Text Size
רביעי 20 ספטמבר 2017

בית הסרט העברי

לקט מקורות מיוחד: חברת "אגא-פילם" עם הסרט "זאת היא הארץ" 1944-1932.

ליקט, ערך והעיר: יוסף הלחמי * כל תוספת והערה יתקבלו בברכה *

זאת היא הארץ

 

1932

"דאר היום", 29 במרץ 1932, ע' 4

תוצרת הפילם בארץ-ישראל הולכת ומתקדמת

אגא-פילם התקשרה עם החברה "דיזנגוף ושות". לשם סידור פילם מחגיגות האביב בתל-אביב. הצילומים של הקרנבל הצליחו באופן יוצא מן הכלל. עכשיו עומדים לצלם את המכביה.

בתהלוכה של פורים היה נוכח ב"כ של "פוקס פילם" ונתן הוראות בקשר עם הצילומים. הרבה קטעים מהצילומים האלו נכנסו ליומן של "פוקס-פילם".

7 באפריל 1932

קטלוג "יריד המזרח" ("תל-אביב למקצועותיה").

ע' 321

"אגא פילם" – סרטי ראינוע לפרסום – שכונת ברנר 32.

ע' 322

"הפרסום" מסך לריקלמות אור וסרטי ראינוע, במרכז העיר, אלנבי-שיינקין-הכרמל, בהנהלת ירושלים א. סגל, המשרד: התקווה 14, מול קולנוע "עדן", ת"ד 26, טל' 659.

ע' 330

"אגא פילם", אגדתי ב. תעשיית סרטים – שכונת ברנר 32. [1]

ע' 331

"זהר-פילם", [אהרון] סוטקר– תעשיית סרטי פרסום – לילינבלום 37.[2]

"מולדת" מעבדת ראינוע, רחוב התקווה 14, ת"ד 26, טל' 659, המנהל א. סגל ירושלים.

"הארץ", 19 באפריל 1932, ע' 3

סרטים של חגיגות פורים בת"א

מודיעים לנו: חברת "אגא פילם", תל-אביב, גמרה את הסרט של חגיגות האביב, שהוזמן ע"י חברת הסרטים של [מאיר] דיזנגוף ושות', ונשלח על ידה לחברת הסרטים הצרפתית "פוקס" אשר תבחר את הקטעים המעניינים ביותר בשביל בתי ראינוע בארצות שונות. העתקות הסרט נמכרו גם לסין ולסידני. מתנהל גם משא ומתן עם באי כוח חברות סרטים ברומניה ובצ'כוסלובקיה בדבר רכישת הסרט שהוכן בצורת "יומנים". קבוצה מורכבת מחברי הסטודיות "זוהר" ו"מולדת" עומדת עכשיו לפני גמר פילם מימי פורים בתל-אביב בשם "ויהי בימי".[3]

"דאר היום", 20 במאי 1932, ע' 8

בדרך ליומן עברי

חברת "אגא-פילם" חותרת בהתמדה לקראת יצירה קבועה של סרטים עברים. ניסיונותיה מצליחים מפעם לפעם יותר ויותר. השבוע תזכה את הקהל ביומן עברי תל-אביבי, המשתרע על סרט באורך של 500 מטר לערך ונותן בבואה נאמנה מהאביב בתל-אביב. סרט זה יוצג השבוע כתוספה בקולנוע אופרה מוגרבי. בהצגה במוצאי השבת יהיה נוכח ה' דיזנגוף ראש עירית ת"א.

"הארץ", 20 במאי 1932, ע' 4

בדרך ליומן עברי קולני

אגא פילם הולך בהתמדה ובעקשנות לקראת יצירת הפילם המקומי ביומן העברי התל-אביבי. הוא מוסר יותר מחמש מאות מטר של פילם שהם בבואה נאמנה של אביב עירנו. הצגת היומן מס' א' תהיה בקולנוע אופרה מוגרבי בנוכחות מר [מאיר] דיזנגוף.

קולנוע "אופרה מוגרבי" [...] יומן עברי תל-אביבי ברגע האחרון עלה בידינו להשיג את היומן העברי התל-אביבי של אגא-פילם ויוצג בנוכחות מר דיזנגוף שלך משלך בעבורך

"דבר", 22 במאי 1932, ע' 4

בדרך ליומן קולנוע עברי

קולנוע "מוגרבי" פתח אמש בניסיון לתת לתל-אביב מחזות-יום משלה, מצילומי אגדתי שהתמחה בצילום סרטי ראינוע וקורא לתוצרתו "אגא פילם".

"דבר", 23 במאי 1932, ע' 4

יומן סרט ארץ-ישראלי

"מחזות "המכביה", שעשועי רחצה בימה של תל-אביב, חגיגת הנטיעה בתל-מונד בהשתתפותם של בני משפחת מלצ'ט[4] מוצגים על הבד החל ממוצ"ש בקולנוע מוגרבי. מר ורדימון,[5] בעל הקולנוע, אומר לעשות את היומן המקומי קבע. יש להעיר, כי הסרט הראינועי הזה הוא מעניין מצד עצמו ויש עניין לפתחו, ולחינם משתדל קולנוע מוגרבי לשוות לו מראה סרט קולנועי. מטרה שאינה הולמת נותנת דווקא טעם לפגם.

דבר", שישי ביולי 1932, ע' 5

קולנוע "עדן" תל-אביב [...] תשורת הפתעה לקהל! בתור הוספה לתכנית היוצאת מן הכלל יינתן יומן תל-אביב אגא מספר 2, מהמתרחש בארצנו, הסוכנים הכלליים מ. דיזנגוף ושותפיו.

"דאר היום", שישי ביולי 1932, ע' 4

משפט פומבי על סרט של תוצרת הארץ

במוצ"ש 9 ליולי, יסודר בראינוע "עדן" בתל-אביב משפט פומבי על סרט של תוצרת הארץ. אחרי שהוצג כבר יומן של תוצרת חוץ על נושא ארץ-ישראלי – פורים בתל-אביב, מציג אגא-פילם את היומן שלו מס' 2 על אותו הנושא (וגם התערוכה) ומזמין את הקהל הנכבד לשפוט על התוצרת שלו ולהוציא את פסק דינו, איזה משני היומנים האלה הביא לידי ביטוי יותר שלם את חגיגות פורים.

"דואר היום", שלישי באוקטובר 1932, ע' 4

יומן ראינוע א"י

השבוע בקולנוע "עדן" מופיע היומן הא"י מספר ג' של "אגא-פילם" וזה תוכנו: א. ראשון לציון חגיגת הביל"ויים. ב. ראש חודש אלול בארץ ירושלים חברון. ג. יפו "נבי רובין" אצל הערבים. ד. כפר גלעדי – גידול צאן מודרני. ה. בנימינה – אוסף היסמין. ו. תעשיית שמן זית הא"י – חיפה. ז. מפקד הצופים הקשישים. ח. מסירת דגל ל"מגן דוד אדום" ע"י סגן ראש עירית תל-אביב.

"דבר", שביעי באוקטובר 1932, ע' 5

[...] קולנוע "עדן" [...] יוצג: יומן "אגא" מספר 3 (היומן העברי – מהמתרחש בכל פינות ארצנו).

 "כלנוע", דו-שבועון מצויר, כ"ז תשרי תרצ"ג, 27 באוקטובר 1932, ע' 13 ו-19.

מסתרי החדר הטחוב...

א.

"כבודו מוזמן בזה לביקור במעבדת הסטודיו פא"י (פילם ארץ-ישראלי) ביום פלוני בשעה פלונית..."

כשגמרתי לקרוא את ההזמנה הנ"ל הצטחקתי. "מעבדה! ואנשי הפא"י מעיזים לכתוב את המלה מעבדה בלי מירכאות" – חשבתי בביטול.

ברם, את ההזמנה קיבלתי ברצון, קרובה מדי היא שאלת הפילם הא"י ללבי שלא אתעניין בה. ביום הנקוב בהזמנה יצאתי את תל-אביב בדרך לשכונת מונטיפיורי.

בלכתי נזכרתי בכל נפתולי הפילם הא"י על כל גלגוליו.

רק לפני שנים אחדות נגשו אנשי-מרץ אחדים ליסוד סטודיו ליצירת סרטים. עד אז היו אמנם אנשים אחדים שעסקו בצילומי-סרט. אולם כל אלה עבדו במפוזר ובלי שיטה קבועה. היו "סובבים" בכל הזדמנות. אחר כך, מבלי להתחשב עם תוכן הדברים ועם טיב הצילומים האלה, היו מעלים את הסרט על הבד, ותו לא.

אולם אנשי היוזמה הבינו, שעבודה כגון זו אין ברכה בה. בימינו, משמש הפילם אמצעי תעמולה כביר, במה אמנותית חשובה ויחד עם אלה – רווח הגון בצידו. אז החליטו לייסד חברה ליצירת סרטים, בעלי תוכן רומנטי-לאומי. שלוש מטרות היו לפניהם: להראות לעולם הרחב את חיי היצירה בארץ-ישראל, לפתח תעשיה חדשה בארצנו, העלולה להעסיק מאות אנשים ולהפיץ את רעיון התחייה בכל רחבי העולם.

תמוה הוא שקבוצת האנשים האלה לא הזמינה גם את חלוץ הפילם הא"י, את הצלם ה' בן-דב מירושלים, לעזור להם. את העבודה הזאת עשה רק ה' סוטקר, אחד הצלמים הראשונים בארץ.

על פי הצעת כותב שורות אלה הוצעה משרת הבימאי למר ח' הלחמי.

בהיסוסים רבים קיבל מר הלחמי את ההזמנה.

וכה נוצרה חברת "זהר-פילם". הדבר היה בראשית שנת 1929.

הכסף המעט אזל מהר, הצילומים היו גרועים, המעבדה הייתה פרימיטיבית, העבודה התנהלה בלי שיטה ובחוסר בקיאים בדבר. כעבור שנה וחצי, בערך, נתפזרה כל החברה על משחקיה, עובדיה ויוצריה.

בינתיים נוסדה עוד חברה אחת, היא חברת "אגא פילם" הידועה וחברה צעירה זו הוציאה לשוק עבודות נאות. הורגשה יד רצינית ומסורה בעבודה, טעם ושכלולים.

ה' הלחמי ניגש שנית לעבודה. הוזמן צלם מוכשר שהתמחה במעבדת "מולדת", ה' אקסלרוד, הוזמן גם הצייר ה' גולדין והושגו האמצעים הדרושים.

הכישלונות הקודמים לימדו את האנשים ניסיון. הסרט הראשון היה "ויהי בימי..."

סרט גרוע מאוד. הקהל קיבלו אמנם ברצון, אולם כל אחד ידע את מגרעותיו.

ב.

 [ההמשך בילקוט מקורות 1932]

אצ"מ, KKL-5/4805, 27 באוקטובר 1932

קרן קיימת לישראל – הלשכה המרכזית בפולניה,

אל: הלשכה הראשית של הקק"ל בירושלים,

ח.נ., / קיבלתי את מכתבכם בדבר פילם יומן א"י. פה בפולניה אני רואה, שדעתי בשאלה זו, שהגיתי לפני נסיעתי, הייתה נכונה. אמרתי אז, שאנחנו צריכים להמשיך לטפל ברעיון בדבר פילם גדול ויפה שיהיה ברוחנו במובן התוכן והתעמולה. בפילמים אחרים, שהם נעשו עכשיו לקניין של חברות פרטיות אין לנו מה להתערב, מפני שבין כך וכך יפיצו אותם וימכרו את ההעתקות. הנה פה בפולניה באו כבר סוכנים שונים עם פילמים שונים. אחד בא בשם אגדתי, השני הוא רוזנברג, השלישי הוא מרקיביץ עם הפילם "צברה", ובאותו זמן שהם כולם התכוננו לעשות איזה דבר פרצה פתאום חברה פולנית "פרנקופול" והודיעה שבימי החג יציגו את הפילם "חלוצים בדרך לארץ-ישראל". כמובן שזה בלוף שמראים הרבה מאוד ממצרים, ממקומות אחרים ומא"י איזה מאתיים מטר. זה העמיד את הסוכנים האחרים במצב קשה מאוד, רואים שגם בשאלה זו מתחילה ספקולציה והדבר הכי טוב לנו לא להתערב. הם דיברו אתי, אנחנו מוכנים לתת להם תמיכה מוסרית, לשלוח חוזר לועדות המקומיות, שיעשו פרסום בשביל פילם א"י, שיעזרו להם בשאלות שונות, כמו הסכם עם בעל-קינו ושאלות מקומיות אחרות. בעד זה אנחנו דורשים שיכניסו כתובת לטובתנו, אבל במובן מסחרי אין אנו מתקשרים. יעצתי לרייך בלבוב, שלא יעשה שום הוצאות ושיקבל את עמדתי. 

בכבוד רב ובברכת ציון [מ. האזיג?]

"דאר היום", 18 בנובמבר 1932, ע' 8 / "דבר", 20 בנובמבר 1932, ע' 4

אולם עדן ירושלים [...] בתור הוספה להצגות הרגילות: היומן העברי "אגא", מספר 3. חגיגות היובל של ראשון-לציון – מפקד הצופים בתל-אביב – פעולות מגן דוד אדום – חודש אלול בארץ ועוד.

"כלנוע", שלישי בדצמבר 1932, ע' 11- 12

כוכבים גורפי-זהב

[מכתבה על משכורות בעולם הסרטים] נעיין נא גם ברשימת המחירים של התוצרת הפילמית הצעירה בעולם, היא ארצנו. חברת "ליאו-פילם" שצילמה את "צבר" שילמה: לרובינה – חמש לירות ליום (התחייבות מינימאלית לחמישים יום). פינקל קיבל שלוש לירות ליום, גם ברטונוב קיבל שלוש לירות. שאר המשחקים קיבלו מלא"י עד 250 מא"י ליום (כל ההוצאות, כגון כלכלה, נסיעות וכו' – על חשבון החברה). בעד תוכן הסצנריו שילמו 28 לא"י. הצלם קיבל עשר לא"י ליום. הבמאי והמנהל האמנותי הם שותפים ברווח. חברת "פא"י פילם" שילמה לגנסין ולפינקל חמש לירות ליום לכל אחד, לחורגל 3 לירות ליום (תפקידיהם היו קצרים ובס"ה עבדו ימים אחדים). הבמאי, הצלם והצייר הם שותפים ברווח. חברה שאינה יודעת עול של שכר למשחק היא חברת "אגא-פילם", היוצרת רק את היומן הא"י. היומן הוא דו-ירחון.

"דאר היום", רביעי בדצמבר 1932, ע' 4

הנסיעה לפתיחת חמי טבריה. הנהלת החברה של חמי טבריה השיגה אצל הנהלת הרכבות הנחה של 50 למאה במחירי הנסיעה ברכבת ביום ה' לדצמבר אל הפתיחה החגיגית של חמי טבריה, לאמור שהחברה הכניסה בהם את השכלולים הראשונים [...] כל הטקס בהשתתפות המוזמנים יצולם בשביל יומן הקולנוע הא"י ע"י אגדתי ("אגא-פילם").

"הארץ", 23 בדצמבר 1932

אגא פילם //  תוצרת סרטי ראינוע א"י // מזמינה להצגת יומנה הרביעי את // כל השופטים וכל הקהל

שהשתתף במשפט על הקולנוע והראינוע, למען יוציאו את משפטם הבלתי משוחד – על יומן ארץ-ישראל בהתפתחותו. // את המורים וההורים // למען יראו את התועלת החינוכית הרבה הכרוכה בסרט המגולל בצורה אובייקטיבית את חדשות הארץ בעלייתה ובבניינה. // את בעלי הקולנוע // אשר שומה עליהם להקשיב לדברי הקהל ולציית לאלפי המבקרים, הדורשים את הסרט המקורי, ולתת מקום תמידי בהצגות ליומן עברי א"י. // את סוכני הפילמים // כדי שיבינו את החיוניות ביומן המקורי וכדי שיעזרו לו בפועל ויקבלוהו בתור אזרח ראשון בשוק הפילמים, ולא יעכבו את צאתו, עד שהאפיזודות שבו תאבדנה את כל האקטואליות. // את בעלי האמצעים // הרוצים להשקיע כספים בתוצרת מקומית שעתידה בטוח ומזהיר. // את הסוחרים ובעלי התעשייה // למען יראו את ערכו הרב של הראינוע המשוכלל, המפרסם את מפעלי המסחר והתעשייה העברים באמנות רבה. // ואת כל קהל האזרחים הרחב // כדי שיראו את כל החדשות שהתרחשו במשך הזמן האחרון בארץ. // למרות כל הקשיים ואבני הנגף ממשיכה חברת אגא פילם בעבודתה במשנה מרץ. כל יומן חדש ניצחון הוא בתוצרת הפילם העברי הארצישראלי. // בואו בהמוניכם לראות את הישגי הטכניקה המקומית המשוכללת.

"כלנוע", 23 בדצמבר 1932, ע' 16

התפתחות תוצרת הסרטים בארץ נתקלת בקשיים מרובים. על כן יש להעריך את התאמצותם של העוסקים בה ולשמוח על פריחתה והתקדמותה. ראיתי שלושה יומנים א"י מתוצרת "אגא-פילם" ומיומן אחד למשנהו מובלטת התפתחות הטכניקה של הצילום. אבל היומן האחרון, מס' 5 – עולה על כל מה שראיתי עד עתה. יש לציין בייחוד את צילומי האטיודים השונים. מצוין הוא צילום האטיוד של מים. הראשון שהכניס את האטיודים האלה לראינוע היה אייזנשטיין (רומאנס סנטימנטאלי) וחברת "אגא-פילם" הצליחה לתת אטיודים כאלה בכל יומן ויומן. מלבד האטיודים האלה מרחיבה החברה את המסגרת של היומן ומכניסה בו את האטנוגרפיה והגיאוגרפיה של הארץ. היא מכניסה גם אפיזודה אחת מחיי האמנות והספרות בא"י. עד כמה שהיומנים האלה מצליחים יעידו המספרים האלה: את היומן מס' 3 ראו בארץ כשישים אלף איש (עפ"י הסטטיסטיקה של בתי הקולנוע) והוא נשלח לאמריקה (ארבע העתקות), פולניה, רומניה, קובה, שוויצריה, אנגליה ועוד. בהיות מנהל פיק"א בארץ ראה את היומן וקנה אותו בכדי להציגו לעיני הברון רוטשילד ואחר כך בכל צרפת. ביומן הכפול מס' 5-4 יהיו אפיזודות אלו: העלייה לקברה של שרה [אהרונסון],[6] הלויתו של פרופ' שץ,[7] מרוץ האופנוע הראשון של "כלנוע", אטיוד המים, קישוטי ראש שונים ומקרים בא"י, פתיחת חמי טבריה, בית ספר של בוקס [אגרוף], נחום סוקולוב[8] בת"א, הציור הא"י (אמנות וציירים) ועוד. תוצרת זו הולכת ומתפתחת אצלנו בצעדים בטוחים. הצילומים האלה עולים על כל הצילומים מתוצרת א"י שראיתי עד היום. רוצה אני לייעץ לחברה הצעירה הזו להשתדל שהצילומים המוצגים בחלונות הראווה – יצולמו במכונת צילום רגילה, בכדי שלא יצטרכו להגדילם מתא-הסרט [Frame]. זה אומנם פחות-ערך, אבל אני מחשיב אותו. הקהל אינו רגיל לצילומים כאלה בחלונות הראווה של הקולנוע וצילום ההגדלה חיוור הוא ובלתי ברור. 

ש.ב. [שלמה בן-ישראל]

 "הארץ", 29 בדצמבר 1932, ע' 4

הפרט והכלל

בקרוב יציגו בכל בתי הקולנוע יומן 4 של "אגא פילם", הכולל כמה אפיזודות מעניינות מהמתרחש בארץ וכמה מומנטים אמנותיים של צילומי הטבע, לפי שיטתו של אייזנשטיין.

1933

"דאר היום", תשיעי בינואר 1933, ע' 4

התחלת העונה בחמי טבריה [...] ביומן מס' 4 של "אגא-פילם" שמוצג השבוע זה ב"עדן" הוקדש מקום רב לצילומי הפתיחה החגיגית של חמי טבריה וחנוכת הבניין והשכלולים החדשים.

"דואר היום", 12 בינואר 1933, ע' 4

יומן א"י "אגא פילם" / היומן הארצישראלי שיוצג בשבוע הבא בקולנוע "ציון" הוא הרביעי במספר בתוצרת "אגא-פילם".[9] היומן הזה מכיל כמה וכמה קטעים טובים ואין ספק שיומן זה הוא מוצלח עד מאוד ומעיד על כשרון והבנה מצד העוסקים בדבר. בתכנית רצוי להזכיר את הלווית הפרופסור שץ, את טקס פתיחת חמי טבריה, את בואו של הנשיא [של ההסתדרות הציונית, נחום] סוקולוב, ובעיקר את הקטע המראה לנו את התחרות האופנוע בתל-אביב. קטע זה הוא מצוין הן מבחינת הצילום והן מבחינת החיווי המוסיקלי ואינו נופל מקטעיו של יומן אמריקאי ואירופי. הנקודה הגבוהה ביותר ביומן זה היא בלי ספק העליה לקברה של שרה אהרונסון בזיכרון יעקב.

"דואר היום", 13 בינואר 1933

הצגה חגיגית בירושלים, באולם ציון [...] יומן ארצישראלי "אגא-פילם", חתיכת חיים ארצישראליים (מן העיתונות היומית) [...].

"דאר היום", 24 באפריל 1933, ע' 4

משוט בקולנוע [...] יש לציין גם את היומן מתוצרת "אגא" בתמונותיו המוצלחות על טמפו הבניין בת"א, העבודה החקלאית בבית הספר לצעירות, חגיגות התלמידים בחנוכה עם אלפי האורים, ובט"ו בשבט ומפקד התאומים בתל-אביב.

"כלנוע", 29 באפריל 1933, ע' 9

יומן 5 של אגא-פילם / הפתעה משמחת מכל הבחינות היה היומן N5 של אגא-פילם (אגדתי), שהוצג בשבוע שעבר בקולנוע אופרה מוגרבי בתל-אביב. ביומן זה ניתן לנו הבטחון הגמור, שנוצר היסוד המוצק ליומן ארץ-ישראלי נאה, ניכרת יד חרוצה המטפלת בדברים מתוך אהבה ורגש של תרבות, הובלטה הפעם גם התפתחות של טעם אמנותי דק והבנה הולכת וגדלה בסממנים התוכניים של הסרט. בעיקר הורה על כך המונטאז' המצוין של קצב הבניין בא"י. אין כמעט דופי בקטע הזה, לא הפרזה גסה ולא הפחתת הדמות. בבואה נאמנה של קצב חיים מפוזר שלוכד לחטיבה אמנותית נאה. יפים היו הקטעים מחיי הילדים וגידול פירות ההדר בארץ. אין כאן מה שהיה נהוג עד כה בכל הסרטים מחיי הארץ: תעמולה בפני הזולת, הדבר נעשה מתוך הנאה תרבותית לעצמו, בידיעת החומר, ברצון של עמל ובשאיפה להישג מקצועי ואמנותי. כדאי אגא-פילם לעידוד מצד העיתונות והקהל  התומכים על-ידי כך בתוצרת הארץ וביצירה חשובה ונאה.   י. זמורה [ישראל זמורה?]

„Palästina“ (Germany), 09.07.1933, s. 316

Boden für industrielle untenehmungen [...] AGA-Filmgesellschaft Agadati (Tel-Aviv) [...].

"דאר היום", רביעי באוגוסט 1933, ע' 4

אמנות ואומניםיומן "אגא" (חדשות א"י) מספר 6

ברוך אגדתי, שעבר בקלות חשודה במקצת מן הכוריאוגרפיה אל הקאמירה, נותן לנו בשבוע זה את המספר השישי של היומן הא"י שלו...

