בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
"עשרות יצירות, בסגנונות רבים, יישמעו בחג המוזיקה הישראלית, מיזם שנתי מבורך שיזם ומפיק משרד התרבות. אירוע מיוחד בתוך השפע יהיה במרכז "אלמא" בזכרון יעקב ב-2.10 ב-21:30: הקרנה של הסרט העלילתי העברי "עודד הנודד", שצולם בארץ ישראל בראשית שנות ה-30 וקצר הצלחה קופתית על אף היותו סרט אילם בתקופה שבה כבר הוקרנו סרטים מדברים. רוב הצילומים לסרט נעשו ליד נהלל, סצינה אחת, ב"מערה", צולמה ב"מכתש" בשכונת בורוכוב בגבעתיים. יוצרי הסרט היו הבמאי והמפיק חיים הלחמי והצלם נתן אקסלרוד.
"פילם גדול", אבן יסוד לקולנוע העברי", הריעו העיתונים העבריים בארץ ישראל בסוף דצמבר 1932(לפי מאמר של דוד מלמד ב"הארץ", ב-2012) לקראת הקרנת הבכורה בקולנוע עדן בתל אביב. בהמשך, לאחר ההקרנה הראשונה בירושלים, נכתב באחד העיתונים כי המוזיקה שנשמעה לצד הסרט השכיחה את העובדה שהסרט אילם. מה היתה אותה מוזיקה ומי ניגן? ככל הידוע, וכך גם אמר לי השבוע החוקר אליהו הכהן, את המוזיקה שליוותה את ההקרנות הראשונות חיבר עמנואל עמירן.
"עודד הנודד" יוקרן עכשיו במתכונת דומה למה שהיה אז: לצד הצג יישב פסנתרן, הפעם תימור שפירא, וינגן חי — עם הסרט. נגינתו תהיה מחרוזת קטעים שהורכבה עכשיו במיוחד, מעין פסקול חדש. בבחירת הקטעים טרח המוזיקולוג אסף שלג בשיתוף פעולה עם חוקרת התיאטרון רותי אבליוביץ'. מוזיקה חדשה לסרט ישן? לא ממש. עשרות קטעי המוזיקה ששלג בחר לקוחים מיצירות של מוזיקה אמנותית ארץ ישראלית מאותה תקופה — מאת בן־חיים, בוסקוביץ', אבידום, נרדי, לברי ועוד, לרבות קטע מאת מלחין פלסטיני ושמו חביב תומא.
תמצית העלילה (התסריט מבוסס על סיפור מאת הסופר צבי ליברמן, איש העלייה השנייה, תושב נהלל): קבוצת ילדים, בני מושבה, יוצאים לטיול, בראשם מורה. אחד הילדים, עודד, קצת חריג, הולך לאיבוד. רוב הסרט מוקדש לחיפושים אחריו. הסוף טוב, בעזרת הפרחת עפיפון. בראש דמויות המבוגרים משחקים שמעון פינקל ומנחם גנסין. הגרסה שערכו עכשיו ד"ר שלג וד"ר אבליוביץ' היא שלישית בתולדות הסרט, את השנייה עשה יעקב גרוס, ב-2012.
רותי אבליוביץ' אומרת שאת בחירת קטעי הנגינה הכתיבו שני סוגי קשר: לרוב קשר תיאורי פשוט, לפעמים קשר סמלי שאינו קשור ממש להתרחשות. דוגמה: בשביל הקטע שבו עודד נופל למערה וחוטף מכה בראש נבחרה המנגינה של "מפני מה" מאת יואל אנגל, מתוך "הדיבוק". עוד היא מציינת כי התסריט שונה מהסיפור של ליברמן. לשוני זה קשור סיפור קטן: השבועון הימני הקיצוני "חזית העם", ב-1932, התעלם מהשוני, הניח שהתסריט צמוד לגמרי לסיפור המקורי, תקף את הסרט בחריפות — אולי אפילו בלי לצפות בו — וכינה אותו "ברית שלומי". לאמור: סרט שמציג, בכוונה, תמונה מסולפת לחלוטין של יחסי היהודים והערבים בארץ ישראל, אידיליה כוזבת".
מתוך כתבה במוסף גלריה הארץ בקישור