדרכה, אל תפנה גב לתנועה" ו-"כל המציץ אינו נפגע" ואחרים - הפכו לאבני דרך בחינוך לזהירות בדרכים.
המשך קריאה: אלכסון הוא אסון, כל המציץ אינו נפגע - זהירות בדרכים
התפרסם ערך ויקיפדיה למייסד והעורך הראשי של אתר בית הסרט העברי, יעקב (יוסי) הלחמי ז"ל.
"עשרות יצירות, בסגנונות רבים, יישמעו בחג המוזיקה הישראלית, מיזם שנתי מבורך שיזם ומפיק משרד התרבות. אירוע מיוחד בתוך השפע יהיה במרכז "אלמא" בזכרון יעקב ב-2.10 ב-21:30: הקרנה של הסרט העלילתי העברי "עודד הנודד", שצולם בארץ ישראל בראשית שנות ה-30 וקצר הצלחה קופתית על אף היותו סרט אילם בתקופה שבה כבר הוקרנו סרטים מדברים. רוב הצילומים לסרט נעשו ליד נהלל, סצינה אחת, ב"מערה", צולמה ב"מכתש" בשכונת בורוכוב בגבעתיים. יוצרי הסרט היו הבמאי והמפיק חיים הלחמי והצלם נתן אקסלרוד.
כשפשט הראינוע בעולם, והגיע אף לערים נכחדות בתפוצות הגולה, פסקו הרבנים שהקב"ה אינו אוהב אותו בשבת. לעומתם טענו היהודים שאין טוב מלקנח את סעודת ליל-שבת בהצגת סרט. והויכוח נמשך עד עצם היום הזה.
הדבר התחיל לאחר העדלאידע של שנת 1932, שפרי ההילולים שלה היה הסרט הקצר והמשעשע "ויהי בימי...", שבו עבדו לראשונה כצוות מפיקים, יצרנים, במאים, טכנאים וכו' וכו' שלושת המוסקטרים, הלא הם הבמאי חיים הלחמי, הצייר צבי גולדין-גורן והצלם וכותב התסריט נתן אקסלרוד.
סיפור משנת 1932 של מעבדת הקולנוע של חברת הפקת הסרטים פא"י (בלעז FAI Studio) וכפי שתוארה בטור הכותב שבי בעיתון 'כלנוע' (כ"ז תשרי תרצ"ג, 27 באוקטובר 1932, עמ' 9 ו-13) בשם 'מסתרי החדר הטחוב'.
על בתי ראינוע וקולנוע בפתח-תקווה של תחילת המאה העשרים.
על הפהאטאגראף.
קטע מהספד על סופר עברי-משכיל. נכתב 50 שנה אחרי הכרזה על המצאת הצילום. המעניין הוא תפיסת הצילום, שעדיין נעה בין הגדרתו כ"מעתיק טכני" של המצולם [כדעת, למשל, א.ד. גורדון], לבין ההכרה במימד האמנותי שלו, כמפרש את מהות המצולם [כדעת, למשל, המשורר יל"ג – ראה, שירו המצורף לתצלום 100 שנים למשה מונטיפיורי].
אז מה בעצם עושה עורך סרטים? אורי בן-דב, עורך ותיק זוכה פרס אופיר, פרסם את המחשבות שלו בנושא (טוויטר 11.10.2021) ומתאר את הליך העבודה של העורך והמעורבות העמוקה שלו ביצירה המוגמרת.
ראי מעבר לעולם אחר, דומה אך לא זהה, עם חיים הקשורים בעולם הקודם, אך מתפתחים בדרך משלהם.
מאת: חיים הירשנזון הירשענזאהן
החילותיו ט"ז מנחם אב התרס"ט וסימתיו כ"ו שבט התר"פ; מהדורה שניה: ט"ו להצהרת בלפור (התרצ"ב) בעיה"ק ירושלים תובב"א; ע' 89-90.
קראו מודעה זאת בעיון, כי הכתוב בה נוגע ביסודה של אמנות הקולנוע. בעת ששורות אלה נכתבות, מלאו לפרסומת זו 98 שנים, ועדיין כוחה יפה, וראויים שהנאמר בה יקבע באותיות של זהב על שער כל בית-ספר לקולנוע.
פרשת "זוֹהַר פילם", "ויהי בימי" כפי שנרשמו בזיכרונות דבורה הלחמי בהקלטה משנת 1987 ועל-ידי בנה היסטוריון הקולנוע ומייסד האתר יוסי הלחמי.
שבת אחת אני מוצא את עצמי יושב במסעדה איטלקית בת"א, בנווה צדק, ממש מול מה שהיה פעם קולנוע עדן. פתאום אני מרגיש את עצמי מרחף בין שני עולמות: העולם המודרני, שבו איטליה כבר כאן, והעולם הישן – שבו כל כך ידענו להתרגש ולהתפעם מפלאי תל אביב הקטנה... והנה טעם הרגע הנוסטלגי, התגבר על טעם הרגע החולף, הסתמי של הזמן. הזמן עמד מלכת ...
המשך קריאה: קולנוע עדן – גן עדן של אשליות בצל החיים האמיתיים
בשנת 1933, פרסם א.ש.יוריס סקירה על "חלוץ הקולנוע שלנו" - הסרט "עודד הנודד" בעיתון "דאס פרייע ווארט" (שני בפברואר 1933, ע' 6) בשפת היידיש, תחת הכותרת "אונזער פילם-חלוץ (צו דער פילם-אויפירונג פון 'עודד הנודד')".
המשך קריאה: אונזער פילם חלוץ - על עודד הנודד בעיתונות הפולנית 1933
בראשית ברא אלוהים את הקולנוע / והתמונה הנעה הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני הבד ויאמר אלוהים תהי פוטוגרפיה ויהי סרט.