בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
מערכת "בית הסרט העברי" מפרסמת ילקוט ראשון משלה, בסדרה של מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי, פרק השנים: 1931-1929. ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין 1897 ל-1947, יופיעו בהמשך. חומר רב, שאינו מופיע כאן, עדיין טמון בארכיונים, ספרי זיכרונות, אוספים פרטיים, תכתובת משפחתית, עיתונות ועוד. אנו פונים לכל מי שמחקר הסרט העברי בארץ-ישראל יקר לו וברשותו דבר שלא הופיע כאן, שיואיל בטובו לשלוח אותו למערכת ואנו נדאג לשבצו בילקוט המתאים.
ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי לשנים 1931-1929, ליקט, העיר, ההדיר וערך: יוסף הלחמי. מהדורה ראשונה, תש"ע 2010, כל הזכויות שמורות © 2010.
"דבר", ראשון בפברואר 1929, ע' 1
ג'נבה. 31. בנוכחות פקידי חבר הלאומים[3] ובאי כוח עיתוני חוץ-לארץ הוצג כאן הפילם הא"י החדש (של קהי"ס והקה"ק). ההצגה סודרה ע"י בא-כוח ההסתדרות הציונית בג'נבה, ד"ר א. יעקבסון.[4] מראות היישוב העברי ומחזות העבודה והבניין עשו רושם כביר על המוזמנים.
"דואר היום", 20 בפברואר 1929, ע' 3
באניות המהירות של "לויד טריסטינו"[5] העוברות בקווים טרייסט-אלכסנדריה, טרייסט-קושטא וטרייסט-הודו הוצגו לפני זמן רב חלקים של הסרט הארץ-ישראלי הקודם של קרן היסוד. הצגת הסרט עוררה התעניינות רבה בין הנוסעים. כעת תציג הנהלת ה"לויד טריסטינו" גם את הסרט החדש של הקרנות הציוניות "האביב בארץ-ישראל"[6] באותן אניות העוברות בים התיכון.
"דבר", 22 בפברואר 1929, ע' 1
[...] אחרי חלוקת הפרסים הראשונים הוצג סרט ראינוע – ממראות הפרדסנות, שחובר ע"י חברת סרטי הלימוד הבריטית. מוצגת רק העבודה הפרימיטיבית בשיטה הערבית. ניתן בסרט רק קטע בלתי ניכר של השתתפות יהודים בסבלות ובאריזה.
"דבר", 28 בפברואר 1929, ע' 1
"דואר היום", ראשון במרץ 1929, ע' 4
מתוך מכתב שנתקבל בתל-אביב מאת אקס-מלכת-תל-אביב, ציפורה צברי, נודעים פרטים מעניינים על חייה של "המלכה" לשעבר. היא נמצאת עתה בפראג ולומדת בקינו-סטודיה, אשר מכינה בשביל תלמידתה התל-אביבית דרמה מיוחדת בשם: "האושר והיפוכו", כשתוצג הדרמה מובטחת ל"מלכה" משכורת הגונה. בינתיים לומדת הגב' צברי להחליק על הקרח במחליקיים ומבלה את זמנה בנעימים.[7]
"דבר", חמישי במרץ 1929, ע' 3
(קטע ממאמר ביקורת של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', על "שמחת פורים")
והכיעור שבאסתר המלכה מציגים לראווה בעיר העברית הראשונה, תל-אביב, בכל שנה ושנה. יש נשף מסורתי – אוי ואבוי למסורת זו – ובה בוחרים איזו תימנית תמימה, ציפורה צברי או אחרת, מעמידים אותה לעיני בוחנים הבקיאים במסכת "סוטה", מסירים מעליה את עטרת הצניעות, המקשטת את בנות אברהם אבינו ומכריזים עליה: הנה אסתר המלכה. ובפרסום כזה עוברת עתה התימנית בכל רחבי אירופה ומכינים ממנה פילמים, המעידים על העם העתיק שסר מדרך המסורת האמיתית, דרך המוסר והצניעות.
"דבר", 11 במרץ 1929, ע' 2
[...] אחרי סגירת האסיפה הוצג לפני הנאספים הפילם החדש של קרן היסוד והקרן הקיימת, "אביב בארץ-ישראל", אשר עורר עניין רב.
"הד החינוך", 13 במרץ 1929, ע' 220
מתוך פרטי-כל של הכינוס השני של מורי ארץ-ישראל למען הקרן הקיימת: יחיאל האלפרין,[8] ממחלקת הנוער ובתי הספר שליד הלשכה המרכזית של הקרן הקיימת (11-10 בדצמבר 1928):קינמטוגרף ביתי: עסוקים אנו כעת בהכנת פילמים מיוחדים מחיי הארץ בשביל בתי הספר העבריים בגולה. בשורה הראשונה נכין פילמים מחיי הילדים, התלמידים והתלמידות בבתי הספר החקלאיים בארץ: בכפר ילדים, בכפר הנוער במקווה-ישראל, במאיר שפיה ובבית הספר לצעירות שבנהלל. הסרטים יהיו צרים ומכוונים לאפרט של "פטה-בייבי".[9]
"הארץ", 27 במרץ 1929, ע' 1
לפני ימים אחדים הגיע לארץ ה' באקסטר, שבא מטעם החברה האנגלית "סרטים חינוכיים", להכין סרט גדול מחיי ארץ-ישראל העתיקה והחדשה. אורך הסרט יהיה כשבעה או שמונה אלפים רגל. ה' באקסטר יצא לתל-אביב לצלם את חגיגות פורים כחלק מן הסרט שלו.
"דבר", 5 באפריל 1929, ע' 5
מנהל ניקיון של העיריה [בתל-אביב] קבע ברחובות הראשיים פחים מיוחדים מחוברים לעמודי הטלפון והחשמל, לזרוק שמה ניירות וקליפות. במשך חודש שלם יינתן מעל בד בתי הראינוע סרט-בקשה לקהל להימנע מהשלכת קליפות ונייר על המדרכות ועל רצפת הרחובות.
"הארץ", שביעי באפריל 1929, ע' 1
ידיעה מלונדון. ה' אמרי[10] מינה ועד שתפקידו לדאוג להשבחת אספקתם של הסרטים לראינוע ולסידור הצנזורה על הסרטים במושבות, ארצות החסות והמנדט. צריך לדון: 1. על האפשרות להשתמש בראינוע כמכשיר לחינוך. 2. על האפשרות להשפיע בכל מקום שישתמשו יותר בסרטים בריטיים, כי הדבר רצוי מטעמים פוליטיים וכלכליים.
"דבר", 23 באפריל 1929, ע' 4
שני באי כוח חברת צילומי השמענוע "פרמונט" השוהים בארץ ממשיכים לצלם מאורעות וחגיגות שונים בארץ. היום יצלמו בת"א מחזות מפתיחת הלימודים בבתי הספר והתכנסות התלמידים אחרי חופש הפסח.
"דבר", שמיני במאי 1929, ע' 2
ב-16 באפריל סודר בבריסל נשף לכבוד העליה השניה [...] בנשף הוצג גם הפילם של א"י העובדת "שירת העבודה".[11]
"דבר", 19 במאי 1929, ע' 4
הערב ב-9 בבית העם נשף לטובת המשחקת התימניה ברכה צפירה היוצאת לחו"ל להשתלם במשחק, ובייחוד בפילם.[12] ברכה צפירה היא התימנית השלישית היוצאת למטרה זו לחו"ל, ואחריה יש עוד מועמדות. בעיר הפילם הוליווד שבאמריקה עובדים שני צעירים ארץ-ישראליים בתפקידים ממדרגות נמוכות. צלם צעיר מת"א, ז. בריל, עובד בהצטיינות בפריס בצילום באחת החברות הגדולות לראינוע.
"דבר", 11 ביוני 1929, ע' 3
(קטע מנאום של לייב יפה,[13] במסיבת עיתונאים).
עלינו למצוא לקהי"ס את הדרך לכל שדרות העם, בכל בית עברי, לקהילה, לבית הספר ולכל מוסד ציבורי. עלינו להרחיב את תעמולתנו בכתב ע"י ספרים וחוברות אשר יראו ויאירו את פעולתנו וכיבושנו בארץ, ע"י פילמים שיבליטו את מה שנוצר בארץ ומה שמתהווה בה.
"דבר", 24 בנובמבר 1929, ע' 4
בשבוע שעבר ביקרו בארץ שליחי חברת סרטי השמענוע[14] "פוקס" לשם הכנת צילומים מחיי א"י. כפי שמוסרים צילמו בירושלים רק מקומות ומוסדות מוסלמיים ונוצריים, אגב באוריו של מורה דרך ערבי.
אצ"מ, KKL-5/4806 (סקירת היעילות של הצגת סרטי תעמולה ציוניים בגולה). בלא-תאריך: כנראה, מסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 למאה ה-20
אמסטרדם - לא יכלו להשתמש בפילם מכיוון ששם רק פילמים טובים יכולים לבוא בחשבון וכל פילם דילטנטי [חובבני, שטחי] לא יצלח.
ציריך – מאוכזבים. גרוע מאוד. לא יכולים להשתמש בו. מבקשים לקחת אותו בחזרה. כדאי להנהיג פילמים קטנים, אבל טובים (אקטואליים) ופעילים. אצל פילמים גדולים צריך לבחור בתוכן רב-הפעולה ומעניין.
זגרב – הפילם היה רע מאוד. פילם משוכלל במובן הטכני יכול להועיל ונחוצות הרבה העתקות בשביל כל ארץ. דרוש שיהיה קשר בפעולה וגם אחדות המקום, היינו שיראה רק מוסד או מקום אחד. הוא הדין בפילם גדול.
בוקרסט – אם לפילם לא הייתה הצלחה יש לייחס זה לאופיו שלא יכול היה לעניין את הקהל. נחוץ לערבב את המועיל עם הנעים. צריך פילם בעל-פעולה.
לבוב – אין לקוות להצלחה, לא מגדולים ולא מקטנים. באחרון נכנסו תמונות שהיו כבר בפילמים הקודמים.
בסרביה – השתמשו בהצלחה בפילם במיטינג [מפגש, אספת-עם] שערכו, אולם אין להכניס תמונות מהפילמים הקודמים ונחוץ לשכללו שיהיה לו תוכן דרמטי ולא רק מראות מא"י גרידא. יש חשיבות לפילמים קצרים, אבל גם את הגדולים אין להזניח.
ליטא – פילם קצר לא הזמינו ולגדול יש ערך רק כשהוא פילם דרמטי.
מילנו – יש קושיים רבים בהשגת הרישיון וע"כ לא כדאי לטפל בקצרים. אולם גם פילם גדול לא יכול להביא הרבה תועלת, בכל זאת מבקשים להכין להם פילם גדול לסוף יוני בכדי שיוכלו להשיג רישיון אשר ייצא לראש-השנה.
טרנסילבניה – פילם קצר עשה רושם טוב. פילם גדול דרמטי יהיה מועיל.
בוקובינה - פילם קצר מועיל מאוד אם הוא טוב במובן הטכני. פילם גדול צריך להיות עם תוכן דרמטי.
אצ"מ, KKL-5/3484. 21 בינואר 1930.
