בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
ראשית הקולנוע הארצישראלי כמשקף רעיונות התקופה - סרטים עלילתיים אחדים בצד יומני קולנוע וסרטי תעמולה רבים, שיזמו והפיקו מוסדות שונים.
בשנות השלושים, שנות ראשית הקולנוע הארצישראלי, נוצרו בארץ סרטים עלילתיים אחדים בצד יומני קולנוע וסרטי תעמולה רבים, שיזמו והפיקו מוסדות שונים. תקופה זו והשנים שקדמו לה עמדו בסימן התחדשות בכל תחומי החיים בארץ. אלפי עולים הגיעו; הונחה התשתית לצורות ההתיישבות השונות - העיר וההתיישבות החקלאית; נתגבשו קבוצות חברתיות; נוסדו המוסדות הלאומיים והתעשייה התפתחה. אנשים בעלי רקע שונה, שספגו השפעות תרבותיות מגוונות ודיברו בשפות רבות, נקבצו יחדיו מכוח השאיפה לחדש את ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. היה עליהם להתמודד עם תנאי המציאות הקשים - בארץ שלטו הבריטים, והעולים עמדו בפני עימותים עם יושבי הארץ הערבים. במקביל התמודדו עם משימת הקמתה של חברה חדשה ממיגוון טיפוסים שונים, שמניעיהם לעלייה לארץ, הדברים שביקשו למצוא ולהקים בה והמסורת שעליה גדלו היו רבי פנים וגוונים. תנאי החיים חייבו אמונה במטרה ונכונות לעמידה בסבל, שרבים לא הצליחו להתמיד בהן. זאת ועוד, התשוקה לאמץ את המולדת החדשה - במקביל לנטישה ההפגנתית של הדת והמסורת היהודית - הניעה את החלוצים לנסות לסגל לעצמם גם את נופיה של הארץ, הרגליה, צבעיה וצליליה הזרים - את המדבר, את שיחי הצבר, את הגמל ואת החמור, את שירי המזרח ואת החיים בצל המחסור במים. אנשים שחיו בנוף עירוני, בעיירות קטנות, היו לחסידי הטבע; הדת היהודית הוחלפה ב'דת העבודה'. הדבקות בערכים חדשים אלה באה מתוך החלטה, שלא היתה קלה לאיש מהם; זקוקים היו למידה מרובה של שכנוע עצמי ולתמיכה מבחוץ כדי להיטמע בעולם הישן-החדש. הגיוון החברתי והמשימות הגדולות תבעו, לבד מן ההתמודדות עם קשיי היומיום, הגדרה דחופה של מסגרת רעיונית.
במקביל לתהליכי הבנייה החברתית והכלכלית, גיבשו תושביה החדשים של הארץדפוסי התבוננות בתופעות ובתהליכים שהתפתחו באוץ הנבנית וגישות רעיוניותכלפיהם, וזאת בעת התהוותם ממש. החשיבות שייחסו לעיסוק בצד הרעיוני שלהעשייה ולהגדרה ולהבהרה של התופעות המתגבשות בדרך החיים החדשה השתקפה בתחומי התרבות השונים: בספרות, בשירה, בתיאטרון, בעיתונות וגם בקולנוע. הנסיון לקבע בהכרה הלאומית הצגה חיובית מוגזמת של הארץ, נסיון שהשתקף בתחומי תרבות אלה, מבטא את עוצמת הכורח והדחיפות להתמודד עם הקשיים שניצב ובפני החלוצים.
אנשי הקולנוע המעטים, שפעלו בארץ-ישראל, עבדו בתנאים חלוציים בארץ שכלל העשייה בה התאפיינה בחלוציות. רובם פעלו במודע כאמנים מגויסים מרצון. הם שאפו ליצירה אמנותית בתחום הקולנוע, ובד בבד ביקשו לתת ביטוי בעבודתם להתייחסותו המתגבשת של היישוב כלפי שורה של תופעות, אירועים ואלמנטים חברתיים, שעמדו במרכז החיים בארץ. הם עיצבו במעין פעולת תיעוד היסטוריעדכני את התכנים המקומיים החדשים, המציאותיים והרעיוניים, וניסו לצקת אותם לתוך תבניות סגנוניות ורעיוניות מוכרות של הקולנוע העולמי. מטרה זו השיגו באמצעות הנושאים שבחרו לסרטים, באמצעות הטקסטים שנלוו אליהם ובאמצעות שורה של מוטיבים חוזרים, שאופן הצגתם תרם לאישושה של מגמה מסוימת. הנצחתה שלהגישה החברתית כלפי נושאים שונים גם בדפוסים אמנותיים שונים - ספרות, תאטרון, קולנוע - נתפסה כאמצעי חיוני ליצירת אווירת האחדות והמסגרת האידיאולוגית למתיישבים החדשים. החשיבות שייחסו לעיסוק זה, מעבר להיבטים האמנותיים, משתקפת גם בדברי הביקורת על הסרטים. כשמתבוננים כיום במוצר הקולנועי המוגמר, יש לזכור את תכתיבי התקופה - תחושת השליחות והמודעות למשמעות ההיסטורית של כל יצירה, התנאים הטכניים והכלכליים הדלים של הקולנוע המקומי והתלות במממנים. כמו-כן עלינו להכיר בכך שמה שנתפס בעינינו כיום כפאתוס היה אז סגנון הדיבור המקובל בהקשר של יישוב הארץ. גם כאשר ביקשו היוצרים לבטא את הרעיונות בתבניות של הקולנוע בן-זמנם וגם כאשר היו בהם אמנים, שביקשו לאזן בין השאיפה האישית לאמירה אמנותית-אסתטית ובין הרצון להציג תיעוד היסטורי של האירועים ולתת ביטוי לאופן שבו ביקש היישוב לראותם- נתפס הקולנוע, בעיני היישוב ובעיני יוצריו ומבקרים כאחד, בראש ובראשונה כמראה, שנועדה לשקף ולשרת גישות ותפיסות חברתיות; נקודת ראות זו עלינו לאמץ בבואנו לבחון את הסרטים.