אנחנו זוכרים את כל אשר חוזרים ומשננים באוזנינו בהזדמנויות כאלה: "האמצעים העלובים... הצעדים הראשונים... התנאים הקשים"!... גם במקרה זה, ככל המקרים הדומים, יש להקשות: "אבל מדוע הפרטנסיה הזאת, הטון המדבר גבוהה-גבוהה?".

במאינו וצלמינו, חלוצי הראינוע בארץ, היו מטיבים לעשות, אילו הרבו להסתכל ביומנים של פרמונט, פוקס ודומיהם. צילום מאורעות חייב להיות ברור, פשוט ומדויק. הליווי המוסיקלי של יומן כזה צריך להיעשות בתוך טון של חצי-אפלה. ז"א להישאר בגבולות הליווי. בחירת הצד המוסיקלי חייבת להיעשות מתוך התאמה גמורה.

"אגא פילם" נוקט אחרת. כשהוא מצלם את הקרנבל בתל-אביב הוא חוגר מאמצים להראות עצמו "אוריגינאלי" ומגלה אופקים חדשים באמנות זו. אגב: תדיר, אין החידושים האלה אלא "ישנים נושנים", שלפני שש או שבע שנים היו לאנג, מורנאו המנוח ואפשטיין מתחבטים בהם.

אחר כך מופיע לפנינו קטע מצוין המגולל לפנינו את יפי ים-המלח. לפעמים היטיב האלוהים ביצירתו כל כך, עד שהאמנים שעל פני האדמה אינם מצליחים לקלקל אותה. התייר הרואה את הקטע הזה  מרגיש מיד אהבה לארץ בעמקי נשמתו. אולם היודעים אתם מה הוא הליווי המוסיקלי לשטח ים-המות ומקור האשלג שלנו? – ולס ווינאי שופע סנטימנטליות, המעורר בך הלך-נפש של טרקלינים מצוחצחים.

ניתנת לנו הזדמנות לראות קטעים מחיי האמנות והספרות בארץ. הצייר [נחום] גוטמן צועד בגנו ומחכה לשכינה שתבקר אותו. חברי מערכת "טורים" עורכים את שבועונם על חוף הים בתל-אביב. בתור דקורציה: בגדי רחצה, כסאות-מרגוע, חול ושוקיים של מתרחצים. אולם מניין נפל לכאן שולחן המערכת, לעזאזל? – ולשם שיווי המשקל מראים לנו את יעקב פיכמן במערכת "מאזניים" – צונח על ספסל "בשדרות רוטשילד".

יש בני-אדם שהמגוחך אינו מפיל עליהם פחד. אולם אם תזדמן תמונה זו לפני חבר עורכים וסופרים בחוץ-לארץ, העובדים בזיעת-אפם ולשדם על הסדנה של הדפוס, ואמרו באנחה של קנאה: "מי יתננו בארץ פלאים זו, ששם היצירה פורחת בחול, בים ובגן!".

יש ביומן עוד קטעים על ביקור הלורד מלצ'ט ב"מכביה" של תל-אביב, תרגילי ספורט של הנוער על החוף, ביקור בביה"ס לנערות של ויצ"ו וכו', המשאירים רושם טוב.

חבל שהאיכות אינה משתווה עם הכמות.     

אורי קיסרי.

"דאר היום", 18 באוגוסט 1933, ע' 3

חרם על היומנוע העברי?

בזמן האחרון דנה העיתונות בעניין "יומנוע אגא" וחוסר יחס סוכני הראינוע אליו. מצד הסוכנים, רוצים כנראה להסיר לגמרי את התוצרת הארצית מעל בד הראינוע בארץ. בעצם מדובר פה על הסוכנים, המכניסים במכס פעוט את תוצרת החוץ ומוציאים סכומים עצומים לחוץ-לארץ ושבחוזה ההתקשרות שלהם על השנה הזאת עם בתי הראינוע שלנו השמיטו מן התכנית שלהם את המקום הקטן בשביל היומן הארצישראלי לגמרי! כל פירמות חרושת הראינוע שבעולם משלמות בכל מדינה ומדינה סכומים עצומים מס-מגן העד הכנסת תוצרתן שמה. בעזרת מס-מגן זה הולכות ונתמכות בכל הארצות התרבותית התוצרות המקומיות שם. חושבים אנו למיותר להוא ולהדגיש את חשיבות של היומנועים המקומיים, ובייחוד של יומני ארצנו, הנמצאת במצב מיוחד של התפתחותה התרבותית; בשבילנו היומנועים מחוץ-לארץ לא רק משעממים במרוצי הסוסים, בתערוכות הכלבים ובתמרונים הצבאיים התמידיים, ההולכים ונשנים בלי הרף אלא שגם השפעתם המזיקה עומדת מחוץ לכל ויכוח. ואם סוף כל סוף הצלחנו להתחיל ביצירת היומנוע, שבו משתקפים לנו ולכל העולם חיינו הלאומיים, הרי ידיים זרות רוצות להפיל את התוצרת הזאת ולגזול מאת הקהל את האפשרות לראות את פרי חייו ויצירותיו מעל בד הראינוע בארץ ובחוץ-לארץ. / פסק הדין בנידון זה הוא בידי הקהל הא"י עצמו, אם רוצה הוא לעבור בשתיקה על החרם הזה כלפי היומנוע העברי ולהסתפק במחיאות כפיים בלבד או יודע הוא באופן ראוי לעצמו להכריח את בתי הראינוע העבריים לתת מקום גם לתוצרת היומנוע העברי הארצישראלי? זו היא השאלה, שעל הקהל העברי לענות עליה למעשה!      

"אגא פילם", תל-אביב.

"דאר היום", 22 באוגוסט 1933, ע' 2

בפנים שוחקות. על המתנדבים. אין בא"י אזרחים סתם, בנים נאמנים למולדתם החיים כדי ליהנות מהחיים ולהקים יורשים בצלמם וכדמותם: אזרחי א"י כולם מתנדבים הם. על החלוצים אין להרבות בדברים – קדושתם נהפכה למסורת. אבל גם יתר התושבים משתדלים לא ליפול מהם [...] ועל המתנדבים הקדושים נמנים גם בעלי הראינוע [...] הם מוסיפים להתנדב, אבל טעם ההתנדבות להחרמת היומנוע הארצישראלי "אגא" טרם הוברר. הניסיון היפה לפיתוח סרט ארצישראלי, שהלך והשתכלל כפעם בפעם, הולך ונחנק בעודנו באיבו.

כמדומה שהגיע כבר תורו של הקהל להתנדב וללחוש על אוזנם של "המתנדבים הקדושים" המבריחים אלפי לירות ארצישראליות לחוץ לארץ, ולייעץ להם לשפוך את התנדבותם הקדושה גם על סרט ארצישראלי – אם אין ברצונם לעורר בקהל "התנדבות" כנגד "התנדבות".

"דאר היום", 13 בספטמבר 1933, ע' 3

לגורל היומנוע העברי "אגא"

החוג המצומצם של סופרים, אמנים ומורים, שנענה להזמנת ה' ברוך אגדתי ובא לסטודיו שלו ביום ה' של השבוע החולף, שמע בתשומת לב רבה מפיו של אמן-המחול ו"מלך העדלאידע" שלנו, על דרך ההרפתקאות, הייסורים והלבטים שלו ביצירת היומנוע העברי הראשון בארץ. / שלוש שנים הקדיש אגדתי למפעל זה. יחידי, בכוחותיו העצמיים ללא כל עזרה וסעד, הקריב את כל זמנו, מרצו והונו ביצירת היומנוע העברי הראשון בארץ תחייתנו. / ב-7 היומנים שיצר במשך התקופה הנ"ל משתקפים המאורעות החשובים ביותר שאירעו בארץ. / אגדתי האמין, שאחד מאמצעי-התעמולה החזקים ביותר למען הארץ, שנמצאת במצב של התפתחות והתהוות, הוא להראותה כמות שהיא על מסך בתי-הראינוע והקולנוע בתפוצות הגולה. אולם את תקוותו הראשונה תלה בבתי-הקולנוע שלנו בארץ, שיבינו לערך ולחשיבות- המפעל ויהיו הראשונים להצגת היומנוע העברי הא"י כתוספת לסרטי הנכר.

ברם, תקוותו נכזבה. בתי הקולנוע העבריים בארץ לא עמדו בניסיון. הם המשיכו לבכר את היומנוע הזר והנוכרי על המקומי-העברי. / ברם הנאספים עודדו את אגדתי ובקשוהו להמשיך בעבודתו, הבטיחוהו את עזרתם המלאה ואף גם הביעו את רצונם לעודד את דעת הקהל והמוסדות הלאומיים לקבוע את יחסם לשאלה חשובה זו, להמשיך את הוצאתו, לשפרו ולהעמידו על הגובה הראוי.   א.ת.

"דאר היום", 15 בספטמבר 1933, ע' 8

גילוי דעת

בתימהון רב קראנו בעיתונות על דבר היחס המוזר של הסוכנים ובתי הקולנוע ליומן "אגא-פילם" – יחס שכפשע בינו ובין החרם. היומנים הארצישראליים חשובים לנו לא רק מבחינת עידוד ותעמולה לתוצאת הארץ, אלא גם משום שהם משמשים אספקלריה לחיינו. בהראותם את המושבה העברית, העיר, היצירה התעשייתית ותמונות מחיי התרבות והאמנות בארץ. וחובתנו לציין ש"אגא-פילם" נותן את התמונות האלה בצורה אמנותית ומקורית. / מנהג זה של זלזול ביומן הארצישראלי נראה משונה עוד יותר, כשאנו שמים לב לעובדה, עד כמה היומן הכללי נעשה מונוטוני ומעוט עניין בימים האחרונים. בעוד שליומן של ארץ-ישראל גילה הקהל יחס לבבי רב. וזה גם מובן: היומנים, המביאים אותו מרוץ אוטומובילים וסוסים, טקסים צבאיים ובניין אוניות מלחמה וכדומה, משעממים את הרואה אותם כשהם חוזרים שבוע אחר שבוע. גם מתוך האינטרסים של בתי הקולנוע עצמו – ראוי איפה לחדש את התעניינות הקהל ע"י הצגת יומנים מחיי הארץ. אין ספק, שתוספת זו הייתה מגדילה את מספר המבקרים את בתי הקולנוע – בייחוד עתה, כשהקהל קצת עייף מהם. / וכמה מעציבה ההופעה המשונה הזו: כל עם ועם מבקש לציין ולהבליט מומנטים בארץ מחייו הלאומיים, ואילו אצלנו קבוצת סוכנים גזרה גזירה על הציבור העברי בארץ שלא יראה נחת מתמונות ארצו ומחיי ארצו. / אנו רואים חובה לעצמנו להעיר את אוזני הסוכנים ובתי הקולנוע על הפגיעה והעלבון שביחס זה כלפי התוצרת העברית וכלפי הציבור העברי בארץ. / אם בתי השעשועים הציבוריים רוצים לספק את רצון הקהל ולהיות לעזר לכל הופעה חיובית בחיי האומה, עליהם לתקן את המעוות הזה בטרם תבוא מחאת הקהל על עלבונו. / חובתם היא לתת לעם כשלנו – והם יעשוה. / בשם אגודת הסופרים העבריים בא"י, המזכיר: א. ברוידס / בשם סניף הסתדרות המורים בת"א, י. גוטמן (יו"ר) / אגודת אמני א"י (חותמת)

"דאר היום", 20 בספטמבר 1933, ע' 33

שעשועי תרצ"ג /  [...] קולנוע. ראשית התוצרת המקומית. חברת פא"י נתנה לנו את "עודד הנודד" בבימויו של הלחמי, עפ"י ספרו של ליברמן. השתתפו ילדים, גנסין ופינקל מ"הבימה", אילו משחקים של "המטאטא" וסלעים וקרני-שמש של הארץ. ליווי הסרט נעשה בלוחות גרמופון, ביניהם "הרפסודיה השנייה" של ליסט... נוצרו חברות סרטים רבות. "אופק", "קדם", "קולאור". הראשונה ערכה תחרות של "כוכבים" והטילה סערה במחנה הנערות, שרוח פרצים נושבת בנפשן. השנייה ערכה משתה לעיתונאים במלון "ריטץ". השלישית ניצלה כל-כך את קולו של החזן המפורסם יוסילי רוזנבלט עד שזו הייתה שירתו האחרונה. אולם, עד כמה שידוע לי, לא יקרא הסרט" "שירת הברבור".

עבודה נאה נעשתה בשטח האקטואליות. את המקום הראשון תופש ברוך אגדתי ביומני "אגא" שלו. להבא יש להינזר מפרטנזיות אמנותית מוגזמת ולדקדק בליווי המוסיקלי. אין כמובן לשכוח את עבודותיו של ירושלים סגל, המפתיע אותנו מזמן לזמן באילו מאות מטרים של איכות טובה.

1934

"דאר היום", שני בפברואר 1934, ע' 5

בקולנוע, "יומן כנרת" ("עדן", ת"א). אכן נגועים אנו במגיפת ה"קולנועיזם". יודעי דבר אומרים כי אין עכשיו בית בתל-אביב רבתי שלא ישגשג בו ניסיון טמיר לתוצרת סרטים ארץ-ישראליים. הניסיונות שהיו עד כה, והצלחתם אינה ניכרת ביותר, משמשים כגירוי לניסיונות חדשים. כמובן שאין לקבול על תופעה זו. כך דרכם של כל המפעלים החלוציים. נכשלים, מפסידים כספים עד שמתלמדים להקים מפעל בר-קיימא. אבל מגיפה, פסיכוזה המונית אינה עלולה להביא ברכה, והמציאות מראה כי כל מי שהדבר עולה על רוחו מטפל עכשיו בקולנוע. ודוגמה לכך – היומן "כנרת". מציגה אותו תוצרת פילמים חדישה וצעירה. האם הם רצו ב"יומן" זה? להראות את כנרת והסביבה. והנה – כנרת, ים, מים, טבריה – מכל הצדדים. שרידי החומות, הסמטאות הצרות, זקן יהודי, ילד ערבי, דגניה, משתלה – ושאר צילומים הידועים לנו עפ"י הגלויות המצוירות והוצאות הקרן הקיימת. כל זה צילמו לפני עשרים שנה; עכשיו אין זה עלול להשפיע. לא רק בני הארץ, גם בחוץ-לארץ, ראו צילומים יותר מעניינים מתרגילים יגעים אלה. אין כאן שום ניסיון לחדש ולהוסיף על מה שנעשה עד כה. מורגשת עקשנות של יהודים הסבורים כי גם הם אינם גרועים מאחרים – ומדוע לא יעסקו בתעשיית סרטים? יש להצטער על הפסקת היומן "אגא" שכבר הראה אותות התקדמות נעימה. אבל בעלי הקולנוע שלנו החרימוהו, בהמירם את היומן הארץ-ישראלי בהבלי היומנים האירופים, המלאים תמיד בתחרויות בוקס, מרוץ אוטומובילים ותמרוני אווירונים. רק הציבור הארץ-ישראלי האדיש מסוגל לסבול הפקרות מסוג זה והעדפת הקלוקל האירופי על התוסס הארץ-ישראלי המרווה.   HOMO

ראשון במרץ 1934

"הוא והיא על הגג", מאת: נתן אלתרמן, תרצ"ד,

בית ה'

הוא:  את המן תלו על עץ גבוה

       את ויזתא על עציץ...

       אגדתי במכונת קולנוע

       את הקרנבל מרביץ

היא:  אויה איזה מין ימים,

       גם אותנו מצלמים...

       אל נהיה כגלמים!

       השתמש במימיקה

       והעיף לי נשיקה

       כל עפולה תתפקע.[10]

    

"דבר", חמישי באוגוסט 1934, ע' 1

סרט קולנוע ארצישראלי

במשקי העובדים ובמושבות שבגליל העליון נעשים בימים אלה צילומים בשביל סרט-קולנוע הנעשה בת"א במעבדות מר ברוך אגדתי (אגא פילם) בתל-אביב.

"כלנוע", ספטמבר 1934, גל' 16-15, ע' 13

מי האשם (לשאלת היומנוע "אגא") / הפרובלמות "הארורות", אינן פוסקות מלכרסם את לבנו. נתקלים אנו במעשי יום-יום המזעיקים את השאלה: "מי האשם?". לרגעים נדמה כי אין אנו משתתפים בחיים בכלל, ניזונים אנו מהבליל העכור המוכן ע"י ספסרי החיים. כיום עומדת לפנינו שאלת היומנוע "אגא". זוכרים אנו את התחלתו הצנועה. מדי יומן ויומן הלכה התוצרת והשתפרה, תוכנו נעשה יותר מגוון וצילומיו יותר מרהיבים. ופתאום – ירד היומנוע מעל הבד הארצישראלי. סוכני התוצרת הסוחטת מארצנו הקטנה אלפי לירות, התקנאו ביומנוע הצעיר והשליטו את מרותם כדי להבריחו מבתי הראינוע שלנו. מה נותנים סוכנים אלה לצופה תמורת הכרוניקה של א"י הנבנית? – מדי שבוע בשבוע מפוטם הצופה ביומנים-תאומים שריקניותם הכרונית הולכת וחוזרת במונוטוניות של מכונה מטרידה: מרוץ סוסים, אווירונים, אגרופנים, מרוץ אוטומובילים, כדורגל, וחוזר חלילה. קולו של הצופה נאלם. הקהל מנוצל מבלי שירגיש בזה ומתוך חוסר הכרה הוא תומך ב"מסטיק" הראינועי שמפטמים אותו מחוץ לארץ ומבכר אותו על צילומי ההווי העסיסיים של מולדתו. לעיתים קרובות שוכח הקהל את חובותיו האלמנטאריות. אין לבוא בטענות על הספסרים הנכונים למכור את כל קנייני העם לשם הבצע. אבל על הקהל העברי להתקומם ולהגן על ניצני הסרט הארצישראלי, שרגל ספסרית חצופה דורסת אותו לעיני כל. תקום צעקה בציבור, על הסרט הארצישראלי לחיות! / [מאת ?]

"דבר", שישי בספטמבר 1934, ע' 6

"זאת היא הארץ"

מר ב. אגדתי, מנהל אגא פילם, מודיע, כי אגא פילם גמר השבוע את צילומי הדיבור האחרונים של הסרט העברי, המדבר ומזמר עברית. שם הסרט: "זאת היא הארץ". כל הצילומים והפיתוח של התמונות והקול נעשו בארץ. הסרט נכנס עכשיו למונטאז' (חיבור הצילומים וסידורם), ובעוד שבועות מספר יופיע לפני הקהל בארץ ומחוצה לה.

“The Palestine Post”, September 17th 1934, p. 5

NEW PALESTINE “AGA” FILM / “This is Your Land”

The Aga Film Co. of Tel-Aviv, which is directed by Mr. Baruch Agadati, has just completed the final scenes of the first full-length all Hebrew talking and singing picture, entitled “This is Your Land”. All the photography, developing of films and sound effects were done in Palestine. The picture is now being cut and edited; it will be exhibited in Palestine and abroad within a few weeks.

 "דאר היום", 27 בספטמבר 1934, ע' 3

"אגא" פילם. באחד חלונות הראווה ברח' אלנבי מוצגות תמונות מהסרט "זאת היא הארץ", תוצרת חברת "אגא". הצילומים עושים רושם נאה מאוד.

"דבר", שביעי בנובמבר 1934, ע' 8

התקום תעשיית סרטים בארץ?

בחנוכה, או אולי שבוע-שבועיים אחריה, נראה על הבד בתל-אביב סרט קולנוע עברי, כולו פרי עמלם של אמנים ובעלי מלאכה משלנו, בארץ עצמה. הסרט "חלום עמי" בהשתתפותו של החזן רוזנבלאט צולם בארץ אבל לא עובד בה. איני דן על ערך הסרט כשלעצמו. למעשה כבר נשכח סרט זה. העיקר – הוא לא היה כולו מתוצרתנו העצמית. הסרט ש"אופק" החל אשתקד לסובבו, לא נגמר. חברת "פוכס" צילמה זה לא כבר סרט קולנוע מטעם קרן היסוד, וכמובן שהוא יעובד במעבדות "פוכס" בחו"ל. לא כן "זאת היא הארץ", הסרט שהוכן כולו מהחל ועד כלה כאן, ע"י האחים ברוך ויצחק אגדתי, בעזרת אומנים טכניים מיצירות אמנים מקומיים, כולו שלנו! ושוב אין בכוונתי לתת אשראי מקצועי לאחים אגדתי. הסרט שלהם עדיין לא הוצג בשלמותו, ורק קטעים ממנו הוראו לעיתונאים ואמנים, לשם דוגמה. אך דבר אחד כבר הוכח: יש סרט מזמר ומדבר עברית שהוכן במעבדה מקומית מחומר אי"יי ומתוך מגמה ארץ-ישראלית גמורה. הסרט קורא "אל הכפר", אל האדמה, והקריאה מצטרפת ממראות-הווי, משיחות וזימרה ונגינה שנראו כבר בדוגמות. על הקשר העלילתי המלא נדון אחר כך, כשנראהו. לעת עתה אנו מחכים להופעתו של הסרט. ומה שכבר הוכח לנו הוא: מהכספים העצומים שאנו מזילים דרך צינורות הקולנוע לחו"ל הננו יכולים – ולא נשאר עוד שום ספק בדבר! – לעכב חלק ניכר ע"י יצירת סרטים מקומיים. אפשר ואפשר ליצור סרטי קולנוע אצלנו! יש לנו אמנים הזקוקים ומסוגלים ליצירות-הקסמים אשר בקולנוע. יש לנו כבר ראשית יוזמה וראשית ניסיון. אפשר להמשיך, וצריך להמשיך. ולא לשכוח שבאם ניצור כאן סרטים נשיג תמורה מעטה בעד הכסף שאנו משלמים בעד סרטי חוץ – בכספים שנקבל מן החוץ בעד סרטינו. גם זו עובדה שסרטי א"י ימצאו להם שוק כלשהו בגולה. כל זה - בעניין הפרנסה. והיכן ערך המקצוע בהקלת הפצתה של הלשון העברית? והאפשרויות להסברת חייה ומלחמותיה של א"י? הידיעות הראשונות על יחסם של בעלי בתי הקולנוע אל הסרט העברי הראשון המדובר הן טובות. הקרח נבקע. מזמינים את הסרט, כמעט שמתחרים על זכות הבכורה להציגו. החוש האופטימיסטי של בעלי בתי הקולנוע מבשר טוב, אולי הננו עומדים באמת על סף פיתוח התעשייה הזאת בארץ-ישראל.   יב"ד

 "דאר היום", 16 בנובמבר 1934, ע' 3

יודעי דבר מבטיחים לנו נאמנה כי בין הפספורטים הארצישראליים נחשב ברוך אגדתי לגבוה ביותר. מטר ושישים וארבעה סנטימטר![11] אומנם עם נושאי הפספורט הבריטי לא יצא בניצחון של פרס ראשון... אבל בתוך "עמך" הרי זה "משכמו ומעלה".

זולת הקו אופייני הזה הנה כתפיו רחבות, חיוכו תלוי לו בקצה נחיריו, עיניו חומות וטובות ושערותיו שחורות ומכסיפות כבר משהו.

מגילת-היצירה של אגדתי בארץ-ישראל מלאה הפתעות ותהפוכות. אמן, איש-בוהמה, אברך משי וחבר טוב. אלה הן הנקודות העיקריות שבנפשו. נקודות אור,לא כן?

הוא הגיע אלינו ב-1910. בפתח-תקוה עבד בלבנים. האבן הולידה בו געגועים לבד... הוא עוזב את כף הסיידים ועולה לירושלים ונוטל לו מכחול ב"בצלאל". כאן הוא לומד ציור ופיסול אצל רבן, אבל פן ופרופסור שץ. אח"כ הוא מתעתמן, ב-1914. אלא שמיד הוא עוזב את הארץ ועולה לרוסיה. הוא מתחיל להקדיש עצמו לאמנות המחול ומתאמן בתורת הכוריאוגראפיה במוסקבה. עובד בתיאטרון העירוני באודסה בתור סוליסט בבלט, בימיו של גולינקין.