בהתחשב עם הערך הגדול של פילם-אינדוסטריה בשביל התפתחותה האקונומית של ארץ-ישראל ומתוך רצון להתחיל בפעולה מעשית בעניין זה, קבוצה איניציאטיבית [יוזמת] קוראת בזה לכל המתעניינים בפרובלמה זו או קרובים לה, יחידים ומוסדות, להתייעצות כדי לקבוע את דרכי הפעולה הדרושות. ההתייעצות תתקיים בשבת, 25 בינואר 1930, בשעה עשר בבוקר, באולם המועדון של "גדוד מגיני השפה", ת"א, רחוב אחד העם 13. [תוספת בכתב יד] לכבוד הנהלת קרן היסוד, ירושלים, א.נ. נשמח מאוד אם תואילו לשלוח את בא כוחכם להתייעצות.
קבוצה איניציאטיבית. בשם הקבוצה [חתימה לא-מזוהה], ד"ר ד. ויסמן, עו"ד.[15]
"דבר", 23 בינואר 1930, ע' 4
קבוצה איניציאטיבית קוראת לכל המתעניינים בשאלת תעשיית הפילם בא"י, יחידים ומוסדות, להתייעצות על דרכי הפעולה. ההתייעצות בשבת ב-10 לפנה"צ, באולם המועדון של גדוד מגיני השפה, ת"א, רחוב אחד העם 13.
"הארץ", 26 בינואר 1930, ע' 2
ביום הרביעי, כ"ב בטבת [22 בינואר 1930], ערכה הקינו-סטודיה "אריאל פילם" (שקודם נשאה את השם "מולדת") צילומי סרט מחיי הארץ, שייצא לאוויר העולם בעוד חודשים אחדים. עם עלות השחר באו למקווה ישראל הצלמים ובעזרתם המסורה של תלמידי המקום ופועליו הכשירו את המקומות הנהדרים של הטבע בהתאם לקטעים מתוכן הסרט, שצולמו באותו יום. בשעה שמונה באו הרז'יסור והמשחקים ומיד החלה עבודה רתחנית: הועמדו התפאורות, שהוכנו עוד יום לפני זה, המשחקים מאופרים ומלובשים בהתאם לתפקידיהם, הצלמים עומדים מוכנים ומזומנים על יד הצלמוניות. מסביב רעש, שיחות, צחוק. לתושבי מקווה היה זה יום חג. במעגל של שמונים או מאה איש עומדים הם מאחורי המכונות ומביעים את התלהבותם בקול רם. אך הנה מרים הרז'יסור את ידו ובין רגע השתרר השקט. מבטי הצלמים והמשחקים נשואות אל היד המורמה. בעין בוחנת עובר הרז'יסור בפעם האחרונה על הכול והנה נזרקות מפיו המלים: "להתכונן... להקשיב"... ופתאום תנופת יד חזקה למטה וצעקה: "התחלנו!" פולחת את האוויר. כאילו בתנועת מקל-קסמים הכול מתחיל לפעול. המשחקים, שעד עכשיו היו דומים לבובות עץ, מתחילים להתנועע, להביע דבר-מה. התפאורה, שעוד רגע לפני זה הייתה מתה מתחילה לזוז. הצלמים מתחילים "לסובב". כעבור רגעים אחדים והנה שוב מתרוממת היד ושוב צעקה: "הפסקנו!". הצלמים שואפים רוח, והמשחקים, שזה רק עכשיו התרגשו, רצו דבר-מה וסבלו, מפסיקים את המשחק. וכך בצילומים ובהפסקות עובר הזמן עד הצהריים. הפסקה גדולה... המנהל הראשי של מקווה מזמין את כולם לאכול. לאחר הארוחה, חוזרים לעבודה. עם חילופי התפאורות והמקומות שוב מתרוממת ויורדת היד. הזמן קרוב לארבע, מורגשת עייפות בפני המשחקים, ורק בארבע וחצי מפסיקים את הצילומים. הסרט עדיין לא נגמר, רובו ייעשה במקווה, הקינו-סטודיה תשוב לכאן. א.ס-ן
אצ"מ, KKL-5/3484. 30 בינואר 1930.
לכבוד הקרן הקיימת הלשכה הראשית, ירושלים,
א.נ., בטח נודע לכ' שביום 25/1 התקיימה בת"א התייעצות של האנשים המתעניינים בשאלת תעשיית פילם בא"י ובהתייעצות זו נבחר ועד שעליו לכוון את הפעולה בנדון זה. בישיבה הראשונה של הועד הוחלט להזמין לישיבה הקרובה את המוסדות ואנשים עובדים במקצוע זה כדי לברר את מה שנעשה בארץ עד עכשיו ולקבוע את הצעדים הקרובים של העבודה הזאת. הישיבה הבאה נקבעה ליום ב' 3/2, ש.ז., בת"א, רחוב אלנבי 108, דירת הד"ר ויסמן, בשעה שבע בערב, ואנו מקוים שכב' לא יסרב להשתתף בה, שיהיה לנו רצוי מאוד.
בכבוד רב, בשם הועד: ד"ר ד. ויסמן, א. רימוני.
"דבר", שלישי בפברואר 1930, ע' 4
בשבת התקיימה התייעצות של מעוניינים בתעשיית הפילם בא"י, ביניהם באי כוח מוסדות, תיאטרונים וסטודיות לפילמים. בויכוחים השתתפו: ה"ה בורנשטיין, דניאל,[16] מ. הלוי ("אהל"),[17] ד"ר ד. ויסמן ועוד. הוברר שנעשו כבר בארץ אילו ניסיונות במקצוע זה. נבחר ועד זמני: המהנדס בורנשטיין, ד"ר ד. ויסמן, א. רימוני ור. מהודר.
"דבר", 24 בפברואר 1930, ע' 3
ט"ו בשבט בעמק [...] אחה"צ סודרה הצגת הראינוע לילדי העמק. בין הסרטים גם "נקום ובנינו" של הקה"ק.
"דבר", 26 בפברואר 1930, ע' 8
נוסדה חברה לתעשיות פילמים בשם "זוהר-פילם". על המעוניינים לפנות אל משרד החברה, רחוב שטיין 4.
"דבר", שלישי במרץ 1930, ע' 3
"זהר-פילם"
צעירות וצעירים,
שיש ברצונם להשתתף בפילם הא"י מתבקשים לפנות
בכתב למשרד החברה, דואר יפו, רח' שטיין 4.
במכתב יש לפרט את הגיל, המעמד וההשכלה, וכמו
כן לצרף אי אלו תמונות בפוזות שונות.
אצ"מ, KH4B/5165, שישי במרץ 1930
י. בן-דוב,[18] ירושלים, בית צילום אמנותי, הגדלת תמונות ופילם סינמטוגרפי
לכבוד הנהלת קרן היסוד והנהלת קרן הקיימת לישראל, ירושלים
א.נ.
הנני חושב לי לחובה לתת לפניכם סקירה כללית על עבודת התעמולה בפילם לטובת הרעיון הציוני במשך שתים-עשרה שנה שנעשה עד עכשיו כולו ורובו על ידי; לסוף שנת 1917, לפני שחרור ירושלים, רכשתי לי את מכונת הראינוע הראשונה בארץ-ישראל והידיעות הנחוצות לזה. פגשתי את המשחרר הגנרל אלנבי בשערי ירושלים.[19] זאת הייתה התמונה הראשונה לפילם הראשון שלי שהכינותי על פי האיניציאטיבה העצמית, תחת השם "יהודה המשוחררת"[20] – שומרון והגליל עוד טרם היו משוחררים. מתוכן הפילם: "הקומיסיה העברית הראשונה [ועד הצירים] בנשיאותו של הפרופסור חיים וייצמן ובנוכחותו של ג'יימס רוטשילד ליד הכותל המערבי; פגישת כבוד לאלנבי ע"י העדה העברית בירושלים, בשכונה העברית של הבוכרים; פרשת ההתנדבות לגדוד העברי הארץ-ישראלי; ירית אבן-הפינה של האוניברסיטה העברית - בזמן שהתותחים השמיעו עוד את קולם בחזית הקרובה – בנוכחותם של הגנרל אלנבי וב"כ ממשלות ההסכמה ועדות שונות בירושלים; ובצבעי הדגלים העבריים השונים לבתי הספר והעדות השונות למיניהם שהורמו בפעם הראשונה בגלוי בירושלים המשוחררת וכו'. נוסף לזה מראות מהחיים במושבות יהודה המשוחררת. ועד הצירים הראשון בארץ-ישראל האמריקאי לקח את הפילם ממני והעביר אותו עוד בימי המלחמה לאמריקה. מפני סכנת הדרכים אז הפילם לא יכול היה להגיע לאירופה ולאחרי זה שהשתמשו בו באמריקה בימים ההם, הפילם נאבד שם. בתור דוקומנט היסטורי חי יש לומר: "חבל על דאבדין".
הפילם השני שלי בשם "שיבת ציון"[21] נעשה גם כן על פי האיניציאטיבה העצמית ואחרי הצגתו של הפילם בקונגרס ה-12 בקרלסבד[22] רכשה אותו הקרן הקיימת – הפילם הראשון של הקרן הקיימת לישראל; הוא הכיל כבר מראות מכל ארץ-ישראל, מנחל מצרים עד נהר ליטניס בצפון; הגבולות שאנוכי הצבתי לארץ-ישראל; חיי המחנה של החלוצים הראשונים אשר עקרו הרים וסללו דרכים בגליל ובעמק; שארית הגדודים העבריים והמעבר שלהם משימוש בחרב אל עבודה באת ובמעדר; ההתלהבות הגדולה בהתנדבות העם לקרן הגאולה; כניסת הנציב הראשון ליהודה, היהודי, לארץ-ישראל, סיר הרברט סמואל, וכו'.
בפילם זה ראו הרבה כעין סימנים של אתחלתא דגאולה ועקבי המשיח; קיום הבטחות הנביאים וגרם להרבה דמעות גיל של עם המצפה לגאולה בכל רחבי הגולה. אנשי הקרן הקיימת העריכו אז את הפילם אחרי ההצגות בתור גורם עיקרי לשינוי היסודי בהכנסותיה של קרן הקיימת. אחרי הצלחה זו הזמינה קרן הקיימת פילם חדש ונתנו לי כבר הוראות וגם פבולה קלה מקשרת: "מעשה בתייר אמריקאי בארץ-ישראל",[23] שעובר את הארץ ורואה את כל משקי קרן הקיימת; התייר מצא גם בין החלוצים את קרובתו מרוסיה והתפעל מאוד ממה שראה, התרגש ממי שפגש והוציא שיק לקרן הקיימת והבטיח גם לשוב ולהתיישב כאן. הפילם הזה הצליח פחות מהפילם הראשון והסיבה היא – הגיבור בפילם, שהקהל נמשך תמיד אחריו ומעריך העיקר את גבורתו והקרבה עצמית, מה שכאן נגמר רק בהבטחה...
