Text Size
שלישי 30 מאי 2017

בית הסרט העברי

ילקוט נוסף בסדרת מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי, לשנת 1935 - ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין 1897 ל-1947, מופיעים באתר זה.

ילקוט זה מוקדש לזכרו של הבימאי וחוקר הסרט העברי יעקב גרוס.

 ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי לשנים 1935, ליקט, העיר, ההדיר וערך: יוסף הלחמי (מהדורה ראשונה תש"עב 2012, מהדורת 2017 - כל הזכויות שמורות © 2017).

חומר רב שאינו מופיע כאן, עדיין טמון בארכיונים, ספרי זיכרונות, אוספים פרטיים, תכתובת משפחתית, כתבי-עת, עיתונות יומית ועוד. אנו פונים לכל מי שמחקר הסרט בארץ-ישראל יקר לו וברשותו דבר שלא הופיע כאן, שיואיל לשלוח אותו למערכת "בית הסרט העברי", שתשבצו בילקוט המתאים.

**********

"ליוסי הלחמי, מה שעשית - זה אוצר ממש! קראתי - והתמוגגתי. כל הכבוד לך" (בברכה, ד"ר מרדכי נאור).

"ליוסי הלחמי שלום רב,

תודה על ההפניה ללקט המקורות החדש באתר שלך. החומר עשיר, מאלף ומלבב, והוא מלמד לא רק על תולדות הקולנוע בארץ-ישראל אלא על אווירת החיים ביישוב בכלל, ומוסיף עוד נדבך להכרת התרבות העברית בשלבי צמיחתה הראשונים.

יישר כוחך וכל טוב" (פרופ' אבנר הולצמן).

********

"ואולי לא היו", מאת: שולמית לפיד, הוצאת "כתר", ירושלים, 2011, ע' 43-42

[...] אגדתי נתן לה כרטיס של "אגא פילם", החברה שמפיקה את היומנים עבור בתי הקולנוע, ורשם עליו: "נא לתת למוכ"ז 2 כרטיסים חינם, ברוך אגדתי"[1] [...] סידי בחנה בעין כמעט מקצועית את בגדי הכוכבות כיוון שאגדתי אמר לה שהוא מתכוון ליצור  סרטים עבור אנגליה ואמריקה ואירופה ותהיה לה עבודה רבה אצלו [...].

ארכיון "מכון ז'בוטינסקי", תל-אביב-

1935, תסריט "רומנס גלילי" (Galilean Romance) מאת זאב ז'בוטינסקי.[2]

"Kinematograph Year Book", 1935

Jeapes, Harold H. – Entered the Industry in 1899. Taking topical and showing in the Empire following year. Late with Warwick Co. One of original Topical Film Co. staff, for which firm left England in December, 1920, to accompany Dike of Cnnaught's Indian Tour as official kinematographer. Held similar position for two and half years with Egyptian Expeditionary Force in Palestine. Filmed entry into Jerusalem and Damascus. With Empire News Bulletin.

CITWF

"The Epic of Palestine", 1935, 2100 ft, Documentary.

CITWF 1935

"The Romance of Palestine" / 1935, 60 minutes, directors; Philip Davies, Nathan Ullian / Synopsis: This film presents scenes of modern Palestine. In the film's introduction, Cantor Josef Rosenblatt sings a hymn. It is related that in the year 70 A.D., the Jewish people were driven out of Jerusalem and that their temple was destroyed by the Roman Emperor Titus. The Jews have since been persecuted because they would not relinquish their religion. In the present day, because the Jews continue to be persecuted in certain lands, they have begun an effort to reclaim the land of Israel, an endeavor called "The Romance of Palestine." In the main part of the film, the ancient city of Jerusalem is shown, as well as the area that can be seen from its hills. As rabbis pray at the Wailing Wall, the narrator relates the early history of the Jews, beginning with their slavery in Egypt, and describing their liberation and then their persecution through the Middle Ages into the period of the Czars, during which they continued to remain loyal to their God and mission. Immigrants are shown arriving in Palestine. On their ships, they dance the new folk dance, the "Hora." They are housed in tents when they reach their destination. An Arab oil press run by camel-power is contrasted with a steam crane used by Jewish pioneers. The building of roads is shown, as is the reclamation of swamps. Scenes are shown of the city of Tel Aviv, which was founded in 1910, and its agricultural school. The equal responsibility assumed by women in the cultivation of the soil is noted by the narrator. Scenes of irrigation are shown. The narrator states that a new breed of cattle has been produced to support a dairy industry, as has a new breed of chicken for the poultry and egg industry. A typical new agricultural village, the colony of K'far Ezekiel, built by the Jewish National Fund, is shown, as is building construction in cities by the National Fund. The city of Jaffa, a typical Arab city, is shown, and the narrator remarks that the poverty there is typical of that which used to be prevalent throughout the land. Scenes are shown of Haifa, with its modern harbor and it's Hebrew Technological Institute. More scenes of Tel Aviv are shown. Villages are shown in the Emek, or Valley of Yezrael, which was once a malarial swamp. In the valley of the Jordan, transplanted banana trees grow. The cultivation of the Jaffe orange is shown. Vineyards, the growing of wheat, a Haifa flour mill, the growing of melons and the production of honey are shown. Tobacco, successfully introduced, is grown. An oil mill and the manufacture of soap are shown. A hydro-electric plant at Haifa is shown, as is the Levant Fair at Tel Aviv. Art in Palestine is exhibited. The Hebrew University on Mt. Scopus in Jerusalem is shown. Rachel's tomb and other ancient tombs are shown. In far off Yemen, Jews utter the Kol Nidre prayer on the eve of Yom Kippur. A Yemenite Chedar, or Hebrew school, is shown. Back in Palestine, the work of Hadassah, supporting hospitals and child welfare activity is shown. Scenes of children are shown. In Tel Aviv, the festival of Purim is celebrated with a parade and many floats. The narration ends with the statement, "A new flag waves in the sun, the proud flag of the people, of Israel." For more data see site TCM.

"Film Daily Year Book", 1935, p. 130

"Chalutzim" (Hebrew) (Acme). First talker made in Palestine. Dir. Alexander ford. 70 mins.

מדובר בסרט "צבר".

"Film Daily Year Book", 1935, p. 141

"Dream of My People" (Produced in Palestine); Dist. Palestine-American Film Co.; Cast: Cantor Joseph Rosenblatt; Director: A.J. Bloom.

"Film Daily Year Book", 1935, p. 177 / 379

1934 Releases / Oded The Wanderer / Dist. – Palestine Film Co, / Running Time – 66 mins. / Produced in Palestine / Cast – Simon Povsner, S. Finkel, S. Ashman, M. Gnesin, M. Churgel, M. Tawil, D. Halahmi, I Markovski, Z. Israel / Director: Ch. Halahmi; Author; Zvi Lieberman; Cameraman: N. Axelrod; Film Editor: A. S. Podrusnik; Narrator: Wolf Barzel.[3]

"Film Daily Year Book", 1935, p. 381

"The Lost Comrade"; Distributor: Guaranteed Picts; Produced in Palestine.

"Cinema Quarterly", winter 1935, p. 180

The London Film Society showed an interesting Polish film, Sabra, in which all the players are members of the Habima, the national theatre of Palestine. The theme is the colonization of Palestine, and the film shows a group of pioneers fighting against the difficulty of obtaining water for the fertilization of the land. The acting, as one might expect, is exceptionally good without being markedly theatrical, and the direction is firm and convincing. Much of the photography is excellent, and although the film runs to length and some of the episodes appear to be obscurely related to the context, as a whole it is a vigorous and refreshing piece of work.

"כלנוע", שנה ה' (1935), גיליון 1, ע' 19

קולנוע: אנו מתחילים

(ביקור במעבדתו של ב. אגדתי)

הצריף שבו עובד אגדתי מסתיר בקרבו גרויי הפתעה. מבחוץ – זהו צריף ככל הצריפים, נבלע בין חבריו האפורים בשכונה יתומה [שכונת ברנר, רחוב התבור, ת"א], בין חולות. אבל העובר את הסף נרתע אחורנית: הוא נתקל בארמון הבנוי לפי כל חוקי הבניין המודרני – אולם רחב ומפואר, רהיטים מסוגננים, רדיו, מנורות הנעוצות בתקרה כחלוני חשמל. יש רצון לצאת ולהיווכח האם זהו באמת צריף? את אגדתי אני מוצא ליד ערמת צילומים – זהו פרי עבודתו במשך שנה שלמה, חוליה ממחרוזת העקשנות החלוצית הראשונה: להקים תוצרת קולנועית ודווקא בארץ-ישראל. זהו הסרט הראשון שלנו שכולו מהתחלתו ועד סופו נוצר בארץ (בניגוד להרבה סרטים מחיי ארצנו הרואים את תיקונם העיקרי מחוץ לגבולות ביתנו הלאומי). מה הוא הסרט "זאת היא הארץ"?[4] שני קווים יסודיים עוברים בכל צירופי המראות: המדבר האיום והשמם נהפך ליישוב פורח, והתנגשות העיר והכפר. אנו רואים את "הביל"ויים" התוקעים את האוהל הראשון בלב השממה וטיפוסי היישוב הישן.המחונן את עפרות הארץ. לנגד עינינו נוסדת תל-אביב ודיזנגוף[5] בראש המייסדים. עוברים לפנינו שחקני "הבימה" ו"המטאטא". אנו שומעים את שירותיהם של חנה קיפניס[6] ויוסף גולנד.[7] רוקדים ילדים, פועלים, המוני המונים, זוגות ויחידים. ומראות הארץ, מראות בלי סוף, קונטרסטים וצירופי תמונות המזינים את העין וממלאים את הלב גאווה. בחדר המעבדה – מפחידות מכונות שונות ואיומות. תסבוכת של חוטי חשמל, סרטים ופירורי הוליבוד ארצישראלי. אני נבוך בין להטי אמנות אלה. אין אני מעיז להסיק מסקנות על המעט שראיתי ושמעתי (אם כי הקול צלול ויפה והצילומים בהירים ונקיים), אבל הלב רחב ונרגש. הרי יש לנו קולנוע ממש כמו "לכל הגויים!". והסיכויים? שואל אני את אגדתי. הוא מחייך. הסיכויים? הוא עושה את הכול. אפשר גם יותר מיכולתו של אדם אחד בלי עזרה ציבורית וחומרית, מתלבט בין רגעי ייאוש ותקווה. ועכשיו תורו של הקהל להראות את כוחו. ככל תוצרת, דורש גם הקולנוע מכס מגן. סרט זר הנכנס ארצה והמוציא מתוכה הון עצום משלם רק שלוש לירות דמי כניסה. אבל סרט ארצישראלי שיגיע לאירופה, למשל לפולניה, עליו לשלם למעלה משישים אחוז מההכנסה הכללית. כלום אפשר בתנאים אלה להלחם לקיומו של הקולנוע הארצישראלי? ועל הקהל שלנו לזכור זאת. דרוש לחץ ציבורי העלול לעזור לקיום הקולנוע – ולחזקו. בכל אופן – הקרח זז. הסרט הקולנועי הראשון יופיע בימים אלה לפני הקהל. אם להיזכר בניסיונות המרובים שנעשו בארץ ונכשלו, וביניהם גם חברה גדולה בעלת הון עצום, יש לראות בהתחלתו של אגדתי מפעל מבורך. אם יידע הציבור להגן על זכויותיו של הסרט שלנו, עתידו של הסרט הארצישראלי מובטח.

“The Palestine Post”, 10 January 1935, p. 2

LUX CHRISTIANA FILM / ITALIAN DIRECTOR RETURNING IN APRIL

After having taking more than 4000 meters of motion pictures in Palestine, Comm. Arturo Ambrosio,[8] technical adviser of the Lux Christiana Company of Rome, left with his operators on Tuesday, for Italy. The party will return at the beginning of April with the director, H. E. Armando brasini,[9] Member of the Academy of Italy, to complete the film.

Before leaving Palestine, Comm. Ambrosio, Dr. Mombeli and the operators were the guests of the Italian Consul-General, Comm. Mariano de Angelis.[10] Among other guests was Cav. Muscat, Italian vice-consul of Haifa.

Religious Shrines

As previously reported the first reels of the sound film to be produced by the Italian company were made at the Church of the Nativity in Bethlehem on Christmas Eve. Since that time the group has continued its work, making pictures of Christian, Jewish and Moslem shrines, liturgical ceremonies as numerous panoramas of Judea, Samaria and Galilee.

Upon their return to this country in the spring the company will erect temporary buildings on the shore of the Sea of Galilee and in the vicinity of Jerusalem. Meanwhile, Professor Mombeli, who prepared the subject for the first film has begun work on the second sound film which is to be a Bedouin drama.

"Morning Bulletin" (Rockhampton, Qld.), 14 January 1935, p. 11

Special Charter Trips […] carrying film producers and their equipment to shoot scenes in Palestine […].

מכתבת פרסום לחברת טיסות צ'רטר, המספרת בגאווה על לקוחות נבחרים.

"Variety", 15 January 1935, p. 31

"Oded the Wanderer" (Palestine) (Hebrew), life in Palestine. Dir. C. Halahmi. 65 mins. Rel. May 15.

הידיעה מופיעה, בנוסח זה, בגיליונות שונים, ינואר-אפריל.

 "The Daily Princetonian" (U.S.A., NJ), 17 January 1935, p. 3

Airplane Ride through Cradles of Civilization Marks Special Film, "The Human Adventure". Man's rise to civilization is the graphic theme of the motion picture, "The Human Adventure," which will be given twice in McCarter Theatre next Tuesday. This picture, an eight reel, all-talking film, was produced by the Oriental Institute of the University of Chicago and is being shown here with the cooperation of the Princeton University Lecture Committee. Admission for children is 25 cents and for adults, 55 cents. The film grows directly out of the researches and explorations of the Oriental Institute. The picture carries the audience by airplane through the lands where civilization first arose— Egypt, Palestine, Syria, Anatolia, Iraq and Persia—whither the Institute has dispatched altogether some 14 expeditions. Eight of these are observed while actually engaged in the scientific recovery of the lost chapters of the human adventure. "The Human Adventure," requiring more than three years to complete, was produced under the scientific supervision of Dr. James H. Breasted, famous archeologist and historian, and Director of the Oriental Institute. Special planes were chartered and professional cameramen were employed to produce a story which has never before been told on the screen. Over 32,000 feet of negative were exposed and much of the film was made from the air in more than 9,000 miles of flying.

"Chicago Sentinel" (USA, ILL.), 17 January 1935, p. 17

Downtown district of Hadassah […] Miss Florence Bernstein, who has just returned from Palestine, will give her impressions and show movies of Palestine.

"The Film Daily", 22 January 1935, p. 8

New York / 182 foreign films have shown here in 1934 […] 4 from Palestine […].

"דבר", 23 בינואר 1935, ע' 6

"זאת היא הארץ" / הולך ונגמר ייצור סרט המדבר ומזמר עברית מאת אגדתי, בשם "זאת היא הארץ", ובקרוב יוצג בתל-אביב.

“The Palestine Post”, 24 January 1935, p. 3

GOVERNMENT CITRUS ADVERTISING CAMPAIGN / To Promote Orange Juice Sale / The advertising campaign for Citrus fruits, which is being undertaken at the suggestion of the Government Citrus Advertising Committee in order to promote the consumption of orange juice in Palestine, has been awarded to Messer. Aron Advertising, Tel Aviv. The campaign will be carried by the means of poster, Press and cinema advertising and will continue up to the end of the Jaffa Orange season.

“Geraldton Guardian and Express” (West Australia), 24 January 1935, p. 5

PALESTINE TRAVEL – BIBLE AS A BAEDEKER[11] / Lord Lee of Fareham,[12] a man of many gifts in more senses of the phrase than one, appeared recently in London in the surprising role of a film director. The travelogue of Palestine, of which he directed the filming and spoke the accompanying commentary, is an effort to show that the Bible is, in a Baedeker sense, the most illuminating guide to Palestine for those with an eye to sites in the biblical history. / What with the beauty of photography, the dramatic selection of viewpoints, and Lord Lee’s flowing style as a lecturer the production is quite engrossing. Lord Lee does not parade controversy before the mixed audiences, which will see such a film; but the production gains interesting point from the introduction of the fact that certain largely accepted sites – not only those of the crucifixion and of Christ’s tomb - are in dispute as to their authenticity. Lord Lee’s film does not show the official sites of the crucifixion and the tomb, since he thinks there are reasons why these are best left to the imagination of those who have not witnessed the religious division they display, but the picture ends on site of another hill, which General Gordon thought more likely to have been Calvary.  

"דאר היום", 25 בינואר 1935, ע' 3

הלוואי והייתה זאת אמת! [...] עכשיו צא ומנה את מחנות הסופרים והפייטנים שלנו, את צבא האמנים, אמני מכחול ובמה, החווה קידה לפני סרט מדבר ומזמר עברית שיצא מתוך כבשן יצירה של מאה אלף נפש בלבד! [...].   אורי קיסרי[13] מדובר ב"זאת היא הארץ".

"דבר", 26 בינואר 1935, ע' 2

לקראת המכביה השנייה [...] באים בדברים גם עם חברות-סרטים בדבר התקנת סרט מ"המכביה", בקרוב יתפרסמו בא"י פלקטים וסרטי תעמולה שיפרטו את מפעלי "המכביה" השנייה. הודעות "המכביה" מתפרסמות כבר מעכשיו על בד הקולנוע.

"De Tijd", 26.01.1935, p. 5 / "Nieuwe Tilburgsche Courant" (NL), 08.02.1935, p. 13

 EEN NIEUWE PALESTINA-FILM / Tijdens de plechtige Kerstviering in Bethlehem werd begonnen met de opname van 'n groote katholieke film over het H. Land. De film zal met Paschen gereed zijn, waarna de eerste vertooning plaats vindt in het Vaticaan. Dit filmwerk is voorbereid door professor Alexander Monbelli, die sedert 10 jaren als vertegenwoordiger van de Europeesche en Amerikaansche pers in Jeruzalem woont en talrijke werken over godsdienstige, politieke, archaeologische en rassen-problemen 't licht heeft doen zien. De uitvoering van het plan werd opgedragen aan „Lux Christiana". De bestuurder van deze Romeinsche firma, Arturo Ambrosio, vervaardigde ook de films, „Quo Vadis" en „Theodora". De kunstleiding berust bij Armando Brasini, lid van de Italiaansche Academie, die zich begin April met zijn medewerkers naar Palestina zal inschepen. Verdere medewerking verleenen nog graaf Ricardo Cassano, Carlo Montuori, en Giulio Ruffini, allen bekende figuren op filmgebied. / De nieuwe klankfilm zal niet alleen een opname worden van de heilige plaatsen, maar ook van verschillende landschappen van Palestina en het lijden van Christus in beeld brengen. Op de oorspronkelijke plaatsen zullen de verschillende gebouwen worden opgetrokken om de episoden uit Jezus' leven zoo getrouw mogelijk weer te geven.

JTA [Jewish Telegraphic Agency]  1 February 1935

Hebrew Club at Seward High Captures Interest of Students

Three years ago Miss Lily Weiss, a teacher at Seward Park High School, organized a Hebrew Club at that school, the chief aim of which was to interest students in the Hebrew language and in every phase of Hebraic culture. Through her inspiring and enthusiastic efforts this society has grown to be one of the most popular groups in the school. […] Films revealing the actual life in modern Palestine are shown two or three times a term and are very popular with the club members […].

« Gazette de Lausanne », 01/07 Février 1935, p. 2

Elle sera consacrée ou voyage organisé par les Amitiés Gréco-suisses l’an dernier en Grèce, Palestine et Egypte. Deux films d’amateurs, dont un en couleurs, tourné lors de ce voyage, seront présentés.       

"Motion Picture Herald", 2 February 1935, p. 92

Vitaphone […] Jerusalem, The Holy City / Musical World Journeys, E. M. Newman – A very interesting short. Running time, one reel – Henry Sparks, Grand Theatre, Cooper Texas. Small town and rural patronage.   

הופק: 1934, ארה"ב, ש/ל, 10 דקות, בימאי: E. M. Newman

"דבר", שלישי בפברואר 1935, ע' 4

מכתבים למערכת [...] הצגות ראינוע לילדים. אנו שומעים על הצגות לילדים בבתי הקולנוע ומוליכים אליהן את ילדינו למאות. אך עד היום לא זכינו לתמונה שיהא בה משום סיפוק מלא לילד. או שהתמונה היא משעממת והילדים מצפים בקוצר רוח לסוף המחזה, או שאין זה סרט ילדים כלל אלא סרט סתם. מחוץ לסרט מתוצרת הארץ "עודד הנודד" לא הייתה עוד הצגה מיוחדת לילדים [...].        אחת האמהות.

"דאר היום", רביעי בפברואר 1935, ע' 3

תימניה וכדי חלב

ראיתיה רוכבת על אופניים, כששני כדי חלב תלויים לה משני צידיה [...]

- ב"כרם" שלנו מפצירים בי הכל, שאהיה מחליפה את האופניים שלי בחמור...

- למה ומדוע?

- אומרים הם "מכיוון שאת חלבנית ומכיוון שעיניך יוקדות ויפת תואר הנך, עלי ורכבי על החמור והיה סופך כסופה של צפורה, שגם היא תימנית הייתה, יפת תואר הייתה, חלבנית ורוכבת על חמור..." [14]

- צפורה, איזו צפורה? ומה היה בסופה של צפורה זו?

- אינך יודע? וכי מאיזה חור נתגלגלת הנה? להווי ידוע לך שלפני שבע שנים ברוך אגדתי "מלך הפורים", לקח את צפורה התימנית מאחורי האוכף והמליכה מלכה על תל-אביב. מיני אז זרח כוכבה, היא נסעה לגרמניה, ואחר כך להוליבוד...

- והיכן היא כיום?

- כיום, מתלחשים רבות על דרכה היום. יש אומרים שדולורס דל ריו אינה אלא צפורה זו,[15] אלא מכיוון שהפספורט שלה אינו בסדר והיא בלתי לגאלית בהוליבוד עליה להסתתר בכינוי זה [...].  

א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי].

"דבר", חמישי בפברואר 1935, ע' 5

ערב וינא 

לזכר גיבורי וינה, פברואר 1934, ייערך הערב ב-8.45 בבית העם. על "וינה האדומה"[16] ינאם הח' מנדל זינגר;[17] הקבוצה הבימתית תציג מערכה אחת מ"פלוריסדורף" מאת פרידריך וולף,[18] המתארת את משפטו של ויסל; במונטז' (סרט, נגינה ודקלום) יוצגו מאורעות וינה ועוד. הבימוי וההצגה – אלפרד וולף,[19] עברית [ד"ר משה] מ. דאובר, המוסיקה [רבקה] ר. גריפל, הפוטומונטג' ו. קריסטלר.[20]

"דאר היום", שישי בפברואר 1935, ע' 3

שאלות ותשובות בצדן, העדלידע תקום ותהיה!

[...]- האם יערוך אגדתי נשף השנה?

- איני יודע! איני חושב, עלמה חביבה, הוא עסוק מאוד בסרט העברי שלו...

– שוטה שכמותו! [אמרה העלמה].              שיודע לשאול.

"דבר", שמיני בפברואר 1935, ע' 1

הסרט "זאת היא הארץ".

ועד ביקורת הסרטים הממשלתי אישר את סרט הקולנוע העברי, מעשה ידי האחים אגדתי והמשתתפים איתם. כל עבודות הסרט, האמנותיות והטכניות. צילומי המקור וההעתקה, צילומי המראה והקול, הכול נעשה כאן, במעבדה של האחים אגדתי. קולנוע מוגרבי קנה את הסרט להציגו ראשון בתל-אביב.

"L'Ordre" (Canada, Québec), 08.02.1935, p. 2

Un film sur la Palestine / On a présenté récemment a Londres un film qui se déroule en Palestine et qui montre les travaux de colonisation entrepris par les Israelites installes là-bas et vivant a cote des Arabes et, parfois, malgré ces derniers. Le film entier a été tourne sur les lieux mêmes; les protagonistes appartiennent au groupe des Habbima Players. C'est une société polonaise sioniste qui a commandité cette production qui a pour titre Sabra, nom désignant le cactus, l’ennemi auquel les pionniers Israélites disputent la terre qui doit les faire vivre.

 "דבר", 12 בפברואר 1935, ע' 3

קולנוע "השרון" הרצליה, / היום ומחר בשעה 8 / הצגה אחת של הסרט האמנותי / "המעפילים" / מהרפתקאותיהם של חלוצים ראשונים – בבניין מולדת.

“The Palestine Post”, 12 February 1935, p. 5

Similar Prosecution, No Fine

[…] Similar charges were heard against Dr. Albert Brenner of Jerusalem, and Mr. J. M. Daniel, [21] Jerusalem, directors of the Jerusalem Film Promoting Company. The second defendant was not present. Counsel for the first defendant stated the second defendant had run away with the film of the company. The court imposed no fine on the first defendant in view of the extenuating circumstances, but he was ordered to pay half costs. Mr. Marein[22] appeared on behalf of the first defendant.

"דבר", 12 בפברואר 1935, ע' 5

על עוון אי-רישום / [...] תביעה דומה הוגשה נגד ד"ר א. ברנר וי. מ., מייסדי חברת הפילם הא"י. בית הדין התחשב במסיבות והנימוקים שלהם ופטרם מעונש. ראו לעיל.

« Gazette de Lausanne », 13 Février 1935, p 2

Plusieurs films sur des sujets religieux seront réalisés en Italie dans le courant de cette année, ce sont : une vie de la Saint Rita da Cascia et une vie du Christ. Un autre film religieux sera tourné en Palestine pour le compte de la Compagnie Lux Christiana de Roma.    

"דבר", 14 בפברואר 1935, ע' 7

גמר סרט הקולנוע של קרן-היסוד / מחר יסתיימו בניו-יורק עיבודו והכנתו של סרט הקולנוע שצולם בארץ מטעם קרן-היסוד ושהכנתו נמשכת כבר מזמן. מוסרים שבגמירת הסרט השתתפו כוחות משובחים ושהסרט עומד על רמה אמנותית גבוהה. הצגת הניסיון שסודרה בניו-יורק לפני זמן קצר בנוכחות ראשי הציונות ובעלי-שם מעולם הקולנוע עוררה – לפי הידיעות מניו-יורק – התפעלות רבה.

"דבר", 18 בפברואר 1935, ע' 1

סרט קולנוע עברי ראשון / מעל לקולנוע מוגרבי יתנוסס דגל עירית תל-אביב כל הימים אשר יוצג סרט הקולנוע העברי "זאת היא הארץ", יצירת האחים ברוך ויצחק אגדתי. כל עבודות הסרט, בלי יוצא מן הכלל, נעשו בארץ – יחיד ומיוחד במינו. ההצגות מתחילות במוצ"ש. העירייה כותבת לחברת אגא (האחים אגדתי ושותפיהם): "אנו יודעים להעריך את מאמציכם במפעל חשוב זה ומקווים שהוא ייתן דחיפה לתעשיית סרטים ארצישראליים עבריים – תעשיה שתוסיף כבוד ויקר לעמנו ותיתן פרסום נאה למפעלנו הלאומי בארץ. הננו שמחים לקבל את הצגות הסרט הזה תחת חסותנו ומוסרים אנו לכם בזה את דגל העירייה להניף אותו על בית הקולנוע בימי ההצגות. אנו בטוחים שהציבור היהודי בארץ ובגולה יקבל באהדה את הסרט והננו מאחלים לכם הצלחה".

"דבר", 18 בפברואר 1935, ע' 5

אגא-פילם נותן בשבוע הבא בקולנוע אופרה "מוגרבי" / הצגת הבכורה של הסרט העברי הראשון / בחסותה האדיבה של עירית תל-אביב /סרט זה מזמר ומדבר עברית והוא כולו תוצרת תל-אביב / המכירה המוקדמת של כל הכרטיסים לכל ההצגות לימי השבוע הראשון החלה בקופה המיוחדת אשר נפתחה בקולנוע "מוגרבי",

“The Palestine Post”, 18 February 1935, p. 5

“THIS IS THE LAND” / Tel Aviv, Sunday – The first all-Hebrew talking film which was made entirely in this city will be exhibited shortly under the patronage of the Municipality, who in a letter sent to-day to the Aga Film Company congratulated the company on the production which is called “This is the Land”. / The Municipality has sent to the producers the City Flag which will be flown at the Local Theater at which the film be first shown. The message expresses the city’s appreciation of the Aga Company’s accomplishment and the hope that it will lead to the development of a local film industry as a means of valuable publicity for modern Palestine and the Hebrew language.