ב-1919, הוא אחת הסנוניות הראשונות החוזרות לארץ עם "רוסלאן". אז הוא מתחיל בשורת הקונצרטים של המחול העברי המקורי ועושה כמה ניסיונות מעניינים של בלטים שלמים.

כך עוברות כמה שנים בחייו. מדי שנה בשנה הוא יוצא לחוץ-לארץ ומופיע שוב עם המחולות העבריים המקוריים שלו על במות פריס, ברלין וינה, בודפשט, ורשה, בוקרסט, ציריך וכו'.

באותה תקופה הוא יוצר גם את נשפי הפורים המסורתיים שלו. הוא יודע לתת להם גוון מיוחד וסגנון מיוחד. בשנים הראשונות היה גם הקרנבל שבחוצות מסודר על ידיו ועל חשבונו... כיום, אנו יודעים כולנו איזה צביון קיבלו נשפי "פורים", הקהל חדל מבקש "מסכות" מעניינות. החברים מסתפקים בפראקים מגוהצים ונוקשים והנשים בסנטימטרים זעומים של קטיפה.

לפני שש שנים נצנץ בו לראשונה רעיון הפילם הא"י. בשקט ומבלי הכרזות נסע במיוחד לוינה ולפריס והסתכל מקרוב למקצוע הפילם ולמד אותו. בשובו יסד את "אגא פילם" ועבד בו שלוש שנים. הוא יצר את היומן הא"י. רק שישה יומנים, לא יותר, כי אגדתי ביקש לתת איכות ולא כמות. הקהל פגש בהתלהבות את היומנים של הארץ. אולם בעלי-האולמות לא רצו לותר על לר מרווחיהם ולתמוך בתוצרת המקורית... המאזן של היומן הא"י מראה: שישה יומנים במחסן ו-2000 לא"י חובות...

והנה, בעצם תבוסת הניסיונות של הפילם הא"י, בעצם פירוקו של "אופק" וכישלונו של "קדם" העיז אגדתי לגשת ליצירת "זאת היא הארץ", סרט מדבר ומזמר עברית. כספים לא היו לו, אבל ניסיון, כישרון, רצון – אלה לא חסרו לו.

הסרט מייצג אפוס של שני דורות חיים בארץ. אורכו של הסרט 2500 מטר, למרות שצולמו עד היום יותר מ-14 אלף מטר.

הנה, זהו אגדתי עד היום. מחר? – מי יודע! הוא עודנו צעיר...  א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי]

"דבר", שישי בדצמבר 1934, ע' 5

לאנשים שיראו את עצמם בסרט קולנוע

חברת "אגא" מבקשת להודיע: לרגל סיום הסרט "זאת היא הארץ" עושה החברה צילומי רחוב. הקהל מתבקש במקרה של צילום לא להסתכל במכונות הצילום, כי אם להמשיך כל אחד את דרכו, כרגיל, כדי שהצילומים יתקבלו טבעיים.

"דאר היום", 11 בדצמבר 1934, ע' 3

ב"אגא" פילם. בקשר עם הצילומים האחרונים של הסרט "זאת היא הארץ", מסדרת חברת "אגא" צילומים ברחובות העיר והקהל, העובר ברחוב בשעת הצילום, מתבקש לא להסתכל במכונת הצילום, אלא להמשיך בדרכו כרגיל, כדי שהצילומים על הבד יתקבלו ויהיו טבעיים.

1935

"כלנוע", שנה ה' (1935?), גיליון 1, ע' 19

קולנוע / אנו מתחילים / (ביקור במעבדתו של ב. אגדתי) / הצריף שבו עובד אגדתי מסתיר בקרבו גרויי הפתעה. מבחוץ – זהו צריף ככל הצריפים, נבלע בין חבריו האפורים בשכונה יתומה [שכונת ברנר], בין חולות. אבל העובר את הסף נרתע אחורנית: הוא נתקל בארמון הבנוי לפי כל חוקי הבניין המודרני – אולם רחב ומפואר, רהיטים מסוגננים, רדיו, מנורות הנעוצות בתקרה כחלוני חשמל. יש רצון לצאת ולהיווכח האם זהו באמת צריף? את אגדתי אני מוצא ליד ערמת צילומים – זהו פרי עבודתו במשך שנה שלמה, חוליה ממחרוזת העקשנות החלוצית הראשונה: להקים תוצרת קולנועית ודווקא בארץ-ישראל. זהו הסרט הראשון שלנו שכולו מהתחלתו ועד סופו נוצר בארץ (בניגוד להרבה סרטים מחיי ארצנו הרואים את תיקונם העיקרי מחוץ לגבולות ביתנו הלאומי). מה הוא הסרט "זאת היא הארץ"? שני קווים יסודיים עוברים בכל צירופי המראות: המדבר האיום והשמם נהפך ליישוב פורח. התנגשות העיר והכפר. אנו רואים את "הביל"ויים" התוקעים את האוהל הראשון בלב השממה וטיפוסי היישוב הישן. המחונן את עפרות הארץ. לנגד עינינו נוסדת תל-אביב ודיזנגוף בראש המייסדים. עוברים לפנינו שחקני "הבימה" ו"המטאטא,. אנו שומעים את שירותיהם של חנה קיפניס ויוסף גולנד. רוקדים ילדים, פועלים, המוני המונים, זוגות ויחידים. ומראות הארץ, מראות בלי סוף, קונטרסטים וצירופי תמונות המזינים את העין וממלאים את הלב גאווה. בחדר המעבדה – מפחידות מכונות שונות ואיומות. תסבוכת של חוטי חשמל, סרטים ופירורי הוליבוד ארצישראלי. אני נבוך בין להטי אמנות אלה. אין אני מעיז להסיק מסקנות על המעט שראיתי ושמעתי (אם כי הקול צלול ויפה והצילומים בהירים ונקיים), אבל הלב רחב ונרגש. הרי יש לנו קולנוע ממש כמו "לכל הגויים!". והסיכויים? שואל אני את אגדתי. הוא מחייך. הסיכויים? הוא עושה את הכול. אפשר גם יותר מיכולתו של אדם אחד בלי עזרה ציבורית וחומרית, מתלבט בין רגעי ייאוש ותקווה. ועכשיו תורו של הקהל להראות את כוחו. ככל תוצרת, דורש גם הקולנוע מכס מגן. סרט זר הנכנס ארצה והמוציא מתוכה הון עצום משלם רק שלוש לירות  דמי כניסה. אבל סרט ארצישראלי שיגיע לאירופה, למשל לפולניה, עלי לשלם למעלה משישים אחוז מההכנסה הכללית. כלום אפשר בתנאים אלה להלחם לקיומו של הקולנוע הארצישראלי? ועל הקהל שלנו לזכור זאת. דרוש לחץ ציבורי העלול לעזור לקיום הקולנוע – ולחזקו. בכל אופן – הקרח זז. הסרט הקולנועי הראשון יופיע בימים אלה לפני הקהל. אם להיזכר בניסיונות המרובים שנעשו בארץ ונכשלו, וביניהם גם חברה גדולה בעלת הון עצום, יש לראות בהתחלתו של אגדתי מפעל מבורך. אם יידע הציבור להגן על זכויותיו של הסרט שלנו, עתידו של הסרט הארצישראלי מובטח.

Der gute Film, heft 142, 1935, seite 5

Das ist das Land

כתבה ארוכה על הסרט "זאת היא הארץ", בגרמנית, באותיות גותיות.

"ואולי לא היו", מאת: שולמית לפיד, הוצאת "כתר", ירושלים, 2011, ע' 43-42.

[...] אגדתי נתן לה כרטיס של "אגא פילם", החברה שמפיקה את היומנים עבור בתי הקולנוע, ורשם עליו: "נא לתת למוכ"ז 2 כרטיסים חינם, ברוך אגדתי" [...] סידי בחנה בעין כמעט מקצועית את בגדי הכוכבות כיוון שאגדתי אמר לה שהוא מתכוון ליצור סרטים עבור אנגליה ואמריקה ואירופה ותהיה לה עבודה רבה אצלו [...]. 

“The Palestine Post”, 22 January 1935, p. 9

FIRST HEBREW TALKIE, “This is the Land”, produced in Palestine by Baruch Agadati, will have its premiere at the Mograbi Theatre, Tel-Aviv, tomorrow evening.

"דבר", 23 בינואר 1935, ע' 6

"זאת היא הארץ" / הולך ונגמר ייצור סרט המדבר ומזמר עברית מאת אגדתי, בשם "זאת היא הארץ", ובקרוב יוצג בתל-אביב.

"דבר", שמיני בפברואר 1935, ע' 1

הסרט "זאת היא הארץ". ועד ביקורת הסרטים הממשלתי אישר את סרט הקולנוע העברי, מעשה ידי האחים אגדתי והמשתתפים איתם. כל עבודות הסרט, האמנותיות והטכניות. צילומי המקור וההעתקה, צילומי המראה והקול, הכול נעשה כאן, במעבדה של האחים אגדתי. קולנוע מוגרבי קנה את הסרט להציגו ראשון בתל-אביב.

"דבר", 18 בפברואר 1935, ע' 1

סרט קולנוע עברי ראשון / מעל לקולנוע מוגרבי יתנוסס דגל עירית תל-אביב כל הימים אשר יוצג סרט הקולנוע העברי "זאת היא הארץ", יצירת האחים ברוך ויצחק אגדתי. כל עבודות הסרט, בלי יוצא מן הכלל, נעשו בארץ – יחיד ומיוחד במינו. ההצגות מתחילות במוצ"ש. העירייה כותבת לחברת אגא (האחים אגדתי ושותפיהם): "אנו יודעים להעריך את מאמציכם במפעל חשוב זה ומקווים שהוא ייתן דחיפה לתעשיית סרטים ארצישראליים עבריים – תעשיה שתוסיף כבוד ויקר לעמנו ותיתן פרסום נאה למפעלנו הלאומי בארץ. הננו שמחים לקבל את הצגות הסרט הזה תחת חסותנו ומוסרים אנו לכם בזה את דגל העירייה להניף אותו על בית הקולנוע בימי ההצגות. אנו בטוחים שהציבור היהודי בארץ ובגולה יקבל באהדה את הסרט והננו מאחלים לכם הצלחה".

"דבר", 18 בפברואר 1935, ע' 5

אגא-פילם נותן בשבוע הבא בקולנוע אופרה "מוגרבי" / הצגת הבכורה של הסרט העברי הראשון / בחסותה האדיבה של עירית תל-אביב /סרט זה מזמר ומדבר עברית והוא כולו תוצרת תל-אביב / המכירה המוקדמת של כל הכרטיסים לכל ההצגות לימי השבוע הראשון החלה בקופה המיוחדת אשר נפתחה בקולנוע "מוגרבי".

“The Palestine Post”, 18 February 1935, p. 5

“THIS IS THE LAND” / Tel Aviv, Sunday – The first all-Hebrew talking film which was made entirely in this city will be exhibited shortly under the patronage of the Municipality, who in a letter sent to-day to the Aga Film Company congratulated the company on the production which is called “This is the Land”. / The Municipality has sent to the producers the City Flag which will be flown at the Local Theater at which the film be first shown. The message expresses the city’s appreciation of the Aga Company’s accomplishment and the hope that it will lead to the development of a local film industry as a means of valuable publicity for modern Palestine and the Hebrew language.

"הארץ", 19 בפברואר 1935

עם הצגת הסרט העברי בתל-אביב

במוצאי שבת זו יעלה על הבד באחד מבתי הקולנוע בתל-אביב הסרט העברי (עברי ממש) בשם "זאת היא הארץ", פרי מאמציהם של האחים אגדתי במשך תקופה ממושכת. סרט זה העתיד למלא תכנית שלימה (ההצגה תמשך כשעתיים) יבוא לפני הקהל לאחר שכמה ניסיונות אחרים ליצור סרט א"י לא הצליחו ביותר. הציבור העברי משתוקק למשהו עצמי בלשונו ובתוכנו, לסרט שיביע דבר מה שלם על הארץ והמתרחש בה. אומנם כבר הוצגו לפנינו סרטים וקטעי "הווי" ארצישראליים, אפיזודות למקוטעין על חגיגות או מופעות פומביות מיוחדות. אבל הסך הכל היה דל מבחינה טכנית ומעוט תוכן ומעוף. עדיין אין אפשרות לחוות דעה גם על עצם הסרט החדש הזה, משום שגם הממונים על מדורי הקולנוע בעיתונות לא ראוהו. אך אין זה מונע מלעמוד על המאמצים שהשקיעו בעלי הסרט בהכנתו, על רוח הרצינות שליווה את "האמנים הביתיים" בפרוצס העבודה עליו. ומכל מקום ראוי לקדם בברכה את השקדנות וההתמדה להוציא לפועל את כל היצירה כולה רק בארץ ובמידה האפשרית גם בחומרים מתוצרת הארץ. לא מן בדברים הקלים לעשות זאת בתנאים שלנו, ובייחוד שהכוונה היא להתגבר על מניעות שונות, ולא להסתפק בקטנות, אלא ליתן חטיבה שלימה וראויה לשם: סרט. בבואנו להעריך כל יצירה חדשה הנעשית אצלנו חובה היא לנקוט אמת-מידה שיש בה מן ההקפדה ומן העידוד גם יחד. רצון לסייע, בצד דרישה למכסימום הטעם הטוב והשיעור האמנותי. בשתי מידות אלה, שהן אחת, אנו מקדמים את פרי עמלם יצירתי של האחים אגדתי בשטח אמנות הסרט העברי.

שמעון סאמט[12]

"דאר היום", 18 בפברואר 1935, ע' 6

ברכות לאגא פילם / הנהלת "אגא פילם" בתל-אביב קיבלה את המכתב הבא מאת עירית תל-אביב:

בעונג רב הננו למלאות חובה נעימה ולהגיש לכם את מיטב ברכותינו ואיחולינו לקראת הצגת הבכורה של הסרט העברי הראשון בעולם, המזמר ומדבר עברית, כולו תוצרת תל-אביב: "זאת היא הארץ". אנו יודעים להעריך את מאמציכם להגשמת מפעל חשוב זה ומקווים שהוא ייתן דחיפה לפיתוח תעשיית סרטים עבריים ארץ-ישראליים, תעשייה שתוסיף כבוד ויקר לעמנו, ארצנו ושפתנו, ותיתן פרסום נאה ויפה למפעלנו הלאומי בארץ. הננו שמחים לקבל את ההצגות תחת חסותנו והננו מוסרים לכם בזה את דגל העיריה על מנת לקשט בו את בניין הקולנוע בימי הצגות הסרט. הננו בטוחים שהציבור היהודי בארץ ובגולה יקבל באהדה את הסרט הזה ומאחלים לכם הצלחה.

בכבוד רב,

חתום: ישראל רוקח[13] מ"מ ראש העיריה

"דאר היום", 21 בפברואר 1935, ע' 3

9 בערב

שלושה ימים לפני הצגת "זאת היא הארץ"

אנו עומדים במרחק שלושה ימים מהאקספרימנט הנועז של הסרט העברי המדבר והמזמר עברית, שידיים עבריות ולבבות עבריים הרו אותו וילדו אותו על אדמה עברית.

במוצאי השבת יתנופף דגלה של תל-אביב על חזית קולנוע מוגרבי, ובתוך הבית,  על מסך הקסמים והאילוזיות, יחלפו כשני אלפים מטר שספגו לתוכם מאמצים ואמונה של אמנים משלנו. אכן, שני אלפים מטר של חוצפה ארצישראלית! הואיל ורק חוצפה יונקת מן האמונה יכלה ללדת סרט מזמר ומדבר עברית, שהוכן, צולם, עובד, בארץ עצמה. ש את הביקורת נוציא לאחר ההצגה, נוציא בלא רחמים ובלא חנופה וחלקלקות לגאווה וליוהרה הלוקאלית. אולם מעתה ומעכשיו עלינו לומר, ואף להתריע,  כי זה הוא מעשה רב, מעשה דגול מרבבות מעשים בשטח ההעזות האמנותיות. ש ולא ייתכן, בבואנו לציין את המעשה הזה, שלא להדגיש כי המרץ היה כאן מרצו של יחיד, שידע להקיף עצמו באנשים מאמינים ונאמנים,  וכל הגשמת הדבר יצאה לפועל מבלי עזרה של שום מוסד, רשמי או חצי רשמי. להיפך, ידוע לכל כי מוסד עליון כמוסד "קרן היסוד" בבואו להחליט על צילום סרט ארצישראלי, נזקק לחברה זרה, אדירה, ולא נתן את האמון הדרוש באמני המקום. ברוך אגדתי לא זכה אומנם לאמונם של מנצחי החיים שלנו, אבל החיים עצמם נתנו בו בברוך אגדתי את אמונם ומבטחם.

אין לשכוח ביום הזה שאנשים בעלי עניין יסדו לפני כשנתיים חברה מיוחדת וקראו לה "אופק". מטרת החברה הייתה להוציא לשוק סרטים מדברים ומזמרים עברית. שתי שנים עבד השטאב הגדול, אלפי לירות הושקעו, אבל ה"אופק" נצטמצם ונצטמצם עד שאבד לחלוטין בקצות האופק.

האקספרימנט הזה היה יכול לייאש לנצח את כל פועלי הפילם הארצישראלי... אבל מסתבר שברוך אגדתי אינו מן המתייאשים.  מרצו דרך על שמי האופק בלי מירכאות, ואחרי מאמצים ועבודה ענקית הוא מביא לנו את הילד הראשון של הפילם הארצישראלי.

ויזכרו לטוב כל העוזרים, כל האמנים, כל הצלמים, שנתנו ידם למפעל הזה. אם טוב הוא, אם רע -  זאת תאמר לנו הביקורת. אבל אם לאחר עשרים או שלושים שנה תהיה לנו תוצרת סרטים בעלת גובה, משלנו – נזכור נא את יום העשרים ושלושה לפברואר 1935.

"זאת היא הארץ"... וזה מרצם וזו אמונתם של אמני הארץ.

אורי קיסרי

« Israël », 21 Février 1935, p. 4

« VOILA NOTRE TERRE »

Le premier film hébraïque parlant et chantant

Tel-Aviv, le 19 – Le premier film entièrement parlant et chantant en hébreu et produit á Tel-Aviv sera projeté très prochainement sur un écran sous le patronage de la Municipalité qui vient d’adresser one la i élicitant pour son couvre qui s’intitulera: Voila notre terra. Le Municipalité a envoyé aux producteurs la bannière de la ville pour quille soit hissée sur le cinéma où le film sera projeté. Dans sa lettre la Municipalité exprima sa satisfaction á la Aga Compagnie lui faisant savoir qu’elle apprécie ses efforts et lui fait part de son espoir que ce premier film sera le début du développent qu’il prévoit intense palestinienne du film.                    

"הארץ", 22 בפברואר 1935

ברכת חברת "יאיר-פילם", להצגת "זאת היא הארץ".

"דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

בשם חברת הסרטים "האחים ורנר" (פיירסט נציונל) אני מברך את האחים אגדתי לחג ההצגה הראשונה של בכור הסרטים העבריים מתוצרת ארץ-ישראל "זאת היא הארץ", בברכת הצלחה להמשכת המפעל החלוצי הנעלה, צבי בנארי.

דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

 זאת היא הארץ

"דאר היום", 22 בפברואר 1935, ע' 5 / "דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

 זאת היא הארץ

זאת היא הארץ" – מודעה לקראת הצגת הסרט בתל-אביב

זאת היא הארץ /  AGA Film

פרי חבלי-יצירה קשים ועזים לאין ערוך – יליד מאמצים כבירים להצמיח את כל התוצרת הענפה, רבת הכלים ועצומת האחריות מתוך קרקענו פה בארץ, מאלף ועד תו באמצעינו אנו הדלים ובכחותינו אנו הנתונים – זאת היא הארץ -  סרט בראשית עם כחות בראשית על נתיב חיי-עם המתחיל מבראשית – ידע-נא המסתכל את מאמצינו, כמו שמגרעותינו ידועים לנו. אנו מצפים ליחס לבי לא מצוך צרך לכסות בו על השלילה כי אם השגי-ידינו החיוביים קבלת פני חלוץ, המקבל עליו את ענות הקורבנות החדות יצירה שאינה פוסקת. / תוצרת אגא-פילם – תל-אביב – ארץ-ישראל

23 בפברואר 1935, באדיבות יעקב גרוס

זאת היא הארץ

"דאר היום", 24 בפברואר 1935, ע' 3

אגא-פילם

מעשה טוב ויפה עשתה עירית תל-אביב ששלחה מכתב-ברכה ליוצרי הסרט "זאת היא הארץ", האחים אגדתי בעלי "אגא-פילם". העיריה כותבת להם: "אנו יודעים להעריך את מאמציכם במפעל חשוב זה וכו' וכו'". אך בשביל לדעת להעריך באמת את המפעל הזה, צריך לדעת דבר-מה, שלא רק הקהל הגדול אינו יודע, אלא, בטוחני, שגם בין אנשי העיריה אין איש שידע אותו. וזהו – הקשיים הכבירים שעמדו לו, לברוך אגדתי ולעוזריו בדרכם ביצירת הסרט העברי המדבר הראשון הזה, ועל זה כדאי לדבר.

כותב טורים אלה הייתה לו ההזדמנות לשוחח על עניין זה עם שני בעלי מקצוע בתעשיית סרטים, הנמצאים פה כעת בתל-אביב – אחד מהם הוא האופרטור האנס לאני, שהשתתף בעבודת "אגא-פילם"; ומה ששניהם אומרים בקשר עם הסרט הזה, כדאי וכדאי לשמוע ולציין.

יצירת הסרט "זאת היא הארץ" – אומרים הם – היא אחד הדברים המופלאים, שאדם בעל מקצוע מחייך לו לכתחילה בחיוך של חוסר-אמונה גמור. לעשות פה בתל-אביב מעשה כזה בתנאים אלה שברוך אגדתי "יכול להתפאר בהם" – זה כבר נכנס בגדר האבסורד. האמצעים הטכניים שבידי "אגא-פילם", כשאדם רואה אותם, מן ההכרח הוא שיהא נזכר במעשיו של רובינזון קרוזו, שהתחיל את מעשה הציוויליזציה האנושית מבראשית. ואינני יודע אפילו אם זה מעשה בראשית, כי הלא אפילו האמצעים הראשוניים של בתי-החרושת לסרטים לא היו דלים ומצומצמים כל כך, כמו האמצעים שבבית ברוך אגדתי. דומה הוא למי שעומד באמצע ניו-יורק ומחרחר אש מתוך שני קיסמי-עץ – ואפילו לא מתוך שני חלוקי-צור! ומתוך הקיסמים הללו יוצא כוח החשמל!

הפילם הוא בכלל השיא של כישרונו הציויליזציוני של האדם בן המאה העשרים. אולי התוצרת הכי-מסובכת בעולם המעריכה את כל התכונות והמעלות של כל התוצרות ביחד. הפילם הוא תרכובת מכסימלית של אמנות וטכניקה, שאפילו לגשת אליה אי אפשר בלי מידות מופרזות באמצעים, ביכולת, במכשירים, בחומר אנושי, בכישרונות אמנותיים מכל הסוגים וגם – בכסף. יצירת יומן קצר בידי "פרמונט" או "פוקס" מצריך מכסימום מכל הדברים האלה ביחד – וכשהקהל יושב ומסתכל בתמונות הטסות ועוברות בחיפזון קל, לא יעלה על דעתו אפילו מה שקוע פה באפיזודה קלה כזו, שאינה באה אפילו בחשבון בתור יצירה בעלת-ערך. סך-הכל יומן, ולא יותר! – ובבתי חרושת אלה עובדים אנשים לאלפים, אנשים מכל סוגי המדע והאמנות – והקופה פתוחה לפניהם לרווחה. אין מכשיר כזה הדרוש ולא יינתן, ואין נוחיות כזאת שהיוצרים תובעים ובעלי התוצרת ימנעו אותה מהם. חוץ מנוחיות אחת – המנוחה עצמה, שאינה באה אלא ככלות העבודה.