אני כשלעצמי לא מצאתי סיפוק נפשי בפילם הזה. החיים בארץ-ישראל באותו הזמן מלאים עבודה והמולה; העליה הולכת וגדלה; הבניין הולך ומתרחב, הן בעיר והן בכפר; הנציב היהודי מבקר בנקודות היישוב העברי וגם את היישוב הערבי, ובעצם הופעתו הוא מרים את כבוד היהודי וגאון יעקב; ומחנות מחנות של חלוצים וסתם עולי רגל בחגים ממלאים את רחובות ירושלים. בשדה נפגש ה"ביל"ו" עם החלוץ החדש, ואנוכי נותן לזה ביטוי בפילם החדש שלי בשם "בנים בונים".[24] קיבלתי מלונדון, מקרן היסוד, אישור על התכנית של הפילם הזה והוצאתי אותו לפועל בהבטחתו של מר רוזנבליט, בשם קרן היסוד, שנסחר בהצלחה רבה בכל העולם. מעניין לציין שבאותו הזמן, מר ברגר, מנהל קרן הקיימת, הוציא ג"כ פילם ע"י כוחות חוץ והיה נידון מלכתחילה לגניזה. אחרי הצלחתו הגדולה של הפילם שלי לקרן היסוד הזמינה קרן היסוד פילם שני בשם "הנוער בארץ-ישראל";[25] נתנו לי תכנית ומלאתי את התכנית לפי האפשרות והמציאות הארץ-ישראלית; בתי ספר; חגיגות; ספורט; הילד בעיר ובכפר וכדומה. בדרך כלל הנוער, והילד בפרט, הוא נושא טוב לפילם, תמיד עובר רענן, מעודד, מלבב; ואביב נצחי על כתפיו. במובן זה הפילם בערך הצליח. הפילם השישי הזמינה אצלי הסתדרות העבדים העבריים בארץ-ישראל, הביטוי היה הכוח והיצירה בעבודה. בארץ-ישראל קראו את הפילם בשם "ארץ-ישראל העובדת"; בחוץ-לארץ מציגים אותו בשם "שיר העבודה בארץ-ישראל", והתוכן מתאים לשמו. הסתדרות העובדים משתמשת בפילם בעת צורך, באירופה וגם באמריקה, בהצלחה.
הפילם השביעי, ושלישי של קרן היסוד, הוא האחרון המורכב מארבעה חלקים: "אביב בארץ-ישראל", "חגים ומועדים", "האשה העבריה" ו"תיור בארץ לאורך הירדן". לאחר שגמרתי את הפילם האחרון בתנאים היותר קשים לעבודה: צילומים בחודשי הקיץ היותר לוהטים, העבירו אותו לברלין לסידור [עריכה] ולהעתקה. בסידור טיפל רג'יסר גרמני ידוע. בהתחלה קיבל אותו בברלין בא כוח הקרן הקיימת בביקורת חריפה וכמעט בביטול. אחר כך בא כוח זה השתתף בסידור השמות ונתן גם את שמו על הפילם. אחרי זה שהכינו בברלין את ההעתקות וגם את הכתב בשפות שונות בתור תרגום של השפה הגרמנית שלחו אותו לארצות שונות ולאחרי זה שבאמריקה שינו את הסידור הגרמני וגם באנגליה החליפו את הכתובות האנגלו-גרמניות הציגו את הפילם בסיפוק. ולמרות זאת מישהו, בשם ברלין, ממשיך את הקטרוג על עבודת ארץ-ישראל, אם כי הגורם לאי-הסדר ואי-שביעות רצון בהתחלה באמריקה ובאנגליה היה רק ובעיקר הסידורים והשמות שנתנו באנגלית בגרמניה.
עוד פילם קצר לאחר המאורעות הקשים [1929] בשם "נקום ובנינו".[26] יש להודות שהתוכן בפילם הקצר הזה היה יותר מדי, באמת, קצר לדרישת השעה הגדולה והמציאות במובן זה היא אשמה. עוד פילם אחד קצר לוקלי בשם "כפר ילדים"[27] הוא, ביחס, טוב, ומצדיק את מטרתו.
כל פרשת עבודה זו שנעשתה על ידי במשך שתים-עשרה שנה דורשת הערכה נכונה וגם מסקנות ידועות, הן ביחס לאיש הפועל והן ביחס לעצם הפעולה: מתוך הניסיון ברב בעבר ומצב העניינים כיום, הנני מרשה לעצמי להוציא את המסקנות הבאות:
א. אנוכי הוא זה אשר זכיתי לניסיון הגדול הזה בשדה פעולה זו בתעמולה הציונית במשך 12 שנה, ומכיר את היתר ואת החסר, בס"ה הצלחתי. ניסיונות של אחרים בשדה זה: ניסיון גרמני ע"י הקה"ק וצרפתי ע"י קה"י מצרפת, מי שהצליח פחות ומי שלגמרי לא הצליח, ואם גם ביחס אלי ישנן דרישות בנקודות מספר, אפשר ע"י תנאים ידועים למלאותן. נגד זה, אנשים חדשים, בסביבה חדשה, הן במובן הפיזי והן במובן המוסרי, מוכרחים בראשונה לטעות והמטרה לעת עתה מהם והלאה.
ב. הפילם יכול להיות אמצעי תעמולה לקרנות, אבל הקרנות לא צריכות להיות אמצעי לניסיונות בפילם ולאקספרימנטים שונים.
ג. הקרנות לא יכולות ליצור פילמים גדולים לנשף שלם, כי זה תפקידן של פירמות גדולות אשר כל יצירה שלהן עולות בעשרות אלפים לירות ולכן הדרך היא: פילמים קולטוריים של 500 מטר, שהוא המקסימום של פילם קצר אשר יכול לעבור לפני הפילם הגדול. פילם כזה יכול לעלות בערך מ-200 עד 300 לא"י.
ד. רעיונות ומחשבות לפילמים צריכים לשאוב ממעיני הישועה שלנו בא"י, איפה שהמחשבה העברית מתרכזת ובה הפתרון.
ה. הקולטור-פילם התעמולתי הוא לא רק דבר משני ותכני גרידא, יש בו העיקר, מתוך הבעה נפשית בכל קו ותנועה. ובמובן זה אי אפשר להיות מן הצדיקים אשר זוכים ומלאכתם נעשית ע"י אחרים...
ואנוכי אשר עומד על משמרתי בפעולותי במשך כל השנים, על אף, זדון הנחשולים העוברים עלינו, מקווה להיות נאמן, פעיל ומועיל בתפקידי גם להבא ועליכם לחזקני בעמדתי זו.
בכבוד רב יעקב בן-דוב הערה: הנני מבקש להעביר העתקה לגרמנית לד"ר הנטקה.[28]
"דבר", 12 במרץ 1930, ע' 6
בולמוס של פילם. שלוש קבוצות עוסקות עכשיו בת"א בהכנות למפעלי פילמים. והנה נתקבלה הצעה של חברת פילם יהודית בפולין להתאחד עם אחת החברות המקומיות.
"דואר היום", 30 במרץ 1930, ע' 4
חברה אנגלית לתעשיית פילמים שלחה את באי כוחה לצלם בארץ תמונות מחייה והויה. הצלמים שהו כבר ימים מספר בגליל בלוית מר פלייזר והיום הם יבקרו בתל-אביב.
"דבר", 14 באפריל 1930, ע' 1
בכתבה על חגיגות "נבי מוסה", שהתנהלה תוך הסתה פרועה נגד היהודים, צוין כי: חברת פילם אנגלית צילמה במכונות שמענוע את התהלוכה על כל הרעש שלה.
"דבר", 16 באפריל 1930, ע' 4
"הארץ", 21 באפריל 1930, ע' 11
(הדרי הארץ במערכת התעמולה כלפי חוץ)
הפילם בא לעזרת מגדלי הדר בארץ-ישראל, יהודים וערבים, בתעמולה כלפי חו"ל והעיקר כלפי אנגליה. בסרט צבעוני (שאורכו כ-500 מטר וזמן הצגתו כ-20 רגע) ניסו להציג לראווה פרקי הווי ארצישראלי לפי שגרה "כמעט רשמית". היינו מנה גדושה של ניצוצי הווי ערבי, קצת תמונות ממקומות הקדושים לנוצרים והשאר הוקדש ליהודים. הקו הבולט הזה מעקם כמובן את המציאות הארצישראלית בטשטשו את מפעל הבניין הארצישראלי, אם כי אין אולי בזה כוונות רעות.
הסרט צולם בעונת פרי הדר שעברה בזמן המאורעות [1929] על ידי קבוצת אנגלים ובהשתתפות הפעילה של ה' פאטאלי מטעם חברת הפרסום "אהרון" בתל-אביב. חלק מתקציב הפרסום שברשות הועדה הממשלתית לפרסום פרי הדר הוצא גם השנה לייצור סרטים, לצורך הצגתם באנגליה ובארצות אירופה. כדי לשוות להדרי ארץ-ישראל אופי עממי ב-15 מקומות השיווק הוסרטו שני סרטים. האחד והוא העיקרי בשם "אביב בארץ-ישראל" שתוכנו כללי ועניין פרסום פרי הדר משולב בתוכו בצורה מושכת את הלב על מנת לעורר עניין המוני המסתכלים מבתי הקולנוע אליו. ואומנם סרט זה הוצג בלונדון בקולנוע מרכזי בהצלחה רבה. מסריטי הסרט התכוונו לצלם מראות ותמונות מהארץ בצבעים כדי להרהיב את עין המסתכל ביופי המקורי של הארץ, להתאימו למציאות היום-יומית ועם זה להבליט את פרי הארץ בפני שוק האימפורט הבריטי. ההסברה באנגלית, המלווה את הסרט הזה, מספרת במקוטעין על המוצג בנסותה לתת מושג מה ממהות התמונות. במוסיקה המלווה את הסרט גם מתכוונים להתאים התאמה מוסיקלית את המוצג בעיקר במנגינות מזרחיות. בכלל הייתה כאן המטרה העיקרית לא פרסום פרי הדר בלבד, אלא תעמולה של הדרי ארץ-ישראל על רקע הנוף הארצישראלי, וחבל שהיישוב העברי אינו בא כאן לידי ביטוי במידה המלאה. אלא שוועד הפרסום של פרי הדר המורכב מאנגלים, יהודים וערבים, פרדסנים וסוחרי פרי הארץ "התרוצץ" בקרבו במשיכה לכיוונים שונים.
כפי שמוסרים יש התעניינות בסרט זה לא רק באנגליה אלא גם בארצות הברית. למרות ששם אין עניין בפרי הדר א"י (קליפורניה מספיקה פרי זה במידה הדרושה), בכל זאת ביקשו משם לשלוח את הפילם כסרט אמנותי-כללי וכפרק מן ההווי הארצישראלי, שבו מתעניינים כעת מאוד בארצות הברית. הסרט הוצג אתמול בקולנוע "כיכר דיזנגוף" בתל-אביב ורבים הוזמנו לראותו. ש. ס.
"דואר היום", 23 באפריל 1930, ע' 4
העיריה פרסמה אתמול הודעה עירונית מיוחדת, המודיעה כי היום בשעה שלוש אחה"צ יסודר על מגרש המכבי כינוס כללי של כל אגודות הנוער בתל-אביב לשם צילומם ע"י מכונות השמענוע של חברת "פרמונט", שסרטיה ירוצו אחר כך בכל חלקי העולם. עירית תל-אביב פונה לכל נותני העבודה והמוסדות בבקשה לשחרר את עובדיהם, שהינם חברים באגודות "המכבי", "הפועל", "ברית טרומפלדור", "מכבי האש" והצופים, בשעה שתיים אחר הצהריים, למען לאפשר את השתתפותם בכינוס זה. חברי הסתדרויות הנוער נדרשים להשתתף בכינוס בתלבושותיהם הרשמיות, בהתאם להוראות אשר יקבלו במרכזי האגודות.