"הארץ", 19 בפברואר 1935

עם הצגת הסרט העברי בתל-אביב / במוצאי שבת זו יעלה על הבד באחד מבתי הקולנוע בתל-אביב הסרט העברי (עברי ממש) בשם "זאת היא הארץ", פרי מאמציהם של האחים אגדתי במשך תקופה ממושכת. סרט זה העתיד למלא תכנית שלימה (ההצגה תמשך כשעתיים) יבוא לפני הקהל לאחר שכמה ניסיונות אחרים ליצור סרט א"י לא הצליחו ביותר. הציבור העברי משתוקק למשהו עצמי בלשונו ובתוכנו, לסרט שיביע דבר מה שלם על הארץ והמתרחש בה. אומנם כבר הוצגו לפנינו סרטים וקטעי "הווי" ארצישראליים, אפיזודות למקוטעין על חגיגות או מופעות פומביות מיוחדות. אבל הסך הכל היה דל מבחינה טכנית ומעוט תוכן ומעוף. עדיין אין אפשרות לחוות דעה גם על עצם הסרט החדש הזה, משום שגם הממונים על מדורי הקולנוע בעיתונות לא ראוהו. אך אין זה מונע מלעמוד על המאמצים שהשקיעו בעלי הסרט בהכנתו, על רוח הרצינות שליווה את "האמנים הביתיים" בפרוצס העבודה עליו. ומכל מקום ראוי לקדם בברכה את השקדנות וההתמדה להוציא לפועל את כל היצירה כולה רק בארץ ובמידה האפשרית גם בחומרים מתוצרת הארץ. לא מן בדברים הקלים לעשות זאת בתנאים שלנו, ובייחוד שהכוונה היא להתגבר על מניעות שונות, ולא להסתפק בקטנות, אלא ליתן חטיבה שלימה וראויה לשם: סרט. בבואנו להעריך כל יצירה חדשה הנעשית אצלנו חובה היא לנקוט אמת-מידה שיש בה מן ההקפדה ומן העידוד גם יחד. רצון לסייע, בצד דרישה למכסימום הטעם הטוב והשיעור האמנותי. בשתי מידות אלה, שהן אחת, אנו מקדמים את פרי עמלם יצירתי של האחים אגדתי בשטח אמנות הסרט העברי. שמעון סאמט[23]

"דאר היום", 18 בפברואר 1935, ע' 6

ברכות לאגא פילם / הנהלת "אגא פילם" בתל-אביב קיבלה את המכתב הבא מאת עירית תל-אביב:

בעונג רב הננו למלאות חובה נעימה ולהגיש לכם את מיטב ברכותינו ואיחולינו לקראת הצגת הבכורה של הסרט העברי הראשון בעולם, המזמר ומדבר עברית, כולו תוצרת תל-אביב: "זאת היא הארץ". אנו יודעים להעריך את מאמציכם להגשמת מפעל חשוב זה ומקווים שהוא ייתן דחיפה לפיתוח תעשיית סרטים עבריים ארץ-ישראליים, תעשייה שתוסיף כבוד ויקר לעמנו, ארצנו ושפתנו, ותיתן פרסום נאה ויפה למפעלנו הלאומי בארץ. הננו שמחים לקבל את ההצגות תחת חסותנו והננו מוסרים לכם בזה את דגל העיריה על מנת לקשט בו את בניין הקולנוע בימי הצגות הסרט. הננו בטוחים שהציבור היהודי בארץ ובגולה יקבל באהדה את הסרט הזה ומאחלים לכם הצלחה.

בכבוד רב, חתום: ישראל רוקח[24] מ"מ ראש העיריה

"דבר", 20 בפברואר 1935, ע' 3

יומן הכרמל.[25] הקולנוע החדש "מגדלור", המתחיל בימים אלה בהצגותיו, ייתן במוצ"ש יומן ראינוע ארצישראלי הנקרא "יומן הכרמל" (נעשה בהנהלת צלם הראינוע אכסלרוד).[26] בעלי היומן מבטיחים שהיומן יתחדש מדי שבוע ויציג מחדשותיה של א"י ויופיע גם כאן גם בחו"ל.

"דאר היום", 21 בפברואר 1935, ע' 3

9 בערב

שלושה ימים לפני הצגת "זאת היא הארץ"

אנו עומדים במרחק שלושה ימים מהאקספרימנט הנועז של הסרט העברי המדבר והמזמר עברית, שידיים עבריות ולבבות עבריים הרו אותו וילדו אותו על אדמה עברית.

במוצאי השבת יתנופף דגלה של תל-אביב על חזית קולנוע מוגרבי, ובתוך הבית,  על מסך הקסמים והאילוזיות, יחלפו כשני אלפים מטר שספגו לתוכם מאמצים ואמונה של אמנים משלנו. אכן, שני אלפים מטר של חוצפה ארצישראלית! הואיל ורק חוצפה יונקת מן האמונה יכלה ללדת סרט מזמר ומדבר עברית, שהוכן, צולם, עובד, בארץ עצמה.

את הביקורת נוציא לאחר ההצגה, נוציא בלא רחמים ובלא חנופה וחלקלקות לגאווה וליוהרה הלוקאלית. אולם מעתה ומעכשיו עלינו לומר, ואף להתריע,  כי זה הוא מעשה רב, מעשה דגול מרבבות מעשים בשטח ההעזות האמנותיות.

ולא ייתכן, בבואנו לציין את המעשה הזה, שלא להדגיש כי המרץ היה כאן מרצו של יחיד, שידע להקיף עצמו באנשים מאמינים ונאמנים,  וכל הגשמת הדבר יצאה לפועל מבלי עזרה של שום מוסד, רשמי או חצי רשמי. להיפך, ידוע לכל כי מוסד עליון כמוסד "קרן היסוד" בבואו להחליט על צילום סרט ארצישראלי, נזקק לחברה זרה, אדירה, ולא נתן את האמון הדרוש באמני המקום. ברוך אגדתי לא זכה אומנם לאמונם של מנצחי החיים שלנו, אבל החיים עצמם נתנו בו בברוך אגדתי את אמונם ומבטחם.

אין לשכוח ביום הזה שאנשים בעלי עניין יסדו לפני כשנתיים חברה מיוחדת וקראו לה "אופק". מטרת החברה הייתה להוציא לשוק סרטים מדברים ומזמרים עברית. שתי שנים עבד השטאב הגדול, אלפי לירות הושקעו, אבל ה"אופק" נצטמצם ונצטמצם עד שאבד לחלוטין בקצות האופק.

האקספרימנט הזה היה יכול לייאש לנצח את כל פועלי הפילם הארצישראלי... אבל מסתבר שברוך אגדתי אינו מן המתייאשים.  מרצו דרך על שמי האופק בלי מירכאות, ואחרי מאמצים ועבודה ענקית הוא מביא לנו את הילד הראשון של הפילם הארצישראלי.

ויזכרו לטוב כל העוזרים, כל האמנים, כל הצלמים, שנתנו ידם למפעל הזה. אם טוב הוא, אם רע -  זאת תאמר לנו הביקורת. אבל אם לאחר עשרים או שלושים שנה תהיה לנו תוצרת סרטים בעלת גובה, משלנו – נזכור נא את יום העשרים ושלושה לפברואר 1935.

"זאת היא הארץ"... וזה מרצם וזו אמונתם של אמני הארץ.    אורי קיסרי

« Israël », 21 Février 1935, p. 4

« VOILA NOTRE TERRE » / Le premier film hébraïque parlant et chantant

Tel-Aviv, le 19 – Le premier film entièrement parlant et chantant en hébreu et produit á Tel-Aviv sera projeté très prochainement sur un écran sous le patronage de la Municipalité qui vient d’adresser one la i élicitant pour son couvre qui s’intitulera: Voila notre terra. Le Municipalité a envoyé aux producteurs la bannière de la ville pour quille soit hissée sur le cinéma où le film sera projeté. Dans sa lettre la Municipalité exprima sa satisfaction á la Aga Compagnie lui faisant savoir qu’elle apprécie ses efforts et lui fait part de son espoir que ce premier film sera le début du développent qu’il prévoit intense palestinienne du film.                    

21 בפברואר 1935 / מכתב – אביגדור המאירי[27] אל מנחם ריבולוב.[28] / מקור: "אגרות סופרים", הוצאת ארכיון "גנזים", ע' 205. / [...] הקרן הקיימת הזמינה אצלי לפני שמונה שנים חומר לפילם לאומי. מסרתי להם, ההתלהבות הייתה כבירה בשעתו – ולבסוף השתמשו בפאבולה אחרת, והפילם יצא לדיראון! ורק לפני שבועיים גילה לי ביסטריצקי[29] את הסוד, שקשה לקהק"ל להשתמש בי בעבודתה, יען כי יש התנגדות עזה ("עד כדי איומים!") מצד הסופרים העברים.

“The Palestine Post”, 22 February 1935, p. 9

FIRST HEBREW TALKIE, “This is the Land”, produced in Palestine by Baruch Agadati, will have its premiere at the Mograbi Theatre, Tel-Aviv, tomorrow evening.

"דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

אגודת מפיצי הסרטים וקולנוע בא"י / משתתפת בחג התוצרת העברית בארץ ומברכת את האחים אגדתי / להצגת הסרט הראשון / "זאת – היא הארץ".

"הארץ", 22 בפברואר 1935

ברכת חברת "יאיר-פילם", להצגת "זאת היא הארץ".

"דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

בשם חברת הסרטים "האחים ורנר" (פיירסט נציונל) אני מברך את האחים אגדתי לחג ההצגה הראשונה של בכור הסרטים העבריים מתוצרת ארץ-ישראל "זאת היא הארץ", בברכת הצלחה להמשכת המפעל החלוצי הנעלה, צבי בנארי.

"דאר היום", 22 בפברואר 1935, ע' 5

"דבר", 22 בפברואר 1935, ע' 7

קולנוע ישראלי

23 בפברואר 1935, באדיבות יעקב גרוס

זאת היא הארץ

"דאר היום", 24 בפברואר 1935, ע' 3

אגא-פילם / מעשה טוב ויפה עשתה עירית תל-אביב ששלחה מכתב-ברכה ליוצרי הסרט "זאת היא הארץ", האחים אגדתי בעלי "אגא-פילם". העיריה כותבת להם: "אנו יודעים להעריך את מאמציכם במפעל חשוב זה וכו' וכו'". אך בשביל לדעת להעריך באמת את המפעל הזה, צריך לדעת דבר-מה, שלא רק הקהל הגדול אינו יודע, אלא, בטוחני, שגם בין אנשי העיריה אין איש שידע אותו. וזהו – הקשיים הכבירים שעמדו לו, לברוך אגדתי ולעוזריו בדרכם ביצירת הסרט העברי המדבר הראשון הזה, ועל זה כדאי לדבר.

כותב טורים אלה הייתה לו ההזדמנות לשוחח על עניין זה עם שני בעלי מקצוע בתעשיית סרטים, הנמצאים פה כעת בתל-אביב – אחד מהם הוא האופרטור האנס לאני, שהשתתף בעבודת "אגא-פילם"; ומה ששניהם אומרים בקשר עם הסרט הזה, כדאי וכדאי לשמוע ולציין.

יצירת הסרט "זאת היא הארץ" – אומרים הם – היא אחד הדברים המופלאים, שאדם בעל מקצוע מחייך לו לכתחילה בחיוך של חוסר-אמונה גמור. לעשות פה בתל-אביב מעשה כזה בתנאים אלה שברוך אגדתי "יכול להתפאר בהם" – זה כבר נכנס בגדר האבסורד. האמצעים הטכניים שבידי "אגא-פילם", כשאדם רואה אותם, מן ההכרח הוא שיהא נזכר במעשיו של רובינזון קרוזו, שהתחיל את מעשה הציוויליזציה האנושית מבראשית. ואינני יודע אפילו אם זה מעשה בראשית, כי הלא אפילו האמצעים הראשוניים של בתי-החרושת לסרטים לא היו דלים ומצומצמים כל כך, כמו האמצעים שבבית ברוך אגדתי. דומה הוא למי שעומד באמצע ניו-יורק ומחרחר אש מתוך שני קיסמי-עץ – ואפילו לא מתוך שני חלוקי-צור! ומתוך הקיסמים הללו יוצא כוח החשמל!

הפילם הוא בכלל השיא של כישרונו הציויליזציוני של האדם בן המאה העשרים. אולי התוצרת הכי-מסובכת בעולם המעריכה את כל התכונות והמעלות של כל התוצרות ביחד. הפילם הוא תרכובת מכסימלית של אמנות וטכניקה, שאפילו לגשת אליה אי אפשר בלי מידות מופרזות באמצעים, ביכולת, במכשירים, בחומר אנושי, בכישרונות אמנותיים מכל הסוגים וגם – בכסף. יצירת יומן קצר בידי "פרמונט" או "פוקס" מצריך מכסימום מכל הדברים האלה ביחד – וכשהקהל יושב ומסתכל בתמונות הטסות ועוברות בחיפזון קל, לא יעלה על דעתו אפילו מה שקוע פה באפיזודה קלה כזו, שאינה באה אפילו בחשבון בתור יצירה בעלת-ערך. סך-הכל יומן, ולא יותר! – ובבתי חרושת אלה עובדים אנשים לאלפים, אנשים מכל סוגי המדע והאמנות – והקופה פתוחה לפניהם לרווחה. אין מכשיר כזה הדרוש ולא יינתן, ואין נוחיות כזאת שהיוצרים תובעים ובעלי התוצרת ימנעו אותה מהם. חוץ מנוחיות אחת – המנוחה עצמה, שאינה באה אלא ככלות העבודה.

ופה? -  מחליט אדם מחוסר כל אמצעים ובייחוד – מחוסר אמצעי-כסף -  ליצור פילם ויהי-מה! בעלי עסק מביני דבר שמציעים להם "להיכנס אל העסק", מביטים ומחייכים – והולכים להם. "משוגע איש הרוח!" ממלמלים בחמלה. וזה גם אחרי ש"אגא-פילם" יצר יומנים אחדים, וגם ריקלמות אחדות, שכולם הודו ברצון או בהכרח, שאלה אינם יורדים מיומני הוליווד אף כמלוא נימה לא בטעמם ולא באופן עשייתם. והן זכינו פעמים אחדות גם לביקור של "פרמונט" ו"פוקס" שצילמו פה יומנים מחיי הארץ – ובעל כורחנו הוכרחנו להתפלא, עד כמה שיומני "אגא-פילם" אפילו עלו עליהם בכל המובנים! – מובן, אין דומה ראייה לדיבור. קשה היה להוציא את האמת הזאת מפה לאוזן. ובכל זאת איש לא האמין שאפשר פה ליצור פילם שלם. משום שבאמת אין זו ראייה עדיין, שלא הרי יומן כהרי הסרט השלם. ואם בכל זאת נמצאו שניים-שלושה אנשים, שהאמינו בברוך אגדתי ובעקשנותו המופלאה והושיטו לו קצת עזרה, הרי אלה מידידיו הקרובים ביותר, היודעים אותו עוד מלפני חמש עשרה שנה, מתקופת נשפי-הפורים התמימים, שהמרץ העז והנועז העלה אותם למדרגת קרנבל, שכעת בצורת ה"עדלאידע" משמש הוא חג לאומי כביר, המושך את העם ברבבותיו, בבחינת "ותחזינה עינינו". ידידים אלה, שכמו כן אינם ממשפחת רוטשילד ושותפיה, נתנו לו את העזרה המינימאלית ליצור לעצמו לפחות את "האילוסיה" של מכשירים לבית חרושת לסרט בדירתו הפרטית, שלפני חמש עשרה שנה שימשה "בית היוצר" לבלט העברי המקורי. והיום, בכל זאת הוציאה מתחת קורתה את הסרט העברי המדבר הראשון, שכולו, מתחילתו ועד סופו נעשה פה, בתל-אביב.

הזכרנו את הוליווד, את "פרמונט" ואת "פוקס" – אך אין בדעתנו בזה להפריז על מידת האמת אף רגע. הסרט "זאת היא הארץ" אינו רוצה להתחרות באשליה עצמית עם איזה בית-חרושת שהוא בעולם. כשם שהאפ"ק [אנגלו-פלשתין קומפני, הבנק הציוני] שלנו, למשל, אינו משלה את עצמו אף רגע במעשים מרקנטיליים של הבנק רוטשילד. ראשית כל אין הסרט הזה סרט-רומן או דרמה. הסרט הזה, כפי שראינו אותו ב"חזרתו הראשית", הוא פילם ריפורטי – אך בכל זאת הוא יותר מזה. הסרט מראה את התפתחות המפעל הציוני-לאומי במשך יותר מחמישים שנות בניין, מתקופת הביל"ויים ועד היום הזה. אך תוך כדי כרוניקה אנו רואים פה ושם גם מחזות קטנים, מחזות "בימתיים" קצרים, היוצאים מגדר ה"דוקומנטרי פילם" היבש. בתוך שורת המעשים והמפעלים הלאומיים, שהם בבחינת היסטוריה, נכנס גם המומנט האנושי הטרגי, הסבל החשאי, הספק האוכל לפעמים בלב החלוציות ההרואית ביותר, ומביא לידי רגשי-ייאוש עמוקים. כנראה שהטנדנציה של יוצרי הסרט הייתה לא לשכוח את הקדוש ביותר ואת היקר ביותר שבכל יצירה רוחנית, את המומנט האנושי, ולא רק בטרגיותו, אלא אפילו בקומיותו. קומיות זאת אינה באה להצחיק את המסתכל, אלא לקבוע את האמת, את העובדה, שבתוך תקופת ההתלהבות וההירואיקה הלאומית והאנושית הזאת של חמישים שנות בניין, הייתה גם תקופה של פאתוס מזויף במקצת, של לשון מדברת גדולות, של פאתוס "המתלהב מעצמו וגדולתו" והמדבר בסגנון של דקלום. וכלום אפשר להכחיש, שהפאתוס הזה קיים עוד היום פה ושם? כלום אין גם היום בעלי-הון המדקלמים על "הצלת היהדות" בעסקיהם הטובים, ופועליהם המדברים על חוסר-העבודה שלהם כעל "חורבן הבית השלישי"? כי הלא גם בזה יש בעצם מן האמת, והשקר הוא רק בהכרזה, בדקלום ובסגנון "אנו המולדת!".

אך הסרט "זאת היא הארץ", אינו עושה מטעמים מיוחדים מאלה, נוגע הוא באלה רק "בקצה המטה" ובטעם. הסרט הוא בכל זאת סרט רומנטי ונאמן לכל מפעלינו ובייחוד למפעל העיקרי והיסודי שלנו, למפעל האדמה.

ואין אנו רוצים בזה "לבקש רחמים" ויחס אל הסרט העברי הראשון. הוא אינו זקוק לרחמים גם בחולשותיו, כשם שאינו זקוק לביקורת סנוביסטית היושבת ומסתכלת בבינוקל ממרום פסגת האולימפוס ומעקמת את חוטמה העדין, "המחונך על הוליווד", אך בתור התחלה, בתור יצירת בראשית, ואם להשתמש בסגנוננו אנו "בתור תוצרת חלוצית" עברית. וודאי שיש פה מן הגדולה, מפרי הביכורים הטוב, שאפשר וצריך לברך עליו ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות. הסרט הזה מראה לנו מן הסבל וההרפתקאות הנוראים שעברו על חלוצי בניין-הארץ, ואת פרי עבודתם משך חמישים שנות קרבנות ועקשנות לאין דוגמה. ומי זה יעיז לעשות חשבון קר, אם כדאי היה לסבול כל כך הרבה, אם כדאי היה להם לביל"ויים לקבור את משפחותיהם בחדרה וחברותיה – בגלל התוצאות של היום?! – אולי עיקר העיקרים הוא הסבל עצמו, העקשנות עצמה, המעידה על עמנו שעודנו חי ומוכשר לרצות וליצור – והממלאת אותנו ביטחון לעתיד לבוא. והיחס הזה, יחס של הערכת הסבל והעקשנות, שהיא היא יסוד כל ביקורת לכל מפעל חלוצי – משמש גם לנו יסוד לביקורת כלפי "אגא-פילם". שנתיים ימי עמל, עקשנות, ללא שינה וללא מנוחה אף רגע, שנתיים ימי-יגיעה, שהיו בלולים לא פעם ברגעי ייאוש כמעט ללא-מוצא וללא-תקווה מחוסר אמצעים ומכשירי-עבודה וגם מחוסר יחס מצד הסביבה, מצד המוסדות הלאומיים – שנתיים ימי יצירה אלה של האחים אגדתי חשיבות רבה יש להם בתולדות התרבות העברית, ובשביל תוצרת חשובה ורבת האחריות כזו, תוצרת הסרטים, על אחת כמה וכמה.

אך כמו לשעבר, כן גם להבא, יש להגיד לכל מי שיבוא למלא אחרי עבודת "אגא-פילם", להגיד בכנות ובגלוי: כל הרוצה ליצור היום סרט ארץ-ישראלי, עליו לדעת, שברווח המסחרי בלבד לעת-עתה לא יצליח. אין זאת אומרת, שצריך ואפשר ליצור דבר בלי רווח מסחרי, אך בלי אותה רוח-העקשנות החלוצית, לא יעלה בידם לעת-עתה ליצור שטח זה, שאפשר וכדאי להקדיש לו מרץ וכסף למכביר. כדאי שבכל רחבי הגולה יקבלו את פרי-הביכורים הזה בשמחת-חג אמיתית, ולאחים אגדתי ישולם פועלם ויינתן להם עוז להמשיך וליצור סוף סוף גם את הסרט הדרמתי הארץ-ישראלי שאנו מצפים לו כל כך.

דגל עירית תל-אביב שיתנוסס על בית-הקולנוע מוגרבי משך זמן הצגת הסרט – ינופף הפעם לא רק ליוצר הסרט העברי הראשון, אלא גם ליוצר מפעל חג-הפורים בעיר העברית הראשונה.    י. סלעם.

"היינט", 24 בפברואר 1935, ע' 5

פּרעמיערע פונ'ם ערשטען העברערישען טאָן-פילם / תל-אביב 23 (פּאַלקאָר). נעכטען אווענד, שבת-צו-נאַכטס, איז אין תל-אביב פאָרגעקומען די פייערליכע פּרעמיערע פונ'ם ערשטען העברעאישען טאָן-פילם א.נ. "זאת הארץ", רעזשיסירט פון דעם בעקאַנטען קינסטלר ברוך אַגדתי.

"דאר היום", 24 בפברואר 1935, ע' 5

יומן ראינועי

חברת "כרמל-פילם", בהנהלת נתן אקסלרוד, מודיעה שהיא מוציאה יומן ראי-נועי בשם "יומן-כרמל" שיופיע מדי שבוע בשבוע ויציג את החדשות האחרונות מהמתרחש בארץ. היומן יוצג בארץ ובחוץ-לארץ. בתל-אביב מוצג היומן בקולנוע החדש "מגדלור". מוסדות, חברות והציבור כולו, מתבקשים ע"י החברה לעמוד איתה בקשר מתמיד, ולהודיע לה על כל המתרחש בארץ. הכתובת: תל-אביב, שכונת מונטיפיורי, "כרמל-פילם”. הטלפון: תל-אביב 878.

"הארץ", 24 בפברואר 1935

הצגת הסרט העברי / במעמד אלפי מסתכלים הוצג אמש באולם אופרה מוגרבי (4 פעמים) הסרט העברי "זאת היא הארץ", המכיל פרקים מגוונים מהמתרחש בארץ מתקופת ביל"ו עד היום. הקהל קיבל את ההצגה בלבביות רבה.

"דבר", 25 בפברואר 1935, ע' 6

הסרט "זאת היא הארץ" / ארבע פעמים הוצג במוצ"ש הסרט "זאת היא הארץ" בקולנוע מוגרבי בתל-אביב. שלוש הצגות היו רגילות, בשביל קהל קוני כרטיסים. הרביעית – לאחר חצות – בפני אמנים, עיתונאים ובפני כל אלה שלקחו חלק בהכנת הסרט. במסיבה שהתקיימה אחרי ההצגה הרביעית נאמו לכבוד המאורע הצייר ראובן,[30] המשורר אביגדור המאירי ועוד כמה מהמסובים לכבוד המאורע. לפני סרט זה ניתנו כבר בארץ סרטי ראינוע מקומיים. היה גם סרט שבחלקו ניתנה זמרה עברית. אבל זה נעשה בחוץ-לארץ. הסרט "זאת היא הארץ" הוא ארצישראלי, גם בתוכנו וגם בעשייתו. האחים ברוך ויצחק אגדתי חיברוהו ועשוהו וגמרוהו כאן, בעזרת כמה אומנים ואמנים ובעזרתם של קבוצות ומשקים חקלאיים, שעבדו לפני מכונות-הצילום במחזות עבודה, הסוחר מר יצחק ציזלינג מתל-אביב עזר באמצעים חומריים. מר דיזנגוף שיחק לפני הסרט במחזה הנחת אבן הפינה של "אחוזת-בית" (תל-אביב). הוא הביע בנאום זה את "החלום" על שכונה בת 20 אלף נפש. עוד פעם מופיע דיזנגוף כשהוא נואם בפתיחת חגיגות פורים תרצ"ד. הצילום מוצלח, הקול טבעי והנאום נשמע יפה. הוא כבר מדבר על מאת אלף הנפש החיים בתל-אביב. הרואים אינם שוכחים, כי בעת שהנאום נשמע מעל הבד עולים כבר אוכלוסיה של ת"א ל-120 אלף. רובו הגדול של הסרט מורכב מצילומים חיים ולא מצילומי משחק, אבל יש דרמתיות בהרכב התמונות שבהרכבת חלקי המשחק עם חלקי החיים ממש. חגיגות היובל של ראשון-לציון מצולמות כמות שהן. במרכז במת הנשיאות ונאומו של מר לובמן, מהביל"ויים,[31] בספרו על העבר ובדברו על ההווה. מדי פעם נפסקת התמונה ובמקומה מופיעות תמונות של העבר, לפי יכולת הבימוי שהייתה בידי בעלי הסרט. בחלקו הגדול מוקדש הסרט לנטיעת היחס, שוב לפי היכולת האמנותית המצויה ליוצרי הסרט, אל העבר החלוצי של בוני הארץ, לעבודה הפיסית, ובעיקר אל הכפר ואל החקלאות. הקריאה אל הכפר בדיבור ובזמרה מהווה את היסוד המכריע ב"רעיונות" של הסרט. לעיר ניתן חלקה בכבוד וביחס. צילומי התנועה בחוצות תל-אביב וצילומי עבודות הבניין, יש בהם הישגים טכניים לא מעטים. בחלק השני של הסרט מתרוננת כל הזמן מנגינה חדשה ומלבבת של הקומפוזיטור זעירא[32] שנתחברה לשיר "אל האדמה", של עמנואל הרוסי.[33] חנה קיפניס ויוסף גולנד מזמרים את השיר בסרט וזמרתם נמסרת בהצלחה רבה. משחקים ומשחקות ותיקים משתתפים בחלקי המחזות המחוברים. למן ההודעה הראשונה על הסרט רוכזה התעניינות מרובה סביבו. עירית תל-אביב לקחתו תחת חסותה. הקהל "חטף" את הכרטיסים. בני נעורים הצטלמו ליד בית מוגרבי על רקע תפאורות-הפרסום שהושמו על הבית לכבוד ההצגה. בעלי בתי הקולנוע בחיפה מתחרים על זכות הצגתו. הסרט ראוי להינתן גם לנוער, אולם בשבוע הראשון יוצג רק לפני בוגרים.

"דאר היום", 25 בפברואר 1935, ע' 5

זאת היא הארץ. קהל עצום נהר אמש לקולנוע מוגרבי לראות את הסרט העברי הראשון "זאת היא הארץ".

"דאר היום", 25 בפברואר 1935, ע' 6

"זאת היא הארץ" / בקולנוע מוגרבי / בפני קהל עצום ובחגיגיות מרובה נתקבל במוצאי שבת הסרט העברי המדבר והמזמר הראשון של חברת אגא (האחים אגדתי): "זאת היא הארץ". הסרט המראה את כל תקופות בניין המולדת מתקופת ביל"ו עד ימינו אלה, על אורותיהם וצלליהם, עשה רושם כביר על כל אלה שזכו להשיג כרטיסים ולהיות נוכחים ביום הראשון להצגת הסרט.

בשעה 12 בלילה, כתום ארבע ההצגות שנתנו לקהל, הוצג הסרט בפעם החמישית בפני ב"כ העיתונות, המשחקים המשתתפים בסרט, סופרים, אמנים, ב"כ מוסדות וכו'. בשעה שתיים אחר-חצות הליל, בתום הצגת הסרט, הרימו כל הנוכחים כוס יין לכבוד הופעת הסרט העברי הראשון וציינו לשבח את עבודתם המסורה והנאמנה הראויה להוקרה של האחים אגדתי. בשעה מאוחרת בלילה נתפזר קהל המוזמנים מתוך התרוממות רוח גדולה.