חמישה סרטים ארוכים נוצרו בשנות השלושים בארץ-ישראל. סרט נוסף, סרטו של הלמר לרסקי 'עבודה' (1933), נתגלה לאחרונה באנגליה, ועותק שלו מצוי בארכיון הסינמטק הירושלמי.
בסרט 'צבר' ניסה פורד לבחון את העימות היהודי-הערבי מזווית-ראייה חברתית; יוסלה רוזנבלט, המזמר בעיר העתיקה ולפני קבר רחל, פונה בסרט 'חלום עמי' אלהרגש היהודי; וסיפורו של 'עודד הנודד' מתרחש בנופי הארץ האפופים אווירתהתחדשות וחלוציות. סרטים אלה הצטמצמו להתבוננות בצדדים מסוימים של החייםבארץ - פורד התעניין במבנה חברת החלוצים ובעימות היהודי-הערבי; 'חלום עמי' צולם על-ידי צוות אמריקני כסרט 'יהודי' תעמולתי
יוצריהם של שני הסרטים האחרים, 'זאת היא הארץ' ו'לחיים חדשים', קיבלו תמיכה כספית ועידוד רעיוני מן הקרן הקיימת ומקרן היסוד. בסרטים אלה מורגש יותרהמניע להשפיע על הקהל ולאשש דעות קיימות, ועל כן מעניין מאוד לבחון אתנושאי ההתייחסות העולים בסרטים אלה ואת המוטיבים החוזרים בהם. הסרטיםמלווים בדברי קריינות נמלצים, החשובים לא פחות מעלילתו ומסגנונו של הסרט.בשני סרטים אלה מצולמת הארץ לאורכה ולרוחבה ומתוארים מראות נוף, אנשים ויישובים בהדגשה מיוחדת של ההתיישבות החקלאית ועבודת הפועלים בעיר ובעיקר 'עודד הנודד', 1932. עיבוד לסיפור הילדים של צבי ליברמן-לבנה, על הילד עודד ההולך לאיבוד במהלך הטיול השנתי. במאי: חיים הלחמי. צייר: צבי גולדין.צלם: נתן אקסלרוד. שחקנים: עודד - שמעון פובזנר, האב - שמעון פינקל, האם -שפרה אשמן, ובהשתתפות ילדי נהלל, ילדי כפר ילדים ברמת-גן וילדי שכונת מונטיפיורי. תוצרת פא"י. אילם, כותרות בעברית. זמן: כ-70 דקות.
בסרט 'צבר' ניסה פורד לבחון את העימות היהודי-הערבי מזווית-ראייה חברתית; יוסלה רוזנבלט, המזמר בעיר העתיקה ולפני קבר רחל, פונה בסרט 'חלום עמי' אלהרגש היהודי; וסיפורו של 'עודד הנודד' מתרחש בנופי הארץ האפופים אווירת התחדשות וחלוציות. סרטים אלה הצטמצמו להתבוננות בצדדים מסוימים של החיים בארץ - פורד התעניין במבנה חברת החלוצים ובעימות היהודי-הערבי; 'חלום עמי' צולם על-ידי צוות אמריקני כסרט 'יהודי' תעמולתי.
יוצריהם של שני הסרטים האחרים, 'זאת היא הארץ' ו'לחיים חדשים', קיבלו תמיכהכספית ועידוד רעיוני מן הקרן הקיימת ומקרן היסוד. בסרטים אלה מורגש יותרהמניע להשפיע על הקהל ולאשש דעות קיימות, ועל כן מעניין מאוד לבחון אתנושאי ההתייחסות העולים בסרטים אלה ואת המוטיבים החוזרים בהם. הסרטיםמלווים בדברי קריינות נמלצים, החשובים לא פחות מעלילתו ומסגנונו של הסרט.בשני סרטים אלה מצולמת הארץ לאורכה ולרוחבה ומתוארים מראות נוף, אנשיםויישובים בהדגשה מיוחדת של ההתיישבות החקלאית ועבודת הפועלים בעיר ובעיקרבכפר. בשני הסרטים מופיעות תמונות רבות של קבוצות חלוצים, ילדים ובעלי-חיים, כולם בגדר 'פלאים מתחדשים'. התקריבים מנוצלים לבניית פסיפס חברתיכולל - מראות בחדר-האוכל ותמונות מיום עבודה בשדה. את השירים בסרטים שריםאנשים שונים, והשירה מתלכדת לצליל רם ומאחד. סמלי טבע שונים מאיירים אתהזהות שבין האדם ובין סביבתו החדשה, וגם בכך ניכרת ההתפעלות מהמציאות החדשה. התמונות בהשתתפותם של שחקני התיאטרון והקטעים המבוימים ב'זאת היא הארץ' משתלבים בצילומים האותנטיים. בסרט 'לחיים חדשים' מזמינים חברי קיבוץגבעת-ברנר את המצלמה לבקר בערב הווי טיפוסי - שבו דניאל סמבורסקי מנגן עלהפסנתר בחדר-האוכל, ומלמד את החברים את השיר 'באה מנוחה ליגע' - וללוות אותם בעבודתם.
