• יוסי הלחמי
• ילקוט מקורות

פרק שנת 1932, בסדרה של מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי. ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין 1897 ל-1947, יופיעו בהמשך. חומר רב, שאינו מופיע כאן, עדיין טמון בארכיונים, ספרי זיכרונות, אוספים פרטיים, תכתובת משפחתית, עיתונות ועוד. אנו פונים לכל מי שמחקר הסרט העברי בארץ-ישראל יקר לו וברשותו דבר שלא הופיע כאן, שיואיל בטובו לשלוח אותו למערכת ואנו נדאג לשבצו בילקוט המתאים.

ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי - 1932: ליקט, העיר, ההדיר וערך: יוסף הלחמי (מהדורה ראשונה, תש"ע 2010, כל הזכויות שמורות ©2010)

 

1932

אצ"מ – KKL-5/4806, 14 בינואר 1932

לכבוד הלשכה הראשית של קה"ק,

הא' אזרחי,

א.נ.

כבודו מוזמן בזה לישיבה שתדון על יצירת חברה ליצירת מכון לסרטי ראי-נע בארץ-ישראל, שתהיה ביום השבת ח' בשבט ה' תרצ"ב [16 בינואר 1932], בשעה שלוש ורבע אחר הצהרים בבניין סלונים, חדר 53 (קומה שלישית).

בכבוד רב [חתימה לא-מזוהה], צבי נבון.[1]

 

אצ"מ, תיקי KKL-FILM, 25 בינואר 1932

תזכיר

לבאי כוח המוסדות ולכל המעוניינים בדבר הקמת מכון לסרטים (פילמים) של ראי-נע וקול-נע בא"י

אנו, הח"מ, באי כוח קבוצה איניציאטיבית לארגון חברה למען הקמת מכון קבוע של סרטים (פילמים) לראי-נע ולקול-נע בא"י מתכבדים להציע לפני כבודו את תכניתנו בראשי פרקים:

מטרתנו –

להקים חברה שתעמוד במידה זו או אחרת תחת חסותם של מוסדותינו הלאומיים והתרבותיים, ואשר תאורגן על יסודות קואופרטיביים או יסודות שיתופיים הדומים לאלה – הכול לפי תוצאות הבירור בין המוסדות והאנשים הנוגעים בדבר, ולפי מסקנות והחלטות של האספה המייסדת שתתאסף לא יאוחר מבעוד שלושה חודשים לאחר הגשת התזכיר הזה - אשר ברשותה ובכוחה יהיה ליצור מכון קבוע לסרטים תרבותיים (קולטור-פילם) וסרטים אמנותיים, אשר יעזרו להפצת ידיעות על ארץ-ישראל והמזרח הקרוב ועל עם ישראל ותרבותו בכל הזמנים ובכל גלויותיו.

ביסוד חברה זו צריכים לדעתנו להשתתף באופן פעיל כל המוסדות הלאומיים של הסוכנות ושל היישוב, וכן כל המוסדות התרבותיים של היישוב, ועדות התרבות של מוסדות עירוניים וארגונים מקצועיים, וכן שאר ארגונים, מועדונים, תיאטרונים, חברות תרבותיות, מוזיאונים, הסתדרויות מורים, סופרים, אגודות נוער ונשים וכו', למען השיתוף המלא ביותר של כל הכוחות הציבוריים והבטחת השפעתם הישרה על כל פעולות המכון (על ידי קנית המניות של המוסד או על ידי שליחת באי כוחם לועדות השונות שעל יד המכון).

התכנית התרבותית של המכון –

מראשית צעדיו תהיה מכוונת בעיקר לסרטים גיאוגרפיים היסטוריים אתנוגראפיים יישוביים (תולדות ומהלך ההתיישבות היהודית וכו', חיי השכנים ותרבותם, סרטים תעשייתיים ומדעיים, וכן סרטים אמנותיים המכוונים בראש ובראשונה לילדים ולנוער, על פי אגדות ישראליות, וכן סיפורים קצרים, הכול לפי כוחות המוסד והצלחתו). עלינו להעיר אומנם שמטרתו האמיתית של המוסד אשר יעמוד בתור מוסד אוטונומי בשורת יתר המוסדות והאגודות הציבוריות והתרבותיות שלנו – היא להקיף ולענות על כל המשאלות של התרבות הלאומית בעזרת הסרטים. כלומר – לתת גם סרט דרמתי ויתר סוגי הסרטים בדומה למוסדות המפותחים ביותר.

עלינו להדגיש כאן בקשר ישר עם כל תכניתנו המוצעת על ידנו שארץ-ישראל מוכשרה מאין כמוה, הן בגלל התנאים האקלימיים, הגיאוגראפיים והטופוגראפיים, הן בגלל עברה ההיסטורי ושכנותה לארצות ששימשו במה למאורעות היסטוריים כבירים, לתוצרת סרטים.

את ארגון החברה אנו מתארים לעצמנו בתור חברת מניות בע"מ עם סניפים בארץ ובחו"ל, אשר לידם יהיו גם התומכים הקבועים או החברים של המוסד עם מועדוניהם ומוסדותיהם, אשר הונה היסודי יהיה מורכב ממניות יסוד (כמאה מניות בנות 5 לא"י כל אחת) ומניות רגילות בערך בסך אלפיים לירות (סה"כ), ואשר תהיה רשאית להשתתף על יסודות מסחריים או קואופרציה זמנית או תמידית, עם סוכנויות וחברות פרטיות, ובכלל להתקשר עם כל הון פרטי, הכול לפי תועלת העניין ולפי החלטות האספות הכלליות של בעלי המניות (או באי כוחם).

לדעתנו יש להבטיח את השפעתם המכריעה של מוסדותינו הציבוריים והתרבותיים על מהלך כל הפעולה במוסד הזה, ע"י רכישת רוב מניות היסוד אשר תחולקנה בראש ובראשונה ביניהם, או ע"י שליחת ב"כ לוועד המפקח, לועדת המומחים (או "ועדת הרג'יסורה הכללית").

המוסדות הציבוריים והמדיניים שלנו יצטרכו לבוא לעזרת המוסד גם עי"ז שיסוככו עליו תמיד בהשפעתם המוסרית והציבורית וסמכויותיהם הרשמיות, וכן יעזרו להפצת הסרטים בעזרת האפרט [המנגנון] שלהם. בהיותם לקוחותיו התמידיים של המכון הם גם יעזרו בפעולתם הם ע"י מבחינה תרבותית וציבורית.

כל הדברים האלה הכרחיים הם לפי דעתנו למען הבטיח את התפתחותו הכנה והבריאה של המוסד החדש, הן מבחינה תרבותית והן מבחינה מסחרית – התפתחות שאינה תלויה במידה רבה בנטיותיהם הפרטיות של נותני הכסף וחשבונותיהם המסחריים המותאמים לדרישות היום בלבד.

על הרכב המומחים וחבר עובדים קבועים וזמניים, על דבר יצירת "קינו-סטודיה" להשתלמות המשחקים ליד המכון, וכן ליתר הצדדים של יצירת המכון וחברת המניות תבאנה לדיון בפני האספה המייסדת של החברה הרצאות והצעות המבוססות על ניסיון האנשים והאגודות בארץ ובחוץ-לארץ. יש להוסיף לדברים האמורים כאן שאומנם הצלחנו במידה רבה לרכוש לרעיון הזה את הסכמתם והתעניינותם של מוסדות ופרטים חשובים והננו מקווים שדבר יציאתה לפועל של האספה המכוננת של החברה עם כל ההכנות הדרושות ליצירת המכון ותקנות החברה לא יאחר לבוא.

לעת עתה הננו קוראים את כבודו להתייעצות רשמית ומוסמכת אשר תוכל לברר את צורת כל המפעל ולאחוז בכל הצעדים להקמתו ע"י כל הסמכויות הרשמיות שתוצרנה באספה הזאת.

הננו מציעים לתשומת לב את הצעתה של "קינו-סטודיה" "מולדת",[2] אשר התקיימה במשך שלוש שנים בתל-אביב ואשר נראית לנו ראויה לתשומת לב יתרה בדבר הוצאתו לפועל של צילום תמונה אחת עפ"י סצנריו הנמצא בידי אנשי הסטודיה הנ"ל, שתשמש, לפי דבריהם, הפגנה תרבותית מזהירה לתוצרת הסרטים בא"י ואשר תוצא לפועל במשך חודשים מועטים ע"י אנשי הסטודיה הזאת באחריותם המלאה ותחת השגחתם של האנשים אשר בידם יופקד הכסף - "בסך לא יותר מחמישים לא"י – לקניית חומרים גולמיים בלבד".

ניסיון זה יכול לשמש תעמולה מוצלחת לעצם יצירת מכון קבוע לסרטים בא"י והננו להציעו לפני כבודו, בתקווה שבצורה זו או אחרת תיענו לקריאת אנשי הסטודיה הנ"ל ותעזרו להוצאתו לפועל.

ניסיון זה ופרי עבודה מאומצת במשך שלוש שנים של קבוצת אנשים מאורגנת, המסורה מאוד לעבודתה, ואין לתת לניסיון זה להיכשל [...] בלא עתו.

בכבוד רב, צבי נבון (מזכיר הקבוצה האיניציאטיבית). ירושלים, י"ז בשבט ה' תרצ"ב, 25 בינואר 1932.

אצ"מ - KKL-5/4806, 25 בינואר 1932

הזמנה

לכבוד הלשכה הראשית של קה"ק

הח' אזרחי (או א' אפשטיין[3])

כאן

א.נ.

בהתאם לתזכיר שהוגש ע"י בדבר הקמת מכון לסרטים, הננו להזמין בזה את כב' להתייעצות רשמית ומוסמכת לעשות את כל הפעולות המוקדמות, ליצירת תכניתנו והמכון לסרטים (פילמים). האספה תתקיים בבנין המרכזי, קומה ה', חדר מס' 53, ביום השבת כ"ב בשבט בשעה ארבע אחה"צ.

סדר היום לאספה:

1) דו"ח על הפעולה של הועדה האיניציאטיבות.

2) הרצאה על צורת החברה ותכנית המכון.

3) שאלות והצעות.

הפסקה

4) ויכוחים ובירורים בקשר עם ההרצאות וההצעות.

5) שונות.

6) החלטות וסיום.

נ.ב. בכל השאלות בדבר התזכיר והאספה נא לפנות במשך השבוע ע"י הטלפון מס' 639 – לבקש את צבי נבון.

בכבוד רב [שתי חתימות לא-מזוהות], צבי נבון (מזכיר)

ירושלים, י"ז בשבט ה' תרצ"ב, 25 בינואר 1932.

 

"דואר היום", שני בפברואר 1932, ע' 4

להקמת המכון לסרטי ראינוע בא"י

הוועדה האיניציאטיבית להקמת המכון הקבוע לסרטי ראינוע בא"י מודיעה לכל המוזמנים (והמעוניינים) שהאספה שנועדה להיות בשבת זו, כ"ב לחודש שבט נדחתה לשבת הבאה כ"ט בשבט. ההודעה בדבר המקום והשעה, וכן הזמנות רשמיות תישלחנה בזמנן.

 

"זרמים", 14 בפברואר 1932, ע' 13-12

מכתבים מארץ-ישראל

[...] לא רק בפוליטיקה בלבד שקוע היישוב הארצישראלי. הבניין והיצירה אינם פוסקים אף לרגע ואף גם מן ההנאה אינם פורשים, לא זו של "נאכל ונשתה כי מחר נמות". התיאטראות ובתי הקולנוע, הקונצרטים והסמינריונים למדעים השונים, המלאים עד אפס מקום בקהל מבקרים, מעידים כמאה עדים כי יש לנו עניין כאן עם קהל בריא בכל המובנים, היודע את מקומו ומשתדל בכל האמצעים להפוך מקום זה לנעים ול"מתורבת".

פ. ארצי (שכתב באירוניה).

 

"דבר", 18 בפברואר 1932, ע' 5

[...] חברת "שמן" מכינה אמצעי פרסום מודרניים ובכלל זה סרטי ראינוע, אשר יוצגו בקרוב גם בארץ.

 

"השבוע", 25 בפברואר 1932, ע' 164

[כיתוב לתמונה] קבוצת משחקי ראינוע מבית-לחם (ערבים) המכינים כעת סרט ראינוע מחיי הערבים בארץ.

 

שני במרץ 1932

מכתב (טיוטה): מאת המכון לסרטי ראי-נע וקול-נע בארץ-ישראל, ירושלים

א.נ.

אנו מתכבדים לפנות אל כבודו בבקשתנו דלקמן בתקווה למצוא בו תומך בבקשתנו ורעיוננו.

מתוך אמונה שארגון חברה להכנת סרטים וראי-נע וקול-נע בארץ-ישראל הינו אחד הצרכים החיוניים לטובת עבודתנו הלאומית – חברה שתוכל להכין סרטים שונים על ארצנו מנקודת מבט היסטורית, מדעית, אמנותית וכו', וכן סרטים שישקפו את החיים בארץ-ישראל ובגולה ואשר יתנו מושג ברור מן המתרחש בארץ לגולה היהודית וכו' – ומתוך ההנחה שחברה כזו יכולה אף ליצור מקורות פרנסה למאות עובדים מכל הסוגים (צלמים, אמנים, ציירים, סופרים, פועלים וכו') וכן בהתחשבנו עם זה שהפילם הינו כיום אחד האמצעים הכי חשובים להפצת איזה רעיון שהוא בחוגים הרחבים של הציבור – בהתחשב עם כל האמור ועם עוד כמה וכמה נימוקים חיוביים מאוד שבפעולה ממין זה, ניגשים אנו לאחוז בצעדים ראשונים להנחת היסוד לרעיוננו על-ידי ניסיון קטן, שתוצאותיו ישמשו לנו אבן בוחן על אפשרות הרחבת המפעל.

לשם כך התארגנה קבוצה של חברים, שמקדישים עמל ומרץ ופרוטות לשם הכנת סרט קטן, אשר יוצג בתערוכה והיריד בתל-אביב. כל העניינים הדרושים ליצירת הפילם מוכנים, אולם דרוש לנו עוד סכום קטן של 50 לא"י אשר ייתן לנו את האפשרות המוחלטת לגמור את הפעולה הזאת.

אנו פותחים לוח הלוואות לטובת יצירת הקרן הזאת, שתקרא בשם: "קרן קיימת להכנת סרטים על-ידי המכון לסרטי ראי-נע וקול-נע בארץ-ישראל". כל הלוואה יכולה להיות מלא"י אחד ומעלה. המלווה יקבל את הלוואתו בחזרה מיד לאחר ההצגה הראשונה על כל פנים בביטחון של 75% במקרה שהכנסות הסרט יכסו את ההוצאות.

אנו פונים אפוא אל כבודו בבקשה להיות אחד התומכים ולהלוות לנו סכום ידוע – כאשר ידבנו לבו – ויאפשר לנו את הגשמת מטרתנו שברכה רבה צפויה בה.

אין ספק שכל המלווים יקבלו כרטיס כבוד להצגה הראשונה של הפילם בתערוכה בתל-אביב, ורחשי תודה מאת העוסקים והעובדים להצלחת המפעל.

בשם קבוצת המציגים בתל-אביב, חברי הקבוצה האיניציאטיבית לארגון המכון לסרטי ראי-נע וקול-נע בירושלים.

כ"ד אדר א', ה' תרצ"ב, חותמים בכל הכבוד: [חתימה מחוקה ולא מזוהה]

 

"דבר", 11 במרץ 1932, ע' 1

מגבית קרן היסוד בהודו [...] מר דוד סרגון כותב: החלטנו להציג את הסרט "ארץ-ישראל" ואח"כ לפתוח במגבית למען קרן היסוד.

 

 

"הארץ", 22 במרץ 1932, ע' 4

חברת "פאראמונט" תצלם את "חגיגות פורים"

אתמול הגיע לירושלים ה' ג'ורג' דורה, שליחה המיוחד של חברת "פרמונט",על מנת לצלם את חגיגות הפורים בתל-אביב ובייחוד את "המכביה", בשביל היומן המדבר של "פרמונט". ה' דורה נמצא עד עכשיו בפינלנד, בקשר עם המאורעות שם, וקיבל הוראה טלגרפית מאת החברה שלו למהר לארץ-ישראל. ה' דורה יצלם את הקרנבל בפורים ביום ד'.

 

"מאזניים", 23 במרץ 1932

ניסיון של הכנת סרט עברי בארץ-ישראל. מנהל תוצרת הסרטים בפולין מרקוביץ[4] והבימאי אלכסנדר פורד,[5] העושים זה חודשים אחדים בארץ-ישראל, החלו לצלם סרט מחיי הקבוצה וארץ-ישראל בכלל בשם "צבר".[6] בסרט זה משתתפים אחדים ממשחקי "הבימה" (רובינה,[7] ברטונוב,[8] מסקין,[9] פינקל,[10] קלצקין[11]), ד. דוידוב,[12] מי שהיה מנהל "התיאטרון העברי" ומ. תאומי.[13] מר ברטונוב מ"הבימה" ישתתף גם ברג'י של הסרט.

"דבר", 30 במרץ 1932, ע' 5

מכתבה על "המכביה": [...] צלמי ראינוע, צלמים עיתונאים וסתם צלמים מכוונים בהמון את הצלמניות למקום שבו נגמר המרוץ.

"דואר היום", ראשון באפריל 1932, ע' 4

מודעה – "תיאטרון "אדיסון", ירושלים

[...] כהוספה לתכנית הרגילה הכינה הנהלת "תיאטרון אדיסון" הפתעה נעימה לקהל הירושלמי. במשך עשרים דקות יעברו לעיני הקהל צילומי ראינוע של "עדלאידע" ו"מכביה" בתל-אביב.

"דבר" רביעי באפריל 1932, ע' 3

נאסרו תמונות החגיגות בת"א

הממשלה אסרה אתמול בירושלים את הצגת התמונות של חגיגות פורים ו"המכביה" בראינוע "אדיסון".

קטלוג "יריד המזרח – 1932", שביעי באפריל 1932,

פרסום של חברות להכנת סרטים:

ע' 321 - "אגא פילם", סרטי ראינוע לפרסום – שכונת ברנר 32.

ע' 330 – "אגא פילם", אגדתי ב.- תעשיית סרטים – שכונת ברנר 32.

ע' 322 –

 

ע' 331 -

 

ע' 331 – "זהר-פילם", סוטקר – תעשיית סרטי פרסום – ליליינבלום 37

"הארץ", שביעי באפריל 1932, ע' 4

הפילם של "פרמונט" נפל הימה

הצלם המיוחד של חברת הפילמים "פרמונט" השוהה בארץ בקשר עם "המכביה" והתערוכה ואשר צילם גם את הקרנבל בפורים קיבל טלגרמה ממרכז החברה כי צילומיו מהקרנבל בפורים אבדו באווירון שנפל המיימה בנאפולי (הוא שלחם ללונדון באווירון).

 

"הארץ", 12 באפריל 1932, ע' 4

הסרט "פורים בת"א" ניצול

הלשכה הראשית של קרן-היסוד מודיעה: ה' דוריה, בא-כוח חברת הסרטים "פרמונט" מניו יורק, אשר ערך את הצילומים בתל-אביב בשביל "ידיעות פרמונט" מן הקרנבל בפורים, מן המכביה ומפתיחת יריד המזרח, הודיע ללשכה הראשית של קרן-היסוד, כי הסרט שבו צולם הקרנבל ואשר נשלח ע"י אווירון ללונדון ונפל הימה נמשה מן המים והובא בשלמותו ללונדון. כפי הידיעות שנתקבלו זה עכשיו, לא ניזוק הסרט במאומה ויוכלו להציגו בכל אירופה וארצות הברית כעבור ימים מספר תחת השם "פורים בתל-אביב". לאחר הסרט הזה יבואו הסרטים של המכביה ויריד המזרח. כל הסרטים האלה יוצגו באירופה ובארצות הברית שלושה שבועות רצופים.

"הארץ", 19 באפריל 1932, ע' 3

סרטים של חגיגות פורים בת"א

מודיעים לנו: חברת "אגא פילם", תל-אביב, גמרה את הסרט של חגיגות האביב, שהוזמן ע"י חברת הסרטים של [מאיר] דיזנגוף ושות', ונשלח על ידה לחברת הסרטים הצרפתית "פוקס" אשר תבחר את הקטעים המעניינים ביותר בשביל בתי ראינוע בארצות שונות. העתקות הסרט נמכרו גם לסין ולסידני. מתנהל גם משא ומתן עם באי כוח חברות סרטים ברומניה ובצ'כוסלובקיה בדבר רכישת הסרט שהוכן בצורת "יומנים".קבוצה מורכבת מחברי הסטודיות "זוהר" ו"מולדת" עומדת עכשיו לפני גמר פילם מימי פורים בתל-אביב בשם "ויהי בימי".[14]

 

"הארץ", 29 באפריל 1932, ע' 9

תעשיית סרטים בא"י

(שיחה עם מנהל "ליאו-פילם" ה' מרקביץ)

סופרו של "הארץ" ביקר אצל מנהל חברת הקולנוע "ליאו-פילם", ה' מרקביץ, וקיבל מפיו אינפורמציה מלאה בקשר עם עבודת החברה הנ"ל בא"י. ה' מרקביץ כבר ביקר פעם בארץ, וגם הכין את הסרט על פתיחת האוניברסיטה בתרפ"ה. הוא מכיר את תנאי הארץ ואינו "חדש" כאן. ה' מרקביץ הוא ציוני ותיק, הרוצה להגשים בתעשיית הסרטים הא"י שני מומנטים: תעמולת הרעיון הציוני באומות העולם והעמדת תוצרת עברית ארצית חדשה. הסרטים שהייתה נוהגת עד כה להכין הקה"ק לא השיגו לדבריו את מטרתם, כאשר הפילמים הללו עם מראות נוף הדוממים בלבד ומחוסרי כל אינטריגה חיה ומעניינת לא משכו בהצגתם את ההמונים הרחבים. ושוב היה בא לבית הראינוע אותו הקהל הציוני, שאינו זקוק לתעמולה מיוחדת. ואילו ה"רחוב" נשאר דומם ואדיש כשהיה. ה' מרקביץ שם לו למטרה להתחיל בתקופה חדשה בתעשיית הפילמים העברית. הוא אומר להתחיל בתעשיית סרטים על נושאים אנושיים כלליים, אשר רקע ישמשו להם ההווי, הטבע והחיים הארצישראליים. אומנם אין ארץ-ישראל לבד יכולה לשמש מטרופולין לתעשיית הפילם שלה, באשר חישוב דמיו של כל פילם מסתמך בעיקר על ארץ תעשייתו, וכמובן אין ארצנו הקטנה יכולה להגיע בזמן הקרוב למדרגה זו. לכן יש הכרח לתעשיית הפילמים העבריים בארץ-ישראל להתקשר עם עוד מדינה אחת. במקרה זה עם פולין. מלכתחילה התייחסו בחוגי הפילם בפולין באי-אימון גמור לעבודת תמונת קולנוע עברית: מקורית ארץ-ישראלית. אולם לאחר השתדלויות במשך שנה שלמה הצליח ה' מרקביץ ליצור אווירה מתאימה והתעניינות בדבר. כעת הוא ניגש להוציא לפועל את רעיונו. עבודתו הראשונה בארץ הייתה לצלם את "המכביה". לכתחילה חשב להכניס את "המכביה" בתוך הסרט הגדול, אשר לשמו בא לארץ. אולם הואיל וסרט "המכביה" תפס מקום יותר מדי גדול - סופו לשמש סרט בפני עצמו. אשר לסרט הדרמטי - הרי הוא ניגש בימים הקרובים לעבודה. תנאי התנה, אומנם, עם הקונים, שאין לקנות סרט "המכביה" בלעדי הסרט הדרמטי ולהיפך. עצם הופעת שני הסרטים האלה בהצגה אחת צריך לשמש אמצעי של תעמולה אמנותית כבירה בעולם הרחב. ממדינות שונות כבר הגיעו לידי ה' מרקביץ מכתבים מלאי התעניינות בקשר עם הפילם הזה. אם יצליח הניסיון הזה תתחיל פעולה מתמדת ורחבה. ה' מרקביץ בטוח שאז יהיה ביכולתו להכין שני סרטים בשנה. מובן שה' מרקביץ חושב להשתמש בכוחות הדרמטיים המקומיים, הספרותיים והשחקניים. חבריו לעבודה של ב' מרקביץ הם: הרז'יסור אלכסנדר פורד (את הסרט האחרון שלו "לגיון הרחוב" נראה בקרוב בא"י), ה' ויינרייך – המשגיח האמנותי,[15] וה' ויימאר – צלם הסרטים.[16] שני האחרונים הם מעובדי הקולנוע בעלי המקצוע מגרמניה. אני ניגש – אמר ה' מרקביץ – בחרדה ובאחריות לעבודתי זו, כי בהצלחת הניסיון הזה תלויה התחלת תעשייה חדשה ומעניינת בא"י. בסוף דבריו ציין ה' מרקביץ את היחס האדיב מצד בני הארץ, את עזרתם וערותם לעבודתו ולניסיונותיו.