ופה? -  מחליט אדם מחוסר כל אמצעים ובייחוד – מחוסר אמצעי-כסף -  ליצור פילם ויהי-מה! בעלי עסק מביני דבר שמציעים להם "להיכנס אל העסק", מביטים ומחייכים – והולכים להם. "משוגע איש הרוח!" ממלמלים בחמלה. וזה גם אחרי ש"אגא-פילם" יצר יומנים אחדים, וגם ריקלמות אחדות, שכולם הודו ברצון או בהכרח, שאלה אינם יורדים מיומני הוליווד אף כמלוא נימה לא בטעמם ולא באופן עשייתם. והן זכינו פעמים אחדות גם לביקור של "פרמונט" ו"פוקס" שצילמו פה יומנים מחיי הארץ – ובעל כורחנו הוכרחנו להתפלא, עד כמה שיומני "אגא-פילם" אפילו עלו עליהם בכל המובנים! – מובן, אין דומה ראייה לדיבור. קשה היה להוציא את האמת הזאת מפה לאוזן. ובכל זאת איש לא האמין שאפשר פה ליצור פילם שלם. משום שבאמת אין זו ראייה עדיין, שלא הרי יומן כהרי הסרט השלם. ואם בכל זאת נמצאו שניים-שלושה אנשים, שהאמינו בברוך אגדתי ובעקשנותו המופלאה והושיטו לו קצת עזרה, הרי אלה מידידיו הקרובים ביותר, היודעים אותו עוד מלפני חמש עשרה שנה, מתקופת נשפי-הפורים התמימים, שהמרץ העז והנועז העלה אותם למדרגת קרנבל, שכעת בצורת ה"עדלאידע" משמש הוא חג לאומי כביר, המושך את העם ברבבותיו, בבחינת "ותחזינה עינינו". ידידים אלה, שכמו כן אינם ממשפחת רוטשילד ושותפיה, נתנו לו את העזרה המינימאלית ליצור לעצמו לפחות את "האילוסיה" של מכשירים לבית חרושת לסרט בדירתו הפרטית, שלפני חמש עשרה שנה שימשה "בית היוצר" לבלט העברי המקורי. והיום, בכל זאת הוציאה מתחת קורתה את הסרט העברי המדבר הראשון, שכולו, מתחילתו ועד סופו נעשה פה, בתל-אביב.

הזכרנו את הוליווד, את "פרמונט" ואת "פוקס" – אך אין בדעתנו בזה להפריז על מידת האמת אף רגע. הסרט "זאת היא הארץ" אינו רוצה להתחרות באשליה עצמית עם איזה בית-חרושת שהוא בעולם. כשם שהאפ"ק [אנגלו-פלשתין קומפני, הבנק הציוני] שלנו, למשל, אינו משלה את עצמו אף רגע במעשים מרקנטיליים של הבנק רוטשילד. ראשית כל אין הסרט הזה סרט-רומן או דרמה. הסרט הזה, כפי שראינו אותו ב"חזרתו הראשית", הוא פילם ריפורטי – אך בכל זאת הוא יותר מזה. הסרט מראה את התפתחות המפעל הציוני-לאומי במשך יותר מחמישים שנות בניין, מתקופת הביל"ויים ועד היום הזה. אך תוך כדי כרוניקה אנו רואים פה ושם גם מחזות קטנים, מחזות "בימתיים" קצרים, היוצאים מגדר ה"דוקומנטרי פילם" היבש. בתוך שורת המעשים והמפעלים הלאומיים, שהם בבחינת היסטוריה, נכנס גם המומנט האנושי הטרגי, הסבל החשאי, הספק האוכל לפעמים בלב החלוציות ההרואית ביותר, ומביא לידי רגשי-ייאוש עמוקים. כנראה שהטנדנציה של יוצרי הסרט הייתה לא לשכוח את הקדוש ביותר ואת היקר ביותר שבכל יצירה רוחנית, את המומנט האנושי, ולא רק בטרגיותו, אלא אפילו בקומיותו. קומיות זאת אינה באה להצחיק את המסתכל, אלא לקבוע את האמת, את העובדה, שבתוך תקופת ההתלהבות וההירואיקה הלאומית והאנושית הזאת של חמישים שנות בניין, הייתה גם תקופה של פאתוס מזויף במקצת, של לשון מדברת גדולות, של פאתוס "המתלהב מעצמו וגדולתו" והמדבר בסגנון של דקלום. וכלום אפשר להכחיש, שהפאתוס הזה קיים עוד היום פה ושם? כלום אין גם היום בעלי-הון המדקלמים על "הצלת היהדות" בעסקיהם הטובים, ופועליהם המדברים על חוסר-העבודה שלהם כעל "חורבן הבית השלישי"? כי הלא גם בזה יש בעצם מן האמת, והשקר הוא רק בהכרזה, בדקלום ובסגנון "אנו המולדת!".

אך הסרט "זאת היא הארץ", אינו עושה מטעמים מיוחדים מאלה, נוגע הוא באלה רק "בקצה המטה" ובטעם. הסרט הוא בכל זאת סרט רומנטי ונאמן לכל מפעלינו ובייחוד למפעל העיקרי והיסודי שלנו, למפעל האדמה.

ואין אנו רוצים בזה "לבקש רחמים" ויחס אל הסרט העברי הראשון. הוא אינו זקוק לרחמים גם בחולשותיו, כשם שאינו זקוק לביקורת סנוביסטית היושבת ומסתכלת בבינוקל ממרום פסגת האולימפוס ומעקמת את חוטמה העדין, "המחונך על הוליווד", אך בתור התחלה, בתור יצירת בראשית, ואם להשתמש בסגנוננו אנו "בתור תוצרת חלוצית" עברית. וודאי שיש פה מן הגדולה, מפרי הביכורים הטוב, שאפשר וצריך לברך עליו ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות. הסרט הזה מראה לנו מן הסבל וההרפתקאות הנוראים שעברו על חלוצי בניין-הארץ, ואת פרי עבודתם משך חמישים שנות קרבנות ועקשנות לאין דוגמה. ומי זה יעיז לעשות חשבון קר, אם כדאי היה לסבול כל כך הרבה, אם כדאי היה להם לביל"ויים לקבור את משפחותיהם בחדרה וחברותיה – בגלל התוצאות של היום?! – אולי עיקר העיקרים הוא הסבל עצמו, העקשנות עצמה, המעידה על עמנו שעודנו חי ומוכשר לרצות וליצור – והממלאת אותנו ביטחון לעתיד לבוא. והיחס הזה, יחס של הערכת הסבל והעקשנות, שהיא היא יסוד כל ביקורת לכל מפעל חלוצי – משמש גם לנו יסוד לביקורת כלפי "אגא-פילם". שנתיים ימי עמל, עקשנות, ללא שינה וללא מנוחה אף רגע, שנתיים ימי-יגיעה, שהיו בלולים לא פעם ברגעי ייאוש כמעט ללא-מוצא וללא-תקווה מחוסר אמצעים ומכשירי-עבודה וגם מחוסר יחס מצד הסביבה, מצד המוסדות הלאומיים – שנתיים ימי יצירה אלה של האחים אגדתי חשיבות רבה יש להם בתולדות התרבות העברית, ובשביל תוצרת חשובה ורבת האחריות כזו, תוצרת הסרטים, על אחת כמה וכמה.

אך כמו לשעבר, כן גם להבא, יש להגיד לכל מי שיבוא למלא אחרי עבודת "אגא-פילם", להגיד בכנות ובגלוי: כל הרוצה ליצור היום סרט ארץ-ישראלי, עליו לדעת, שברווח המסחרי בלבד לעת-עתה לא יצליח. אין זאת אומרת, שצריך ואפשר ליצור דבר בלי רווח מסחרי, אך בלי אותה רוח-העקשנות החלוצית, לא יעלה בידם לעת-עתה ליצור שטח זה, שאפשר וכדאי להקדיש לו מרץ וכסף למכביר. כדאי שבכל רחבי הגולה יקבלו את פרי-הביכורים הזה בשמחת-חג אמיתית, ולאחים אגדתי ישולם פועלם ויינתן להם עוז להמשיך וליצור סוף סוף גם את הסרט הדרמתי הארץ-ישראלי שאנו מצפים לו כל כך.

דגל עירית תל-אביב שיתנוסס על בית-הקולנוע מוגרבי משך זמן הצגת הסרט – ינופף הפעם לא רק ליוצר הסרט העברי הראשון, אלא גם ליוצר מפעל חג-הפורים בעיר העברית הראשונה.    י. סלעם.

"היינט", 24 בפברואר 1935, ע' 5

פּרעמיערע פונ'ם ערשטען העברערישען טאָן-פילם / תל-אביב 23 (פּאַלקאָר). נעכטען אווענד, שבת-צו-נאַכטס, איז אין תל-אביב פאָרגעקומען די פייערליכע פּרעמיערע פונ'ם ערשטען העברעאישען טאָן-פילם א.נ. "זאת הארץ", רעזשיסירט פון דעם בעקאַנטען קינסטלר ברוך אַגדתי.

"הארץ", 24 בפברואר 1935

הצגת הסרט העברי / במעמד אלפי מסתכלים הוצג אמש באולם אופרה מוגרבי (4 פעמים) הסרט העברי "זאת היא הארץ", המכיל פרקים מגוונים מהמתרחש בארץ מתקופת ביל"ו עד היום. הקהל קיבל את ההצגה בלבביות רבה.

"דבר", 25 בפברואר 1935, ע' 6

הסרט "זאת היא הארץ" / ארבע פעמים הוצג במוצ"ש הסרט "זאת היא הארץ" בקולנוע מוגרבי בתל-אביב. שלוש הצגות היו רגילות, בשביל קהל קוני כרטיסים. הרביעית – לאחר חצות – בפני אמנים, עיתונאים ובפני כל אלה שלקחו חלק בהכנת הסרט. במסיבה שהתקיימה אחרי ההצגה הרביעית נאמו לכבוד המאורע הצייר ראובן,[14] המשורר אביגדור המאירי ועוד כמה מהמסובים לכבוד המאורע. לפני סרט זה ניתנו כבר בארץ סרטי ראינוע מקומיים. היה גם סרט שבחלקו ניתנה זמרה עברית. אבל זה נעשה בחוץ-לארץ. הסרט "זאת היא הארץ" הוא ארצישראלי, גם בתוכנו וגם בעשייתו. האחים ברוך ויצחק אגדתי חיברוהו ועשוהו וגמרוהו כאן, בעזרת כמה אומנים ואמנים ובעזרתם של קבוצות ומשקים חקלאיים, שעבדו לפני מכונות-הצילום במחזות עבודה, הסוחר מר יצחק ציזלינג מתל-אביב עזר באמצעים חומריים. מר דיזנגוף שיחק לפני הסרט במחזה הנחת אבן הפינה של "אחוזת-בית" (תל-אביב). הוא הביע בנאום זה את "החלום" על שכונה בת 20 אלף נפש. עוד פעם מופיע דיזנגוף כשהוא נואם בפתיחת חגיגות פורים תרצ"ד. הצילום מוצלח, הקול טבעי והנאום נשמע יפה. הוא כבר מדבר על מאת אלף הנפש החיים בתל-אביב. הרואים אינם שוכחים, כי בעת שהנאום נשמע מעל הבד עולים כבר אוכלוסיה של ת"א ל-120 אלף. רובו הגדול של הסרט מורכב מצילומים חיים ולא מצילומי משחק, אבל יש דרמתיות בהרכב התמונות שבהרכבת חלקי המשחק עם חלקי החיים ממש. חגיגות היובל של ראשון-לציון מצולמות כמות שהן. במרכז במת הנשיאות ונאומו של מר לובמן, מהביל"ויים,[15] בספרו על העבר ובדברו על ההווה. מדי פעם נפסקת התמונה ובמקומה מופיעות תמונות של העבר, לפי יכולת הבימוי שהייתה בידי בעלי הסרט. בחלקו הגדול מוקדש הסרט לנטיעת היחס, שוב לפי היכולת האמנותית המצויה ליוצרי הסרט, אל העבר החלוצי של בוני הארץ, לעבודה הפיסית, ובעיקר אל הכפר ואל החקלאות. הקריאה אל הכפר בדיבור ובזמרה מהווה את היסוד המכריע ב"רעיונות" של הסרט. לעיר ניתן חלקה בכבוד וביחס. צילומי התנועה בחוצות תל-אביב וצילומי עבודות הבניין, יש בהם הישגים טכניים לא מעטים. בחלק השני של הסרט מתרוננת כל הזמן מנגינה חדשה ומלבבת של הקומפוזיטור זעירא[16] שנתחברה לשיר "אל האדמה", של עמנואל הרוסי.[17] חנה קיפניס ויוסף גולנד מזמרים את השיר בסרט וזמרתם נמסרת בהצלחה רבה. משחקים ומשחקות ותיקים משתתפים בחלקי המחזות המחוברים. למן ההודעה הראשונה על הסרט רוכזה התעניינות מרובה סביבו. עירית תל-אביב לקחתו תחת חסותה. הקהל "חטף" את הכרטיסים. בני נעורים הצטלמו ליד בית מוגרבי על רקע תפאורות-הפרסום שהושמו על הבית לכבוד ההצגה. בעלי בתי הקולנוע בחיפה מתחרים על זכות הצגתו. הסרט ראוי להינתן גם לנוער, אולם בשבוע הראשון יוצג רק לפני בוגרים.

"דאר היום", 25 בפברואר 1935, ע' 5

זאת היא הארץ. קהל עצום נהר אמש לקולנוע מוגרבי לראות את הסרט העברי הראשון "זאת היא הארץ".

"דאר היום", 25 בפברואר 1935, ע' 6

"זאת היא הארץ" / בקולנוע מוגרבי / בפני קהל עצום ובחגיגיות מרובה נתקבל במוצאי שבת הסרט העברי המדבר והמזמר הראשון של חברת אגא (האחים אגדתי): "זאת היא הארץ". הסרט המראה את כל תקופות בניין המולדת מתקופת ביל"ו עד ימינו אלה, על אורותיהם וצלליהם, עשה רושם כביר על כל אלה שזכו להשיג כרטיסים ולהיות נוכחים ביום הראשון להצגת הסרט.

בשעה 12 בלילה, כתום ארבע ההצגות שנתנו לקהל, הוצג הסרט בפעם החמישית בפני ב"כ העיתונות, המשחקים המשתתפים בסרט, סופרים, אמנים, ב"כ מוסדות וכו'. בשעה שתיים אחר-חצות הליל, בתום הצגת הסרט, הרימו כל הנוכחים כוס יין לכבוד הופעת הסרט העברי הראשון וציינו לשבח את עבודתם המסורה והנאמנה הראויה להוקרה של האחים אגדתי. בשעה מאוחרת בלילה נתפזר קהל המוזמנים מתוך התרוממות רוח גדולה.

"הארץ", 26 בפברואר 1935

רגעים / זאת היא העיר

מוֹדָעוֹת פָּרְצוּ הָרְחוֹבָה / וּדְגָלִים עָלוּ הַגָּגָה / הַלְּבָנָה הֵנִּיפָה כֹּבַע - / כָּכָה יֵעָשֶֹה לְאַגַא! // כָּל זְגוּגִית בְּאוֹר הֵאִירָה / כָּל פִּנָה בְּשִׁיר הִפְגִּינָה - / מִי שְׁלֹא הָיָה בָּעִיר אָז / לֹא רָאָה עוֹד פּוּרִים-קְטִינָה. //  מְבֻלְבֶּלֶת, מְאֻשֶּׁרֶת, / תֵּל אָבִיב זָכְרָה אֲפִילוּ / לְרַגְלֵי בְּכוֹרַת הַסֶּרֶט / מַה זוֹ אֶרֶץ, מַה זֶה בִּילוּ // בְּעִרְבּוּבְיָה בּוּקִי-סְרוּקִית / שֶׁל שְׁלָטִים וְשֶׁל פַּטֶּנְטִים / בַּחוּרִים פִּצְחוּ פִיסְטוּקִים / וְהִרְגִּישׁוּ סֶנְטִימֶנְטִים. // וְחָשְׁבוּ עַל הָאִים-דָאִים / עַל "נִכְבּוֹשׁ", עַל "נַעֲבוֹדָה"! / וְלִטְּפוּ אֶת הַיָּדַיִם / שְׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ הַמּוֹדָה... // וְאִתָּם עָמְדוּ בְּיַחֲד / הַנְּעָרוֹת שְׁלוּבוֹת הַזְּרוֹעַ / וְרָאוּ בִקְצַת-מִין-פַּחֲד - / מַה שֻׁנוּ פְּנֵי הַקּוֹלְנוֹעַ... // סְטַאר חָדָשׁ, בָּחוּר כָּאֶרֶז / מְקַצֵּץ עַל סַף הַבַּיִת / אֶת הַגַ'אזִים וְהַגֶרֱלְס / בָּטּוּרִיָה הַמַּפַּאִית - //  וְהָעִיר שׁוֹאֶגֶת! – כָּכָה... / הַך בָּהֶם זָקֵן וָנֶכֶד!... / - / תֵּל אָבִיב הַמִתְלַקַחַת / הַטּוֹבָה , הַהֲפַכְפֶּכֶת!... // אגב[18]

“The Palestine Post”, 26 February 1935, p. 4

First Hebrew Talkie: “THIS IS THE LAND”

Saturday night saw the premiere at the Mograbi Cinema, Tel Aviv, of the first Hebrew “Talkie” to be made. The Mograbi was crowded to the capacity of three performances. A message from Mayor Dizengoff was read wishing the film all success and congratulating Mr. Agadati the producer, on his courage and initiative in taking the first steps towards the creation of Hebrew films in Palestine.

Whether aware of the propaganda or not, the picture-going public is influenced by every film it sees and under the veil of entertainment the cinema is the most potent factor to-day for persuading people to think along certain lines. The combined appeal to eye and ear is so strong that if a film is made with imagination and a certain amount of skill it is difficult to withstand its message. The Soviet films of to-day are the result of Communist Russia’s search for the most telling form of propaganda; and if Russia has been able to give so much dramatic value to Soviet endeavour, why not Palestine?

There is as much or more romance and appeal in the endeavours of the Jewish people to find a new life in their old homeland and found a better soviet order as in the efforts of modern Russia. If the Soviet film can make of such absorbing interest their fight against nature, the Palestinian film can do the same thing for the fight against Malaria here, the growth of the collective farms here, the roads growing out of the desert and the cities springing out of the sand. Palestine today is full of material that calls for dramatic film treatment.

First Step

Mr. Agadati’s film is the first step on the right direction. A halting step it is true, but in spite of the odds against which this film was made “This is the Land” holds the attention from the opening shots showing the desert sands and the planting of the first vine in Rishon, through the laying of the foundation stone to Tel Aviv down to the marching steps of the Maccabiah and the hammering of the girders on the new factories.

In many cases clever use has been made of newsreel shots and with improved cutting the film would gain a dramatic intensity. Mr. Levanon’s musical accompaniment is a decided help to the film and the producer has not forgotten to add a word of warning to those agricultural labourers who leave the fields for the false lure of the cities.

This is the beginning of the making of pictures in Palestine, which would be circulated through the marvellous natural scenery of this country, and on the romance of it's re-awakening.     S. W.

"דבר", 26 בפברואר 1935, ע' 3

"זאת היא הארץ"

יצירת סרט ארצישראלי אינה מן הדברים המתרחשים בכל יום. ל"זאת היא הארץ" מגיעה זכות בכורה, שכן ראשון הוא ביריעה הרחבה (והארוכה) שהוא מגולל לעינינו וראשון לדיבור עברי חי מעל הבד. מובן, הרטט בלב הצופה העברי לקראת הדברים, צופה זה שהוא כאן בפעם הראשונה גם מאזין לניב ולצליל העברי העולים מן המכונה. ובכל זאת חובה להתגבר על הרגש הזה. זכות בכורה אינה פוטרת ממצוות, והן זכות זו לא לאורך ימים תעמוד לו לסרט הזה – ולסרטים הבאים אחריו לא כל שכן. אילו לא בא "זאת היא הארץ" לתבוע לעצמו עטרת פילם, סרט לראיה ה"ממלא ערב", לא היינו באים אליו אלא בטענת "חסר ויתר". ואולם עטרה זו של מה שקוראים "קוּלטוּר פילם" לא הספיקה להם ליוצרי הסרט הזה. וחבל, כי לכך היו מוכשרים, כפי שאנו רואים מהתמונות הנגולות לעינינו, מכל הבחינות. הפילם שופע תצלומי נוף א"י, שלא ראינו עדיין כמותם על הבד. והנה מבחינה זו – הטכנית החיצונית – הצליח, כנראה, הפילם להשיג את המכסימום האפשרי בתנאים הנתונים ברשותו. לא כן הדבר בנוגע ל"טכניקה" הפנימית של הסרט. ביקשו בעלי הפילם לתפוס מרובה – ליתן לנו יריעה רחבה -  ונתנו לנו צירוף מלאכותי של פרשיות שונות זו מזו במהותן ואיכותן, שהצד השווה בהן הוא מקום התרחשותן: ארץ-ישראל. ואלם היש בזה כדי מתן סרט א"י, כדי מתן דמותה של א"י? בחירת התמונות לא הייתה, כאילו, פרי רצון מכוון, אלא פרי מסיבות חיצוניות, מקריות במידה פחותה או יתרה. חוסר רצון אמנותי וחוסר יד מדריכה לתכלית אחת – זה סימנו של "זאת היא הארץ". יוצרי הסרט הרגישו כנראה בצורך ליתן למעשה-ידיהם חיזוק אידיאי. אך עקבות התלבטותם נשארו טבועות ביציאתם לרעתה. אם אחרי שיחה בין שני פועלים בכפר, אחד "ירוק" ואחד "ותיק", שיחה בגנות "הבריחה" מן הכפר, בא טיול ממושך ברחובות ת"א, שאינו מראה סצנות מחיי העיר אלא מגבב בנינים על גבי בנינים וכולו רצוף ריקלמה למוסדות כספיים, בנקים וכו', ואחרי טיול זה בא שוב נאום פתטי נגד הספסרות, הרי הטיול בעיר והדברים שלפניו ואחריו אינם "משלימים", זה את זה כלל: "הטיול" נשאר בלתי מוצדק מבחינה הגיונית ואמנותית, והנאום – "לא מבוסס", על ידי מה שקדם לו. מתקבלת אפילו כעין "סתירה" משונה: בתחילת הטיול – תמונות הבנקים ומוסדות הכספים (בהם גם "כשרים" ו"טהורים") וסופו קטרוג מפורש על הספסרות. והן לקשר דברים זה לא התכוונו המסריטים... כך מרפה גם דקלומה "התיאטרלי" של האחות מן הגולה את שיחתה עם אחיה המושרש בקרקע והכובש שדות חדשים. בכלל לא מעטים ביריעה ארוכה זו, שהדיבור אינו תופס בה מקום גדול לפי הכמות, המומנטים שחלק "הדקלום" רב בהם על המעשה האמנותי. ולפתח הדקלום הזה זיוף רובץ. ורובו של הסרט – בחלקו "האנושי", "המילולי", כמובן, הכתוב מדבר – איננו רחוק מגבול זה. כשם שהחיזוק "הרעיוני" נשאר, לדאבון לב, בחינת טיח טפל, כך הייתה גם השתלשלות המאורעות ארעית ולא מוכרחת. ובעצם לא הייתה השתלשלות כלל. מדוע? כלום לא חפצו המציגים בעלילה? וודאי שחפצו בה. אלא שזו דורשת יותר כוחות, יותר התמסרות, וודאי גם יותר אמצעים כספיים, אבל גם יותר יכולת. בעצם הפילם אינו אלא צירוף כמה וכמה קטעי פילמים, שכל אחד מהם היה ראוי אולי לפיתוח מיוחד וכולם יחד אינם סובלים זה את זה. יש שם (א) התחלה של סרט מתולדות היישוב (ב) קטע מסרט תעמולה "אל הכפר" (ג) תצלומים ממראות הארץ ומאורעות חגיגיים בחיי היישוב וסרט-תעמולה למוסדות ולאנשים פרטיים. אם נוטלים תמונות שונות, ואפילו אם הן מוצלחות מאוד כשלעצמן, ומכריחים אותן לדור יחד בכפיפה אחת בעזרת כתובות ומוסיקה קולנית, שתעודתה ליישר כל  ההדורים, עדיין אין הצירוף הזה ראוי להיות "פילם". ושוב: יש להטעים כי מצד הביצוע הטכני הצליחה המלאכה – הצילום וקליטת הקול יפים וברורים. וזה שכרו של "זאת היא הארץ", הוא הוכיח כי הדבר אפשרי. ואין לקפח שכר סלילת דרך. בפחות צעקנות, ביתר ידיעת התכלית ובעזרת כוחות אמנותיים וספרותיים שידעו לשמור גם על רמת הדברים, שלא יזדלזלו – ואם ככה יעשה הצעד הבא, אז יתכן כי גם הצעד הראשון היה בגדר "שכר לימוד". ועוד הערה לעניין הלשון בסרט: בסרט שיישא את קול העברית החיה למרחקים וישמיעה גם לנו, ל"ותיקים" ול"ירוקים" שבנו כאחת, ראוי היה להקפיד יותר על הדיקציה. חיתוך הדיבור לא היה בהיר אצל כל המשחקים ואין צורך לומר שהדיאלקטים השונים שימשו בערבוביה... ודבר שאין לסלוח עליו הוא ריבוי השגיאות בדיבור – את אלה יש לעקור מן הבמה שלנו – בתיאטרון ובקולנוע. אם מר לובמן בנאומו אומר "רשות הדיבור ניתן" או אם מר דיזנגוף הוגה, דווקא במבטאו הרוסי-הדרומי: "אם תרצו אין זו אגודה" – בכך אין להאשים את בעלי הסרט. ואולם אם המשחקים אומרים "שכרון ההתלהבות" (כף קמוצה בסמיכות!), "אורותיהם וצלליהם" (למד קמוצה!), "ארצות הגולה" (רי"ש קמוצה בסמיכות!), "הביצות קדחת" (במקום: ביצות הקדחת) או "מעשה ידי ישראל הסבא" (תחת "סבא" – בכתובת) – על כך חייבים יוצרי הסרט ליתן את הדין.