בסרטו של אגדתי, 'זאת היא הארץ', ניכרות החשיבות שייחס לסגנון האמנותיוההשפעות שספג מהקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני ובעיקר משיטות החיתוך והעריכה של הקולנוע הרוסי בשנות העשרים. ההשפעה הסגנונית של הקולנוע הרוסי, ובעיקר של סרטיו של סרגי איזנשטיין, ניכרת בתקריבים המרובים של גלגלי השיניים והמכונות, בדגש המושם על הנצחת החלוצים מזוויות צילום 'הירואיות' (המצלמה נעה מלמטה כלפי מעלה, ומשווה לעומד הדר של אנדרטה), במבנה המקביל המנגיד אירועים שונים (הארץ טרם בוא החלוצים ולאחר בואם, המשפחה הערבית מול החלוצים הסוללים כביש, החיתוך המהיר והקצוב בין האירועים השונים, המציגים יהודים וערבים אלה מול אלה) ובהצגה הרעיונית של הכלל החברתי המורכב מפרטים.
הטיפול בנושאים המסוימים בכל אחד מהסרטים נובע מצורך מוגדר, ומשרת את מטרת יוצריו, ומבחינה זו יש הבדל בין סרט הרפתקה לילדים לבין סרט המיועד להצגה בתפוצות ולקירוב הלבבות לציונות הפעילה בארץ-ישראל וכן הלאה. הרצון להדגיש נקודות מסוימות מוצג במפורש בטקסטים המלווים את הסרטים, בדברי הקריינות ובדיאלוגים. בכל הסרטים מציגים תמונות חיים ועימותים דרמטיים, עוסקים בכוחות חברתיים, פוליטיים ורעיוניים, ובכולם מתמקדים בחברה כגוף קולקטיווי ופחות באנשים ובאירועים פרטיים. עוקבים בהם אחר תופעות ואנשים אמיתיים אךמביימים את המציאות, ובכך מעצבים לה את האופי המבוקש. עם זאת, גם כאשר השחקנים הם שחקני תיאטרון, הם מציגים קטעי חיים אותנטיים. לרוב עסקו הסרטים בהיבטים שונים של חיי החלוצים ובנופי הארץ, בתיאור מצב חברתי, בעימות אובמשבר, ובסקירת תהליכים היסטוריים, ולעתים האירו היבט של התקופה תוך התמקדות באירוע או באדם מסוים, שחשיבותם בכך שהם מייצגים נקודה עקרונית.
בכל הסרטים מנסים היוצרים להתמקד בתהליך; התסריט מקבל בהדרגה אופי של תבנית סיפורית מוכרת - מציגים הקדמה, מפתחים את מרכיביו של עימות או אירוע, ומתארים את השלבים לקראת פתרון לעימות. התבנית הבאה חוזרת, בוואריאציות שונות, בכל סרטי התקופה: הארץ מוצגת כפי שהיתה לפני בוא החלוצים, ולאחר מכן, עם בואם, הסרט מתמקד בפרטי המפגש שבין החלוצים לבין הארץ, במשברים, במאבק ובהישגים, ולבסוף מציג את תוצאותיו המופלאות של מפגש היסטורי זה.
ככל שגישתו של הבמאי מעורבת פחות בחיי התקופה, אם בשל היותו זר ואם בשלנקודת המוצא שלו, וככל שתחושת היצירה שליוותה את חיי היושבים בארץ זרה לויותר, לובש ייצוג תמונות המציאות שלו אופי קוריוזי ומצומצם יותר. הסרט 'חלום עמי' מעמיד את העם מול ארצו בתיווך השכינה ואלפי שנות געגועים. 'מיזה עשה כל אלה', שואל רוזנבלט, ומשיב בחצי פה: 'האנשים שלא הסתפקו בחלום'.ואילו 'לחיים חדשים' ו'זאת היא הארץ' משיבים מלוא רוחב המסך: 'זו ידך, ידךהיא הזורעת / זו ידך, ידך היא הנוטעת'. אך גם בסרטים אלה, השואפים לתארתמונת חיים מזוויות ראייה מגוונות ולעמוד בעיקר על הצדדים החיוביים שבחיי הארץ, משוחזרת ההיסטוריה על-פי גישות התקופה. היוצרים נוטלים להם ממלאי המאורעות את אלה המתאימים להשקפות המקובלות, ומעבירים אותם דרך פריזמה אמנותית. אגב כך הם מספקים לנו, בצד הצדדים הרעיוניים, מקור תיעודי ויזואלי חשוב לנופיה של הארץ ולתהליך בנייתה.