"הארץ", 25 בפברואר 1935

קו לקו / ביאליק והקולנוע העברי / ראיתי – אף שמעתי – מעשה ונזכרתי הלכה. הדבר היה לפני כארבע-חמש שנים לערך. ביאליק עשה בברלין שבועות אחדים במשך הקיץ, כמדומני לשם ריפוי. ובאותו הקיץ הופיע בברלין לראשונה הקולנוע, הסרט המדבר ומזמר, לאחר שהופיע לפני שנה באמריקה. סחתי לפני ביאליק בהתפעלות את דבר ההמצאה החדשה ויעצתי לו ללכת ולראות ולשמוע את הפלא החדש כל זמן שהוא בברלין, שהרי בא"י וודאי לא יוכל לראות חידוש מכאני זה כל כך מהר. ביאליק התעניין מיד בצד הלשוני שבדבר. – מילא, לזה שבא"י לא אשמע את הקולנוע אל תדאג, ימהרו ויביאו אותו גם אלינו. אבל, דא עקא: באיזו לשון נשמע אותו? הוי אומר לועזית. הרי כל הסרטים הם תוצרת חוץ, אלא כל זמן שהם אילמים לא איכפת מצד תרבות הלשון. מה שאין כן אם יתחילו לדבר. הרי זו צרה חדשה. מבול של לשונות ורק לא עברית. מהיכן ניקח סרטים עבריים, אם בכלל אין סרטים אלא לאומות גדולות. ואנחנו מה. לא, אין לך להתפעל מן ההמצאה החדשה, הנאה ממנה לעולם אבל לא לנו. זה גורלנו. ותוך כדי דיבור התאושש, קם ואמר: ואולי אדרבה, מתוך המצאה זו תצמח ישועה גם לנו וגם לכל האומות הקטנות. כל זמן שהסרטים היו אילמים יכול היה הראינוע להיות בינלאומי. אבל דווקא הסרט המדבר ומשמיע בעל כורחו שפה מסוימת יכריח את כל האומות התרבותיות הקטנות ליצור קולנוע משלהן. ואם כן גם אנו ניצור קולנוע עברי. ואחר כך התלהב לרעיון זה והוסיף: לנו הדבר דרוש יותר מלעמים אחרים. הרי עלינו עוד להקנות את הלשון לעם, גם בארץ. האם יש לך אמצעי יותר פועל להקנאת הלשון לעולים חדשים בארץ ולמתעתדים לעליה בחו"ל, מאשר להציג לפניהם, באוזניהם, קולנוע עברי? ראיתי ושמעתי את הסרט הקולני העברי הראשון "זאת היא הארץ" ונזכרתי בדברי החוזה, שתפס את העיקר הלאומי שבפלא החדש. סרט ראשון... כן ירבו.    ברוך קרופניק[34]     

"הארץ", 26 בפברואר 1935

רגעים / זאת היא העיר

מוֹדָעוֹת פָּרְצוּ הָרְחוֹבָה / וּדְגָלִים עָלוּ הַגָּגָה / הַלְּבָנָה הֵנִּיפָה כֹּבַע - / כָּכָה יֵעָשֶֹה לְאַגַא! // כָּל זְגוּגִית בְּאוֹר הֵאִירָה / כָּל פִּנָה בְּשִׁיר הִפְגִּינָה - / מִי שְׁלֹא הָיָה בָּעִיר אָז / לֹא רָאָה עוֹד פּוּרִים-קְטִינָה. //  מְבֻלְבֶּלֶת, מְאֻשֶּׁרֶת, / תֵּל אָבִיב זָכְרָה אֲפִילוּ / לְרַגְלֵי בְּכוֹרַת הַסֶּרֶט / מַה זוֹ אֶרֶץ, מַה זֶה בִּילוּ // בְּעִרְבּוּבְיָה בּוּקִי-סְרוּקִית / שֶׁל שְׁלָטִים וְשֶׁל פַּטֶּנְטִים / בַּחוּרִים פִּצְחוּ פִיסְטוּקִים / וְהִרְגִּישׁוּ סֶנְטִימֶנְטִים. // וְחָשְׁבוּ עַל הָאִים-דָאִים / עַל "נִכְבּוֹשׁ", עַל "נַעֲבוֹדָה"! / וְלִטְּפוּ אֶת הַיָּדַיִם / שְׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ הַמּוֹדָה... // וְאִתָּם עָמְדוּ בְּיַחֲד / הַנְּעָרוֹת שְׁלוּבוֹת הַזְּרוֹעַ / וְרָאוּ בִקְצַת-מִין-פַּחֲד - / מַה שֻׁנוּ פְּנֵי הַקּוֹלְנוֹעַ... // סְטַאר חָדָשׁ, בָּחוּר כָּאֶרֶז / מְקַצֵּץ עַל סַף הַבַּיִת / אֶת הַגַ'אזִים וְהַגֶרֱלְס / בָּטּוּרִיָה הַמַּפַּאִית - //  וְהָעִיר שׁוֹאֶגֶת! – כָּכָה... / הַך בָּהֶם זָקֵן וָנֶכֶד!... / - / תֵּל אָבִיב הַמִתְלַקַחַת / הַטּוֹבָה , הַהֲפַכְפֶּכֶת!... // אגב[35]

“The Palestine Post”, 26 February 1935, p. 4

First Hebrew Talkie: “THIS IS THE LAND”

Saturday night saw the premiere at the Mograbi Cinema, Tel Aviv, of the first Hebrew “Talkie” to be made. The Mograbi was crowded to the capacity of three performances. A message from Mayor Dizengoff was read wishing the film all success and congratulating Mr. Agadati the producer, on his courage and initiative in taking the first steps towards the creation of Hebrew films in Palestine.

Whether aware of the propaganda or not, the picture-going public is influenced by every film it sees and under the veil of entertainment the cinema is the most potent factor to-day for persuading people to think along certain lines. The combined appeal to eye and ear is so strong that if a film is made with imagination and a certain amount of skill it is difficult to withstand its message. The Soviet films of to-day are the result of Communist Russia’s search for the most telling form of propaganda; and if Russia has been able to give so much dramatic value to Soviet endeavour, why not Palestine?

There is as much or more romance and appeal in the endeavours of the Jewish people to find a new life in their old homeland and found a better soviet order as in the efforts of modern Russia. If the Soviet film can make of such absorbing interest their fight against nature, the Palestinian film can do the same thing for the fight against Malaria here, the growth of the collective farms here, the roads growing out of the desert and the cities springing out of the sand. Palestine today is full of material that calls for dramatic film treatment.

First Step

Mr. Agadati’s film is the first step on the right direction. A halting step it is true, but in spite of the odds against which this film was made “This is the Land” holds the attention from the opening shots showing the desert sands and the planting of the first vine in Rishon, through the laying of the foundation stone to Tel Aviv down to the marching steps of the Maccabiah and the hammering of the girders on the new factories.

In many cases clever use has been made of newsreel shots and with improved cutting the film would gain a dramatic intensity. Mr. Levanon’s musical accompaniment is a decided help to the film and the producer has not forgotten to add a word of warning to those agricultural labourers who leave the fields for the false lure of the cities.

This is the beginning of the making of pictures in Palestine, which would be circulated through the marvellous natural scenery of this country, and on the romance of it's re-awakening.     S. W.

"דבר", 26 בפברואר 1935, ע' 3

"זאת היא הארץ"

יצירת סרט ארצישראלי אינה מן הדברים המתרחשים בכל יום. ל"זאת היא הארץ" מגיעה זכות בכורה, שכן ראשון הוא ביריעה הרחבה (והארוכה) שהוא מגולל לעינינו וראשון לדיבור עברי חי מעל הבד. מובן, הרטט בלב הצופה העברי לקראת הדברים, צופה זה שהוא כאן בפעם הראשונה גם מאזין לניב ולצליל העברי העולים מן המכונה. ובכל זאת חובה להתגבר על הרגש הזה. זכות בכורה אינה פוטרת ממצוות, והן זכות זו לא לאורך ימים תעמוד לו לסרט הזה – ולסרטים הבאים אחריו לא כל שכן. אילו לא בא "זאת היא הארץ" לתבוע לעצמו עטרת פילם, סרט לראיה ה"ממלא ערב", לא היינו באים אליו אלא בטענת "חסר ויתר". ואולם עטרה זו של מה שקוראים "קוּלטוּר פילם" לא הספיקה להם ליוצרי הסרט הזה. וחבל, כי לכך היו מוכשרים, כפי שאנו רואים מהתמונות הנגולות לעינינו, מכל הבחינות. הפילם שופע תצלומי נוף א"י, שלא ראינו עדיין כמותם על הבד. והנה מבחינה זו – הטכנית החיצונית – הצליח, כנראה, הפילם להשיג את המכסימום האפשרי בתנאים הנתונים ברשותו. לא כן הדבר בנוגע ל"טכניקה" הפנימית של הסרט. ביקשו בעלי הפילם לתפוס מרובה – ליתן לנו יריעה רחבה -  ונתנו לנו צירוף מלאכותי של פרשיות שונות זו מזו במהותן ואיכותן, שהצד השווה בהן הוא מקום התרחשותן: ארץ-ישראל. ואלם היש בזה כדי מתן סרט א"י, כדי מתן דמותה של א"י? בחירת התמונות לא הייתה, כאילו, פרי רצון מכוון, אלא פרי מסיבות חיצוניות, מקריות במידה פחותה או יתרה. חוסר רצון אמנותי וחוסר יד מדריכה לתכלית אחת – זה סימנו של "זאת היא הארץ". יוצרי הסרט הרגישו כנראה בצורך ליתן למעשה-ידיהם חיזוק אידיאי. אך עקבות התלבטותם נשארו טבועות ביציאתם לרעתה. אם אחרי שיחה בין שני פועלים בכפר, אחד "ירוק" ואחד "ותיק", שיחה בגנות "הבריחה" מן הכפר, בא טיול ממושך ברחובות ת"א, שאינו מראה סצנות מחיי העיר אלא מגבב בנינים על גבי בנינים וכולו רצוף ריקלמה למוסדות כספיים, בנקים וכו', ואחרי טיול זה בא שוב נאום פתטי נגד הספסרות, הרי הטיול בעיר והדברים שלפניו ואחריו אינם "משלימים", זה את זה כלל: "הטיול" נשאר בלתי מוצדק מבחינה הגיונית ואמנותית, והנאום – "לא מבוסס", על ידי מה שקדם לו. מתקבלת אפילו כעין "סתירה" משונה: בתחילת הטיול – תמונות הבנקים ומוסדות הכספים (בהם גם "כשרים" ו"טהורים") וסופו קטרוג מפורש על הספסרות. והן לקשר דברים זה לא התכוונו המסריטים... כך מרפה גם דקלומה "התיאטרלי" של האחות מן הגולה את שיחתה עם אחיה המושרש בקרקע והכובש שדות חדשים. בכלל לא מעטים ביריעה ארוכה זו, שהדיבור אינו תופס בה מקום גדול לפי הכמות, המומנטים שחלק "הדקלום" רב בהם על המעשה האמנותי. ולפתח הדקלום הזה זיוף רובץ. ורובו של הסרט – בחלקו "האנושי", "המילולי", כמובן, הכתוב מדבר – איננו רחוק מגבול זה. כשם שהחיזוק "הרעיוני" נשאר, לדאבון לב, בחינת טיח טפל, כך הייתה גם השתלשלות המאורעות ארעית ולא מוכרחת. ובעצם לא הייתה השתלשלות כלל. מדוע? כלום לא חפצו המציגים בעלילה? וודאי שחפצו בה. אלא שזו דורשת יותר כוחות, יותר התמסרות, וודאי גם יותר אמצעים כספיים, אבל גם יותר יכולת. בעצם הפילם אינו אלא צירוף כמה וכמה קטעי פילמים, שכל אחד מהם היה ראוי אולי לפיתוח מיוחד וכולם יחד אינם סובלים זה את זה. יש שם (א) התחלה של סרט מתולדות היישוב (ב) קטע מסרט תעמולה "אל הכפר" (ג) תצלומים ממראות הארץ ומאורעות חגיגיים בחיי היישוב וסרט-תעמולה למוסדות ולאנשים פרטיים. אם נוטלים תמונות שונות, ואפילו אם הן מוצלחות מאוד כשלעצמן, ומכריחים אותן לדור יחד בכפיפה אחת בעזרת כתובות ומוסיקה קולנית, שתעודתה ליישר כל  ההדורים, עדיין אין הצירוף הזה ראוי להיות "פילם". ושוב: יש להטעים כי מצד הביצוע הטכני הצליחה המלאכה – הצילום וקליטת הקול יפים וברורים. וזה שכרו של "זאת היא הארץ", הוא הוכיח כי הדבר אפשרי. ואין לקפח שכר סלילת דרך. בפחות צעקנות, ביתר ידיעת התכלית ובעזרת כוחות אמנותיים וספרותיים שידעו לשמור גם על רמת הדברים, שלא יזדלזלו – ואם ככה יעשה הצעד הבא, אז יתכן כי גם הצעד הראשון היה בגדר "שכר לימוד". ועוד הערה לעניין הלשון בסרט: בסרט שיישא את קול העברית החיה למרחקים וישמיעה גם לנו, ל"ותיקים" ול"ירוקים" שבנו כאחת, ראוי היה להקפיד יותר על הדיקציה. חיתוך הדיבור לא היה בהיר אצל כל המשחקים ואין צורך לומר שהדיאלקטים השונים שימשו בערבוביה... ודבר שאין לסלוח עליו הוא ריבוי השגיאות בדיבור – את אלה יש לעקור מן הבמה שלנו – בתיאטרון ובקולנוע. אם מר לובמן בנאומו אומר "רשות הדיבור ניתן" או אם מר דיזנגוף הוגה, דווקא במבטאו הרוסי-הדרומי: "אם תרצו אין זו אגודה" – בכך אין להאשים את בעלי הסרט. ואולם אם המשחקים אומרים "שכרון ההתלהבות" (כף קמוצה בסמיכות!), "אורותיהם וצלליהם" (למד קמוצה!), "ארצות הגולה" (רי"ש קמוצה בסמיכות!), "הביצות קדחת" (במקום: ביצות הקדחת) או "מעשה ידי ישראל הסבא" (תחת "סבא" – בכתובת) – על כך חייבים יוצרי הסרט ליתן את הדין.  י. מ. אפר[36]

עם התגולל התמונות הראשונות הופתענו למראה השכלול הטכני שבצילום ובקול. מבחינה זו עולה הסרט על כל הקודמים לו בארץ.מכל תג עלו העמל וההתמדה שהושקעו בו. ואם נוסיף על כך שכל העבודות: הצילום, הפיתוח, "המונטאז'", הגיזור והטון הוצאו אל הפועל כאן בארץ ובאמצעים עצמיים, נשמח פי שבע על התקדמות זו. ודווקא מתוך הערכתו החיובית החשובה של המעשה הזה, ומשום שיש לראות בו אמצעי לתעמולה ולחינוך, אין להימנע מלעמוד על כמה ליקויים חשובים. סרט, ואפילו סרט של קולנוע, חייב להפעיל קודם כל את העין. ואם אפשר להגביר התרשמות זו שבראייה ע"י נופך קולני – אדרבא, אך לעולם לא יוכל היסוד המילולי למלא בקולנוע את  מקומה של הדינאמיקה, אשר לעצמים ולאישים. כאן טמון ההבדל היסודי בין התיאטרון לבין הקולנוע. אם ברוך אגדתי וחבר עוזריו מטפלים בנגע הספסרות עליהם למצוא דרכים להוכיח לעין (לא לאוזן!) את הסכנות הכרוכות בה לכלל ולפרט. יראו דרי-צריף מנושלים, יצלמו את הצפיפות במשכנות העוני, יוכיחו בראייה כיצד הולך הונם ואונם של ישראל לטמיון. ואל יעמידו נואם (אגב: בעברית גרועה) בשאלה זו בפאתוס לא אמיתי. רצונם להראות את סכנת הבריחה אל העיר? תיתי להם. יעבירו נא לעינינו שדות ופרדסים צמאים לידים עבריות, יראו את ארבה החורנים, הגוזל מידנו את כיבושנו בכפר ובעיר, יאירו את הקללה הכרוכה בהצטברות מופרזת בערים, אבל אל יתנו לשחקן קרתני לשאת נאום "נלהב" בשאלה זו. ואל פזיזות! למה נתפוס מיד את המרובה? הן גם אנשי "אגא-פילם" אינם סבורים שהוטל עליהם לפתור בבת אחת את כל בעיותיו של בניין הארץ. האומנם הם מאמינים בין אחות תיאטרלית לבין אח, שאין מאמינים לקנאותו, עשויה להוסיף משהו לבעיית הקבוצות? דווקא כאן בארץ נראים דברים כאלה נבובים ביותר. תיאטרון אם זכה יבקרו בו אלפים. ואילו סרט, ובייחוד סרט ארצישראלי, ברור מלכתחילה שיבקרו בו רבבות. משום כך צריך היה להקפיד יותר בענייני לשון. סגנון הדברים צרם לפרקים את האוזן. אין לזלזל באלה. גם הסוף לא הניח את הדעת. לא היה בו משום העפלה רבתי בתמונה ובקול.מבחינה טכנית עולה הסרט, כאמור, על כל המשוער אצלנו. מלאכה נקייה. הרבה נוי והשראה ידע ברוך אגדתי להעלות מן הנוף והעצמים האילמים. אלא שהשחקנים, בימוים ומילולם מקלקלים את השורה. הם מיותרים בהחלט. אך למרות הכל יש לעורר את יוצרי הסרט ולברכם להישג ניכר זה בשטח שחשיבותו גדולה מאוד בשבילנו.                 אליעזר לובראני.

סרט אשר הלכנו לראותו בחרדת-איבה. והנה הפתיחה: הביל"ויים הראשונים... חולת, חולות, שממה, שירת החלוצים הראשונים. קומץ-אנשים לעומת המדבר הגדול... יפה!... אך כעבור תמונות מספר – אכזבה. אין קשר, אין משחק, אין פרצוף קבוע פחות או יותר, אשר ירגיע את העין. לא לזה ציפינו. אין זו יצירה שחותם-אמת בה; ניסיון חלש הוא, גדוש, דקלום ופאתוס בלווית צילומים פחות או יותר מוצלחים. הקהל השומע מלה עברית, הרואה אנשים חביבים עליו, הצמא למשהו, עצמי, מקורי, מתפעל מכל תרנגולת, מכל פרה של המשק העברי. מכיר הוא אותם, אוהב הוא אותם. התפעלו גם הילדים שלנו מ"עודד הנודד" בשעתו: כולם הכירו את הילד המשחק! אך נתאר נא לנו צופה אשר איננו מכיר אותנו, אשר עינו קרה ובלתי-משוחדת; שבשבילו תרנגולת ופרה הם רק תרנגול ופרה ולא רמז עילאי לתחייה; צופה כזה מה יגיד? אין משחק, אין תוכן, אין אחדות רעיונות, רק קטעים, קטעים שאינם נבדלים הרבה מריקלמות מסחר רגילות. תנו לנו משחק-אמת ורג'יסורה נאמנה ותראו לאיזו הכרת-טובה מסוגל הציבור שלנ!               עטלף[37]

"דאר היום", 26 בפברואר 1935, ע' 4

מפעולות ועדת החרם [על הצגת סרטים תוצרת גרמניה הנאצית] / [...] יש לקדם בברכה את הצגת הסרט העברי המקורי הראשון "זאת היא הארץ" אשר נוצר בת"א ע"י "אגא-פילם" ושמוצג בקולנוע "מוגרבי", תחת חסות עירית ת"א. תושבי עירנו יעמדו במבחן ויוכיחו אם הסרט העברי הראשון יכול לרשת את מקום הסרטים האוסטריים, ההונגריים, הגרמנים וכו'. אני בטוח כי תל-אביב העברית תדע להעריך את המרץ שהושקע ביצירת הסרט העברי הראשון. חשוב שארגוני הנוער ותלמידי בתי הספר יבואו בהמוניהם להפגין את חג התוצרת העברית.

"היינט", 26 בפברואר 1935, ע' 6

א פילם פון נייעס ארץ-ישראל / נעכטען איז אָנגעדאָהרען קיין ארץ-ישראל דער בעקאַנטער פּרעסע-פאָטאָגראָף ה' בוים.[38] ער וועט אין ארץ-ישראל פערבלייבען עטליכע חדשים און וועט דארט צוגרייטען אַ גרויסען רעפּאָרטאַזש-פילם פון נייעס ארץ-ישראל, אויפנעהמענדיג די וויבטיכסטע בילדער פון פערשידענע ווירטשאפטליכע צוגען. דער פילם וועט אזוי קאָנסטרוּאירט ווערען, אז ער וועט פאָרשטעלען דאָס בעגינען, בייטאג און ביינאַכט אין ארץ-ישראל.[39]

"דבר", 26 בפברואר 1935, ע' 1

עוד סרט א"י / נודע לנו כי הנהלת "המכביה" מסרה את הזיכיון היחידי לצילומי "המכביה" למר ז. מרקביץ,[40] מי שעשה את הסרט "צבר". "המכביה" תיכלל בתוך הסרט, שיוכן לפי סצנאריו של ש. בן-ישראל.[41] מלבד המוסיקה הא"י הכללית הוזמנו אצל נחום נרדי[42] שני שירים מיוחדים, שיושרו ע"י ברכה צפירה,[43] שהוזמנה גם היא להשתתף בסרט הנ"ל. הסרט יהיה קולני במאה אחוז ויוכן בשפה העברית. כן יוכנו ורסיות פולנית ואנגלית.

“The Palestine Post”, 27 February 1935, p.2

MACCABIAH EVENTS / Film Concession Granted / The concession for the filming of the Maccabiah has been granted to Mr. Z. Markowitz, who produced the film “Zabra” and the scenes will be incorporated in the new all talking and singing Hebrew film on sports in Palestine for which the scenario has been written by Mr. Ben-Israel.

"דבר", 26 בפברואר 1935, ע' 8

הזיכיון לצילומי סרט מן המכביה נמסר לידי מר ז. מרקוביץ (יוצר הסרט "צבר").

"דבר", 27 בפברואר 1935, ע' 6

"פלשתין" והסרט "זאת היא הארץ" / "פלשתין"[44] [עיתון ערבי] מבקר את הסרט "זאת היא הארץ" ותמה על הועדה לבחירת הסרטים כיצד התירה את הצגתו. אומנם עושי הסרט התרחקו בכל יכולתם מפגוע בערבים עד כדי הכחדת מציאותם בארץ, אולם הסרט כולו הנהו פגיעה ברגש הלאומי הערבי, כי הוא מבליט את שאיפות היהודים לרכוש כל זרת של אדמת הארץ, הוא מניף את הדגל הציוני וכו'.

"הירדן", 28 בפברואר 1935

ה"פלשתין" נגד הסרט העברי /  פלשתין יצא בהתקפה על ועדת הצנזורה של הפילמים על שהרשתה להציג בארץ את הסרט "זאת היא הארץ". עיתון מסית זה מוצא בו ש"היהודים מאיימים לרכוש את האדמות" ו"פלשתין" אינו מסתפק בכך בזה שהפילם, נמנע, כדבריו, מכל דבר הפוגע ב"כבוד הערבים" – אלא שהוא רוגז על שאין זכר לערבים בכל הסרט. את השירים העבריים שבסרט מוצא "פלשתין" למסיתים.

"Chicago Sentinel" (USA), 28 February 1935, p. 28

"Strictly Confidential" by Pinhas J. Biron […] That super-Palestine-travelogue film which Fox Films are about to issue in cooperation with the United Jewish Appeal will have a speaking voice that belongs to none other than David Ross,[45] the poetic radio announcer, but the words he will are the brain children of Maurice Samuel….[46]

"Selbbstwehr" (CZ), 01.03.1935, p. 4

ידיעה על הצגת הסרט "זאת היא הארץ", של ברוך אגדתי:

Das erste hebräische sprech und sing, "Das ist das Land".

"דבר", ראשון במרץ 1935, ע' 4

אולם "ציון" ירושלים, ממוצ"ש 2 במרץ 1935 [...] באותה התכנית יוצג יומן עברי, תוצרת ה"ה אקסלרוד וויסמן[47] [...].

“The Palestine Post”, 1 March 1935, p. 3

ODED HANODED / The first Palestinian made sound film, Oded Hanoded (Oded the Wanderer), produced by the Film Eretz Israeli Company, based on a story by Lieberman, one of the settlers of Nahalal, with the help of only two actors of Habimah, the rest of the cast being school children from Jewish agricultural settlements, as well as Teachers and Bedouins.

“The Palestine Post”, 1 March 1935, p. 10

Tel-Aviv / 2ND HEBREW GALA WEEK / At the Mograbi Cinema, Tel-Aviv Under the patronage of the Tel-Aviv Municipality THIS IS THE LAND / A true Hebrew film: BECAUSE it is all Hebrew talking; BECAUSE it was made entirely in Tel-Aviv; BECAUSE it was taken from the very life of the country.

"דאר היום", שלישי במרץ 1935, ע' 3

הביקורת מלאכה קלה היא... חבלי אמנות קשים הם! / "זאת היא הארץ!"

ידעתי, ידעתי! זאת אינה הארץ, והואיל והסרט מכריז על עצמו כעל "חמישים שנות פלשתינה", הרי שהוא לקוי וחסר. תאמרו: "זאת היא הארץ"? והיכן עזה והיכן תל חי, ירושלים היכן, וים המלח, מי מרום, ים כנרת? היכן בית העלמין בסג'רה, המכיל עשרות גיבורים שנרצחו בעומדם על המשמר? היכן פתח תקווה, עם פרדסיה הנפלאים ועם קברו של אבשלום[48] הגיבור בגיבורים? היכן תקופת המלחמה [העולמית הראשונה], עם הגירוש [מת"א] והסבל? היכן תקופת הריגול [פרשת ניל"י]? היכן תקופת הגדוד [העברי]? היכן הארבה? היכן והיכן והיכן! 

הייתי שמח לראות אתכם אופטימיים יותר, בני ישראל! אותו פילוסוף צרפתי שאמר את הדברים הרשומים בראש הגיליון, על הביקורת ועל היצירה באמנות, ידע יפה מה שאמר. הייתי מרוצה שבעתיים אילו קראתם "כאן" תחת לקרוא "היכן"... אילו הראיתם על מה שיש בסרט, ולא על מה שאין בו. הואיל ודבר אחד ברור ומוצק: יש הישג לפנינו. יש לנו כמה מאות מטרים צלולואיד מצולמים בארץ, והם קולניים ומדברים. הארץ נתנה לנו הוכחה שיש ויש בה מקום ליצירת יצירות קולנועיות. ההישג הזה מונח לפנינו ואין להטיל בו ספק: "הצילומים מושלמים ונאים בהחלט, הסינכרוניזציה היא מצוינה".

וזהו העיקר.

________

אני חוזר ואומר שזהו העיקר, יען השאר בוא יבוא. עכשיו, שהדרך הטכנית נסללה, יבואו במאי הבד ויראו לנו את כוחותיהם. ואני מבטיח לכם נאמנה, שאז נהיה כולנו מחמירים בביקורת שלנו. אפס היום, לנוכח המפעל (חשבתי עשר דקות בטרם אכתוב מלה זו) הפרוש לפנינו, חלילה וחס לעקם את האף ולבוא בביקורת קרה ואובייקטיבית. תנו לו לסובייקט שבכם להזדעזע ולקרוא לנוכח ברוך אגדתי:

  • - חזק אגדתי! יישר כוחך!

________

הואיל ולגבי דידי עשה את הסרט איש אחד. וכאן כובד היחס שלנו. עוול יהא זה מצד מי שיהיה, לבוא בטרוניות אל יחידה זו שיצרה ממש בדמה, בלשדה ובזיעתה. אל תאמרו לי שנעזר האיש על ידי אחרים. ציזלינג, אחד המצוינים בעסקנים הדוברים מעט ועושים הרבה. נכנס בגבורה אל "המחול" המסוכן הזה. לאני ורוסי נתנו לו לאגדתי את ידם הטכנית. יצחק אחיו משך איתו יום וליל. אביגדור המאירי התנדב לעזרה. זמרים וקומפוניסטים [מלחינים] תרמו כל אחד מכישרונו. אבל בכל זאת, למרות הכל, אף על פי כן, את הסרט עשה איש אחד ויחיד. הואיל ואת האמונה, את זו האבסטרקטית, את האומץ לילך עד הסוף, את זה נתן איש אחד, ברוך אגדתי.

ולכן מפעל כזה, שניתן על ידי איש אחד ויחיד, ראוי הוא להוקרה שלנו.

________

אני כשלעצמי איני יכול לראות את ההופעה הזו מבלי לקשור אותה בחוט שני עם כל הפרשה הארוכה והמקסימה של זה ארך-הגוף ועדין-הנפש הקרוי אגדתי.

תלמיד "בצלאל", פועל בפתח תקווה, רקדן באופרה של אודסה... ובאחד הימים והוא בא לארץ ומתחיל יוצר בשטח הריקוד היהודי. פרקים מזהירים בכרוניקה של ההצגות באירופה כתב אגדתי. במות ברלין, וינה, פריס וכו' רוטטות תחת בעיטות רגליו. ובאחד הימים, אמן בנפשו, הוא נכסף למשהו אחר... הוא שולח ידו במסורת ובפולקלור של החג היהודי, הוא יוצר את הקרנבל שלנו, את נשפי פורים שלנו... הוא יודע לתת להם דבר מה מיוחד. ובאחד הימים, גם בזה סולדת נפשו... יתכן כי לא קצר את אשר ביקש לקצור! ואז הוא מתהלך בקומתו הארכה על המדרכות, עונה בחיוך נעים על ברכות השלום, וכששואלים אותו:

      - ברוך... מדוע שחה קומתך כל שהוא?

הוא משיב:

  • - יען אני נושא בתוך גופי חלום, גדול מדי בשביל מידת גופי, ומידת כל גוף שהוא...