 

"כלנוע", חמישי במאי 1932, ע' 9

סרטים ארצישראליים

מנהל חברת הקולנוע "ליאו פילם", ה' מרקביץ, השוהה בארץ כעת, פתח בתעשיית סרטים על נושאים אנושיים-כלליים, אשר רקע ישמש להם ההווה, הטבע והחיים הארצישראליים. עבודתו הראשונה בארץ הייתה לצלם בשביל הקולנוע את "המכביה". לכתחילה חשב להכניס את "המכביה", כאפיזודה התוך הסרט הגדול, אשר לשמו בא לארץ. אולם הואיל והסרט "המכביה, תפס מקום גדול מדי – סופו לשמש סרט בפני עצמו. אשר לסרט הדרמטי – הרי הוא ניגש בימים הקרובים לעבודה. אומנם, תנאי התנה עם לקוחותיו, שאין לקנות סרט "המכביה" בלעדי הסרט הדרמטי ולהיפך. עצם הופעת שני הסרטים הללו בהצגה אחת עתיד לשמש אמצעי תעמולה כבירה לארץ-ישראל בעולם הרחב. אם יצליח בניסיון הזה תתחיל פעולה מתמדת ורחבה. ה' מרקביץ בטוח, שאז יהיה ביכולתו להכין שני סרטים בשנה. מובן שה' מרקביץ חושב להשתמש בכוחות הדרמטיים המקומיים – ספרותיים ושחקניים. חבריו לעבודה של ה' מרקביץ הם: הרז'יסור אלכסנדר פורד (את הסרט האחרון שלו, "לגיון הרחוב" נראה בקרוב בא"י), ה' ויינרייך – המשגיח האמנותי, ה' ויימאייר – צלם הסרטים. שני האחרונים הם מעובדי הקולנוע בעלי המקצוע מגרמניה.

*

ועוד חברה אחת עובדת בניחותא על הכנת סרט ארצישראלי, ושמה חברת הפא"י (קרי: פילם ארצישראלי). הסרט – מחיי תל-אביב בימי הפורים. האנסמבל המורכב ממשחקים אחדים ידועים ותלמידי סטודיות בעלי-כישרונות, נותן משחק נאה. הצילומים מפתיעים את רואם, היודע באילו תנאים קשים עובדת המעבדה. הרי תמונה אחת: החייט התל-אביבי המתמיד בעבודתו אינו יכול להתאפק עוד לשמע ה"הורה" העליזה של חוגגי העדלאידע. הוא עומד על יד החלון הפתוח ומוחא כף לרוקדים, ומעורר בזאת את חמת אשתו הקפדנית... והרי תמונה שנייה: ברח החייט החוצה. יוצאת החייטית לחפש את בעלה וטועה טעות מרה: החייט מחליף את בגדיו עם התייר האמריקאי שיש לו סיבה להתחפש – והרי מקום רחב לקומדיה משפחתית. פורים, העדלאידע, החינגא וההילולא, הצחוק והקלילות התל-אביבית של חודש אדר, הם הציר שעליו סובב סרט קטן זה.

 

"כלנוע", חמישי במאי 1932, ע' 5

תצלום צוות הסרט "צבר" – ראו, הכתבה דלעיל.

 

"הארץ", 20 במאי 1932, ע' 4

בדרך ליומן עברי קולני

אגא פילם הולך בהתמדה ובעקשנות לקראת יצירת הפילם המקומי ביומן העברי התל-אביבי. הוא מוסר יותר מחמש מאות מטר של פילם שהם בבואה נאמנה של אביב עירנו. הצגת היומן מס' א' תהיה בקולנוע אופרה מוגרבי בנוכחות מר דיזנגוף.

מודעה -

קולנוע "אופרה מוגרבי" [...] יומן עברי תל-אביבי ברגע האחרון עלה בידינו להשיג את היומן העברי התל-אביבי של אגא-פילם ויוצג בנוכחות מר דיזנגוף שלך משלך בעבורך

 

"דבר", 22 במאי 1932, ע' 4

בדרך ליומן קולנוע עברי

קולנוע "מוגרבי" פתח אמש בניסיון לתת לתל-אביב מחזות-יום משלה, מצילומי אגדתי[17] שהתמחה בצילום סרטי ראינוע וקורא לתוצרתו "אגא פילם".

 

"דבר", 23 במאי 1932, ע' 4

יומן סרט ארץ-ישראלי

"מחזות "המכביה", שעשועי רחצה בימה של תל-אביב, חגיגת הנטיעה בתל-מונד בהשתתפותם של בני משפחת מלצ'ט[18] מוצגים על הבד החל ממוצ"ש בקולנוע מוגרבי. מר ורדימון,[19] בעל הקולנוע, אומר לעשות את היומן המקומי קבע. יש להעיר, כי הסרט הראינועי הזה הוא מעניין מצד עצמו ויש עניין לפתחו, ולחינם משתדל קולנוע מוגרבי לשוות לו מראה סרט קולנועי. מטרה שאינה הולמת נותנת דווקא טעם לפגם.

 

"דואר היום", 29 במאי 1932, ע' 4

הסרט התל-אביבי החדש

ביום השישי הוצג בפני עיתונאים ומוזמנים בקולנוע "עדן" הסרט התל-אביבי החדש "ויהי בימי...", יצירת הסטודיה פא"י. סרט זה אינו יומן רגיל מהמתרחש בארץ, אלא צילומים מוצלחים מאוד מהעדלאידע וחגיגות-פורים, שלתוכם מזגו באמנות וכישרון רב קומדיה קלה, עליזה ומבדחת.

 

"השבוע", כ"ו אייר תרצ"ב, ראשון ביוני 1932, ע' 401.

"ויהי בימי" (הסרט הארץ-ישראלי הראשון)

מפעל חלוצי אשר טרם ידעו להעריכו כראוי. בעזובה הכללית המשתלטת בחיינו מתנשא מפעל צנוע זה כנס הבטחה מעודדת וכאוונס להבא. קומץ עקשנים יצרו את הדבר מלא-כלום. לא הריחו אף שמץ תקציב, לא הפתיעו בהבטחות צעקניות ובכל זאת מוצלחה היא. כמובן, מבקר מושבע יכול למצוא הזדמנות לזרות פסוקי ביקורת פחות או יותר מחוכמים. הוא יכול לבוא בטענות על האור שלפעמים קלוש הוא, יכול לטעון גם נגד התוכן שאינו עשיר ביותר. יכול לכבד אותנו בתגלית חשובה, כי לא ראה עדיין את צ'רלי צ'פלין הא"י וגם גרטהגרבו[20] לא האירה לו פנים מעל הסרט הזה. אבל, המתחשב בחוסר האמצעים המוחלט, בהכרח לקמץ בכל סנטימטר של סרט - יודה כי נעשה יותר מהמקווה. יש רגעי המצאות התרבות הראינועית ורצון ללמוד, וניסיון זה ישמש יסוד לפילם גדול - אמצעים ימצאו והון יושקע לא ע"י אידיאליסטים דווקא - פילם א"י - הוא "ביזנס" לא פחות מכניס מפרדס. העיכוב העיקרי סצנריו. הלוואי וימצא סופר אחד מכל מאות הסופרים הא"י שיצליח לעבד סצנריו טוב.

יבורכו ראשונה הבמאי - ה ל ח מ י[21] ותומכיו מל"ו צדיקים נסתרים הנמצאים בכל דור ושאינם נותנים לדעוך לאש היצירה המהבהבת. י. ס. [יוסף סערוני].[22]

"דבר", שני ביוני 1932, ע' 5

קומדיה תל-אביבית על בד הראינוע

על רקע מראות ת"א וחגיגות פורים חוברה קומדיה קלה, בסגנון "המטאטא",[23] בשביל בד הראינוע. ביום ו' הוצג הסרט ב"עדן" בפני קהל מוזמנים מצומצם. ד"ר ד. ויסמן[24] הקדים להצגה דברים אחדים על תעשיית הסרטים בכלל ועל עתיד חרושת הסרט הראינועי בארץ. הסרט "ויהי בימי", אורכו 500 מטר. משחקים ומשחקות מ"המטאטא" ומחוצה לו הם המשתתפים בעלילת הקומדיה המשולבת בחגיגות פורים. החיבור והבימוי של ח. הלחמי, הצייר גולדין,[25] נ. אכסלרוד,[26] זה הוא גם הצלם. מר לאסטר[27] נתן את אמצעי הכסף שנדרשו להכנה. מרבית הצילומים עלו [?] וכל הסרט הקצר משעשע את הרואה לא פחות מהדומים לו המובאים מן החוץ. הצגתו מלווה נגינת ריקודים יהודיים מעל לוחות [תקליטים]. הסרט יוצג בשבוע הבא באחד מבתי הקולנוע בעיר.

 

"דבר", שלישי ביוני 1932, ע' 7

מודעה מתאריך 3.6.1932: קולנוע אופרה מוגרבי, מציג "לגיון הרחוב" והסרט ויהי בימי

מכתב – מאת ירוחם ורדימון אל יחזקאל פריידמן [28] שישי ביוני 1932

לכבוד ה' פריידמן, פא"י

א.נ.

תמה אני מאוד שלא נענית להצעתי להזמין את כל העובדים והמשחקים בסרט "ויהי בימי" לכל ההצגות במשך כל השבוע. כידוע לך קבעתי להם מקום נכבד ביציע האמצעי, שורה שלישית. אני מבקשך מאוד מאוד לקבל את ההצעה ולסדר את הרשימה של החברים (או לשלוח אלי במשך היום) בכדי שלא תהיה להם אי-נעימות עם הפקידות שלנו בשעה שלא ידעו מה לעשות. רצוני היה להכיר כל אחד באופן אישי למען אוכל להביע לו את הערכתי ורגשי ההוקרה ואולי אם זה איננו אפשרי אבקשך למסור להם את הדבר בשמי וביתר ייחוד ליוצרים הראשיים. חזקו ואמצו. י. ורדימון

"דבר", שמיני ביוני 1932, ע' 3

בהרצאה על פעולת קרן היסוד מדבר לייב יפה על סרטים כאמצעי תעמולה מובחר, אבל גם על ההוצאה הכספית הגדולה הכרוכה בייצורם.

"דבר", תשיעי ביוני 1932, ע' 7

מודעה - קולנוע "אמפיתיאטרון" חיפה [...], תכנית חגיגית לכבוד הביכורים! א. העדלאידע בתל-אביב. סוף סוף הושג הרישיון להצגת הסרט העברי הזה המעביר לפנינו את חגיגות הפורים בתל-אביב וכמו"כ גם את המכביה לכל פרטיה [...].

"כתובים", 16 ביוני 1932, ע' 4

מנהל תוצרת הסרטים "ליאו-פילם", מרקביץ' והבמאי אלכסנדר פורד, אחרי שהותם כשלושה חודשים בארץ, התחילו לצלם סרט מחיי הקבוצה וא"י בשם "צבר". בסרט זה משתתפים כמה ממשחקי "הבימה", כגון: רובינה, ברטונוב, מסקין, פינקל, קלצקין. גם משחקים אחרים, כגון ד. דוידוב מי שהיה מנהל "התיאטרון העברי" ומ. תאומי וכוחות בלתי-מקצועיים (הא"א בר-אדון וש. צייטלין, והגב' ויירה דיסלר ועליזה הורוויץ) ישתתפו בסרט זה. הא' ברטונוב יעסוק גם ברז'י.
קבוצת פא"י (פילם א"י), הציגה ב"עדן" בפני מוזמנים את סרטה הראשון "ויהי בימי", מערכון מחיי תל-אביב בחג הפורים ו"עדלידע". הבמאי: ח. הלחמי. המהתלה הראינועית הזאת על אף ליקוייה הטכניים והאמנותיים מוכיחה, כי בעזרת אמצעים חומריים ושיתוף כוחות אמנותיים אפשר לפתח את ענף התוצרת החשוב הזה.
בקולנוע "מוגרבי" הציגה "אגא" (סטודיה לצילומי סרטים בא"י) את צילומיה מימי ה"מכביה" ואת עונת הרחצה על שפת הים בתל-אביב.

"הארץ", 16 ביוני 1932, ע' 4

בתוצרת הסרטים בא"י

מודיעים לנו: אחרי צילום חג הביכורים באצטדיון התל-אביבי על ידי הבמאי פורד, נסעו הסרטאים: היצרן מרקוביץ, הבמאי פורד, המהנדס ויינרייך והצלמאי ווייהמאיר, בלוית להקה של 15 איש לצלם את סביבות גדרה. מלבד אחדים ממשחקי "הבימה", שעליהם הודענו, ישתתפו בסרט זה גם ד. דוידוב, מי שהיה מנהל "התיאטרון העברי" והמשחק מ. תאומי. מן הכוחות הלא מקצועיים ישתתפו: ה"ה בר-אדון,[29] ש. צייטלין, הגב' וויתה צ'יסלר ועליזה הורוויץ.

 

"הארץ", 20 ביוני 1932, ע' 4

הענף החדש של תוצרת הארץ

מודיעים לנו כי ההצלחה האמנותית והמסחרית של הניסיון הראשון ליצירת פילמים דרמטיים בארץ, "ויהי בימי" של הסטודיה "פא"י", עודדה מאוד את חלוצי התעשייה החדשה הזאת בארץ. הסטודיה ניגשת במרץ רב להכנת פילם גדול. הכסף הדרוש הוא כמעט כולו מובטח. על יד הסטודיה מתארגנות שתי מועצות, אמנותית ופיננסית, בהשתתפות של כמה מומחים ועסקנים חשובים. המועצה האמנותית תכריז בקרוב על שורה של פרסים על הרעיון הטוב ביותר בשביל פילם.

 

"דבר", 20 ביוני 1932, ע' 4

"צבר" סרט מחיי א"י

אחרי לימוד תנאי הארץ במשך חודשים ניגשו ה' מרקביץ (מנהל התוצרת של "ליאו פילם" הפולני), הבמאי אלכסנדר פורד, המהנדס ויינרייך, הצלמאי וייהמאיר, להכנת הסרט מחיי א"י בשם "צבר". בסרט הזה משתתפים משחקים רבים. נחתמו כבר חוזים עם משחקי "הבימה": רובינה, ברטונוב, פינקל, מסקין, קלצקין. צולם חג הביכורים בת"א שיכנס לגוף הסרט.

 

[?] יוני 1932

טיוטת מכתב מחיים הלחמי אל ירמיהו היילפרין

מטרת המכתב: בקשת עזרה להמשך פעילותה של פא"י.

בלא תאריך - נראה שנכתב זמן קצר אחרי הצגת הבכורה לקהל של הסרט "ויהי בימי" (4 ביוני 1932). הטיוטה אינה חתומה אך כתובה בכתב ידו של חיים הלחמי, ומהתוכן והסגנון ברור שהוא הכותב. משפטים שהכותב עבר עליהם בקו דיו באו כך:

אירמה היילפרין הנכבד והחביב,[30]

פונה אני אליך לפי עצתו של הח' פעמוני[31] ופנייתי איננה פרטית, ולא רק בשמי.

זה שנים שאנשים בודדים חולמים על יצירת מכון לפילם בארץ-ישראל.[32]כל אחד מאיתנו עשה אקספרימנטים שונים ומשונים, פחות או יותר, ואולי לגמרי, בלי הצלחה.[33] בסופו של דבר התארגנו שלושה אנשים והם: ה' אקסלרוד, הצלם של המעבדה "מולדת", אני בתפקיד הריז'יסור של "זהר-­פילם"[34] וה' גולדין הצייר בחברה זו. אנו יסדנו קבוצה חדשה בשם "פא"י", פילם א"י, והחלטנו ויהי מה, בכל מחיר שהוא, ליצור התחלה כל שהיא, כדי להוכיח ולהראות לעיני כל, כי אפשר ואפשר ליצור בארץ­-ישראל בכוחות עצמיים בעיקר, וכן גם בהון לא רב, פילם שלא ייפול באיכותו מהרבה פילמים המובאים הנה מחו"ל.[35] בהתאמצויות גדולות שאין פשוט לתאר אותן עלה בידנו הדבר. כשניגשנו לעבודה לא הייתה בידנו אַף פרוטה אַחת: (פשוטו כמשמעו!). הקופסה הראשונה נגטיב לקחנו בקרדיט ולא ידענו באיזה אופן נשלם אותה, ואיך נשיג את השנייה. אך בטוחים היינו במרצנו וביכולתנו וקווינו שעל ידי עבודתנו נכריח את האנשים שמהם חשבנו לקבל הלוואה לתת בנו אימון, ולהלוות לנו את הסכום הדרוש. ואמנם, לא טעינו.[36] קיבלנו סך של 15 לא"י (!) כהלוואה. חתמנו שטר והמשכנו בעבודה ובחיפוש אחרי סכום נוסף. את הסכום הנוסף קבצנו על יד. על עוד שטר אחד של 3 לירות חתמנו, פעם נתן חבר אחד שלנו לירה, שני חצי [לירה] וכו'. עד שהגענו ככה לסכום של 28 לירות. והנה בכסף הזה עלה בידינו ליצור פילם קטן של 600 מטר.[37] התוכן של הפילם הוא כמובן לא מצטיין ביותר הוא בדיחה פורימית תל-­אביבית[38]מעשה בחייט תל-אביבי שגם הוא רוצה ליהנות קצת משמחת הקרנבל ואחרי התנגשות קטנה עם אשתו המרשעת יוצא לרחוב. כאן הוא נפגש עם התייר הצעיר שהתחפש לחלוץ למען לא תכיר אותו התיירה הצעירה,כי כן נדברו עוד אתמול: כל אחד יתחפש ואם יכירו זה את זה בין ההמון החוגג - הרי היא מבטיחה לו ללכת אחריו למשרד הרבנות.

חוסר מכונת צילום טובה, חוסר מוחלט של מעבדה טובה, הפריעו בהרבה להצלחה המלאה של הסרט שלנו. כעת אם נרצה לעשות עוד העתקה אחת אין לנו כבר מעבדה. השתמשנו עד עכשיו במעבדה של "מולדת" וכן המכונה שלהם, וכעת המעבדה הזאת לא תינתן לנו עוד// לא תעמוד יותר לרשותנו.

הסרט שלנו הוצג לפני קהל מוזמנים של עיתונאים. הסרט מצא חן בעיני כולם, בלי יוצא מהכלל. כל העיתונים כתבו עלינו טובות, וכולם אימצו את ידינו להמשיך בעבודה. הסרט נמכר בתל-אביב והוצג כאן בהצלחה רבה. ההתעניינות של הקהל והסימפטיה שהביעו לנו הן ערובה להצלחה בעתיד. הסרט מפתיע את כולם: בתנאים שעבדנו בהם הרי זה באמת פלא שהוצאנו לאור עבודה שכזו!

השחקנים הם מקצתם מקצוענים ומקצתם מתלמידַי.

וכעת מה רוצה אני ממך?

מובן, עזרה, אבל איזו?

אינני חושב שיש צורך מיוחד להסביר לך את התועלת שפילם ארצישראלי יכול להביא, וכל מה שאפשר לפעול בעזרתו. בטוח אני כי גם בלי הסברתי כל זה ידוע לך.[39]

אנו התחלנו את עבודתנו כאנשים פרטיים, וחושבני כי זו הדרך הַכי בריאה. אך בהתחלת עבודתנו אין אנו רואים לעצמנו אפשרות אחרת מלהיעזר בידידים (מובן לא בצורה של פילנטרופיה).[40]

ובכן, הקושי העיקרי בעבודתנו הוא חוסר מעבדה וחוסר מכונת צילום טובה. מכונת הצילום שצילמנו בה, חוץ מזה שאינה שייכת לנו והשימוש בה יעלה לנו בכסף - היא עתיקת יומין ומקומה במוזיאון לעתיקות. לכן: היות ובחו"ל יש (הודות לפילם הקולני) הרבה מכונות צילום אילמות משומשות שהן עוד במצב טוב מאוד, אך מונחות כאבן שאין לה הופכין, לכן אנו חושבים שיהיה קל להשיג, בצורה זו או אחרת, מכונה כזו בתנאים נוחים. ובקשתנו היא ממך לעזור לנו על ידי קשריך בהשגת מכונה שכזו, וכן מכונות המעבדה, כגון: מכונת העתקה, מכונת הדבקה (Kliebmaschine). לא אכפת לנו אם אלה יהיו משומשות.[41]

אין אנו רוצים לקבל כל זה חינם. אנו רוצים לשלם עבור זה. אך סיפרתי לך על מצבנו: לכן יש להקל עלינו את סידור התשלומים. חושבני שאולי על ידי הציבוריות הציונית אפשר יהיה לעזור במובן זה.[42]

את הסרט שלנו אין אנו חושבים לשלוח לחו"ל, בגלל סיבות שונות. אנו מסרנו אותו לע"ע רק ללטביה לרשות בית"ר לנצלו. מובן, בתנאים מסחריים. בסרט משתתפים הרבה בית"רים לטביים כסטטיסטים (אגב זה חומר בעל משמעת שאין כמותה!), ולכן הם מאמינים בהצלחה הגדולה הצפויה לסרט הזה בלטביה, ורוצים לנצל את הכנסתו לטובת קרן מפעל ידוע שלהם. ובכן חבר היילפרין, הנה הרציתי לפניך הרצאה ארוכה ואתה ראה מה שתוכל לעשות לפעול לעזרתנו.

אני מדגיש עוד פעם: אנו לקחנו על עצמנו ויהי מה ליצור את הדבר, ואנו ניצור אותו. אנו עמלים זה שנים על העניין - וכעת הצלחנו להוציא לאור את הסרט הא"י הראשון, ואנו פונים אליך לַעזור לנו בהשגת אמצעים טכניים להמשכת המפעל, לשיפורו ולשכלולו. וכספים מאין יימצאו לנו? אין אנו יודעים; אך ברור לנו כשמש, הם יהיו.

 

 

22 ביוני 1932

תשובת ירמיהו היילפרין לחיים הלחמי

פריז22/06/1932 חלמאי היקר [43]

קבלתי את מכתבך עם הצילומים ועוד היום אני מנסה למלא את בקשתך. אני יושב עכשיו אצל אחד הריז'יסורים של הפילמים האירופים הגדולים אשר עבד בחברת "אופה" ועתה עובד בחברת "אוסו". זה אחד מידידי, ואני הקראתי לפניו את מכתבך, הראיתי לו את הצילומים ועניינתי אותו במפעל שלכם. בנוגע למכונה הוא הציג לי הרבה שאלות שלא יכולתי לענות עליהן. לכן, הנני מקשר אותך אתו ואתה תתכתב אתו בכלל על עניין הפילם. יכול להיות שהוא יהיה גם בארץ, ואז בוודאי תסדר לך כי תתראה אתו.

אני מאחל לכם הצלחה בעבודתכם, שלדעתי יש לה באמת ערך רב. ההתאמצות שלכם כדאית לדעתי בהחלט.

כל טוב לך. דרוש בשלום חורגל.[44]

בידידות י' היילפרין.

 

מכתב B. Barkay אל חיים הלחמי

צורף למכתב התשובה של י' היילפרין,

Gentlemen,

My friend Mr. Helpern told me that you would like to acquire some film stuff and (?). I'll gladly be of service to you, and if there is anything I can do - just let me know. I would like to be in touch with you strictly - and help you.

