בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
כשפשט הראינוע בעולם, והגיע אף לערים נכחדות בתפוצות הגולה, פסקו הרבנים שהקב"ה אינו אוהב אותו בשבת. לעומתם טענו היהודים שאין טוב מלקנח את סעודת ליל-שבת בהצגת סרט. והויכוח נמשך עד עצם היום הזה.
כבר בעשור הראשון של המאה היה הראינוע מוסד של קבע בכל מושבות ישראל. כל השבוע היו אחב"י טרודים בפרנסתם ולא היה להם זמן להנאות העולם הזה. אבל, בשבת היו הולכים בחבורה ובמשפחה לראות את קסמי התמונות המתנועעות, לקיים מה שנאמר: "וקראת לשבת עונג", ומודים לשי"ת על שהכניס בינה בלבו של אדיסון להמציא המצאה נפלאה שכזו. קפץ עליהם רוגזם של הרבנים, שאמרו: ראינוע בשבת - עבירה. אלא שגדול כוחו של יצר הרע של ראינוע מכוחם של הרבנים. הנה מעשה, עם מוסר השכל, על רב אחד שבגודל קנאותו ניסה לכפות על צאן מרעיתו איסור ראינוע בשבת וסופו שיצא וידיו על ראשו.
הדבר היה בעיירה טוירוגן, שבליטא, ונאמן עלינו "שמאי", שכתב על כך בעתון הציוני 'העולם' (3.12.1912), שהסיפור כולו אמת לאמיתה:
'הערב האחד שניתן ליהודי ליהנות בו הנאה כל-שהיא מן העולם, הוא ערב שבת. והיהודי, היושב בקרן חשיכה כטוירוגן, מה תהא הנאתו והנאת ביתו? הווה אומר קינומוטוגרף. ובעל הקינומוטוגרף, גם כן יהודי, ועל ההכנסה של ערבי שבתות הוא חי כל ימות השבוע. בא הרב וגזר: כל ההולך לראות בנפלאות הקינומוטוגרף בשבת יטרח ויכין לו כרטיס כניסה מערב שבת. ויהי העם עושה את מצוות הרב ומכין כרטיסים מערב שבת מבעוד יום. נמלך הרב וגזר גזירה אחרת: כל הנכנס לקינומוטוגרף בשבת גיהינום פותחים לו. נשמע העם גם לגזירה זו והיו דלתות הקינומוטוגרף סגורות מערבי שבתות עד מוצאי שבתות".
ראה הרב שכוחו גדול ואסר גם להצטלם בשבת. קיבלו בני העיר את הדין ושתקו. אז פנה הרב לטפל בכומר הקתולי של העיר, שהיה מוכר חלב וחמאה מטיב משובח בזיל הזול, ואסר חלב עכו"ם: 'אפילו לגוססים'. ושוב: 'נאנח העם ולא התיר לעצמו את האיסור'. אבל לא לעולם חוסן, ממשיך לספר לנו "שמאי": 'וכשראה הרב שכוחו מרובה וגזרתו גזירה, אמר לגזור עוד - שלא יעמידו בני העיר חזן בבית-הכנסת. אך פה אירע לו להרב מה שאירע לנפוליון במוסקבה: פתאום נשתה גבורתו וגם כל נצחונותיו הקודמים אבדו'. הקהל הנענה התקומם נגד רבו, הויכוח בין תומכי הרב ויריביו התנהל "ביד חזקה ובזרוע נטויה" והעיר טוירוגן נבוכה. הסוף היה: 'בשעת חירום אשר כזאת הרימו "העברינים" ראש: הקינומוטוגרף מלא בערבי שבתות אנשים, נשים וטף, הפוטוגרף עומד הכן ומצלם מדי שבת בשבתו, והכוהן הקתולי שב גם הוא אל קנקניו והעם שותה את חלבו ואוכל את חמאתו'.
רבני ישראל, שימו לב! בסרט הזה כבר היינו, ויש לו "הפי-אנד".
====
פורסם לאחר פטירת יוסי הלחמי, ועל בסיס חומרים שהותיר בעזבונו (במקור 23/1/1999)