את החלום הזה ראינו במציאות. ואתם באים לעמוד על המיקח עם המעפיל הזה? אתם באים במאזניים ובמשקלות לשקול את החלום והאמונה?

חדלו! הביקורת מלאכה קלה היא...  א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי]

"דאר היום", שלישי במרץ 1935, ע' 3

התכנית הראשונה של קולנוע "מגדלור"

[...] יורשה לי למשוך את תשומת הלב לפינה אחרת שבתכנית. בראשית ההצגה מגוללים לפנינו "יומן ארצישראלי". היומן נקרא "יומן כרמל" ואנו למדים שיוצריו הם ה"ה אכסלרוד את ויסמן. את מר אכסלרוד אנו מכירים. הוא אחד הצלמים הותיקים בארץ, ואלפי המטרים של "עודד הנודד" רוויים ושתויים בזיעתו הברוכה. מר ויסמן הוא פנים חדשות במקומנו. הודות לשנאת הגזעים של היטלר זכינו באמן מצוין זה, שעשרים שנות עבודה וניסיון בשטח הפילם מונחות לו מאחורי גבו.

"יומן ארצישראלי" בליווי מוסיקלי אינו דבר חדש במקומנו. אין לשכוח את הניסיונות המוצלחים של "אגא פילם" בשטח זה, ניסיונות שנפגשו אגב באדישות על ידי בעלי האולמים. אולם עלינו למהר ולומר ש"יומן כרמל" מהווה דבר מה מיוחד, דבר מה חדש. אל הניסיון והבקיאות הטכנית של אכסלרוד, צירף מר ויסמן את הטעם הטוב, את המידה, את הברק המיוחד של הכרך, זה הנמצא בניגוד לכל קונצפציה פרובינציאלית, שבה אנו נגועים – לצערנו – כל כך.

היומן אינו אוצר אלא חמישה או שישה צילומים. הוא מראה לנו את חנוכת "בית המהנדס" בת"א, את השיטפונות הגדולים, את ההכנות ל"מכביה" וכו'. ואני מאמץ את כל מי שיודע להעריך את החלק הדוקומנטרי של הראינוע בכלל, לילך ולהסתכל בעבודה נקייה זו. ולא די בזה: רוצני לחזור על מה שכבר נאמר כמה פעמים: בעלי האולמות, אלה הסוכנים של הסרט הזר חייבים לפרוע את המס המיוחד, מס הפיצויים לחלקה שלנו, חלקת הצילום הראינועי שלנו. ולעת עתה אין להם דרך אחרת לשם זה, זולת העידוד והתמיכה ביומנים הארצישראליים. הדברים מכוונים לא רק לבעלי הקולנוע שבערים, אלא גם לאלה שבמושבות. / רוצה אני לאחרונה להזכיר מתוך מחמאות נאמנות את הסרט הקצר, סרט הפרסומת של "תקופה", ע"י האדונים ברוך[49] וקריסטלר. עבודה נאה, מלאת הומור ונעימה. אכן, עולי גרמניה הביאו לנו לארץ לא רק יוקר דירות ופרוספקטים בגרמנית... 

 א.ד. [= אוריאל דן = אורי קיסרי]

"היינט", רביעי במרץ 1935, ע' 1

נאַך א וואַך קראנקהייט האָט מאיר דיזענגאָף העכטען פערלאָזען דאָס בעט תל-אביב, (יט"א). נאַך א קראנקהייט, וואָס האָט געדויירט די גאַנצע לעצטע וואַך האָט דער בירגערמייסטער פון תל-אביב מאיר דיזענגאָף היינט פערלאָזען דאָס בעט און ווידער אויפגענומען זיינע פליכטען אין דער תל-אביב'ער עיריה. דיזענגאָף האָט בעזוכט דאָס קינאָ, אין וועלכען עס ווערט אויפגעפיהרט דער ערשטער העברעאישער א. נ. "אַזוי איז דאָס לאַנד". דאָס פּובליקום האָט דעם פּאָפּולערען ראש-העיר געמאַכט אַ שטורמישע אָוואַציע.

"Irish Independent" (Ireland), 04 March 1935

The first talkie film of Palestine […] "This is the Land" […].

“The Palestine Post”, 6 March 1935, p. 3

The rest of the programme at the Zion this week is good; not only is there a delightful Walt Disney coloured cartoon but in advance to the British Movieton News we have quite a good local effort by “Carmel News”. This is an interesting newsreel, which would be even more enjoyable if the editors did not use their scissors so sparingly. But why oh why must there always be mistakes in the spelling of the English captions?

"דבר", שביעי במרץ 1935, ע' 45

קבלת פנים בגבעת ברנר לנוער מגרמניה [...] גבעת ברנר הוראתה גם ב"ראינוע" – הסרט גולל בפני הרואים רגעים שונים מבניינה של הגבעה ומחיי חבריה. כאן מילא "תפקיד" חשוב הטף – אלה ילדי הגבעה שישמשו מעין "קולנוע", - בקוראם בשמות "הגיבורים" המופיעים על הבד, שמות האדם והבהמה במשק, ובהסברות לעבודות שהוראו [...].[50]

"Le Journal Juif" (FR), 08.03.1935, p. 4

PALESTINE / Grand documentaire réalisé par Daniel Le studio "Raspail 216" a récemment présenté à la presse un grand Documentaire sur la Palestine, réalise par M. Daniel. Le film est divisé en trois parties: 1) la Palestine arabe, 2) la Palestine chrétienne, 3) la Palestine juive. Cette dernière partie commence par un aperçu imagé de l'histoire juive et se termine par un ciné-reportage moderne tourne dans les colonies et à Tel-Aviv. Le film a deux côtés très positifs: il fait connaître au grand public européen la Palestine en général, et l'œuvre juive qui s'y poursuit, en particulier; il la lui real sympathique en montrant des types pittoresques, des aspects émouvants ou intimes de la vie. Autre mérite: le film regorge d'images magnifiques. A certains moments, on se sent véritablement pénétré de l'atmosphère du pays, et l'on emporte, en partant, l'inoubliable vision des plaines désertiques pierreuses, et poignantes, des montagnes et des forêts pleines d'âme. Malheureusement, la réalisation a de graves défauts qui pourraient nuire au succès du film: et en tout premier lieu, la longueur. Le tableau mêmes les plus beaux nous lassent, quand ils traînent et se répètent indéfiniment.  Chacune des parties devrait être trois fois plus courte! Elle y gagnerait, et l'ensemble serait beaucoup plus harmonieux, car les même vues ne se répéteraient pas dans le chapitre juif, le chrétien et l'arabe, qui seraient ainsi mieux différenciés. Ce n'est pas un reportage, car il n'a aucun dynamisme. De belles prises de vu es ne suffisent pas à créer un documentaire vivant; leur assemblage est monotone, fatigant, ne réussissant pas à accrocher l'intérêt. Et par-dessus tout, on sent dans l'œuvre entière une sorte d'intellectualisme arbitraire et superficiel, un manque d'attachementà la terre et à l'âme de la Palestine. L'essence profonde ne s'en dégage pas: un amoureux de la Terre Sainte, chrétien, juif ou arabe l'aurait interprétée tout autrement. Hy a parfois de l'habileté – il n'y a jamais d'amour. Et c'est pourquoi, malgré les beaux Tableaux, l'œuvre reste vide. Sans vouloir diminuer les mérites certains de ce film ni ses côtes positifs, nous constatons avec regret qu'il ne nous émeut ni ne nous enthousiasme.  N.B.

"הארץ", 13 במרץ 1935

ענינים / ב. "זאת היא הארץ" / על הסרט הקולנועי הא"י הראשון כתבו הרבה בין לחיוב ובין לשלילה. הכל ציינו לשבח את עצם המפעל, יוזמיו ומגשימיו ודנו לגנאי את החסר בו ואת המשחק והזמרה הלקויים, מלבד אולי שנים שלושה מומנטים מוצלחים. והצדק עם המבקרים. התיאטרון הא"י מונה כבר כיבושים גדולים, כיבושים לא רק ע"פ קנה-המידה של "זאת הארץ", אלא גם ע"פ קנה-המידה של מדינות גדולות מעבר לים. הסרט בא להדגיש את כיבושינו בארץ בין בחומר ובין ברוח, בין ב"חיים" ובין על "הבמה" ולפיכך אסור היה לזלזל בבחירת "החומר הבימתי" וצריך היה ללכת אצל טובי המשחקים והמזמרים ולשתף לעצה טובה ולהדרכה את טובי הבמאים והקומוניסטים והמנצחים שבארץ. אם הסרט עלול להקנות מושג פחות או יותר נאמן (אף אם לא-מלא) על כיבושינו החומריים, הרי מבחינת הרוח אינו מקנה אלא מושג דל מאוד. הבה נקוה, כי הסרטים הבאים, אם של "אגא-פילם" ואם של "אלכסנדר-פילם" יתקנו את התקלות האלה. הנה קראנו כי נכתב כבר סצנריום לרומן קולנועי ארץ-ישראלי על ידי הבמאי-המגשים הפילמאי מר ש. אלכסנדר, שלפי הנאמר בעיתון עבד בחברות פילמאיות גדולות בחו"ל. ויש והביע משאלה, כי יוזם המפעל החדש ידע להשתמש כראוי בכוחות הבימתיים והמוסיקאליים שבארץ בלי לרדוף אחרי הזול. אומנם לשם כך דרושים בוודאי אמצעים כספיים יותר גדולים, אבל הללו צריכים להימצא, כיוון שתעשיית הסרטים בא"י עלולה במשך הזמן להתפתח ולהצליח במובן החומרי. גם "אגא-פילם" וגם "אלכסנדר-פילם" יאחזו באמצעים כדי להוציא את המפעלים לדרך המלך, ובעלי ההון שבארץ בוודאי יבינו אף הם, שבזמננו אין להתחיל מפעלים כאלה בפרוטות, אלא צריך ליתן את היכולת למומחים להגשים את מפעליהם בדרך הרצויה ובקנה-מידה אמנותי רחב.

על כל הטענות שהושמעו כנגד "זאת היא הארץ" יש להוסיף עוד טענה אחת, "צדדית", שאינה נוגעת לטיב הסרט, אלא ל"מנהגים" משונים, שנתקבלו בחברתנו ושצריך לשנותם מכאן ולהבא. ב"זאת היא הארץ" שמעתי שירים ומנגינות שמושרים בארץ. נחקקו בזיכרוני "שיר האדמה" של י. פיכמן במנגינת ליאו ליוב וכן שורה או שורותים של השיר "למדבר יאמר עיר נושבת" מאת החתום מטה, ג"כ במנגינת ליוב. "אגא-פילם" לא פנה לא אלי ולא למר ליוב ליטול רשות להכניס לפילם את הקטע הזה מן השיר והמנגינה. ולא רק לא נטל רשות, אלא לא ראו צורך אפילו להודיענו הודעה [חסר הסוף].

"דבר", עשירי במרץ 1935, ע' 1 / "דאר היום", 14 במרץ 1935, ע' 5

סרט האוניברסיטה העברית / האוניברסיטה העברית בירושלים התקינה סרט לחגיגת יובל העשור שלה. הסרט נעבד ע"י הפירמה "תקופה". הוא של 500 מטר והצגתו תארך כ-20 דקה. הסרט מראה את האוניברסיטה בתוך ירושלים, את השתלשלות העניינים שהביאו לידי ייסודה, את התפתחותה בעשר שנות קיומה, את עבודת המחקר וההוראה הנעשית בתוכה, את חיי העובדים המדעיים והמתלמדים הממלאים אותה ואת סיכוייה לעתיד. מחיר כל העתקה יהיה מן 25 עד 30 לא"י. הסרט הוא אילם, הכותרות עבריות או אנגליות.

"Chicago Sentinel" (USA, ILL.), 14 March 1935, p. 20

HADASSAH CELEBRATES TWENTY-THIRD BIRTH- DAY

[…] The North Side will meet at the home of Mrs. Samuel Katz, 3750 Lake Shore drive […] Miss Florence Bernstein, who has recently returned from Palestine, will be the guest speaker and will show moving pictures of Palestine […] The Austin-Lawndale District will meet at the Graemere hotel, 113 North Homan boulevard. Dr. A. E. Abramowitz will be the guest speaker. Mrs. Evelyn Hattis Fox will entertain and show moving pictures of Palestine. 

"דבר", 14 במרץ 1935, ע' 4

סרט ארצישראלי חדש / "אלכסנדר פילם"[51] ניגש להכנת סרט קולנוע (מחזה) מחיי הארץ. הצילומים הראשונים – בקשר עם חגיגות ונשפי פורים – יסודרו ע"י "אלכסנדר פילם" בנשפי "אהל פורים" בתערוכה. בעלי התלבושות והמסכות המעוניינים להופיע בסרט זה מתבקשים להירשם ב"אלכסנדר פילם", אלנבי 66, בשעות 1.30-12, 7-5.

"דבר", 14 במרץ 1935, ע' 4

אלכסנדר-פילם באוהל-פורים / בנשפי "אוהל פורים" יצלם "אלכסנדר פילם" צילום כללי גדול מקהל החוגגים שיכנס כפרק בסרט-קולנוע חדש (רומן ארצישראלי). הסצנות ההמוניות יצולמו בנשף הראשון, 18.3.35. כל אלה הרוצים להשתתף בסצנות מיוחדות (בייחוד בעלי המסכות והתלבשות המעניינות) מתבקשים להירשם מיד במשרד "אלכסנדר פילם", אלנבי 66, (משעה 12 עד 1.30 אחה"צ ומ-5 עד 7 בערב). ההרשמה התכופה הכרחית כדי שהבמאי יוכל לסדר בהקדם את המשתתפים לפי הסצנות. בנשפי "אוהל פורים" תסודר גם "פילם-סטודיה” מיוחדת לחובבים.

“The Palestine Post”, 14 March 1935, p. 1

JERUSALEM MACCABI PARADE

[…] There were some 350 participants in the parade, of which a film was made.

“The Palestine Post”, 15 March 1935, p. 10

“This Is the Land” […] Surprises! Surprises! Surprises! / Gay Purim Programme

50,000 persons have seen this film! / 70,000 more will want to see it! […]

“The Palestine Post”, 15th March 1935, p. 10

Cinema Opera Mograbi […] EXTARA PURIM PERFORMANCE […] A DUBLE  WEEKLY NEWS REEL “HACARMEL” [...] 4TH week of the HEBREW FILM.

JTA, March 17, 1935

All-Hebrew Talkie Made in Tel Aviv / THIS IS THE LAND, first film of its kind, gets backing of city fathers / Tel Aviv (JTA) – The first all-Hebrew talking and singing film which was made entirely in this city will be exhibited shortly under the patronage of the municipality; it was indicated in a letter to the Aga Film Company. The production is called "This Is the Land." The municipality has sent to the producers the city flag to be flown at the local theatre at which the film will be first shown. The message expresses the city's appreciation of the Aga Company's accomplishment and the hope that it will lead to the development of a local film industry as a mean of valuable publicity for modern Palestine and the Hebrew language.

"דבר", 18 במרץ 1935, ע' 1

סרט א"י בגרמניה / ברלין, 17 (מאת סופרנו המיוחד). בתי הראינוע בנירנברג מציגים, למרות תעמולתו של שטרייכר[52] נגד היהודים, סרט המתאר את התפתחותה של ארץ-ישראל ובכלל זה של תל-אביב ושל המושבות היהודיות. הסרט הוא ניטראלי בלי כל גוון נגד-יהודי.

"דבר", 19 במרץ 1935, ע' 10 [פרודיה על ביקורת של "עטלף", ב "דבר"].

"זאת היא הארץ" / מאת עטלף / פרט חשוב. הדיבור בסרט הוא עברי. זה מובן משום שהסרט נוצר בא"י. המשחק יפה מאוד. רבים מהמשחקים מצטיינים בהבנה אמנותית משוכללת. ההצגה בכללה עושה רושם, מהו הרושם – לא חשוב. העיקר שלפני עיני הקהל עוברת כל א"י בדרך בניינה והתפתחותה, מתקופת המשבר עד תקופת "הפרוספריטי". רואים אפילו כיצד בחור מנשק בחורה על שפת הים, וכיצד פועל שותה גזוז בתל-אביב, ורואים משרד של חברת נאמנות אחת, דווקא אחת ולא יותר, ושומעים נאום נגד הספסרות מפי אחד המייסדים של "רמת תקווה" ורואים עוד דברים ומחזות יפים כאלה. ואף על פי כן איני מייעצת לראות את הסרט הזה.     צל.

"Jüdische Rundschau", 19 März 1935, s. 3

"Das ist das Land" – IST es das Land? / Mehr als eine Filmkritik / Tel-Awiw, Im März / Es soll hier auf dem Film als solchen nicht eingegangen werden. Die Hebräische Presse hat sich ausführlich mit ihm beschäftigt, und es ist als ein großer fortschritt zu buchen, daß sie Sich dieses Mal entshlossen hat, trotz aller nationalen Symbole – die Atadt Te-Awiw hatte das Patronat über nommen und vom Kino wehten die städtische und die blau-weiße Flagge -, die miest als Palladium gegen alle Mängel angewandt werden, die künstleruschen und die technischen Seiten, Sprache ebenso wie Zusammenstellung und Musik, kritisch unter di Lupe zu nehmen. Nur zwei punkte soll hier hingewiesen werden, die übergangen woeden sich. / Diesr Film der es übernimmt, fünfzig Jahre de Palästina-Entwicklung zu schildern, hat das arabsche Palästina glatt ausgeschaltet. Alles, was man vonarabischem Leben im Lande zu schen bekommt, ist die obligate kamelkarawne zu beginn und ein Eseltreiber, der übrigens  einen sehr viel statistenhaftern Eindrck macht als der rughörige Esel. Im übrigen sind die Araber, die schließlich das Land zu einem großen Teil bevölkern ihm in weiten Strichen seinen Charakter verleihes, mit dem juden immer wieder in Berühtung kommen, sie beeinflussen und von ihren beenlußt werden, einfach nucht vor handen. Was immer wieder betont wird, ist das jüdische Schaftlen in einer glatten Wildnis von Sumpf, Sand und kahlem Gebirge. Es wird nun niemandem einfallen, dieses Schaffen, seinen Heroismus und seinen zivilisatorischen Einfluß vermindern und verdunkein zu wollen. Aber es heißt, ein vollkomen faklsches Bild von der wirklichen Lage, vom der lebendigren Wirklochkeit geben, wenn man eine solche Schikderung als eine Darstellung Palästinas den hungrigen Augen des Galuth vorstellen will. / Man kann nun einwenden – und das wird sicherlich geschen – daß dieser Film sich nur mit dem Jüdischen Schaffen der lezten fünfzig Jahre beschaftigt und nicht mit Palästina im allgemeinen. Aber dieses Schaffen war in seiner Besonderheit, seiner Richtung und seinen oroblemen und Schwierigkeiten durch die arabische Bevölkerung des Landes mit bestimmt und gefärbt. Man kann sie nicht vom Hintergrund wegwischen, ohne das ganze Bild auf beängstigende Weise zu verändern und jene falsche Perspektive zu schaffen,die zich im Zusammenleben mit den Arabern, in allen täglichen Klieinigkeiten und in der politik verhängnisvoll aus wirkt. Man könte diese Art des Films und die haltung, die ihm zugrunde liegt, als eine Zufallserscheinung betrachten und nicht weiter wichtig nehmen, wenn wir nicht in der Erfahrung der Jahrzehnte – und auch in der Reaktion des Publikums und der Presse auf den Film – gelernt hätten, daß diese Haltung und damit diese Kinoschöpfung Keineswegs ein Zufall sind. Es ist eine Haltung, und eine falsche Haltung. / Und noch ein zweites moment. In deisem Palästina film kommt Jerusalem überhaupt nicht vor. Es werden innerhalb einer Masse der Neubauten in den Städten auch ein paar Fassaden gezeigt, die de Eingeweihte als neue Häuser Jerusalems erkennt. Aber Jerusalem als Mittelpunkt, als Ereignus, als geistiges und landschaftliches und historisches Faktum existiert nicht. Man ist versucht, auch hier die Einwirkung der "modern" Ansicht, die vielfach die Ewige Stadt als etwas rein Vergangens und Historisches betrachtet, auf den Film zu vermuten. Daß auch dadurch ein ganz falsches Bild entsteht, liegt auf der Hand. Und eine Darstellung Jerusalems wäre doch eigentiklich mindestens ebenso wichtig und auch ebenso interessant wie die Fülle der Sportbilder, die der Film aufweist! / Der Film hat einen schönen Titel. Er verspricht sehr viel. Wenn man sagt "dies ist das Land" so liegt dari jene große und geheimnisvolle Schwingung, die über diesem zauberhaften Fleckehen am Mittelmeer liegt. Er ist schude, daß der inhalt nicht hält, was der Titel verspricht. Denn man muß es nochmals betonen: was hier gezeigt wird, sine Bilder aus dem Jüdischen Palästina , echte und unechte, wahre und nachgemachte, aber nicht das Land. Man ist versucht zu sagen: es ist Gott sei Dank nicht das Land.                   W.K.

ראו, להלן, תגובת "הירדן",  29 במרץ 1935

“The Palestine Post”, 20 March 1935, p. 5

Tel Aviv’s Bohemia was well represented at a Purim party given by Baruch Agadati at Aga Film Studio on Monday night. The costumes were bright and gay and high spirits prevailed throughout the evening.

"היינט", 20 במרץ 1935, ע' 4

פילם צום יוביליאום פון דער העברעאישער אוניווערזיטעט

ירושלים (יטא). צום 10-יעהרינען יוביליאום פון דער העברעאישער אוניווערזיטעט אין ירושלים איז צוגעגרייט געוואָרען אַ פילם 500 מעטער לאנג (20 מינוט אויפפיהרונג). דער פילם ווייזט די אוניווערזיטעט איהר ענטשטעהונגס-געשיכטע, ענטוויקלונג, טעטיגקייט און צוקונפט-אויסזיכטען. (מיט בעשטעלונגען קאן מען זיך ווענדען אויפן אדרעס: ירושלים, ת.ד. 340).

 “The Palestine Post”, 21 March 1935, p. 7

HEBREW UNIVERSITY FILM / Produced in Palestine

The film “The Hebrew University in Jerusalem”, a whole Palestinian production, was made by Tekufa Films, operated by Messrs Erich Brock and Walter Kristeller, of Tel Aviv, who have been responsible for films for other national institutions.

“The Palestine Post”, 21 March 1935, p. 2

NEW PALESTINE FILM / Purim Crowd Scenes “Shot” / The “Alexander” Film Company, which made the Levant Fair Film screened during Purim last year, have completed the scenario of a new full-length film, based on a story of life in Palestine, in which the popular holidays will be important. The first “crowd” scenes were taken at the “Ohel Purim” festivities in the Levant Fair Grounds in Tel Aviv.

"דבר", 21 במרץ 1935, ע' 5

במזל "בראשית" / ההתרברבות וההתנפחות שפשו עתה בהליכותיו של "העם" היושב בציון, חדרו, כנראה,  גם לתחומה של האמנות. מה ספסרים וסרסורים רואים אפשרות לעצמם לעטוף את תעלוליהם בטלית שכולה תכלת; מה שכל רודפי בצע עושים בסמלים ובשמות האישים המקודשים בעם כאדם העושה בתוך שלו וכורכים אותם ב"אטיקטות מסחריות", ל"תלים" ושאר "מפעלים לאומיים", אף מכהנים בהיכל התרבות כך. הנה למשל הצעקנות שאפפה את "החג הלאומי" ליצירת "הסרט העברי הראשון", שהיה מלווה טכס ופרדה של הנפת דגלים, ברכות ונאומים, במתכונת החגיגות של המעצמות האדירות בחנוכת צי-אויר או ימי, וכדומה.והנה סרט זה דווקא יכול לשמש דוגמה ליחס ההפקרות השורר אצלנו לגבי ערכים וסמלים שכל הרוצה בא ותולה בהם כל מיני תפלות ובוקי-סרוקי [בקבוקים ריקים, ר"ל: שטויות]. הה, איזה קוצר יד יש וחוסר טעם במימוש סמלים. דוגמאות מעטות: כשרוצים להראות לצופה את עוז-רוחם של הבונים הראשונים שלא נרתעו מפני כל פגע ופורענות, מה עושים? מראים לו תמונה היאך אחד העולים הראשונים נגוע כפן וקדחת נגרר אחרי מחרשתו עד שהוא נופל ומתעלף. מיד מופיע פרש דוהר העושה רושם, כאילו הוא ישב באי-בזה וצפה לרגע זה. ומיד הוא שב בדהרה כלעומת שבא, ואיש אינו מבין למה בא ומדוע הלך. אך מיד מתבררת כל התפלות שבדבר: הנה בא במרוצה מישהו וממשיך בניר מבלי שתיראה בו אות קלה של חרדה לאדם השוכב מתעלף בפישוט ידיים ורגלים. ולא סגי [ולא די] בזה, מיד אנו רואים כיצד החורש וסוסו דורסים את המתעלף. הוא חורש על גבו ומכסהו עפר הנערם בכנף המחרשה. ואף בזה לא די; אנו גם רואים את המתעלף הקם לתחייה אחרי שנדרס ונקבר, הוא מרים את פניו וחיוך אווילי משתפך על פניו. בקיצור: סמליות גסה המזכירה את הסרטים השוביניסטיים מסוג ידוע. ועוד זאת: בסרט זה אין השחקנים יודעים לשון פשוטה, אנושית, מהי. או שהם בוכים או שהם מדקלמים מליצות נבובות. השוכב על ערש דווי – מן ההכרח שהוא יהיה המדקלם. והיא היושבת לידו – הבוכה, מדרך הטבע שתהא בוכה. וגם היהודי ב"שטריימל" מתפלל ובוכה בלי סוף. ו"מעניינת" בייחוד היא הפגישה בין האח הוותיק והאחות העולה החדשה. רק ירדה מהחמור, עודנה לבושה בגדי הדרך, ומיד מתחיל ויכוח-דקלום. האח אינו נוהג בה מידת הכנסת אורחים מינימאלית. אין הוא מראה לה את משק הקבוצה, את ביתו כשם שאין היא מוסרת לו מלה על הוריהם ושאר בני המשפחה, שלא ראה אותם זה שנים. הבוז ל"זוטות" שכאלה! הרי כאן לפנינו "פרובלמה" (הבריחה מן הכפר לעיר). וחזקה על הדברנות הזאת שהיא משקפת פרובלמות כאובות. ולא אמנה כאן את שאר התמונות "בעלות התוכן" כגון השיחה בפרדס בין הוותיק לחלוץ ושאר התמונות המגובבות זו על גבי זו ללא קשר ביניהן, המעייפות ומטילות שעמום. / כן, צילומי הכפר יפים כשם שהכפר עצמו, הוא עוד יותר יפה, עוד יותר מוריק ומשמח את הלב ואת העין. אך זו לא אשמתם של הרג'יסורים היא.   ש. רייכנשטיין[53]

"דבר", 22 במרץ 1935, ע' 7

חג לשפה העברית / בתיאטרון "ארמון" חיפה / במוצ"ש, 23 במרס, ובמשך כל השבוע / הסרט העברי הראשון המדבר ומזמר / עברית / זאת היא הארץ / סרט בראשית עם כוחות בראשית, / על נתיב חיי עם המתחיל מבראשית. / תוצרת "אגא-פילם", תל-אביב. / שלוש הצגות ליום: / משעות 3 אחה"צ, 7 ו-9.15 בערב.

"דבר", 22 במרץ 1935, ע' 7

קולנוע מגדלור [...] היומן מחיי הארץ "הכרמל" (הכי חדש המתרחש בארץ), חגיגות פורים 1935 בתל-אביב  [...].

