Text Size
שני 20 נובמבר 2017

בית הסרט העברי

הקדשה שיש בה נשמה יתרה, יצירה קטנה ופרטית של משוררים וסופרים על ספרם, מוצאת לה כאן בית. הקדשה כזו, ישנה או חדשה, אליכם או לבעלי הספר המקוריים, תתפרסם במדור הזה יחד עם הסיפור העומד מאחוריה.

עמנואל הרוסייום אחד, בשנת ת"ש, 1939, חילקו בשֹד' קרן קיימת לישראל בת"א (כיום שֹד' בן-גוריון) חוברת ושמה "מה זה כופר היישוב? קול קורא לבני הנעורים", ובה שירת הלל מחורזת ומאוירת למפעל "כופר היישוב", המגבית למימון הוצאות הביטחון של היישוב העברי בא"י. אני הקטן, רק בן שש וחצי, לא הצלחתי להידחק בין מבקשי החוברת הרבים אל המחלק ולחטוף אחת בשבילי. בידיים ריקות חזרתי הביתה מאוכזב ובוכה מרוב צער, כולם קיבלו ורק אני לא.

המשורר היה עמנואל הרוסי עמנואל הרוסי (1979-1903) – חלוץ, סופר, משורר ופזמונאי, פרסומאי ויחצ"ן, פעיל ציבור. אבי, חיים הלחמי, שהכיר אותו עוד מימי עבודתם המשותפת בתיאטרונים התא"י והמטאטא, פנה אליו וסיפר לו את המעשה העגום בילדו שלא הצליח להשיג חוברת. המשורר, שהדבר נגע לליבו, נענה ברצון ושיגר לי ביד אבי שתי חוברות. על שער אחת מהן רשם הקדשה מפייסת למחות את דמעותי, ובה כמה עצות טובות לעתידי. בכתב ידו התָּם והמנוקד ביקשני:

"לבכות אל תוסף / חביבי יוסף, / בחיי, / לא כדאי! / כל ילד פיקח / לעולם אך שמח. / כל ילד עברי / עליז ובריא. / שלך עמנואל, כ"ח כסלו הת"ש".

מאז נצרבו בתודעתי המלים "לבכות אל תוסף, חביבי יוסף" והן מלוות אותי בדרך חיי. תודה עמנואל.

=================
פורסם באתר "הארץ", מוסף "ספרים", מדור "חתם סופר", 23.01.2015, ע' 17