"הארץ", 23 באפריל 1930, ע' 4
היום יצולמו בתל-אביב מטעם חברת הפילמים "פרמונט" (חברה אמריקאית-צרפתית) תמונות בשביל הפילם השמענועי מחיי ארץ-ישראל, שחברה זו מכינה. בעשר בבוקר תיערך למטרה זו בגן-רינה[29] חגיגת ילדים, בקשר עם פתיחת בתי הספר אחרי החגים. בשתיים וחצי יערך לשם צילום על מגרש "המכבי" טכס של הסתדרויות הנוער והספורט (עירית תל-אביב ביקשה במודעות את נותני העבודה לשחרר מעבודה לשעת הצילום את פועליהם החברים בהסתדרויות הנזכרות). בגימנסיה "הרצליה" יצלמו את התלמידים בשעת התעמלות כללית.
"דואר היום", 24 באפריל 1930, ע' 4
אתמול בשעה שלוש אחה"צ צילמו ב"כ החברה "פרמונט" את חברי הסתדרויות הנוער כשהן מסודרות בשורות עם נושאי דגליהם ומפקדיהם. על מגרש המכבי התאספו 500 חבר של בית"ר, מכבי, מכבי האש והצופים למיניהם. היה נוכח קהל רב. אחרי שהסתדרו נאם ה' דיזנגוף[30] נאום קצר לפני מכונת השמענוע, וציין את ערכה של "המכביאדה" העומדת להיערך בארץ. בנאומו הוא דיבר כל הזמן על ה"מכבי" ולא הזכיר את יתר הסתדרויות הנוער. בנאומו השני תיקן ה' דיזנגוף את הליקוי. בלוית התזמורת של מכבי האש עבר הנוער בשורות לקול הקריאות "הידד", "תל חי", "חזק ואמץ" ומחיאות הכפיים של הקהל. לאחר הצילום עברו בסך בחוצות תל-אביב. "הפועל" לא בא למגרש.
"הארץ", 24 באפריל 1930, ע' 4
אתמול צילמו בתל-אביב צלמי חברת הפילמים "פרמונט" תמונות בשביל השמענוע. בבוקר צילמו את חגיגת הילדים הגדולה שנערכה ב"גן-רינה" לכבוד פתיחת בתי הספר. בצהריים צילמו בגימנסיה "הרצליה" את ההתעמלות הכללית של התלמידים. בארבע בצהריים התקיים על מגרש "המכבי" מפקד כללי של כל הסתדרויות הנוער (חסר "הפועל"). שריקות, חצוצרות והרמת הדגל התכול-לבן. אחרי כן נאום קצר של ראש העיריה מר מ. דיזנגוף. אחר נאומו של ה' דיזנגוף עברו הצעירים והצעירות בסך, כשתזמורת הכבאים מנגנת שיר-לכת. לא חסרו גם משחקים בכדורגל, רוכבי אופניים, אופני מניע ואפילו רוכב סוס. ה' דיזנגוף נאם גם לפני המתעמלים. יפה ומעוררת לב הייתה תהלוכת הצופים הקטנים. אחר המפקד עברו כל המשתתפים בסך ברחובות.
"דבר", 24 באפריל 1930, ע' 4
צלמים מחברת הסרטים האמריקאית "פרמונט" צילמו אתמול במכונת שמענוע כמה מחזות בת"א. לפני הצהריים צולמו ילדי הגנים בגן-אינה בריקודיהם ובזמרתם (יחד עם המזמרת חנה קיפניס).[31] גם נגינות "שולמית",[32] גם נאומה של הגב' פרסיץ[33] בפני הילדים הועלו על הסרט. אחרי זה צולמו בחצר הגימנסיה התעמלות כללית וריקודים של תלמידי הגימנסיה. ב-3 אחה"צ צולמו אגודות הנוער (מכבי, צופים, כבאים, ברית"אים) במגרש המכבי. ניגנה תזמורת הכבאים. נאומו של מר דיזנגוף אף הוא היה בתכנית הצילום. אגודות הנוער לא הופיעו במלוא מספריהן ו"הפועל" נעדר לגמרי, מפני שאי-אפשר היה להשתחרר מעבודה בשעה כזאת, והדבר סודר בחיפזון מבלי לתת שהות להתכונן.
"דבר", 24 באפריל 1930, ע' 4
שני באי כוח חברת צילומי השמענוע "פרמונט" השוהים בארץ ממשיכים לצלם מאורעות וחגיגות שונים בארץ. היום יצלמו בת"א מחזות מפתיחת הלימודים בבתי הספר והתכנסות התלמידים אחרי חופש הפסח.
27 באפריל 1930
מכתב - קרן היסוד לפעילים הציונים
חברים נכבדים, זה מכבר השתדלנו לעניין חברות פילם בין-לאומיות שתערוכנה צילומים בארץ-ישראל על אחריות עצמן ותראינה אותם בעצמן, באופן שאנו נסתפק רק בתכנית הצילומים ונעזור לחברות הללו בצילום התמונות השונות בעבודתנו בארץ. בימים אלה עלה בידנו להניע את משלחת השמענוע של חברת "פרמונט", אשר באה לארץ ע"מ לצלם את חגיגת נבי-מוסא,[34] שתצלם שורה של תמונות מהחיים העבריים בארץ. החברה הזאת ערכה בעזרתנו ובעזרת הקק"ל את הצילומים הבאים:
א. החגיגה לפתיחת בתי הספר בהשתתפות 5000 ילדים בגיל של 10-4 שנים, בלוית תזמורת, מקהלה ושירי תהלוכה.
ב. תרגילי התעמלות ע"י 500 תלמידים מהגימנסיה העברית התל-אביב בלוית תזמורת ושירי תהלוכה.
ג. כינוס הסתדרויות הנוער, אגודות ספורט וצופים במגרש "המכבי" בתל-אביב בלוית נאום מאת ראש העיריה.
זוהי הפעם הראשונה שהמלה העברית תשמע בכל ארצות העולם מעל יריעת השמענוע.
בסך הכול צולמו 600 מטר פילם מהחיים העבריים בארץ-ישראל. מזה רק חלק יבוא במראות השבועיים של חברת "פרמונט". אנו נשתדל לבוא בדברים עם ה' א. כהן, המוציא לאור של חדשות השבוע של "פרמונט" בניו-יורק.
Mr. E. Cohen, Editor Paramount News, Paramount Building, Times Square, New York.
אולי יעלה בידינו להשיג ממנו בזול העתקות מהחלקים שלא נכנסו לחדשות השבוע, בשביל צורכי תעמולתנו. אם יש לכם עניין בצילומים הנ"ל הואילו לבוא בקשר עם חברת "פרמונט", לפי הכתובת הנ"ל ולהודיענו על זאת. בכבוד רב ובברכת ציון.
שישי במאי 1930
מכתב (טיוטה)- גנזך "זהר פילם" (אוסף יוסף הלחמי) –
- לכבוד מר לוינסון – תל-אביב
בהתאם לשאלתנו מיום 1/5 ש.ז. אנו חוזרים במכתבנו זה על ההסכם שלנו בנוגע להשתתפותו בחברת "זהר פילם" על פי התנאים דלקמן: 1) מר לוינסון מכניס בבנק למלאכה על שם החברה סכום של 50 לא"י. 2) חברת זהר פילם מצהירה בזה שמר לוינסון אחרי שהכניס את הסכום הנ"ל מקבל זכות חבר מוסד של החברה הנ"ל. 3) חברת "זהר פילם" מתחייבת לרכוש בכספו של מר לוינסון שהכניס בתור שותף אפרט-צלמניה מהפירמה "דעברי"[39] בלונדון. 4) היות שמר לוינסון עומד במשא ומתן בנוגע לרכישת אפרט "דעברי" שמחירו היה 275 לא"י והיום במחיר 75 לא"י, אנחנו מסכימים לרכוש את המכשיר הזה רק אחרי שמר לוינסון יביאהו לתל-אביב וייתן לנו את היכולת לבדוק אותו וכן גם להעריך את מחירו הנוכחי ומר לוינסון הסכים ומסכים בזה להתחשב בהערכה מטריאלית בנוגע למחיר האפרט. 5) אם מחיר האפרט לא יתאים לדרישותינו אז החברה מתחייבת לשלם את דמי המשלוח הנה ושוב. 6) מר לוינסון מתבקש לאשר את קבלת מכתבנו זה ולהוציא לפועל את ההסכם שלנו במלואו. בכבוד רב. [חתימה מחוקה – אולי קולקוביץ'].[40]
"דבר", שמיני במאי 1930, ע' 4
[קטע מכתבה] בכ"ט בטבת נערכה מסיבה רבת משתתפים של תורמי הקה"ק. חבר הועד הארצי, י. בן-יעקב[41] הרצה על עבודת הקה"ק. הוצג הפילם "ואנחנו נקום ובנינו".
"הארץ", תשיעי במאי 1930, ע' 3
[...] סרטי ראינוע. במשך הזמן המדובר המשיכו להציג (מאז הקונגרס בציריך)[42] בארצות שונות את הפילם "אביב בארץ-ישראל", שהוכן עוד בשנה שעברה. בסוף ינואר הכינה קרן היסוד לצורכי תעמולה, בקשר עם פתיחת המגבית באפריקה הדרומית, פילם מיוחד מחיי "כפר ילדים"[43] בעמק יזרעאל. הפילם הזה יישלח להצגה גם בארצות הברית.
"דואר היום", עשירי במאי 1930, ע' 5
[...] סרטי ראינוע. במשך הזמן המדובר המשיכו להציג בארצות שונות את הפילם "אביב בארץ-ישראל", שהוכן עוד בשנה שעברה. בסוף ינואר הכינה קרן-היסוד לצורכי תעמולה בקשר עם פתיחת המגבית באפריקה הדרומית פילם מיוחד מחיי כפר ילדים בעמק יזרעאל. הפילם הזה ישלח גם לארצות אחרות.
"דבר", 13 במאי 1930, ע' 3
מטעם קרן היסוד הופיע סרט חדש בשם "כפר ילדים", שהוכן בשביל דרום אפריקה. הפילם מראה את חיי הילדים בכפר במשך כל היום: בבית הספר, בשדה, באספתם הכללית וכו'. הפילם יוצג גם בערי הארץ. הוא הוצג כבר בעפולה בשביל ילדי העמק.
"הארץ", 1930, גיליון 83, ע' 4
מעירים אותנו, שהסרט של "כפר ילדים", שהוצג השבוע בראינוע "ציון", הוכן וצולם רק על ידי ה' בן-דוב, בלי שום הוראות של מי שהוא.
"הארץ", 19 במאי 1930, ע' 4
הטיימס על הקולנוע בתל-אביב. באחד הגיליונות האחרונים של "הטיימס" מובאה ידיעה זו: סופרנו מארץ-ישראל מודיע שהציגו בפעם הראשונה בארץ-ישראל את הקולנוע. המוסדות החינוכיים המוסמכים בתל-אביב מיחו באופן רשמי נגד זה שהקולנוע אינו בעברית.