"דבר", 22 במרץ 1935, ע' 7

בית הסרט העברי

"זאת היא הארץ" / צייר: אריה נבון[54]

"דאר היום", 25 במרץ 1935, ע' 3

"יומן כרמל" על המסך

אני עומד להתחיל בפעולת תעמולה גדולה, רבותי, ואני מכריז מעתה כי לא אחדל ממנה. הכתוב מדבר בתוצרת הסרטים שלנו. שני אנשים, דוד ויסמן מברלין ונתן אקסלרוד מתל-אביב, החלו בצילומים שיטתיים וקבועים של יומנים ארצישראליים. היומנים האלה משקפים לפנינו את כל המתהווה בארץ. זהו עיתון קולנועי, עיתון שבועון שעל המסך. על הצילום המצוין, על הבימוי האחראי, על הבחירה הנאה של שני בעלי מקצוע אלה כבר עמדתי. אבל רוצה אני לעמוד שוב על הנקודה השנייה שבפרשה זו: הקהל שלנו חייב לדרוש את התוצרת המקומית הזו. שוקולדה תוצרת הארץ, נעליים תוצרת הארץ, תמרוקים תוצרת הארץ – ולמה לא יומני קולנוע תוצרת הארץ? הקהל חייב לדרוש ובעלי האולמות חייבים לתת. זהו מס קטן מאוד, שעליהם לפרוע להתפתחות ארצנו, מס קטן מאוד לגבי התרבות הזרה והתוצרת הזרה, שהם מכניסים לכאן להנאתם המסחרית. תל-אביב, ראשון לציון, פתח תקווה ונקודות אחרות כבר עמדו על חשיבות הדבר ו"יומן כרמל" מופיע מדי שבוע בשבוע על מסכי אולמיהם. אבל מדוע אין נראה היומן הזה על מסכי חיפה? ועל מסכי ירושלים??? פוקס, פרמונט, בריטיש גומון – כבודם במקומו מונח בתחומי ארצנו, אבל ראשית לכל דבר רוצים אנו בתוצרת היומנים שלנו. והואיל ובעלי מקצוע כאלה ניגשו ליצירת הדבר הזה, עלינו לעזור להם ולעודד אותם. היומן החדש מראה לנו בין יתר הדברים את "ההכנות לעדלאידע" בתל-אביב, את הטלגרמה העברית של מר דיזנגוף למר עמיקם,[55] ואת חנוכת הספינה העברית "תל-אביב".[56] הצילומים מדברים בעדם ואיני יכול לומר לכם דבר מה אחר זולת הצורך לראות במאות המטרים האלה.     א.ק. [אורי קיסרי]

"היינט", 25 במרץ 1935, ע' 4

א פילם פון דער מכביאדע

די געזעלשאַפט "פּאָל-פילם" אין תל-אביב האָט בעקומען פון דער מכבי-צענטראָלע די קאָנצעסיע צו פילמירען די מכביאַדע. דער פילם וועט אויפנעהמען צוו. אַנד. פאָלגענדע מאָמענטען: דעם אויפמאַרש, די שבועה, פוטבאָל, שווים, לייכטאַטלעטישע און באָקס-קאָמפען און די שלוס-רעדע פון פראָפ. ווייצמאַן. מיט דער פּראָדוקציע פיהרט'אָן ה' וו. מאַרקיעוויטש. אַחוּץ דעם האָבען דער פּאַראַמאַנט און אַנדערע פילם-געזעלשאַפטען בעקומען ליצענציעס אויף קיִרצערע פילמען.

"דבר", 26 במרץ 1935, ע' 6

לקראת חגיגות הרמב"ם

הועדה לחגיגות הרמב"ם בטבריה מודיעה: מכינים סרט ראינוע מיוחד למלאות 800 שנה להולדת הרמב"ם. הסרט יכיל תולדות הרמב"ם מקורדובה דרך קהיר עד טבריה, מראות העיר טבריה בעבר ובהווה ותמונות נוף מהסביבה. הסרט יבליט גם את ערך טבריה כעיר מרפא.

"Motion Picture Daily", 27 March 1935. P. 2

"The Film Daily", 27 March 1935, p. 6

Gets Cantor Rosenblatt Film / "Dream of My People", with Cantor Josef Rosenblatt, has been acquired by DuWorld from Palestine American Film Co., and will be released in Yiddish and English versions.

"The Film Daily", 27 March 1935, p. 6

Thomas McVeigh Jr. Dead / Nutley, N.J. – Thomas McVeigh Jr., 67, newspaperman, Lecturer and producer of the picture "The Birth Place of Christianity", which he filmed in Egypt and Palestine about 20 years ago, died at his home here this week. 

"אונזער עקספרעס", 27 במרץ  1935 ע' 5

סרט על האוניברסיטה  העברית בירושלים /  ירושלים (יט"א) בבית קולנוע ירושלמי מוצג עכשיו סרט המוקדש לאוניברסיטה העברית בירושלים. הסרט מתאר את עבודות המחקר במכוני המדע השונים של האוניברסיטה העברית, תמונות מחיי הסטודנטים וכו'. מלבד זה מתוארים אירועים היסטוריים שונים, כמו הנחת אבן-הפינה החגיגית על-ידי הגנרל אלנבי, הפתיחה החגיגית של האוניברסיטה העברית על-ידי הלורד בלפור, ועוד. / עברית: לילה הולצמן

“The Palestine Post”, 28 March 1935, p. 4

A Hymn to Water / THE CRADLE SONG OF PALETINE

The following is an impression of the film “Avodah” made by Palestine Pictures Ltd., photographed by Mr. Lersky[57] and produced by Mr. Boroschek. A privet preview of the film was given on Tuesday evening at the Zion hall, Jerusalem, before a select audience who were unanimous in exclaiming with the writer of this impression that the Palestinian film has at long last been made. The Palestine film has been born. Films not of acting and mimic, but an ordinary piece of daily life transformed into a legend, like the New Palestine itself. It has the moving beauty of life as it is without any make-up and make-believe. It is moving because it has the tragic earnestness and the sincere joy of the heart.

Lersky did not trouble to create an original story and a novel episode that should make a thrilling story. To him this would be like painting the flower or repainting the sky or forest into more attractive colours. Like the preachers and seers of this country through the ages he simply went amongst the people, the toilers who create life anew every day. And when he saw something beautiful he said: Remain, oh, instant, thou art beautiful. And like the preachers and seers of this land he succeeded in finding in those ordinary happenings of daily life of the simple man their monumental greatness. And thus a simple story of daily life became a legend, the legend of water interwoven with the legend of human toil.

Fire, the first symbol that gives pre-eminence to man above beast, comes from heaven. Elijah prays for it, but Prometheus steals it. Water that is above the earth’s cover is open to man and beast alike. But only the waters hidden in the bowls of the earth and attainable to rough toil and exertion mark the beginning of human civilization. These waters cannot be stolen.

This simple story of labour and toil to find water is told in the film. Music and nature have an ascending rhythm. First the toilers in the Jaffa waters, then the lazy bending of the long neck of the camel drinking the water of the surface of the earth, then the ever growing purposeful rhythm of the human muscle to the persistent monotony of the machine. This charming monotony of the refrains of a folk-song, a tenacity born of human hope and struggle, The sadness of the curse, “by the sweat of thy brow”, The parched face of man and earth. The joy of redemption through work as the land yields its fruit and the man reaps in joy… and the music picks up every sound of hammer and stone and raises it to a song. A piece of life became a legend. The cradlesong of Palestine and Israel lived in the new Palestine.  J. G.

« Israël », 28 Mars 1935, p. 4

UN NOUVEAU FILM PALESTINIEN

Il contiendra d’importantes scènes de la Fête de Pourim

Tel-Aviv. – La Société des Films « Alexander » qui filma l’an passe les manifestations à la Foire du Levant durant la fête de Pourim, vient de compléter, un scénario ayant pour base une histoire vécue en Palestine et contiendra aussi plusieurs scènes populaires de la fête de Pourim. Les Premières montrant la foule en joie ont été prises à l’Ohel Pourim sur les terrains de la Foire de Levant.

"הירדן", 29 במרץ 1935

משוט בעיתונות / תודה לאל... לא זאת היא הארץ / עוד טרם עבר ההד של משפט ברגמן-עיתון מיוחד[58] – בו נזדמן לנו להיוודע על מעשיהם של אנשי הפרוגרס והנה מוצאים אנו באורגן של החוגים הציונים בברלין פנינה חדשה. תל-אביב שלנו זכתה כידוע סו"ס לסרט קולני משלה, "זאת היא הארץ". סרט שהוא כעין היסטוריה של מלחמתנו הקשה למען השחרור והתקומה. שום איש, שום מוסד ושום מפלגה לא מצאו כל רע בסרט הראשון הזה שנוצר בא"י, אבל, הנה ה"יודישע רונדשוי", זה העיתון בעל "המבט הפוליטי החד" הוא מצא כאן עוול שאינו נותן לו מנוח... בגיליון 19.03.35 מוצאים אנו ביקורת פוליטית-אמנותית דלקמן: "סרט זה המתיימר לתאר את חמישים שנות הבניין של א"י השמיט לגמרי מתוכו את א"י הערבית" (ההדגשה במקור). איזה עוול! איזה חטא! יהודי יוצרים בא"י סרט עברי על שחרור העם ותקומתו והם פוסחים על א"י הערבית. ה"פלשתין" ויתר על הכבוד הזה, אך "היאהודישה ציוניסטישה רונדשוי" לא יכול לעבור על זה בשתיקה. "כל מה שרואים מן החיים הערבים זוהי אורחת גמלים... חוץ מזה הרי הערבים המיישבים בכל זאת חלק כה גדול של הארץ, ומעצבים את דמותה של הארץ (!), הבאים במגע מתמיד עם היהודים, המשפיעים עליהם ומושפעים מהם (ההדגשה שלי) אינם בנמצא כלל". שומו שמים! הערבים הבאים במגע תמיד עם היהודים (1920, 1929...), הערבים המשפיעים על היהודים ("ברית שלום"...), הם אינם בנמצא בסרט. ולכן, למרות "שאף אחד לא יקטין או יחליש את ערך היצירה היהודית, את הגבורה וההשפעה התרבותית של המפעל היהודי, בכ"ז הרי זו נתינת תמונה מזויפת בהחלט מן המצב האמיתי" (ההדגשה במקור). "הסרט הוא בעל צורה יפה... "זאת היא הארץ"... חבל שהתוכן איננו נותן את מה שגם זה מביע. צריך שוב להטעים: מה שניתן כאן אלו הן תמונות, נכונות או בלתי נכונות, מחיי א"י היהודית, אבל זאת איננה הארץ, צריך לומר: תודה לאל, שזו איננה הארץ". ברוך אגדתי, אתה רימית את העם היהודי והראית להם בסרט מא"י יהודים, יהודים עובדים, יהודים אבלים, בונים להם מולדת... נמצא עיתון רשמי העומד "על המשמר" והוא מגלה את "התרמית". אולם אין הדבר עניין של צחוק כלל. התנועה הציונית ממשיכה לסבול את הארס ה"ברית שלומי", אותו ארס שלא פעם גילה את פרצופו באופן ברור וגלוי. אבל עד מתי? האם לא הגיע הזמן, פעם ולתמיד, להודיע ל"מתקדמים" אלה שהתואר ציוני מוסר מעליהם, ומעתה הזכות בידם לבכות ולתנות את גורלו המר של היישוב הערבי בארץ.

"קרעמעניצער לעבען", 29 במרץ 1935, ע' 3

"זאת היא הארץ!" / א בּריוו פון ארץ-ישראל / פוּן אונזער תל-אביב'ער קארעספ אברהם חלילי-דודעלזאק / צורי קמיט א פאר וואכן, איז אין איינעם םון די גרעסטע קינא'ס אין תל-אביב געגעבּן געווארן די וועלט-פרעמיערע פונ'ם ערשטן 100-פראצענטיקן ארץ-פילם א.נ. "זאת היא הארץ" (דאס איז דאס לאַנד). דער פילם איז געוויזן געווארן א דאַנק דער תל-אביב'ער עיריה (מאגיסטראט), אין צוזאמענהאנג מיט דעם ערשטן ארץ-ישראל-פילם וויל איך איבּערגעבן אייניקע פרטים וועגן זיין ענטשטעהונג און וועגן דער פראדוקציע אין ארץ-ישראל בּכלל. דעם ערשטן אין ארץ-ישראל-פילם אויף העבּרעאיש האַבּן געדרעהט די בּרידער אגדתי (אַגא-פילם) אויסארבּעטן דעם פילם האט געדוירט כמעט א יאר צייט. ס'איז כדאי צו דערמאגען, אז אין דעם פילם זענען קיין הויפט-העלדן ניטא. עס איז ניט קיין פילם שפילט די ראל דאס לאנד, דאס פאלק און... ארבּעט. דאס זענען די בּילדלאך פון דער ארץ-ישראל געשיכטע אין די לעצטע 50 יאר פון די "בּילו"-צייטן בּיז'ן פּורים קארנאוואל אין יאר 1934.  ס'ווערט דארט פארגעשטעלט די גרינדונג פון די ערשטער בּילו-קאלאַניע און איר 50-יעריקער יובּילאום 1933. די ארבעט אין די קיבוצים, אין פעלד, אין גארטן און אין שטאט. אין פילם נעמען אנטייל פיעל אנפירנדע ארץ-ישראל פערזענליכקייטן" ה' מאיר דיזענגהאַף (בּירגערמייסטר פון ת"א), ה' לובּמאַן – גריגדער פון ראשון-לציון א. אנד. אויס געציכנט איז אויסגעפאלן דער פאטא-מאנטאזש פונ'ם פילם, ממש וואונדערבּאַרע בּילדער פון דער נאַטור און ארבּעט. דער פילם, וועלכער ווערט דעמאנסטרירט וואַכן-לאנג אין גרויסן "אפערע-מוגראבּי"-קינא, ווערט באזוכט פון אלע ארץ-ישראל איינוואוינער. פאליציי מוז רעגולירן די באוועגונג געבן קינא-זאַל. דער פילם וועט זיכער אנערקענט ווערן אין אויסלאנד פאר אנ'אויסגעצייכנטן פראפאגאנדע-פילם פאר'ן נאצינאלן אויפבוי-געדאנק אין ארץ-ישראל.

 “The Palestine Post”, 1 April 1935, p. 5

WARNING I hereby beg to inform the public, on behalf of my client, Zeev Markowitz, that by virtue of an agreement between him and the “Maccabiah” dated February 14th 1935, my client has been granted the exclusive right to film the second Maccabiah in Palestine and no one has any right to film it, either partially or whole. I hereby warn all those who infringe the above right that legal proceedings will be taken against them. Powsner Advocate

“The Palestine Post”, 2 April 1935, p. 3

Press and film men precariously perched on the roof of the stands to get a magnificent view of the proceedings. [מכתבה על פתיחת המכביה השנייה]

« Israël », 4 Avril 1935, p. 5

FILM UNIVERSITAIRE / Jérusalem, le 2. (AP). – A l’occasion des décennales, universitaires qui vont être célébrées   ces jours-ci, l’université Hébraïque de Jérusalem a fait tourner, par une maison palestinienne, un film muet montrant les travaux et la vie universitaire sur le mont des Oliviers.

“The Palestine Post”, 5 April 1935, p. 11

THIS IS THE LAND / The history of Palestine’s Revival in fifty years / Produced Entirely in Palestine by AGA Films, Tel Aviv / Presented by Baruch Agadati / Compiled by Avigdor Hameire / In the cast: “Hamatate” and “Habimah” Members / All Hebrew talking and singing Picture / […] Visitors to Palestine are urged to attend.

"דבר", חמישי באפריל 1935, ע' 5

קולנוע מגדלור [...] נוסף: ביומן "הכרמל" מחיי הארץ – צילומים מהמכביה השנייה 1935 - לפי דרישות הקהל וכדי  לתת למכבים את ההזדמנות לראות את זה נמשיך השבוע השלישי להציג את העדלאידע 1935 [...].

"דבר", חמישי באפריל 1935, ע' 5

קולנוע אדיסון

"דבר", שמיני באפריל 1935, ע' 3

סרט ערבי / "א-דיפאע"[59] מודיע, שהחודש יבואו לארץ קבוצת שחקנים ושחקניות ליצירת סרט ערבי שיקיף את ארץ-ישראל משני עברי הירדן וסוריה.

עירית תל-אביב, ו' ניסן תרצ"ה, 9 באפריל 1935

לכבוד / הנהלת אגא פילם / תוצרת סרטי ראינוע א"י / תל-אביב / א.נ., / ברצון רב נענינו לבקשתכם בדבר המלצה על הסרט "זאת היא הארץ", שחברתכם הוציאה בזמן האחרון לרשות הרבים. / הסרט הזה הוא מפעל חלוצי רב-עניין, ראשון ויחיד במינו לפי שעה, מוסר תמונות נאמנות בלי כחל ושרק מחייה של ארץ-ישראל החדשה, ההולכת ומוקמת בידי חלוצי ישראל. כמו כן התמונות, המתארות את לבטיהם ואת כיבושיהם של החלוצים הראשונים, הביאוני בשעת ההצגה לידי התרגשות-לב. אין ספק, שבייחוד יהודי הגולה ימצאו בתמונות האלה הרבה מחזון ליבם ושאיפותיהם לגאולה. / עוד שבר אחד מציין את הסרט הזה כולו מדבר ומזמר עברית טבעית ארצישראלית, והוא מבשר בצלילים ערבים את תחיית הלשון העברית במולדתנו המחודשת. / כל הסגולות האלה נותנות לסרט "זאת היא הארץ" את הזכות המלאה לסובב בתפוצות הגולה ולבשר בתמונות ובצלילים את בשורת התחייה והתקומה של ישראל במולדתו. / בכבוד רב, / (ישראל רוקח) מ"מ ראש העיריה.

"דבר", תשיעי באפריל 1934, ע' 1

[...] "עיני כל העולם היהודי נשואות עליכם, בחרדה רבה עוקב העם היהודי בארץ ובתפוצות הגולה אחרי מהלך המערכה הכבדה,  גורל תקוות העם הופקד בידינו, נתלכד ונהדוף לאחור את התקפות האיכרים. מזימתם להבקיע את חומת העבודה העברית לא תקום!". במוצאי שבת הועבר סרט בקולנוע "עין דור": "כולנו כאחד להגנת העבודה העברית, מלחמת הפועלים – כבוד העם, מלחמת המתנכרים – קלון העם". הסרטים נתקבלו ע"י הקהל בשתי ההצגות במחיאות כפיים סוערות.

"דאר היום", עשירי באפריל 1935, ע' 6

הסרט העברי / זאת היא הארץ / יוצג היום ומחר / בתיאטרון אדיסון / בפעם האחרונה לפני השלחו / לחוץ לארץ.

"דבר", עשירי באפריל 1935, ע' 1           

חגיגות הרמב"ם בטבריה

בשלושת הימים האחרונים נעשו צילומים לסרט הרמב"ם. הסרט הוכן ע"י אכסלרוד ווייסמן, וצולם ע"י חברת "כרמל פילם". מכיל את תולדות הרמב"ם בדרכו מקורדובה דרך קהיר לטבריה, מראות העיר העתיקה והחדשה וחזון בנינה בעתיד.

"דאר היום", 12 באפריל 1935, ע' 2

סרט ה"עבודה"

אם יש כבר סרט בשם "זאת היא הארץ", הנה צריכים אנו להגיד, כי נוסף לנו סרט מצוין, שאנו יכולים לומר עליו: "זה הוא הסרט!" / ביום הרביעי בערב התקיימה בראינוע "ציון" בירושלים הצגת הבכורה של הסרט "העבודה" שהוכן ע"י חברת "צלמונוע" בהנהלת ה' הלמר לרסקי. ובלי שום הפרזה אנו אומרים,  כי זה הוא הסרט הארץ-ישראלי, שאליו ציפינו מכבר.

העבודה, כמו שהיא באה לידי גילוי, בחיי יום-יום; העבודה בבניין, בסלילת כבישים, בנמל, בחרישה ובנטיעה, בקידוח בארות ובהפרחת מדבריות – הופיעה על הבד, מלווה במנגינה שהתאימה לריתמוס של הפטיש והמקצוע, השיפוד הקודח והגלגל המנסר של המכונה. השאון המונוטוני הבוקע ועולה מתוך העבודה הקדחתנית נהפך לניגון, מעין מזמור-של-יצירה אדיר הממלא את חלל העולם.

אותם הסרטים האמנותיים היחידים אשר הופיעו בעת האחרונה ברוסיה הסובייטית הועילו הרבה לחבב את העבודה והעובדים, אם כי הייתה להם טנדנציה ידועה. הסרט "העבודה" מושפע מרוחם של אמני-הסרט הסובייטים בניסוח הבימוי, בתפיסה האמנותית של הצילום, בהבלטת הפרטים, בהדגשת המוסיקה הדרושה לתיאור מסוים. אבל אין בו את אותה הטנדנציה הפוגמת, לפעמים, בשלמות התמונה. בוקעת ועולה הימנו חדוות היצירה, חדוות-עלומים המתבטאת בהתאמצות-שרירים, וכוח-השרירים הנהפך לעבודת יצירה, לקניין-שותפות עם הבריאה הגדולה. מתקבלת התמזגות נפלאה של האדם והטבע, של האדמה המפללת דום לבונים, לסוללים, למפריחים ולמשקים אותה, ושל האנשים העובדים, שכאילו מקשיבים הם ללחשה, לכיסופיה, והם באים למלא את סיפוקה.

למרום פסגת הבימוי הגיע הסרט בתיאור קידוח הבאר ומציאת המים. הזרם הכביר של המים המתפרצים ממעמקים, אחרי השקעת מאמצים מרובים, כאילו מציף את העולם כולו חדוות-גאולה. והאמן, יוצר הסרט, הצליח למסור בקווים מוצלחים למאוד את ההתרגשות העצומה התוקפת את כל תושבי הסביבה למשמע השורה הנאדרה, כי נמצאו מים; את המרוצה העליזה של אדם ובהמה, של קטן וגדול, אל המבוע, אל המים השוטפים בעוז, אל בשורת החיים וההבראה.

לתוך המנגינה המלווה את הסרט מתפרצים צלילי השירה "עם ישראל חי"; בין התמונות – תהלוכת העובדים עם שיר "תחזקנה" על שפתיהם, טיול של ילדים בשדה, דגל עברי המתנוסס. תמונות המרעידות את נימי הלב. אבל אין תמונה אחרת שתרעיש את הלב כל כך כמו התמונה הזאת המביעה את ניצחון העבודה, העלומים והרצון, בהתפרצות המים ממעמקים, האצים ושוטפים, להפרות את האדמה הצחיחה. לא הייתה אף עין אחת שלא נרעשה לדמוע מרוב רגש, עם הופעת התמונה הזאת על הבד. / טעם טוב ועדין מתבטא, בכלל, בכל צירופן של התמונות לסרט אחד. אין נושא מרכזי שאליו מקובצים ומכווצים הפרטים של ההיקף. כל הסרט שוטף ועובר, כעין נחל רחב השוטף בקצב אחד. זאת היא באמת מגילת החיים, ולא מגילת-חיים של מי שהוא. זאת היא שיבה לקדמוניות החדווה האנושית, חדוות האדם היוצר, שנאבק בציפורניו ובשיניו עם קושי הגורל ויכול לו. אותן התמונות הראשונות של הסרט "העבודה", המבליטות את רגלי האדם, את רגליו העייפות של העובד ההולך בדרך החיים שלו, את רגליו הנעולות בסנדלים קשים וכבדים, מאובקים ומרופשים, כאילו מסמלות הן את הדרך, שבה הולך האדם ומתקדם. כי הלא השיבה הזאת לעמל, ליצירה, לעבודה המלאת תוכן, היא התקדמות ולא הליכה חזרה. מזוין ומצויד יותר במכשירים ובמכונות, בהשכלה ובכישרון דעת, חוזר האדם לאותה עבודת-הכיבוש הנאדרה, שעליה נצטווה בימי בראשית: כיבוש הארץ בזיעה ובעמל. / קיצורו של דבר: אם אפשר לבטא במלים מעטות שבחו של הסרט החדש, הרי עלינו להגיד: "זה הוא הסרט!" הוא מבטא את ההרמוניה הנפלאה של אהבת הארץ העברית וחדוות-העבודה האנושית במזיגה מצוינת שיש לברך עליה.       י-ן

"דבר", 12 באפריל 1935, ע' 5

קולנוע מגדלור [...] ביומן הכרמל צילומים מההופעות הספורטיביות שבימים האחרונים [...].

"The Hebrew Standard of Australasia" (Sydney, NSW), 12 April 1935, p. 9

YOUNG ZIONIST LEAGUE OF N.S.W / The hon. publicity office rewrites: — […] There were over thirty guests present, when Mr. M. de Berg, President of the League, gave a short lecture on a film entitle; 'A Trip through the Emek Jezreel'. The evening was a great success, an excellent super was provided. No collection or appeal for the established Funds was made.

"Motion Picture Herald", 13 April 1935, p. 42

DuWorld / Distribution rights to Cantor Joseph Rosenblatt's "Dream of my People" were obtained by DuWorld from Palestine American Film.

JTA April 14, 1935

Film Shows Work Done at Hebrew University

Jerusalem (JTA) – A film displaying many activities at the Hebrew University, including some "stills" of historic events, such as the laying of the foundation stone by Viscount Allenby and the opening in 1925 by the late Earl of Balfour, was shown at a preview here at the Eden Cinema prior to being sent abroad. There are some good scenes of student activity and research work and of various aspects of the institution.

"דבר", 15 באפריל 1935, ע' 1

חידוש העבודה ב"וולקן" / ביום ד' הוזמנו ב"כ המוסדות הכלכליים בחיפה לסיור בבית החרושת "וולקן" (לייצור אמבטיות) שנפתח לאחר הפסקה. באו מהתאחדות בעלי התעשייה, מועצת פועלי חיפה, האיגוד למען תוצרת הארץ, י. ארדשטיין,[60] דוד בר-רב-האי,[61] פקיד המחוז. האורחים עברו בכל המחלקות, נאמו הד"ר סולובייצ'יק ואבא חושי.[62] התהליך הוסרט ע"י "כרמל פילם".

"The Motion Picture and the Family", 15 April 1935, p.8

To Play Special Holy Week Film / Mindful of the significance of the season, Trans-Lux Theatres' Madison Avenue House in New York and its two Brooklyn theaters – Fulton Street and Flatbush – will supplement their usual newsreel, cartoon and short subject program with Pilgrimage to Palestine during Holy Week. The picture, subtitled From Bethlehem to the Mount of Olives, will play in all three theatres, April 17-19.

 „Wiadomości Filmowe” ["ידיעות קולנוע", פולין],  1935 .16.4

מודעה של פוטו-פורברט[63]  (פּאלפילם), (מוצר ארצי בעל מס מופחת). / ניצוח על המקהלות: ליאון  וויינר. "שחר, יום ולילה בפלשתינה", סרט מונומנטאלי ראשון על המציאות הפלשתינית.

באדיבות רומן ולאדק, קראקוב, פולין. / תרגום לעברית: לילה הולצמן.

“The Palestine Post”, 17th April 1935, p. 11

[…] “HACARMEL” Newsreel of the “Hapoel” display and the 10th Anniversary of the Hebrew University at Jerusalem […].

"דבר", 22 באפריל 1935, ע' 1

הצלחתו של סרט קרן-היסוד באמריקה / דברי איינשטיין[64]

ניו יורק. אמש התקיימה ההצגה הראשונה של הפילם הא"י החדש של קרן-היסוד. איינשטיין, שהיה נוכח בהצגה, הביע את התפעלותו העצומה מהסרט. הוא אמר, שהתנועה הציונית וא"י יכולות להתגאות על העבודה הזאת מלאת היופי, הנותנת ביטוי נאמן לחזון של תחיית עם ישראל בא"י. בהצגה היו נוכחים עסקנים יהודים ולא יהודים וסופרים חשובים. כולם התרשמו עמוק מהסרט הא"י הזה העולה על כל הקודמים לו.

"דבר", 23 באפריל 1935, ע' 1

יום הרמב"ם בטבריה [...] בבית העם הוצג סרט מתוצרת "כרמל-פילם", שהוכן במיוחד לחגיגות וצולם בטבריה.

"Chicago Sentinel" (USA, IL.), 25 April 1935, p. 30

Lights of New York, by Martha Neumark [...] a film is completed. For the first time there has been completed a motion picture of Palestine that was actually taken in that country and not faked in some studio. It is the first Palestine picture that is thoroughly representative of modern film advancement. Called "The Land of Promise", it was produced under the discretion of Leo Hermann, International Secretary of the Palestine Foundation Fund, who has been in the United States during the past few months in connection with the completion of the picture, which was taken by a crew of the Fox Film Organization.

A group of representative leaders attended a privet screening of the film in New York this week and were stirred by the graphic dramatization of the progress made in the rebuilding of Palestine. The musical accompaniment, prepared by Boris Morros, Director of the New York Paramount Theatre, is the most successful interweaving of authentic Hebrew music that has ever reached the motion pictures. It's swift, pulsating tempo keeps the rhythm of the advance of Palestine itself. The transformation of a land from the dreamy sterility of centuries into the surging creativeness of the present day is eloquently pictured by the camera, which roams from one end to the other, selecting here and there scenes and personalities and themes which convey more reality than hundred books.

A principal feature of the film is the recording of the latest Chalutzim songs, stirringly rendered by the young men and women who dominate the film of the new Palestine. Leo Hermann's visit to America was eminently justified by a motion picture which compares with anything turned out in Soviet Russia to illustrate the groping of a people for self-emancipation.