ההתבוננות בסרטים מאירה נושאי התייחסות אחדים. אלה מוצגים באמצעות מספר מוטיבים חוזרים עיקריים, המשקפים את ראיית היישוב את עצמו במראה הקולנוע. נושאי ההתייחסות הם: דמות החלוץ, הנשים החלוצות, השלטון הבריטי והערבים,העיר והכפר, ונופי הארץ המלווים את הסרטים. כל אלה גובשו להצהרות ויזואליות ותוכניות מוגדרות, שסייעו לעיצובה של שורת מיתוסים הכרוכים בחיי החלוצים ובעולמם. להלן אנסה לבחון את מאפייניהן של הדמויות השונות שעוצבו בסרטים,את הבסיס לבניית התדמית המתקבלת, ואת דרכי התהוותם של המיתוסים שהונצחו בדרך ראייה זו.
על יחסו של היישוב לדרך השתקפותו בראי הקולנוע של אז אין בידינו עדויותרבות. אנו יודעים, למשל, ש'עודד הנודד' ו'זאת היא הארץ' הצליחו מבחינה כלכלית }2} וש'צבר', שמעולם לא הוצג בארץ, נדון לצנזורה של הבריטים, מצדאחד, ולביקורת חריפה מפני המבקרים האמנותיים ביישוב שצפו בסרט בחוץ-לארץ,מצד אחר }3}. ננסה, בכל זאת, לבחון את ההתייחסות לסרטים גם באמצעות מסמכים אחדים המצויים בידינו.
בפברואר 1935}4} ביקורת על 'בכור הסרטים הא"י העברי בתכנו פרסם שמעון סאמט ובלשונו, וא"י בתוצרתו, פרי עמלם של בעלי "אגא פילם" האחים אגדתי'.
הסרט 'זאת היא הארץ' הוצג בקולנוע מוגרבי במשך שמונה שבועות רצופים.במודעות הפרסומת לסרט נאמר: 'חמשים שנות הירואיקה של עם מיואש ומרוד על ארץשממה וחרבה, שמשך דורות חיכו זה לזה בגעגועי אם ובנה. לא מחזה משחק, לאסיפור עלילה עם סבך דרמה כי אם ח ת י כ ת ח י י ם ד ר מ ת י י םמ א ד (ההדגשה שלי, א"כ)'
אומר סאמט ברצנזיה שלו:
את הפסוק 'כל ההתחלות קשות' יידע כל הבא לראות איזה מעשה שיש בו אתחלתא ... ואין זה צריך להפליא איש, ואף לא את היזמים עצמם, אם תובע הדיעה המובנת מאליה, כי אין זה עדיין סרט קולנוע מושלם. שכן לא נקל הוא לקפל ביריעה אחת איפופיאה של בנין לאומי, האדיר במאמצו הנפשי והחומרי, כמפעל הציוני בארץ ישראל. ואמנם, יש בסרט זה רק משום נסיון לצרף צירוף ראשון.
ולמקוטעים כמה פרקים מפרשה עצומה זו, שעוד רבות ינסו למצוא לה את הביטוי הנכון והמשפיע
האחים אגדתי, כתב סאמט, התאמצו לצרף פרקי מאורעות לחטיבה אחת ולהציג תקופות שונות ב'תולדות העמל וההירואקה של הישוב העברי החדש'. מלבד הפגמים הטכנים האמנותיים, לקו היוצרים, לדעתו, ב'חוסר הבנה מעמיקה וידיעה רחבה בכל הנעשה בעולם המתהווה הזה, מגמה ברורה ביחס לחיוב ולשלילה ובחירת פרקי המאורעות,שיהיו הולמים באמת את הרצוי ואת המצוי'.