"דבר", שמיני ביוני 1930, ע' 5
[...] בראינוע "עדן, משפט פומבי על אגא-פילם של תוצרת הארץ.
יומן ארץ-ישראלי בראינוע
"עדן" מציג, החל ממוצ"ש, יומן ארצישראלי (פורים והיריד), מצילומי ה' אגדתי.[44] היומן הוצג בליל ה' לפני מוזמנים, כדי להשוותו לסרט דומה לו שהוצג ע"י פירמה מפורסמת מחו"ל. ההשוואה נתקבלה לטובת תוצרת ת"א, ללא כל ספק. הצילומים ברורים יפה ומשקפים את הנושא שהם עוסקים בו. יומן ראינוע א"י קבוע יוכל להיווצר עתה בנקל, אם יתבענו הקהל בתוקף מבעלי בתי הקולנוע.
עשירי ביוני 1930
מכתב - חיים הלחמי אל דבורה הלחמי (קטע) – אוסף יוסף הלחמי.
שמעתי היום שא. המאירי[45] ישוב בעוד חודש לארץ, אז יהיה לנו עניין עם הסצנריו. אני מקווה שהעניין שלנו ייגמר בטוב. ולא, אנחנו ניקח את הסצנריו של ז'בוטינסקי.[46] תסבירי בבקשה את הדברים האלה במשרד של הזֹהר, כי אתמול בדברי עם הגב' יֶזֶרְסְקִי ביקשתיה להמציא לי את הסצנריו של ז'בוטינסקי ולא בלי כוונה. ובכן, שבזמן העדרי ישתדל ה' הלפרין[47] אם רק אפשר, וגם שלא יבליט ביותר את העניין שיש לו בהשגת הסצנריו של ז'. להזכיר ולהכניס למוחה של הגב' יזרסקי את המצאת הסצנריו.
"הארץ", שני ביולי 1930, ע' 4
[מישיבת ועדת החקירה לכותל המערבי] הד"ר עליאש[48] מודיע שמצאו פילם אשר צולם בירושלים לפני המלחמה על יד הכותל המערבי, והיה רוצה להראותו לועדה. עוני ביי:[49] כיצד נוכל להוכיח, שפילם זה לא צולם קודם לכך? ד"ר עליאש: יש לי תעודה ברורה, שאני אביאה לכאן.
"דבר", שני ביולי 1930, ע' 1
הכותל בסרט מלפני המלחמה. בהפסקה בין ישיבת הבוקר לאחה"צ הוצג בבית הממשלה לפני חברי הועדה וב"כ הצדדים סרט ראינוע המראה תפילה בכותל ב-1911. בתמונה רואים גם ספסל.[50]
"הארץ", שלישי ביולי 1930, ע' 1
[מישיבת ועדת החקירה לכותל המערבי] אחרי זה בא הפרופסור ב. שץ[51] בקשר לפילם שהוצג אתמול. הפרופסור שץ מצולם בפילם שהוצג לפני חברי הועדה, ולפיכך שואלים אותו אימתי נעשה הצילום. הפרופסור שץ: זכורני שהצילום נעשה ב-1911, ויש גם תעודה המוכיחה את הדבר. יש מכתב מאת ה' מוריי רוזנברג משלושים בנובמבר 1911, והפילם צולם חודש לפני שנכתב המכתב. רוזנברג בא כתייר לירושלים וביקש ממנו רישיון לצלם בסרט את בית הספר "בצלאל". אין הוא יודע אם הסרט צולם בשבת או ביום חול. אפשר שהסרט על יד הכותל צולם גם בשבת, מפני שהצלם היה נוצרי. ה' רוזנברג הוא יהודי דתי.
עוני ביי: אתה אמרת, שלא היית ליד הכותל בשעת הצילום, ולכן אפשר שאת הצילום עשו לפני עשרים וחמש שנה ואפשר לפני חמש שנים או לפני חמישה חודשים. תשובה: איני יכול להגיד. כל מה שאני יודע הוא שהייתה תכנית לצלם את קבר רחל ואת הכותל המערבי. שאלה: האם אפשר שצילמו בפעם אחרת ואין זה אותו הסרט שהראו אתמול. תשובה: זה הוא הסרט. ראיתי אותו אחרי כן בלונדון בתערוכת "בצלאל". זה היה זמן מה לפני המלחמה [העולמית הראשונה] ולפני שהלכתי לאמריקה. את התאריך יכול פרופסור שץ לקבוע על פי הספרים. אפשר גם לשאול על פי הטלפון במשרדו.
"הארץ", שישי ביולי 1930, ע' 1
העבירה את משרדה לרחוב גרוזנברג 29. המשרד פתוח בשביל המעוניינים בכול יום מ-8-6 בערב.
"דבר", 11 ביולי 1930, ע' 1
בכתבה על פתיחת המגבית בשנת העשור לקרן היסוד, מוצעת בין אמצעי התעמולה, בסעיף י"א: הצגת סרט ארץ-ישראלי.
"הארץ", שביעי בספטמבר 1930, ע' 1
הנני מתכבד בזה להודיע לקהל הנכבד שפתחתי מחדש את המכון לצילום, תמונות, פורטרטים וסרטי ראינוע (מחלקה מיוחדת לרקלמות), בביתי ברחוב המלך ג'ורג', פינת מעבר לרחוב בן-יהודה. המכון מכיל כל המכשירים המודרניים לכול ענפי הצילום. המכון פתוח כל יום לשרת הקהל (חוץ משבתות ומועדים) משעה 9 בבוקר עד שעה 8 בערב לצילומי יום ולילה. בכבוד יעקב בן-דוב
"דבר", 16 בספטמבר 1930, ע' 4
סוכני חברת הפילמים "יהודה" בע"מ ניו-יורק, מודיעים, כי צוּווּ לבוא במו"מ עם להקות וזמרים א"י לרגל ההכנות לפילמים עבריים מדברים. הפילם הראשון של "יהודה" יוצג בארץ בימי החגים. בדבר פרטים לפנות לה"ה יוסף ריבלין ושות' בירושלים, סוכני החברה לא"י, מצרים וסוריה.
"הארץ", 21 בספטמבר 1930, ע' 4
בחברת "זוהר פילם". – החברה קיבלה מחוץ לארץ מכונת צילום "דברי", שהיא המכונה המשוכללת ביותר לצילומי ראי-נוע. הניסיונות שנעשו במכונה זו הראו תוצאות טובות. בסטודיה ניגשים כעת להכנת הצילומים הראשונים.[52]
"הארץ", שביעי באוקטובר 1930, ע' 7
קולנוע "עדן" תל-אביב
[...יוצג] יומן אגא מספר 8 (היומן העברי – מהמתרחש בכול פינות הארץ) [...]
"דבר", עשירי באוקטובר 1930, ע' 1
בכתבה על כינוס "הפועל", צוין כי יוצג: פילם מחיי הספורט בארץ ובחו"ל.
"דבר", עשירי באוקטובר 1930, ע' 1
[...] ב-3 נסע ד"ר שילס אל עירית תל-אביב [...] מן הקהל צפו על שורת המכוניות של האורחים מעל מדרכות רחוב הרצל, אחד העם, קרן אלנבי, נחלת בנימין ובייחוד ליד העיריה, שם עבדה גם מכונת הראינוע.
"דבר", 31 באוקטובר 1930, ע' 6
ב-8 בערב ב"זוהר פילם" פגישת חברי הסטודיה לרגל התחלת הצילומים.
"דבר", 11 בנובמבר 1930, ע' 4
[...] מעבדת "מולדת", ירושלים א. סגל[53] – תרומה מיוחדת לירה. מזמין את כל סוכני הפילמים: דיזנגוף ושות', ישעיהו מאיר, "וסטי", נחום אולישנסקי, מוסרי "פרמונט", מולכו ירושלים, וכל בעלי בתי הראי-נוע העוסקים במלאכת הפילם.
"דבר", שישי בינואר 1931, ע' 4
המסוגלים אנו עוד לשמחה ולצחוק?
זה יוכיח הקונקורס שיוכרז בקרוב ע"י
"אגא פילם"
תוצרת ארצי-ישראלית לסרטי ראי-נע
"דבר", שמיני בינואר 1931, ע' 4
"אגא פילם", תוצרת סרטי ראינוע א"י, מכריזה על התחרות של "פנים שמחות וצחוק טבעי": א) פנים שהם בטבעם שמחים, ב) ביטוי של שמחה, ג) ביטוי של צחוק בריא.
בהתחרות יכולים להשתתף גברים ונשים, על ידי תמונות שיש להמציאן במעטפות סגורות.
"דבר", 19 בינואר 1931, ע' 4
תתחיל התחרות על "פנים שמחים וצחוק טבעי" שהכריז "אגא פילם": א) פנים שמחים בטבעם, ב) ביטוי של שמחה, ג) ביטוי של צחוק בריא. אופן ההשתתפות בהתחרות: 1) בהתחרות יכולים להשתתף גברים וגברות, 2) כל הרוצה להשתתף ירשם בזמן הנשף, במקום המיועד לכך, להשתתפות בהתחרות, ועפ"י מלון שינתן חינם, יצולם כ"א בו במקום בלי כל תשלום, 3) בזמן ההרשמה צריך כ"א להודיע לאיזה משלושת הסוגים הנ"ל תמונתו משתייכת. תוצאות התחרות תפורסמנה לקראת פורים, וכל אלה שיזכו בהתחרות יצולמו ע"י "אגא פילם" בפילם "פנים שמחים וצחוק טבעי בא"י". על יתר הפרטים אפשר להודע בצלמוניה "פלסטיקה" של מר קפלנסקי, ברחוב אלנבי.
"דבר", 26 בינואר 1931, ע' 4
היות ומתקבלות הרבה תמונות מאנשים שונים הרוצים להשתתף בקונקורס של "צחוק ושמחה" שהוכרז ע" "אגא פילם" מודיעה הועדה המסדרת, כי את התמונות יש להמציא רק בנשף, לאלה שלא תהיינה תמונות יוכלו להצטלם בו בנשף בלי כל תשלום. הנשף יתקיים במוצ"ש 31/6/31 באולם האופרה "מוגרבי".
"הארץ", 27 בפברואר 1931, ע' 3
מודעה -
בראינוע "עדן", תל-אביב, יוצג סרט-"תנובה"
האורך 300 מטר (קרוב לעשרים דקות), המראה את יסוד התיישבותנו הצעירה מראשית עלות המתיישבים על הקרקע השוממה המכוסה קוצים וביצות, ועד הימים אשר זכו לאסוף את פרי אדמתם ולהמציא לשוק את כל תוצרתם המגוונת והנאה. הסרט יוצג – בלוית מנגינה – במשך השבוע הבא (של פורים) שלוש פעמים בכול יום, לפני ההצגה הרגילה. במשך השבוע שלאחרי-כן יוצג הסרט לפני ההצגות שלאחרי הצהריים. השתמשו בהזדמנות לראות את הסרט היפה והמעניין הזה.
"דבר", חמישי במרץ 1931, ע' 3
פורים בעמק [...] בעפולה [...] באולם הראינוע הוצגו בפני הילדים וקהל רב מההורים סרט ממראות הארץ [...].