"Jüdische Rundschau", 26 April 1935, seite 14

Lerskys Palästina-Film. Aus Jerusalem wird uns berichtet: Helmar Lersky lud dieser Tage zur [Probewujultrung?] seines Palästina-Films "Avodah". Was hier geboten wurde kunst, die sich sehen lassen kann. Lersky hat aus dem Land herausgeholt, was selbst Kennar des Landes nicht kannten, und er hat eunem film geschaffen, der photographisch, filmtechnisch und was selbst steht. Der Film "Avodah" zeigt das Land und seine Ardeit; er ist kein Spielfilm (wann kommt endlich ein solcher?), aber dieser kulturfilm ist spannend wie ein Filmroman. (Wenn auch vielleicht da und dort eine aus begreiflicher Liebe des Regisseurs zum Objekt erklätlische Lange gemäsigtßigt werden könnte). Es ist kein Paradox, wenn gesagt wird, daß stellenweise die kunst Lreskys vielleucht sogar ein wenig zu groß iet: man vergißt über der Leistung das Objekt der Darstellung. Alles in allem: dieser film, der in bisher einzig dastehender Weise Palästina zeigt, ist ohne jufdringliche Tentenz – er zeigt auch unerhört  schön arabisches Leben der Arbeit – iwt der lang erwartete Film Palästinas, das erste große Filmkunstwerk, das unserer Land hervorgebracht hat, adäquat in seiner Darstellungsart der Große des Objekts und der Tiefe des Gedankens und seiner Beseelung.   M.Y. Ben-gavriel[65]

"דאר היום", 26 באפריל 1935, ע' 8

חיי הרמב"ם על מסך הקולנוע – אחרי 800 שנה

ויסמן, דוד ויסמן, עומד לפני ומדבר ואני איני יכול שלא לחייך. הבמאי המצוין הזה שהגיע אלינו במקרה מגרמניה וששטח הקולנוע הוא לו כשטחו הנכבש שלו, מספר לי על הסרט המיוחד אשר יצר והקרוי "חיי הרמב"ם". אני מחייך, יען למרות הביטחון השופע מאמן בעל מקצוע זה, הרי מוזר, כל כך מוזר הדבר, שבטבריה זו עצמה, אשר בה נקבר רבי משה בן מימון, יראה מסך הקסמים המשמש ליומנים האקטואליים, את סיפור חייו של גאון יהודי ואנושי זה.

- כדור הארץ מסתובב – מספר ויסמן, - ואנו רואים עליו זוג רגליים ומקלם של נודדים. ועל גבי המראה הזה רואות עינינו את ספריו וכתביו של הרמב"ם. לבסוף נעצר כדור הארץ, על יד ארץ-ישראל, ואחר כך על יד טבריה...[66]

איני יכול להבליג על רגשותי ואני מדובב:

- אכן תמונה נאה וגישה נאה!

ויסמן ממשיך:

- אז קרבה אל קברו של הרמב"ם אישה בוכייה וילד חולה, הוא ילדה שלה, איתה. הילד מניח ידו הרזה, החולנית והכחושה על גבי הקבר... בינתיים ואנשים תיירים קרבים גם הם אל הקבר, והשמש הנמצא לא רחוק משם מתחיל לספר להם איך וכיצד הובאה גופת הרמב"ם לטבריה ונקברה במקום הזה. כאן אנו רואים על המסך את כל המעשה, כל סיפור השמש עובר לנגד עינינו, ואנו למדים אותו המעשה הידוע ברבים על השודדים שפגעו בשיירה: מרוב פחד הניחו אנשי השיירה את ארון המת וברחו. ניגשו השודדים ואמרו לשאתו איתם אבל הוא היה כה כבד שלא יכלו להזיזו מן המקום. הבינו אז שאדם גדול מונח כאן, הלכו והשיגו את אנשי השיירה שברחו, החזירום למקום וליוום עד כאן ושמרו עליהם.  וכולי וכולי. בינתיים והתיירים הלכו להם והשמש מוסיף לספר לאותו הנער הכחוש והחולני. והשמש אומר לו: "לא רק הרמב"ם קבור כאן אלא גם רבי עקיבא ורבי יוחנן בן-זכאי ורבי מאיר בעל הנס"... ואז שואל הנער: "ולמה לא תיבנה טבריה כיתר הערים והמושבות והקבוצות?" והשמש פותח את "היד החזקה" של הרמב"ם והנער קורא: "גם טבריה תהיה עיר גדולה, מיושבת ומפוארה". ופני הנער קורנים, ואנו רואים אותו הולך ומתבגר ומתגבש ומתחזק. הוא נראה לנו אז כפועל, וטבריה הולכת והופכת לנגד עינינו לעיר נבנית, עיר מודרנית...

אני אומר לויסמן:

- והצגת הביכורים כמובן בתל-אביב?

הוא עונה בענוותנות, אבל בהכרה:

לא, בטבריה עצמה.                                      א.ק. [אורי קיסרי]

"Jüdische Rundschau", 30 April 1935, p. 6

Herr Kristeller in Pa. Tekufa-Films, Tel-Awiw, bittet uns um Mitteilung, das der in unserer Nummer 23 vom 19 März d. J. Erschienene Artikal "Das ist das Land" (film kritic über den Agadati-Film "Soti Haaretz") mit Initialen W.K., nicht von ihm stammt. Wir kommen diesem Ersuchen gern nach und hestätigen, das der Artikel tatsächlicch nicht von Herrn Kristeller geschrieben wurde.

"Motion Picture Daily", 1 May 1935, p. 4

"The Film Daily", 1 May 1935, p. 4

Palestine film premiere / Premiere of "Romance in Palestine", produced in Palestine by the Motion Picture Bureau Inc., took place yesterday at the Modern Prospect theatre in Bronx. It opens today at the Clinton.

« Israël », 3 Mai 1935, p. 1

La commémoration de Maimonide en Palestine

D’imposantes manifestations se sont déroulées á Tibériade

Tibériade, le 2. – […] Dans les cinémas, un film spécialement consacré à Maimonide racontait sa vie et les péripéties aventureuses qui accompagnèrent le transport de son cercueil, D’Egypte en Palestine. 

"Selbstwehr" (CZ), 03.05.1935, p. 8

ידיעה על הצגת סרט "המכביה השנייה".

"דבר", רביעי במאי 1935, ע' 6

המופתי התיר... העיתונות הערבית שהביעה התמרמרות על חברת קולנוע אנגלית שבאה לארץ לצלם סרט מחיי הארץ (האשימוה שהיא מציגה את הערבים בצורה מביישת) מתקנת את דבריה ומודיעה, שחברה זו עושה תעמולה למען הערבים: ביקרה אצל המופתי הירושלמי, והלה התיר לצלם את הסרט.

“Palästina“, 05.05.1935, s. 269 / 09.08.1935, s. 478 / 10.10.1935, s. 543 / 12.12.1935, s. 671

בסדרת סקירות על התפתחות התעשייה בא"י, מצוין, בין מפעלים שונים: .Filmatelier

"דבר", חמישי במאי 1935, ע' 7

הסרט "ארץ התקווה" בניו-יורק / ניו-יורק. אמש נתקיימה כאן ההצגה הפרטית השנייה של הסרט "ארץ התקווה", שנוצר ע"י "קרן היסוד" בא"י. בהצגה נוכחו המוסיקאי המפורסם ליאופולד גודובסקי[67] והשחקן אדי קנטור.[68] גודובסקי שיבח מאוד את המוסיקה של הפילם ואדי קנטור אמר שזה הסרט היפה ביותר והמשפיע ביותר שראה זה זמן רב. הנוסח האנגלי של הסרט שהוצג אמש חובר מיצרני הסרטים הגדולים באמריקה.

"דבר", שישי במאי 1935, ע' 5

ימי ביאליק בפילם. חברת "אלכסנדר-פילם" מסיימת סרט תרבותי שיראה את הקשר שבין החיים בארץ עם ייצוג התערוכות הנאה, המשמש כעין גילוי והשלמה לתסיסת היצירה ביישוב. הסרט בנוי על הערצה מיוחדת למשורר הלאומי המנוח, שעל שמו נקראו התערוכות. חברת "יומן-כרמל" (בהנהלת מר אכסלרוד) הקדישה את חלקו הגדול של יומנה החדש ל"ימי ביאליק".

"דאר היום", שביעי במאי 1935, ע' 4

"ימי ביאליק" בפילם. בימים הקרובים תהא הזדמנות לקהל מבקרי בתי הקולנוע לראות על הבד את פני תערוכות התרבות ב"ימי ביאליק", חברת "אלכסנדר פילם" מסיימת סרט תרבותי שיראה את הקשר שבין החיים בארץ עם ייצוג התערוכות הנאה, המשמש מעין גילוי אמנותי והשלמה לתסיסת היצירה ביישוב. הסרט בנוי על הערצה מיוחדת למשורר הלאומי המנוח שעל שמו נקראו התערוכות. חברת "יומן כרמל" (בהנהלת מר אקסלרוד) הקדישה את חלקו הגדול של יומנה החדש ל"ימי ביאליק" ולביקור הסופרים בתערוכות התרבות.

"Variety", 8 May 1935, p. 15

Foreign News […] No Stars in Bible Story For Seastrom.[69] Stockholm, April 26. Victor Seastrom, who has been inactive since the advance of sound, will make one picture for London Films, based on the story of the apostles about the time of Christ's crucifixion. Work start this summer in London. Story comes from a book by Mary Borden,[70] British authoress, will consists of episodes in the lives of Christ's contemporaries and generally picturize the mode of living in those times. No well known performers or stars will be used in the production. Atmospheric shots for background will be shot in Palestine.[71] 

“The Palestine Post”, 8 May 1935, p. 6

SUCCESSFUL KEREN HAYESOD FILM / Shown in New York

The second private showing of the film “Land of Promise”, produced by Keren Hayesod in Palestine, scored a success in New York, according to messages reaching Jerusalem. Leopold Godowsky, the famous musician, and Eddie Cantor were among those present at the preview. Godowsky praised highly the music of the film, and Cantor said that it was the finest and most impressive picture he had seen for a long time. The English version of the film was made by David Ross[72], who is well-known in the American film industry.

"דבר", עשירי במאי 1935, ע' 6

ימי ביאליק / הד "ימי ביאליק" על בד הראינוע. הפילם של "אלכסנדר פילם" מוצג השבוע כתוספת לתכנית השבוע בקולנוע "אופרה מוגרבי". הסרט מגולל בקצרה כמה מפינות תערוכות התרבות, משלב את הייצוג הזה עם תמונות החיים והעבודה, והוא מלווה בנאום הסברה על ערך התרבות העברית בחיי היישוב בארץ. הפילם יוצג גם בבתי קולנוע בירושלים ובחיפה.

"דאר היום", עשירי במאי 1935, ע' 6

תיאטרון אדיסון, ירושלים [...] הוספה לתכנית [...] ג) סרט הזיכרון לביאליק [...].

"דאר היום", עשירי במאי 1935, ע' 5

קולנוע "מגדלור", תל-אביב [...] ביומן "הכרמל"! תערוכת ימי ביאליק [...].

„Die Stimme“, 11 Mai 1935, s. 8

Palästina-Vortrag mit Kurzfilm. Frau Dr. Grete Kernegg,[73] die kürzlich aus Palästina zurückgekommen ist, spricht im saale des Hotel Post, Wien, I., Fleoschmarkt 24, heute, 11, Mai, 8 Uhr abends über: „Palästina Land und Leute“, und am Donnerstag, den 18, Mai 1935, über: „Wirtschaftlich Möglichkeiten Palästinas“. Bei diesen Vorträgen gelangen Kurzfilme mit den letzten Aufnahmen aus Palästina zur Vorführung.

"The Film Daily", 13 May 1935, p. 2

Gets Palestine film / "Romance of Palestine", produced in Palestine by Talking Pictures Bureau, has been acquired by Guaranteed Pictures for world distribution. The late Cantor Josef Rosenblatt appears in the picture.

"דבר" 14 במאי 1935, ע' 4

נגנבה מכונת ראינוע / מר אלכסנדר הודיע למשטרה כי נגנבה בימים אלה מכונת צילום של ראינוע ששווייה 200 לא"י.

 “The Palestine Post”, 15 May 1935, p. 5

CINEMATOGRAPH, valued at ₤P 200, French-made, was stolen from Mr. S. Alexander, of Tel-Aviv, on Sunday. The object was thirty cm. by twenty cm. and was in a brown leather case. Three objective lenses were also taken.

 "דבר", 17 במאי 1935, ע' 5

אבדה מכונת צילום של אלומיניום של "דה-בארי", מודל ז'.ק., בתוך תיק עור ישן צהוב, 50 ס"מ אורכו, עם 3 פילם-אובייקטיבים. היודע מה על האבידה מתבקש להודיע לאלכסנדר, אלנבי 66, תל-אביב. מי שיודיע על האבידה יקבל 20 לא"י.

"Motion Picture Herald", 18 May 1935, p. 43

Guaranteed Gets Film / "Romance of Palestine", produced in Palestine by Talking Pictures Bureau, has been acquired by Guaranteed Pictures for world distribution. The late Cantor Josef Rosenblatt appears in the picture, which has all-English dialogue. The editor and narrator is Ludwig Lewisohn.

"דבר", 21 במאי 1935, ע' 3

רשימות מוסיקליות מירושלים / מוסיקה לשני סרטים ארצישראליים

שניים הם הסרטים: האחד משובח והשני חלש. שמו של הסרט המשובח "עבודה". הוא מלווה מוסיקה שגורה ועשירת המצאות, שחוברה בידי הקומפוזיטור הידוע פאול דסאו.[74] אין כאן כמעט שום קשר אל המוסיקה הא"יית, ואעפי"כ בהשפעת הסימפוניקה והמלודיקה של גוסטב מהלר, צלילי הרעש של אדמונד מייזל,[75] נוצרות אסוציאציות מטות את הדעת לצד אחר לגמרי. לפרקים אתה מוצא בסרט "עבודה" מוסיקה מוטעמת בצורה נפרזת, ולפיכך היא עשויה לטשטש במקום להבהיר ולהבליט. הצליחה ביותר המוסיקה המלווה את תמונות המכונות, אולם גם כאן אתה מוצא כמה קבין של מלאכותיות, שאינה מתקבלת על הדעת. הסרט "זאת היא הארץ" פגום גם מן הבחינה המוסיקלית. סמבורסקי[76] צירף – ללא טעם והגיון – כמה מנגינות ארצישראליות. אין כאן זכר לקומפוזיציה. כמתכונת הסרט, שנעשה בידיים דילטנטיות, איכות המוסיקה המלווה אותו. לא, לא "זאת היא הארץ". לא בתמונה ולא במוסיקה.  עליזה יעקב-לוינזון[77]

“The Palestine Post”, 21 May 1935, p. 4

The Film of Palestine / EMINENT CRITIC ON LERSKI’S “AVODAH”

“This is indeed our film – a camera’s poetic version of Eretz-Israel in the throes of labour. This film, passing beyond the specifically Jewish, touches humanity in general – just because it is so essentially Jewish”.

This is a portion of the superlative praise heaped upon the Palestine film “Avodah” (work) by Dr. Hans Feld,[78] former editor-in-chief of “Film Kurier”, Berlin, and now a film critic in Prague. After viewing the film in Prague, Dr. Feld wrote a letter to Helmar Lerski, the producer of “Avodah” in which he said that never since “Potemkin”,[79] “Turksib”[80] and “Storm over Asia”[81] has he felt “more forcibly the compelling suggestiveness of an epos in picture. More than once I felt a lump in my throat, so deeply I was moved. One came away from the performance worked up and affected”. Since ‘Potemkin’, ‘Turksib’, ‘Storm over Asia’, I have never felt so forcibly the compelling suggestiveness of an epos in picture. It is a confection of faith to which we are all bound to concur. You have known me long and well enough, dear Lerski, to know that I am critical in my approach to all work, especially to such as you and my other colleagues, Dessau and Laszlo Vaida produce. Ability, after all, entails obligations”.

Conveys Cultural Value

“And yet, I can but repeat to you how proud one feels as a film expert, that once more, a film should have achieved so perfectly the task of conveying something of cultural value”.

“Critical distributors like Auerbach and Sonnenfeld,[82] who were sitting next to me, were just as deeply impressed as I was. One can imagine what an effect it will produce in the Kino”.    H. Z.  [צבי זינדר?]

JTA May 24, 1935

World Jewry Must Aid School at Jerusalem, Says Bentwich

World Jewry Must Aid School at Jerusalem, Says Bentwhich […] a motion picture film showing the daily life and activities at the Hebrew University — the first ever taken —was shown last evening to the guests at the dinner.

JTA May 29, 1935

Film on Palestine is shown in Berlin

Berlin, May. 8 (JTA) –

The first showing of a Palestine film, "Land of Promise," was given here last night, attracting large audiences. The authorities today notified the distributors that exhibition of the film would be restricted to Jewish audiences. Only under this restriction will the film be permitted throughout the country, the order states.

“The Palestine Post”, 30 May 1935, p. 2

PALESTINE FILM IN BERLIN

Berlin, May 28 – The premiere of the Palestine film “Land of Promise”, took place as a preview before an invited audience to day. It will be displayed in Berlin and then in the provinces. The Government has ordered that the performance be restricted to Jews. Meeting limited to members of an association and held on a private property of the association was exempt from requiring a license under the proclamation.

Definition of Meeting

One argument of the defence was that had such a meeting to have a license, a shareholders’ meeting of a company would need one and that this was clearly not intended. The answer to this is contained in the definition of the word “meeting”. This definition limits a meeting to one “for the purpose of hearing any speech of address upon any topic of political interest, or for the purpose of any discussion upon any such topic”. A shareholders’ meeting is for the purpose of the company’s business, and not for any political purpose. If politics are discussed at such a meeting, they are considered solely with regard to their effect upon the business of the company. Such a meeting therefore would not require a license.

"היינט", 30 במאי 1935, ע' 3

[...] פּאול דעסאו איז אַ מומחה אויף מוזיק, ער האָט קאָמפּאָנירט דעם ארץ-ישראל-פילם "עבודה", וואָס איז אַ גלענצענדע אַרבייט. ער האָט זיך אויך קונה שם געווען מיט אייניגע קלאַנג-פילמען. ביים פילם "עבודה" האָבען מיטגעאַרבייט באָראָשעק און רעזישסער  לערסקי, וועלכע האָבען געשאַפען אַ גרויס קונסטווערק, וואָס איז ווירדיג אונזער אויפבויאַרבייט אין ארץ-ישראל [...].

« L’Avenir Illustré », 31 Mai 1935, p. 8

[…] Je regrette de ne pouvoir rien vous dire du théâtre Juif que je n’ai voir pour une raison fortuit mais mon compagnon de fortune M. Kagan, qui á assiste a une représentation du « Juif Suss » donnée par la Habima, ainsi au á un film parlant et chantant hébreu « Zot hi haaretz » vous en parlera tout á l’heure avec toute la conviction que vous lui connaissez.     

« L’Avenir Illustré », 31 Mai 1935, p. 15

ERETZ-ISRAEL / FETES DE MAIMONIDE A TIBERADE

La ville de Tibériade, en voie de reconstruction après les terribles pluies qu’en dévastèrent la partie ancienne a été ces jours derniers le théâtre d’une imposante manifestation en l’honneur de Maimonide, dont elle abrite le tombeau. Des milliers de visiteurs sont venus assister aux conférences aux diverses autres manifestations.

La foule se rendit en grande pompe au tombeau du Maimonide. La nuit, des feux furent allumés sur les montagnes dominant le lac. Dans les cinémas, un film spécialement consacré à Maimonide a été projeté.      

“The Palestine Post”, 4 June 1935, p. 4

[…] The “Carmel” News also contributes some pictures of the Meron celebrations.

"The Film Daily", 4 June 1935, p. 8

Isaac Agadata [Agadati] of Tel-Aviv, Palestine, who produced "This is the Land", a talking picture dealing with Palestine, is en route to Hollywood. He and 11 fellow members of the Macabaid Club are making a motorcycle tour of the world and are due in the film colony about June 8.

"Uj Kelet" (Hungaria), 02.06.1935, p. 7

Es elsð héber hangos-film / כתבה על הסרט "זאת היא הארץ" וסרטי תעמולה ציונית.

עוד, ראו: "Uj Kelet" (Hungaria), 03.11.1935, p. 8

 « Israël », 6 Juin 1935, p. 6

ASILE DES VIEILLARDS « MAIMONIDE » / L’Asile des Vieillards Maimonide a organisé pour mardi 11 Juin 1935 à 9 h. 30 p.m. une représentation cinématographique au profit de son œuvre au Cinéma « La Potinière », Rue Soliman Pacha.

"Le Journal Juif" (FR), 07.06.1935, p.4

LE CINEMA EN PALESTINE q […] Des metteurs en scène palestiniens, pour la plupart venus d'Allemagne, ont installé à Tel Aviv un studio cinématographique. Tls y ont même tourné un film parlant hébreu, "La Chanson d'Israël" Il où l'on voit les différents aspects de la Palestine nouvelle, ses populations diverses venues du Yémen ou de l'Afrique du Nord, les Haloutzim venus de l'Europe Orientale et la vie primitive des paysans arabes. C'est un raccourci d'un extrême intérêt de la vie palestinienne. Le célèbre Il Hazan de New York, Yosselé Rosenblat, venu tout exprès en Palestine, agrémente le film de sa voix puissante. / Mais si "Il La Chanson d'Israël" a obtenu en Palestine un grand succès il est difficile d'exploiter ce film à l'étranger où l'hébreu est si peu connu; et le doubler en une langue étrangère lui enlèverait une partie de son caractère. Ceux qui ont pris l'initiative de tourner des films en hébreu sont un peu découragés. / Il serait pourtant très souhaitable que le cinéma palestinien se développe, car il constitue la meilleure propagande sioniste. Il existe encore bien des gens qui considèrent la Palestine comme un pays aride et barbare. Quelle meilleure manière de les éclairer que de leur montrer la Palestine florissante, de leur faire entere notre belle langue sonore et poétique?     M. H. 

"דבר", 11 ביוני 1935, ע' 6

במרחק חמש דקות מהדר-הכרמל... / דב זכאון

[...] סמוך לכאן עובר ערבי זקן, שפיו נטול שיניים, על גבי "סינמה" נודד ואינו פוסק מלמלל בקול חלוש, מפזם בעצלתיים, את החרוזים המצטרפים בטון-פילם למראות-הפלאות המסתובבים בתוך תיבת-הקסמים.[83] שני נוטרי-רכבת צעירים צמודים אליה וראשיהם המסופרים יפה בתספורת עירונית, נוצצים מברילנטין זול, מפיץ ריח חריף נודף למרחקים.

« Israël », 13 Juin 1935, p. 6

LA REPRESENTATION CINEMATOGRAPHIQUE DE L’ASILE DES VIEILLARDS « MAIMONIDE » / Mardi passé de nombreuses personnes avaient tenu, an assistant á la représentation cinématographique organisée par l’Asile des vieillards  « Maimonide »  au profit de son œuvre, manifester leur sincère appui á la belle et noble tâche entreprise par les dévoués dirigeants. Le jardin du Cinéma « La Potinière » où se déroulait la représentation était archi-combe lorsqu’elle. La partie était arbitrée par le capitaine Rouad Hafez.    

"Chicago Sentinel" (USA), 13 June 1935, p. 28

"Ohio Jewish Chronicle" (U.S.A.), 14 June 1935, p. 1

"Strictly Confidential", By Pinhas J. Biron […] the new Palestine-made and American film, "The Land of Promise", is enjoying a huge success in German film theatres, and we're told that this business about only Jews being permitted to see it is a lot of bunk…

„Wiadomości Filmowe” ["ידיעות קולנוע", פולין], 14.06.1935, ע' 6

"שחר, יום ולילה בפלשתינה", מיוצר בבית הלאומי היהודי בידי "פוטו פורבֶרט". בוים: התכוונתי להציג את החיים העכשוויים, מלאי דינאמיקה ויצירתיות של פלשתינה החדשה, הנבנית בידי יהודים.  אפשר לומר ללא הגזמה שפלשתינה מהווה כעת את נושא ההתעניינות החשוב ביותר לשכבות רחבות של המוני היהודים, התקווה של חייהם, מטרת חלומותיהם וגעגועיהם. ראיתי כחובתי להראות את פלשתינה העכשווית לכל אלה אשר לא יכולים לראות אותה במו עיניהם [...] את פלשתינה צריך להסריט כך כדי שכל צופה יוכל להגיד: ראיתי את פלשתינה [...] אין זו עלילה מלאכותית, אין משחק של  שחקנים, אין חומר בדוי [...]. 

באדיבות רומן ולאדק, קראקוב, פולין. תרגום לעברית: לילה הולצמן.

„Wiadomości Filmowe” 1935.14.6 , ע' 7

שחר, יום ולילה בפלשתינה

תמונה קבוצתית. לא מזמן, אחרי שהות של כמה חודשים בפלשתינה, חזרה משם משלחת בהנהלתם של בוים ופורברט, אחרי שהסריטו "כתבה קולית" מעל 6000 רגל. מרשימות ביותר יצאו התמונות  של הנמלים בחיפה וביפו. באמנותיות רבה תואר הקצב הקדחתני של  חיי תל-אביב, העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם. הם לא פסחו גם על מוסדות ציבור בתל-אביב, בתי חרושת, מפעלים, בתי-ספר, וכו'. כבסרט-נע צבעוני חולפים לנגד עינינו החיים במושבות היהודיות  הרבות המפוזרות ברחבי הארץ. בין היתר תוארו העבודות המתקדמות של ייבוש ביצות אגם החולה. כדאי לציין שצלם המשלחת מר וול. פורברט ביצע את הצילומים בעוד הוא מתבוסס עד מעל לחגורה בביצות אכולות מלריה. מנגינות פלשתיניות יפהפיות, שירים מקוריים, מהווים רקע מוסיקלי לסרט. חידוש מרתק לתושבי אירופה יהיו הריקודים התימניים, אשר לא הוסרטו עד עכשיו. ריקודים אלה ביצעה להקת הריקוד המפורסמת של רינָה ניקוֹבָה,[84] בליווי שירה מקורית ומוסיקה תימנית. פוטו פורברט, ווארשה, רחוב וויֶז'בּוֹבַה 11. באדיבות רומן ולאדק, קראקוב, פולין. תרגום לעברית: לילה הולצמן.

“The Palestine Post”, 14 June 1935, p. 10

Cinema Migdalor […] HACARMEL NEWS REEL / Bikurim Festivities in Tel-Aviv, Jerusalem, Haifa, Hadera etc. […].

"דאר היום", 14 ביוני 1935, ע' 7

קולנוע "מגדלור", תל-אביב [...] יומן "הכרמל": זיכרון חג הביכורים בתל-אביב, ירושלים, חיפה, חדרה ועוד מקומות שונים בארץ [...].

„Jüdische Rundschau“,

18.6.1935, s. 12 / 21.6.1935, s. 10 / 28.6.1935, s. 10 / 2.7.1935, s. 11

LAND DER VERHEISSUNG / Original – Tonfilm der Urim Palästina Film Company Ltd. Jerusalem, hergestelle im Auftrage des Keren Hajessod.

Weitere Vorführungen in --- BREMEN; AACHEN; DRESDEN; BOCHUM; LEIPZIG; HAMBURG; STETTIN; BERLIN; CHEMNITZ; DUISBURG; ESSEN; FRANKFURT (MAIN); HAGEN; MAINZ; OFFENBURG; DORTMUND; FREIBURG ; MUNCHEN-GLADBACH. / PALÄSTINA – FILMSTELLE der Zionistischen Vereinigung für Deutschland

מודעה על הצגת "לחיים חדשים" בגרמניה (במקור יש מידע נוסף).

"The Kingsville Reporter" (Canada), 20 June 1935, p. 1

"The Kingsville Reporter" (Canada), 27 June 1935, p. 1

"Life of Christ" film / This fine religious picture depicting the life of Christ from His birth to His ascension, was given in the Town Hall here last Sunday evening. The picture was filmed in Europe, Egypt and the Holy Land […].

מדובר בהפקת "הפסיון של אוברמרגאו".

“The Palestine Post”, 21/28 June 1935, p. 10

Cinema Migdalor Tel-Aviv […] “Hacarmel” – THE ONLY PALESTINIAN NEWSREEL

"דבר", 21 ביוני 1935, ע' 5

תיאטרון אדיסון ירושלים [...] בתכנית: יומן "הכרמל" – חגיגות הביכורים ועוד [...].

"דבר", 21 ביוני 1935, ע' 8

משחק סימולטני נגד 30 איש / השבת ב-2.30 אחה"צ בקפה "פלגה" משחק סימולטני של מ. מרמורוש[85] נגד 30 איש. המעוניינים להשתתף מתבקשים להביא איתם את הכלים. המשחק יצולם ע"י חברת "כרמל-פילם" בשביל הקולנוע.

"דבר", 21 ביוני 1935, ע' 6

קולנוע "עדן" הקיץ, תל-אביב [...] תולדות הרמב"ם – תוצרת דוד ויסמן, א"י [...].

"דבר", 25 ביוני 1935, ע' 6

"הקה"ק-ויצ"ו" / מטעם הועד המקומי של הקה"ק וה.נ.צ. ויצ"ו תיערך ביום ד' זה, 26 לח"ז, ב-4 אחה"צ, אסיפת הסברה גדולה. דברי הפתיחה הגב' א. זמורה,[86] הצגת הסרט החדש של הקה"ק "עמק זבולון",[87] הרצאת י. הפטמן:[88] צו השעה, הצגת הסרט החדש של ה.נ.צ. "פעולות ויצ"ו בארץ". הכניסה חופשית.