 י. מ. אפר[19]

עם התגולל התמונות הראשונות הופתענו למראה השכלול הטכני שבצילום ובקול. מבחינה זו עולה הסרט על כל הקודמים לו בארץ.מכל תג עלו העמל וההתמדה שהושקעו בו. ואם נוסיף על כך שכל העבודות: הצילום, הפיתוח, "המונטאז'", הגיזור והטון הוצאו אל הפועל כאן בארץ ובאמצעים עצמיים, נשמח פי שבע על התקדמות זו. ודווקא מתוך הערכתו החיובית החשובה של המעשה הזה, ומשום שיש לראות בו אמצעי לתעמולה ולחינוך, אין להימנע מלעמוד על כמה ליקויים חשובים. סרט, ואפילו סרט של קולנוע, חייב להפעיל קודם כל את העין. ואם אפשר להגביר התרשמות זו שבראייה ע"י נופך קולני – אדרבא, אך לעולם לא יוכל היסוד המילולי למלא בקולנוע את  מקומה של הדינאמיקה, אשר לעצמים ולאישים. כאן טמון ההבדל היסודי בין התיאטרון לבין הקולנוע. אם ברוך אגדתי וחבר עוזריו מטפלים בנגע הספסרות עליהם למצוא דרכים להוכיח לעין (לא לאוזן!) את הסכנות הכרוכות בה לכלל ולפרט. יראו דרי-צריף מנושלים, יצלמו את הצפיפות במשכנות העוני, יוכיחו בראייה כיצד הולך הונם ואונם של ישראל לטמיון. ואל יעמידו נואם (אגב: בעברית גרועה) בשאלה זו בפאתוס לא אמיתי. רצונם להראות את סכנת הבריחה אל העיר? תיתי להם. יעבירו נא לעינינו שדות ופרדסים צמאים לידים עבריות, יראו את ארבה החורנים, הגוזל מידנו את כיבושנו בכפר ובעיר, יאירו את הקללה הכרוכה בהצטברות מופרזת בערים, אבל אל יתנו לשחקן קרתני לשאת נאום "נלהב" בשאלה זו. ואל פזיזות! למה נתפוס מיד את המרובה? הן גם אנשי "אגא-פילם" אינם סבורים שהוטל עליהם לפתור בבת אחת את כל בעיותיו של בניין הארץ. האומנם הם מאמינים בין אחות תיאטרלית לבין אח, שאין מאמינים לקנאותו, עשויה להוסיף משהו לבעיית הקבוצות? דווקא כאן בארץ נראים דברים כאלה נבובים ביותר. תיאטרון אם זכה יבקרו בו אלפים. ואילו סרט, ובייחוד סרט ארצישראלי, ברור מלכתחילה שיבקרו בו רבבות. משום כך צריך היה להקפיד יותר בענייני לשון. סגנון הדברים צרם לפרקים את האוזן. אין לזלזל באלה. גם הסוף לא הניח את הדעת. לא היה בו משום העפלה רבתי בתמונה ובקול.מבחינה טכנית עולה הסרט, כאמור, על כל המשוער אצלנו. מלאכה נקייה. הרבה נוי והשראה ידע ברוך אגדתי להעלות מן הנוף והעצמים האילמים. אלא שהשחקנים, בימוים ומילולם מקלקלים את השורה. הם מיותרים בהחלט. אך למרות הכל יש לעורר את יוצרי הסרט ולברכם להישג ניכר זה בשטח שחשיבותו גדולה מאוד בשבילנו.                 אליעזר לובראני.

סרט אשר הלכנו לראותו בחרדת-איבה. והנה הפתיחה: הביל"ויים הראשונים... חולת, חולות, שממה, שירת החלוצים הראשונים. קומץ-אנשים לעומת המדבר הגדול... יפה!... אך כעבור תמונות מספר – אכזבה. אין קשר, אין משחק, אין פרצוף קבוע פחות או יותר, אשר ירגיע את העין. לא לזה ציפינו. אין זו יצירה שחותם-אמת בה; ניסיון חלש הוא, גדוש, דקלום ופאתוס בלווית צילומים פחות או יותר מוצלחים. הקהל השומע מלה עברית, הרואה אנשים חביבים עליו, הצמא למשהו, עצמי, מקורי, מתפעל מכל תרנגולת, מכל פרה של המשק העברי. מכיר הוא אותם, אוהב הוא אותם. התפעלו גם הילדים שלנו מ"עודד הנודד" בשעתו: כולם הכירו את הילד המשחק! אך נתאר נא לנו צופה אשר איננו מכיר אותנו, אשר עינו קרה ובלתי-משוחדת; שבשבילו תרנגולת ופרה הם רק תרנגול ופרה ולא רמז עילאי לתחייה; צופה כזה מה יגיד? אין משחק, אין תוכן, אין אחדות רעיונות, רק קטעים, קטעים שאינם נבדלים הרבה מריקלמות מסחר רגילות. תנו לנו משחק-אמת ורג'יסורה נאמנה ותראו לאיזו הכרת-טובה מסוגל הציבור שלנ!               עטלף[20]

"דאר היום", 26 בפברואר 1935, ע' 4

מפעולות ועדת החרם [על הצגת סרטים תוצרת גרמניה הנאצית] / [...] יש לקדם בברכה את הצגת הסרט העברי המקורי הראשון "זאת היא הארץ" אשר נוצר בת"א ע"י "אגא-פילם" ושמוצג בקולנוע "מוגרבי", תחת חסות עירית ת"א. תושבי עירנו יעמדו במבחן ויוכיחו אם הסרט העברי הראשון יכול לרשת את מקום הסרטים האוסטריים, ההונגריים, הגרמנים וכו'. אני בטוח כי תל-אביב העברית תדע להעריך את המרץ שהושקע ביצירת הסרט העברי הראשון. חשוב שארגוני הנוער ותלמידי בתי הספר יבואו בהמוניהם להפגין את חג התוצרת העברית.

"דבר", 27 בפברואר 1935, ע' 6

"פלשתין" והסרט "זאת היא הארץ" / "פלשתין"[21] מבקר את הסרט "זאת היא הארץ" ותמה על הועדה לבחירת הסרטים כיצד התירה את הצגתו. אומנם עושי הסרט התרחקו בכל יכולתם מפגוע בערבים עד כדי הכחדת מציאותם בארץ, אולם הסרט כולו הנהו פגיעה ברגש הלאומי הערבי, כי הוא מבליט את שאיפות היהודים לרכוש כל זרת של אדמת הארץ, הוא מניף את הדגל הציוני וכו'.

"הירדן", 28 בפברואר 1935

ה"פלשתין" נגד הסרט העברי /  פלשתין יצא בהתקפה על ועדת הצנזורה של הפילמים על שהרשתה להציג בארץ את הסרט "זאת היא הארץ". עיתון מסית זה מוצא בו ש"היהודים מאיימים לרכוש את האדמות" ו"פלשתין" אינו מסתפק בכך בזה שהפילם, נמנע, כדבריו, מכל דבר הפוגע ב"כבוד הערבים" – אלא שהוא רוגז על שאין זכר לערבים בכל הסרט. את השירים העבריים שבסרט מוצא "פלשתין" למסיתים.

"Selbbstwehr" (CZ), 01.03.1935, p. 4

ידיעה על הצגת הסרט "זאת היא הארץ", של ברוך אגדתי:

Das erste hebräische sprech und sing, "Das ist das Land".

“The Palestine Post”, 1 March 1935, p. 10

Tel-Aviv / 2ND HEBREW GALA WEEK / At the Mograbi Cinema, Tel-Aviv Under the patronage of the Tel-Aviv Municipality THIS IS THE LAND / A true Hebrew film: BECAUSE it is all Hebrew talking; BECAUSE it was made entirely in Tel-Aviv; BECAUSE it was taken from the very life of the country.

"דאר היום", שלישי במרץ 1935, ע' 3

הביקורת מלאכה קלה היא... חבלי אמנות קשים הם! / "זאת היא הארץ!"

ידעתי, ידעתי! זאת אינה הארץ, והואיל והסרט מכריז על עצמו כעל "חמישים שנות פלשתינה", הרי שהוא לקוי וחסר. תאמרו: "זאת היא הארץ"? והיכן עזה והיכן תל חי, ירושלים היכן, וים המלח, מי מרום, ים כנרת? היכן בית העלמין בסג'רה, המכיל עשרות גיבורים שנרצחו בעומדם על המשמר? היכן פתח תקווה, עם פרדסיה הנפלאים ועם קברו של אבשלום[22] הגיבור בגיבורים? היכן תקופת המלחמה [העולמית הראשונה], עם הגירוש [מת"א] והסבל? היכן תקופת הריגול [פרשת ניל"י]? היכן תקופת הגדוד [העברי]? היכן הארבה? היכן והיכן והיכן! 

הייתי שמח לראות אתכם אופטימיים יותר, בני ישראל! אותו פילוסוף צרפתי שאמר את הדברים הרשומים בראש הגיליון, על הביקורת ועל היצירה באמנות, ידע יפה מה שאמר. הייתי מרוצה שבעתיים אילו קראתם "כאן" תחת לקרוא "היכן"... אילו הראיתם על מה שיש בסרט, ולא על מה שאין בו. הואיל ודבר אחד ברור ומוצק: יש הישג לפנינו. יש לנו כמה מאות מטרים צלולואיד מצולמים בארץ, והם קולניים ומדברים. הארץ נתנה לנו הוכחה שיש ויש בה מקום ליצירת יצירות קולנועיות. ההישג הזה מונח לפנינו ואין להטיל בו ספק: "הצילומים מושלמים ונאים בהחלט, הסינכרוניזציה היא מצוינה". / וזהו העיקר. אני חוזר ואומר שזהו העיקר, יען השאר בוא יבוא. עכשיו, שהדרך הטכנית נסללה, יבואו במאי הבד ויראו לנו את כוחותיהם. ואני מבטיח לכם נאמנה, שאז נהיה כולנו מחמירים בביקורת שלנו. אפס היום, לנוכח המפעל (חשבתי עשר דקות בטרם אכתוב מלה זו) הפרוש לפנינו, חלילה וחס לעקם את האף ולבוא בביקורת קרה ואובייקטיבית. תנו לו לסובייקט שבכם להזדעזע ולקרוא לנוכח ברוך אגדתי: חזק אגדתי! יישר כוחך!

הואיל ולגבי דידי עשה את הסרט איש אחד. וכאן כובד היחס שלנו. עוול יהא זה מצד מי שיהיה, לבוא בטרוניות אל יחידה זו שיצרה ממש בדמה, בלשדה ובזיעתה. אל תאמרו לי שנעזר האיש על ידי אחרים. ציזלינג, אחד המצוינים בעסקנים הדוברים מעט ועושים הרבה. נכנס בגבורה אל "המחול" המסוכן הזה. לאני ורוסי נתנו לו לאגדתי את ידם הטכנית. יצחק אחיו משך איתו יום וליל. אביגדור המאירי התנדב לעזרה. זמרים וקומפוניסטים [מלחינים] תרמו כל אחד מכישרונו. אבל בכל זאת, למרות הכל, אף על פי כן, את הסרט עשה איש אחד ויחיד. הואיל ואת האמונה, את זו האבסטרקטית, את האומץ לילך עד הסוף, את זה נתן איש אחד, ברוך אגדתי.

ולכן מפעל כזה, שניתן על ידי איש אחד ויחיד, ראוי הוא להוקרה שלנו.

אני כשלעצמי איני יכול לראות את ההופעה הזו מבלי לקשור אותה בחוט שני עם כל הפרשה הארוכה והמקסימה של זה ארך-הגוף ועדין-הנפש הקרוי אגדתי.

תלמיד "בצלאל", פועל בפתח תקווה, רקדן באופרה של אודסה... ובאחד הימים והוא בא לארץ ומתחיל יוצר בשטח הריקוד היהודי. פרקים מזהירים בכרוניקה של ההצגות באירופה כתב אגדתי. במות ברלין, וינה, פריס וכו' רוטטות תחת בעיטות רגליו. ובאחד הימים, אמן בנפשו, הוא נכסף למשהו אחר... הוא שולח ידו במסורת ובפולקלור של החג היהודי, הוא יוצר את הקרנבל שלנו, את נשפי פורים שלנו... הוא יודע לתת להם דבר מה מיוחד. ובאחד הימים, גם בזה סולדת נפשו... יתכן כי לא קצר את אשר ביקש לקצור! ואז הוא מתהלך בקומתו הארכה על המדרכות, עונה בחיוך נעים על ברכות השלום, וכששואלים אותו:

      - ברוך... מדוע שחה קומתך כל שהוא?

הוא משיב:

  • - יען אני נושא בתוך גופי חלום, גדול מדי בשביל מידת גופי, ומידת כל גוף שהוא...

את החלום הזה ראינו במציאות. ואתם באים לעמוד על המיקח עם המעפיל הזה? אתם באים במאזניים ובמשקלות לשקול את החלום והאמונה?

חדלו! הביקורת מלאכה קלה היא...  א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי]

"דאר היום", שלישי במרץ 1935, ע' 3

התכנית הראשונה של קולנוע "מגדלור"

[...] יורשה לי למשוך את תשומת הלב לפינה אחרת שבתכנית. בראשית ההצגה מגוללים לפנינו "יומן ארצישראלי". היומן נקרא "יומן כרמל" ואנו למדים שיוצריו הם ה"ה אכסלרוד את ויסמן. את מר אכסלרוד אנו מכירים. הוא אחד הצלמים הותיקים בארץ, ואלפי המטרים של "עודד הנודד" רוויים ושתויים בזיעתו הברוכה. מר ויסמן הוא פנים חדשות במקומנו. הודות לשנאת הגזעים של היטלר זכינו באמן מצוין זה, שעשרים שנות עבודה וניסיון בשטח הפילם מונחות לו מאחורי גבו.

"יומן ארצישראלי" בליווי מוסיקלי אינו דבר חדש במקומנו. אין לשכוח את הניסיונות המוצלחים של "אגא פילם" בשטח זה, ניסיונות שנפגשו אגב באדישות על ידי בעלי האולמים. אולם עלינו למהר ולומר ש"יומן כרמל" מהווה דבר מה מיוחד, דבר מה חדש. אל הניסיון והבקיאות הטכנית של אכסלרוד, צירף מר ויסמן את הטעם הטוב, את המידה, את הברק המיוחד של הכרך, זה הנמצא בניגוד לכל קונצפציה פרובינציאלית, שבה אנו נגועים – לצערנו – כל כך.

היומן אינו אוֹצֵר אלא חמישה או שישה צילומים. הוא מראה לנו את חנוכת "בית המהנדס" בת"א, את השיטפונות הגדולים, את ההכנות ל"מכביה" וכו'. ואני מאמץ את כל מי שיודע להעריך את החלק הדוקומנטרי של הראינוע בכלל, לילך ולהסתכל בעבודה נקייה זו. ולא די בזה: רוצני לחזור על מה שכבר נאמר כמה פעמים: בעלי האולמות, אלה הסוכנים של הסרט הזר חייבים לפרוע את המס המיוחד, מס הפיצויים לחלקה שלנו, חלקת הצילום הראינועי שלנו. ולעת עתה אין להם דרך אחרת לשם זה, זולת העידוד והתמיכה ביומנים הארצישראליים. הדברים מכוונים לא רק לבעלי הקולנוע שבערים, אלא גם לאלה שבמושבות.

רוצה אני לאחרונה להזכיר מתוך מחמאות נאמנות את הסרט הקצר, סרט הפרסומת של "תקופה", ע"י האדונים ברוך[23] וקריסטלר. עבודה נאה, מלאת הומור ונעימה. אכן, עולי גרמניה הביאו לנו לארץ לא רק יוקר דירות ופרוספקטים בגרמנית... 

 א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי]

"היינט", רביעי במרץ 1935, ע' 1

נאַך א וואַך קראנקהייט האָט מאיר דיזענגאָף העכטען פערלאָזען דאָס בעט תל-אביב, (יט"א). נאַך א קראנקהייט, וואָס האָט געדויירט די גאַנצע לעצטע וואַך האָט דער בירגערמייסטער פון תל-אביב מאיר דיזענגאָף היינט פערלאָזען דאָס בעט און ווידער אויפגענומען זיינע פליכטען אין דער תל-אביב'ער עיריה. דיזענגאָף האָט בעזוכט דאָס קינאָ, אין וועלכען עס ווערט אויפגעפיהרט דער ערשטער העברעאישער א. נ. "אַזוי איז דאָס לאַנד". דאָס פּובליקום האָט דעם פּאָפּולערען ראש-העיר געמאַכט אַ שטורמישע אָוואַציע.

"Irish Independent" (Ireland), 04 March 1935

The first talkie film of Palestine […] "This is the Land" […].

"הארץ", 13 במרץ 1935

ענינים / ב. "זאת היא הארץ" / על הסרט הקולנועי הא"י הראשון כתבו הרבה בין לחיוב ובין לשלילה. הכל ציינו לשבח את עצם המפעל, יוזמיו ומגשימיו ודנו לגנאי את החסר בו ואת המשחק והזמרה הלקויים, מלבד אולי שנים שלושה מומנטים מוצלחים. והצדק עם המבקרים. התיאטרון הא"י מונה כבר כיבושים גדולים, כיבושים לא רק ע"פ קנה-המידה של "זאת הארץ", אלא גם ע"פ קנה-המידה של מדינות גדולות מעבר לים. הסרט בא להדגיש את כיבושינו בארץ בין בחומר ובין ברוח, בין ב"חיים" ובין על "הבמה" ולפיכך אסור היה לזלזל בבחירת "החומר הבימתי" וצריך היה ללכת אצל טובי המשחקים והמזמרים ולשתף לעצה טובה ולהדרכה את טובי הבמאים והקומוניסטים והמנצחים שבארץ. אם הסרט עלול להקנות מושג פחות או יותר נאמן (אף אם לא-מלא) על כיבושינו החומריים, הרי מבחינת הרוח אינו מקנה אלא מושג דל מאוד. הבה נקוה, כי הסרטים הבאים, אם של "אגא-פילם" ואם של "אלכסנדר-פילם" יתקנו את התקלות האלה. הנה קראנו כי נכתב כבר סצנריום לרומן קולנועי ארץ-ישראלי על ידי הבמאי-המגשים הפילמאי מר ש. אלכסנדר, שלפי הנאמר בעיתון עבד בחברות פילמאיות גדולות בחו"ל. ויש והביע משאלה, כי יוזם המפעל החדש ידע להשתמש כראוי בכוחות הבימתיים והמוסיקאליים שבארץ בלי לרדוף אחרי הזול. אומנם לשם כך דרושים בוודאי אמצעים כספיים יותר גדולים, אבל הללו צריכים להימצא, כיוון שתעשיית הסרטים בא"י עלולה במשך הזמן להתפתח ולהצליח במובן החומרי. גם "אגא-פילם" וגם "אלכסנדר-פילם" יאחזו באמצעים כדי להוציא את המפעלים לדרך המלך, ובעלי ההון שבארץ בוודאי יבינו אף הם, שבזמננו אין להתחיל מפעלים כאלה בפרוטות, אלא צריך ליתן את היכולת למומחים להגשים את מפעליהם בדרך הרצויה ובקנה-מידה אמנותי רחב.

על כל הטענות שהושמעו כנגד "זאת היא הארץ" יש להוסיף עוד טענה אחת, "צדדית", שאינה נוגעת לטיב הסרט, אלא ל"מנהגים" משונים, שנתקבלו בחברתנו ושצריך לשנותם מכאן ולהבא. ב"זאת היא הארץ" שמעתי שירים ומנגינות שמושרים בארץ. נחקקו בזיכרוני "שיר האדמה" של י. פיכמן במנגינת ליאו ליוב וכן שורה או שורותים של השיר "למדבר יאמר עיר נושבת" מאת החתום מטה, ג"כ במנגינת ליוב. "אגא-פילם" לא פנה לא אלי ולא למר ליוב ליטול רשות להכניס לפילם את הקטע הזה מן השיר והמנגינה. ולא רק לא נטל רשות, אלא לא ראו צורך אפילו להודיענו הודעה [חסר הסוף].

“The Palestine Post”, 15 March 1935, p. 10

“This Is the Land” […] Surprises! Surprises! Surprises! / Gay Purim Programme

50,000 persons have seen this film! / 70,000 more will want to see it! […]

JTA, March 17, 1935

All-Hebrew Talkie Made in Tel Aviv / THIS IS THE LAND, first film of its kind, gets backing of city fathers / Tel Aviv (JTA) – The first all-Hebrew talking and singing film which was made entirely in this city will be exhibited shortly under the patronage of the municipality; it was indicated in a letter to the Aga Film Company. The production is called "This Is the Land." The municipality has sent to the producers the city flag to be flown at the local theatre at which the film will be first shown. The message expresses the city's appreciation of the Aga Company's accomplishment and the hope that it will lead to the development of a local film industry as a mean of valuable publicity for modern Palestine and the Hebrew language.

"דבר", 19 במרץ 1935, ע' 10 [פרודיה על ביקורת של "עטלף", ב "דבר"].

"זאת היא הארץ"

מאת עטלף  

פרט חשוב. הדיבור בסרט הוא עברי. זה מובן משום שהסרט נוצר בא"י. המשחק יפה מאוד. רבים מהמשחקים מצטיינים בהבנה אמנותית משוכללת. ההצגה בכללה עושה רושם, מהו הרושם – לא חשוב. העיקר שלפני עיני הקהל עוברת כל א"י בדרך בניינה והתפתחותה, מתקופת המשבר עד תקופת "הפרוספריטי". רואים אפילו כיצד בחור מנשק בחורה על שפת הים, וכיצד פועל שותה גזוז בתל-אביב, ורואים משרד של חברת נאמנות אחת, דווקא אחת ולא יותר, ושומעים נאום נגד הספסרות מפי אחד המייסדים של "רמת תקווה" ורואים עוד דברים ומחזות יפים כאלה. ואף על פי כן איני מייעצת לראות את הסרט הזה.     צל.