Write to me at the following address: Mr. B .Barkay, 76 rue des Plantes, Paris (14), and I'll give you all the information etc, you may be in need of.

Hoping to hear from you,

Sincerely B .Barkay[45]

 

"הארץ", 22 ביוני 1932, ע' 4

בתוצרת הסרט "צבר"

מודיעים לנו: אחרי צילומים בסביבות גדרה הולך ונבנה עכשיו במושבה גופא בית-קהווה בסגנון מזרחי לשם תצלומת. בקרוב יוזמנו עיתונאים מא"י ומחו"ל, ותינתן להם הזדמנות להיות נוכחים בשעת ההסרטה. בהכנה לצילומים עוזר מר י. חנקין.

 

"הארץ", 23 ביוני 1932, ע' 5

בתוצרת הסרטים בא"י

קבוצת הסרטאים המכינים את הסרט :צבר" מחיי א"י (המנהל מרקביץ, הבמאי פורד) צילמו בסביבת גדרה צילומי הווי מחיי החקלאים, מלבד צילומי הסרט הרגילים. להקה של 15 איש יצאה לסיור זה. מלבד חברי "הבימה" משתתפים בסרט משחקים אחרים. ד. דוידוב מי שהיה מנהל "התיאטרון העברי" ומ. תאומי. מתנהל מו"מ עם עוד משחקים. מהכוחות הבלתי מקצועיים ישתתפו: הא"א בר-אדון וצייטלין, והגב' ורה דיסלר ועליזה הורויץ.

 

"דבר", 24 ביוני 1932, ע' 1

"צבר"

עיתונאים ובעלי שייכות לענייני קולנוע ביקרו אתמול בבוקר במושבה גדרה, לראות בעבודות ייצור הסרט "צבר". הייתה הזדמנות למסתכלים לראות את היגיעה הרבה בטביעת קטע זעיר, ואפילו לא מהחשובים, במחזה. ההופעה הייתה: בית קפה ערבי; רקדניות ערביות רוקדות ריקודי בטן; נפגשים בדואי צעיר (בר-אדון) וזקן (ברטונוב). חוץ משני אלה כל בית הקפה - טבעי. במסיבת ארוחת הבוקר ענו ה"ה מארקיביץ (בעל העסק) והבמאי פורד לשאלות על תכנית הסרט ומימונו. תוכנו של הסרט, לפי דברי הבמאי: חתירת אנשי התרבות אל המים בארץ נגועת צמא, אשר בלי מים אינה מצמיחה אלא צבר. המים נחשפים בהגיע עלילת הניגודים וההתנגשויות למרומה. המים משקיטים ומשלימים. לרובינה מ"הבימה" תפקיד חשוב בגילוי המים. פרשת העלילות נשמרת בסוד, סגולה למתיחת ההתעניינות של הקהל. הקווים העיקריים של הרעיון – של קולקוביץ.[46] העיבוד – של פורד, יוצר "לגיון הרחוב", הסרט הפולני שהוצג לפני שבועות אחדים בקולנוע "מוגרבי".

 

"דבר", 24 ביוני 1932, ע' 5

אולם "עדן" ירושלים [...] בתור הוספה לתכנית הרגילה: סו"ס הגיע הצילום הקולנועי של "פרמונט" "מחגיגות האביב בתל-אביב". בזמנו הודיעו העיתונים שנפל הימה ובמאמצים רבים הוצא מתוכו. בואו לראות ולשמוע את שירי ישראל בארצו בחגיגותיו ושמחותיו.

 

"דואר היום", 26 ביוני 1932, ע' 3

"צבר" – הפילם הקולני הארץ-ישראלי הראשון ...

(מתוך שיחה עם מנהל חברת הסרט)

בשובה ונחת, בלי אותו הרעש שאנו רגילים בו בכל מפעל קטן כגדול, ובלי אותה הלהבת ההמונים המוקדמת הרגילה בדרך כלל לאכזב, הולך ונוצר כעת בא"י מפעל נשגב – לפי שעה עודנו רק ניסיון למפעל – היכול להיות מקור פרנסה חשוב, בעיקר לעובדי הרוח, כגון סופרים, משחקים, מהנדסים, ציירים וכיוצא בהם, והעלול לעזור לא"י במידה לא מועטה. יושב לו בא"י זה כארבעה חודשים יהודי אחד מפולין, לא ציוני רשמי הוא ולא הלאומיות היא שנשאתהו הנה, ורק יופי מראות הארץ מושכהו עתה. כוונתי למר זאב מרקוביץ, מנהל חברת הסרטים הפולנית "ליאו פילם", שבא לפני חודשים אחדים לארץ-ישראל כדי לצלם את חגיגות האביב בתל-אביב - הקרנבל, המכביה והיריד – ונשאר כעת יושב פה כדי לגמור סרט שלם מחיי הארץ.בתור מנהל חברת סרטי ראינוע מצא כאן מר מרקוביץ כר נרחב במקצועו וייגש מיד לעבודה "לסובב" פילם ארצישראלי גדול. לא לסרט תעמולה הוא מתכוון. הוא ראה את הארץ, ראה את האנשים וטיפוסיהם השונים, ומצא שא"י טובה ומתאימה היא לעסקו – וברור כי מפעל כזה על בסיס מסחרי, עלול לעזור לארצנו הרבה יותר באופן בלתי ישר מאשר סרט תעמולה גרידא. מיד לאחר גמר החגיגות שצולמו על ידו, ניגש מר מרקוביץ לעבודה העיקרית, צילום סרט קולני מלא מחיי הארץ, שיקרא בשם "צבר", ושבסידורו עוזרים על ידו טובי האמנים בא"י. תכנית הפילם היא בקיצור נמרץ: חלוצים הופכים מדבר שממה לארץ פוריה – ובכל זה משולבות עלילות שונות מחיי העיר והכפר בארצנו. וגם רומן קצר אינו חסר בו. מנעימים את העלילות שירים מקוריים שונים בעברית ובערבית. שאלתי את מר מרקוביץ בדבר המשחקים ממלאי התפקידים השונים, והוא ענה לי: [?] פילם זה יהיה כעת קולקטיבי, כי אין אני מכיר עוד את שחקניכם כאן בא"י, ואין אני יודיע עד כמה מתאימים הם לשחק בפילם. זאת אומרת שבדרך כלל אין "תפקידים ראשיים" עם "כוכבים" מיוחדים שהם הם נקודת המרכז של כל הסרטים. ב"צבר", ממלא תפקיד עיקרי ההמון. אבל בתוך ההמון משולבים כוחות אמנותיים ארצישראליים ממדרגה ראשונה – הרי הם משחקי "הבימה" הידועים: רובינה, מסקין, ברטונוב, פינקל, קלצקין, והמשחק העממי הידוע מאיר תאומי ודוידוב שהיה מנהל "התיאטרון העברי". נוסף עליהם נתחייבו בסרט זה גם "החובבים" - בר-אדון, צייטלין, וירה צ'יסלר ועליזה הורוביץ. שאלתי בדבר הבאת כוחות עזר חשובים – גם שחקנים וגם טכנאים – מחוץ לארץ. ומר מרקוביץ עונה נמרצות: כל השחקנים הם ארצישראליים. החלטתי לבלי הביא שחקנים מארצות חוץ. אם גם אפשר היה לי להביא הנה משחקים ידועים ממדרגה ראשונה, הרי כל זה אינו לפי שעה אלא ניסיון. רציתי אפוא, שיהיה הניסיון שלם. רציתי בתחילה – מוסיף הוא – להשתמש גם ברג'סור מא"י, אבל זהו כבר ניסיון מסוכן יותר מדי, כי לא הרי תיאטרון כסרטי ראינוע. ואין לכם כמובן רג'יסורים מומחים לסידור פילמים. העוזרים הטכניים שהובאו מחו"ל הם: הרג'יסור א. פורד, האופראטור פראנץ ויימאייר והמנהל האמנותי מר ויינרייך. חלק גדול של הסרט כבר צולם, ויגמר בעוד חודש ימים בערך. הפיתוח והסידור הקולני יגמרו בפולניה. בתחילת החורף יוצג הסרט הקולני הארצישראלי הראשון בעת ובעונה אחת בארצות אירופה השונות ובארץ-ישראל. ונמצא שזמן קצר אחרי הסרט המדבר המצרי הראשון, יהיה גם לא"י, שכנתה הקטנה, סרט מיוחד. נקווה כי הניסיון יצליח כי בהצלחתו תלוי הרבה. וגם אם יצליח מנהל "צבר" להוציא את ההוצאות המרובות שהוא משקיע בו – וזכינו לחברת סרטים א"י מיוחדת, שתעסוק באופן קבוע בסידור סרטים שונים כאן ובסביבה. מעניין לציין שזהו ניסיון ראשון של חברת סרטים מחו"ל "לסובב" כאן סרט, סרט ככל הסרטים; ובאמת, דווקא "הסתמיות" הזאת ומפני שאיננו מכוון באופן מיוחד לעשות תעמולה שהוא או למי שהוא – דווקא משום כך עלול הוא להסב תשומת לב רבה. ואין ספק כי מראות הטבע הנהדרים, הים הסוער ופולט הצדפים, הגבעות החשופות ופרדסי פרי הזהב, כל אלה יוכיחו לכל את יופייה הנרדם ומתעורר לתחייה של ארץ-ישראל.

 

מכתב – גנזך פא"י, בלא תאריך:

לידידי מר לוין-קיפניס.[47] אבקשך למסור את סיפורי "קהילת-ילדים" למר חיים הלחמי. הוא יחזירו לך כעבור ימים אחדים. צבי ליברמן.[48]

 

"דבר", 29 ביוני 1932, ע' 7

תעשיית הסרטים

יש סימנים לדבר שתעשיית הסרטים בארץ נכנסת לתקופת נביטה, ושהיא קרובה למלא תפקיד כלכלי בחיי אמנים ואנשי "בוהמה" בארץ. א"י מוציאה לחו"ל יותר מ-35 אלף לא"י לשנה בעיבוד סרטים ומן הדין הוא שתחסוך משהו מהוצאה זו או שתכניס מחו"ל סכומים שקולים בשיעור כל-שהוא נגד סכומי האימפורט.

אם כי הניסיונות לצילומי יומן עדיין לא הביאו לידי הצלחה גמורה, נעשים כבר ניסיונות לייצור סרטי עלילה. בקטעי יומן, בסרטי תעמולה ופרסום ציבורי או מסחרי עוסקים צלמים בירושלים (בן-דב ואחרים) ובת"א (אגדתי, סגל,[49] אכסלרוד, סוטקר[50] ועוד). לאחר הצלחה יחסית של סרט הקומדיה הקטנה "ויהי בימי", נמצא אדם אמיד בת"א העוזר לקבוצת "ויהי בימי" לייצר סרט-עלילה גדול.

הניסיון הגדול במינו הוא "צבר" של מארקיביץ והביים פורד (ראה, גיליון יום ו'). במסיבת עיתונאים שנתקיימה ביום ה' שעבר בגדרה סיפר מר מארקיביץ על פעולותיו: כל עבודות הצילום תעשינה בארץ-ישראל, כל המשחקים (מהם חברי "הבימה": רובינה, ברטונוב, מסקין,פינקל, קלצקין, מי שהיה מנהל "התיאטרון העברי" דוידוב, המשחק תאומי, ה"ה בר-אדון וצייטלין והגב' צ'יסלר ועליזה הורביץ וכו'), כל אנשי הטיפאג' יילקחו מא"י, ואילו הסינכרוניזציה והפיתוח ייעשו בפולין. אם כי בלוח ההכנסות של היוזמים נוטלת א"י רק 3 אחוזים, הרי בהוצאות נופלים בחלקה בקירוב 33 אחוזים. הסרט צריך לשמש פתח דבר לשורת סרטים על נושאים שונים, כי אין הכרח שכל סרט הנוצר כאן יהיה דווקא על נושא א"י. לכתחילה הייתה הכוונה לצלם רק את "המכביה", ולשם כך בא בלוית הביים פורד (מי שהציג את "לגיון הרחוב" ו"דופק מנצ'סטר הפולני"), הצלם וייהמאיר והמהנדס ויינהריך, הבונה את התפאורות לסרט זה. אולם על המקום נתברר, כי יש מקום לצילום סרט גדול הראוי לשמו וצילום "המכביה" ישמש רק מעין יומן מורחב. הסרט "צבר" יכיל בקירוב 2500 מטר. הוזמנו מנגינות מאת הקומפוזיטור י. זעירא [צ"ל מ. זעירא].[51]

אחריו מילא מר פורד: כשניגש להכנת הסרט עבר בארץ וניסה לעמוד על אופי האנשים החיים כאן ועל טבע הארץ. הסתכל בעיר ובכפר, במושבה ובקבוצה, כחודשיים, עד שהעיז לגשת לעבודה. מכל התכניות משכתו מאוד זו של מר קולקוביץ, כי נוכח שבמרכז השאלות עומדת, בארץ זו הגובלת במדבר, שאלת-המים. שאלת הבאר היא שאלת המרכז בסרט שהחליט לכנותו בשם "צבר", הצמח המדברי המסמל את טבע הארץ ואשר גם ילידי הארץ נראים על שמו. והלא זה דור התקווה הגדולה. הסרט רוצה להעביר לפני העולם את התנגשות שתי התרבויות, את נפתולי-הדור החלוצי (במובן האנושי כללי), הנופל חלל על מזבח האידיאה התרבותית, עד בוא הניצחון. בלא כוונה תחילה יכול הסרט לשמש הוכחה מצוינת כי מאמצי היהודים בא"י ראויים להוקרה מלאה מבחינה תרבותית כללית.

לבסוף הוסיף מר מרקביץ' כי המפעל הוא בעצם פולני-ארצישראלי. כי אין כיום אפשרות מחמת הגבלות המכס של כל הארצות ליצור פילם בארץ קטנה ולשם שיתוף הפעולה מתאימה ארץ פולין ביותר. הסרט מכוון בעיקר להצגה בפולין ובארצות אחרות באירופה.

 

"הארץ", 29 ביוני 1932, ע' 4

ענף תעשייתי חדש - הסרט "צבר"

בשבוע שעבר הוזמנו למושבה גדרה באי-כוח העיתונות מא"י ומחו"ל ומאנשי הקולנוע בארץ להיות נוכחים בצילום קטע מהסרט "צבר". אחר התבוננות בעבודת הרזי' והצילום, בלוחות האור וברקדניות המזרחיות שהראו את אמנותן לעין הצלמניה, נתקיימה מסיבה קטנה. ה' מרקביץ מנהל התוצרת, וה' אלכסנדר פורד הבמאי, ענו לנוכחים על השאלות. מתוך כך נתברר, כי מר מרקביץ, בתורת ציוני, החליט לעשות ניסיון, על אף המכשולים הרבים, ולהכשיר את הקרקע לתעשייה פילמאית בא"י. עידוד מוסרי וכספי רב לא מצא, לא בארץ ולא בחו"ל, אבל הוא מקווה להוכיח לעולם, כי תכניתו היא אפשרית. כל עבודות הצילום ייעשו בא"י, כל המשחקים וכל אנשי הטיפג' יוקחו מא"י. ואילו "הקוללות" (הסינכרוניזציה) והפיתוח ייעשו בפולין. ואם כי בלוח ההכנסות לוקחת א"י רק 3%, הרי בהוצאות נופלים בחלקה בקירוב 33%. הסרט הזה צריך לשמש רק פתח-דבר לשורת סרטים על נושאים שונים, הרי אין הכרח שכל סרט הנוצר כאן יהיה דווקא על נושא א"י. לפנינו הולך ונוצר לא רק מפעל אמנותי אלא גם כלכלי חשוב מאוד. לכתחילה הייתה הכוונה לצלם רק את "המכביה", ולשם כך בא בלוית הבמאי פורד (מי שהציג את "לגיון הרחוב" ו"דופק מנצ'סטר הפולני"), הצלם וייהמאיר והמהנדס ויינרייך, הבונה את התפאורות לסרט זה. אבל כאן נתברר כי יש מקום לצילום סרט גדול וראוי לשמו וצילום "המכביה" ישמש רק מעין יומן מורחב... הסרט "צבר" יכיל בקירוב 2500 מטר. אחריו מלא מר פורד וסיפר כי לדאבונו לא היו הפעם מחזות המוניים המדברים יותר אל לב המסתכלים מן הצד, מכל מקום ישמח לתת באורים לכל דורש. כשניגש להכנת הסרט הזה עבר בארץ, הסתכל וניסה לעמוד על אופי האנשים החיים כאן ועל טבע הארץ. ע"כ הסתכל ולמד את הדרוש ללמוד בעיר ובכפר, מושבה וקבוצה, כחודשיים עד שהעיז לגשת לעבודה. מכל התכניות שהוגשו לו משכתו זו של מר קולקוביץ – כי נוכח שבמרכז השאלות עומדת בארץ זו, הגובלת במדבר, שאלת המים. מים – זו הברכה, זו הפריחה, אלה הם החיים. אכן, שאלת באר היא שאלת המרכז בסרט שהחליט לכנותו בשם "צבר". "צבר" הלא הוא הצמח המדברי המסמל את טבע הארץ. הרי גם ילידי הארץ מהמתיישבים החדשים נקראים "צבר" – והלא זה דור התקווה הגדולה. אכן, יש בשם הזה גם מגמת הסרט, הרוצה להעביר לפני העולם את התנגשות שתי התרבויות, את מלחמת התרבות בבערות, את נפתולי הדור החלוצי (במובן האנושי הכללי ולא רק מקומי), המזיע ונחנק ונופל חלל על מזבח האידיאה התרבותית הכלל-אנושית – ולבסוף מנצח.בלא כוונה תחילה יכול סרט זה לשמש הוכחה מצוינת כי מאמצי היהודים בא"י ראויים להוקרה מלאה מהבחינה התרבותית הכללית. לבסוף הוסיף מר מרקביץ כי המפעל הזה הוא בעצם פולני-ארצישראלי: כי אין היום אפשרות, מחמת הגבלות המכס של כל הארצות ליצור פילם בארץ קטנה, ולשם שיתוף פעולה מתאימה פולין ביותר.

 

"דבר", ראשון ביולי 1932, ע' 3

לשאלת הפילם בארץ (הערה)

כפי שידוע מתוך העיתונות עוסקת חברה אחת בייצור סרט בשם "צבר", אשר הצילומים העיקריים בו נעשים בסביבת המושבה גדרה. לפי דברי הרז'יסור, הידוע לקהל שלנו מתוך הפילם "לגיון הרחוב", שהוצג בזמן האחרון בתל-אביב – מתאימה א"י לתעשייה הפילמאית באורה הנפלא, בעושר טבעה הרב-גוני ובעיקר בהווי חייה המחודש, במפעליה התרבותיים. ואם כי בהכנת הפילם "צבר", בולט בעיקר היסוד המסחרי והארץ משמשת לבעליו רק חומר גלמי, אי אפשר להתעלם מן העובדה, כי הסרט יפגין את הווי חיינו, מעשינו ומפעלינו. לפיכך ראוי שייוצר קונטקסט חי בינינו ובין יוצרי הסרט בכל מה שנוגע לרמה התרבותית האמנותית של הפילם. חומר ההווי הנאסף כאן, צירופו, עיבודו והארתו יכולים לשמש גורמים מועילים או מזיקים, הכול תלוי בידי יצור הפילם. משום כך אסור לנו להתחמק מן הקונטרולה. במקרה זה האשמה מוטלת בעיקר עלינו. כפי שידוע לי, פנה הרז'יסור למוסד ידוע לשם התייעצות בכול הנוגע לתוכן הפילם, ואומנם נבחרה ועדה למטרה זו. ברם, יחסה של ועדה זו לכל העניין היה אדיש מאוד ושום דבר לא נעשה. הביאורים שנתן הריז'יסור אלכסנדר פורד במסיבת העיתונאים, דבריו הגלויים והישרים מבטיחים לנו שהסרט "צבר" לא יסלף את הווי חיינו. כוונתו לבטא את האנושי-כללי שבחיינו: הישגי התרבות במדבר שממה. יש רושם כי הריז'סור המחונן הכיר בעיקר וזרק את הטפל. כדבריו "העובדות הערטילאיות מדברות ודומני שקולן אדיר מאוד". אולם כל זה אינו מפטר אותנו מן הפיקוח מעמידה על המשמר בקשר עם תוצרת הסרטים בארץ. הצלחת הפילם "צבר", עלולה לזרז פירמות רבות לבוא הנה ועלינו להתכונן לכך. שמואלי

 

"דבר", ראשון ביולי 1932, ע' 5

מודעה מתאריך 1.7.1932: ויהי בימי, הסרט הקולני העברי הראשון, באולם ציון

 

"דבר", שישי ביולי 1932, ע' 5

קולנוע "עדן" תל-אביב [...] תשורת הפתעה לקהל! בתור הוספה לתכנית היוצאת מן הכלל יינתן יומן תל-אביב אגא מספר 2, מהמתרחש בארצנו, הסוכנים הכלליים מ. דיזנגוף ושותפיו.

 

"דואר היום", חמישי ביולי 1932, ע' 3

התחלה יפה... "ויהי בימי"...

במוצ"ש זו הלכתי, כדרכי, לקולנוע "ציון". ואולם, האמת ניתנה להיאמר, כי לא הסרט היפה "גן העדן האבוד" עניין אותי הפעם כי אם ההוספה, או יותר נכון ההקדמה - הצגת הסרט הראשון מתוצרת פא"י תחת השם "ויהי בימי"... - היא שמשכה אותי הפעם.

ולמה אכחד? - היסוסים ופקפוקים לא מעט עלו על לבי. מי יודע? הן חברת פא"י היא חדשה וצעירה, עודנה בחיתוליה, ומשחקיה אינם מהמפורסמים שב"כוכבי" הקולנוע העולמי? הן זו היא הצגה ראשונה, בחינת ניסיון, פסיעה ראשונה על דרך הקולנוע, ומי יודע עד היכן תגיע מדרגת הצלחתה; מי יודע?...

ופה על ידי יושבים אנגלים ואנגליות וגם מאחב"י מבעלי הביקורת החריפה והביטול הידוע כנגד "תוצרת הארץ", ו"למה יאמרו הגויים?" ועוד שאלות ובעיות כאלו התעוררו בלבי בשבתי במוצ"ש על היציע למול היריעה... והנה - עם התחלת ההצגה והופעת הנוף היפה של ת"א, בניניה ורחובותיה השטופים בים של שמש ארץ-ישראלית, ובייחוד התהלוכה הפורימית, האוכלוסין הרבים של אחב"י החוגגים, הנוער הרוקד ועוד, - למראה כל אלה, סר פחדי ממני ולבי נתעודד קצת.

אמנם לא ע צ ם ההצגה, או יותר נכון לא ת ו כ ן המהתלה (אולי גם זולה קצת?) ענינו אותנו אלא מ ס ב י ב להם: התמונות מראות לא את הטיפוס המגוחך של היהודי ה ג ל ו ת י, המעורר צחוק בעיני הרואים וגם היהודים עצמם, לא יחס שלילי אלא חיובי גמור אל יהודה החדשה, "יהודה העצמאית", אל היהודי הארץ-ישראלי זקוף הקומה וגא-הלאומיות!

האנגלים והאנגליות מסביבי וכ"כ גם הערבים "המשכילים" שישבו על ידי לא מחאו כף, כציבור העברי למטה, לקראת כל הופעה חדשה על היריעה בת"א - אך לא מתוך ביטול ובוז, כי אם מתוך הרגשה אחרת, אולי קנאה ואולי שנאה, אך לא ז ל ז ו ל, וזהו דווקא אות לטובה...

ובצאתי את האולם אחר ההצגה נפגשתי בזוג אמריקאים לא-יהודים המתעניינים מאד בעבודתנו בא"י.