סאמט פירט שורה ארוכה של נושאים, שחסרו לדעתו, בסרט: ירושלים והגליל, תקופת'השומר', כינרת, עמק-יזרעאל ופרשת כיבוש העבודה; הוא חיפש בסרט את הפרדסים,את חיי הקבוצה ותמונות מפעולת התעשייה. היכן קיבוץ הגלויות, שאל, אי הטיפוסי השבטים השונים בישראל ? ושאלת אגב מעניינת: למה לא נוצל כלל בסרט החומר המגוון על הערבים ועל חייהם? היכן הילד הארצישראלי וחינוכו, הוסיףסאמט ושאל, מה בדבר פרק מיוחד מעמל הפועל בענפי יצירה שונים בעיר ובכפר ?ומה על חיי היומיום בארץ-ישראל ?'אין ספק', סיכם סאמט, 'כי סרט חדש זה, בארצישראליותו ובעבריותו, יכבוש לבבות בארץ ומחוצה לה'. אכן, קשה היה לשקף את המפעל הציוני במלואו לשביעות-רצונם של כל העוסקים במלאכה. היומרה לתעד היסטוריה קצרה ועמוסת אירועים ושינויים בתולדות ההתיישבות המתחדשת בארץ, בצד הדגש המיוחד ששם אגדתי האמןעל הצדדים האסתטיים-הקולנועיים של סרטו, שיוו לסרט חזות שטחית מדי, לטעמושל המבקר, שהתייחס לנושאי הסרט ברצינות רבה. ככלל, הסתכלות עצמית מחויכת היתה בלתי-נסלחת באותה תקופה. ניתן היה להסתכל בחיוך אוהד על חלוץ ביישן,ללוות את שגיאותיו של החקלאי חסר הנסיון, אך לא להציג באור נלעג את'המפעל'
אחת הסיבות להתנגדות העזה, שעורר הסרט 'צבר' ביישוב, היתה תחושתם של כמהמבקרים, שהבמאי הושפע מאוד ממערבונים הוליבודיים. מאבקם של החלוצים והבדווים על המים הוא נושא השב ומופיע גם בספרות התקופה, אך הבמאי הפולני שהציג את הצדדים היריבים כחלוצים אמריקנים מול אינדיאנים, ואת בני המזרח האצילים כשבט פראים משתולל, בוודאי לא הבין את המרקם המיוחד של החיים בארץ, כשם שלא יוכל להבינם מי שלא התנסה בעבודה ובמאבק בעצמו }5}
החלוץ הוא הגיבור הקולנועי של התקופה. החלוץ היחיד המופיע בסרטים הוא העולה ה'רוסי', והוא מוצג כבונה הארץ. התימנים, למשל, שהגיעו אז לארץ, ואגדתי הנציחם ביומני 'אגא פילם', מוצגים, בכלל, אך ורק כרקדנים אקזוטיים, מעין קוריוז המשתלב בנופיה של הארץ, כחלק מהדיוקן המזרחי שלה. הוא הדין בבני'היישוב הישן' - הנגיעה היחידה העקיפה בסרטים בתחום העדין של הדת; הם מוצגים כסמל ארכאי, כחלק מהנוף הפרימיטיווי שקיבל את פני החלוצים כשהביאועימם את הקידמה לארץ האבות. גם קבוצות עולים אחרות, כיוצאי גרמניה, אינן מופיעות בסרטים. לעולה המערב-אירופי, המודה בגעגועיו לארץ מוצאו ולתרבותה,לא היה כל מקום בהצגה הקולנועית של ארץ-ישראל, שבה ניסו לחזק את ידי העושים במלאכה ולהציג את החיים בארץ, את התרבות המתהווה בה ואת בניינה כדרך החיים הנכונה היחידה, תוך נגיעה שטחית בלבד בקשיים ובהתלבטויות. היוצרים ביקשולתת ביטוי לתפיסה שהעבר נשכח מאחור, וכעת נותר רק ההווה והעתיד בארץ-ישראל.
המתחים הפוליטיים, החיכוכים בין הוותיקים והחדשים - כל אלה נמחקו או הוצגוברוח אינטגרטיווית כהפגנה מוצלחת של קיבוץ גלויות בדפוס החלוצי-המהפכני-הרוסי. יוצרי הסרטים, כותבי התסריטים ואנשי הרוח המרכזיים בארץ באותן שנים שקדו להנציח את המיתוס החדש בתבניות הקרובות ללבם. הם נטו להתעלם מהרבגוניות החברתית ומהלכי הנפש השונים של בני הארצות והמוצאים השונים, אולי, בין השאר, מתוך רצון לטשטש את הבדלי התפיסה והביקורת החברתית,שבוודאי כבר החלו להסתמן במגעים שבין חלקי האוכלוסייה. בסרט, האמינוהיוצרים, ניתן לעצב תמונה חלקה, אחידה, ובכך לקבוע את דמותו האידיאלית שלהחלוץ העברי. היתה זו דמות הירואית, ביישנית מעט, בהירת שיער ובעלת מבטא רוסי (וזה אכן היה המבטא של מרבית שחקני 'הבימה' וה'אוהל', שהשתתפו בסרטים). דמות זו נקבעה כמיתוס הגיבור הארצישראלי גם בסרטים מאוחרים יותר - ובהם הסרט 'אקסודוס', שהיה הפקה זרה - דמות חזקה, היכולה לקשיים ואינה מרבה להתייסר בלבטי הנפש.
כך הונצחו על-גבי צלולואיד, כמו על-גבי גלויות הקרן הקיימת, שצולמו באותהתקופה, דפוסי חייהם ואמונתם של החלוצים; עובדי הבניין מתייצבים בגאווה מולמצלמתו של אגדתי, וגן הירק של קיבוץ גבעת-ברנר מצטייר על המסך כשדה עתיריבולים. בכל הסרטים ניצבו החלוצים לבדם מול אדמתם, בודדים בישימון, בסדרותצילומים הממחישים את מאבקו של האדם בנוף הטרשי. החלוצים חורשים תלמים ומייבשים ביצות, מקימים יישובים ומתפרצים אל המסך בשפע רענן של שדות חיטה,תרנגולות, ראשי בקר ונופים מקצה הארץ ועד קצה. המאבק בשממה, החיפוש אחרהמים, המלחמה בקשיי ההסתגלות, הצגתן של נקודות קטנות הנאחזות עקשנית בקרקע, חשיבות ההתיישבות החקלאית ואמונתם של החלוצים בצדקת דרכם - כל אלה מונחיםבבסיסם של הסרטים כולם.
