Text Size
ראשון 28 מאי 2017

בית הסרט העברי

מאמרים

מאמרים עיוניים, מאמרים היסטוריים, סקירות וניתוחים אקדמיים העוסקים בעיקר בתחום הקולנוע הארץ הישראלי המוקדם - אך גם בקולנוע הישראלי המאוחר והעכשווי ובקולנוע היהודי והעולמי.

כותבים וחוקרים, כמו גם עיתונאים וחובבים - מוזמנים לפנות באמצעות טופס הקשר באתר ולהציע או להמליץ על תכנים לפרסום.

הצופה לבית הראינוע

הראינוע

האם הוא מבשר של ברבריות קרבה או של אמנות חדשה?

או אולי, כבנפש האדם, יש בו מזיגה של שתיהן, של צל ושל אור?

filmography

*

בדברים הבאים אני מבקש להצביע על כמה מהסגולות של אחת ההרפתקאות המרתקות ביותר בתרבות העולם המודרני, כניסתה של אמנות הסרט לחיינו (ויש שיאמרו: ירידתה לחיינו). לא הרביתי בדברים, רק הבאתי טיפה מים המידע – בתקווה למשוך את לב הקורא המשכיל ורחב האופק,[1] ולהמריץ אותו להוסיף קריאה ועיון, חקירה ולימוד, דעה ודעת, על מהלכיו של הראינוע,[2] אותו מדיום אהוב ודחוי כאחד,[3] שעלילתו מפותלת וממגנטת, גיבוריו רבי-פנים וזרועותיו חובקות עולם, ממש כסרטים שהציג. 

הראינוע הוא מוצר של התעשייה המודרנית, אבל כשלעצמה מלווה אותנו התמונה המוקרנת עוד מימי אדם הראשון. כשלראשונה הניף ענף בוער גילה שבאמצעותו יוכל להטיל כתמי-אור וצללים. בניו של אדם הראשון (וכולנו בניו), השכילו לעצב, באמצעים מכאניים ואופטיים, את אותם "אפקטים של אש", או כמו שקרא להם משורר עברי משכיל: מַחֲזוֹת לוֹהֲטִים וּתְמוּנוֹת לְהָטִים.[4] הם למדו להעתיק את תואר החזיונות המוטלים, גם פיתחו מנגנונים שונים להצגתם כ"תמונות חיות" או "נעות", אך עדיין לא ידעו לחתום את רושם ריקוד הצללים והאורות המוקרנים, ולאחסנו להקרנה חוזרת.

המשך קריאה: הצופה לבית הראינוע

צבר (1932)

צבר (סברה - Sabra), נחשב לסרט הקולנוע העלילתי המדבר הראשון שצולם בארץ ישראל. צילומי הסרט הושלמו בשנת 1932 ובהשתתפות טובי שחקני התיאטרון של התקופה.

צבר - סברה

הסיפור: "הסרט מציג את סיפור המציאות הקשה של החלוצים. חלוצים, המתיישבים באוהלים בחבל ארץ שומם, מחפשים מים וחופרים באר. תלאות, סבל וקדחות מלווים את מאמציהם. השכנים הערבים אינם רואים את ההתיישבות בעין יפה. המחסור במים ושיח ערבי רע לב יוצרים סכסוך המתפתח להתנפלות אלימה. בסרט משולב גם סיפור אהבה בין חלוץ לערבייה בת הכפר, סצנות פיתוי וכ"כ קטעי תעודה מחיי הערבים ומארץ ישראל הפורחת" (וויקיפדיה).

המשך קריאה: צבר (1932)

השאיפה האמיתית - ראיון עם שמעון פינקל

ראיון עם שמעון פינקל[1], 1989 - על הסרטים "עודד הנודד" ו"צבר" ועל המשחק בקולנוע, מראיינים: רעיה ספיבק ויוסף הלחמי; צלם וידיאו: יוסף ספיבק; ערך והביא לדפוס: יוסף הלחמי.

שמעון פינקלא. איך הגיע פינקל לשחק בסרט "עודד הנודד"

חיים הלחמי[2] הזמין אותי להשתתף בסרט. במובן ידוע היה הלחמי תלמיד שלי. הוא היה בסטודיו של גנסין, בתאטרון 'תא"י'.[3] אחרי כמה גלגולים של 'תא"י' הצטרפתי אליו. אז כבר הייתי "סטאר". הוזמנתי לשחק ב'תא"י' עם ידידי המנוח ארי קוטאי.[4] אותנו הזמינו כי הסטודיו רצה לעבור לסטטוס של תיאטרון ממש ואנחנו הופענו כסטארים. שם הכרתי את הלחמי שהיה תלמיד של גנסין. השתתפתי אתו בהצגה 'בלשאצר'. אחרי זה נסעתי לברלין ושם הצטרפתי לתאטרון "הבימה".