- אין לך בימינו - הוא אומר לי - מכשיר תרבותי, מדיני או כלכלי יותר חשוב ויותר מועיל מהקולנוע. מתפלא אני עליכם, אתם היהודים ששכחתם דבר זה. בצעדים מהירים, צעדי און והון, הולך הקולנוע ונעשה בכל רחבי העולם לביטאון היחידי לשאיפותיהם ולרעיונותיהם, לחייהם ולהוויתם, של העמים - בארצותיהם השונות. אפילו מצרים שכנתכם - הוא מוסיף ואומר - כבר החלה בניסיונותיה שהצליחו במידה ידועה, ורוסיה הסובייטית הרי היא משתמשת בזמן האחרון במכשיר זה להגברת תעמולתה בעולם. החיים בימינו אלה הם סואנים מאד, בכל המובנים, ובני אדם בזמננו אינם מאמינים אלא במה שעיניהם רואות. אתם הציונים - רבות עשיתם ורבות פעלתם פה בארץ, אבל מי מחויב להאמין לכם? עבר הזמן שאפשר לרכוש לבבות לרעיון אך ורק ע"י הספר או העיתון, נאומים או אספות. מפני מה אינכם משתמשים במכשיר זה כדי לרכוש לבבות לרעיונכם? אתם שכחתם את העיקר, אתם מנהלים תעמולה בעיתונים, בספרים או בעל-פה, ואילו ב ע י ק ר אינכם מטפלים. אנו בני הדור הזה הננו אפיקורסים גדולים. איננו מאמינים סתם - רוצים אנו ל ר א ו ת ואז נאמין. גם אנו קראנו וגם שמענו רבות על ארצכם ועל כיבושיכם התרבותיים והכלכליים, אך לא האמנו עד שבאנו וראינו במו עינינו. אך לא כל העולם יוכל לבוא א ל י כ ם, ואם ההר לא יוכל לבוא אל הנביא, ילך הנביא אל ההר. ע"י הקולנוע תוליכו את א"י לאירופה ולאמריקה, וראו כל באי עולם את אשר עשיתם ואת אשר פעלתם, את ת"א, את פ"ת וז"י [זיכרון יעקב] ואת העמק ואפילו את השכונות החדשות והיפות שבירושלים, חיפה, צפת וטבריה, או אז יאמינו לכם. אתם צריכים להביא את ארצכם ואת מנהגי חייכם - באמצעות הסרטים המדברים - לאירופה; כשם שאנו האמריקאים וגם הגרמנים ועמים אחרים עושים.

סרט אחד טוב ומוצלח שקול הוא כנגד מאה מאמרים, ספרים ושליחים!...

וכתום "ההרצאה" הזו, ששמעתי מפי גוי הסח לפי תומו, אמרתי בלבי: ברוכים יהיו בעלי הפא"י על ה ה ת ח ל ה ה י פ ה ה ז ו. אמנם ראשיתם מצער - כוכבי "המטאטא", תוכן קלוש ועיבוד טירוני - אבל, אחריתם ישגה אם ידעו רק להרחיב ולשפר את פעולתם. העיקר הוא, לייסד בית ספר (סטודיה בלע"ז) למשחקים ארץ-ישראליים, ולחנך דור של שחקנים אמנים מפרי הארץ. יש לנו כוחות אמנותיים במשחק, בצילום ובטכניקה - אי אלה ניסיונות יפים בראינוע כבר נעשו ע"י ב ן - ד ו ב[52] ואחרים - יש רק לפתח את מקצוע ה ק ו ל נ ו ע ה א ר ץ - י ש ר א ל י, שיוכל להיות לברכה לארצנו וגם לעוסקים בו באמונה ובאמנות.

ותיתי לו לקולנוע "ציון", שזיכה את הקהל בסרט הנעים הזה - בתור הוספה, תשורה, בתור התחלה יפה.... "חרבונה"[ישעיהו קרניאל?]

 

"דבר", שמיני ביולי 1932, ע' 5

מודעה (קטע) - אולם "ציון" ירושלים

[---] הצגות יומיות מיום ראשון 10 יולי 1932 בשעה 3.15 ובמשך כל השבוע יוצג הסרט הראשון הקולני 1) ויהי בימי 2) גן-עדן הגנים

"דבר", 12 ביולי 1932, ע' 4 (קטע)

בתכנית העשירה ב"עדן"

התכנית המוצגת השבוע ב"עדן" ראויה לשבח מיוחד. כאן אנו למדים, מה גדול הכישרון ומה רבה היכולת של אחינו היהודים על שדה האמנות העולמית.

ראשית סרטו של ב. אגדתי. הוא פשוט מדהים. איך אפשר ליצור בארצנו סרט בעל ערך כזה. זאת היא שירת עלילה של החיים הארץ-ישראליים המכים גלים, של הבניה והפריחה בארץ האבות. וכל החיים, הבניה והפריחה עוברים בתוך דבקות, הקרבה והתרוממות-רוח כזו שלא תוכל לדעת אף פעם אכזבה.

לאמתו של דבר אין זה "יומן" – דבר בא וחולף, שאינו חוזר, זאת היא מצבה – מונומנט – או פרק בהיסטוריה שאפשר יהיה להראותו בגאווה לדורות הבאים. הרבה והרבה יש לדבר בשבח היצירה של אגדתי, דברים שצריכים לבוא במדור מוקדש לאמנות. ואומנם למראה מונומנט אמנותי כזה רוטט לבנו לא רק מתוך הערצה לאיש בעל הכישרון, אלא גם מתוך גאווה לאומית.

 

"דבר", עשירי ביולי 1932, ע' 2

נשף של "חיבת ציון" בחארבין

גם בחארבין[53] הרחוקה, בתוך טירופי השעה ומערבל הקרבות. סודר נשף חגיגי לכבוד יובל "חיבת ציון" ושלושים שנות הקה"ק. על חתני היובל הרצו ד"ר א. קויפמאן וש. ראבידוביץ[54]. בחלק האמנותי השתתפו דילון, גולדשטיין וקוצארוב. הנשף נסתיים בהצגת סרט מחיי א"י.

(ייברייסק. ז'יזן)

 

אצ"מ, KH4B/5159, 14 ביולי 1932

תזכיר בענייני פילם

לכבוד הנהלת קרן היסוד והנהלת קרן הקיימת, ירושלים

י. בן-דוב, ירושלים, בית צילום אמנותי, הגדלת תמונות ופילם סינמטוגרפי

ח.נ.

אחרי עשר שנות עבודה וניסיון בפילם תעמולתי מא"י, הנני מרשה לי הפעם לפני הרחבת עבודת התעמולה של הקרנות בעולם היהודי הרחב ליצירת קשרים קרובים וממשיים בין א"י ובין עם ישראל, להביא בזה לפניכם אי אלו דעות ורעיונות בשדה עבודה זו אשר הרבה ברכה בה אם תמצא את ביטויה הנאמן והנכון.

הקרנות. קהי"ס וקה"ק הם מכשירים לאומיים המקנים את א"י לעם ישראל וגורמים להחלפת צורת החיים של עם ישראל התלוש, נודד ואווירי לחיים של עם מיושב ומבוסס על אדמתו בארצו. לרעיונות האלו הן לוחמות ועושות תעמולה בדיבור בכתב ובראיה; נאומים, ספרים, תמונות ופילם.

הפילם. הפילם מחולק לשלושה סוגים: א. פילם משחקי, דרמתי. ב. פילם קולטורי, טבע, טכניקה ומדע. ג. פילם רקלמתי, מסחרי.

התעמולה בפילם משתמשת לזמנים באחד הסוגים האלו. ממשלות השתמשו בזמן המלחמה בפילם מסוג א, הן הוציאו הרבה כספים וכוחות ויצרו דרמות מזעזעות ומעוררות. כעת הפילם הדרמתי לא מכיר יותר את התעמולה, החברות היצרניות נזהרות מכיוון צדדי ביצירה (חוץ מהממשלה הרוסית המרשה לה זאת גם כיום). הפילם מסוג ג הואתעמולה מסחרית ישרה בצורה רקלמתית זולה ולא בא פה בחשבון.

הפילם מסוג ב, הקולטורי, הוא היחידי אשר יכול לבוא בחשבון בתור תעמולה בלתי אמצעית, אם מרימים את הנושא לידי ערך קולטורי, מדעי, לימודי או חברתי מוסרי. ובהרצאה יפה, ביטוי מרוכז והארה נכונה של התמונות החיות המצדיקות את הרעיון משיגים את המטרה. משתמשים לרוב גם בגיבור נושא הרעיון והלוחם את מלחמתו, הוא מקשר את מהלך העניינים באמצעות עלילה אשר מתפתחת ומעוררת את ההתעניינות של הקהל. פה לוקח הסיפור את מקום ההרצאה. לדוגמה, במקום להרצות על הטבע בהררי שלג, מתארים אפיזודה של איש תועה בהרים, או חוקר טבע בדרך חקירתו מפגש עם כוחות הטבע בהרים בכל הופעתם והדרם.

כוח התעמולה הוא ברעיון הטוב, ביצירת מהלך מחשבות בכיוונו ובהוכחות אשר מצדיקות אותו. כן הוא בדיבור, כן בכתב וכן הוא גם בתמונה. הוצאה לפועל של תעמולה מוסרים לבעלי כישרון של מחשבה וכוח הבעה, בשטח של אידיאלים – לידי אנשים המאמינים באידיאלים אלו, כן הוא המצב גם בקרנות הלאומיות שלנו. "ומשגיאות נקני..." בכל דבר ועניין מבררים ומבקרים את הגורמים בעבר לחיוב ולשלילה בכדי לתקנם בעתיד, ועל שגיאה אחת יסודית, לפי דעתי, הנני רוצה כאן להעיר. בקרנות התייחסו עד עכשיו אל הפילם ביחס יותר קל מאשר לאמצעי תעמולה אחרים, נאום או מאמר. את הפילם מסרו לאחד הפקידים לטפל בו בשעות הפנויות מהעבודה הרגילה ובלי להתחשב אם השעות הללו מתאימות לעבודה זו וכן קשרו את ידי הצלם לידי התנאים הללו ולצלם דברים מתוך טיסה באוטו ובהתאם לזמן והאינטרסים של מלוויו ובכלל לא עם עצם דרישת המקצוע. חשבו כנראה שסתם תמונה מא"י בכוחה לפעול בכיוון הרצוי לנו. פה היא השגיאה והטעות, כי יש גם אור מטעה. לדוגמה: 1. תמונה, צריף עץ בשדה שומם, משפחה גרה שם, המחשבה הראשונה המתעוררת יכולה להיות – מסכנים – רחמנות – טוב להצילם, להוציאם. 2. הבעת רעיון לפני התמונה – "כובשי מולדת" והתפיסה הראשונה היא כבר אחרת – גיבורים וכבוד, היום מדבר מחר יישוב. בראשונה התמונה עצובה, בשניה שמחה, מצדיקה רעיון, מעוררת ומבטיחה התפתחות. ובכן א. הרעיון, ב. הדמיון. ג. התמונה המצדיקה והמבטיחה התפתחות. ויש גם אנליזה מוקדמת לפילם, והיא, הקראה מוקדמת של התוכן המפורט ואם יש בו רעיון מרכזי בעל תוכן חשוב תעמולתי, בניין שלם, ביטוי נכון וגם התחלה, גובה וסוף, ואפשר יהיה לומר: טוב, לו זה היה בפילם, אז הפילם הוא למפרע טוב ואנוכי אוכל לקחתו למלאותו בכל האחריות. ואם אין תוכן, אין כוח פנימי, לחינם הוא החיפוש אחרי כוחות בעלי מופת, מבחוץ.הקרנות אינן חברות לפילמים היכולות להסתפק גם באפקטים גרידא בלי תוכן תעמולתי חשוב, מיוסד ועמוק. וכוח יצירה פנימי יש ויש, בנו הוא, מעט יותר שימת לב, עיון ומחשבה בדרך זו וההצלחה קרובה.

בנוגע אלי, הצלם המסדר, ישנן כבר הוכחות אובייקטיביות ועובדות קיימות, שגם בתנאים אשר עבדתי עד עכשיו בא"י, עליתי בהרבה על הצלמים האוטוריטטיים אשר נשלחו הנה ע"י פירמות גדולות מחו"ל, צרפת שוויץ ועוד. הם פה בתנאים שלנו לא השיגו אותי, ועכשיו, ע"י שכלולים חדשים אוכל גם למלא את החסר מקודם. קרן היסוד אשר גם עזרה לי בכיוון – בחוץ ללמוד ובפנים ליצור – תמשיך בוודאי בעזרת הקרן הקיימת את העבודה בדרך זו. כי רק בעבודה עצמית ובכוחות פנימיים נעבוד, במחשבות הנובעות ממקורות שלנו נחשוב, בביטויים נפשיים שלנו נדבר, ובאור הגנוז שלנו נאיר את שמי מולדתנו, כוחנו בנו הוא ובאמונתו זו נוכל גם להשפיע. בכבוד יעקב בן-דוב

 

אצ"מ, KKL-5/557, 20 ביולי 1932

פילמים קצרים בליווי הרצאות בשביל הסתדרויות הנוער ואחרים

למר ביסטריצקי[55]

עד עתה נהגנו להשתמש בתמונות פנס-קסם בליווי הרצאה קצרה מיועדת בעיקר לבתי-הספר ולהסתדרויות נוער שונות. לצערנו הרב עלינו לציין כי תמונות לפנס-קסם לא היה בכוחן לעורר התעניינות רבה וקהל המבקרים בהרצאות כאלה הולך וקטן מיום ליום. עלינו, אפוא, למצוא אמצעים חדשים כדי להחיות את ההרצאות האלה ולעניין ע"י זה את קהל המבקרים בהרצאות האלה. הדבר הזה יכול להיעשות בנקל ובאמצעים כספיים פעוטים ע"י הכנת סריה של פילמים קטנים בעזרת האפרטים של "פאת'ה בייבי". תמונה שההבדל בינה ובין תמונה רגילה של ראינוע הוא רק בגודל השטח של "האקרן" יכולה למלא במאה אחוז תמונה רגילה של ראינוע. התמונות האלה אם הן מצולמות יפה שוות בבהירותן ובדיוק מסירתן לתמונות רגילות של ראינוע והן מוסרות כמו-כן בדיוק כל תנועה ותנועה ותהי הקלה שבקלה. כדי להכין פילם קצר שיארך כ-40 רגע נחוץ לצלם כ-180 מטר של פילם [590 רגל בקירוב]. זה יעלה בסכום של 2 לא"י מכסימום. הצילומים יכולים להיעשות ע"י כל אחד שרגיל לעבוד בצלמוניה רגילה ושרגיל בעבודות ממין זה. לתמונה כזו יש ערך אם היא תהיה מותאמת להרצאה מוכנה מראש. ניקח לדוגמה הרצאה על נהלל. אפשר לצלם חולות שוממים בסביבת נהלל, להראות את המקום בטרם היות יישוב עליו ובהדרגה את ההישגים שהושגו הודות לעבותם המאומצת של חלוצינו. יום עבודה בנהלל, מן הבוקר ועד הערב, על כל הפרטים שבו יכול לשמש כנקודה מרכזית של הפילם הקצר הזה. הפילם הזה שיכיל בתוכו גם את החיים הציבוריים במושב זה; בית-הספר, אספה, משחקי-ילדים, טיפוסי המשק השונים וכד', יארך כ-40 רגע בערך. ההרצאה שתבוא בזמן אחד עם הפילם תארך כשעה בערך ותוכל בלי-ספק לעורר התעניינות גדולה. הטוב שבפילם הוא שעם היותו נוח מאוד להעברה יכול הוא לשמש כאמצעי תעמולה ממדרגה ראשונה. מפילם כזה אפשר לעשות העתקות רבות במחיר פעוט ביותר. ואת האפרטים של הפרוז'קציה [ההקרנה] של הפילם אפשר אם לא לקנות (אפרט כזה עולה מ-8 עד 10 לא"י) לשכור לשימוש במחיר של חצי לא"י לכל היותר. במקרה של הצלחת פילם קטן, במובן הטכני של הוצאתו לפועל, אפשר בנקל להגדילו ולהופכו לפילם נורמאלי, מה שקשור ג"כ בהוצאות קטנות מאוד. נמצאים אצלי לדוגמה פילמים קטנים ממין זה, ממאורעות שונים בארץ: ימי הפרעות [מאורעות 1929], חגיגות שונות, "עדלאידע", "מכביה", והנני מוכן להעבירם לפניכם ומזה תיווכחו עד כמה חשוב ניצול האמצעי הזה של תעמולה. הנני מציע כמו"כ להכין בשבילכם פילם קטן לדוגמה, שנושא יהיה "תל-אביב" ויכיל את בתי-החינוך בתל-אביב, הרחובות, שפת הים, מוסדות שונים וכד', פילם כזה יעלה כ-5 לא"י ויכול להיות מוכן בעוד עשרה ימים בערך, אם הניסיון הזה יצליח, והנני בטוח בזה, נוכל לגשת להכנת שורת פילמים קטנים שיהיו מותאמים לספרית "לנוער",[56] והפילמים האלה יהיו מסודרים לפי סדר הדברים של ההוצאות השונות בספריה זו. גדליה זוכוביצקי

 

"דבר", 22 ביולי 1932, ע' 6

מודעה –

ראינוע בית הפועלים חדרה [...] יוצגו גם "החגיגות בת"א".

 

רביעי באוגוסט 1932 - ארכיון חברת פא"י,

מכתב – אל צבי גולדין מאת צבי אביעזר, ריגה, לטביה.

ריגא, רביעי באוגוסט 1932

שלום גולדין!

כבר לפני שבועיים קיבלתי את מכתבך ומודה אני לך מאוד על התשובה שכתבתם בנוגע הגברת, ובפרט מודה לך מאת הגברת בעצמה,[57] שקיבלה בשמחה את התשובה שלך על אודותה ובפרט שיש לה תקווה איזו שהיא להסתדר בארץ ולעבוד שם ולהתקדם ולמלא את הרעיון שלה, ולהשיג את מטרתה במקצוע פילם וריקוד בארץ-ישראל. הנני כותב לך את כל הפרטים שאתה שואל על אודותה, ושולח לך תמונות כמו שביקשת בלי ריטוש.

הפרטים הם אלה. א) פרטי חייה. נולדה בשנת 1911 בחודש מרט, בפלך מוגילוב, העיירה דריבין. בת של פרוביזור [רוקח]. אביה היה מהציונים הותיקים מתקופת הרצל. בשנת 1921 באה עם משפחתה לריגא. שהוריה גם קודם גרו בסביבה הזאת ונולדו פה. בשנת 1926 מת אביה. למדה וגמרה גימנסיון לשנה השישה-עשר. בהיותה עוד בגימנסיון התחילה לבקר בית ספר לריקודים בלטיים על-יד האופרה הממלכתית הלטבית, ואחרי שנה יצאה את בית הספר והזמינו אותה לרקוד באופרה, ונתקבלה לתוך קבוצת הרקדניות. הבטיחו לה עתיד מזהיר אנשים כמו מקס רינגרט ומיכאל פוקין.[58] מי שיודע ומתעניין בארץ מכם בריקוד הבלט שמע על האנשים האלה. ב) הגובה שלה הוא 163. ג) המשקל 58 קילוגרם. ד) גילה 21 שנה. ה) הבית שלה עכשיו הוא גם הסטודיה הבלטית על יד האופרה הממשלתית ורקדנים תמידים פרופסיונאליים, וידוע שהבלט הלטבי הוא על המקום השני אחרי רוסיה. כל הפרטים האלה הם מדויקים בהחלט. מחכה היא לתשובה מידית ממך, מובן רצוי תשובה חיובית. הגברת שואלת ומבקשת אותך שתודיע אם יש מקום בארץ לפתוח בתל-אביב בית-ספר (סטודיה) לריקודים בלטיים קלאסיים חרקטראיים. היא יכולה בתור מורה למלאות תפקיד כזה, ואם יש פרספקטיבה לדבר כזה שתוכל להתפרנס בארץ. ומבקשת אותך בבקשה שתכתוב לה כל הפרטים על זה ואם קיים כבר בית-ספר כזה. את התשובה תשלח על שמי והכתובת, גם אכתוב לך. זה בערך הכול.

[סוף המכתב קרוע – לפי שאריות המלים, מקווה הכותב שהפילם יגיע אי-פעם לריגה]

 

"הארץ", 12 באוגוסט 1932, ע' 3

קולנוע "אופרה מוגרבי"[...]בפתיחת התכנית, ביומן הקולני של פרמונט, הכנות וחגיגות ספורטיביות של "המכביה" בא"י, לקראת האולימפיאדה, בתל-אביב 1932.

 

"דבר", 16 באוגוסט 1932, ע' 4

[...] ראשון-לציון [...] באולם "נעמן" ב-5 בערב [...] הסרט "ממראות הארץ". ב-8בערב הצגת ראינוע מחיי הארץ.

 

Official gazette of the government of Palestine - העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה א"י, 16 באוגוסט 1932, עמוד 709

1) Hayim Halachmi, Tel Aviv.
Svi Goldin, Tel Aviv.
Nathan Axelrod, Tel Aviv.
Studya ”Fay” (Film Eretz-Israeli). Halachmi & Co.
2) Any two of the three partners jointly.
3) 20.7.32 for an unlimited period.
4) Production and distribution of films.

 

"דבר", 17 באוגוסט 1932, ע' 1

ראשון לציון חוגגת את יובלה

[...] הצלמוניה עובדת על ימין ועל שמאל, גלגל הפילם סובב סובב [...] אחר ההפסקה הוצג סרט ממראות ארץ-ישראל.

 

"דבר", 19 באוגוסט 1932, ע' 4

מודעה -

אולם "עדן" ירושלים [...] בתור תוספת מיוחדת לתכנית צילומי פרמונט מהמכביה [...].

 

"דואר היום", 24 באוגוסט 1932, ע' 4

חגיגות יובל הביל"ויים במושבות ובערים

[...] יראו לילדים סרט של קרן הקיימת המציג את פעולות היצירה של היישוב העברי בארץ.

 

"דבר", 24 באוגוסט 1932, ע' 6

הצילומים של הסרט "צבר"

נגמרו השבוע. עכשיו ייעשו רק צילומי-טבע אחדים בסביבות תל-אביב וירושלים. בסוף החודש יוצאים יוצרי הסרט לפולין על מנת להתחיל בעבודות הפיתוח וההכנה לשוק. ביום א' בערב הוצג לפני קהל מוזמנים מצומצם בראינוע מוגרבי קטע מהצילום המקיף של "המכביה" (צילום "המכביה" בהיקף של 800 מטר ישמש כעין "יומן" לסרט "צבר").

"דבר", 24 באוגוסט 1932, ע' 3

בתעשיית הסרטים

בתמיכתו של בית המסחר דיזנגוף ושותפיו ממשיך מר אגדתי בהכנת סרט-רשומות ארצי. השותפות פא"י (רשומה בממשלה: פילם ארץ-ישראלי הלחמי-גולדין-אכסלרוד) "מסובבת" את הסיפור "עודד הנודד" מאת הח' צבי ליברמן. צילומי הסרט "צבר" ע"י ה' מארקיביץ מפולין נגמרו. כפי הנשמע יש ביקוש מארצות שונות לסרטים ארץ-ישראליים.

עסקי בתי הקולנוע בארץ נחשבים לגרועים הקיץ. אעפ"י שמחירי סרטי הקולנוע ירדו בעולם ואינם עולים עכשיו על מחיר הסרטים האילמים. בחודשי ינואר-מרס 1932 הוכנסו לארץ סרטי ראינוע וקולנוע בסך 3877 לא"י לעומת 2525 לא"י בינואר-מרס 1931. סרטים בשביל צילום כאן הובאו ברבע הראשון של השנה בסך לא"י לעומת 44 ברבע הראשון של 1931.