גורמים מרכזיים שונים בחיי הארץ לא באו כלל לביטוי בסרטים, ודווקא ממהשאינו מופיע על המסך, ניתן ללמוד רבות על התפיסה החברתית העומדת מאחוריהסרטים. חשוב היה ליוצרים להדגיש את גודל מאבקו של העם הניצב לבדו מולהארץ. הסיוע שהגיע מבחוץ וקיום השלטון הבריטי נדונו להתעלמות כמעט מוחלטת.רק בסרט 'זאת היא הארץ' הוזכר השלטון הבריטי בהקשר של סיוע ליישוב, וזאתבהנחת אבן-הפינה לאוניברסיטה העברית בהר-הצופים
כמו-כן ביקשו יוצרי הסרטים להמעיט בערכם של יושבי הארץ האחרים. הם העדיפו להציג את הערבים על-פי קלישאות אירופיות מוכרות, ולהגדירם כאורינטלייםאקזוטיים, כרועי-צאן, כפלאחים או כבני שבט פראי, ובכך להסיח את הדעת מןהעימות שבין שני העמים ומשאלות טורדות בדבר זכות הישיבה על הקרקע. בצילומים הכלליים של נופי הארץ והערים הגדולות נעלמו שכונות ומבנים ערביים וצריחיהמסגדים; בצילום רחובות תל-אביב נעלמה הדרך המובילה ליפו - כאילו קיוו יוצרי הסרטים שאם ימחקו מהסרט את זכר השכנים הערכים תיעלם גם הבעיה
'לנשים תפקיד שווה לגברים' נאמר בסרט 'לחיים חדשים', הרצוף כולו בתמונותהנשים בעבודתן בשדה ובמשק. אך בסרט 'חלום עמי', המציג, כאמור, זיקה מסורתית-דתית לארץ, נפקד מקומן לחלוטין; דמותה של אישה חופשייה, חלוצה,השווה לגבר, אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת קהל היעד של הסרט. האישה היחידה המופיעה בתפקיד משמעותי בסרט 'עודד הנודד' היא אימו של עודד, המוצגת בעבודתה ובביתה כסמל לדאגה לבן האובד.
מעניין לציין שב'זאת היא הארץ', המתיימר לסכם תקופה, הופעתן של הנשים מצומצמת למדי - בתמונות המבוימות, בדיונים שבין החלוצים, אין נשים כלל;הופעתן מצטמצמת לתפקידים נשיים 'קלאסיים': אחות מתייפחת ליד מיטת החלוץ הגוסס, אם דואגת נפרדת מבנה היוצא למלחמת-העולם הראשונה וכו', וכמו כן מופיעות תמונות מעטות של נשים עובדות בהתיישבות החקלאית, ונשים כחלק מקבוצות המוניות בעיר. הנקודה המהפכנית, השוויונית, שעליה היתה גאוותן של העליות הראשונות, אינה מוצגת כלל. אולי ניתן לראות בתופעה זו השתקפות שליחס החברה בשנות השלושים למיתוס השוויוני, שהיה מקובל רק כעשור קודם לכן. בתקופה זו התפתחה ביקורת כלפי מיתוס זה, ותרומת החלוצה ליישוב הוערכה פחותמאשר בעבר. הסבר אחר לאופן הצגת החלוצות נעוץ אולי במגמתו של הבמאי לדבוק במוסכמות קולנועיות מלודרמטיות.
בסרט 'צבר' חושפת האישה את צדדיה השונים, על-פי מיטב המסורת של ז'אנריםקולנועיים רבים - היא המושיעה וגם המפתה והמדיחה; היא מושא הגעגועים וגםהקורבן (הנערה הערבייה שאביה מבקש למוכרה לזקן). נערת החלומות (הנערה המפתהנוסח הוליבוד) מוצבות בניגוד לגיבורה המהפכנית, השותפה למאבק.
נראה כי בני התקופה, שהשלימו עם השינוי שהתחולל כאשר בחורי ישיבה היו לפועלים ולאיכרים, התקשו לקבל את גלגולה של האישה המסורתית בדמות החדשה של החלוצה. היחס לנשים החלוצות נע מהתפעלות ורצון לחזק את תחושת השוויון, דרך שמירה על סטריאוטיפים מסורתיים, ועד להתעלמות מוחלטת.
שורשיהם של גיבורי הסרטים היו, כאמור, נטועים בנופים עירוניים, שאותם המירו בחיים בטבע. המקצועות המסורתיים - המסחר וענייני הקהילה - פינו את מקומם לעבודות בניין וחקלאות, עבודות שנחשבו בבית הוריהם למלאכות של גויים.שינויים חריפים אלה תבעו התבוננות מחודשת בסביבה וקביעת יחס חדש לעיר ולכפר.