"Jüdische Rundschau", 19 März 1935, s. 3

"Das ist das Land" – IST es das Land?

Mehr als eine Filmkritik / Tel-Awiw, Im März / Es soll hier auf dem Film als solchen nicht eingegangen werden. Die Hebräische Presse hat sich ausführlich mit ihm beschäftigt, und es ist als ein großer fortschritt zu buchen, daß sie Sich dieses Mal entshlossen hat, trotz aller nationalen Symbole – die Atadt Te-Awiw hatte das Patronat über nommen und vom Kino wehten die städtische und die blau-weiße Flagge -,die miest als Palladium gegen alle Mängel angewandt werden, die künstleruschen und die technischen Seiten, Sprache ebenso wie Zusammenstellung und Musik, kritisch unter di Lupe zu nehmen. Nur zwei punkte soll hier hingewiesen werden, die übergangen woeden sich. / Diesr Film der es übernimmt, fünfzig Jahre de Palästina-Entwicklung zu schildern, hat das arabsche Palästina glatt ausgeschaltet. Alles, was man vonarabischem Leben im Lande zu schen bekommt, ist die obligate kamelkarawne zu beginn und ein Eseltreiber, der übrigens  einen sehr viel statistenhaftern Eindrck macht als der rughörige Esel. Im übrigen sind die Araber, die schließlich das Land zu einem großen Teil bevölkern ihm in weiten Strichen seinen Charakter verleihes, mit dem juden immer wieder in Berühtung kommen, sie beeinflussen und von ihren beenlußt werden, einfach nucht vor handen. Was immer wieder betont wird, ist das jüdische Schaftlen in einer glatten Wildnis von Sumpf, Sand und kahlem Gebirge. Es wird nun niemandem einfallen, dieses Schaffen, seinen Heroismus und seinen zivilisatorischen Einfluß vermindern und verdunkein zu wollen. Aber es heißt, ein vollkomen faklsches Bild von der wirklichen Lage, vom der lebendigren Wirklochkeit geben, wenn man eine solche Schikderung als eine Darstellung Palästinas den hungrigen Augen des Galuth vorstellen will. / Man kann nun einwenden – und das wird sicherlich geschen – daß dieser Film sich nur mit dem Jüdischen Schaffen der lezten fünfzig Jahre beschaftigt und nicht mit Palästina im allgemeinen. Aber dieses Schaffen war in seiner Besonderheit, seiner Richtung und seinen oroblemen und Schwierigkeiten durch die arabische Bevölkerung des Landes mit bestimmt und gefärbt. Man kann sie nicht vom Hintergrund wegwischen, ohne das ganze Bild auf beängstigende Weise zu verändern und jene falsche Perspektive zu schaffen,die zich im Zusammenleben mit den Arabern, in allen täglichen Klieinigkeiten und in der politik verhängnisvoll aus wirkt. Man könte diese Art des Films und die haltung, die ihm zugrunde liegt, als eine Zufallserscheinung betrachten und nicht weiter wichtig nehmen, wenn wir nicht in der Erfahrung der Jahrzehnte – und auch in der Reaktion des Publikums und der Presse auf den Film – gelernt hätten, daß diese Haltung und damit diese Kinoschöpfung Keineswegs ein Zufall sind. Es ist eine Haltung, und eine falsche Haltung.

Und noch ein zweites moment. In deisem Palästina film kommt Jerusalem überhaupt nicht vor. Es werden innerhalb einer Masse der Neubauten in den Städten auch ein paar Fassaden gezeigt, die de Eingeweihte als neue Häuser Jerusalems erkennt. Aber Jerusalem als Mittelpunkt, als Ereignus, als geistiges und landschaftliches und historisches Faktum existiert nicht. Man ist versucht, auch hier die Einwirkung der "modern" Ansicht, die vielfach die Ewige Stadt als etwas rein Vergangens und Historisches betrachtet, auf den Film zu vermuten. Daß auch dadurch ein ganz falsches Bild entsteht, liegt auf der Hand. Und eine Darstellung Jerusalems wäre doch eigentiklich mindestens ebenso wichtig und auch ebenso interessant wie die Fülle der Sportbilder, die der Film aufweist!

Der Film hat einen schönen Titel. Er verspricht sehr viel. Wenn man sagt "dies ist das Land" so liegt dari jene große und geheimnisvolle Schwingung, die über diesem zauberhaften Fleckehen am Mittelmeer liegt. Er ist schude, daß der inhalt nicht hält, was der Titel verspricht. Denn man muß es nochmals betonen: was hier gezeigt wird, sine Bilder aus dem Jüdischen Palästina , echte und unechte, wahre und nachgemachte, aber nicht das Land. Man ist versucht zu sagen: es ist Gott sei Dank nicht das Land.               

W.K.

ראו, להלן, תגובת "הירדן",  29 במרץ 1935.

“The Palestine Post”, 20 March 1935, p. 5

Tel Aviv’s Bohemia was well represented at a Purim party given by Baruch Agadati at Aga Film Studio on Monday night. The costumes were bright and gay and high spirits prevailed throughout the evening.

"דבר", 21 במרץ 1935, ע' 5

במזל "בראשית" / ההתרברבות וההתנפחות שפשו עתה בהליכותיו של "העם" היושב בציון, חדרו, כנראה,  גם לתחומה של האמנות. מה ספסרים וסרסורים רואים אפשרות לעצמם לעטוף את תעלוליהם בטלית שכולה תכלת; מה שכל רודפי בצע עושים בסמלים ובשמות האישים המקודשים בעם כאדם העושה בתוך שלו וכורכים אותם ב"אטיקטות מסחריות", ל"תלים" ושאר "מפעלים לאומיים", אף מכהנים בהיכל התרבות כך. הנה למשל הצעקנות שאפפה את "החג הלאומי" ליצירת "הסרט העברי הראשון", שהיה מלווה טכס ופרדה של הנפת דגלים, ברכות ונאומים, במתכונת החגיגות של המעצמות האדירות בחנוכת צי-אויר או ימי, וכדומה, והנה סרט זה דווקא יכול לשמש דוגמה ליחס ההפקרות השורר אצלנו לגבי ערכים וסמלים שכל הרוצה בא ותולה בהם כל מיני תפלות ובוקי-סרוקי [בקבוקים ריקים, ר"ל: שטויות]. הה, איזה קוצר יד יש וחוסר טעם במימוש סמלים. דוגמאות מעטות: כשרוצים להראות לצופה את עוז-רוחם של הבונים הראשונים שלא נרתעו מפני כל פגע ופורענות, מה עושים? מראים לו תמונה היאך אחד העולים הראשונים נגוע כפן וקדחת נגרר אחרי מחרשתו עד שהוא נופל ומתעלף. מיד מופיע פרש דוהר העושה רושם, כאילו הוא ישב באי-בזה וצפה לרגע זה. ומיד הוא שב בדהרה כלעומת שבא, ואיש אינו מבין למה בא ומדוע הלך. אך מיד מתבררת כל התפלות שבדבר: הנה בא במרוצה מישהו וממשיך בניר מבלי שתיראה בו אות קלה של חרדה לאדם השוכב מתעלף בפישוט ידיים ורגלים. ולא סגי [ולא די] בזה, מיד אנו רואים כיצד החורש וסוסו דורסים את המתעלף. הוא חורש על גבו ומכסהו עפר הנערם בכנף המחרשה. ואף בזה לא די; אנו גם רואים את המתעלף הקם לתחייה אחרי שנדרס ונקבר, הוא מרים את פניו וחיוך אווילי משתפך על פניו. בקיצור: סמליות גסה המזכירה את הסרטים השוביניסטיים מסוג ידוע./ ועוד זאת: בסרט זה אין השחקנים יודעים לשון פשוטה, אנושית, מהי. או שהם בוכים או שהם מדקלמים מליצות נבובות. השוכב על ערש דווי – מן ההכרח שהוא יהיה המדקלם. והיא היושבת לידו – הבוכה, מדרך הטבע שתהא בוכה. וגם היהודי ב"שטריימל" מתפלל ובוכה בלי סוף. ו"מעניינת" בייחוד היא הפגישה בין האח הוותיק והאחות העולה החדשה. רק ירדה מהחמור, עודנה לבושה בגדי הדרך, ומיד מתחיל ויכוח-דקלום. האח אינו נוהג בה מידת הכנסת אורחים מינימאלית. אין הוא מראה לה את משק הקבוצה, את ביתו כשם שאין היא מוסרת לו מלה על הוריהם ושאר בני המשפחה, שלא ראה אותם זה שנים. הבוז ל"זוטות" שכאלה! הרי כאן לפנינו "פרובלמה" (הבריחה מן הכפר לעיר). וחזקה על הדברנות הזאת שהיא משקפת פרובלמות כאובות. ולא אמנה כאן את שאר התמונות "בעלות התוכן" כגון השיחה בפרדס בין הוותיק לחלוץ ושאר התמונות המגובבות זו על גבי זו ללא קשר ביניהן המעייפות ומטילות שעמום. / כן, צילומי הכפר יפים כשם שהכפר עצמו, הוא עוד יותר יפה, עוד יותר מוריק ומשמח את הלב ואת העין. אך זו לא אשמתם של הרג'יסורים היא.   

ש. רייכנשטיין[24]

"דבר", 22 במרץ 1935, ע' 7

 זאת היא הארץ

"דבר", 22 במרץ 1935, ע' 7

צייר: אריה נבון[25]

"זאת היא הארץ"

 זאת היא הארץ

"הירדן", 29 במרץ 1935

משוט בעיתונות

תודה לאל... לא זאת היא הארץ

עוד טרם עבר ההד של משפט ברגמן-עיתון מיוחד – בו נזדמן לנו להיוודע על מעשיהם של אנשי הפרוגרס והנה מוצאים אנו באורגן של החוגים הציונים בברלין פנינה חדשה. תל-אביב שלנו זכתה כידוע סו"ס לסרט קולני משלה, "זאת היא הארץ". סרט שהוא כעין היסטוריה של מלחמתנו הקשה למען השחרור והתקומה. שום איש, שום מוסד ושום מפלגה לא מצאו כל רע בסרט הראשון הזה שנוצר בא"י, אבל, הנה ה"יודישע רונדשוי", זה העיתון בעל "המבט הפוליטי החד" הוא מצא כאן עוול שאינו נותן לו מנוח... בגיליון 19.03.35 מוצאים אנו ביקורת פוליטית-אמנותית דלקמן: "סרט זה המתיימר לתאר את חמישים שנות הבניין של א"י השמיט לגמרי מתוכו את א"י הערבית" (ההדגשה במקור). איזה עוול! איזה חטא! יהודי יוצרים בא"י סרט עברי על שחרור העם ותקומתו והם פוסחים על א"י הערבית. ה"פלשתין" ויתר על הכבוד הזה, אך "היאהודישה ציוניסטישה רונדשוי" לא יכול לעבור על זה בשתיקה. "כל מה שרואים מן החיים הערבים זוהי אורחת גמלים... חוץ מזה הרי הערבים המיישבים בכל זאת חלק כה גדול של הארץ, ומעצבים את דמותה של הארץ (!), הבאים במגע מתמיד עם היהודים, המשפיעים עליהם ומושפעים מהם (ההדגשה שלי) אינם בנמצא כלל". שומו שמים! הערבים הבאים במגע תמיד עם היהודים (1920, 1929...), הערבים המשפיעים על היהודים ("ברית שלום"...), הם אינם בנמצא בסרט. ולכן, למרות "שאף אחד לא יקטין או יחליש את ערך היצירה היהודית, את הגבורה וההשפעה התרבותית של המפעל היהודי, בכ"ז הרי זו נתינת תמונה מזויפת בהחלט מן המצב האמיתי" (ההדגשה במקור). "הסרט הוא בעל צורה יפה... "זאת היא הארץ"... חבל שהתוכן איננו נותן את מה שגם זה מביע. צריך שוב להטעים: מה שניתן כאן אלו הן תמונות, נכונות או בלתי נכונות, מחיי א"י היהודית, אבל זאת איננה הארץ, צריך לומר: תודה לאל, שזו איננה הארץ". ברוך אגדתי, אתה רימית את העם היהודי והראית להם בסרט מא"י יהודים, יהודים עובדים, יהודים אבלים, בונים להם מולדת... נמצא עיתון רשמי העומד "על המשמר" והוא מגלה את "התרמית". אולם אין הדבר עניין של צחוק כלל. התנועה הציונית ממשיכה לסבול את הארס ה"ברית שלומי", אותו ארס שלא פעם גילה את פרצופו באופן ברור וגלוי. אבל עד מתי? האם לא הגיע הזמן, פעם ולתמיד, להודיע ל"מתקדמים" אלה שהתואר ציוני מוסר מעליהם, ומעתה הזכות בידם לבכות ולתנות את גורלו המר של היישוב הערבי בארץ.

"קרעמעניצער לעבען", 29 במרץ 1935, ע' 3

"זאת היא הארץ!" / א בּריוו פון ארץ-ישראל / פוּן אונזער תל-אביב'ער קארעספ אברהם חלילי-דודעלזאק / צואי קמיט א פאר וואכן, איז אין איינעם פון די גרעסטע קינא'ס אין תל-אביב געגעבּן געווארן די וועלט-פרעמיערע פונ'ם ערשטן 100-פראצענטיקן ארץ-ישראל-פילם, א.נ. "זאת היא הארץ" (דאס איז דאס לאַנד). דער פילם איז געוויזן געווארן א דאַנק דער תל-אביב'ער עיריה (מאגיסטראט), אין צוזאמענהאנג מיט דעם ערשטן ארץ-ישראל-פילם וויל איך איבּערגעבן אייניקע פרטים וועגן זיין ענטשטעהונג און וועגן דער פראדוקציע אין ארץ-ישראל בּכלל. דעם ערשטן אין ארץ-ישראל-פילם אויף העבּרעאיש האַבּן געדרעהט די בּרידער אגדתי (אַגא-פילם) אויסארבּעטן דעם פילם האט געדוירט כמעט א יאר צייט. ס'איז כדאי צו דערמאגען, אז אין דעם פילם זענען קיין הויפט-העלדן ניטא. עס איז ניט קיין פילם שפילט די ראל דאס לאנד, דאס פאלק און... ארבּעט. דאס זענען די בּילדלאך פון דער ארץ-ישראל געשיכטע אין די לעצטע 50 יאר פון די "בּילו"-צייטן בּיז'ן פּורים קארנאוואל אין יאר 1934.  ס'ווערט דארט פארגעשטעלט די גרינדונג פון די ערשטער בּילו-קאלאַניע און איר 50-יעריקער יובּילאום 1933. די ארבעט אין די קיבוצים, אין פעלד, אין גארטן און אין שטאט. אין פילם נעמען אנטייל פיעל אנפירנדע ארץ-ישראל פערזענליכקייטן" ה' מאיר דיזענגהאַף (בּירגערמייסטר פון ת"א), ה' לובּמאַן – גריגדער פון ראשון-לציון א. אנד. אויס געציכנט איז אויסגעפאלן דער פאטא-מאנטאזש פונ'ם פילם, ממש וואונדערבּאַרע בּילדער פון דער נאַטור און ארבּעט. דער פילם, וועלכער ווערט דעמאנסטרירט וואַכן-לאנג אין גרויסן "אפערע-מוגראבּי"-קינא, ווערט באזוכט פון אלע ארץ-ישראל איינוואוינער. פאליציי מוז רעגולירן די באוועגונג געבן קינא-זאַל. דער פילם וועט זיכער אנערקענט ווערן אין אויסלאנד פאר אנ'אויסגעצייכנטן פראפאגאנדע-פילם פאר'ן נאצינאלן אויפבוי-געדאנק אין ארץ-ישראל.

“The Palestine Post”, 5 April 1935, p. 11

THIS IS THE LAND / The history of Palestine’s Revival in fifty years / Produced Entirely in Palestine by AGA Films, Tel Aviv / Presented by Baruch Agadati / Compiled by Avigdor Hameire / In the cast: “Hamatate” and “Habimah” Members / All Hebrew talking and singing Picture / […] Visitors to Palestine are urged to attend.

"דבר", חמישי באפריל 1935, ע' 5

זאת היא הארץ

עירית תל-אביב, ו' ניסן תרצ"ה, 9 באפריל 1935

לכבוד / הנהלת אגא פילם / תוצרת סרטי ראינוע א"י / תל-אביב / א.נ., / ברצון רב נענינו לבקשתכם בדבר המלצה על הסרט "זאת היא הארץ", שחברתכם הוציאה בזמן האחרון לרשות הרבים. / הסרט הזה הוא מפעל חלוצי רב-עניין, ראשון ויחיד במינו לפי שעה, מוסר תמונות נאמנות בלי כחל ושרק מחייה של ארץ-ישראל החדשה, ההולכת ומוקמת בידי חלוצי ישראל. כמו כן התמונות, המתארות את לבטיהם ואת כיבושיהם של החלוצים הראשונים, הביאוני בשעת ההצגה לידי התרגשות-לב. אין ספק, שבייחוד יהודי הגולה ימצאו בתמונות האלה הרבה מחזון ליבם ושאיפותיהם לגאולה. / עוד שבר אחד מציין את הסרט הזה כולו מדבר ומזמר עברית טבעית ארצישראלית, והוא מבשר בצלילים ערבים את תחיית הלשון העברית במולדתנו המחודשת. / כל הסגולות האלה נותנות לסרט "זאת היא הארץ" את הזכות המלאה לסובב בתפוצות הגולה ולבשר בתמונות ובצלילים את בשורת התחייה והתקומה של ישראל במולדתו. / בכבוד רב, / (ישראל רוקח) מ"מ ראש העיריה.

"דאר היום", עשירי באפריל 1935, ע' 6

הסרט העברי, זאת היא הארץ, יוצג היום ומחר, בתיאטרון אדיסון, בפעם האחרונה לפני השלחו,  

לחוץ לארץ.

"Jüdische Rundschau", 30 April 1935, p. 6

Herr Kristeller in Pa. Tekufa-Films, Tel-Awiw, bittet uns um Mitteilung, das der in unserer Nummer 23 vom 19 März d. J. Erschienene Artikal "Das ist das Land" (film kritic über den Agadati-Film "Soti Haaretz") mit Initialen W.K., nicht von ihm stammt. Wir kommen diesem Ersuchen gern nach und hestätigen, das der Artikel tatsächlicch nicht von Herrn Kristeller geschrieben wurde.

"דבר", 21 במאי 1935, ע' 3

רשימות מוסיקליות מירושלים

מוסיקה לשני סרטים ארצישראליים

שניים הם הסרטים: האחד משובח והשני חלש. שמו של הסרט המשובח "עבודה". הוא מלווה מוסיקה שגורה ועשירת המצאות, שחוברה בידי הקומפוזיטור הידוע פאול דסאו.[26] אין כאן כמעט שום קשר אל המוסיקה הא"יית, ואעפי"כ בהשפעת הסימפוניקה והמלודיקה של גוסטב מהלר, צלילי הרעש של אדמונד מייזל,[27] נוצרות אסוציאציות מטות את הדעת לצד אחר לגמרי. לפרקים אתה מוצא בסרט "עבודה" מוסיקה מוטעמת בצורה נפרזת, ולפיכך היא עשויה לטשטש במקום להבהיר ולהבליט. הצליחה ביותר המוסיקה המלווה את תמונות המכונות, אולם גם כאן אתה מוצא כמה קבין של מלאכותיות, שאינה מתקבלת על הדעת. הסרט "זאת היא הארץ" פגום גם מן הבחינה המוסיקלית. סמבורסקי[28] צירף – ללא טעם והגיון – כמה מנגינות ארצישראליות. אין כאן זכר לקומפוזיציה. כמתכונת הסרט, שנעשה בידיים דילטנטיות, איכות המוסיקה המלווה אותו. לא, לא "זאת היא הארץ". לא בתמונה ולא במוסיקה. 

עליזה יעקב-לוינזון[29]

"The Film Daily", 4 June 1935, p. 8

Isaac Agadata of Tel-Aviv, Palestine, who produced "This is the Land", a talking picture dealing with Palestine, is en route to Hollywood. He and 11 fellow members of the Macabaid Club are making a motorcycle tour of the world and are due in the film colony about June 8.

“The Palestine Post”, 11 July 1935, p. 10

Mograbi Cinema Tel Aviv. On Saturday night and during the week we are happy to present once more the grand Russian comedy which we were compelled to take off the screen after a most successful two weeks’ run in order to make room for the first Palestine film, “This is the Land” […].

"Österreichische Film-Zeitung" (Austria), 2  August 1935, seite 4

"Das ist das Land", kultur film, 1971 m. Hersteller: Aga-Film, Palestina, Talking Pictures Ltd., Tel-Aviv. Verleiher: Karl Philipp.

"דאר היום", חמישי באוגוסט 1935, ע' 2

אני במזרח ולבי במערב...

(מתוך מכתב לידיד) / מאיר גרוסמן

[...] אתה אומר: מוכן אני לחצוב אבנים ובלבד שאפטר מההתנוונות הגלותית התדירה. אתה כותב: בוכים משמחה, כשרואים בראינוע פילם מא"י. תמונות ילדים, פועלים, בניינים חדשים וירק המופיעות על הבד, מספיקות, בכדי להכניס את כל הקהל למצב של "גילה ברעדה". כל דבר הבא מא"י – עוטפים אותו באצטלה של אידיאל. וכמובן, גם כאן מתערב – כמנהגו של עולם – קודש בחול והגנים שבהם צומחים הפרחים החדשים של חיבת ציון מוקפים חוחים.[30]

"Österreichische Film-Zeitung", 9 August 1935, seite 4

Neue Menschen auf alter eRde / Fünfzig heroische Jahre in einem kahlen, verwüsteten Land – ein Kapitel aus der Geschichte des ewigen Volkes, das endlich eine sichere Zuflucht gefunden hat. "Das ist das Land", der neue Palästina-Film, der demnächst im Heimat-Kino in Ur- und Alleinaufführung erscheint ist kein  Phantesiegebilde aus Zelluloid mit einer erfundenen Handblung, sondern ein dramatischer Ausschnite aus dem Tagebuch hochherzigr kühner Pioniere, die sich vorgenommen hatten. Ein Epos epochemachender Vorkämpfer einer müden und herumgestoßenen Nation von siebzehn Millionen Menschen.

"דבר", 27 באוגוסט 1935, ע' 2

[...] אל אולם התיאטרון העירוני [בלוצרן], שם הוצג ויוצג עוד במשך השבוע הסרט החדש של קה"י, שטרח בו במשך חודשים רבים ליאו הרמן. גם כסף הרבה – 12,000 לא"י – הושקע בו. נאים צילומיו, יפים ובהירים הביאורים הבאים בין תמונה לתמונה, מגוונות התמונות – מן הכפר ומן העיר, בימי מעשה ובימי חג. גם "זאת היא הארץ" של אגדתי מוצג כאן. אך צילומיו של סרט קרן היסוד צילומים יפים ונאים, נקיים, מבוררים ומרהיבים את העין. מושכים לב הם גם השירים. סוף סוף נמצא הגואל לשיר הא"י, מושר הוא בקול צלול והטוב טעם, ואף על פי כן אין הדעת נוחה. כנראה, כל עוד לא תיכנס עלילה גם בסרט הא"י, כל עוד לא יהיה בו גם משחק אמנותי, יישאר בתחומי "קולטור פילם", המעניין אומנם מאוד, אך איננו עדיין הסרט המשכנע, המאלף דרך אגב, כובש ומשביח. אין בזה כמובן הכוונה לאותה עלילה טיפשית, מלאכותית, שב"זאת היא הארץ". ואף לא ל"משחק" זה, כביכול. במובנים אלה עולה עליו הסרט של קה"י לאין ערוך בטוב טעמו, בהתרחקותו מניפוח ומלאכותיות. אך גם הוא עודנו מחכה לאמן שישתמש בחומר הזה כדי לעשות ממנו את הפילם הא"י, לו אנו מחכים.

