Text Size
רביעי 26 אפריל 2017

בית הסרט העברי

הסרט עודד הנודד, יזכה להקרנה חגיגת ולרגל 80 שנה לצאתו וזאת במסגרת פסטיבל ה -14 לקולנוע יהודי בירושלים.

אורי קליין (גלריה, הארץ 5.12.12), סוקר:

... בין השאר, יספק הפסטיבל הזדמנות לצפות ב"עודד הנודד" של חיים הלחמי מ-1932, שצילם נתן אקסלרוד האגדי, סרט שהיה למיתוס בתולדות הקולנוע הישראלי בהיותו הסרט העלילתי הראשון שהופק כאן. אמנם מבחינה אמנותית העשייה שלו אלמנטרית למדי, אבל יש בו עניין רב מבחינה היסטורית ותמטית.

הסרט, שמבוסס על ספר מאת צבי ליבנה, ממייסדי נהלל, מציג את סיפורה של חבורת ילדים, כנראה מנהלל, שיוצאת לטיול בעמק יזרעאל כדי לצפות בהישגיה של ההתיישבות הציונית. החבורה מלווה על ידי מורה (משה חורגל) ותייר אמריקאי תימהוני מעט (מנחם גנסין). חבורת הילדים מלוכדת אך יש בה גם חריגים, ובהם עודד (שמעון פובזנר), ילד רגיש, שכאשר מארגני הטיול עוצרים להפסקה ושאר הילדים משתעשעים זה עם זה, הוא יושב בצד כדי לתעד את רשמיו במחברת שאמו העניקה לו לקראת הטיול. בעודו מרוכז בכתיבה הוא אינו שם לב שחבריו יצאו שוב לדרך והוא נותר נטוש בנוף הצחיח ברובו שבו מתרחשת העלילה.

עיקר הסרט, שאורכו 70 דקות ובגלל תקציבו הדל הוא צולם כראינוע אף שתעשיית הקולנוע העולמית כבר עברה אז לסרטים מדברים (בפסטיבל הוא יוקרן בליווי מוסיקלי), מתמקד בחיפושים אחרי עודד לאחר שהילדים ומלוויהם מבחינים בהיעדרו, ובניסיונו שלו לשרוד. בשלב מסוים אף אוזלים המים במימייה שלו והוא מתחיל להזות מרוב צמא, הזיות שאותן מתעד הלחמי בעזרת תחבולות חזותיות שהיו אופייניות לקולנוע הסובייטי של שנות ה 20. בינתיים חוזרים הילדים והמלווים לבתיהם, והבשורה שעודד נעדר נמסרת להוריו, אותם מגלמים שפרה אשמן ושמעון פינקל.

העניין העיקרי שמעוררת הצפייה בסרט כיום, 78 שנים לאחר שהופק, נובע מעיסוקו בעימות בין הקולקטיב, אותו מייצגת חבורת הילדים, לפרט - עודד - שאינו מציית לחוקי הקולקטיב ולא משתלב בו ולכן הולך לאיבוד. מרכיב מסקרן נוסף קשור בדרך הצלתו של עודד, המגיע למאהל בדואי, שבו נוצר האיחוד בין עודד למחפשים אחריו. הבדואים אמנם מתוארים כאן באופן אקזוטי סטריאוטיפי, אך מעניינת עצם הופעתם והצגתם באור חיובי.

חיים הלחמי, במאי הסרט, נולד באוקראינה ב-1902 ועלה לארץ ב-1925. לפני שהחל לביים עבד כשחקן, בין השאר בסטודיו למשחק של מנחם גנסין ובתיאטרון הסאטירי "המטאטא". ב 1932 ייסד את חברת ההפקה "פא"י", שתחילה הפיקה בבימויו סרט קצר בשם "ויהי בימי" ואחריו את "עודד הנודד". המשך הקריירה הקולנועית שלו לא צלח בגלל בעיות כלכליות ובריאותיות, ועד למותו ב 1979 התפרנס מעבודות שונות, כולל תרגום ספרי מתח להוצאת "מזרחי".

הצפייה ב"עודד הנודד" מספקת הזדמנות נדירה לצפות גם בכמה מהשחקנים האגדיים של התיאטרון הישראלי, כגון פינקל, גנסין וחורגל, בצעירותם. לעומתם, שמעון פובזנר, שנולד ב-1919, נהפך דווקא לאחד מבכירי האדריכלים בישראל, והיה מעורב בין השאר בעיצוב כיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), כיכר העצמאות בנתניה, קולנוע "מרכז" בתחנה המרכזית הישנה בת"א, משכן הכנסת ומכון ואן ליר בירושלים.