במאמרו 'חברה בהתהוותה' ציין אמנון רובינשטיין 'כי הגישה לעיר ביישוב בשנים אלה היתה שונה מלכתחילה מההתייחסות להתיישבות החקלאית, וזאת למרות הבנייה המואצת בשני מגזרי החיים:
הישוב העברי היה אנטי עירוני במהותו: אחוז האוכלוסיה הכפרית והמתפרנסים מחקלאות בישוב העברי היה גדול מהמקובל במדינות מפותחות: הוא נע בן 20 ל-25 אחוז. אך לא המספרים קבעו, אלא ערכיה של החברה. כל תנועות הנוער הציוניות ראו את 'ההגשמה' בעלייה על הקרקע. העיר היתה רע הכרחי, מקום ממנו עתידים הצעירים לצאת.
מפלגות השמאל ראו את ההתיישבות העובדת כמקום העיקרי שבו ניתן להגשים את עקרונות השיתוף והשוויון. בשנות העשרים והשלושים נעשו נסיונות לתרגם את עקרונות השיתוף והשוויון לחיים העירוניים אך כל אלה - לרבות רעיון הקיבוץ העירוני - נכשלו. תנאיה של העיר לא היו מתאימים לקליטה של עקרונות ההתיישבות העובדת. פרט לנסיונות אלה, נשארה העיר מחוץ לתחומו של הניסוי החברתי הגדול שנעשה בכפר. כך ארע הדבר שבעוד הכפר הישראלי מתאפיין בשיתוף יצרני וצרכני חסר תקדים, נעשית העיר להיפוכה המוחלט של ההתיישבות: קשה לחיות בה בין השאר משום שנראה כי תושביה, על פי רוב, אינם מוכנים לעשות דבר למען הרבים וברשות הרבים.
כל אלה, בצירוף ההתנגדות הפועלית-המהפכנית לחיי 'הבטלה והבילוי' של תושביהעיר, העניקו לעיר בשנות העשרים והשלושים תדמית שלילית. המנהיגים ראו ברצון להתיישב בעיר המשך לאורח החיים היהודי-גלותי, ובאידאולוגיה הרשמית הוצגה העיר כמכירה בעליונות הכפר. רבים ממנהיגי היישוב היו חברי ההתיישבות החקלאית; כוחם היה רב מאוד ביחס למספר אנשי ההתיישבות באוכלוסייה, והם השפיעו על הקצאת המשאבים להתיישבות ועל התווית תוכניות היישוב.
החקלאות, יותר מכל ענף אחר, סימלה את שיבת העם לארצו, את חידוש החיים הלאומיים ואת המפעל הציוני בארץ. 'אין מעוף בלי אדמה', כתב אביגדור המאיריבסבר 'תנובה' 'כשם שאין פריחה לעץ כלפי מעלה בלי האדמה, שבה נעוץ השורש שלו- ושממנה הוא מתרומם בכדי לשוב אל חקיה אחרי כן ולנוח' }7}. אנשי העלייה הראשונה הושפעו מרעיונות הפרודוקטיוויזציה ומהרומנטיקה של החזרה לטבע ומאוטופיות חברתיות שונות, והדגישו את זיקת העם לאדמה ולארץ, שהיתה חלק בלתי-נפרד של הנסיונות ליצור צורות קיום חדשות, שהתבססו על שיתוף ועזרה הדדית ועל עבודה עצמית ושוויון.
וכך מופיעה העיר בכל הסרטים התמונות מעטות, ולרוב באפיון שלילי. 'העיררקובה', מסכם מנהיג הפועלים המבקרים בתל-אביב בסרט 'זאת היא הארץ', 'בואואחים, נחזור לאמא אדמה'.
הסרט מסתיים בקריאה לשיבה לכפר ובתמונת נהירה סמלית לשדות. הנערה העירונית בסרט 'צבר' היא האלמנט השלילי כחבורה. כשמציגים את העיר, נעשה הדבר רק כדילהמחיש הישגים כבניין בתי-חרושת ואוניברסיטאות, או במגמה הפוכה - להראות אתדלות חיי העיר לעומת עושר חיי הכפר. החלוצים מופיעים בעבודתם כמעט תמיד על רקע כפרי, בשדה ובמשק, קרובים לאדמה. בכל מקום שבו מנסים להציג את נצחון מאבקם של החלוצים, מתבטא הדבר בשורה של 'יבולים' חקלאיים: המסך נמלא בשדות, כרמים ומשקי בעלי-חיים. הסרט 'לחיים חדשים' מתרכז כמעט כולו בחיי הכפר. ב'עודד הנודד' יוצאים ילדי המושב לטיול בטבע, והוריהם מוצגים בעת עבודתם החקלאית. גם בסרט 'חלום עמי', שעיקרו ביקורים במקומות קדושים ליהדות, מוצגת תהלוכת חג-השבועות בחיפה כשילוב סמלי של חידושו של המועד, שבו עלו לרגללבית-המקדש, והבאת ביכורי יבול עמלם של החלוצים.