 

"דואר היום", 24 באוגוסט 1932, ע' 4

להצגת הסרט הא"י – "עודד הנודד"

סטודיה פא"י שהציגה בשעתה את הסרט "ויהי בימי", נגשה בימים האחרונים, אחרי הכנות מרובות לצילום סרט גדול כ-2000 מטר, לפי סיפורו של צ. ליברמן "עודד הנודד", הוצאת קה"ק-אמנות, בהשתתפות בתפקידים ראשיים של גנסין,[59] פובזנר,[60] אשמן[61] ואחרים. לדעת רבים יש לסצינר הזה ערך חינוכי רב ועניין מיוחד, וייתן תמונה נאמנה מחיי הדור החדש בארץ, ובייחוד מחיי העבודה. רוב הצילומים נעשים בעמק יזרעאל והסרט יוכן במשך זמן קצר (הוזמנה מוסיקה מיוחדת בשביל זה). הסטודיה עשתה כמה מאמצים לשכלול עבודתה ולשם כך השיגה מכונות יותר חדשות ומשוכללות, בנתה מעבדה מיוחדת בשכונת מונטיפיורי וכדומה. תקוות מנהליה שהסרט הזה יתקבל משוכלל ומעניין וישמש יסוד להתחלת פעולה רחבה בתעשיית הסרטים בארץ, שיש לה את כל היסודות להצלחה, כגון אקלים מתאים, כוחות אמנותיים חשובים – וגם שוק רחב למכירת הסרטים, היות והסרט הא"י יוכל להיות נפוץ בכל תפוצות הגולה. אין כל ספק שהצלחות ההתחלות הצנועות האלו יתנו למנהלי סטודית פא"י את האפשרות לרכז הון מספיק בשביל להעמיד את המפעל על יסודות רחבים וגם להכניס את הדיבור והשירה העברית לסרט הא"י. הסטודיה נרשמה בממשלה בתור שותפות מסחרית בשם "שותפות פא"י".

 

אצ"מ, KKL-5/4806, 25 באוגוסט 1932

תזכיר לקרנות הלאומיות בארץ-ישראל בענייני פילמים תעמולתיים ופילמים חינוכיים ארץ-ישראליים

יעקב בן דוב, תלפיות, ירושלים

ארץ-ישראל הנבנית זקוקה לתעמולה בעולם הן בין הגויים והן בין היהודים. ואחד מן אמצעי התעמולה הוא הפילם. אבל הפילם הפרוגרמתי של הנשף לא מטפל בענייני תעמולה, זה הוא פרינציפ של החברות. תעמולה יכולה לבוא רק באופן בלתי אמצעי בתוך החדשות לפני הפרוגראמה, באופן של דרך-אגב רואים גם את א"י הנבנית ע"י יהודים, בתור עובדה ומציאות קיימת, בתוך יתר העובדות בארצות שונות ועמים שונים. וכל מסתכל נעשה לעד חי לזה, האומר: "בעיני ראיתי". וזה הכול, התעמולה היותר נאמנה וחשובה: דוקומנט חי, המצדיק ממילא את פעולות הקרנות שלנו בעולם. וכן זה גם אמצעי לא יקר. וחשיבות מיוחדת לזה לקרן היסוד הדורשת לעיתים קרובות עזרה תכופה לבניין הארץ.

אבל תפקיד מיוחד ועיקרי יש לקרן הקיימת, אשר באין ברירה, באין אחר במקומה, היא מטפלת בחינוך הלאומי של הנוער העברי בעולם, בחינוך ארץ-ישראלי וברעיון של גאולת הארץ. הנוער מוכשר ביותר לקלוט אידיאלים ומסוגל להגשים אותם, ואחד האמצעים המקובלים בעולם הוא הפילם החינוכי. צריכים לתת לנוער בבתי-הספר פילמים חינוכיים ארץ-ישראליים, שיהיה בהם ידעה והכרת הארץ הנגאלת, טבעה, חייה והמגמה לחיים יהודים יפים, צודקים, חופשיים ומכובדים. הפילמים הללו צריכים לגלות לפני הנוער היהודי בעולם את אוצרות הטבע הטמונים בחיקה ובאקלימה של הארץ ואת דרך ניצולם בעזרת המדע והעבודה לטובת יושבי הארץ, עובדיה ושומריה.

בפילמים חינוכיים מטפלות בעולם ממשלות ולא חברות פרטיות, אשר עינן רק לרווחים גדולים, אשר אין בהם כאלו. באיטליה, ארץ אשר הפילמים החינוכיים מפותחים בה ביותר, התחילה בזה בשנת 1924 חברה פרטית קטנה, אח"כ היא קיבלה עזרה ממשלתית ולבסוף זה עבר לגמרי לרשות הממשלה. בפרוסיה [גרמניה] זה בידי הממשלה למחלקותיה השונות, כעין חינוך, חקלאות ותעשייה. באנגליה, בידי מוסדות כעין אוניברסיטאות וחברות חינוכיות שונות אשר מגע להן עם משרד החינוך. וכן הוא גם באמריקה וברוסיה המועצתית פילם חינוכי לנוער זה הוא תפקיד ממשלתי יסודי. וכל הפילמים הללו הם מחנכים גם את הנוער היהודי לארצותיהם במובן הלאומי, המוסרי והחינוכי של הארצות. ולפי דברי המורים העברים באמריקה, לעיתים קרובות דרכם להזיק לנו ואנו זקוקים לסם-חיים, מרפא נגדי. והמקור לעץ החיים הזה הוא אצלנו בארץ-ישראל. אצלנו הם מעיינות הישועה ומאתנו הם דורשים זאת.

בפילמים כאלו מטפלים בעולם, לפי דברי הספר האנגלי משנת 1932 – הפילם בחיי הלאום – אנשי מקצוע בפילם הקרובים ברוחם לחינוך הלאומי בצירוף כוחות פדגוגיים ומקצועיים של הנושא בפילם זה.

הקרן הקיימת אשר לקחה כבר עליה את התפקיד החינוכי לאומי בנוער היהודי בעולם, צריכה לחזק את עבודתה במקצוע של הפילם גם כן, באין ברירה, מכיוון שהתנאים והגורמים השונים מחייבים לנו את זאת, ופרט שאפשר לסדר בהוצאות לא כל כך גדולות, כי יכול להיות גם שכר ידוע בפעולה זו באופן ישר, אפשר לסדר הכנסות ידועת גם מבתי-הספר. הנני מציע לפניכם את שירותי, או שאעזור לכם בעבודה שתיקחו עליכם לפתח, ואנוכי אעבוד באופן חודשי, או שאתם תעזרו לי בעבודה שאנוכי אמלא על אחריותי ובעזרתכם, בתמיכה למפעל החשוב הלאומי. בכל אופן, אני מציע לפניכם להקציב לעבודה בשנה הראשונה את הסך של 400 לא"י ואתם תשתמשו בו במשך השנה כראות עיניכם והנני מאמין שזה יכול להיות ליסוד להתפתחות של פעולות גדולות וההיקף הכספי יהיה הרבה יותר מהסכום הנ"ל.

בכבוד רב, יעקב בן דוב

"דבר", 26 באוגוסט 1932, ע' 5

מודעה –

 

"הארץ", 26 באוגוסט 1932, ע' 5

מסובבים לפילם "צבר"

המושבה גדרה הפכה למעין "הוליווד". כשלושים איש, אמנים, משחקים וסתם "ארטיסטים" לעת מצוא נמצאים בה כעת. מגלגלים בסרט "צבר" במרץ ובאינטנסיביות רבה. יום יום עם הנץ השמש מסיע אוטובוס גדול את כל חבר המשתתפים למקום עבודתם – מהלך שעה מערבה מן המושבה לעבר-הים. שם בין רמות חול זרועות שיחים דוקרניים, על רקע נוף פרא שומם, עטור מסביב חולות-ים מזהיבים, תקועים אוהלי המשחקים המציגים מפעל קבוצה הבונה בשממה. פה ושם חופרים בחול, מתקינים באר דקורטיבית, כלי עבודה שונים פזורים על פני השטח, ויש הרושם, כאילו באמת יישוב חדש מתכונן בציה. בין האוהלים, ליד הבאר החפורה, מסתופפים בחורים בעלי-קומה, שזופי שמש לבושי קרעים, בחורות חמד במכנסיהן השחורים-קצרים, מהם חברי "הבימה", חברי ה"אהל", הידועים לנו היהודים, תמונות חיים מן ההווי הקיבוצי. מכונת הצילום מסובבת וקולטת והריג'יסור הבלתי-ציוני, כפי שהכריז על עצמו במעמדים שונים, שרוע בחול הלוהט ועיניו מוסבות אל קבוצת המשחקים, המגבשים מושלמים שונים מן המציאות הארצית – המציאות הציונית דווקא, המשתלבים במסכת הסרט, אשר מגמתו היא לכאורה "רק" בעיה אנושית כללית – מלחמת התרבות במדבר...

מסובבים כעת את החלק העברי של הסרט. המשחק כולו מרוכז מסביב לנקודה העיקרית בפילם – מים. תמונה לתמונה מצטרפת ובולטת ההבחנה הדקה של הריג'יסור בעריכת התמונות ובניינן ההרמוני.הנה מביאים חברי הקבוצה, שנואשו למצוא מים בשממה, את חברם שנפצע בתוך הבאר הנחפרת – אילם הוא אחר אסון שקרה לו בעובדו במחצבה [שחקן: שמעון פינקל]. החברים מגישים לו עזרה ראשונה, שוטפים את פניו במים, עיניו נפתחות לאט והוא בהרגישו במים כאילו נזכר בדבר מה. אכן, הוא לבדו, כנראה, הרגיש שהמים בבאר קרובים להגלות. הוא מתאמץ בכל כוחותיו להסביר זאת לחברים הנואשים מתוך צריחות-אלם והצבעות לעבר הבאר ואף להשמט מידיהם. החברים סוברים כי דעתו של האילם נטרפה עליו, מחזיקים בו ומשתדלים להרגיעו רק חברה אחת [שחקנית: חנה רובינה] מתחילה לחשוד כי רמזיו המטורפים של האילם מכוונים למטרה מסוימת, אולי לגילוי המים בבאר, והיא מוסרת השערתה לשאר החברים, המזנקים כולם בשמחה לעבר הבאר. נוכחתי באותו יום בשעת המשחק, את התפקידים העיקריים במומנטים הללו מלאו אז חברי "הבימה" רובינה ופינקל, ומשחקם בסביבה השוממת, לעין השמש הלוהטת, השאיר רושם חזק – משחק החדור כולו תפיסה נאמנה של המומנט המבוטא. חזרות אין-סוף עורך הריג'יסור, מקפיד הוא על כל פרט ופרט עד אשר יכשיר את התמונה לצילום.

מן הראוי לציין כאן אפיזודה אופיינית מאוד. ערבי אחד מן העוזרים מאנשי הסביבה, אשר החזיק את לוח הסנוור, המשמש להטלת אור על פני המשחקים, בשומעו את הצעקה הבהולה - מים! מים! מפי המשחקים, בשעה שמביאים את החבר הפצוע מתוך הבאר, השליך את הלוח מידיו והשתער בבהלה רבה להביא פח מים ממש. כשנשאל לפשר הדבר, השיב בתמימות: "שכחתי לגמרי שמשחק הוא זה ושהנכם עורכים רק "פנטזיה" ותו לא"...

הכוחות המקצועיים הטובים המשתתפים בעריכת הסרט מבטיחים את הצלחתו, ובקרוב נזכה לראות סרט הווי, שהוכן בארץ, המשקף במידה רבה את המפעל החלוצי שלנו באור נכון.

ניסיון זה של ייצור פילם בארץ, הנעשה אומנם ע"י חברה פרטית לשם עסק מסחרי בלבד, ראוי לעידוד מצדנו מכמה בחינות. חשוב עד למאוד, כי ענף תעשיית הסרטים יתפתח אצלנו להבא. לפי דברי המומחים במקצוע הפילמים יש כאן כל הנתונים הדרושים לפיתוח תעשיית הפילם – אור שמש מופלא, נוף רב-גוני ובעיקר הווי חיים חדש ההולך ומתרקם. הכנת פילם הוגן מצריכה השקעת הון הגון, שיישאר רובו בארץ (כידוע מושקע הון יהודי עצום בכל הארצות בתעשיית הפילמים). מלבד זאת יש לייחס חשיבות רבה לכל פילם אמנותי הנוצר בארץ, ושלא מתוך כוונה תחילה יפגין את תוכן מפעלנו ומעשינו כאן. הוכח כבר, שהפילם משמש בימינו נכס תעמולתי רב-ערך. ממשלות רבות מוציאות מדי שנה בשנה סכומי כסף הגונים לשם הכנת פילמים בעלי תוכן תעמולתי הנשלחים לכל קצווי תבל מתוך מגמה מסוימת. יש להצטער שממשלתנו הבלתי רשמית לא טיפלה עד היום כראוי באמצעי תעמולה אלה ולנצלם למטרותיה אשר בלי כל ספק רבה הברכה האצורה בהם.

מן הצורך להשתדל בדבר בהתייעצות עם יוצרי הפילם בארץ, כדי שתהיה לנו האפשרות להשפיע על התוכן האמנותי והרמה התרבותית של הפילם לשם הפקת התועלת הדרושה לעניינינו.

 

"דבר", 28 באוגוסט 1932, ע' 4

"צבר"

נתבקשנו לפרסם: כל הרוצה להיות מצולם בסרט העברי "צבר", יואיל לבוא היום ב-3 אחה"צ לקולנוע "מוגרבי". יצולם קטע מן הסרט המתאר קונצרט. הכניסה חופשית. הכניסה לילדים אסורה.

 

"הארץ", 28 באוגוסט 1932, ע' 4

"צבר"

כל אשר ירצה להיות מצולם בסרט העברי המדבר הראשון "צבר" יואיל לבוא ביום ראשון 28.8.32 שעה 3 אחרי הצהריים לקולנוע אופרה מוגרבי. יצולם קטע מן הסרט המתאר קונצרט. על המוזמנים לבוא בתלבושת ערב. הכניסה חופשית, לילדים אסורה.

 

"הארץ", 31 באוגוסט 1932, ע' 4

נסתיים צילום "צבר"

אור ליום ג' הוזמנו באי כוח העיתונות למסיבת הסיום של הסרט "צבר", במסיבה זו קיוו העיתונאים לקבל פרטים מפרשת הכנת הסרט ולשמוע מפיו מיוצריו על הסיכויים לתוצרת סרטים קבועה בארץ-ישראל בעתיד. אולם במקום זה הייתה המסיבה כולה ביקורת. בעל הסרט ה' מרקביץ' ציין את התנאים הקשים ואבני הנגף שהושמו על דרכו בעבודת ההכנה והדגיש שבדרך כלל היה יחס הציבור לא אדיב ביותר ושל העיתונות קריר. אף על פי כן הוצא הדבר לפועל, והוא מקווה להצלחת הסרט. משחק "הבימה", ה' ברטונוב, מתח ביקורת על הביקורת האמנותית בארץ-ישראל והשיב לו המשורר אברהם שלונסקי.[62] בוויכוח סביב השאלה הנ"ל השתתפו גם ה' ש. יוריס, מ. וולמן וכן ה' וויינרייך (אחד ממייצרי הסרט).

הסרט עצמו מכיל 2500 מטר מלבד היומן, בן 1000 מטר בערך (התערוכה, "המכביה", חגיגות פורים ועוד). הסרט נוצר ע"י קולקטיב בן כמה וכמה ממשחקי "הבימה", "אהל" ומשחקים בודדים. בכל טופסי הסרט (בארץ ובחוץ-לארץ) תהיה השירה עברית וערבית. בארץ-ישראל יוצג הסרט כולו עברית. בחו"ל בעברית ובלשון הארץ בה יוצג. גוף הסרט נשלח כבר לווארשה ושם יושלם מצדו הטכני. ההצגה הראשונה תצא לפועל בווארשה בעוד חודשיים בערך. לארץ-ישראל יובא הסרט אחרי שיוצג בשתי ארצות אחרות. בקשר עם הכנת הסרט עלו ההשקעות בארץ-ישראל בלבד 1500 לא"י. היום עוזבים ה' מרקביץ' וחבריו את הארץ. ש"ש

 

"מאזניים", ראשון בספטמבר 1932, ע’ 15

עוד סרט ארץ-ישראלי

סטודית פא"י, שהציגה בשעתה את הסרט "ויהי בימי", החלה לצלם סרט גדול בן 2000 מטר לפי סיפורו של צ. ליברמן "עודד הנודד", הוצאת הקה"ק – "אמנות", בהשתתפות מ.גנסין, פובזנר, גב' אשמן ואחרים. רוב הצילומים נעשים בעמק יזרעאל. הסטודיו הנ"ל בנתה לה מעבדה מיוחדת בשכונת מונטיפיורי בת"א ונרשמה בממשלה בתור שותפות מסחרית בשם "שותפות פא"י".

 

"הארץ", 2 בספטמבר 1932, ע' 4

בתעשיית הסרטים

בקשר לידיעה שנתפרסמה בעיתוננו, מיום רביעי, בדבר הסטודיה "פא"י", מעירים לנו כי הסרט "ויהי בימי" נעשה ע"י המכונות והמעבדה "מולדת" של מר ירושלים סגל.

 

"דבר", שביעי בספטמבר 1932, ע' 4

פילם ארץ-ישראלי לילדים

בשבועות האחרונים הייתה התכונה רבה בנהלל ובסביבותיה מסביב לצילומים שנעשו שם לשם הכנת סרט הראינוע, עפ"י החוברת "עודד הנודד" של צ. ליברמן. כל תושבי המקום וגם הועד התייחסו באהדה למלאכת הצלמים ועזרו להם בכל מה שאפשר. מארגני המפעל רואים בו ברכה מרובה ותולים בו תקווה לעתיד לבוא. סרט זה מיועד לילדים וחסרון סרטים מתאימים לילדים מורגש גם בארץ וגם מחוצה לה. ישנו אפוא בהכנת סרט זה גם משום מילוי צורך השעה ועליו יהא למלא תפקיד חינוכי חשוב. אם הכנת הסרטים על רקע חיי הארץ תצליח ותמצא הד בתוך קהל מבקרי הראינוע, הרי עתיד הדבר להתפתח כענף-תעשייה חשוב שיעסיק עשרות אנשים, חוץ מזה שמספר אמנים ימצא ע"י כך את תיקונו במובן החומרי. לסרטים ארץ-ישראליים מובטחת השפעה מרובה על יהודי הגולה. זהו אחד מצינורות ההשפעה של ארץ-ישראל ומן העממיים ביותר, כי עובדה היא שהראינוע מקיף מספר גדול יותר של אוכלוסין מאשר כל אמצעי-תעמולה אחר.

בסרט "עודד הנודד", שהנהו ארץ-ישראלי עפ"י צורתו ולפי תוכנו, לוקחים חלק אמנים מתיאטרוני ארץ-ישראל. העלילה סובבת על הרפתקאותיו של תלמיד ארץ-ישראלי שנפרד מחבורת מטיילים ונשאר תועה ביערות ובין ההרים, נתון לתנאי חיים רובינזוניים, עד שבא "הסוף הטוב" והילד חוזר לחיק הוריו. מובן שהרג'יסורה אינה הולכת בדיוק בעקבות החוברת. כך הוכנס גם מומנט מבדח של תייר, אשר קשה לו להסתגל לתנאי הארץ. את תפקיד "התייר", ממלא מ. גנסין ("הבימה"). כאבי הילד מופיע פינקל ("הבימה") וכאם - גב' אשמן; המורה – חורגל ("המטאטא"). הצילומים נעשו בסביבות נהלל, בדרך ממהלול לכפר החורש, בין ההרים; בגבעות שומרון. צילומים נעשו גם כן בין ההרים החשופים שבסביבות ראש פינה. בסרט ישתקפו גם צדדים שונים מחיי הכפר היהודי. נהלל המציאה רוכבים, שלחה גם את ילדי בית הספר בהמוניהם – כל זה מתוך תקווה שע"י כך יונח היסוד לסרט ארץ-ישראלי למען הילד היהודי.

 

עלון פרסומת של קולנוע "אופרה מוגרבי" – עשירי בספטמבר 1932

לפיתוח ענף הפילמים בארץ-ישראל

הקולקטיב מפולניה בראשותם של מרקביץ, הרז'יסור פורד והמהנדס ויינריך סיים את הצילומים של הסרט העברי "צבר". הצד הקולי של הסרט יעובד בפולניה. החברה המקומית פא"י – יוצרת "ויהי בימי..." – נגשה לצילום הסרט "עודד הנודד", לפי צבי ליברמן ובהשתתפותם של גנסין, פינקל ("הבימה"), חורגל ("המטאטא") ועוד. רוב הצילומים הם בעמק יזרעאל. חברה אנגלית בשיתוף עם הסתדרויות דתיות באנגליה נגשת לצילומים בארץ-ישראל. הנושא – הברית החדשה. בסרט יתואר ישו הנוצרי. הגנת הצנזורה האנגלית מובטחת. מן הראוי לענוד על המשמר שלא יגונבו מומנטים אנטישמיים בסרט דתי זה.

CZA, kkl-5 – 4806 אצ"מ

The Palestine Bulletin, 13 September 1932, page 4

A PALESTINE FILM

The Film Company “FEI” (Film Eretz Israeli), which has already produced one film in Palestine, has now started the production of a new film based on a story by Z. Lieberman. The film will be 2000 meters long and amongst the actors taking part in it are Mr. Gnessin, Frau Ascheman, and others. Most of the film is being done in the Emek. The Company has set a special laboratory at Tel-Aviv for the development of this work. JAB

 

"עיתוננו", ט"ו באלול תרצ"ב [16 בספטמבר 1932], ע 2

סרט-ראינוע לילדים

ב"עיתוננו", גיליון ט"ז, סיפרנו על הסרט הארצי-ישראלי הראשון "צבר". בימים אלה נגמרה המלאכה. הסרט הותקן בגדרה, והשתתפו בו חברי התיאטרון העברי "הבימה" ואמנים אחרים. הסרט יוצג בעוד חודשיים בערך בפולניה (בעלי המפעל הם מפולניה) ואחר כך יובא לארצנו ולארצות אחרות. שפת הדיבורים וכל השירים היא עברית. משנה שמחה ישמחו הילדים לבשורה על ההכנות ליצירת סרט מיוחד לילדים הנעשית בימים אלה בארץ. חברה ארצי-ישראלית אחת עורכת סרט כזה על פי הספר "עודד הנודד", מאת צבי ליברמן מנהלל. הסרט יותקן בנהלל, אשר בעמק יזרעאל. גם בו משתתפים שחקני "הבימה" ואחרים וגם ילדי בית הספר בנהלל. רב ערך הסרט הזה בהיותו כולו שאול מחיי הילדים, וילדי הארץ והגולה ינהרו בהמוניהם לראותו ולהתענג עליו.