"דבר", שמיני במרץ 1931, ע' 2
בחגיגה ציונית בניו יורק, נכלל בתכנית: סרט קולני עברי בשם "עתידה של ארץ-ישראל".
"דבר", 11 במרץ 1931, ע' 1
ביום ב' לפנות ערב הוצג לניסיון באולם "ציון" בירושלים לפני מוזמנים סרט קולנוע עברי מחיי היישוב העברי בארץ. הסרט הוא מתוצרת חברת "פרמונט" שצולם על ידה לפני כשנה בשביל הסתדרות הנוער "אבוקה" באמריקה. בסרט – נאומי אוסישקין וקיש בחגיגת נטיעת יער פטר בעמק, ובייחוד תמונות מחיי הנוער. ב"כ העיתונות לא הוזמנו להצגה.
"דבר", 23 באפריל 1931, ע' 4
צילומי השמענוע בארץ – שני באי כוח חברת צילומי השמענוע "פרמונט" השוהים בארץ ממשיכים לצלם מאורעות וחגיגות שונים בארץ. היום יצלמו בת"א מחזות מפתיחת הלימודים בבתי הספר והתכנסות התלמידים אחרי חופשת הפסח.
"דואר היום", 24 באפריל 1931, ע' 7
[...] ואנו בארץ-ישראל עד היום לא מצאנו את משורר הסרט לרעיון העברי, את הריג'יסור באמן ויתר הכוחות הדרושים ליצירת הסרט העברי הארצישראלי אשר יהיה אמצעי התעמולה הכי חשוב ללב היהודים בשביל תחיית ישראל בארצו.
"דבר", 26 במאי 1931, ע' 1
[...] בידחה את החגיגה הופעתו של אווירון צבאי, שסבב אותה שעה בסיוריו ולקול השירה התקרב, הנמיך את טיסתו עד מאוד, עבר כמה פעמים את הגבעה ואנשיו נפנפו מדי פעם לחוגגים. צלם הראינוע חרת גם את הפרט הזה על סרט החגיגה.
"דבר", 16 ביוני 1931, ע' 3
מודעה – על תערוכה לתוצרת הארץ. צוין: יוצג סרט ארץ-ישראלי.
"הצפירה", 19 ביוני 1931, ע' 8
[באסיפת-עם ציונית למען קרן היסוד] הציגו אח"כ סרט ממראות ארץ-ישראל וממראה כל תמונה ותמונה רעש האולם ממחיאות כפיים.
"דבר", 16 ביולי 1931, ע' 3
בתוך התוהו ובוהו השורר בקונגרס ניתנה לנו שעה קלה של קורת-רוח. עוד אנו יושבים ומדיינים בישיבת סיעת הפועלים, והנה נשמע קול מבשר: "בואו לשעה אחת לא"י!" – סרט חקלאי ערוך ע"י "יכין" (מטעי ההדר בא"י) ו"תנובה" (המשק המעורב בא"י). נחלצנו מתוך אווירת הקונגרס המלאה ויכוחי נוסחאות והוטלנו פתע לתוך עולמה של א"י. התמונות באות בזו אחר זו בצירוף כתובות הסברה בראשן – עברית וגרמנית. תחילה – עבודת "יכין", פרשת עבודות הפרדס: שדה בור שהעלה קוצים, בדיקת הקרקע, חרישה עמוקה בטרקטורים, יישור בסקרייפרים, בניין באר, הנחת צינורות נטיעה והשקאה, גידול וטיפול בעצים, פרדס פורה, פרדס בשל, קטיף, אריזה ומשלוח. גן רש"ל וגן הדר. חגיגת סיום הנטיעה בקבוצת הנוער העובד. אף ריקוד ההורה לא נעדר – כבד במקצת שמא באשמת המצלם. ולבסוף – מעוף האווירון ממעל. ואחר – "תנובה": לכת עולים בצאתם את הנמל, אסיף פרי האדמה, בציר ענבים, רדיית דבש, עדר פרות (הפרות ההולנדיות של קריית ענבים בכל הדרן), חליבה, תוצרת צוף. גם האוטו של "תנובה"; המלא כל טוב – הריהו על הסרט. הסרט היה זרוע פסוקים מתאימים מאוד מן התנ"ך. אותיותיהם הבהיקו בפתח כל תמונה. תמונה-תמונה ופסוק בראשה הקולע לתוכן. האולם מלא וגדוש, אם כי מעטים בו מצירי-הקונגרס. הן בפרק הועדות אנו עומדים. מספר ניכר מבין קהל הרואים המחזה היו א"יים, משלנו. דומה, כאילו פתע התגלו לפנינו רוב הברכה והחן השפוכים על עבודתנו אשר מטרדות יום יום אין הדעת פנויה לשים אליהם לב. יצאנו מעולם זה ששלטו בו המחרשה והמעדר אל האולם שמעבר לו, שבו מושלת הלשון. מחיי העשייה אל דבר שפתיים. "סביבנו נסערה, סביבנו נזעמה". י. ש.
"הארץ", 14 ביולי 1931, ע' 3
(קטע מדיוני ועידת "וויצו")
הגב' נדיק שטיין מדגישה את האפשרויות החדשות להשתמש בתמונה ובפילם לצורכי תעמולה. פעולה כזאת, גם בא"י עצמה, יכולה להיעשות בשביל ילדי היהודים והערבים כאחד. היא מדברת על הצורך לייסד תחנה של "הפילם המדעי" בא"י ובמוסדות התעמולה למען הגולה. המרכז להסתדרות הבין-לאומית לשם הפצת ההוראה בעזרת הפילם נמצא אומנם בבאזל עיר הקונגרס, והיא מציעה להתקשר עם המרכז הזה ולהקציב סכום קטן לשם התחלת פעולה במקצוע זה.
"הארץ", 31 ביולי 1931, ע' 3
מודעה -
קולנוע "עדן", תל-אביב, ממוצ"ש 1.8.31 ובמשך כל השבוע: 1. הסרט הראשון המדבר ושר עברית 100 אחוז, העם העברי בארצו. הסרט צולם באמריקה ובארץ-ישראל על-ידי החברה האדירה "פרמונט". חיי העם המשתחרר וגואל את ארצו, זמרת העבודה מדן ועד באר-שבע, דברי מנהיגינו הגדולים, פעולות צעירינו המסורים, ילדים עבריים שרים ומדברים עברית בארץ העברית. אין זה משחק וחיזיון – זאת היא תמונת המציאות. [...].
"דבר", שלישי באוגוסט 1931, ע' 4
דיבור עברי צלול וברור עד כדי להכיר את הנואם; מחזות קצרים ומלבבים מחיי הנוער בא"י – ניתנים בסרט הקולנוע העברי הראשון, המוצג השבוע ב"עדן" וב"אופיר", לפני הדרמות הרגילות של תכנית השבוע. הסרט הוכן ע"י "פרמונט" והעתקתו נמסרה לבתי הקולנוע ע"י הקרן-הקיימת. הוא מכיל קטע מחגיגת נטיעת "יער פטר" בגניגר (נאומים ושתילה); קבלת הפנים לאוסישקין בעירית ניו-יורק (נאומי ראש העיר ותשובת אוסישקין); חגיגת ילדים בגן-רינה בת"א; תזמורת תלמידי "שולמית"; נאום מרת פרסיץ, זמרת חנה קיפניס, התעמלות וריקודים של תלמידים בחצר הגימנסיה "הרצליה". למראה הסרט מתעוררת השאלה בדבר יומן קולנועי עברי קבוע, למען הקשר החי בין א"י לגולה.
"דבר", שישי באוגוסט 1931, ע' 3
מודעה –
קולנוע "עדן" הקיץ תל-אביב
הסרט הראשון המדבר ושר עברית
א) העם העברי בארצו
ב) "גיבור המולדת"
"הארץ", שביעי באוגוסט 1931, ע' 3
מודעה -
אופרה מוגרבי [...] תוספת לתכנית: היומן העברי של הקרן הקיימת לישראל המדבר ומזמר עברית 100%.
"דבר", שמיני באוגוסט 1931, ע' 3 \ "הארץ", 16 באוגוסט 1931, ע' 4
מכתב למערכת
אנו מוצאים לחובתנו להודיע ברבים, שהסכמתנו למסור את הפילם המדבר עברית לקולנוע "אופיר" ו"עדן" ניתנה לפני פתיחת הקולנוע "אופרה מוגרבי" ועם פתיחתו לא יכולנו לצערנו לשנות את ההסכם הנ"ל. לכן החלטנו לעכב את מסירת הפילם לערים אחרות ומסרנו אותו לקולנוע "אופרה מוגרבי" להציגו לפני קהל מבקריו במשך השבוע הבא.
הועד בארצי לקהק"ל בא"י, תל-אביב.
"דבר", 31 באוגוסט 1931, ע' 3
(סיפור ראשוני קיבוץ עין חרוד, בדמות "תסריט" של "קולטור פילם"),
(לעין חרוד למלאת העשור; י"ח באלול)
לי"ח אלול. יום מלאות מאה שנה לקיום עין חרוד. ערב. ב"בית הספר המרכזי" שבעמק, ב"גינת ההרצאות", שוהה הנוער עם מוריו-מחנכיו. מספרים לילדים על יסוד "הפלוגה הראשונה" של "גדוד העבודה" והתיישבותה בנוריס, היא עין חרוד. על הבד של הראינוע מראים תמונות מחיי אבות-אבותיהם, "הגדודניקים" הראשונים.
תמונה א'.
עמק רחב ידיים: קוצים, שמיר ושית. אבנים, שברי עצמות של פגרי בהמות מפוזרים על פני השטח. הכול דומם . כל העמק נראה כישן, כשוקע בחלום עברו הגדול. לעיתים יפלח נץ את האוויר, כשעיניו החדות והעריצות סוקרות את המרחב.
- מה זה? שואלים הילדים.
- המקום שעליו בנויים עתה יישובי העמק שלנו, כה היה מראהו בשעה שאבותיכם עלו הנה מן הגולה והתיישבו על אדמה זו.
תמונה ב'.
עלות השחר. כוכבי הליל כבר שקעו. רק איילת השחר עודנה רועדת מפאת מזרח. ובעמק- כבר סימני חיים: חמש שורות של אוהלים לבנים. שני אנשים נושאים רובים על שכמם מתהלכים בין האוהלים, צועקים בקול ומקישים במקלותיהם הארוכים על גבי יריעות האוהלים.
- ומה פה?
- זהו "המחנה", שהעמידו אבותיכם בעלותם על המקום. שני האנשים מחזיקי המקלות הם שומרי הליל. כעת, בהאיר השחר, מעירים הם את אבותיכם לעבודה. דופקים על האוהלים ומרננים בניגון שבו היו מעירים ל"סליחות": "קומו לעבודת הכיבוש!",[54] ובכוח עד שהאוהל יזדעזע. והנה רואים אתם איך הישנים מתעוררים ממיטותיהם, ספק חיים, ספק מתים...
הילדים צוחקים והמורה ממשיך.
תמונה ג'.