"דבר", 26 ביוני 1935, ע' 10

שתי הצעות / [מדיון בפעולה התרבותית של ההסתדרות והצורך להשתמש בכלים אמנותיים מודרניים]

[...] אין כל ערך להתלונן על זה שכיום אין מסתפקים בהרצאות ובנאומים אלא מצרפים אליהם גם סעיפים אמנותיים. במשך עשרות השנים האחרונות נוצרו הרבה אמצעי פעולה חדשים (סינמה, רדיו וכו') והאמצעים החדשים האלה שינו בהרבה גם את צורתם וכיוונם של האמצעים המקובלים. ושוב, פעולת התעמולה וההסברה קיבלה אופי המוני יותר מאשר בעשרות השנים הקודמות ועלינו להתחשב בעובדה הזו [...]. מ. זינגר[89]

"דבר", 26 ביוני 1935, ע' 5

קולנוע בית העם רחובות / במוצ"ש זו שתי הצגות ב-7 ו-9 וביום ראשון הצגה אחת ב-8 / הצגת כבוד למושבות יהודה / סימפונית עובדים וסמל מפעל החלוצים והמציאות המתרחשת / הסרט העברי הא"י / עבודה / בהשתתפות מאות החלוצים-הפועלים, צולם בגבעת ברנר, גן שמואל ועוד נקודות בארץ. זהו סרט שופע חיים ומרץ, נזר ההישגים שלנו בארץ, משמיע את צלילי שפתנו ושירתנו.  / הבימוי: הלמר לרסקי / המוסיקה: פאול דסאו / מזמר ומדבר עברית

"דאר היום", 26 ביוני 1935, ע' 10

"עדן הקיץ" תל-אביב [...] בהצגות יומיות [...] א. תולדות הרמב"ם, סרט עברי מתוצרת "הכרמל" [...].

« Israël » 27 Juin 1935, p. 3

LE FILM PALESTINIEN « AVODA » / Obtient un immense succès à Vienne

Vienne, le 25. – Le film palestinien « Avoda » vient de passer ici et a tenu l’affiche durant deux semaines consécutives. Son succès a été immense et la salle du cinéma était continuellement comble malgré 5 représentations par jour. Il parait que le film demeurera au programme encore une semaine. On a assisté ici durant les projections á d’émouvantes et attendrissantes scènes d’enthousiasme devant le spectacle des Hallouzim de Palestine poursuivant leur gigantesque œuvre de reconstruction national. 

"דבר", 27 ביוני 1935, ע' 39:  סרט האוניברסיטה העברית,

"דאר היום", 27 ביוני 1935, ע' 7: סרט האוניברסיטה

לרגל חג העשור הכינה האוניברסיטה העברית בירושלים )ע"י חברת "תקופה" בתל-אביב) סרט קצר, כדי 600 מטר בערך, על תולדות האוניברסיטה, מצבה הנוכחי ותכניותיה.[90] הסרט מראה תמונות מירושלים העתיקה, מסגרת האוניברסיטה, ועובר אח"כ לתמונות של האנשים והמוסדות, שסייעו להקמתה. החלק העיקרי של הסרט מוקדש לחייה הפנימיים של האוניברסיטה, אולמי ההרצאות והמעבדות, מסעדת התלמידים ומקום עבודתם בחקלאות בימי הפגרה וכו'. ובסוף מוראה ד"ר מאגנס,[91]  קנצלר האוניברסיטה כשהוא כותב את תכניות האוניברסיטה לחמש השנים הבאות. הסרט יוצג ב"עדן" בירושלים, החל ממוצאי שבת (29 ביוני) מטעם אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בא"י. אחרי הסרט – התכנית הרגילה.

“The Palestine Post”, 27 June 1935, p. 5

HEBREW UNIVERSITY TENTH ANNIVERSARY FILM / On the occasion of its tenth anniversary, the Hebrew University has prepared a short film depicting its history, plans for the future and the everyday life of the students. The film will be shown in Jerusalem at the Eden Cinema as part of next week’s regular programme.

"דאר היום", 28 ביוני 1935, ע' 10 / 30 ביוני 1935, ע' 3

אולם עדן ירושלים [...] האוניברסיטה העברית סרט עברי [...].

"דבר", 30 ביוני 1935, ע' 1

עוד סרט קולנוע ארצישראלי / סרט קולנוע של הצלם מר לרסקי יוצג ביום ו' אחה"צ בקולנוע "רימון" בפני מוזמנים. שם הסרט "עבודה", ותוכנו צעיר עולה לא"י ברגל, דרך גבול הצפון, עומד לעבוד באחד המשקים החקלאיים, הסובל מחוסר מים. העולה עובד בקדיחת באר, המים פורצים בשפע, משקים את האדמה, באים פירות נאים. בשורת צילומים נהדרים, העולים בטיבם גם על חלק מהצילומים של סרטי חוץ, ניתנים תהליכי עבודה בטעם רב, מוצג הקונטרסט בין שאיבת המים הפרימיטיבית הערבית בא"י ובין גאולת המים ע"י המתיישב היהודי. הסרט מלווה מוסיקה של לוהר [צ"ל דסאו]. עיבודו של הסרט נעשה בבודפשט. בווינה מוצג הסרט בהצלחה רבה זה שבועות אחדים.

גם הסרט "זאת היא הארץ" של האחים אגדתי עובד מחדש בבודפשט והוא מוצג עתה שם.

« Gazette de Lausanne », 01/07 Février 1935, p. 2

Elle sera consacrée ou voyage organisé par les Amitiés Gréco-suisses l’an dernier en Grèce, Palestine et Egypte. Deux films d’amateurs, dont un en couleurs, tourné lors de ce voyage, seront présentés.       

"דבר", חמישי ביולי 1935, ע' 9

"עבודה" – סרט מאת לרסקי / סרט זה פותח תקופה חדשה בתולדות התמונוע בארץ. הן מבחינה טכנית-מקצועית והן מבחינה אמנותית הוא ראוי לשמש יסוד להקמת מפעלי הסרטה בארץ. זאת הדרך. הסרטים הארצישראליים שקדמו לו היו בנויים על הפאתוס המילולי, על הרומנטיקה המסולפת. ואילו כאן – הנך מרותך לפאתוס שבמפעל, לגבורה שבחולין לאיתני היצירה, המניעים את האדם ומחשבתו בעבודה יום יום. לרסקי יודע לדובב אילמים. אין לו צורך להסתייע ביסודות תיאטרוניים-שחקנים, תפאורות, רקע מלאכותי, שלל אורות – ניתן פה לעצמים. הם חיים לעינינו. מבקשים תיקון, עורגים, מתקוממים, לוחמים, כושלים – ומנצחים. העיקר הוא המפעל: הקמת הריסותיה של המולדת העתיקה, הפרחת השממה. לו משועבדים גופו ונפשו של העובד. האדם כולו נרתם בעול. סימפוניה של יצירה, שיר מזמור העבודה.

מבחינה טכנית מקצועית מגיע סרט זה, שיוצר ע"י מר בורוּשיק וצולם ע"י לרסקי, למעולים שבסרטים הרוסים [הסובייטיים] הצלמניה צמאת האמת, אינה יודעת הבדלים בין פרצופו של בן אדם עמל, בין גוף, לבין עצם. ומשאתה רואה פני איש – מתגלה לפניך נוף נפשי. משאתה רואה חלקת נוף טבוע עליה חותם חי, עצמאי, כארשת פניו של בן אדם. גם העצמים – המכונה, הפטיש, המקדח – מופעלים באור יצירה. השראה זו נישאת בכל תמונה ללא צל של שקר, ללא אמצעים מלאכותיים. אלא שהסרט ניתן להתחלק לשניים. רצה לרסקי להבליט את הניגוד שבין האמש לחתירה לקראת המחר. לפיכך יצא החלק הראשון מתחת ידו כשהוא ציורי אלגי עד מאוד ומשולל כמעט כל דינאמיקה. הנוף הערבי, השממה אשר מסביב, הדבקות במסורת – כל אלה נעלמים בעיני הרואה באמצעות צילומים נפלאים; אלא שהחוויה האופטית איננה נהפכת כאן לחוויה שבנפש. הסטאטיקה מעכבת את השתתפות הרגשות. אולם משהסרט עובר למציאות המתחדשת ומקפל את יריעת הבניין – אנו מזדעזעים למראה הדינאמיקה העצומה. כבשעת יצירה הרת גורל, גם כאן נושא האדם את עקת נפשו דומם, ללא אומר. איננו מתרברב, איננו משמיע פראזות נבובות. איננו אלא חוליה זעירה בשלשלת הגאולה. משמתחילה מכונת הקדיחה שולחת את עוקצה ונוקבת את לב האדמה – אתה מרותק ממש למראה. לא עצם דומם, נבער ועיקש אתה רואה כאן, אלא את שליחו של הציבור, את עושה דברו של הרעיון. שליחותו מהדהדת בפני האנשים, העומדים עליו, בקלסתר הגוף. יגון, תקווה, יגע, ייאוש, מרי ועוז נישאים מכל בורג פעוט, נכל תג פנים, וכשמתפרצים סוף סוף המים, האדמה החרבה שותה לרוויה, הצומח והחי מתאוששים, מרגישים את זרימת המים בקרבם – אתה נושם לרווחה, כאילו יצאת זה עתה מסבך של טרגדיה מדהימה. ואתה יודע – אכן זהו מעשה יצירה. המוסיקה של דסאו יש בה משום השראה חזקה. היא מעשירה את הסרט ומוסיפה לו חיים. לפרקים היא סתמית, תכליתית עד כדי אכזריות. חבל שהקומפוזיטור לא קלט יותר מגוף הצלילים בארץ. לפיכך נישא מן המוסיקה לפרקים משהו בלתי יהודי. יש בו בסרט גם כמה ליקויים קלים. העברית היא משובשת, ואין צורך להראות, כיצד בונים את הארץ במלט חוץ דווקא. אולם כל אלה הם פגמים שאפשר לתקנם על נקלה. אך ללא כל היסוס יש להגיד: נוצר סרט ארצישראלי בעל משקל וערך.    א. לובראני[92]  

"דבר", שמיני ביולי 1935, ע' 7

הם רואים "שיסוי" אצל אחרים

דוגמה לחוסר-אחריות למלה הנדפסת (במקרה דידן – במסירת אינפורמציה) שהעיתונים הערבים בארץ לקויים בו לרוב, ישמש הקטע דלקמן שנדפס בגיליון "א-דפאע" של היום האומר: "באחת הסינמות בתל-אביב מציגים כעת את הסרט "עבודה עברית", שבו מופיעים הערבים בצורה מבישה ומשפילה. אין אנו יודעים כיצד מתירה הועדה לביקורת הסרטים להציג סרט כזה בארץ ערבית, שיש בו כדי להרגיז את ההרגשות ולהביא לידי מקרים שתוצאותיהם אינן רצויות. וסיפר לנו אחד מאלה שנכחו בהצגת הסרט על המחזות המכוערים שצולמו בכוונה, כמו: מחזה עבודתם של הפועלים הערבים בנמל יפו. אנו בטוחים כי המשכת ההצגה של הסרט תביא לידי עיכור האווירה הצחה של הביטחון הציבורי. אנו מצפים מהאחראים שיעשו בשביל איסור הצגת הסרט". הדברים מכוונים לסרט "עבודה" שיוצג בקולנוע "רמון". אין לרדת לסוף-דעתם של אנשי "א-דפאע": האומנם תמונות עבודה, צילומים אמנותיים מחיי העבודה בנמל יפו הם מביישים ומשפילים?! ואם באמת סוברים עורכי העיתון הזה שעבודה קשה ומפרכת, בתנאי ניצול, הנהוגים בעבודת הנמל הם חרפה, הרי טוב יעשה העיתון אם יתקומם למלחמה נגד המנצלים. על כל פנים, אין בסרט זה כל דבר הפוגע בעובדים, אדרבא, כל איש שיראה את הסרט הזה ילמד אולי משהו להעריך את עמל האדם, יראה בכמה כוחות אנוש עולה כאן כל דבר עד שהוא מובא אל חוף מבטחים. על כל פנים: אם יש לעורר את השלטונות שיעשו דבר מה הרי קודם כל עליהם להשתיק את השיסוי מחוּסר היסוד בצורת "אינפורמציה" לפי מיטב הדיוק של "א-דפאע".

“The Palestine Post”, 10 July 1935, p. 7

For the sake of the nerves of their patrons, the Migdalor would be well advised if they reduce the volume of the music accompanying the Carmel News Reel by at least fifty per cent.

"Variety", 10 July 1935, p. 65

Condor Film company will start its picture entitled "The Fugitive" after several cuts have been effected by the censorship board. Exterior views will be taken in Syria, Palestine and Transjordania.

"דבר", 11 ביולי 1935, ע' 5 : סרט אוניברסיטה

"דאר היום", 11 ביולי 1935, ע' 8: סרט האוניברסיטה בחיפה

הסרט "האוניברסיטה העברית" שהותקן לרגל חג העשור של האוניברסיטה העברית יוצג מיום 13 ביולי ש"ז בקולנוע האמפיתיאטרון בחיפה מטעם אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בא"י.הסרט מראה תמונות מירושלים העתיקה, עיר הקודש – מסגרת האוניברסיטה ועובר אח"כ להשתלשלות העניינים שהביאו לידי ייסודה. החלק העיקרי שלו מוקדש לחייה הפנימיים של האוניברסיטה, ההרצאות והמעבדות, המחקר וההוראה והחיים של הסטודנטים בירושלים בכפר בימי הפגרה. אחרי הצגת הסרט בחיפה עומד הועה"פ של אגודת שוחרי האוניברסיטה בא"י לשלוח אותו לחו"ל, כנראה בראשונה לגרמניה איפה שנוצרה בזמן האחרון אגודה פעילה מאוד.

“The Palestine Post”, 11 July 1935, p. 10

PALESTINE PICTURES LIMITED PRESENTS THE PALETINIAN FILM / AVODA

(WORK) / DIRECTED BY HELMAR LERSKI / MUSIC BY PAUL DESSAU / To be shown from Saturday July 13 / Cinema “Rimon” / 58 Rehov Allenby, Tel Aviv

“The Palestine Post”, 11 July 1935, p. 10

Mograbi Cinema Tel Aviv. On Saturday night and during the week we are happy to present once more the grand Russian comedy which we were compelled to take off the screen after a most successful two weeks’ run in order to make room for the first Palestine film, “This is the Land” […].

“The Palestine Post”, 11 July 1935, p. 10

THE PALESTINE FILM FOR PALESTINE / An interview with Helmar Lerski

(The Palestinian Film “Avodah”, produced by Helmar Lerski, will be shown in Tel Aviv for the first time tomorrow night). In view of the approaching First Night in Tel Aviv, I visited the photographer Lerski, who, traveling through Palestine for a number of months had but dint of painstaking work produced the film now to be shown to the Palestinian public.

At a preview I had been surprised to note the exceptional mobility with which the camera had been employed in this production. I asked Lerski how he had succeeded in this, the most difficult part of camera technique.

His answer quite startled me. The reel is one of the very few taken not with the ordinary film camera but with a small amateur apparatus. In the up-to-date studios the large shooting apparatuses now take a roll of film from 150 to 300 meters long; but in the small camera Lerski used, the roll had to be changed after every 15 meters. This, however, irksome though it was, permitted the photographing of a great number of details. Further, there was the inestimable advantage of introducing the dynamic mobility in which this film excels.

The facility in use offered by a camera always at hand resulted in the photographic subject being ready for shooting at any moment. It was possible to focus the subject sharp and clear at any angle or height of the body. This “miniature work” proved astonishingly successful.

The second advantage offered by the use of this amateur camera was possibly still more important; in this film ordinary workers play the principal parts. The photographer has his camera to thank as well as for his success in catching his subjects in all their unrestricted freedom and genuineness.

Character a Symbol

The “lead”, if one may use the term, is taken by a well-borer whose work Lerski observed. The cameraman shows impressively the incredible joy with which this man carries out his duties. His face shines despite the heat of the sun’s rays heating mercilessly down upon him. This character and his work become the symbol of the film; for it is the thing most characteristic, as Lerski pointed out, of the difference in attitude between the Diaspora and Palestine. Whereas unwillingness and indifference are the World-wide attributes of work, here in Palestine everybody feels the joy with which the sons reconstruct the land of their Fathers. The film owes its aim and its form to the realization of this fact which returns again and again to impress the artist. / I asked Lerski whether the powerful sun of Palestine had hindered his work for it is well known that many photographers avoid the brightest sunlight for their shots. The creator of “Avodah” film however is of the opposite opinion. / He considers the sun and its radiance as the most important factor determining the nature of life in Palestine. The heaviness and mental atmosphere of the country would be rendered falsely if photography had taken place only during or late afternoon. / “I photographed without interruption all day long, without dimming the sunlight by any artificial means. The public can best decide how far my work has proven successful”. Lerski then described the careful synchronization which was carried out in the technically perfectly equipped Budapest studio. He mentioned the devoted work of the well-known film-composer Paul Dessau, who wrote the music to the film, for all instruments, in six weeks. For the greater part the music was recorded at night, as most of the musicians were working during the day. Dessau then directed an orchestra of 50 instruments, as well as a mixed choir of fifty voices. / Finally I asked Lerski his opinion on the future of the Palestinian film. The artist, in replying, said that he feared that the success of “Avodah” or of the Fox film taken with the co-operation of the Jewish Foundation Fund (Keren Hayesod) would make the film worlds of Europe and America conscious of Palestine film too early. This could result in the danger that the film groups in question, who know nothing of the singularities of the country, might photograph it as a background, but that the attitude and spirit of Palestine would never find expression in such “expedition film”. For Palestine the future Palestinian film can be of importance only when it mirrors the flux of life in the Land of Old and New.   Curt Kramarski

"דאר היום", 11 ביולי 1935, ע' 4

מסע הניצחון של הפילם "עבודה" בחו"ל / (הצגת הבכורה של הפילם הא"י בווינה)

סופרו הווינאי של "נ. דזייניק" [עיתון פולני] כותב: לא יאומן כי יסופר: ביום שרב וחום כש"ווינה כולה" יושבת כרגיל על חופי הדונאו, או ביער הווינאי הנהדר, אפשר היה למצוא על דלת הראינוע פתקה קטנה ועליה הכתובת: "להצגת אחר-הצהריים כבר אין כרטיסים". את "הנס" הזה ראיתי בעיני, כשבאתי לראות את הפילם הא"י "עבודה", ביום קיץ לוהט, בעונת הפגרה; "עונת המלפפונים". א"י! זוהי עכשיו ארץ חלומותיהם של מאות אלפי יהודים הרואים בה עוגן ההצלה היחידי בלב הים של שנאה וסבל. אין, אפוא, כל פלא, שכל בשורה הבאה מהארץ הזאת, נשמעת מתוך התעניינות כמעט מסתורית. / בפילם "עבודה" נמנע הרז'יסור לרסקי מכל סנטימנטליות זולה. הודות לכך עושה הפילם רושם חזק על כל רואיו בתור אפוס של העבודה העברית בא"י. ביצות, חולות וסלעים – ורגלי החלוץ צועדות, צועדות קדימה. קשה הדרך, אולם, אין דבר, הניצחון הקל אין סופו להתקיים. שני עולמות זה על יד זה: הערבי והעברי. אופן עבודתם של הערבים מעורר את סקרנותנו. זהו מעין הד של אלפי שנים, אלפי שנות העבר. ומאידך גיסא: העבודה העברית שאינה נרתעת מפני כל קושי ומפני כל מעצור. שפע הארץ תלוי בשפע המים. המתיישבים היהודים הצעירים יוצאים לחפש מים. הם חופרים, וקודחים, אולם האדמה היא צחיחה ואינה יודעת רחמים. האכזבה היא קשה: לא מצאו מים. אולם העבודה נמשכת במקום אחר בלי לאות ובלי הרף. אם הידיים ידי העמל לא השיגו את המבוקש, הובאו למקום מכונות חדישות, מכונות קידוח וידי-העמל מכוונות אותן והן עובדות. שוב נשמעת שירת העמלים, לקול הקצב של דפיקות המכונה, ופתאום פורצות מבטן האדמה הטיפות הראשונות של המים – אם כל הצומח. מכל הסביבה ממהרים ובאים זקנים וצעירים, אנשים, נשים וטף. שיגעון העליצות תוקף את כולם: מים! מים! מצאו מים! הנוער רוקד מסביב למעיין, שיחייה ויפרה בעתיד את האדמה שמסביב. שיר העבודה נשמע מכל עבר, שיר העבודה בארץ החלומות והגעגועים של אלפים ורבבות... / אנו רואים את החלוצים בעבודתם בשדות א"י,  הננו מתפעלים מיופיים וחינם של ילדי א"י, השופעים חיים ובריאות, הננו שמחים לשמוע את קול צחוקם הלבבי והגלוי, צחוק שאין דוגמתו אצל ילדי הגלות... הננו מלווים את החלוצים בדרכם לאוהליהם, כתום יום העבודה, והננו שומעים את דבריהם: לבנו חזק ורצוננו אדיר, ורצון אדיר יכול לפעול גדולות ונצורות... / הפילם נגמר. עוד מצלצלת באוזנינו שירת החלוצים, שירת העבודה והניצחון. הקהל עוזב את אולם הראינוע שלא ברצונו. רוצה היה להאריך עוד מעט את רגעי המראות הנהדרים. רוצה היה לראות יותר מהקטע של העבודה העברית בארץ. רוצה היה, אולי, לראות גם את המושבות ואת הערים, רוצה להתפעל לא רק מחלקו של הנס, ששמו א"י, אלא מהנס כולו... / אולם הרז'יסור לרסקי רצה לחבר רק המנון לכבוד העבודה של החלוצים העברים בא"י, ואומנם היה הפילם הזה, בלוויית המוסיקה של דסאו, להמנון נהדר לכבוד העבודה החלוצית. ווינה היהודית מתפעלת מהפילם הא"י הנאה שהייתה למאורע אמנותי אמיתי בסוף העונה הזאת.

“The Film Daily”, 11 July 1935, p. 2

Charles W. Herbert; who recently returned from Palestine on the completion of a feature picture as yet unreleased, has joined March of Time as a cameraman […].[93]

"Southern Israelite" (USA, Georgia), 12 July 1935, p. 2

Jewish News in New York / by Martha Neumark […] Morros' most recent activity was the arrangement of the music for the first Palestinian sound film, called "The Land of Promise"/ His music is distinguished for being completely free of the clichés which usually clutter this kind of film/ It is undoubtedly the freshest and most creative score any similar picture has had. […]. 

"דבר", 12 ביולי 1935, ע' 7

קולנוע "מגדלור" [...] נוסף: יומן "הכרמל", - יחידי בכל ארץ-ישראל עם חדשות מחיינו היומיומיים.

"דבר", 12 ביולי 1935, ע' 1

סרט לורנס. השחקן האנגלי ליזלי הורד[94] ימלא תפקיד לורנס בסרט שיצולם במצרים, א"י ובסביבותיה בקרוב. בין מארגני הסרט – קולונל סטירלינג, שפעל זמן מה עם לורנס במשך המלחמה והיה אח"כ מושל הדרום בא"י. הסרט יהיה באנגלית והעתקה תיעשה בערבית. "אל ג'אמעה" מכתיר את הידיעה כך: "הכנת סרט על המרגל האנגלי, הקולונל לורנס".

על סטירלינג ותפקידו בסרט, ראו: "Auckland Star" (NZ), 27 July 1935, p. 12

"דבר", 12 ביולי 1935, ע' 7

קולנוע רמון

"Harrison's Reports", 13 July, 28 December 1935

Harrison's Reports // Complete official list of Classified Pictures // Prepared by the Chicago Legion Of Decency // from the beginning to the last week in December, 1935 // This is an official list of the feature pictures that have been classified by the Chicago Legion Of Decency, and contains all pictures it has classified from the day it was founded up to those contained in its Bulletin of December 27, 1935. It has been checked up by the representative of the Legion so as to insure accuracy. // The Chicago list is now the official list of the Bishops, and is being distributed under the auspices of the National Catholic Welfare Conference, until such time as the Bishops appoint an independent preview board to do the reviewing […] My People's Dream – Palestine Picture.

"Motion Picture Daily", 13 July 1935, p. 2

Charles W. Herbert, who recently returned from Palestine where he had been working on a feature, has joined March of Time as a cameraman.

"דבר", 14 ביולי 1935,ע' 6

זיכרון יעקב / הערב ב-8 באולם הראינוע אסיפת הסברה לשאלות הקה"ק והסתדרות ויצ"ו. [...] הצגת הסרט "עמק זבולון" של הקה"ק והסרט של ויצ"ו.

“The Palestine Post”, 14 July 1935, p. 10

[…] We are informed that arrangements have been made by the Palestine Shipping Company Ltd. And the “Carmel Film”, to record the departure of the liner “Tel Aviv”, on August 9, to the Zionist Congress at Lucerne, as well as the journey to Trieste. The film will be shown in Palestine as well as abroad.

"היינט", 15 ביולי 1935, ע'  6

"ארץ-ישראל אין יאהר 1935" / דער גרויסער מאנומענטאלער רעפּאָרטאזש

אין די לעצטע טעג האָט צוריקגנעקעהרט פון א"י דער בעקאנטער פילם רעזשיסער ה' יחיאל בוים, וועלכער האָט אָנגעפיהרט מיט דער ספּעציעלער פילם-עקספּעדיציע, וואָס איז געפאָהרען קיין א"י, כדי דאָרט צו "דרעהען" דעם ערשטען גרויסען רעפּאָרטאזש-פילם פון דער אויפבוי ארבייט אין אלט-נייעם אידישען לאנד.

פילם-רעפּאָרטאזשען פון א"י זענען אייגענטליך שוין באלד נישט קיין נייעס. אין די לעצטע יאָהרען זענען געמאכט געוואָרען פיעל פּרובען אויפ'ן דאָזיגען געביעט, אָבער דעם אידישן עולם, וועלכער איז געוועזען אזוי געשפּאנט צו זעהען אַ פול, געטריי בילד פון דעם פילפאַרביגען לעבען אין דעם נייעם זיך בויענדען ארץ-ישראל האָבען די דאָזיגע פראגמענטארישע, צופעליג צונופגע שטעלטע פילם-בילדער נישט געקאָנט בעפרידיגען.

דער רעזשיסער, ה' בוים, וועלכער האָט זיך בעקאָנט געמאכט מיט זיינע פילמען "אין די פּוילישע וועלדער", "למד-וואָווניק", "תקיעת-כף" און אנדערע – האָט פאר זיך דעריבער געשטעלט די ערנסטע און פעראנטוואָרטליכע אויפגאבע צו שאפן דעם ערשטען, אלזייטינען, מאָנומענטאלען רעפּאָרטאזש-פילם, וועלכער זאָל געבען דעם פולען בענדיף פון דער אידישער אויפלעבונג אין א"י.

העכער דריי חדשים האָט די פילם-עקספּעדיציע געוויילט אין א"י. דעם רעזשיסער צוזאמען מיט'ן יונגען בעגאבטען פילם-אָפּעראטאָר, ה' וול. פארכערט איז געלונגע אריינצודרינגען אין אַלע פערבאָרגענע ווינקעלעך פון לאנד. קיין שום זאך האָט פאר'ן אָפענעם, וואַכעריגען אויג פון דער פילם-עקספּעדיציע זיך נישט געקענט אויסבעהאלטען. די קוריאָזע זייטען פון גרויסשטאָדטישען לעבען אין תל-אביב, די אידילישע סצענקעס פון דעם רוהיגען לעבען אין די קבוצות, דער רויש פון די ריעזיגע דינאמאָס אין רוטענבערגס עלעקטרישע סטאציע, און די פיבערהאפטע ארבייט ביים אויסשעפּען די מינעראַל-אוצרות פון ים-המלח – דאָס אלץ איז דעם פילם-אָפּעראטאָר געלונגען אויפצוכאפּען אויף דער בעוועגליכער טאשמע פון קלאנג-פילם.

און דער רעזשיסער ה' בוים האָט אויך געוואגט אַ זעהר מוטינען און ריזיקאלישען שריט – צוזאמען מיט דער גאנצער פילם-עקספּעדיציע איז ער אריינגעדרונגען טיף אין דער געהיימניס-פולער "דזשונגלע פון א"י" – אין דעם חולה-געביעט, כדי צו פעראייכינגען דאָס בילד פון די ווילרע מאַלאַריע-זומפּען, וואו קיין מענשליכער פוס אין שוין זינט טויזענדער יאָהרען נישט געטרעטען, און וועלכע הויבט איצט אָן אויפצווואכען צום נייעם לעבען אונטער דעם העלדישען אריינמאַרש פון די נאָך יונגע אָבער שווער געפּרובטע חלוצים.

דער דאָזיגער העכסט-סענסאָציאָנעלער רעפּאָרטאזש-פילם, מיט דעם נאָמען "בעגינען" - "טאָג און נאַכט אין א"י" (ארץ-ישראל אין יאהר 1935) ווערט שוין איצט פערענדיגט, די ארבייט ביים קונסטלערישען מאָנטאַוש פון קלאַנג-פילם געהט-צו [?] אין אייגינע וואָכען ארום וועט וואַרשא ווי אויך גאַנץ פּוילען [?] גענענענהייט צו בעוואונדערען דעם מאָנומענטאלען רעפּאָרטאזש קלאנג פילם פון נייעם ארץ-ישראל.