 

"חזית העם",[63] 20 בספטמבר, 1932, ע' 3

"עודד הנודד" או פילם "ברית שלומי"

בעיתונים פורסם שמר אגדתי וחבריו בתמיכתו המסחרית של בית המסחר דיזנגוף ושותפיו עובד בהכנת סרט ע"פ הספר "עודד הנודד" מאת צבי ליברמן (הוצאת "קופת ספר"). מן הראוי על כן לעמוד על טיבו של אותו סיפור, למען נדע במה מתעתדים יצרני אותו הפילם לזכותנו ובמה אומרים הם להופיע בשם ארץ-ישראל העברית, כלומר בשמנו כולנו, לפני העולם הגדול בכלל ותפוצות הגולה בפרט. הנפש העיקרית של הסיפור הוא עודד בו אחד המושבים בעמק. הנער משתתף בטיול בית ספרו אל ההרים, פורש לזמן קצר מחבורתו ואינה מוצאה עוד. נדהמים שבים הטיילים אל המושב להודיע על האסון, ועודד נשאר גלמוד בתוך שממות ההרים. שישה ימים נמשכת תעייתו הנואשת, והנה, אור ליום השביעי, אחרי חצות. הסיפור הועד לילדים ואפשר היה להבין, אילו נזהר המחבר מלהעיב את רוחו של הקורא הרך, ונמנע מתיאור הגורל האמיתי המחכה בארץ הזאת לכל יהודי בלי הבדל גיל, אשר לאסונו נתעה בדרך הרחק מיישוב עברי. לכן הציל את עודד. אולם על האמת הפסיכולוגית היה על המחבר בכל זאת לשמור ולבחור באמצעי הצלה בהתאם להשתלשלות סיפורו. נגיד, אווירון יכול היה במקרה לעבור בטיסה מעל להרים השוממים או בחורי אגודת המשוטטים יכלו להזדמן שם ולמצוא את הנער האובד. לא כן עשה מחברנו, כפי שזה נובע ברור מהסיפור. הייתה לנגד עיניו מטרה "נשגבה" הרבה יותר, כביכול, מכתיבת סיפור לילדים על רקע ארץ-ישראל גרידא. מושבי הארץ הרי הם הציונות, והללו כידוע, "שוביניסטים" אבירי-לב הינם, שלמעשי רשעתם כבר יצא פרסום אף מחוץ לחוגי המופסים [שם גנאי לקומוניסטים], צדיקי "ברית שלום"[64] והפקידים הממשלתיים [של המנדט הבריטי] האנטישמים. כל מעיניהם אינם נתונים כי אם למטרה אחת ויחידה: איך לדכא, לנשל ולהרע עד כמה שאפשר יותר לערביי פלשתינה המסכנים והאנושיים מאוד. מובן מאליו, ברוח שנאה זו של אוכלי אדם מחנכים הציונים גם את ילדיהם. והנה התעורר מר צבי ליברמן מנהלל להכניס קצת אנושיות לליבות בניהם הרכים של הציונים "האכזרים". אור ליום השביעי אחרי חצות שמע עודד הנודד נביחת כלבים. הוא כיוון צעדיו לעבר הנביחה והגיע למקום חניית בדואים, לפניו צץ מהאדמה בדואי גבוה עטוף שחורים עם מקל עבה ביד. ובכן, מה המלים הראשונות שצריך לאמור ילד יהודי בן 12-10 הנתקל באישון לילה בערבי גבוה ושחור. כדי להרגיע את רוחו הנפחדת של אותו ערבי עליו להגיד, וכך עשה עודד: "דרכי לשלום", בכדי שהערבי המסכן לא יחשוב שבדעת הציוני הקטן להתנפל עליו, לשודדו, לאונסו ולרוצחו נפש, "כדרכם" של הציונים המבוגרים. ולאחר שהבדואי נוכח, כנראה, שכל סכנה אינה צפויה לו מגור-ציונים זה, ורוחו הנבעתת שקטה עליו, ניגש מיד לעשות עם הילד חסד, כיד ההומאניות הטובה עליו ועל שאר ערביי פלשתינה. אשרי אותו עודד בר-מזל שנקלע לאוהלי הבדואים אוהבי-האדם! כל מה שעובר עליו מכאן ואילך - אינו כי אם אידיליה אחת נשגבה מאוד מאוד. כיון שהמעשה חל באישון לילה, פורש הבדואי באוהלו מרבד מיוחד לעודד ומשכיבהו לישון. למחר בבוקר מופיע הבדואי שוב, מברך את עודד ב"בוקרך מבורך!", מכניסו למחיצה השנייה של האוהל, מושיבו על מחצלת ולנוכח עשרות עיניים רעבתניות של בדואים פעוטים מפטמו לבן עם פיתות, עד שעודד אינו עוצר עוד כוח ללעוס, ומלמדו איך יגיע יחידי, רגלי כמובן, בשלום הביתה. – עליך ללכת קצת דרומה ותגיע אל נ., משם תפנה שמאלה ותרד במורד ההר ותגיע לכפר ל., משם תלך ישר בשביל ההרים שבני-הכפר ל. יראו לך, וכו' וכו'. ממש טיול עליז בשדרות רוטשילד בתל-אביב! ועוד נמצאים אחרי כל אלה קובלים על שהדרכים בארץ הנן בחזקת סכנה. נרגנים שכמותם! אבל עודד אינו הולך יחידי ורגלי לביתו. משנודע לבדואי שרגלו כואבת, הוא משההו אצלו עוד יום שלם. בזמן הזה מתיידד מאוד עודד עם ילדי הבדואים, מלמדם קרוא וכתוב ערבית (אין כאן טעות, ערבית!), מבטיחם לבוא אליהם שוב יחד עם כל בית ספרו ומזמינם לערוך מצידם גם הם טיול אליהם אל מושבם אשר בעמק (בסיפור לא נאמר כיצד על הבדואים לבוא אל המושב העברי אשר בעמק, עם נשיהם, טפם וגמליהם או לבד). עודד מצליח לשדל את בן מארחו, בדואי קטן, בן 12, לעבור אליהם לכפר העברי וללמוד שם עברית וערבית. לאחר פקפוקים רבים והיסוסים כבדים נותנים גם הבדואים-ההורים את הסכמתם לנסיעת בנם אל הציונים. אחר כך, נדחף על ידי הרגש ההומאני והתקווה לקבל שכר הגון, מוליך הבדואי הגדול בלוית בנו הקטן, דרך יומיים על חמור, את עודד לביתו. בבית שמחים הכול לשיבת עודד ולמחרת, כאשר הבדואי האב עוזב את המושב, הוא עמוס מתנות רבות אשר שלח עודד – שימו לב! – לכל ילדי הכפר הערבי (בהתאם, כנראה, לחובתם המוסרית של בעלי הלאטיפונדיות העשירים היושבים כבוד במושב עברי ביחס למחוסרי הקרקע העניים). הבדואי גופו, חוץ מרוב תודות מהורי עודד, לא קיבל כלום בעד טרחתו. לפחות הסיפור עובר בשתיקה גמורה על מתנת היד (לפי מחשבתו של מחברנו יש לשער שהבדואי נמנע מלקבל שכר טרחה בשל שנאת הבצע הטבועה בליבות הבדואים). בני המושב אספו את הבדואי הקטן לבית ספרם. המורה הציגו לפני הילדים וסיפר להם שחברם החדש בא למושב העברי לקבל תורה על מנת להפיצה בין הבדואים אשר בהרים. וככלות השיעור הראשון, נרעש ונרגש מחוכמתם של הציונים, קרא הבדואי הקטן, בלחצו את יד עודד: - ידידים נהיה! והמחבר מספר שעודד לא נשאר כפוי טובה וענה לעומתו, גם הוא בהתלהבות: - לנצח!

כך מאמינים, או מה שקרוב יותר לאמת, משכנעים את עצמם שמאמינים, התמימים או המיתממים מסוגו של מר ליברמן מנהלל שעל יד העמדת פנים והארה מסולפת של המציאות תחדל זו להיות פראית ותעשה תרבותית ונוחה ליצירה ולבניין. ואם כי ביסודה של תפיסה זו מונחות צביעות עמוקה והטעייה מכוונת, אין לחשוש, כמדומני, שמספרות הטבועה בחותמה נשקף נזק רב לחינוך ילדינו. בזה איני רוצה לומר שלגמרי אינה מזיקה ושאין להילחם בה עד כלות. אולם בדרך כלל לא תוכל זו להשפיע על תכונת הילדות המחוננת תפיסה אינסטינקטיבית נכונה על המציאות ולו יהא בקווים מוגזמים. את הילד התמים של היישוב, המתרשם כדרך הילד מכל רחש דק שבדקים של החיים, בשום מעשי להטים לא יעלה לשכנע שהבדואי וכמו כן הערבי העירוני בן תקופתנו אוהבים אותנו, ושבכנפיו יוכל לחסות כבכנפי אימו. החוש האינסטינקטיבי של הבחנה בין אוהב לאויב חזק אצל הילד הרבה יותר מההבחנה השכלית אצל המבוגר, כמובן בעל השכל המפולפל והעקום. אולם אם לא רב הוא משקלה השלילי של יצירת מר ליברמן בהרצאתה המילולית, הרי יגדל משקל זה לאין שיעור משתעלה על הפילם, שכן גדול כוח הראיה מכוחה של ההרצאה. כאן כל פרט מודגש ומובלט. באמצעות הפילם תגבר מאוד גם מידת הפצתה. ונמצא שבו בזמן שלמעשה מתקיים ביחס אלינו בארץ טרור דמים פרוע ובלתי פוסק, אשר קברות קורבנותיו זרויים בבתי העלמין שלנו או שהם הקורבנות נאנקים ומתכווצים כיום הזה בייסוריהם בבתי החולים, חיי כולנו תלויים לנו מנגד מספר צעדים מחוץ לתחום מושבנו ורכושנו מופקר אף בתוך אותם תחומים.שוקדים אנו בידינו ובאמצעינו על יצירת רושם בקרבנו ובקרב זולתנו, שהננו יושבים בתוך גן העדן!... אכן יש על מה לצחוק, לולא היה כל זה מעורר כאב וגועל נפש. הדמיון החולני ביותר לא ימצא אבסורד גדול מזה גדול מזה ומאליה מתבקשת ההקבלה בינינו לבין אותו חסר-דעה אשר בשעת שריפה טרח בכל מאודו להוסיף חומר דלק כדי להגביר את התאורה... נוכל לסמוך ולבטוח, שכדרכם תמיד, ידעו "ידידינו" המרובים לנצל את טיפשותנו זו. בו הזמן שלמעשה תלוי עדיין הסדר ובטחון החיים בארץ בכלבי מר ספייזר המלומדים,[65] היושבים כבוד באפריקה הדרומית מבלי שיחשדו גם על התפקיד הנעלה שהיו יכולים למלא בהקמת הבית הלאומי ע"י ממשלת המנדט הבריטית. לולא עלו כה ביוקר, יינתן ל"אוהבינו" הבריטים פתחון פה נוסף להכריז על הסדר המופתי ובטחון החיים הקיימים בארץ, בהסתמכם הפעם על עדותנו, כפי שהיא הובעה בפילם מעשה ידינו. אי לזאת יכולים אנו לתאר לעצמנו את התימהון והמבוכה שהפילם הנדון יעורר בקרב היהודים לתפוצותיהם המתרשמים מהנעשה בארץ רק באופן אמצעי. הא כיצד? ישאלו. הרי יום יום מלאים העיתונים ידיעות וסיפורים על מעשי סדום המזעזעים את הנפש והמעוררים זוועה! עצמות הילד התימני, בשר הרוכל היהודי, רצח השוטר לוי בחיפה, חלקי גוויותיהם של שטאל וזוהר, היריות וההתנפלויות ועקירת עצים, הסגת הגבולות בבלפוריה, ביג'ור, כפר חסידים, בית אלפא – לא יספיק הנייר לפרט את כולם. ואיך זה בא אחד הפילמים המועטים שהוכנו בארץ ובידי יהודי היישוב ומגולל פרשת אידיליה מתוקה של יחסי היהודים והערבים? מי סרס, העיתונים או הפילם? לא יבינו היהודים הטובים ההם שהפילם הוא פרי דמיון של מי שנתפס לאידיאות טולסטוי וגנדי, כי הרי הדמיון פועל במסגרת המציאות, וארץ-ישראל אינה "יסנאיה פוליאנה" [אחוזתו של טולסטוי] ויהודיה אינם מאלהים את הפרה ההודית. לא יבינו היהודים הטובים ההם, שכן טרם עמדו על הטמטום שאחז חלק ממנהיגי החלוצים שבאו להכשיר למענו את הקרקע... אני שואל: צבי ליברמן מנהלל – ניחא, אבל האומנם גם לקבוצה המכינה את הפילם מטרות "ברית שלומיות"? שכן אם רצו בעלילה המתרקמת בתוך הטבע הגלילי דווקא, יכול יכלו למצוא חומר ספרותי שלכל הדעות אינו נופל בטיבו מהסיפור הקלוש "עודד הנודד". למשל, "הנער אמיץ הלב" מאת אליעזר שמאלי. גם המסופר כאן מתרחש בגליל העליון, העלילה לאין ערוך יותר דרמטית. אף שמאלי שיתף בדואים בסיפורו, אבל בתפקיד מתנפלים על מושבה עברית ובוזזיה. גם נער יש בספר, רק לא נער המזמין בדואים למושבתו, כי אם השם נפשו בכפו וטס ברכיבה על סוס צפתה לקרוא למשטרה לעזרה. קצין המשטרה עם פלוגת שוטרים מגיעים בעוד מועד ומגרשים את הבדואים. כאו אומנם ישנה סתירה למציאות הארץ-ישראלית. המשטרה הארץ-ישראלית, כידוע, או שנעלמת זמן מה לפני המאורע או שמגיעה לאחריו. אזי לשם יישוב הסתירה אפשר היה לשייך את המעשה לזמן הממשל הטורקי בארץ מלפני המלחמה ולהלביש את הקצין והשוטרים מדים מתאימים. כך נהג גם מחבר הספור "הנער אמיץ הלב" עצמו, אליעזר שמאלי. ברם, תהיינה אשר תהיינה כוונותיה של הקבוצה המסדרת את הפילם, העיקר הוא המעשה: הפילם התפל והמזיק. נקווה שהיישוב אשר תשוקת חיים ושגשוג טרם ניטלה ממנו כליל, ידע להגיב על הופעתו כיאות לו. אב. ראובני

 

מכתב למערכת (ארכיון פא"י) – טיוטה, 21 בספטמבר 1932

מערכת נכבדה, נא לתת מקום בעיתונכם לשורות הבאות: בעיתון "חזית העם", מיום שלישי, הופיע מאמר בשם "עודד הנודד או ברית שלומי". בו בעל המאמר, אב. ראובני, מספר כי ה' אגדתי וחבריו בתמיכתם של ה"ה דיזנגוף ושות', מכינים סרט ראינוע בשם "עודד הנודד". הננו להכחיש את הדבר. את הסרט הזה מכינה הסטודיה פא"י (פילם א"י), כפי שפורסם לא פעם בעיתונות הא"י. ואשר לתוכן הסרט וברית שלומיותו: כשם שהאינפורמציה על סידור הצילום ע"י ה' אגדתי קלוטה מן האוויר, כן גם תוכן הסצינר הפילמאי לפי סיפורו תיאורו של ה' אב. ראובני אינו אלא השערה בלבד. הסצינר מבוסס על סיפורו של ה' צבי ליברמן, מעובד ומותאם באופן מיוחד לפילם, ואינו מתאים כלל לתיאורו המליצי של ה' אב. ראובני ולחינם טרח כאן הסופר הנכבד; מוטב היה לו טרח לברר את הדברים טרם שכתב מאמר מפוצץ כזה. בכבוד רב.

 

"דבר", 21 בספטמבר 1932, ע' 6

כפר סבא – היום חגיגות יובל ביל"ו [...] ב-5 מנחת ילדים: הרצאה, דקלומים, והצגות סרטים מחיי הארץ [...].

 

"הארץ", 22 בספטמבר 1932, ע' 4

בין שכנינו: "רשמי" ערבי מסרט על תוצרת הארץ

סופר "אל איסלמיה" בירושלים כותב: אמש נוכחתי בהצגה של סינמה, המשמשת תעמולה ציונית, "המסמרת את הגוף", כי כולה שקר וכזב. המחזה הוא מסביב לענייני הקרקע ועל מצב הפועל הפלח הערבי... הציונים מראים על הבד הלבן, איך הייתה האדמה שוממה ואיש לא הפיק ממנה תועלת ואיך נהפכה בידי הציונים לאדמה פוריה ומים זורמים ממנה. המחזה מראה ערבים צמאים ממהרים לשתות מים מן הצינורות אגב השתוממות. הדבר המוזר הוא, שמציגים את הפלחים בצורה מכוערת, לבושים בבגדים בלויים ואוכלים בתיאבון בהמתי. חוץ מזה מציגים אדם שקראו לו בשם אחמד יוסף, הנואם ומודה ליהודים ומכריז כי הערבים והיהודים מאוחדים ואין חילוקי דעות ביניהם בנוגע לתועלת ההתיישבות הציונית והוא מזמין את אחיו הערבים "לעבוד יד ביד עם היהודים". הסופר מעיר: "אני מתפלא מדוע שותק הועד הפועל הערבי בנוגע לשקר ולתעמולה המתעה הזו. הסופר קורא לערבים: די לכם לישון. אפשר לשקר למתים. הציונים משקרים ואוזניכם שומעות: "האם אתם מתים?".

 

"דבר", 30 בספטמבר 1932, ע' 27

יומן ארצישראלי בקולנוע "עדן"

בקולנוע "עדן", יוצג השבוע, לפני הסרט העיקרי הרגיל, יומן א"י מצילומי אגדתי. היומן כולל חגיגות ביל"ו, [חגיגת] נבי רובין[66] אצל הערבים, גידול צאן בכפר גלעדי, אוסף יסמין בבנימינה ועוד.

 

"דואר היום", שלישי באוקטובר 1932, ע' 4

יומן ראינוע א"י

השבוע בקולנוע "עדן" מופיע היומן הא"י מספר ג' של "אגא-פילם" וזה תוכנו: א. ראשון לציון חגיגת הביל"ויים. ב. ראש חודש אלול בארץ ירושלים חברון. ג. יפו "נבי רובין" אצל הערבים. ד. כפר גלעדי – גידול צאן מודרני. ה. בנימינה – אוסף היסמין. ו. תעשיית שמן זית הא"י – חיפה. ז. מפקד הצופים הקשישים. ח. מסירת דגל ל"מגן דוד אדום" ע"י סגן ראש עירית תל-אביב.

 

"דבר", שביעי באוקטובר 1932, ע' 5

[...] קולנוע "עדן" [...] יוצג: יומן "אגא" מספר 3 (היומן העברי – מהמתרחש בכל פינות ארצנו).

 

"דבר", 19 באוקטובר 1932, ע' 6

סרט א"י

בקרן רחוב הרצל-לילינבלום [תל-אביב] מוצג יומן ראינוע א"י המוצג השבוע ב"עדן", לאחר שהצנזורה הממשלתית גזרה ממנו את החלק הערבי, ללא שום סיבה (הצילומים הערביים הם – יציאת ערביי יפו לנבי-רובין). בקרן רחובות אלנבי-הכרמל מוצגות תמונות מצילומי "עודד הנודד" של צ. ליברמן בעיבוד להקת פא"י.

 

"כלנוע", דו-שבועון מצויר, כ"ז תשרי תרצ"ג, 27 באוקטובר 1932, ע' 13 ו-19.

מסתרי החדר הטחוב ...

א.

"כבודו מוזמן בזה לביקור במעבדת הסטודיו פא"י (פילם ארץ-ישראלי) ביום פלוני בשעה פלונית..."

כשגמרתי לקרוא את ההזמנה הנ"ל הצטחקתי. "מעבדה! ואנשי הפא"י מעיזים לכתוב את המלה מעבדה בלי מירכאות" – חשבתי בביטול.

ברם, את ההזמנה קיבלתי ברצון, קרובה מדי היא שאלת הפילם הא"י ללבי שלא אתעניין בה. ביום הנקוב בהזמנה יצאתי את תל-אביב בדרך לשכונת מונטיפיורי.

בלכתי נזכרתי בכל נפתולי הפילם הא"י על כל גלגוליו.

רק לפני שנים אחדות נגשו אנשי-מרץ אחדים ליסוד סטודיו ליצירת סרטים. עד אז היו אמנם אנשים אחדים שעסקו בצילומי-סרט. אולם כל אלה עבדו במפוזר ובלי שיטה קבועה. היו "סובבים" בכל הזדמנות. אחר כך, מבלי להתחשב עם תוכן הדברים ועם טיב הצילומים האלה, היו מעלים את הסרט על הבד, ותו לא.

אולם אנשי היוזמה הבינו, שעבודה כגון זו אין ברכה בה. בימינו, משמש הפילם אמצעי תעמולה כביר, במה אמנותית חשובה ויחד עם אלה – רווח הגון בצידו. אז החליטו לייסד חברה ליצירת סרטים, בעלי תוכן רומנטי-לאומי. שלוש מטרות היו לפניהם: להראות לעולם הרחב את חיי היצירה בארץ-ישראל, לפתח תעשיה חדשה בארצנו, העלולה להעסיק מאות אנשים ולהפיץ את רעיון התחייה בכל רחבי העולם.

תמוה הוא שקבוצת האנשים האלה לא הזמינה גם את חלוץ הפילם הא"י, את הצלם ה' בן-דב מירושלים, לעזור להם. את העבודה הזאת עשה רק ה' סוטקר, אחד הצלמים הראשונים בארץ.

על פי הצעת כותב שורות אלה הוצעה משרת הבימאי למר ח' הלחמי.

בהיסוסים רבים קיבל מר הלחמי את ההזמנה.

וכה נוצרה חברת "זהר-פילם". הדבר היה בראשית שנת 1929.

הכסף המעט אזל מהר, הצילומים היו גרועים, המעבדה הייתה פרימיטיבית, העבודה התנהלה בלי שיטה ובחוסר בקיאים בדבר. כעבור שנה וחצי, בערך, נתפזרה כל החברה על משחקיה, עובדיה ויוצריה.

בינתיים נוסדה עוד חברה אחת, היא חברת "אגא פילם" הידועה וחברה צעירה זו הוציאה לשוק עבודות נאות. הורגשה יד רצינית ומסורה בעבודה, טעם ושכלולים.

ה' הלחמי ניגש שנית לעבודה. הוזמן צלם מוכשר שהתמחה במעבדת "מולדת", ה' אקסלרוד, הוזמן גם הצייר ה' גולדין והושגו האמצעים הדרושים.

הכישלונות הקודמים לימדו את האנשים ניסיון. הסרט הראשון היה "ויהי בימי..."

סרט גרוע מאוד. הקהל קיבלו אמנם ברצון, אולם כל אחד ידע את מגרעותיו.

ב.

מעבדה ובלי מירכאות...

דבר זה חרה לי מעט. "אנשים אלה עוד טרם יודעים פירוש מעבדה מהי" חשבתי בלבי. "אנשים העוסקים בפילם ואינם מתביישים לקרוא בשם "מעבדה" את האמבטיה שבה מפתחים ורוחצים את הסרט..."

כה חשבתי בדרכי ל"מעבדה" בשכונת מונטיפיורי.

* * *

העובדים החרוצים, שכבר הזכרתי אותם, קיבלוני בחדר קטן וצר. הבימאי ה' הלחמי סיפר לי בקצרה על עבודתם:

...אחרי "ויהי בימי..." החלטנו ליצור סרט גדול. כן, כן, אל תלעג., מלבד הניסיון שרכשנו, מצאנו גם אוזן קשבת בין בעלי הון. ואחרי שסידרנו את המעבדה ניגשנו לעבודה (שוב "המעבדה" – חשבתי). היו האמצעים הדרושים. העבודה לא הייתה כה קשה. בחרנו בסצנריו על פי סיפורו של ליברמן: "עודד הנודד". כל המשתתפים בסרט הם ילדים: ילדי נהלל, ילדי "כפר ילדים" של פוגאצ'וב[67] ברמת-גן וילדים אחדים מתל-אביב. מלבד הקטנים משתתפים רוכבים, ביניהם השומר מנהלל, והמשחקים גנסין, פינקל וחורגל.

הצילומים הם על פי רוב צילומי-טבע. רובם צולמו בין ההרים. הנה אחדים מהם.

מגישים לי חבילת סרט מקופל. סרט נגטיב. הפוזיטיב עוד טרם נעשה.

אני פורש את הסרט כלפי האור, מביט, מסתכל בעיון ו...אינני מאמין למראה עיני.

האומנם צילומים אלה שלכם הם?

האומנם אתם שפיתחתם את הסרט במעבדתכם? שואל אני שוב.

אני מבקש לראות את המעבדה. פותחים לפני דלתות אחדות.

זה חדר המונטאג'. כאן החדר היבש. זהו החדר הטחוב.

לאור החשמל אני מסתכל מסביבי ומיד הובררו לי כל המסתורין.

נמצאתי בתוך מעבדת סרטים אמיתית, אומנם קטנה ממעבדות "אופא"[68] ו"פאראמונט", אולם מעבדה היא.[69]

מצאתי אמבטיות מסודרות לפיתוח ורחיצת הסרט, ראיתי מידות חום שונות, מכונות חשמל, מכונת העתקה חדשה, בריכה לקירור המים, מכון לייבוש הסרטים, הנסגר באופן הרמטי ואשר בצידו האחד נמצא מאורר, המחמם ומכניס אויר אל תוכו.

בדקתי את הארון וראיתי שאכן בנוי הוא על פי כל הדרישות המקצועיות: הסרטים נמצאים בתאים מסודרים על גבי מסגרות, והאוויר עובר מתא אחד אל השני, עולה ויורד עד שמגיע אל היציאה.

כמה עולה ארון כזה? התעניינתי.

כשמונים לירה.

מגרמניה?

לא, תוצרת הארץ.

ביקשתי לראות עוד צילומים. אבל שוב לא השתוממתי לניקיון העבודה ולפיתוח הטוב. צילומים אלה אינם נופלים בערכם מעבודת חוץ לארץ.

האנשים רכשו ניסיון.