האיר היום. מן האוהלים מגיחים על ארבע המון בריות משונות עירומים למחצה, מכנסיים קצרות, רגליים יחפות, שזופי שמש, שעירים ואחוזי תנומה; ידיהם ורגליהם פצועות וחבושות. כל ההמון נושא פטישים, אתים, מעדרים וגרזנים ונוהר כעדת נמלים אל השולחנות הארוכים העומדים באמצע החצר תחת כיפת השמיים. הנה הם מרוכזים מסביב לשני הקומקומים הגדולים והלבנים, יוצקים מהם אל ספל או אל קערה, מגישים בחיפזון אל הפה, שותים בעמידה את המשקה הנראה טעים כל כך. מן הצד עומד בחור ושורק במשרקה שבפיו, שני מריע בחצוצרה, שלישי דופק בפח ורביעי מצלצל במוט הברזל אשר בידו.
- אוי, אוי, מה זה?! – קוראים הילדים כשהם קמים ממקומותיהם.
- אלה הם זקניכם, שותים קקאו, כשהם עומדים לצאת לעבודה; ושלושת הבחורים מן הצד הן "סידור העבודה" והרי הם מזרזים אותם שלא יאחרו: "יאל-לה, יאל-לה!"
הילדים "מתפקעים" מצחוק ועל הבד מופעיה תמונה חדשה.
תמונה ד'.
שדה רחב. גלי אבנים. אותם "הבריות" יושבים רכובים על הגלים, מניפים בפטישים, מנפצים חצץ. השמש עומדת כבר באמצע השמיים. מזיעים. לפתע נראית לצד "המחנה" יד מרימה סל. "החצצניקים" קמים במהירות הבזק מעל הערמות, אצים רצים, נכשלים וקמים, מתנפלים על הסל ומושכים משם: פרוסות לחם, חתיכות דג מלוח, קופסות שימורים, ריבה, זיתים וממלאים את פיותיהם.
- וזה מה?
- זוהי ארוחת הבוקר של אבותיכם, שהיו אוכלים אותה בשדה אחרי שעתיים של עבודה. אלה החוטפים נקראים "חבריא!" והעומדים מן הצד, אוכלים בנימוס ומביטים בעיני ביקורת על "הערומים" – הינם "המומחים".
- מה טיבם?
- מומחים אלה הם כעין רופאים למכת מדינה אחת, שהייתה נפוצה מאוד בימי אבותיכם הקדמונים. שמה היה "דפיציט". מחלה מורכבת מאוד. בהזדמנות אחרת אספר לכם עליה בפרטות.
תמונה ה'.
צהרים. השמש יוקדת. במערה – מעיין. מפכים המים וזורמים בכוח. חבר וחברה מנענעים בידיהם, מדברים בחום רב. מסביב עומדים בחורים צוחקים ומתחכמים. החברה מתרגזת מאוד: "מה זה, איזה יחס?!"
- ומה זה פה?
- פה, ילדים, רואים את אבותיכם הולכים להתרחץ במעיין לפני הצהרים. החברות, אימותיכן, רצו גם הן לשטוף את עצמן. והנה פרץ ריב: היא אומרת שבאה ראשונה אל המעיין ולכן צריכות החברות להתרחץ תחילה, והוא אומר: "לא, רק החברים יתרחצו בראשונה!"
- וזה הבחור במשקפיים העומד מן הצד, מי הוא?
- זה הוא "אינטליגנט": הוא מגן על החברה. החברים לועגים לו וקוראים אותו: "תרבותניק".
תמונה ו'.
אחרי הצהרים. לא רחוק ממנפצי החצץ יושב אדם מכוסה אבק, מנהל את המכונה וחורש. בן-רגע מקיפים את המכונה ערבים, גדולים וקטנים, צעירים וזקנים עם מקלות וסכינים, הנה-הנה הם מתנפלים עליו וקורעים אותו לגזרים! אך המכונן יושב לו במנוחה וממשיך את עבודתו. "החצצניקים", היושבים על האבנים, מעיפים עין אל השדה ואל החורש: ליבם דופק ופניהם חיוורים-חיוורים...
- ומה מתהווה פה? – שואלים הילדים בהתעוררות.
- אלה שכנינו הערבים, שהיו אז עדיין בבחינת פראים, רצו להפחיד את אבותיכם ולגרשם מן העמק.
- ומה היה הסוף?
- פטישי אבותיכם ירדו על האבנים ביתר עוז, והערבים נסוגו.
תמונה ו'.
לילה. הירח מאיר ומשכר. באמצע "מחנה האוהלים" סובבת טבעת של צללים ארוכים, מרימים רגלים וידיים. בכול האוהלים חושך, רק מתוך בודדים נראה אור נר. באוהל אחד מסתובבים אנשים נושאי רובי-ציד; בשני, יושבת חברה ומחזיקה רגל יחפה בדלי מים חמים; בשלישי, נדחקים חברים אחד אל השני כב"שמחת תורה" תחת הטלית של "חתן בראשית", ומקשיבים לצעיר בעל בלורית העומד ומדבר. ברביעי, מטפסים חברים על חומת קרשים, ובחמישי, שוכב על המיטה בחור ברגלים מורמות למעלה ובידו ספר קטן עבה. המורה מבאר:
- מן התמונה הזאת אנו רואים, כיצד היו אבותיכם מבלים את הערבים. במחנה חושך – אין נרות במחסן. הטבעת – קבוצת החברים הרוקדת באמצע החצר, שרה או מחקה את קול התן. באוהל הראשון – שיעורי ספורט: לומדים להשתמש ברובה ציד. בשני טובלת חברה את רגלה במים חמים – עקרב נשכה. בשלישי שומעים דין וחשבון מ"הפרלמנט" של "הגדוד" - מ"המועצה העליונה". ברביעי – "חברה טראסק"[55] מתגנבים ל"מחסן", בכדי לסחוב מעט "שהכול".[56] בחמישי – שוכב "נכד מסלווטה",[57] אשר תקפוהו געגועים אל אשר לא ידע, וקורא בתהילים בניגון חזן וותיק: "אי, אי, מקימי מעפר דל – מאשפות ירים אביון!" מ. שויגר
"דבר", ראשון בנובמבר 1931, ע' 2
ההכנות ל"מכביה" [...] חברות קולנוע רבות מציעות את שירותן לוועד ה"מכביה" ורוצות לצלם את כל פרטי התחרויות, המשחקים והחגיגה. [...].
"דבר", 23 בדצמבר 1931, ע' 5
הערב מציגים:
א) הרפתקאות גדי בן סוסי בתל-אביב, ציור נוע קול[58]
ב) יומן פרמונט, מזמר ומדבר
ג) מסמר העונה של ברלין, הקומדיה המקסימה: בעלים שובבים
מכתב - 1931– מאסיה [בן-פרצי?] אל חיים הלחמי
Halachmi Hasharon st. 14
[תל-] אביב 31
חיים יקירי, [...] מסרתי את שמך ואת הכתובת לגב' אולמן. תדבר איתה, אולי היא תוכל לעבוד בשבילך. היא בטח תעניין אותך מפני שעבדה ברוסיה אצל אנשים בעלי שם גדול. אני מכירה את בעלה מברלין והייתי שמחה לו הייתה הגב' א' [יכולה] לבוא בקשר איתך.
דרישת שלום לבבית. אסיה
[1]"שלג לבנון" – נוסד 1925, עמד באלנבי פינת בן-יהודה, נחשב לראשון בתי הקפה של הבוהמה בתל-אביב.
[2]"בדמי הסער – מבחר כתבים", ע' 27, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, ירושלים, תשכ"ב, 1962, מאת: גרשון חנוך (1956-1896) – עיתונאי, סופר, פובליציסט, עורך, מתרגם, איש ציבור. נראה שהדברים נכתבו בסוף שנות העשרים.
[3]"חבר הלאומים" (League of Nations) – ארגון של מדינות העולם, נוסד אחרי מלחמת העולם הראשונה, פעל עד מלחמת העולם השנייה, כיום יורש אותו ארגון "האומות המאוחדות". מ"חבר הלאומים" קיבלה בריטניה את המנדט על ארץ-ישראל.
[4]ד"ר אביגדור יעקובסון (1935-1869) – כימאי בהשכלתו, מחשובי העסקנים הציוניים, חבר במוסדות התנועה העליונים, בנקאי, דיפלומט ציוני (לכן ארגן את ההצגה בחבר הלאומים).
[5]Lloyd Triestino– חברת אניות מהגדולות בעולם, נוסדה 1836, כיום Italia Marittima.
[6]"אביב בארץ-ישראל", 1928, ארבע מערכות, ש/ל, אילם, בימוי: יעקב בן-דוב/ יוסף גלעזר, תסריט: א' מכנר/ נ' קולפה, עריכה: ווילי פראגר, מוסיקה: מקס למפל (לפי נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991, ע' 56-19,435).
[7]ציפורה צברי (1994-1914) – נערה בת תימן מתל-אביב שזכתה בתואר "מלכת אסתר" בשנת 1928, אירוע שכיוון אותה לקריירה של שחקנית בקולנוע ובקרקס. באתר IMDB היא רשומה כשחקנית בסרט Best Defence, 1984.
[8] יחיאל הלפרין (1943-1880) – מחנך דגול לתלמידים ומורים, מבנאי גן- הילדים העברי בגולה ובארץ, מפקח של ההנהלה הציונית על גני הילדים העבריים בארץ.
[9]Pathé Baby: מערכת ביתית ליצירת סרטים, יצאה לשוק ב-1922, פורמט 9.5 מ"מ, מגזינים של 30 רגל, זמן הצגה 60 שניות. המערכת כללה: מצלמה, מקרן ומכשירי עריכה. חתך מיוחד בצד הפילם אפשר עצירה של הסרט למספר שניות מול כתובות מסבירות או סצנה מסוימת, דבר שהיה לו ערך רב בשימוש המכשיר במערכת החינוך.
[10]ליאופולד אמרי (Amery, 1955-1873) – מדינאי בריטי חשוב, אז שר המושבות, תמך בציונות והיה ממנסחי "הצהרת בלפור",
[11]ארץ-ישראל העובדת" ("שירת העבודה") – ארץ-ישראל, 1926, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו, להלן, אצ"מ, KH4B/5165, שישי במרץ 1930
[12] ברכה צפירה (1990-1910) – זמרת ידועה, מחלוצות הזמר העברי בארץ.
[13] לייב יפה (1948-1876) – משורר, סופר, עורך ומתרגם, מנהיג ועסקן ציוני חשוב, מנהל קרן-היסוד.
[14] "שמענוע" – שם מוקדם לסרטים מדברים, הוחלף בשם "קולנוע".
[15]עו"ד ד"ר דוד ויסמן - אדם שחייו היו קודש לטובת הציבור. על חייו ופועלו, ראו: "ד"ר דוד וייסמן-עמינדב ז"ל", מאת אז"ב (אהרון-זאב בן-ישי), "העבר", מאי, 1969. הוא היה מראשי היוזמים והפעילים של "הקבוצה האיניציאטיבית לאירגון חברה למען הקמת מכון קבוע של סרטים (פילמים) לראי-נע וקול-נע בארץ-ישראל".
[16] יצחק משה דניאל(1942-1899) – בימאי יליד בולגריה, כשרוני ונמרץ מאוד. ביים בחו"ל ובארץ, ב"תא"י", ב"מטאטא" ועוד.
[17] משה הלוי (1974-1895) – בימאי, דרמטורג, ממייסדי "הבימה", מייסד תיאטרון "אהל" (1925) ומנהלו במשך שנים רבות, מהבמאים החשובים של התיאטרון העברי בארץ, חתן פרס ישראל.