לאיורם של המיתוסים החדשים בסביבתם נזקקו הבמאים לתפאורה של נופי-הארץ,שאותם ביקשו החלוצים לאמץ לעצמם. הצגת הנופים בסרטים אחידה, ומונצחת במלואה כמעט בכל אחד מהם: סמליה של הארץ המדברית - דקלים, חולות, שיחי צבר ושיירות גמלים וחמורים; וריאציות שונות על חלום המים - תקריבים של גלגלי משאבת הבאר, המים הפורצים מתוך האדמה, המים השוצפים במפעל החשמל של רוטנברג ומיהירדן וכן הרוח העוברת בחול ומתווה בו גלים. הסמלים השונים מתפקדים כתפאורת תיאטרון. נופי המזרח, השממה, האקזוטיקה, ההרים הצחיחים והאור הלבן העז - כלאלה משרתים את החזיון הדרמטי הגדול, ומאירים את הארץ מנקודת מבטם של החלוצים, שהגיעו אליה מארצות מיוערות ומבורכות במקורות מים; השממה, החול, והצמחים המעטים והעיקשים מתגלים כאתגר מרתק ומפחיד כאחד השירים נקודה משותפת נוספת לסרטים היא אופי עיטורם המוסיקלי, ובעיקר השיריםהמלווים אותם. בארץ, שבה דיברו בשפות רבות, היו השירים החדשים שנוצרו אז גורמים חשובים לתחושת האיחוד וליצירת הווי משותף בשפה משותפת. החלוציםהמופיעים בסרטים שרים בדרכם לשדה ולומדים שירים חדשים בחדר-האוכל. מלותהשירים משקפות את הווי היצירה (שירי עבודה) ואת פלא תחיית השפה. השיריםקירבו את העולים החדשים לארץ - הם מהללים נופים שאך אתמול היו זרים,ומציירים קווים לדמותה של הארץ הנבנית; הם נוסכים עידוד בתיאורים הנדרשיםלמרחבים מילוליים גדולים וגזורים כנדיבות, דווקא בשל מידותיהן הצנועות שלהדמויות הפועלות: 'אלף ידיים', 'מכאן ועד שם', 'ממורדות הלבנון עד ים-המלח'. השירים המלווים את הסרטים הם שירי עבודה ('הך פטיש', 'הבו לבנים'),שירים המתארים את נופי הארץ ('שיר העמק','בהרים כבר השמש מלהטת', 'למדברשאנו', 'מן העיר מן הכרך') ושירים המעוגנים במסורת ומדגישים את זיקת העםלארץ ('ציון במשפט תיפדה', 'בצאת ישראל ממצרים', 'אבינו מלכנו' בניגוןהחסידי, המלווה את פתיחת הסרט 'צבר').
נעימות מזרחיות מאצילות לסרטים נופך אותנטי, והדמיון הצלילי בינן לביןנעימות חסידיות הקל על אימוצן. קטעי חזנות וריקוד הדבקה נשזרים אלה באלה.כך נוגעים העולמות השונים זה בזה; העבודה נעשית תון שירה, והשירה העממית מאיירת את חיי היומיום. מחול ההורה, מעין גלגול חלוצי של ריקוד הדבקות החסידי, מלכד גברים ונשים יחדיו במציאות החדשה.
החברה הישראלית בשנות השלושים בחנה אפוא את פניה במראת הכסף של המסך, וחזתה בהצגה הגדולה של השיבה לארץ כשהיא מומחשת בתמונות, בצבע ובצלילים. היא זיהתה ואימתה את מראה דמותה בפני החלוצים שעל המסך, נענתה לנופי המדברשהפכו לנופיה, והאזינה לצלילים שהיו לצלילה. באמצעות הנושאים המוצגיםבסרטים קיבלה החברה חיזוק נוסף לתחושת החיים בתקופה היסטורית בהתהוותה, וקלטה את העקרון המנחה של התעלמות מנושאים מטרידים. יש בסרטים משום שחזור מודע של אירועים ותופעות, המונחה על-ידי הצורך לגבש מסגרת רעיונית מאחדת, שתעדן ותטשטש את הקשיים הרבים שהעמידה הארץ בפני בוניה.
דברי הפנייה לקורא בפתח ספרו של המאירי 'תנובה' יפים גם לתפיסת יוצרי הסרט הארצישראלי בשנות השלושים: 'קשה למסור יצירה אפית בידי קהל, שרוב קוראיועצמם מהווים את טיפוסיה, ורוב של רוב זה - את טיפוסיה לשעבר - אך אם מישהו יאשים את המחבר באידיאליזציה מופרזת, יוגד לו: צר לי מאד, שנראית בעיני יפהמשהנך היום. אך בראשי שלי נחבלה דמותך מאתמול' }8}.
במסגרת סקירה זו אתמקד בסרטים העלילתיים שנוצרו בשנות השלושים בלבד,ועל כן איני מרחיבה כאן בתיאור ההיסטורי של ראשית הקולנוע בארץ-ישראל
{2) 21974 72-24.), עמ'} ס' פלוצקר, 'גלגוליו של צבר', קולנוע,
שם
{4 1935.} ש' סאמט, 'במלכות הבדים', הארץ פברואר
{5 2.} פלוצקר, לעיל, הערה
{6 28 1971. באפריל} א' רובינשטיין, 'חכרה בהתהוותה', הארץ,
{7 1934 127., א, עמ'} א' המאירי, תנובה, תל-אביב
שם, ההקדמה לספר.