לפני שנה לא חשבו כלל על מעבדה. הכספים הראשונים הושקעו בצילומים וחוסר מעבדה היה מקלקל את העבודה. על כן רכשה לה חברת "פא"י" את המעבדה, לפני שניגשה לצילומים.

הסרט לא "יבכה" עוד ולא "יוריד גשם" על המסך [הערת שבי: בלשון המקצועית סרט בוכה ומוריד גשם – משמע – פיתוח והעתקה גרועים]. הכול עושה הניסיון.

* * *

על עצם הסרט עוד נשוב ונכתוב לאחר ההצגה. עכשיו מסדרים אותו ובקרוב נראהו על הבד.

לעת עתה נסתפק בידיעות נוספות אלה: רוב הצילומים נעשו בעמק ובהרי הגליל. תוכן הסרט הוא מחיי הילדים בארץ. את תפקיד "עודד הנודד" ממלא הילד בן השלוש עשרה שהוא מוכשר, בלי ספק, פובזנר שמו.

הסצנאריו נכתב בידי הבימאי בעזרת חבריו. אורכו של הסרט יהיה 2200-2500 מטר בערך (שמונה-תשע מערכות). הכנת הפילם נמשכה ששה חודשים. אכן יצא הפילם הא"י מחיתולי החלוציות האידיאלית לתעשייה רגילה.

יתכן שמקצוע זה יהיה לתעשייה כבדה, כיון שארצנו מתאימה לה מכל הבחינות.

שבי[שלמה בן-ישראל]

אצ"מ, KKL-5/4805, 27 באוקטובר 1932

מכתב –

קרן קיימת לישראל – הלשכה המרכזית בפולניה,

אל: הלשכה הראשית של הקק"ל בירושלים,

ח.נ.,

קיבלתי את מכתבכם בדבר פילם יומן א"י. פה בפולניה אני רואה, שדעתי בשאלה זו, שהגיתי לפני נסיעתי, הייתה נכונה. אמרתי אז, שאנחנו צריכים להמשיך לטפל ברעיון בדבר פילם גדול ויפה שיהיה ברוחנו במובן התוכן ובתעמולה. בפילמים אחרים, שהם נעשו עכשיו לקניין של חברות פרטיות אין לנו מה להתערב, מפני שבין כך וכך יפיצו אותם וימכרו את ההעתקות. הנה פה בפולניה באו כבר סוכנים שונים עם פילמים שונים. אחד בא בשם אגדתי, השני הוא רוזנברג, השלישי הוא מרקיביץ עם הפילם "צברה", ובאותו זמן שהם כולם התכוננו לעשות איזה דבר פרצה פתאום חברה פולנית "פרנקופול" והודיעה שבימי החג יציגו את הפילם "חלוצים בדרך לארץ-ישראל". כמובן שזה בלוף שמראים הרבה מאוד ממצרים, ממקומות אחרים ומא"י איזה מאתיים מטר. זה העמיד את הסוכנים האחרים במצב קשה מאוד, רואים שגם בשאלה זו מתחילה ספקולציה והדבר הכי טוב לנו לא להתערב. הם דיברו אתי, אנחנו מוכנים לתת להם תמיכה מוסרית, לשלוח חוזר לועדות המקומיות, שיעשו פרסום בשביל פילם א"י, שיעזרו להם בשאלות שונות, כמו הסכם עם בעל-קינו ושאלות מקומיות אחרות. בעד זה אנחנו דורשים שיכניסו כתובת לטובתנו, אבל במובן מסחרי אין אנו מתקשרים. יעצתי לרייך בלבוב, שלא יעשה שום הוצאות ושיקבל את עמדתי.

בכבוד רב ובברכת ציון [מ. האזיג?]

"דבר", 20 בנובמבר 1932, ע' 4

אולם "עדן" ירושלים [...] הסרט "נערות באוניפורם" [...] בתור הוספה: היומן "אגא" מספר 3, חגיגות היובל של ראשון-לציון, מפקד הצופים בתל-אביב, פעולות מגן דוד אדום, חודש אלול בארץ ועוד.

"דבר", 25 בנובמבר 1932, ע' 5

קולנוע "עדן" החורף ת"א [...] בתכנית: א. כינוס "הפועל" [...]

"הארץ", שני בדצמבר 1932, ע' 4; "דבר", שני בדצמבר 1932, ע' 7

[...] אולם "ציון" ירושלים [...] בתור הוספה יוצג הסרט של "כינוס הפועל" [...]

 

"כלנוע", שלישי בדצמבר 1932, ע' 11- 12

כוכבים גורפי-זהב

[מתוך כתבה על משכורות בעולם הסרטים] נעיין נא גם ברשימת המחירים של התוצרת הפילמית הצעירה בעולם, היא ארצנו. חברת "ליאו-פילם" שצילמה את "צבר" שילמה: לרובינה – חמש לירות ליום (התחייבות מינימאלית לחמישים יום). פינקל קיבל שלוש לירות ליום, גם ברטונוב קיבל שלוש לירות. שאר המשחקים קיבלו מלא"י עד 250 מא"י ליום (כל ההוצאות, כגון כלכלה, נסיעות וכו' – על חשבון החברה). בעד תוכן הסצנריו שילמו 28 לא"י. הצלם קיבל עשר לא"י ליום. הבמאי והמנהל האמנותי הם שותפים ברווח. חברת "פא"י פילם" שילמה לגנסין ולפינקל חמש לירות ליום לכל אחד, לחורגל 3 לירות ליום (תפקידיהם היו קצרים ובס"ה עבדו ימים אחדים). הבמאי, הצלם והצייר הם שותפים ברווח. חברה שאינה יודעת עול של שכר למשחק היא חברת "אגא-פילם", היוצרת רק את היומן הא"י. היומן הוא דו-ירחון.

 

"דבר", שמיני בדצמבר 1932, ע' 3

פסק-הדין במשפט הקולנוע (שנערך ע"י אגודת הסופרים)

חבר השופטים ששמע ביום 16.11.32 בבית העם בתל-אביב את הקובלנה, הקטגוריה והסנגוריה, ואת דברי העדים והנאשם על הקולנוע, בא לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לידי החלטות אלו:

א) הקולנוע (ועמו הראינוע) הועמד בתוקף תנאי החיים והמכאניקה של דורנו במרכז החיים של הציבור בכלל ושל הנוער בפרט, ובאמצעיו העשירים הוא נותן את האפשרות לקהל רחב לראות במשחקים מן המדרגה הראשונה, מראה על פלאי ההמצאות של זמננו, לעיתים קרובות גם מעביר לעינינו מראות טבע, שיש בהם בלי ספק לא רק תענוג כי אם גם תועלת. היומן מאפשר לנו להכיר את המתרחש בעולם וישנן תמונות המצטיינות גם בתוכנן, ומפני כך עלול הקולנוע למלא תפקיד תרבותי וחינוכי גדול וחשוב, אם יהא במסגרת של תנאים ידועים; ואך בהעדרם של תנאים אלה עלול הוא לעשות שמות בנפש הציבור, ובייחוד בנפש הנוער הרך.

ב) הקולנוע בארץ אינו מדקדק כראוי בסרטיו, ומספר הסרטים הרעים, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה מוסרית, גדול מאוד. בעלי התיאטראות רגילים גם לשנות את שמות הסרטים, כדי להבליט את הצד העלול לגרות את הסקרנות ההמונית, וכן גם לפרסם ולהפיץ מודעות משובשות ומקולקלות, הן בתוכנן והן בלשונן, שברובן מכוונות גם הן להבליט את הצד העלול לגרות את הסקרנות ההמונית.

ג) גם עיתונינו אינם עומדים על המשמר להילחם בסרטים רעים ומזיקים, ואין השכחה יתרה מצד השלטונות ואין שום השגחה, לא מצד העיריה ולא מצד מוסדות החינוך, על תוכן הסרטים ועל הנוער המבקר בהמון בקולנוע; וכפי שהתברר במשפט מזיקים סרטים רבים לא רק למוסרו ותרבותו של הנוער, כי אם גם לבריאותו, וגם הסנגוריה נטתה לדעה כי ראוי לאסור על ילדים למטה מבני שש-עשרה לבקר בקולנוע (וראינוע) חוץ מסרטים בעלי ערך אמנותי ומדעי הגון.

ד) הקולנוע אשר סרטיו נעשים בחוץ-לארץ, מרביץ לשונות זרות, הן בדיבור והן בשירה, ודוחק את רגלי השפה העברית, הזקוקה עדיין לטיפול ולחיזוק, להפצה ולהשרשה בקרב הציבור בארץ, והתרגום הדל שבצד הסרטים מרביץ סגנון עברי משובש.

על כן מן הראוי הוא:

1) שתמונה ועדת ביקורת מטעם העיריה ומוסדות החינוך, אשר תפקידה יהיה לפקח על הסרטים בכלל וכן להחליט איזה מהם מותרים לנוער ואיזה אסורים. ועל העיריה ומוסדות החינוך למצוא את הדרכים הטובים ביותר למנוע את הילדים שהם למטה מבני שש-עשרה מלבקר את הקולנוע. חוץ מסרטים שהותרו ע"י הועדה הנ"ל. על מוסדות העיריה והחינוך לדאוג, שיובאו פילמים מדעיים מתאימים לנוער, כדי למנוע הליכתם להצגות מזיקות.

2) הקולנוע יכול להביא תועלת כשהוא בא ליד ספרות, תיאטרון ועיתונות אמנותיים, ולא כאשר הוא בא לרשת את מקומם. לפיכך על העיריה ומוסדות בתרבות לדאוג ליצירת התנאים הדרושים בשביל מוסיקה, תיאטרון, ספרות ועיתונים ראויים לשמם, שעל ידי כך תחלש השפעתם המזיקה של הסרטים הגרועים והמזיקים; שהעיריה לא תירתע גם מהטלת מס על תענוגים קלים לטובת סוגי תרבות ואמנות חשובים ונאצלים.

3) שהעיתונות, הסופרים ומוסדות האמנות והחינוך יעמדו על המשמר ויוקיעו כל סרט רע ומזיק, כל שינוי שם בכוונה מזיקה, וכן גם כל מודעה המבליטה כוונות מזיקות, ומן הצד השני יסבירו לקהל את ערכם של הסרטים הטובים והמועילים.

4) שבעלי הקולנוע יעשו יחד, או כל אחד לחוד, את המאמצים הגדולים ביותר ליצור הארץ סרטים עבריים בתוכנם וגם בלשונם; שהעיריה ומוסדות תרבות יתמכו בניסיונות הראויים לכך, הנעשים כבר, וישגיחו שסרטים אלה יהיו לכבודה של תרבותנו ולא לקלונה; וכן גם שהמודעות והתרגומים יחוברו בידי אנשים בעלי טעם ויודעי לשוננו, ויהיו ראויים לבוא בקהל.

נשיא המשפט: ד"ר ב"צ מוסינזון[70] חבר השופטים: א.ברש,[71] י. פיכמן,[72] י. קרני,[73] י. רבינוביץ.[74] היועץ המשפטי: עו"ד יעקב בן מאיר

 

"הארץ", תשיעי בדצמבר 1932

"עודד הנודד"

(לקראת הצגת הפילם העברי הראשון)

בשבועות הקרובים עומד להופיע לפני הקהל הא"י הסרט העברי הראשון, "עודד הנודד" (עפ"י סיפורו של צבי ליברמן). עיבוד הסרט מסתיים, וכותב הטורים הללו, העומד באופן אישי קרוב לאנשי הסטודיה "פא"י", נוכח בבדיקה המוקדמת של רוב קטעי הסרט המצולמים לשם מונטז' (חיבור מחזות בודדים ועריכתם לסרט שלם); ואם גם קשה לקבל מושג שלם ומקיף מן העבודה כולה עפ"י הצגה מקוטעת על פני אקרן מוקטן – בחדר במעבדה, הרי - בכל זאת יש אפשרות לדון על טיבו וערכו של הסרט בכללו. ואכן המסובים המועטים בחדר המעבדה הופתעו הפתעה נעימה מטיבו של הסרט ותוכנו. נוסף עוד ענף לפעולת התרבות החיה של א"י, הנרקמת מרמזי ההווי המתגלים פה ושם בתוך הכפר העברי, בחיק המולדת העתיקה, בלי כווני חן מלאכותיים ובלי השפעת הכרוזים הרשמיים, אלא בתוקף גורמים טבעיים הפועלים את פעולתם יום-יום. כשמסך הבד מואר ולפנינו מופיעות בזו אחר זו תמונות טבע מרהיבות ואנו נעשים עדים ושותפים לטיול ילדי בית הספר הכפרי לעבר ההרים, ולאחר זה חרדים לגורל "עודד הנודד" התועה בין צוקי סלע ומערות בראשית, כאשר הועמד בודד וגלמוד בפני איתני הטבע – הננו אחוזים השתוממות ורוממות – כה מרובים וחזקים הקסמים השפוכים על פני נוף הטבע ואנשיו, והעלילה כה פשוטה לכאורה: תעיות ילד, חרדת הוריו ואנשי הכפר והרפתקאות חבריו הקטנים; וכשחוט הקסם הולך ונמשך בתנופה הקלה של היד המנצחת על הצילומים, הננו כבר בתחום האגדה הנרקמת מעל קרקע הכפר העברי. הטבע נהיה גם הוא "משחק" גדול המשתתף בכל חוויות האנשים הללו; המציג שאלות לפניהם ועוטפן בצעיף תעלומות. טבע הארץ ופרצוף האנשים הנאחזים בה, כשני גורמים הפועלים כאן, כזו היא הפרובלמה הנרמזת לנו מבין כל תמונות הסרט הזה. ובגלל מזיגת האלמנטים הראשוניים האלה למסכת פשוטה אחת, ערכו של הסרט הזה, על אף הפאבולה הדלה וקוצר היד הטכני והעדר מסורת עבודה, המתגלים פה ושם – יהיה רב, דומני מבחינה כללית – והוא יוכר לשבח על ידי אנשי הטעם ויתחבב על ילדים בכלל ועל ילדי ישראל בפרט. וכי לא פשוטה ופרימיטיבית הייתה הפאבולה של הסרט "טאבו",[75] מחיי האיים הפולינזיים, סרט, שהיה בשעתו גילוי, אשר פתח לפני החוגים הרחבים של האנושיות אופקים חדשים. ולנו היהודים לא די ב"גילוי" אופק והנאה אסתטית לבד; לפני אמנות הפילם הא"י עומדות שאלות רבות הרבה יותר רחבות ואקטואליות, פרובלמות העולות בד בבד עם הפרובלמות של התרבות העברית, שצריכה להיעזר על ידי "אמנות כשפים" זו הרבה. אולם זהו כבר עניין לרשימה אחרת. צלמונע

 

"דבר", 14 בדצמבר 1932, ע'

בחברת פא"י (פילם ארצישראלי)

הולכות ונגמרות ההכנות להצגת הבכורה של הסרט העברי המקורי "עודד הנודד" לפי סיפורו של צבי ליברמן. הצגת הבכורה למוזמנים ועיתונאים תתקיים באמצע דצמבר.

 

"מאזניים", 15 בדצמבר 1932, ע' 17.

בחברת פא"י (פילם ארץ-ישראלי)

הולכות ונשלמות ההכנות להצגת הבכורה של הסרט העברי המקורי הראשון, "עודד הנודד", שהוכן על-פי סיפורו של צבי ליברמן, הצגת-הבכורה למוזמנים ועיתונאים תתקיים במחצית דצמבר ש"ז, בתל-אביב.

 

"דבר", 15 בדצמבר 1932, ע' 3

בחברת פא"י (פילם ארץ-ישראלי)

הולכות ונגמרות ההכנות להצגת הבכורה של הסרט העברי המקורי "עודד הנודד" לפי סיפורו של צבי ליברמן. הצגת הבכורה למוזמנים ועיתונאים תתקיים באמצע דצמבר.

 

L’Avenir Illustré, Décembre 16th 1932, page 14

A L’EMPIRE

A L’EMPIRE – La direction de l’Empire nous informe qu’elle fera projeter, au cours d’un programme spécial, deux films Palestiniens, dont l’un est parlant et chantant. Cette représentation sera donnée au profit du « Keren Kayemeth Léisraël » et aura hue Samedi prochaine. Pour plus amples détails, consulter les quotidiens.

 

"הארץ", 23 בדצמבר 1932

 

"כלנוע", 23 בדצמבר 1932, ע' 16

התפתחות תוצרת הסרטים בארץ נתקלת בקשיים מרובים. על כן יש להעריך את התאמצותם של העוסקים בה ולשמוח על פריחתה והתקדמותה. ראיתי שלושה יומנים א"י מתוצרת "אגא-פילם" ומיומן אחד למשנהו מובלטת התפתחות הטכניקה של הצילום. אבל היומן האחרון, מס' 5 – עולה על כל מה שראיתי עד עתה. יש לציין בייחוד את צילומי האטיודים השונים. מצוין הוא צילום האטיוד של מים. הראשון שהכניס את האטיודים האלה לראינוע היה אייזנשטיין (רומאנס סנטימנטאלי) וחברת "אגא-פילם" הצליחה לתת אטיודים כאלה בכל יומן ויומן. מלבד האטיודים האלה מרחיבה החברה את המסגרת של היומן ומכניסה בו את האטנוגרפיה והגיאוגרפיה של הארץ. היא מכניסה גם אפיזודה אחת מחיי האמנות והספרות בא"י. עד כמה שהיומנים האלה מצליחים יעידו המספרים האלה: את היומן מס' 3 ראו בארץ כשישים אלף איש (עפ"י הסטטיסטיקה של בתי הקולנוע) והוא נשלח לאמריקה (ארבע העתקות), פולניה, רומניה, קובה, שוויצריה, אנגליה ועוד. בהיות מנהל פיק"א בארץ ראה את היומן וקנה אותו בכדי להציגו לעיני הברון רוטשילד ואחר כך בכל צרפת. ביומן הכפול מס' 5-4 יהיו אפיזודות אלו: העלייה לקברה של שרה [אהרונסון], הלויתו של פרופ' שץ,[76] מרוץ האופנוע הראשון של "כלנוע", אטיוד המים, קישוטי ראש שונים ומקרים בא"י, פתיחת חמי טבריה, בית ספר של בוקס [אגרוף], נחום סוקולוב[77] בת"א, הציור הא"י (אמנות וציירים) ועוד. תוצרת זו הולכת ומתפתחת אצלנו בצעדים בטוחים. הצילומים האלה עולים על כל הצילומים מתוצרת א"י שראיתי עד היום. רוצה אני לייעץ לחברה הצעירה הזו להשתדל שהצילומים המוצגים בחלונות הראווה – יצולמו במכונת צילום רגילה, בכדי שלא יצטרכו להגדילם מתא-הסרט [Frame]. זה אומנם פחות-ערך, אבל אני מחשיב אותו. הקהל אינו רגיל לצילומים כאלה בחלונות הראווה של הקולנוע וצילום ההגדלה חיוור הוא ובלתי ברור. ש.ב. [שלמה בן-ישראל]

 

"דבר", 23 בדצמבר 1932, ע' 7

[...] נוסף על התכנית יוצג הסרט מתוצרת "מולדת" חַג הַבִּיכּורִים בְּא"י ילדי ישראל משתתפים באלפיהם בבניין המולדת ומביאים את ראשית אונם תרומה לאומה.

 

"דבר", 25 בדצמבר 1932, ע' 4

בקולנוע מוגרבי – בשבוע הבא נוסף על הסרט "נערות באוני פורם" – סרט "חגיגות הביכורים בא"י", תוצרת "מולדת", בהגשמת הסטודיה "בימה לילדים".

 

"דבר", 27 בדצמבר 1932, ע' 4

הצגת הבכורה של "עודד הנודד"

הצגת הבכורה של הסרט "עודד הנודד" על-פי סיפורו של צבי ליברמן, תוצרת הסטודיה פא"י (פילם ארצישראלי), ביום ה' ב-3.30 בקולנוע "עדן". הכניסה לפי הזמנות.

 

"דבר", 28 בדצמבר 1932, ע' 6

"עודד הנודד" על הבד

מחר, יום ה', ב-3:30 אחה"צ, בקולנוע "עדן", הצגה ראשונה (בפני מוזמנים) של הסרט "עודד הנודד", [לפי סיפור] מאת צבי ליברמן. מוצג ע"י אולפנת פא"י.

 

"דואר היום", 28 בדצמבר 1932, ע' 4

בהצגות

[קטע] לפני הצגת הסרט, הוצג יומן ממראה הבאת הביכורים שצולם ע"י מעבדת "מולדת" (ירושלים סגל). הצילומים נעשו באופן יפה להפליא, וכל החגיגה הנהדרה, שנערכה בשבועות במגרש האצטדיון בת"א, מתגוללת לפרטיה לפני הרואים. מחיאות הכפיים הממושכות בגמר הצגת יומן שבועות זה, העידו יפה, כי יומנים א"י אלה חביבים על הקהל.

 

"דואר היום", 29 בדצמבר 1932, ע' 3

הצגת הבכורה של הסרט "עודד הנודד", שנוצר ע"י הסטודיה פא"י (פילם א"י), עפ"י סיפורו של צבי ליברמן, תיערך היום בשעה 3.30 אחה"צ בקולנוע "עדן" – רק למוזמנים.

 

"הארץ", 29 בדצמבר 1932, ע' 4

הפרט והכלל

בקרוב יציגו בכל בתי הקולנוע יומן 4 של "אגא פילם", הכולל כמה אפיזודות מעניינות מהמתרחש בארץ וכמה מומנטים אמנותיים של צילומי הטבע, לפי שיטתו של אייזנשטיין.

 

"דבר", 29 בדצמבר 1932, ע' 6

בידיעה "נשף לזכר א. בן-יהודה", נזכרת: הצגת סרט מחיי אליעזר בן-יהודה.

 

"הארץ", 30 בדצמבר 1932, ע' 4

קולנוע [...] נוסף על התכנית חג הביכורים בארץ-ישראל [...]

 

"הארץ", 30 בדצמבר 1932, ע' 4

"עודד הנודד"

אתמול הוצג בקולנוע "עדן" בפני קהל מוזמנים הסרט "עודד הנודד", שנתקבל בלבביות רבה. הרושם הכללי היה: צעד ראשון וחשוב לקראת יצירת סרטי ארץ-ישראל בקנה מידה רחב (ההערכה תבוא).

 

ארכיון פא"י, 30 בדצמבר 1932

מכתב –

הסתדרות המורים בארץ-ישראל, סניף תל-אביב

א' בטבת תרצ"ג, 30.12.32 מס' 27/ח

לכבוד הנהלת פא"י, לידי מר הלחמי

א.נ., הרינו מביעים את תודתנו על הזמינכם אותנו להצגת הבכורה של הסרט "עודד הנודד". עם זה הננו שמחים לציין, מתוך קורת רוח מרובה, שהסרט הזה, הראשון במינו, שכולו ספוג ריח מולדת ואהבת מולדת – ערכו רב הן לילדי הארץ והן לילדי הגולה. תחזקנה ידיכם!

בכבוד רב ובברכת ההצלחה, בשם ועד הסניף: היו"ר: י. גוטמן

 

"דבר", 30 בדצמבר 1932

הסרט "עודד הנודד"

צעד גדול קדימה בתעשיית סרטי-ראינוע ארץ-ישראליים הופגן אתמול לפנות ערב כשהוצג בקולנוע "עדן" בתל-אביב, לפני מאתיים מוזמנים – הסרט "עודד הנודד", לפי סיפורו של צבי ליברמן מנהלל.

כשעה וחצי נמשכה ההצגה – סרט למעלה מאלפיים מטר – שריתקה את קהל-הרואים במראות א"י שלה, בהופעות המעניינות של חיי ילדים עברים בארץ, בתמונות של נהלל ושל משק כפרי עברי, בעלילה המעניינת, בחוטי הומור שזורים לתוך הסיפור ובמשחק המעניין של ילדים אחדים.

הבימאי: ח' הלחמי. המשחקים – חברת "אהל" אשמן, חברי "הבימה" גנסין ופינקל, חבר "המטאטא" חורגל. במרכז ההתעניינות – משחק הילדים וההופעות הקיבוציות. משחק הילדים מפתיע את הרואים בהצלחתו.

