בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
על הסרט "שוב זורחת שמש" (1990, יעקב גרוס; במקור 1946-9, נתן גרוס; 40 דקות), המתמצת את סיפור שיקום שארית הפליטה בפולין ובהתבסס על סרטים מאותה התקופה.
בעקבות ימי הקורונה והריחוק החברתי, כולנו נאלצים להסתגל למציאות חדשה וממושכת, לדחות תכניות ולהמתין לימים טובים מאלו. בשגרה היינו מתכנסים יחדיו באולם בסינמטק תל-אביב. אין ספק שזה עוד יקרה, אך בינתיים, אני מצרפת קישור לצפייה בסרט של סבא נתן וסיפור קצר ליום השואה.
בתום מלחמת העולם השנייה היה נתן גרוס ז"ל בחור צעיר ומשכיל, ציוני שנתקף בבולמוס של עשייה, והחל לתעד ללא לאות את סיפורם של חבריו הניצולים בפולין. כעבור זמן קצר הוא ניגש למבחנים ללימודי קולנוע במטרה לוודא, שראשו עדיין עובד. מאחר שעבר את המבחנים בהצלחה, הוא החל ללמוד ואף סיים את הלימודים בהצלחה. כבמאי מדופלם הוא חבר למפיקים ואנשי הקולנוע הוותיקים שאול ויצחק גוסקינד, בקואופרטיב "כינור" לסרטים יהודיים. בשנים 1947-8 הוא ביים סרטים מרגשים, שכללו אינספור רגעים נדירים בהם:
חשיפת ארכיון רינגלבלום, הסרת הלוט מעל אנדרטת המרד בגטו ורשה, תאטרון היידיש, הטיפול ביתומי השואה, שובם של הפליטים מרוסיה לאדמת פולין, הקיבוץ הציוני באדמות פולין ועוד. בין סרטיו מהימים ההם: "מיר לעבען געבליבענע" (אנחנו שנותרנו בחיים), "אונזערע קינדער" (הילדים שלנו), "יום השנה החמישי למרד גטו ורשה", "קדימה גורדונאים" ו-"אחרי אלפיים שנה".
סרטים אלו נחשבו אבודים שנים רבות.
הם אותרו ע"י בנו יעקב גרוס, שבשנת 1990 ערך מהם את הסרט: "שוב זורחת שמש". הסרט מתמצת את סיפור שיקום שארית הפליטה בפולין, דרך מבט יוצא דופן של ניצולי שואה, בעלי תודעה היסטורית מרשימה, על מאמציהם של: אנשי התנועה הציונית, ארגון הג'וינט וממשלת פולין, לסלול דרך חדשה לאנשים, שנגזר עליהם לחיות בצל הזיכרון הנורא. הסרט מוקדש לזכרם של יעקב גרוס ז"ל - אביו של נתן, ומאיר ופרידה ליפשיץ ז"ל, הוריה של רעייתו שולמית. שלושתם נספו בשואה ומקום קבורתם לא נודע.
שרה גרוס, רעייתו של יעקב, הצליחה לשרוד בגבורה ובתושייה ולהציל את חיי ארבעת ילדיהם: נתן, יוזק, קלרה ויורם.
מוזמנים לצפות בסרט בקישור המצורף, לזכרם של ששת המיליונים שנרצחו באכזריות ולכבודם של הניצולים שיצאו מהמחשכים וראו כי "שוב זורחת שמש" - לחצו לצפייה.