"Österreichische Film-Zeitung" (Austria), 6 September 1935, seite 4

"Das ist das Land". Hersteller: Palestina Talking Pictures Producers, Tel-Aviv. VerleihL Karl Philipp, Wine VII. Länge: 1828 m. 4 Teile. Lichttonfilm. Vorführung vor Jungendlichen und Unmündigen zulässig; für Schülervorstellungen geeignet (beschränkt auf jüdisch-konfessionelle Schulen). (Z. 27616 – VB/35: Prüfnummer 91/35).

"דאר היום", תשיעי בספטמבר 1935, ע' 4

היובש בקונגרס הלוצרני

לא היו לנו ג"כ בקונגרס זה לא זמרה ולא נגינה [...] במקום זה זכינו בפרשה של הצגת סרטים – פרשה של התרוצצות, של התחרות סוחרים, של מעשי להכעיס.

את הסרט "זאת היא הארץ" של אגדתי הרי זוכרים אתם. אגדתי הוסיף אח"כ פרקים שלמים לסרט (פרשת הגדוד העברי, בואו של הרברט סמואל הנציב העליון ועוד) ומכר אותו בחו"ל לפירמות שונות. פירמה גדולה קנתה את הזכות להציג את הסרט בשוויץ, וכיוונה את מעשיה לעשות את התעמולה בלוצרן בימי הקונגרס, כלומר: יבואו אלפי יהודים לכאן מכל קצווי תבל, ומי מהם לא ילך לראות סרט המשקף את חיי הארץ?

אולם כשבא שליח החברה ללוצרן והתחיל עושה הכנות להצגה נקרא אל הד"ר פרנץ כהן, כף המבשלים של הקונגרס, וקיבל ממנו נזיפה רבה: "הבאת לכאן למכור נקניקים? אנחנו לא נרשה לך לנצל את הקונגרס לטובת ענייניך הפרטיים... לנו יש סרט משלנו, סרט ציוני, סרט של קרן היסוד, ורק אותו נרשה להציג כאן".

טלגרף השליח את הדברים האלה לברוך אגדתי שלנו, שנמצא אז בלונדון, והלז מיהר ובא ללוצרן באווירון. התחיל עושה חקירה ודרישה ונתברר לו, שיש לעניין זה נגיעה לסרט החדש "חיים חדשים", שהוכן באמריקה ע"י קרן היסוד בעזרת ה' הרמן או להפך.

לאגדתי עלה לרכך את ממוני הקונגרס, והסכם נעשה ביניהם שאגדתי לא יעלה על הבד את הסרט שלו, לפני שיראו לקהל את הסרט "חיים חדשים". אולם אח"כ – מותר לו, מותר לו...

את הסרט "חיים חדשים" הראו פעמיים בועידות קרן היסוד ופרסום גדול עשו לו, והרבה כספים בזבזו על פרסומת בעיתונים. אלא שבינתיים הורידו נעלמים בכל לילה את המודעות, שהיו מדביקים בפרוזדורי הקונגרס על הסרט "זאת היא הארץ"...

וכשבא היום הקבוע להצגת הסרט "זאת היא הארץ" – בקולנוע מפואר שהוצאותיו מרובות – נתברר שבאותו ערב מציגים בקולנוע אחר גם את הסרט "חיים חדשים"...

על התוכן ועל הערך האמנותי של שני הסרטים איני מדבר הפעם. איני עושה השוואות. רציתי רק להצביע על האתיקה שבדבר.

ועלי להוסיף, שבשתי ההצגות היו האולמים ריקים.            

אורח

 זאת היא הארץ

"דאר היום", 18 בספטמבר 1935, ע' 4

רומא, 10 (שירות ד"ה). אתמול פורסמו התוצאות של ההתחרות הבינלאומית של סרט ראינוע שנערכה במשך השבוע האחרון בוונציה. בין אלה שקיבלו פרסי-הצטיינות נמצא הסרט של "אורים" (אגדתי) [השם אגדתי - טעות] בשם "הארץ המובטחה" בעברית והסרט הנאצי הידוע של ליני ריפנשטל "ניצחונו של הרצון".[31]

“The Palestine Post”, 18 October 1935, p. 11

This is the Land / DISTRIBUTION OF PALESTINE FILM IN EUROPE

Messers Agadati and Zisling, of the AGA Films, returned to Tel Aviv last week from a six months trip in Europe in connection with the distribution of the film “This is the Land”, the only film the synchronization of which (as well as the photography) was made in Palestine. The film is now being shown in Budapest and will shortly be presented in London. Large cinema companies in other countries have undertaken the distribution of the film in their territory.

„Die Stimme“, 29 0ktober 1935, s. 6 הצגת "זאת היא הארץ", וינה, אוסטריה.

זאת היא הארץ

"Pápai Hírlap" (Hun.), 02.11.1935, p. 4; "Pápa és Vidéke" (Hun.), 03.11.1935, p. 6

מודעה על הצגת הסרט "זאת היא הארץ" בהונגריה, ("Ez a föld"). מוזכרים תוכן הסרט (חמישים שנות... וגו'), ושמות  היוצרים: אגדתי הבימאי, המאירי התסריטאי, לבנון וזעירא כותבי המוסיקה.

 זאת היא הארץ

Die digitalen Landesbibliothek Oberösterreich / Titel: Nr. 232, Signatur OO-II-15226.

Die Kulturkommission der Kultusgemeinde / bringt am 8 Dzember um punkt 10 Uhr vormittage im / Phönix Kino / Linz Weiner Reichsstrasse 25 / den Tonfilm / "Das ist das Land" / Regie B. Agadati zur Aufführung / [...] Der am Sonntag, den 8 Dezember in Linz zur Aufführung gelangen de film "Das ist das Land", Regie B. Agadati, ist einer der jüngst in Erez Israel entstandenen Grossfilme, welche das neue pulsierende Leben des Landes zeigen. Arbeit und Aufbau sind der Rhytmus dieses Laufbildes, das besser als das gedruckte und gesprochene Wort dei Leistung des jüdischen Volks aufzeigt. Fer Film eidnet sich daher auch zur Aufklärung nicht jüdischer Bevölkerungkreise. Wir empfehlen unseren Gemeindemitgl--de--, auch bei ihren nichtjüdischen Bekannten für den Filmbesuch zu werben.

"דאר היום", 11 בדצמבר 1935, ע' 7

חבלי תעשיית יומן-סרט

האיגוד למען תוצרת הארץ מודיע. הניסיון הראשון ליצירת יומן-סרט בארץ נעשה לפני כמה שנים על ידי ברוך אגדתי, ומפאת קשיים שונים באה הפסקה בענף זה. בזמן האחרון נתחדשה פעולת הייצור של יומני קולנוע על ידי מר אכסלרוד, בעל המפעל "כרמל-פילם" בשכונת מונטיפיורי. ענף זה, מלבד חשיבותו הכללית בתור מפעל תעשייה ומקור פרנסה לעובדים עברים בארץ, יש לו חשיבות מיוחדת בתור גורם תעמולתי למפעל בניין הבית הלאומי בכלל ולתוצרת הארץ בפרט. עד עתה כבר הכין 46 יומנים מחיי הארץ ויש מקום להרחבת הפעולה, אבל הוא נתקל בקשיים שונים מצד השלטונות המוסמכים לביקורת הסרטים. בקרוב תהיה ישיבת האיגוד למען תוצרת הארץ עם המוסדות הלאומיים לשם חיפוש דרכים, כיצד לעזור למפעל זה שיתגבר על המכשולים ויוכל למלא את ייעודו הראוי לאהדת הציבור העברי ולתמיכתו.

"דבר", 20 בדצמבר 1935, ע' 8

 זאת היא הארץ

1936

"The Era" (London, England), 11 March 1936

First Hebrew Talkie […] The first Hebrew talkie, "This is the Land". English sub-titles translate most of the important dialogue in this interesting film, and most people will find something in it to take their fancy.

"דבר", 25 במרץ 1936, ע' 3

סרטים מקומיים

ארבעה הם העוסקים בהכנת סרטים מקומיים וכולם כיום בעיקר במקצוע סרטי הפרסום: אגדתי, אכסלרוד (בעל היומן "כרמל", מתכונן גם ליומן קולנועי), אלכסנדר ו"תקופה". בעלי תקופה הוזמנו לעשות סרט-פרסום במצרים וזכו בעיתונות המצרית לתשבחות על תוצרתם. בין לקוחות "תקופה" – הקרן הקיימת (סרט “מואדי חוארת לעמק חפר”, “עמק זבולון”), האוניברסיטה העברית, איגוד תוצרת הארץ. כל אנשי המקצוע סבורים כי בסיוע ציבורי מספיק אפשר להקים בארץ תעשיית סרטים (גם קולנועיים) שתעסיק אמנים ועובדים פשוטים רבים.

“The New York Times”, 10 July 1936, p. 15

At the Cameo Theatre

Sympathizers with the building of a modern homeland for the Jewish people in Palestine are sure to be cheered by a visit to the Cameo Theatre. For after seeing the pioneer work and triumphs of more than fifty years summarized on the screen in about an hour in “This Is the Land”, a Hebrew film made by a Tel Aviv company, they hardly can doubt the ultimate success of this social, political and religious experiment.

Beautifully photographed and accompanied by well-modulated and appealing music, this celluloid sketch is more in the nature of a huge newsreel than previous Palestine films. And the absence of made–to-order dramatic situations makes it all the more convincing. About the only approach to a story is when a pioneer of 1882 is shown speaking at the celebration of the fiftieth anniversary of the colony where he planted the first grape vine.

Highly impressive is a short sequence depicting the determination of the early settlers and, its fruits by the plowing under of the body of a “Halutz” who dies in the battle with the unwilling soil. Clever contrasts between the thriving all-Jewish city of Tel Aviv and the blooming colonies emphasized the necessity of coordinating urban and rural activities.

High spots in the historic side of the picture are scenes of the marshaling of the Jewish Legion under General Allenby, Sir Herbert Samuel’s arrival as first High Commissioner and Lord Balfour speaking at the opening of the Hebrew University.

THIS IS THE LAND, a film in Hebrew, with English titles; directed by B. Agadati; an AGA production.

"דער מאָרגען זשורנאַל", 13 ביולי 1936

לעצטע 3 טעג! / די ערשטע העברעאישע טאָקי פּראדוצירט אין ארץ-ישראל – וויקעלט פאנאנדעך א האלבען יאָהרהונדערט פון אידישער אנשטרנגונג און אויפבוי פון היים-לאנד / "זאת היא הארץ" / ("דאָס איז דאָס לאַנד") / גרויסארטיגע ארץ-ישראל לידער / קאמעא טעאטער / 42-טע סטריט און בראָדוויי / אומער קיהל און באקוועהם!

“Nieuw Israelietsch weekblad” (Netherlands), 10.07.1936, p. 6

FILMNIEUWS / “DIT IS HET LAND”

50 jaar Palestina / Palestina voor 50 jaar... Tohu Wabohu. Een troosteloos land, woest en onvruchtbaar, gebrek aan water en brandende woestenij dit... “Het Beloofde Land”.

Een groep Russische Joden gaat naar het land om het te bebouwen. Zij hebben het moeilijk, ontwoord . Hij releveert, hoe leeraar van een dergelijke vereeniging heeft op te treden, hij leidt dit af uit de woorden “lilmoud aelelammeid, lismour welangatous”. Hij hoopt, dat hij die taak begrepen en dienovereenkomstig gehndeld heeft. In elk geval is de wijze, waarop hij thans gehuldigd is, voor hem een aansporing, om verder op dezen weg voort te gaan. Nadat hij bestuur, aanwezige leden en verschillende sprekers bedankt heeft, bleef men nog geruimen tijd bijeen.

“Nieuw Israelietisch Weekblad” (Netherlands), 07.08.1936, p. 8

מודעה להצגת "זאת היא הארץ" באמסטרדם, הולנד.

 DIT IS HET LAND

הודעה אחרת על הצגת הסרט: De Gooi-en Eemlander" (NL), 07.07,1936, p. 5"

„Palästina“, 8 August 1936, s. 418

Das Filmwesen Palästinas

von Dr. Alfred Marcus, Haifa

[...] An Versuchen, in Palästina die Filmproduktion aufzunehmen, hat es natürlich nicht gefehlt. Infolge Fehlens eines Ateliers, der Sprachschwierigkeiten (der Verkauf eines hebräisch gesprochenen Films ist nur schwer durchführbar) und nicht zuletzt mangels eines großen Stoffes hat man es an Stelle von Spielfilmen einstweilen bei »Dokumentar-filmen« bewenden lassen, die mehr oder weniger geschickt in Form des »Kulturfilms« einen Eindruck vom Werden des Landes vermitteln und in vielen Fällen Propaganda machen sollen. Hiebei konnte man ohne Atelieraufnahmen und Tonaufnahmen auskommen und auch so schöne Wirkungen erzielen. So entstanden »Das ist das Land«, der erfolgreiche offizielle Film »Land der Verheißung« und der künstlerisch sehr gelungene »Arbeit«. Damit ist der Bedarf an filmischen Darstellungen des Landes gedeckt, weshalb auch eine Produktionspause eingetreten ist. Inzwischen erscheint in Tel Aviv weiter Axelrods »Carmel-Wochenschau«, neuerdings auch mit Ton, und vor kurzem erschien auch ein Kurzfilm S. Alexanders, der zum Kauf einheimischer Produkte auffordert, unter Beifall zum erstenmal auf der Leinwand. Bis Palästina eine Filmproduktion besitzt, wie sie beispielsweise Ägypten heute bereits in seinen Misr-Studios (mit dem großen arabischen Markt hinter sich) hat, dürfte wohl noch einige Zeit vergehen. Angesichts der Positionen, die Juden in allen Zweigen der Filmherstellung in den größten Produktionsländern besitzen, sollten sie es aber auch in Palästina durchsetzen.

“The Palestine Post”, 17th August 1936, p. 7

“Aga” Films under Way

 The preliminary work for the production of “Aga Films” is now well under way. Besides filming the news in Palestine the company hopes to produce story films of artistic value.

The basis for the first film to be produced will be “Absalom’s Hair” by Calderon, and the second will be on theme of general interest but with the scene laid in Palestine. Several local writers are co-operating to produce the scenario. The company has secured the services of experts, some of them Palestinians, to supervise the dramatic, musical, technical, etc., aspects of the films which are being produced by Mr. B. Agadati. As it is hoped that these films will be suitable for export, and for this reason they are being produced in two versions – an English-speaking one besides the Hebrew original.

« Israël », Auguste 26th 1936, p.2

La Film

La Société « AGA-FILM » dont le directeur M. B. Agadati, est connu par le mise en scène du premier film pariant palestinien, « Zot Hi Haretz » prépare un film dont le manuscrit est tiré d’une pièce de Caldéron « Les boucles d’Absalom », ainsi qu’un deuxièmes film dont le sujet sera à proprement dire palestinien. Les films seront présentes an deux versions, l’une hébraïque et l’autre anglaise. Une autre compagnie cinématographique de Tel-Aviv annonce un film parlant hébreu « Giboré Hagalim » qui se jouera sur la plage de Tel-Aviv et présentera de vues sous-marines.

"De Telegraaf" (NL), 03.09.1936, p. 16

 DIT IS HET LAND

"Motion Picture Review Digest", 28 September 1936, p. 118

"THIS IS THE LAND" – Reviews / "This Is the Land" / Aga 60 min J1 9 '36 /

Players: Natives / Director: B. Agadati

A dialogue film in Hebrew, Made in Palestine with English sub-titles. This is the first Hebrew dialogue film ever made. "An historical document of the last fifty years in Palestine, the picture is an account of the re-building of the Jewish homeland by its children from far-flung places" (N.Y. Herald Tribune).

*

"Unfolded somewhat monotonously, gives a clear picture of the progress and pictures the present populace as bubbling with enthusiasm… Among the high spots in the film us the opening of the Hebrew University by Lord Balfour at Mount Scopus, and Sir Herbert Samuel's arrival as Palestine first High Commissioner. Sports and athletics engaged in by the school children, the bathing beaches with their milling crowds, interiors of some of the factories and agricultural accomplishments are all on the screen" / Marguerite Tazelaar / N.Y. Tribune p12  J1 10  '36  

*

"Sympathizers with the building of a modern homeland for the Jewish people in Palestine are sure to be cheered up by [this film]… Beautifully photographed and accompanied by well-modulated and appealing music, this celluloid sketch is more in the nature of a large newsreel than previous Palestine films. And the absence of made-to-order dramatic situation makes it all a more convincing" / H. T. S. / N.Y. Times / p15 J1 10 '36

*

"[This is an] interesting documentary story" / Film Daily p55 J1 15 '36

*

"The picture… is distinguished by excellent production value and a sense of screen appeal… "This is the Land" will have decided draw with the Jewish patrons, and being well made, should prove a profitable undertaking aside from the interest it will stir in efforts to rebuild Palestine". / Variety p55 J1 15 '36

“Het Vaderland” (Netherlands), 16.10.1936, p.2

Nachtvoorstelling von “DIT IS HET LAND”/ Zaterdag, 17 October, om 11 uur 45 zal een nachtvoorstelling, tevens gala-première, gehuden worden van de eerste Hebreeuwsche Palestina-Lumina-film “Dut is het land”, waarbij de bekende Zionist en redenaar Dr. Elias Aurbach, die reeds 20 jaar in Haifa woont en sinds 1909 als medicus in Palestina werkzaam is, een voorrede zal houden. Naar men ons mededeelt, heeft zich voor deze film een eere-comité gevormd van vooraanstaande persoonlijkheden uit het Joodsche leven in Nederland.

"Het Vaderland” (Netherlands), 17.10.1936, p.

DIT IS HET LAND 50 JAAR PALESTINA / Een boelende documentaire film

Capitol Theater. / De film Dit is het Land, die heden voor het eerst op een nachtvoorstelling en daarna nog op een of meer Zondagochtendvoorstellngen zal worden vertoond, is een zeer treffende documentaire film over Palestina, de eerste geheel in het Hebrreuwsch op genomen geluidsfilm over dit land, die voor haar voorgangster, “Het beloofde Land” van Juda Leman, niet onder hoeft te doen. Dcumentair is de film in zoover, dat zij ondanks haar oncertitl, “50 jaar Palestina”, in hoofdzaak bedoelt weer te geven een overzicht over wat op het oogenblik door de Joden in een 50 jaar gelden nog dor en schijnbaar volstrekt onvruchtbaar land is bereikt. Het historische neemt in de film uiteraard een kleine plaats in; het beperkt. Het berekt zich tot enkele zeer goed verwerkte authentieke journaalfragmenten (bijv. Over de aankomst van den Hoogen Commissaris, Sir Herbert Samuel) en tot eenpaar stukjes speelfilm als waarmee de film inzet en dat de groep van Russische immigranten, die 50 jaar geleden met de ontginning van dit grbied begonnen, in beeld brengt. Een oogenblik blijft het verhaal verwijlen bij groote historische momenten, zooais het uitbreken van den wereldoorlog, maar overigens is zij, evenals “Het Beloofde Land” misschien minder voortreffelijk van fotografie dan dat door de vakmenschen van Fox Movietone op genomen werk, maar als geheel zeker niet minder indrukwekkend, een lofzang op de vruchtbare, prachtige streek, dat het nieuwe tehuis der Joden is geworden, en op alles, wat hier door een werkzaam en van een krachtig ideaal vervuld volk ook in luttele jaren gewrocht is. / De man die deze film, niet ten onrechte in het progremma een “symphoisch gedicht” genoemd gemaakt heeft, B. Agadati, blijkt een filmkunsttenaar van beteekenis. Men kan zeggen, dat hij van zijn grootsche stof gemaakt heeft wat er van te maken viel. Gebruikmakend van de vrijheden die het documentaire karakter van de film hem bood (hij was niet, als vrijwel altijd bij een speelfilm, gebonden aan een chronologische opeenvolging der beelden), beeld en geluid op voortreffelijke wijze onafhankelijk van elkar kiezend, heeft hij in vele fragmenten met bescheiden middelen een maximum aan uitdrukking bereikt. Er zijn beelden, als dat van den boer die achter zijn ploeg omkomt en als het ware on de aarde wordt opgenomen, die lang in de herinnering nablijven. / Een prachtige, indrukwekkende film, waar van het te wenschen is, dat zij ten volle de belangstelling krijgt die zij verdient.    J.H.

„Die Stimme“ (Jüdische Zeitung), 20 Oktober 1936, s. 3; 23 Oktober 1936, s. 3; 27 Oktober 1936, s. 3; 30 Oktober 1936, s. 2, 4

 [הודעות על הצגת "זאת היא הארץ", לפני ההצגה נאמו עסקנים שונים]

 DAS IST DAS LAND

 “Nieuw Israelietisch Weekblad” (NL), 23.10.1936, p. 6

Palestina film “Zoth Haärets” / Zaterdagavond vond in het Capitol Theater aan de Loosduinscheweg de gala-voorstelling plaats van de Palestinafilm “Zoth Haärets”, over welks inhoud wij de vorige week reeds spraken. Vooraf werd vertoond de film “Sjabbos” van G. J. Teunissen, in samenwerking met Jo Spier vervaardigd. / In de pauze, tusschen de 2 deelen der Palestinafilm, sprak de heer Dr. Elias Aurbach uit Haifa, Bij gewone films, zoo begon spr. Is de aankleeding altijd van veel belang, maar deze Palestinafilm geeft het werkelijke leven weer van A tot Z. Aanvan kelijk leek het een waanzinnig idee om te gaan arbeiden in dit woestijnland met zijn moordend klimaat en zijn malaria. Zeer zware offers zijn er gebracht, maar dank zij de enorme wilskracht van de pioniers is thans een mooi en groot kolonistiewerk tot stand gekomen, zooals geen der groote Eurpeesche koloniale mogendheden ooit tot stand heeft weten te brengen. De eerste kolonisten waren zich bewust, dat het hier het belang van het heele Joodsche volk betrof. Wij mogen trotsch zijn op de bereikte resultaten en de Jood moet gewoonlijk in dubbele mate van trots bezield zijn. Doch groote gevaren zijn er in de loop der tijden steeds gebleven en die gevaren gelden steeds het geheele Joodsche volk. Maar de Jisjoew zal niet wankelen beteekenen, maar thans moet men de begrippen Bitsaron (versterking) en Bitachon (zekerheid) leeren begrijpen. Laat ieder zijn steen bijdragen tot de opbouw van dit groote werk.

"Die Stimme" (Austria), 27 Oktober 1936, seite 4

 זאת היא הארץ

1937

"Long Island Daily Press" (USA, N.Y.), 5 January 1937, p. 3

Zionists to Present Palestine Film

The Richmond Hill Zionist District Will exhibit the Palestine talking picture "This is the Land", Next Monday night in the community center auditorium, 102nd Street and 88th avenue. Ben M. Friedman, chairman of the committee, has announced that admission will be free to Zionist district members and to contributors to the United Palestine Campaign.

“The Palestine Post”, 23 February 1937, p. 8

NEW PALESTINE NEWSREEL

A new weekly sound newsreel, to be known as “Hazut Hakol” [חזות הקול/הכל], will be produced in Palestine by Aga Films, beginning next month. Mr. Baruch Agadati, the director, has recently returned from Europe with modern equipment, as used by Fox, Paramount and other leading newsreels. The Ophir and Migdalor Cinemas gave already to subscribe to the Aga Newsreel. Efforts will be made to export the film abroad.

"דבר", חמישי במרץ 1937, ע' 8

ב"אגא" פילם. תעשיית הפילמים הארץ-ישראלית "אגא" הזמינה מכונות חדישות לתעשיית פילם קולני, המשלוח הראשון כבר נתקבל. אלה הן מכונות "להכפלת הקול", המצוידות בשכלולים המודרניים ביותר.

"Ohio Jewish Chronicle" (USA, Ohio), 21 May 1937, p. 4

Palestine Talkie Film to be shown in Dayton

"This Is the Land", Palestine talking film with English titles, will be shown at the Little Playhouse Theater, in Dayton, O., in continuous performance, beginning next Thursday, May 27. This picture is being sponsored by the Dayton District of the Zionist Organization, the Masada Youth Zionist Organization, Junior and Senior Hadassah and National Workers Alliance. Dayton and Central Ohio Jewry cannot afford to miss this opportunity of seeing a real and authentic document of the work, life and achievement of our people in Palestine. The proceeds of this undertaking will go part to the Jewish National Fund and part to the local organizations for local Zionist purposes.  