שאר שותפי היצירה הם הצייר גולדין והצלם אכסלרוד. יחד עם הבימאי מהווים אלה את שותפות פא"י, שיש לה מעבדה בשכונת מונטיפיורי. הסרט צולם בנהלל, בהרי נצרת, בהרי ירושלים, ברמת-גן. השתתפו בקהל המצולם – ילדי נהלל – ובהמונם גם המנוח דוד יעקבי[78] – ילדי כפר הנוער ברמת-גן וילדי שכונת מונטיפיורי. ילד תל-אביבי, מבית החינוך לילדי עובדים, שמעון פובזנר, משחק בהצלחה את "עודד הנודד". יש כבר ביקוש לסרט זה מארצות הגולה.

---

[1] צבי נבון – צייר, אדם יפה נפש.

[2] "מולדת" – מיסודו של ירושלים סגל (1993-1898) – עסקה בתרגום מלל סרטים לעברית ותמונות פרסומת בקולנוע ובחוצות.1934-1927 הפיקה גם סרטי פרסומת ויומן "מולדת".

[3] אליהו אפשטיין-אילת (1990-1903) - פעיל ציוני, דיפלומט ישראלי, מזרחן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים (1968-1962). במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת קשרי החוץ של הקרן הקיימת עסק הרבה בתעמולה באמצעות צילום וסרטים.

[4] זאב מרקביץ' Wladyslaw Markiewicz (1951-1888) - מפיק סרטים יהודי, פעל בפולין, ארץ-ישראל וארצות הברית. שותף בפעולות תרבות רבות בארץ ("מכביה", חג המחולות בדליה, שמירת זכויות יוצרים ועוד). עליו ועל חברי הצוות, ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין, 1950-1910", הוצאת "מאגנס", תש"ן, 1990; "דבר", 25 בספטמבר 1951, ע' 4 – "זאב מרקוביץ". שמו מופיע במקורות בגרסות שונות: מרקביץ, מארקביץ, מרקוביץ, מארקוביץ, מארקיביץ.

[5] אלכסנדר פורד (1908-1980) – יהודי, במאי סרטים חשוב בפולין; סרטו "לגיון הרחוב", Legion Ulici, פולין, 1932, הפקה: "ליאו-פילם", עוסק בבעיות נוער.

[6] על הסרט, ראו: נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991; אתר IMDB, תחת השם Hehaluzim.

[7] חנה רובינה או רובינא (1980-1889) – שחקנית תיאטרון נערצת, ממייסדי הבימה".

[8] יהושע ברטונוב (1971-1879) – שחקן תיאטרון חשוב, ממייסדי "הבימה", חתן פרס ישראל לתיאטרון 1959.

[9] אהרן מסקין (1974-1898) – שחקן מראשוני "הבימה" וגדוליה, חתן פרס ישראל לתיאטרון 1960.

[10] שמעון פינקל (1999-1905) – מהבולטים שבשחקני "הבימה", במאי, מנהל אמנותי, סופר, חתן פרס ישראל לתיאטרון 1969.

[11] רפאל קלצ'קין (1987-1904) – שחקן תיאטרון ידוע, מוותיקי "הבימה", הופיע בסרטים ובטלוויזיה, בעל פזמונים.

[12] דוד דוידוב (1996-1890) – שחקן, במאי, צייר, מאבות התיאטרון בארץ, מייסד "התיאטרון העברי בארץ-ישראל" (1920) שהיה ראשון בתל-אביב.

[13] מאיר תאומי (1947-1898) – שחקן, במאי, אמרגן, מנהל אמנותי, מבנאי התיאטרון בארץ.

[14] על הסרט, ראו: אתר "בית הסרט העברי", המאמר "ויהי בימי".

[15] Jacek Weinreich - מנהל אמנותי ומנהל הפקה.

[16] Franz Weihmayr (1969-1903) – צלם סרטים גרמני.

[17] ברוך אגדתי (1985-1895) – אמן רב-תחומי, רקדן מיוצרי המחול הארץ-ישראלי, צייר ויוצר קולנוע מאבות הסרט העברי בארץ, אסטטיקן שפעל להכניס את המימד האמנותי לסרט הארץ-ישראלי.

[18] מלצ'ט Melchett, משפחת אצולה בריטית-יהודית, תומכת ציונות.

[19] ירוחם ורדימון (1968-1897), מהנדס חשמל, ממקימי ענף הקולנוע בארץ, איש ה"הגנה", עסקן ציבורי, איש ספר ותרבות.

[20] גרטה גרבו (1990-1905) – שחקנית סרטים מהמפורסמות ונערצות ביותר.

[21] חיים הלחמי (1979-1902) – שחקן, בימאי, דרמטורג, מורה לתיאטרון, מתרגם. בימאי הסרטים "ויהי בימי", "עודד הנודד" (1932), "יומן תל-אביב 1", "פלשתינה קמה לתחייה"(1933), תרגיל "הגנה"(1934).

[22] יוסף סערוני - עיתונאי וסופר, פעיל חברתי. על חייו ופעלו ראו: "דבר השבוע", 9 במרץ 1989, במדור "מזיכרונותיה של תולעת ספרים".

[23] "מטאטא" – תיאטרון סטירי בתל-אביב, נוסד 1929. חיים הלחמי היה חבר בו 1933-1929.

[24] עו"ד ד"ר דוד ויסמן - אדם שחייו היו קודש לטובת הציבור. על פועלו, ראו: "ד"ר דוד וייסמן-עמינדב ז"ל", מאת אז"ב (אהרון-זאב בן-ישי), "העבר", מאי, 1969. הוא היה מראשי היוזמים והפעילים של "הקבוצה האיניציאטיבית לארגון חברה למען הקמת מכון קבוע של סרטים (פילמים) לראי-נע וקול-נע בארץ-ישראל". ראו, מאמרו "לימוד דרכי העבודה בעזרת הפילם", "דבר", 29 ביוני 1932, ע' 3.

[25] צבי גולדין-גורן (1972-1892) - צייר, תפאורן, מאייר ספרי ילדים ומחנך תלמידים ומורים לאמנות. לפי: יעקב גורן, "צבי גולדין-גורן", במכתב אל יוסף הלחמי, 29 ביוני 1988; משה ברונזפט, "תפאורות ותלבושות", "הד הגן", שנה ז' תש"ב, חוב' ה- ו, ע’ 45-44; זיכרונות דבורה הלחמי.

[26] נתן אקסלרוד (1987-1905) - מחלוצי תעשיית הסרטים בארץ, אז צלם צעיר ושאפתן, לימים גם מפיק, במאי ועורך (בחברה שלו: "כרמל פילם", נוסדה 1935), מהראשונים שהחלו לחשוב על סרטים בארץ במונחים של תעשייה מקצועית, שנים רבות היה שמו זהה למושג "קולנוע ארץ-ישראלי".

[27] בכתבה ב"דבר" (חמישי באוגוסט 1930, ע' 4), נזכר מר פ. לאסטר, יהודי נתין בריטי, כאיש בעל מצפון החש לעזור אך מהיר חמה. אולי הוא התומך הלא-נודע.

[28] יחזקאל פריידמן (1982-1900) – ידידו של חיים הלחמי מעבודתם המשותפת בתא"י, שיחק את התייר האמריקני ב"ויהי בימי". במקצועו היה פרסומאי. בצעירותו היה גם שחקן, מפיק וספורטאי אופנועים מצליח. פעל לשווק את הסרטים "ויהי בימי" ו"עודד הנודד" באירופה.

[29] פסח בר-אדון (1985-1907) – ארכיאולוג, סופר, פעיל הגנה וביטחון, חוקר חיי הבדואים.

[30] ירמיהו היילפרין (1963-1901) – המכונה אירמה, בנו של מיכאל היילפרין, עסקן ציבורי, ממקורבי ז'בוטינסקי ומראשי בית"ר, ממקימי הימאות העברית ואיש ספרא וסייפא כל ימיו. הכיר את חיים הלחמי בחוגי האמנים בתל-אביב.

[31] יוסף פעמוני (גלוקמן) (1966-1902) - עסקן ציבורי רביזיוניסטי, רופא ומייסד "קופת החולים הלאומית", ממקימי "מכון ז'בוטינסקי", איש מדע ותרבות, ידידו של ירמיהו היילפרין ועמיתו בפעולותיו הלאומיות.

[32] "בודדים" - אנשים או קבוצות, שפעלו בנפרד זה מזה. (השוו, למה שכתב שלמה בן-ישראל בעניין זה, להלן, בכתבה "מסתרי החדר הטחוב", בדו-שבועון "כלנוע",27 באוקטובר 1932). "מכון" – תעשיה.

[33] עד "ויהי בימי" הוצעו הצעות ונעשו ניסיונות שונים להכנת סרט עלילה. "בלי הצלחה" - הכוונה, שלפניהם לא הצליחו לגמור סרט עלילה ולמכור אותו בשוק המסחרי הרגיל, עד שבא "ויהי בימי" והראה שאפשר. היה זה הסרט הראשון שנתקבל בקהל כהוכחה שבארץ יש כוח אמנותי היכול לעמוד בדרישותיה של תעשיית סרטים עלילתיים בארץ, וליצור המשכיות בעשייתם. במכתבו מציג ח' הלחמי את התפתחות הסרט הארצישראלי כנמשכת מניסיונות קודמים עד עבודתה של פא"י, ולמרות הצלחתו כבמאי ראשון כתב בלי התנשאות של אני ואפסי עוד.

[34] "ריז'יסור" - במאי. ח' הלחמי שימש בתפקיד זה בחברת "זהר פילם".

[35] פיסקה זו היא מעין "אני מאמין" אמנותי ולאומי של "פא"י". בתוכנה היא ממשיכה רעיונות שעמדו ביסוד פעולתן של "זהר פילם", "מולדת" וקבוצות אחרות. לדוגמה, במודעת חברת "זהר" הירושלמית, (ברליאנד וקוטלר, 1926), על הצגת הסרט "ושבו בנים לגבולם", נאמר: הצגת התמונות תשמש ד י מ ו נ ס ט ר צ י ה והוכחה, שבארצנו ישנן יכולת ואפשרות ל י צ ו ר פ י ל מ י ם, אשר יתחרו בשכלולם ובדייקנותם עם הפילמים הטובים ביותר של חוץ לארץ(לפי נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", ע’ 408). למעשה, דגלו כל חולמי הסרט הארצישראלי ברעיון זה, והלחמי ה מ ש י ך בדרכם של קודמיו. גם תכנית העבודה המוצגת אצלו - ליצור סרט קצר, "התחלה כל שהיא" כדברי הכותב, שיוכיח את האפשרות לעשות בארץ עבודת פילם מקצועית בעלות נמוכה, כדי למשוך את בעלי ההון להשקיע בתעשיית הסרטים הארצישראלית - דומה למאמץ של "זהר פילם", ושל יוצרי סרטים אחרים בארץ (דוגמת בן-דוב, אגדתי או אקסלרוד) להשיג מימון.

[36] את ההלוואה השיג עו"ד ד"רדוד וייסמן, ממקימי "הקבוצה האיניציאטיבית לארגון חברה למען הקמת מכון קבוע של סרטים (פילמים) לראי-נע וקול-נע בא"י". בזה נתממשה התקווה ש"פרגמנט" של הסרט ישכנע מישהו לתת כסף להשלמתו. הקבוצה נוסדה בידי כמה אנשים טובים, שראו חשיבות לאומית וכלכלית בהקמת תעשיית סרטים בארץ. הם ניסו לתמוך בפעולותיו של נ' אקסלרוד במסגרת "מולדת", ובזכותם יצא "ויהי בימי" לאור. אכן, לגוף זה היה הרבה רצון ומעט מאוד יכולת פיננסית. ראוי להוסיף שמלבד אמונה לוהטת בעתיד הסרט העברי, עזרה גם העובדה שוייסמן היה מכרו של נ' אקסלרוד וקרוב משפחה לח' הלחמי. לעיל, ראו ידיעה, ב"דבר" (שני ביוני 1932, ע' 5), שלפיה היה זה מר לאסטר שנתן את אמצעי הכסף שנדרשו להכנת הסרט.

[37] מאזן חברת פא"י ליום 01.06.1933 (שנה אחת לאחר ההצגה למוזמנים) הציג יתרת זכות בסעיף "ויהי בימי":
   חובה: 33.947 לא"י. -
   זכות: 64.000 לא"י. +
   יתרה: 30.053 לא"י. +
הרווח לא הספיק להמשך הפעילות ליצירת הסרט הגדול. למרות הצלחת הסרט נותרה "פא"י" כשהייתה: חסרת תשתית כספית וטכנית שתאפשר לה להתפתח. לכן נמשכו מאמציה להשיג תומכים בעלי אמצעים.

[38] כל המבקרים הסכימו שהסרט הוא "ניסיון שהצליח" (כאחרון ברצף של ניסיונות קודמים) ומוכיח שאפשר לעשות אצלנו "סרט גדול". אבל, הם גם אמרו שהוא לוקה בתוכן, במשחק ובביצוע. ח' הלחמי, שלא התכוון להסתיר מפני ידידו את חסרונותיו של הסרט והיותו בגדר "ניסיון",מסביר שהוא נעשה בז'אנר ה"מצחיק", (שאמנם היה חביב מאוד על הקהל,אבל לא נחשב "מכובד" כסרטים הדרמטיים "הרציניים"), ובתנאים קשים שהשפיעו על טיבו לרעה. אגב, דוד גרינברג (בימאי מוערך, מבקר, היסטוריון, מורה ובעל השפעה על התפתחות הסרטים בארץ, מחלוצי הצגות "סינמטק") טען שהסרט הוא:"אחד הסרטים הקצרים הטובים ביותר שראיתי" (מדבריו במועדון "מילוא", ב-3 באפריל 1964, בהצגת הסרט).

[39] אם כי "ויהי בימי" נוצר כסרט אמנותי, בלי כוונות של מסר ציוני גלוי, לא התעלמו יוצריו מתפקידו הלאומי של הסרט העברי ככלי תעמולה יעיל ביותר, גם כשאין בו "פרופגנדה" ישרה. אחד המבקרים (ראו, להלן, "דואר היום", ראשון ביולי 1932) החשיב את הסרט דווקא משום הצד התעמולתי-ציוני שמצא בו. בעצם, כל חולמי הסרט העברי ראו בחזונם תעשיית סרטים ארצישראלית, המשלבת הצלחה אמנותית וכלכלית עם תועלת לתעמולה הציונית, ואנשי פא"י לא יצאו מכלל זה. סביר שהלחמי העריך שעניין זה ידבר אל ליבו של היילפרין,חסיד של ז'בוטינסקי (שבעצמו כתב תסריט דרמה ציוני, "גן צרי", והיה חובב נלהב של הקולנוע).

[40] באמת נוצר הסרט בעזרת תרומותיהם של קומץ חברים אידיאליסטיים.

[41] ההכרה שבלי ציוד ראוי לשמו לא תתפתח בארץ תעשיית סרטים הייתה קיימת כבר מראשית ימיו של הסרט בארץ. פניותיו הראשונות של יעקב בן-דוב, המכונה "חלוץ הפילם הא"י" ו"אבי הסרט העברי", עוד בשנת 1912, אל ההסתדרות הציונית, היו בקשות לעזרה ברכישת ציוד.

[42] האמת המרה היא שהכסף לא נמצא. ההון הפרטי וההון הציבורי לא נענו לקריאה.

[43] חלמאי – תרגום ישר לעברית של השם חלמר, שם משפחתו המקורי.

[44] משה חורגל (1990-1901) – שחקן תיאטרון מעולה, ידידו האישי של הלחמי.

[45] אולי הוא Ben Barkay, הנזכר באתר IMDB, כמנהל ייצור ומפיק סרטים.

[46] מנחם קולקוביץ (קול-ארי) (1985-1902). מהנדס חשמל וקירור וממנהליהן הבכירים של "אמקור" ו"אמפא". עם אלה, כל ימיו היה קשור לעסקי סרטים. תחילתו, מוכר גזוז וסדרן בקולנוע "עדן" בתל-אביב. אחר-כך ניהל בתי קולנוע, עסק בעבודה ארגונית וציבורית בתחום זה, היה סוכן סרטים וציוד הקרנה והתקבל לחבר בארגון מהנדסי הקולנוע בארה"ב. בשטח ההפקה, מלבד פעולתו ב"זהר פילם", הגה את הרעיון לעלילת הסרט "צבר", 1932 (ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910-1950", עמ' 46, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן) ושותף לבן עויזרמן בהפקת סדרה של סרטי תנ"ך בשנת 1952. את שמו העברי הציע לו המשורר חיים נחמן ביאליק: קול זכר לשמו הלועזי ורמז לעיסוקו בקולנוע, ארי הוא סמלה השואג בקול של חברת M.G.M ויחדקול-ארי. עוד עליו, ראו: דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ט"ו, ע' 3331-3330.

[47] לוין קיפניס (1990-1894) – משורר, סופר, מתרגם, מחנך ילדים ומורים, מקים תיאטרון לילדים, חתן פרס ישראל לספרות 1978.

[48] צבי ליברמן [ליבנה] (1985-1899) – איכר בנהלל, מחנך וסופר, פעיל במוסדות תנועות העבודה והמושבים.

[49] ירושלים סגל (1993-1898) – חלוץ, איש ביטחון והגנה, מפיץ ומתרגם סרטים, בעל המעבדה "מולדת" שהפיקה בעיקר תרגומים לסרטים וגם סרטי פרסומת ויומנים.

[50] אהרון סוטקר (1967-1893) – צלם תמונות נחות ונעות ו"צנזורות" בתל-אביב. ראו: יוסף הלחמי, בספר "ויהי מה",1995, ע' 63-61, הוצאת "ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג" שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

[51] מרדכי זעירא (1968-1905) – מלחין שירים ופזמונים ישראלי רב-מוניטין.

[52] יעקב בן-דוב (1968-1882) - צלם-אמן, יוצר סרטים, עסקן לאומי וציבורי, מכונה "חלוץ הפילם הארץ-ישראלי" ו"אבי הסרט העברי". ראו: א) מנחם לוין, "יעקב בן-דוב וראשית תעשיית הראינוע היהודית בארץ-ישראל, 1924-1912", קתדרה 38, טבת תשמ"ו, ע' 135-127. ב) דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ד', ע' 1629, וכרך י"ז, ע' 5246. ג) נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991, ע' 62-19. ד) יוסף הלחמי, "ויהי מה", 1995, ע' 60-47, הוצאת ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג. ה) אתר "בית הסרט העברי", המאמר "חתונה עברית בירושלים".[53] חארבין – עיר גדולה במנצ'וריה, סין. אחרי המהפכה הסובייטית ברוסיה ואחרי עלית הנאצים לשלטון בגרמניה, נמלטו אליה יהודים רבים והקימו בה קהילה גדולה.

[54] שמעון ראבידוביץ' (1957-1896) – חוקר מחשבת ישראל, היסטוריון, סופר ומרצה.

[55] נתן ביסטריצקי (1980-1896) סופר, מחזאי, מתרגם, מבקר ועורך; ראש מחלקת הנוער והתעמולה של הקרן הקיימת (1952-1922).

[56] "לנוער" – "ספריית ארץ-ישראל של הקרן הקיימת לישראל", בהוצאת "אמנות", נדפסה בשנות ה-30 למאה ה-20, בחוברות. מפעל זה שימש כאנציקלופדיה עממית לידע על הארץ, היסטוריה, גיאוגרפיה, יישובים, אתרים והמפעל הציוני. זוכוביצקי היה מכותבי הספרייה, ומכאן יחסו אל הסרטים שהציע לעשות לחוברות "לנוער".

[57] מדובר במיה ארבטובה (1990-1911) – רקדנית ידועה, מורה וממפתחות הבלט בארץ.

[58] Mikhail Fokin (1942-1880) – רקדן וכוריאוגרף רוסי מפורסם, מאבות המחול המודרני.

[59] מנחם גנסין (1952-1882) – ממייסדי התיאטרון העברי בארץ-ישראל, מראשוני "הבימה" במוסקבה, שחקן, בימאי, מורה ומנהל.

[60] שמעון פובזנר (1999-1919) – בילדותו שיחק בתפקיד "עודד הנודד", בבגרותו מטובי האדריכלים בישראל וחתן "פרס רוקח" ב-1957.

[61] שפרה אשמן (1956-1896) – שחקנית תיאטרון, מראשונות ה"אוהל", אשתו של המחזאי הידוע אהרון אשמן (1981-1896).

[62] אברהם שלונסקי (1973-1900) – משורר מהבולטים והמשפיעים בשירה העברית החדשה, מתרגם פורה, עורך כתבי עת ספרותיים, מחזאי, חתן פרס ישראל לספרות 1967.

[63] "חזית העם", ביטאון הפלג הקיצוני של התנועה הרביזיוניסטית. נוסד 1931. נודע בסגנונו החריף והתוקפני.

[64] "ברית שלום" – קבוצה של אינטלקטואלים יהודים בארץ-ישראל ששאפו ליצור הבנה בין יהודים וערבים בארץ-ישראל ומדינה דו-לאומית, תוך ויתורים מפליגים לערבים.

[65] רוי ספייסר Roy Spicer (1946-1889) – מפקד משטרת ארץ-ישראל המנדטורית בשנים 1937-1931. במסגרת תפקידו יזם הבאת כלבי גישוש למלחמה בטרור הערבי, אך לא קיבל אישור לכך מהממונים עליו.

[66]מקאם נבי-רובין – כיום: גן לאומי נחל שורק תחתון, אתר קדוש למוסלמים שקיימו בו חגיגות עם.

[67] שניאור זלמן פוגאצ'וב – מחנך חדשן, מאבות החינוך הליברלי והפתוח בארץ, דגל בחברת ילדים דמוקרטית ואוטונומית.

[68] חברת UFA, הגדולה והחשובה בחברות הפקת סרטים בגרמניה.

[69] מתכנן המעבדה והאחראי לבניינה היה צבי גולדין.

[70] בן-ציון מוסינזון (1942-1878) – בצעירותו מנהיג סטודנטים ציוניים, אח"כ ד"ר לפילוסופיה, מורה ומחנך, ממקימי החינוך העברי בארץ, ממנהלי גימנסיה "הרצליה" (1938-1912), בעל תפקידים במוסדות הלאומיים של יהודי ארץ-ישראל ומנהל במחלקות החינוך שלהם.

[71] אשר ברש (1959-1889) – סופר, מחזאי, מתרגם, עורך ומורה, ממפתחי הספרות והתרבות העבריות החדשות.

[72] יעקב פיכמן (1958-1881) – משורר, סופר, עורך, מתרגם, מבנאי הספרות העברית החדשה, חתן פרס ישראל לספרות 1955. על ביקורות חתם גם: י"פ, פ"י, י' סוקר.

[73] יהודה קרני (1949-1884) – משורר, עורך, פובליציסט, מתרגם ועיתונאי, בזכות השתדלותו נכנס לשפה השם "קולנוע" במקום "ראינוע" ו"שמענוע".

[74] יעקב רבינוביץ' (1948-1875) - סופר, מחזאי, משורר, מסאי, עורך, עיתונאי עברי ומתרגם, עסקן ציוני, שותפו הנאמן של אשר ברש במפעלו לקידום הספרות והתרבות העברית.

[75] “Tabu –A Story of the South Sea”,1931, במאי: מורנאו; העלילה: דייג מתאהב בנערה שנאסרה עליו בגלל "טאבו".

[76] בוריס (זלמן-דוב) שץ (1866-1932) – פסל יהודי, צייר, מורה וסופר, מייסד "בצלאל" ואבי האמנות היהודית החדשה ותעשייתה בארץ-ישראל. מראשוני החולמים על תעשיית סרטי עלילה אמנותיים בארץ, כתב כמה תסריטים לסרטי עלילה.

[77] נחום טוביה סוקולוב(1936-1859) – עיתונאי, עורך, פובליציסט, נואם וסופר בעל שם, מיוצרי העיתונות העברית, מנהיג ציוני חשוב, נשיא להסתדרות הציונית.

[78] דוד יעקבי (1933-1924) - נרצח בנהלל בפצצה שהושלכה לביתו בידי ערבים. ראו: "רצח נהלל", מאת: שלמה בן-ישראל, "כלנוע", שישי בינואר 1933, ע' 5-4.

• קודם
• הבא