המשך קריאה: השאיפה האמיתית - ראיון עם שמעון פינקל

על הקריאה

מדריך לקריין, מאת במאי הקולנוע חיים הלחמי.

א) בקוראך שים לב רק לאשר אתה קורא. יהיו כל מעייניך נתונים אך ורק לנושא שאתה קורא עליו, ואל תשיח את דעתך לדברים אחרים.

ב) קרא בדייקנות את אשר אתה קורא. לא רק התוכן של כל משפט, אלא גם תוכן כל מלה צריך להיות ברור לך.

המשך קריאה: על הקריאה

וּמְעַט יֶחְסַר מְאֱלֹהַּ

לא אחת אנו מסתכלים בפסיפס עתיק של גיבור קדום או בפסל מודרני של זוג אוהבים, וקוראים בהתפעמות: הרי הם ניצבים כמו חי לפנינו! נפלא הדבר שיש בכוחן של האמנויות הפלסטיות לתת לצרכניהן את הרגשת החיים במהלכם. אולם מצד סגולתן הטכנית אין ביכולתן לעשות יותר מזה, אין בכוחן להניע את המצויר או המפוסל וכיוצא בהם.

מצלמת דאגרוטיפ, 1839לא שיוצרים לא רצו, רצו גם רצו, ולא אטעה אם אומר ששאיפת כל עושי המראות, מאדם הראשון ואילך, הייתה להניע את הדמויות שיצרו.

למשל, "זורק הדיסקוס", פסלו של היוני מיירון (בקירוב, מאה חמישית לפנסה"נ), שידע לחלץ מהחומר הקשה והנייח מראית-עין של תנועה. הגבר שתיאר בחרט נראה כמו נע, ממש כמטיל את העיגול, אלא שתנועה זו מתקיימת רק בדמיון המביט בו ולא במציאות.

המשך קריאה: וּמְעַט יֶחְסַר מְאֱלֹהַּ

אמש הייתי במלכות הצללים

מַכְּסִים גּוֹרְקִיביוני 1896 פרסם מכסים גורקי, הסופר הרוסי הנודע, את רשמיו מהצגת סרטי לומייר ברוסיה, אחת הראשונות בארץ זו ובעולם בכלל. כתבתו היא אחד הניתוחים המבריקים של אמנות הקולנוע בימיה הראשונים, שתקף ומעניין עד עצם היום הזה.

הקדים, העיר ותירגם מאנגלית היסטוריון הקולנוע יוסף הלחמי.

המשך קריאה: אמש הייתי במלכות הצללים

יורם גרוס (2015-1926) - חלוץ האנימציה בישראל

יורם גרוסחייו של יורם גרוס ויצירתו עברו בין שלוש יבשות. פולין שבה נולד ובה החלה דרכו הקולנועית, במדינת ישראל שבה יצר בשנות ה-50 וה-60 , אוסטרליה בה זכה להצלחה רבה ושם נפטר בגיל 89, ביום 21 בספטמבר 2015.

יורם גרוס נולד בשנת 1926 בקרקוב, פולין. חמש שנות מלחמת העולם השנייה עברו עליו בגטאות, במחנות עבודה ועם "ניירות אריים".

המשך קריאה: יורם גרוס (2015-1926) - חלוץ האנימציה בישראל

ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי - 1927

פרק שנת 1927, בסדרה של מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי. ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין 1897 ל-1947, מופיעים כבר באתר ויתפרסמו בהמשך. חומר רב, שאינו מופיע כאן, עדיין טמון בארכיונים, ספרי זיכרונות, אוספים פרטיים, תכתובת משפחתית, עיתונות ועוד. אנו פונים לכל מי שמחקר הסרט העברי בארץ-ישראל יקר לו וברשותו דבר שלא הופיע כאן, שיואיל בטובו לשלוח אותו למערכת ואנו נדאג לשבצו בילקוט המתאים.

ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי - 1927: ליקט, העיר, ההדיר וערך: יוסף הלחמי (מהדורה ראשונה, תשע"ה 2015, כל הזכויות שמורות ©2015)

המשך קריאה: ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי - 1927