[18] יעקב בן-דוב (1968-1882) - צלם-אמן, יוצר סרטים, עסקן לאומי וציבורי, מכונה "חלוץ הפילם הארץ-ישראלי" ו"אבי הסרט העברי". ראו: א) מנחם לוין, "יעקב בן-דוב וראשית תעשיית הראינוע היהודית בארץ-ישראל, 1924-1912", קתדרה 38, טבת תשמ"ו, ע' 135-127. ב) דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ד', ע' 1629, וכרך י"ז, ע' 5246. ג) נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991, ע' 62-19. ד) יוסף הלחמי, "ויהי מה", 1995, ע' 60-47, הוצאת ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג. ה) אתר "בית הסרט העברי", המאמר "חתונה עברית בירושלים".
[19]11 בדצמבר 1917.
[20]"יהודה המשוחררת" – ארץ-ישראל, 1918-1917, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, "הסרט העברי", ע' 56-19, 457; יעקב גרוס, "ירושלים, תרע"ח, חורבן, נס וגאולה", הוצאת "כורש", ירושלים, תשנ"ג.
[21]"שיבת ציון" – ארץ-ישראל, 1920-1919, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, "הסרט העברי", ע' 56-19, 490.
[22]הקונגרס הציוני הי"ב, 14-1 בספטמבר 1921.
[23] "מעשה בתייר אמריקאי בארץ-ישראל" (Palestine awakening; Exploring the JNF estates), ראו: גרוס, "הסרט העברי", ע' 24-23, 63, 409.
[24] "בנים ובונים" – ארץ-ישראל, 1924, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, "הסרט העברי", ע' 56-19, 445.
[25]"הנוער בארץ-ישראל" – ארץ-ישראל, 1926, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, "הסרט העברי", ע' 56-19, 473.
[26] "נקום ובנינו" ארץ-ישראל. 1929, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, ע' 56-19.
[27]"כפר ילדים" – ארץ-ישראל, 1929, ב/צ יעקב בן-דוב. ראו: גרוס, כנ"ל.
[28]ארתור מנחם הנטקה (1955-1874) – איש כלכלה ומשפטים, פעיל במוסדות הציוניים, ממנהיגי הציונות בגרמניה, מראשי קרן היסוד.
[29]גן-רינה – קולנוע פתוח ומקום לאירועים ציבוריים, רחוב בן-יהודה 25, פינת שלום עליכם.
[30]מאיר דיזנגוף (1936-1861) - מהנדס כימאי, עסקן ציוני ידוע, היו"ר השני של ועד תל-אביב וראש העיר הראשון שלה, ממפתחי התעשייה (וסרטים בכלל) והמסחר בארץ, גואל קרקעות.
[31]חנה קיפניס (1910-?) – זמרת מוכרת בארץ-ישראל.
[32] קונסרבטוריון "שולמית" – בי"ס למוזיקה, נוסד בידי שולמית רופין (1912-1873), מוזיקאית מחוננת ומורה לזמרה. למוסד היה תפקיד חשוב בפיתוח חיי המוזיקה בארץ וטיפוח מנגנים.
[33] שושנה פרסיץ (לבית זלאטופולסקי) (1969-1892) - עסקנית ציבורית, ממפתחי החינוך והתרבות העבריים בארץ, מו"ל (מייסדת הוצאת הספרים "אמנות"), חברת כנסת, כלת פרס ישראל לחינוך (1968).
[34]חגיגת נבי מוסא – כינוס דתי מוסלמי במקום בו לפי אמונתם קבור משה רבנו. היה מוקד למתיחות חברתית ופוליטית והסתה רצחנית נגד היישוב היהודי. ב-1937, תקופת "המאורעות", אסרה ממשלת המנדט את החגיגה, משטר הכיבוש הירדני שחשש גם הוא מהתפרצות קנאית המשיך באיסור ואחרי שחרור הארץ ממשלת ישראל.
[35] ד"ר יהודה לייב מגנס (1948-1877) – רב רפורמי, מנהיג חברתי בארה"ב, ופעיל ציוני. 1925 נתמנה לקנצלר האוניברסיטה העברית ואח"כ לנשיאה. מאנשי "ברית שלום", עמדותיו כלפי הגשמת הציונות ומדינת ישראל היו שנויות במחלוקת.
[36]ג'ון צ'נסלור (1952-1870) – הנציב העליון הבריטי השלישי בארץ-ישראל, עוין לציונות.
[37] פרדריק קיש (1943-1888) – מהנדס, קצין צבא, דיפלומט, מנהיג ציוני, שימש במשרות שונות במוסדות הלאומיים, נהרג במילוי תפקידו כקצין הנדסה ראשי במחנה השמיני במלחמת העולם השנייה.
[38] אברהם מנחם אוסישקין (1941-1863) – מהנדס, מנהיג ציוני רוסיה ומראשי התנועה הציונית, ראש קק"ל, מגדולי העם היהודי בימינו ובוני היישוב החדש בארץ.
[39] DEBRIE– חברה צרפתית ידועה לייצור ציוד הסרטה, נוסדה 1900.
[40] מנחם קולקוביץ (קול-ארי) (1985-1902). מהנדס חשמל וקירור וממנהליהן הבכירים של "אמקור" ו"אמפא". עם זאת, כל ימיו היה קשור לעסקי סרטים. תחילתו, מוכר גזוז וסדרן בקולנוע "עדן" בתל-אביב. אחר-כך ניהל בתי קולנוע, עסק בעבודה ארגונית וציבורית בתחום זה, היה סוכן סרטים וציוד הקרנה והתקבל לחבר בארגון מהנדסי הקולנוע בארה"ב. בשטח ההפקה, ממייסדי "זהר פילם", בעל הרעיון לעלילת הסרט "צבר", 1932, (ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910-1950", ע' 46, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן; וכן תעודות שונות בקובץ זה), שותף לבן עויזרמן בהפקת סדרה של סרטי תנ"ך בשנת 1952. את שמו העברי הציע לו המשורר חיים נחמן ביאליק: קול זכר לשמו הלועזי ורמז לעיסוקו בקולנוע, ארי הוא סמלה השואג בקול של חברת>M.G.M ויחד קול-ארי. עוד, ראו: דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ט"ו, ע' 3331-3330.
[41] יצחק בן-יעקב (1940-1881) – חלוץ, איש דגניה וממייסדיה, פעיל בתנועת העבודה ובמוסדות היישוב, מחלוצי התעופה העברית בארץ.
[42] הקונגרס הציוני הששה עשר, ציריך, 28-10 באוגוסט 1929.
[43] "כפר ילדים", הפקה: קרן היסוד, ארץ-ישראל, 1930, צ/ב: יעקב בן-דוב, ת: פוגאצ'וב, 12 דקות, ש/ל, אילם.
[44] ברוך אגדתי (1985-1895) – אמן מוכשר ואסטטיקן, רקדן מיוצרי המחול הארץ-ישראלי, צייר מחונן ויוצר קולנוע שפעל להכניס את המימד האמנותי לסרט הארץ-ישראלי.
[45] אביגדור המאירי (1970-1890) – סופר (שנודע בסיפורי המלחמה שלו), משורר, מסאי, עיתונאי לוחם לצדק חברתי וקנאי לדעותיו, עורך ומתרגם. שותף פעיל בכמה יצירות סרטים וכתיבת תסריטים בארץ-ישראל. יתכן שכאן הכוונה לסיפור שלו "עץ השדה" שהלחמי כתב לו תסריט צילום במסגרת "זהר פילם" (1930-1929). ראו, "ויהי מה", ע' 96-64 או "אתר בית הסרט העברי" – המאמר "זהר פילם".
[46] זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי (1940-1880) – מנהיג פוליטי ציוני ידוע, מייסד התנועה הציונית הרביזיוניסטית. סופר, עיתונאי, משורר, מתרגם, בלשן, מבקר, עורך ומסאי, היה חובב קולנוע גדול. סביר שהכוונה לתסריטו: "גן צרי".
[47] יעקב הלפרין (1951-1871) – יזם, סוחר ומתווך קרקעות, חולם ציוני, מצנט ובעל יחס חם לאמנות. שותף בפעולת "זהר פילם".
[48] מרדכי אליעש (1950-1892) – עורך דין, עסקן ציוני, יועץ משפטי למוסדות הלאומיים, הגן על הרבה חברי "הגנה", שגריר ישראל ראשון בבריטניה.
[49] עוני ביי, עבד אל-האדי (1970-1889) – עו"ד, מנהיג ומדינאי ערבי מא"י.
[50] ועדת החקירה נתמנתה לבדוק את תביעת הערבים לשלול מהיהודים את זכותם לכותל המערבי. מדרישות הערבים היו: לא לאפשר ליהודים לשבת על ספסלים ליד הכותל, לא להעמיד מחיצה בין גברים לנשים או לתקוע בשופר. הסרט המדובר הוא: The First Film of Palestine (1911), של משה רוזנברג (ראו, אתר "בית הסרט העברי"). על הפרשה כולה, ראו: "משפט הכותל – דין וחשבון ועדת הכותל המערבי הבינלאומית", הוצאת ספרים "תל-אביב", תל-אביב, תרצ"א.
[51] בוריס (זלמן-דוב) שץ (1932-1886) – פסל, צייר, מורה לאמנות וסופר. אבי האמנות היהודית החדשה ותעשייתה בארץ-ישראל. מראשוני החולמים על תעשיית סרטי עלילה אמנותים בארץ, כתב כמה תסריטים לסרטי עלילה.
[52] ראו, לעיל, מכתב "זהר פילם" אל לוינסון: שישי במאי 1930. לפי עדותה של דבורה הלחמי צולמו צילומי ניסיון ב"גן-רינה" שאבדו.
[53]ירושלים סגל (1993-1898) – חלוץ, איש ביטחון והגנה, מפיץ ומתרגם סרטים, בעל המעבדה "מולדת" שהפיקה בעיקר תרגומים לסרטים בצד סרטי פרסומת ויומנים.
[54] על משקל הקריאה לסליחות: קומו לעבודת הבורא!
[55] "חבר'ה טראסק" – "מושב לצים" של צעירים קונדסים וסתם בעלי "להכעיס".
[56]ברכת "שהכל נהיה בדברו", נאמרת על מאכלות ומשקאות שאין להם ברכות ייחודיות משלהן (כמו יין או לחם מחמשת מיני דגן). הכוונה כאן שהחלוצים "סחבו" אוכל מהמחסן.
[57] "נכד" – מושג בהוויה החסידית: צאצא לאבות מיוחסים מגדולי תורה והנהגה, המכובד בגלל מוצאו. החלוץ בתסריט הוא צאצא של ר' פנחס שפירא (1791-1726), תלמיד קרוב למייסד החסידות, ר' ישראל בעל-שם טוב, ומחשובי מפיצי תורתו. גם כותב שורות אלה הוא "נכד" של ר' פנחס.
[58] "גדי בן-סוסי", סרט הנפשה קצר, ארץ-ישראל, 1930, ש/ל, אילם, צלם-במאי: ברוך אגדתי, ציור: אריה נבון, מלל: אביגדור המאירי. זיכרונות אריה נבון על הפקת הסרט, ראו, שנת 1996.