“The Palestine Post”, 29 September 1937, p. 3

TEL AVIV, Tuesday. – The production of the first Hebrew all-talking film by Aga Films will begin here shortly, it was announced by Mr. Baruch Agadati in an interview with the press during a tour of his studio at Rehov Itzhak Elhanen, corner Rehov Hashahar. Six months ago, Mr. Agadati arrived fro Europe with the most up-to-date equipment. One machine was unfortunately held up in transit, however, and this caused a delay. The machine is expected to arrive in a few weeks’ time, and production will begin immediately. Mr. Agadati has also obtained a special apparatus with which it will be possible to synchronise Hebrew dialogues with American and European films.    

“The Palestine Post”, 5 October 1937, p. 4

TALKING OF TEL-AVIV

Although he or she hasn’t the slightest inkling of the fact your favourite film star will soon be talking Hebrew. Mr. Agadati, whose studio in Tel-Aviv is a miniature Hollywood lot, has just purchased the costly apparatus required for “dubbing” talking from one language to another. It will be somewhat of a relief not to have the distracting titles appear on the lower third of films and it will be strange at first to hear Mae West, the Garbo, Robert Taylor and all speaking “Ivrit”. But if you have been to Italy and heard Joan Crawford rolling off her lines in beautiful Italian you can get used to almost anything. Those who do the Hebrew “dubbing” have their work cut out for them. How difficult it will be to carry over Chevalier’s French accent or Schnozzle Durante leonine roar! 

"Chicago Sentinel" (USA), 21 October 1937, p. 39

First Hebrew Talkie to be made in Palestine

Tel Aviv (JTA) – The first Hebrew talking picture is going into production here. It is being made by the Aga Film Co. Baruch Agadati, head of the company, said he had obtained a special apparatus for synchronizing Hebrew dialogue with America and European films, as well.

A representative of the Columbia Picture Corporation, Nicholas P. Perry, visiting Palestine, said he would be suggest that his company make a film here. Local climatic conditions are excellent, he said, expressing the belief that a picture made here with American technique would be a great success. 

"The Jewish Kentucky Chronicle", 22 October 1937, p. 1

First Hebrew Talkie / Planned In Palestine / By Jewish Telegraphic Agency

TEL- AVIV — The first Hebrew talking picture is going into production here. It is being made by the Aga Film Company. Baruch Agadati, head of the company, said he had obtained a special apparatus for synchronizing Hebrew dialogue with American and European films, as well. A representative of the Columbia Picture Corporation, Nicholas P. Perry, visiting Palestine, said he would suggest that his company make a film here. Local climactic conditions are excellent, he said, expressing the belief that a picture made here with American technique would be a great success.

הידיעה הופיעה בכמה עיתונים יהודיים בארה"ב.

“Nieuw Israelietisch Weekblad” (Netherlands), 10.12.1937, p. 3

Joodsche filmvoorstellingen in Krasnapolsky

[...] Zondag 19 December worden voor dit goede doel twee groote Joodsche films vertoond, buitengewoon interessant en mooi, in de eerste film toonen wij den opbouw van Palestina en het leven onzer zusters en broeders. De tweede film, een Joodsche revue-film uit New York, toont u de beste Joodsche kunstenaars, een film van ernst en vroolijkganisatie te Amsterdam-C., N. Heerengracht 61, Telefoon 49126.

1938

“The Palestine Post”, 21st October 1938, p. 10

THIS IS THE LAND

The first Palestinian film

Songs By H. KIPNIS

NEW EDITION

The vivid story of Palestine

During the past 50 years

"Palestine Post", 25 October 1938, p. 6

Jerusalem Cinema / A Palestine Film / Applicants for EMI

"This is the Land" running this week at the Edison is notable chiefly because it is the first full-length Hebrew talking film. It gives glimpses of many of the events which have made Palestine what it is today, agriculturally and industrially, socially and culturally. We see the first hewers of stone, sowers of grain, builders of houses, and the primitive settlements of the early pioneers. To those who have never had the opportunity to tour the country, this picture will be especially informative.

Many scenes are of historical interest, such as the arrival of Sir Herbert Samuel, the first High Commissioner, the opening ceremonies of the Hebrew University, during which Balfour visited Palestine, the creation if the Ruttenberg Electric Power Plant, and the Purim festival in Tel Aviv. Made in 1935 by Aga Film Productions, it covers the preceding fifty years. 

It is realistic, but hardly an artistic film. Everyone shouts and sings in a loud voice, and there is no story and but little continuity. Palestine's film epic is still remains to be produced.  G.H.

1939

"The Palestine Post", 20 February 1939, p. 2

In addition to the feature film "Kidnapped" the cinema Allenby, Tel Aviv, is presenting this week Lea Deganit on the screen, filmed by B. Agadati.

"דבר", 23 בפברואר 1939, ע' 4

אגא פילם / לאחר הפסקה ממושכת הציג "אגא פילם" (ב. אגדתי) בקולנוע "אלנבי" סרט קונצרטי קצר. לאה דגנית שרה בלוית התזמורת הקאמרית מהתזמורת הארצישראלית שני שירים: "שיר הערש" של טשרניחובסקי ו"הורה של העמק" לאליעז. מוסיקה לשירים חוברה על ידי הקומפוזיטור לאברי. קולה של דגנית יש לו אותו גוון כהה ההולם את השירים בעלי יסוד מלודרמטי-אופייני, הקרוב למלודקלמציה. לכן היא מצליחה יותר ב"הורה של עמק" מאשר ב"שיר הערש" הדורש מזמרת לירית. ראוי לציין את ניקיון הביצוע: צלילות טובה של הצילום, של הקול, של כלי הנגינה המלווים. הסגולות הטכניות הללו אינן שכיחות אצלנו ביותר. מבחינה זו, דומני, אין הניסיון הזה נופל מהסוג הזה שבתוצרת חוץ. וודאי שהסוג הקונצרטי הוא מוגבל באפשרויות. חשוב שההכשרה הטכנית והטעם הטוב של אגדתי – מחלוצי הראינוע העברי – יושקעו בחומר ראינועי רחב סיכויים יותר. תעשיית הראינוע הצעירה שלנו אינה עשירה בכוחות מוכשרים ובעלי טעם אמנותי, ומן הצורך לשמור עליהם ולסייע להתפתחותם.

"המשקיף" 24 בפברואר 1939, ע' 6

קולנוע מוגרבי [...] יומן פוקס ולאה דגנית על הבד – אגא פילם.

"The Palestine Post" 24 February, p. 10 / 3 March 1939, p. 2

Mograbi cinema, Tel Aviv […] newsreel: Lea Deganith filmed by Agadati.

"המשקיף", עשירי במרץ 1939, ע' 7

"אורה", חיפה [...] בתור הוספה לתכנית ההפתעה העברית הא"י הגדולה, לאה דגנית על הבד ע"י אגא פילם [...].

"Nieuw Israelietisch weekblad" (ND). 10.03.1939, p. 3

MUZIEK-LYCEUM // ZONDAGAVOND 26 MAART 1939 // brengen wij U de meest imponeerende en sprekende Hebreeuwsche film over // PALESTINA (Zoth Haärets) Dit zeldzaam mooie filmwerk toont U, in heerlijk enthousiaste, maar zeker niet minder moeilijke momenten, den grooten opbouw, vanaf de aankomst der eerste pioniers, tot op heden.

מודעה להצגת הסרט "זאת היא הארץ", באמסטרדם.

"המשקיף", 31 במרץ 1939, ע' 8

קולנוע "כיכר דיזנגוף" פותח שעריו [...] יומן עברי חדש [...] ראוי לציין, כי הנהלת הקולנוע עשתה מאמץ לתת, נוסף על הסרט, גם יומן עברי של "אגא פילם", המצטיין ביופי צילומיו ובסידורו האמנותי.

“The Palestine Post”, 31 March 1939, p. 12

TEL AVIV, Thursday. – A special showing of Walt Disney’s “Snow White and the Seven Dwarfs” before an invited audience tonight marked the opening of the town’s newest picture house, “Cinema Kikar Dizengoff”[32] […] A new local news reel produced by B. Agadati precedes the feature film.

"המשקיף", 17 באפריל 1939, ע' 3

סרטים / היומן "אגא" פילם

ראוי הוא, ברוך אגדתי, שיגידו שבחו בפניו. עוד לא ראינו סרט עברי ולא יומן עברי באיכות כזאת. אומנם תולדות הפילם העברי אינו מתחיל רק מאתמול, יש לנו כבר לציין כמה וכמה הישגים – במובן הארצי שלנו – וגם אגדתי הנציח את שמו עד עכשיו, אבל סרט כזה וצילומים כאלה עדיין לא ראינו עד היום. גישתו של אגדתי לתצלום היא גישת-אמן בעל חוויה נפשית. הוא רוצה למסור למסתכל את רגשות לבו, את מחשבותיו – ע"י תמונות מספר, על ידי אפקטים מוצלחים קצרים – אבל קולעים. לכן אין היומן שלו מקרה רגיל, יום-יומי. לכן שופעת כל תמונה יצירה. ויש להצטער על האפשרויות המוגבלות שיש לאגדתי לפעולתו. הרפורטז'ה שלו "האביב" שופעת חיים. אנו מרגישים את האביב הבא, בלבלוב העצים, בקול הציפורים בשדות, בהמיית המים באגם ובים, משמי ארץ-ישראל התכולים והטהורים. כל שאר התצלומים אינם נופלים באיכותם, כולם בהירים ויפים ומושכים את לב כל אחד. ואין להתפלא כלל וכלל, אם הקהל פורץ במחיאות-כפיים באמצע כל קטע וקטע. יש רק להצטער, שרק בקולנוע "כיכר דיזנגוף" מציגים את היומן הזה. בכל בית-קולנוע בעיר ובכל הארץ צריך להופיע היומן. כל אחד מן היישוב צריך לראותו. ולא רק כל אחד ביישוב. כדאי הוא היומן (הנמשך למעלה מ-15 רגעים שיראוהו גם לחו"ל. יראו אחינו שם יומן טוב ומשוכלל, תמונות מרחיבות-עין, יראו את ארצנו ביופייה, בבניינה, בפריחתה – כפי שראה אותה אגדתי. ליבם של אחינו שם, בגולה, ירחב וישמח בימים קודרים אלה. יש לתת לאגדתי את העזרה המקסימאלית, בכדי שיבצע את עבודותיו הרבות. כי אגדתי הוא נסיך הפילם העברי!   מ.ג.

"הבקר", 8 במאי 1939, ע' 4

מה פשר הדבר? / לפני שבועות מספר הודיעה כל העיתונות הארצישראלית: "בקולנוע כיכר דיזנגוף הוצג יומן ארצישראלי משוכלל! יחי אגדתי! / והנה עברו שבועיים ושלושה – היומן של אגדתי אינו מופיע על הבד בשום קולנוע בתל-אביב. / כשפניתי לאגדתי ושאלתיו לפשר הדבר, ענה בבת-צחוק עצובה: / "לי אסור לדבר..." / מי אפוא יענה על השאלה? או שמא צודקים המקטרגים על ארץ-ישראל האומרים כי קבר היא לכל כישרון מקורי?...

1944

"הצופה", 31/29 באוגוסט 1944, ע' 4

הצגה לעיתונאים "זאת היא הארץ". ביום א', 3 בספטמבר, בשעה 11.15 לפנה"צ בקולנוע "עדן" תל-אביב "זאת היא הארץ", פרי יצירתו של ברוך אגדתי בעיבוד חדש. ההזמנות לחברי האגודה רק היום ומחר,  בשעות 1-9 לפנה"צ.

"הבקר", חמישי בספטמבר 1944, ע' 4

עיר ויושביה / ברוך אגדתי הראה שוב את סרטו "זאת היא הארץ", שצילם לפני כעשר שנים. על כן, הנוסח שהראה לקהל מוזמנים בהצגה מיוחדת בקולנוע "עדן", מחודש הוא והסצנריו מעובד שוב. / לפני ישב אדם בעל טעם רב ואחד מוותיקי תל-אביב. באמצע ההצגה פנה אלי: 'ראיתי את הסרט לפני עשר שנים, ואז לא עשה עלי רושם, אני מוכרח להודות, אבל עכשיו אני מתרגש'. / לא ראיתי את הסרט בנוסחו הראשון. אך רגע לפני שפנה אלי שכני, חשבתי לפתע מחשבה מוזרה: אילו ראיתי את "זאת היא הארץ" לפני עשר שנים לא היה מוצא חן בעיני, ועכשיו אני מתרגש... / מה קרה כאן? – אינני יודע, בוודאי לא הסידור החדש של התמונות השפיע, כי הרי את הקודם לא הכרתי. אין זאת שחל איזה שינוי ביחסו של הצופה אל הסרט העברי בכלל. תמונות אלו של חולות, רחובות צרים ותנועה קדחתנית אינן יותר בשבילנו צילומים ארעיים של חיי יום-יום. הן הפכו גם בשבילנו, ולא רק בשביל הצופה בחוץ-לארץ, להיסטוריה. קשה לראות כיום בלי התרגשות ידועה את העגלות, העוברות לאיטן ברחוב הרצל. וכמה אהבה יש בקולו של ב. לונדון הפונה לשיח יבש: "עוד תפרח, עוד תפרח!". / ואילו מה שמדבר אל הלב ביותר, למרות סצנריו קלוש למדי, היא האהבה שבה נעשה הסרט. כל צילום נעשה באהבה אבהית. כל מלה אמורה בחיבה וברטט שבלב. דברים אלה עוברים מלב ללב, הצופה מרגיש אותם. / עשר שנים עברו מאז צילם אגדתי את "זאת היא הארץ", והצופה ישאל: היכן ההמשך? מה עשה אגדתי במשך עשר שנים אלה? / הוא ניסה לעשות הרבה. תכניות רחבות היו לו. היו לו גם מכונות מצוינות, אולי הטובות ביותר במזרח התיכון. יש לאגדתי עין חדה ליפי הטבע וטעם מעודן. לא היה לו כסף כדי להמשיך במפעלו. לא הייתה לו עזרה מצד אלה שיכלו לעשות משהו למען הסרט הארצישראלי. בתי הקולנוע סרבו להציג את היומנים שהציע להם. במסדרוני רחביה לא הייתה לו "פרוטקציה" והמכונות נמכרו מצרימה. / כבר ציטטתי עשרות פעמים את דבריו של אותו מלומד שאמר כי הגאון הגדול ביותר של הרנסנס האיטלקי היה לא מיכל אנג'לו דווקא, אלא האפיפיור יוליוס השני, שידע כי לידיו של מיכל אנג'לו צריך היה למסור את בניין סט. פטרוס. ברחביה, כמובן, אין איש יכול לעזור לברוך אגדתי. משום שאיש מאנשי רחביה אינו מבקר בקולנוע ואינו אוהב קולנוע, וממילא לא יכול לשפוט מי ראוי לתמיכה ומי לא. וכך יצא שבתקופת המלחמה, בה נחרץ גורל היהדות לעשרות ואולי למאות שנה, העמדה הציונית נעדרה לחלוטין במערכת הקולנוע. בשעה שכל האומות הלוחמות השתדלו כל אחת לפי מיטב כוחותיה, להסביר לצופה לשם מה היא נלחמת ומה היא רוצה להשיג, בשעה שמאות סרטי-תיאור והסברה נפוצו בעולם החופשי כולו,- תל-אביב וירושלים לא יכלו להראות למיליוני הצופים היהודים והבלתי-יהודים אלא את מה שחושבות על המלחמה אנגליה, אמריקה ורוסיה. / אגדתי מתכוון לשלוח את סרטו לחוץ-לארץ. וודאי, יהודי הגולה ישמחו להציץ הצצה חטופה בחיי אחיהם בארץ-ישראל. ברם, ראשית-כל הייתי מראה את "זאת היא הארץ" ליהודי הגולה אשר בתוכנו, לאלה, העושים מאמצים גדולים כדי להרגיש את עצמם כ"פליטים". דווקא אלה הקוראים הנולדים בתל-אביב "פטר", "יאן" וכיוצא בשמות כאלה. נחום לוין עושה חשבון ב"עם וספר" כי "חמישים אחוז מבוגרי יישובנו אינם שומעים את לשוננו". חמישים אחוז אלה אינם יודעים, בוודאי, לא על הגנת תל-חי ולא על ייבוש ביצות קאבארה. הם מדברים על "נבלוס" ולא על שכם, וב"ירוזלם" מכירים הם רק את השוק הערבי ואת מלון המלך דוד. / מה שמעניין את יהודי הגולה - מדוע לא יעניין את ה"פליטים" המסכנים שלנו? ש. שריה

 

עוד, ראו, על הסרט הצבעוני "תל-אביב" של אגדתי, ועל הצגה חוזרת של "זאת היא הארץ"

"דבר", 13 בינואר 1950, ע' 6 (סרט צבעוני של אגדתי על תל-אביב)

"דבר", 20 בינואר 1950, ע' 27

"דבר", 3 במרץ 1950, ע' 7 (ויהי בימי העדלאידע)


הערות

[1] ברוך אגדתי (1985-1895) –  אמן רב-תחומי, רקדן מיוצרי המחול הארץ-ישראלי, צייר מחונן ויוצר קולנוע, מאבות הסרט העברי בארץ, אסטטיקן שפעל להכניס את המימד האמנותי לסרט הארץ-ישראלי.

[2] אהרון סוטקר (1967-1893) – צלם תמונות נחות ונעות ו"צנזורות" בתל-אביב. ראו: יוסף הלחמי, בספר "ויהי מה", 1995, ע' 63-61, הוצאת "ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג" שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

[3] על הסרט, ראו: אתר "בית הסרט העברי", המאמר "ויהי בימי".

[4] מלצ'ט Melchett, משפחת אצולה יהודית-בריטית, תומכת ציונות.

[5] ירוחם ורדימון (1968-1897), מהנדס חשמל, ממקימי ענף בתי הקולנוע בארץ, איש ה"הגנה", עסקן ציבורי, איש ספר ותרבות.

[6] שרה אהרונסון (1917-1890) – בת זיכרון-יעקב, פעילה בקבוצת "נילי", נתפסה ואיבדה עצמה לדעת.

[7] בוריס (זלמן-דוב) שץ (1866-1932) – פסל, צייר, מורה וסופר, מייסד "בצלאל" ואבי האמנות היהודית החדשה ותעשייתה בארץ-ישראל. מראשוני החולמים על תעשיית סרטי עלילה אמנותיים בארץ, כתב כמה תסריטים לסרטי עלילה.

[8] נחום טוביה סוקולוב (1936-1859) – עיתונאי, עורך, פובליציסט, נואם וסופר בעל שם, מיוצרי העיתונות העברית, מנהיג ציוני חשוב, נשיא להסתדרות הציונית.

[9] "אגא-פילם" – חברת הסרטים של האחים ברוך ויצחק אגדתי.

[10] מקור: "בכל זאת יש בה משהו", עורך: אליהו הכהן, הוצאת "דביר", ירושלים-תל-אביב, ע' 87-86. כתב נתן אלתרמן לעדלאידע של שנת תרצ"ד [ראשון במרץ 1934]

[11] ככל הנראה זו טעות סופר, באמת היה אגדתי גבה קומה, קרוב למטר ותשעים... הכרתי את אחיו יצחק וגם הוא היה רם-קומה.

[12] שמעון סאמט (1998-1904) – עיתונאי ועורך, פובליציסט וסופר, כתב ספורט ושדרן רדיו, פעיל באיגוד העיתונאים, איש ציבור.

[13] ישראל רוקח (1959-1896) – מהנדס חשמל, איש ציבור, עיתונאי, מדינאי, ראש עירית ת"א (1952-1936), שר פנים בישראל.

[14] ראובן רובין (1974-1893) – צייר ידוע, איש ציבור ודיפלומט, חתן פרס ישראל 1973.

[15] דב חביב לובמן (1951-1864) – חלוץ, בן למשפחת חקלאים יהודים מרוסיה, כורם, מבוני ראשון-לציון ששימש בה כמה פעמים כראש הרשות ובתפקידי ציבור שונים, איש ספר וחזון.

[16] מרדכי זעירא (1968-1905) מלחין ידוע, שיריו מושרים הרבה עד היום.

[17] עמנואל הרוסי (1979-1903) – חלוץ, סופר, משורר, פזמונאי, בלשן ומתרגם, עסקן ציוני וציבורי. מחלוצי כתיבת שירים לסרטים בארץ.

[18] אגב – ר"ת של אגדתי ברוך, שבעצמו כתב את שיר ההלל לסרטו.

[19] י. מ. אפר – שם עט של יחזקאל משה ניימן (1950-1893) – עיתונאי בעברית ויידיש, עורך, סופר, מבקר אמנות, בקי באמנות הקולנוע שנטל חלק בהסרטות שונות.

[20] "עטלף" [= עי"ן] – שם עט של עזרא זוסמן (1973-1900) – משורר, מתרגם, עיתונאי, מבקר אמנות.

[21] "פלשתין" (1948-1911) – עיתון ערבי בבעלות נוצרית, בפירוש לא "חובב-ציון".

[22] אבשלום גיסין (1921-1896) – בן איכר מפ"ת, בוגר האקדמיה הצבאית התורכית וקצין, במאורעות תרפ"א פיקד על הגנת פ"ת נגד הערבים ונפל בקרב.

[23] Erich Brock, קולנוען יהודי יוצא גרמניה, בימאי, תסריטאי, מפיק, עורך סרטים, מלחין ומחבר שירים, בארץ פעל במסגרת חברת "תקופה", יצר סרטים לגופים ציבוריים ופרטיים שונים, לפי "ספר האמנות והאמנים בארץ-ישראל"; Fritz Bauer Institute (Germany).

[24] שלמה רייכנשטיין (1942-1902) – חלוץ, חבר קיבוץ עין-חרוד, סופר ופובליציסט.

[25] אריה נבון (1996-1909) – צייר, תפאורן, מאייר וקריקטוריסט נודע, מורה לאמנות, זכה בפרסים שונים על עבודתו בארץ ובעולם, חתן פרס ישראל 1996.

[26] Paul Dessau (1979-1894) – יהודי יליד גרמניה. מוסיקאי, מלחין סרטים פורה, מנצח.

[27] Edmund Meisel  (1930-1894) – מלחין ממוצא אוסטרי, התמחה במוסיקה לסרטים ונחשב לחלוץ ומחדש חשוב בענף זה, בין יצירותיו הידועות: מוסיקה ל"הסיירת פוטיומקין".

[28] דניאל סמבורסקי (1977-1909) – מלחין, מנצח, מעבד ומורה. רבים מלחניו מושרים עד היום.

[29] עליזה יעקב-לוינזון (Alice Jacob-Loewenson, 1967-1895) – מוסיקאית שהתמחתה במוסיקה מודרנית עם מחקר וטיפוח המוסיקה היהודית המסורתית יחד, מלחינה, פסנתרנית מצטיינת, מרצה ומחנכת, עורכת מדור המוסיקה ב"יודישע רונדשאו", כתבה מאמרים וספרות מקצועיים.

[30] מאיר גרוסמן (1964-1888) – עסקן ומדינאי יהודי-ציוני, עורך ועיתונאי נחשב ופורה.

[31] "לני" ריפנשטאל (2003-1902) – שחקנית, במאית וצלמת סרטים, מהבולטות בין בימאיות בקולנוע, מיוצרי הסוגה של "סרטי הרים", סרטי תעודה שיצרה על אירועים של המפלגה הנאצית (כמו "ניצחון הרצון") העמידו אותה בשורה הראשונה של אמני הסרט הדוקומנטרי, נאצית נלהבת שהעמידה את כישרונה העצום לשירות מלכות הרשע של הרייך השלישי.

[32] לימים "קולנוע אסתר", בכיכר "צינה דיזנגוף".