"דבר", 15 ביולי 1935, ע' 6

"עבודה" ("רימון"). איש יהודי צעיר הולך לא"י, פריקת אניות, סלילת כבישים, סבלות המתיישבים באפס מים, קדיחות שסופן בטלות וקדיחה אחת מוצלחת – זה תוכן הסרט כולו, ואידך זיל ראה. אם יש תצלומים המדובבים את הנוף, את השיח, את המכונה, את האדם, את רגלו, את הנעל שעל רגלו, את המכונה, את מערכת פרקיה, את השלשלת הנעה במכונת הקדיחה – הרי אלו התצלומים הנגולים לפנינו בסרט הזה. פרטים שאין אתה רגיל לזוכרם נחרתים בזיכרונך: מראה נעליים מרופטות, רגליים יגעות המשתכשכות במים, תמונת הערבים סוחבי מוטות הברזל הכבדים במימי נמל יפו, צילום ירכתי בור הקדיחה. לא משחק האדם הבודד, מפעל הבניין האובייקטיבי, המשוקע בחומר, אם הוא קרקע ואם לבנים, הוא עיקרו של הסרט, פרצופי האנשים המופעים, שרובם אינם משמשים אלא לוואי הכרחי לאותו מחזה הבניין הנאדר והאכזרי המתחולל לעינינו. האדם הוא כאן רק אחד האלמנטים, המצטרפים כולם לשירה אחת של העדשה הקולטת – שיר מזמור לחומר העכור! זו גדולתו של הסרט וזה גם חסרונו. דרך צילומו של הלמר לרסקי היא למעלה מכל מחמאה, ואולם אין הציבור יכול לעמוד בה. רוב טובה זה רק יחידים עשויים לקבלו. אותו ריכוז בכל פרט של הדומם והצומח והעלאתו למדרגת חי מדבר – תמצית חריפה זו אינה מהדברים העושים סרט שיהיה שווה לכל נפש. חסר הסרט את המסכת שתיכתב בידי איש עדין הטעם וההבחנה, שתצטרף לעבודת לרסקי ותכוון אותה, כשם שתווי הנגינה של פאול דסאו יצאו ידי חובתם, חובת לווית-הבהרה לתמונות, במלוא המובן. הקהל הצופה בהצגת-הבכורה עקב אחר התמונות בהתעוררות, ציפה בחרדה, ושילם למציגים בחוכמה נדיבה ובתשואות.

 “The Palestine Post”’, 16 July 1935, p. 2

“AVODA” FILM BEFORE CAPACITY AUDIENCES / TEL AVIV / July 14 – The Palestine film “Avodah” had its premiere at the Rimon Theater here last night. Capacity audiences at both performances greeted the film with loud applause and were unanimous in agreeing with the critics who have latterly acclaimed this production of Helmar Lerski’s as a work of art and as “the film of Palestine”. 

"דבר", 16 ביולי 1935,ע' 6

טבריה / הערב באולם הקולנוע אסיפת הסברה מוקדשת לשאלות הקה"ק והסתדרות ויצ"ו [...] הצגת הסרט "עמק זבולון" של הקה"ק והסרט של ויצ"ו.

“The Film Daily”, 17 July 1935, p. 10

Key to distributors […] PA – Palestine-American Film Co. […].

שם חברה זו מופיע הרבה בעיתונות הקולנוע האמריקנית

"דבר", 17 ביולי 1935,ע' 6

ב"עדת הצופים". ביום ג' בצהרים חזרו חברי "עדת הצופים" מהמחנה שהתקיים בחורשה לפני רחובות. חיי המחנה צולמו על ידי חברת יומן "הכרמל". הסרט מוצג בקולנוע "מגדלור"

“The Palestine Post”, 17 July 1935, p. 4

FIVE PICTURES IN TEL AVIV / The important event of the week in Tel Aviv Cinemas is “Avodah”, the Palestine film directed by Helmar Lerski, playing at the Rimon. Lerski’s genius for photography has been extolled more than once in these columns and anyone who sees this film must agree that his praise cannot be sung too highly. The honors must be shared with Paul Dessau whose synchronization gives the entire work continuity in perfect harmony with the photography. The two elements, the visible and the audible, are perfectly blended like the first and second violins in a symphony. 

"דאר היום", 18 ביולי 1935, ע' 5

בין הבאים. הגיע מאמריקה לביקור בארץ, מר יצחק לדרברג [...] שבא לארץ להכין סרט תעמולתי מארץ-ישראל בשביל ההסתדרות הציונית למערב התיכוני של ארצות הברית. יעשה בארץ שישה שבועות.

"דבר", 19 ביולי 1935, ע' 6; 22 ביולי 1935, ע' 10

הצגת הסרט "עבודה" לפועלים / ביום ב' ב-6, הצגת הסרט "עבודה" במחירים מוזלים לפועלים. לפני ההצגה דברי הערכה ע"י א. לובראני. כרטיסים במחיר 35-20 מא"י במשרד ועדת התרבות, רחוב ברנר 12 [בית מועצת פועלי ת"א], בשעות 12-11 ו-6-4. ועדי מקומות עבודה יכולים להזמין כרטיסים היום מ-5-4 וביום א' מ-1-12. מכירת הכרטיסים הכללית מיום א' ב-4.

"דבר", 19 ביולי 1935, ע' 4

ההורים בתל-אביב מתבקשים לשלוח את ילדיהם להצגות המיוחדות של הסרט הארצישראלי

"עבודה" / שיוצג בקולנוע "רמון" מ-21 ביולי בשעה 3.30 אחה"צ / הנחות מיוחדות לחבורות ילדי בתי ספר / ההצגות הוצעו ע"י ראש עירית ת"א, מר מאיר דיזנגוף וועד התרבות.

“The Palestine Post”, 19 July 1935, p. 10

JEWISH ART IN PALESTINE / AVODAH AT THE “RIMON”

This film, produced by Palestine Pictures, marks the commencement of Jewish film art in Palestine. It is a milestone in the history, so recently begun, of the rebuilding of the country. The lights go out and we see the ancient country of the Bible in which thousands of years ago our forefathers followed the plough in the fashion of the present-day fellahin. Wresting a living from wastes of the sand and stone is a weary labour, which produces meagre results even after thousands years of practice. The camels still turn their water wheels, the donkeys pace wearily along the hilly road. It seems as though the clock of history has stopped and the shadows of Biblical scenes are being enacted. But with the suddenness of an awakening from a dream, new life begins in the ancient country. Saws rasp, Hammers beat in brazen concert, accompanying the continuous song of power sung by the machines. Pictures change with the rhythm of labour, the labourer we observe day by day, but never with such an inner experience as here under the eye of Lerski’s camera.

This great artist has done his name honour. Unadorned and genuine are the lives and people he shows us, the latter engaged in rebuilding their national home in the Land of Israel. Here he introduces to the world the new Jewish type, which has been created or recreated by the country. Again and again he shows us Jewish youth engaged in its daily labour, in the hardest and most fatiguing labour of the undertaken. His characters are everyday figure, met on the high ways and on the roads, [?] and on the land [?]. Their muscles seem like steel, their will is iron. We feel that these men work not merely for the sake of their wages, but in the service of an idea, as part of those, which once again desire to become a people.

But it is not alone the difficult part of labour, which is shown in this film. How light and gay. How lively and interesting are the scenes of the maize harvest! The view is always gracefully. Under the light of the skylines the heavy sheaves fall to earth. Groups of girls pick up the sheaves. The very youngest of children take a sinuous, may a zealous, hand, receiving as wages the happy home word ride on the heavy-laden harvest wagon.

Struggle for Water

The motif of the film is the chief problem of Palestine, the struggle against the shortage of water. This could not possibly have been better expressed in any picture.

Lerski shows us the Emek, with its sorrows and troubles, with its gladness and hopes, and ever again the main problem: water. He shows the battle for the elimination of this shortage as a heroic epic. The first trial boring with primitive hand machinery is unsuccessful. The tempo of work, swinging and lively to begin with, gradually falters. Discouragement, even despair can be seen on the faces of the workers, though they still encourage one another and devote their youthful energy to the work. In this picture Lerski’s artistic skill shows itself at its best. His manner of running up and down the scales of emotion, his representation of discouragement by a hundred tiny details, and the renewed joy of creation and hope of success enlivening the men and lending wings to their feet, represent the high lights of artistic creation. Here the camera shows not only the light of the faces but also the very light of the souls. With inconceivable artistry the picture develops and expands into the master-scenes with the so patriotic enthusiasm, they engender. When, therefore the machine begins its work and the feeble efforts of men are replaced by thousand-fold greater powers and speed of electricity, the film draws near its climax. The very motors seem to rejoice. The driving-belts seem animated, as though striving to move ever faster. Proud and strong, the mechanic guides the machine. He is the proto-type of the new Jewish worker, whose devoted labours have given the lie to so many falsehoods and slanders against us.

Here the pictures attain a tension that is rarely equalled. Lerski converts simple pictures of work into a drama of hope, the climax of which is the tremendous bursting-forth of the water. And as the natural element, freed of its shackles bursts forth, tension is relieved in a great swirl of joy.

The Music of Paul Dessau

Lerski is one of the great contemporary photographers. The out-standing qualities of his pictures and their unique beauty continually enchant the watcher’s eye afresh. If only on account of his artistic greatness this work is worthy of respect and admiration. But the Photographer has an outstanding assistant in Paul Dessau, the master of music. His music, now delicate and full of inner meaning, now lifting in an infections tempo, plays a great part in the success of the film. Dessau, rarely using glamour and thus more effective, shows that he is at height of his powers. The music is not merely an accompaniment to the film but its powerful aid and promoter.

The public present at the first night accompanied the film with lively applause, which broke forth not only at the end but also in the middle.              CURT KRAMARSKI

"דאר היום", 19 ביולי 1935, ע' 6

העבודה – מכל צרה תצילנו... / על מה-בכך...

בתוך החשיכה, לנוכח הסרט "עבודה", רק בדרך האבסורדום אתה מגיע אל אותם חרוזי הפזמון הנושן על "העבודה, שהיא כל חיינו, ומכל צרה תצילנו". אין ספק, שהמחבר האלמוני של שיר העמל עתיק-השנים הזה, היה בר-לבב ורחוק משמץ של פרטנסיות.[95] אולם לא זו הדרך שנקטו בה יצרני התמונה הנידונה. לא פעם ראינו קיצוניות של פשטות שגדולה ורברבנות בה, וגם מתחת למלה הצנועה האומרת "עבודה" אתה מגלה פרטנסיה רבתי, רדיפה אחר אוריגינליות מופרזת, מין חולשה של אדם הרוצה לתפוס בתנוך אוזנו השמאלית דווקא בעקיפין, בסיבוב ארוך לצד ימין.

כן, העבודה היא כל חיינו, ואין ספק שמכל צרה היא מצילה אותנו. כשלפני עשרים שנה שר המשורר האלמוני, שלא היה פרופסיונאלי באמנות, את החרוזים הללו, טרם מלך הקולנוע בכיפה. ברם ב-1935, באולם אפל וארכיטקטוני, מגישים לך את התערובת הפוטוריסטית הזו ומשביעים אותך שדבר גדול מזה טרם נעשה. כן, דבר גדול מזה טרם נעשה, כאן בארץ, מבחינת הצילומים המצוינים של מר הלמר לרסקי, שהקמירה שלו היא מעין אורות ונגוהות, מקור ברכה לכל מי שהטיל על עצמו להנציח תמונות ודמויות. אבל אם נחפש כאן בסרט הזה את הגרעין, את הנקודה המרכזית, אם נבקש לתפוש את המבע, את הניב, את הסגנון ואת השראת-הרוח, נצא במפח נפש.

יש אומנם מאות אחדות של מטרים, אלו המראות את עבודת הערבים הנמל. מותר לחייך, אם הנפש טובה עלינו! דווקא כאן אנו רואים את "העבודה". אבל דומני שלא זו הייתה מטרת היצרנים.

זולת המומנט הזה אתה נתקף תדיר בהרגשה כאילו יש לפניך כאן סרט-רקלמה לבית-חרושת של מכונות קידוח. הגישה הזו אל עצם השאלה, הגישה המבקשת להוכיח שבלי מכונות לא היו המים מפכים, ועכשיו שהובאו המכונות הנה הם פורצים – גישה זו היא פרימיטיבית כל כך ורגילה אצל סוכן המציע לך את סחורתו!

יש בסרט גם הפגנה רבתי להליכה ברגל, נעליים ורגליים, נעליים ורגליים, ואשריך הצופה, אם טרם נעצמו עיניך משינה! שכח הבמאי את תמצית האמנות שאליה ניגש, שעימה ביקש להתייחד וליצור. שכח שראשית הראינוע ולשדו הרי זו התנועה. "מובינג פיקצ'ור" – קרא האמריקאי לתמונות שעל הבד. וכאן, בסרט הארצישראלי, עוברת התמונה, למרות הרגליים הצועדות והצועדות, למצב של עמידה, של קיפאון, של פנס-קסם ותו לא. ואפשר להוסיף ולומר, שכל התפישה הזו של הכניסה לארץ על ידי ההליכה ברגל היא מוטעית מעיקרה. לא בקילומטרים המשתרעים על השטח תשועת האמן. שכח כנראה האמן שרוחה של האמנות מצויה לא במרחק ולא בשטח, אלא בעומק. היה עליו להצטמצם, להמעיט בהליכה, ולרדת ולהעמיק. בהעמיקו היה אולי מתעלה, ויחד אתו היינו גם אנו מתעלים.       אורי קיסרי.

"Het Vaderland" (NL), 24.07.1935, p. 10

"De Tijd" (NL), 27.07.1935, p. 5

"De Gooi-Eemlander" (NL), 28.07.1935, p. 6

הודעות על הצגת סרטים מארץ-ישראל.

"דאר היום", 24 ביולי 1935, ע' 8

החל ממוצ"ש יוצג באמפיתיאטרון [חיפה] סרט העבודה מחיי הארץ שהוכן ע"י חברת "צלמוניה" בהנהלת מר הלמר לרסקי.

"אונזער עקספרעס" 24 ביולי 1935,ע' 4

סרט ארץ-ישראלי חדש / תל-אביב (יט"א) בתיאטרון "רמון" התקיימה הצגת  בכורה של הסרט הארץ-ישראלי החדש "עבודה". הסרט  התקבל בחיוב רב הן על-ידי הקהל והן על-ידי הביקורת. עברית: לילה הולצמן

 “The Palestine Post”, 25 July 1935, p. 5

The Jewish National Fund, in conjunction with the W.I.Z.O., Is arranging a series of events in various Jewish colonies at which Mr. Ben Zvi[96] and Mrs. Zimmerman will speak and a film made for the Keren Kayemet, entitled “Emek Zebulon” will be shown.

"Chicago Sentinel" (USA, ILL.), 25 July 1935, p. 24

Rosoff Film Distributor

Samuel Rosoff, husky, rosy, inarticulate, has added a new industry to his variegated activities of subway builder, steamship-line owner, building contractor, etc., etc. Last week he entered into the motion-picture distribution game, forming a company which will exhibit the first Palestine talkie, called "Land of Promise".

It was at a luncheon at the Astor that Rosoff took the plunge. A few days previously, he had seen the Palestine picture. By the time the reels had been run off he has singing the theme song and saying that "they're a great bunch of fellows" referring to the Chalutzim.

A group of leaders in the Palestine movement had gathered to say farewell to Leo Herrmann, the Palestinian, who had been production manager of the film and who had been editing it in New York studios. While the luncheon was going on several men were in a near-by room negotiating with Rosoff to take over the distribution in a large-scale way. It seemed a far cry from subway digging and bus ownership, but Rosoff was convinced that the showing of the film to the maximum number of Jews and Christians would be the greatest service to the Jewish people at this particular time.

"Well, I am with you", the chunky builder said. "I guess we all got to do our share. That's a wonderful place out there in Palestine – they're taking in lots of our people, and we ought to do something to let everybody know about it". This, on the surface and beneath the surface too, seems about the most ideally motivated motion-picture concern launched in recent times.

"דבר", 26 ביולי 1935, ע' 5

"דאר היום", 26 ביולי 1935, ע' 11

קולנוע האמפיתיאטרון / חיפה טלפון 1017 /ממוצ"ש, 27.7.35 ובמשך כל השבוע, / חברה ארצישראלית "צלמונע" מציגה את הסרט העברי הארצישראלי הראוי לשמו הטוב שרוכש לו בכל ערי אירופה ואמריקה. / פרי יצירתו של לרסקי. / עבודה/ המוסיקה מאת פאול דסאו / מדבר עברית / שתי הצגות בכל ערב: ב-7.20 ו-7.15 .

"דבר", 26 ביולי 1935, ע' 14

על הסרט העברי "עבודה"

יש ברצוני לחלוק על שתי רשימות הערכה על הסרט שנדפסו לפני זמן-מה ב"דבר". הגזימו מאוד הרשימות האלה (האחת מאת א. לובראני, השנייה מאת י. מ. אפר) בערכו של הסרט הזה שאינו אלא, לכל היותר, תערוכת צילומים נאים, אבל לא סרט הראוי לשמו. הטעות היסודית בייצור סרטים כאלה, היא כנראה בהנחה שאפשר לעורר אהדה בקהל אל סרט שאין בו לא רג'יסורה ולא משחק. לנו מספיק, כביכול, לראות איך בחור יהודי מכה בפטיש והצלחת הסרט מובטחת לו מראש. משום מה? משום שבחור משלנו הוא... אומנם אין אדם, ויהא המכוער ביותר, שיהיה בוחל להסתלסל אל עצמו בראי, ואיש אינו רשאי להפריע לו בכך. אולם אם אותו איש ינסה להכריז כי יפה תואר הוא – רשאים אנו לא להאמין לו. אמר לי מי שהתנגד לדעתי בעניין זה: - דומה הדבר שאתה בא לרובינזון [קרוזו] ואומר לו: "השולחן הזה שעשית איננו יפה בעיני, אצל רוקפלר יש שולחן יותר יפה". אבל גם טירונות אין כאן! אין כאן אפילו ניסיון להדמות לסרט שלם. ובכן, מה ההתלהבות? הופעתה הראשונה של "הבימה" הביאה את "הדיבוק" לעולם. ולולא היה "הדיבוק" מושלם לכתחילה – כלום היה מעורר את אשר עורר אותו תיאטרון צעיר ולא-נודע? במה יתרונו של "עבודה" על זה שקדם לו: "זאת היא הארץ"? במיעוט הדקלומים הקולניים שלו; פה ושם תמונת עמל נאה; גב מזיע ומתוח שרירים. כן. אבל... כמעט שעתיים לראות גופים מאומצים בלי כל עלילה מקשרת ועוד בליווי רעש מכונות איום! מי יוכל? בכוחו של מי לשאת את האריכות המונוטונית של טרטור מכונת הקידוח, למשל, או "תזמורת" כלי המלאכה למיניהם? חוש-המידה הלקוי שלנו אוהב הגזמות. שהרי לא קשה ביותר לתאר רגע איך היינו נוהגים בסרט הזה לולא שלנו היה, כי אם פולני, צרפתי או אחר... השאלה הישנה במקומה נשארת: עד מתי טלאי-תמונות ללא קשר? הבו לנו משחק ובימוי אמיתיים!            עטלף

להלן, המשך הדיון בסרט: "דבר", 14 באוגוסט

“The Palestine Post”, 26 July 1935, p. 11

The PALESTINE PICTURES Ltd./ Present / THE PALESTINE FILM/ AVODAH (WORK) / The blessing of toil / a piece of Life that has become A Legend / The Cradle Song of Palestine and Israel Lived in the new Palestine / AT THE / Cinema Amphitheatre/ HADAR HACARMEL, HAIFA […].

"Diwrei Akiba", 26 July 1935, p. 24

Filmόw hebrajskich jest nader mało, przyczem hebrajszczyzna pełna błędόw. Obecnie wystawiają nowy film hebrajski p.t. "Awoda". Prasa Arabska prowadzi w związku z tym filmem nagonkę antyżydowską, dopatrując się ubliżenia Arabam w przedstawieniu Arabόw pracujących w portach i gdzieindziej.

"דבר", 26, 27 ביולי 1935, ע' 5

26 ביולי 1935

מודעת קולנוע "האמפיתיאטרון", חיפה, ארץ-ישראל, להצגת הסרט "עבודה"/ באדיבות יעקב גרוס

דבר", 28 ביולי 1935, ע' 6

הסרט "עבודה" באמפיתיאטרון

בשבוע זה מציגים באמפיתיאטרון [חיפה] את הסרט "עבודה". הידיעה הזאת עוררה התעניינות רבה בין הקהל ובפרט בין ציבור הפועלים, המעוניינים לראות את הסרט שיצאו לו מוניטין בארץ ובחו"ל.

“The Palestine Post”, 29 July 1935, p. 4

MUSIC IN THE FILM “AVODAH”

Paul Dessau – a pioneer in the realm of film-music and recognized among the younger generation of composers, has written the musical accompaniment to Lerski’s photographic psalm of work “Avodah” – the creation of a genial photographer and the glorification of physical labour as such – not of any specified poem attached to a special country or special people. Lerski is primarily in love with machines: he shows them from all angles – at rest, in motion, from above, from below, from all sides; he is a positive worshipper of the mechanism which he sets in motion. That these machines – borers, pumps, hammers – should be worked by Jews is certainly a very important and significant feature; but it is not dominant characteristic of the whole film.

It is wrong therefore to accuse Paul Dessau of making his music “not sufficiently Jewish”. He was perfectly right to tear down his musical accompaniment to meet the demands of the producer and to compose as he did a kind of international music in harmony with the stamping rhythm of the machines. A music, which by the way is interesting and original from first to last and in many respects, can be designated as melodious. Admirable for instance is the passage of the brick-thrower. Here Dessau stand out as the most accomplished servant of the work sinking himself in the action to the point of utter forgetfulness of self and yet absolute in handling of his medium.

But the finest example of his powers is in the passage towards the end – all too short unfortunately - where the producer finally decides to bring the apotheosis of the international machine to a finish and – by the way of successful boring for water – to place the land and the people of Palestine in the foreground. Dessau at once with obvious delight throws himself into an adaption of the old, familiar “Horrah” melody; one can distinctly trace his joy in the actual composing. In this scene he attains his high water marks, as does the film also.

It can be appraised with a clear conscience that half the success of “Avodah” is due to Dessau. After making the acquaintance of this film our curiosity about the Jewish oratorio, which he has composed together with Max Brod,[97] is distinctly enhanced.   R. Da C.  

“The Palestine Post”, 30 July 1935, p 1

PALESTINE IN INTERNATIONAL FILM EXHIBITION / “Avoda” at Venice / ROME Monday – For the first time Palestine is exhibiting at an international Cinematograph exhibition, the occasion being at Venice in August 10 when the film “Avoda” by Helmar Lerski will be shown at the Third International Cinematographic Exhibition. This film has been shown in Palestine and elsewhere and evoked high praise for its artistry and technique. It has captured the spirit of youth building Palestine.

“The Palestine Post”, 30 July 1935, p 6

AN OPPORTUNITY MISSED

The best thing about this King Vidor production “Our Daily Bread”[98] (at the Zion) is the title. The theme, which treats of the struggle of a group of unemployed who have gone back to the land to create a co-operative farm and the basis of mutual help to gain their daily bread, if well handled, could have been made moving and significant.

The Russian Studios have shown us how intensely absorbing man’s fight with the forces of nature can be made, and “Avodah” here has come along to prove that the Palestinian studio has realized the movie value of these films without heroine. But the whole of this American production is banal; the acting is indifferent and the photography unimaginative. Less adolescent treatment might have made “Our Daily Bread” into a world while picture. / A good Movietone News and a Mickey Mouse black and white, introducing our Mickey as a merchant adventurer are the compensating items of the programme. 

"דבר", 30 ביולי 1935, ע' 6

הנהלת בית החינוך ממליצה בפני ההורים שישלחו את ילדיהם לראות את הסרט "עבודה", שיוצג לילדים בקולנוע "בית-עם" ביום ה' ב-6.

"דאר היום", 31 ביולי 1935, ע' 6

סרט א"י בתערוכה קינומאטוגרפית / ארץ-ישראל נכללה בין הארצות שתהיינה מיוצגות בתערוכה הבינלאומית השלישית של האמנות הקינומאטוגרפית, שתפתח בוונציה ב-10 לאוגוסט. חברת התמונות הארצישראלית בע"מ תציג את הסרט "עבודה", המתאר את הנוער הבונה את ארץ-ישראל.

"דאר היום", שני באוגוסט 1935, ע' 9

קולנוע "אופרה מוגרבי" [...] ממוצ"ש 3.8.35 [...] בפתיחת התכנית: יומן פוקס וטיול על פני עמק זבולון בא"י [...].

“The film daily”, 2 August 1935, p. 14 (312)

Showing Archeological Film / First New York showing of “The Human Adventure”, picture made by the University of Chicago and featuring archeological discoveries in Egypt, Palestine, Syria, Iraq and Iran, will be shown October 29-30 in Carnegie Hall under sponsorship of the United Parents Ass’n.

"דאר היום", חמישי באוגוסט 1935, ע' 2

אני במזרח ולבי במערב... / (מתוך מכתב לידיד) / מאיר גרוסמן

[...] אתה אומר: מוכן אני לחצוב אבנים ובלבד שאפטר מההתנוונות הגלותית התדירה. אתה כותב: בוכים משמחה, כשרואים בראינוע פילם מא"י. תמונות ילדים, פועלים, בניינים חדשים וירק המופיעות על הבד, מספיקות, בכדי להכניס את כל הקהל למצב של "גילה ברעדה". כל דבר הבא מא"י – עוטפים אותו באצטלה של אידיאל. וכמובן, גם כאן מתערב – כמנהגו של עולם – קודש בחול והגנים שבהם צומחים הפרחים החדשים של חיבת ציון מוקפים חוחים.[99]

"Variety", 7 August 1935, p. 17

'Awodah' (Work) and the "The Old Town", will come from Palestine Films, Jerusalem.

"היינט", שמיני באוגוסט 1935, ע' 2

ארץ-ישראל'דיגע פילמען אויף דער אינטערנאציאנאלער פילם-אויסשטעלונג אין ווענעדיג

תל-אביב (פאלקאר). אויף דער 3-אינטערנאציאנאלער אויסשטעלונג פון פילם-קונסט, וועלכע עפענט זיך דעם  10-טען ד.מ. אין ווענעדיג [וונציה], וועלען אויסגעפיהרט ווערען צוויי ארץ-ישראל'דיגע פילמען. דער ערשטער א.נ. "עבודה" איז געמאכט געוואָרען דורכ'ן בעקאנטען רעזשסער לערסקי, דער פילם שילדערט דאָס לעבען פון דער אידישער שאַפענדער יוגענד אין א"י. דער צווייטער פילם, וועלכער הייסט "דאָס נייע לעבען" איז געדרעהט געוואָרען אונטער דער לייטונג פונ'ם גענעראל-סעקרעטאר פון קרן-היסוד אין ירושלים, ה' לעאָ הערמאן[100] און שילדערט דאָס נייע לעבען פון א"י אין שטאָדט און אין דאָרף.

"דבר", תשיעי באוגוסט 1935, ע' 5

קולנוע "נעמן" ראשון-לציון [...] ב) חדשות הארץ [...]. / קולנוע "חוף" חדרה [...] יומן כרמל [...].

“The Palestine Post”, 9 August 1935, p. 10

“Migdalor” Tel-Aviv […] ADDED ATTRACTION HACARMEL NEWS REEL […] the only film record of daily life in Palestine […].

"Selbswehr" (CZ), 09.08.1935, p. 3

ידיעה על הסרט "לחיים חדשים" (הארץ המובטחת"), ההפקה וההצגה בוונציה. ידיעה דומה פורסמה בכמה עיתונים בצ'כוסלובקיה.

"דבר", 12 באוגוסט 1935, ע' 1

פרטים חדשים מגנזי לכיש [...] מלבד כל החפצים שנתגלו בלכיש והפלסטיקה של המקום ותמונות רבות הוצג בתערוכה [בלונדון] גם סרט ארוך, חלקו בצבעים, מכל מהלך החפירות. הצגתו של הסרט נמשכת כשעה [...].

"Soerabaijasch Handelsblad" ([101]), 13.08.1935, p. 18

"De Oude Stad" naar Venetie / Op de Derde Internationale Tentoonstelling voor Filmkunst te Venetië zullen twee Joodsche films worden vertooNL, n.l. een getiteld: Awodah (arbied) door de Palestina Pictures, te Jeruzalem; hierin worden de werken gegreerde Joden bezig zijn om heteiterlijk van hun oud herkregen vaderland te veranderen. De andere film, een Nederlandsch product van Willy Tuschinsky en Theo Gusten heet "De oude stad", een zeer interessante weergave van de Amsterdamsche Jodenbuurt.

"דאר היום", 14 באוגוסט 1935, ע' 8

הקונגרס יצולם ביומן "כרמל"

מר נתן אכסלרוד, צלם חברת "כרמל פילם", נסע ללוצרן, לצלם את ישיבת הקונגרס בשביל יומן "כרמל. הצילומים יישלחו לא"י באווירון.

“The Palestine Post”, 15 August 1935. p. 1

[…] It is announced that the first talkie film of the Congress [in Luzern] is being made by a Swiss film company.

"Chicago Sentinel" (USA), 15 August 1935, p. 19

Pre-Congress Activities Start in Lucerne [...] of unusual interest at the Nineteenth Congress is the first Congress talking film scheduled to be made during the sessions by a Swiss film company.

"דבר", 15 באוגוסט 1935, ע' 1

תערוכת א"י, הקונגרס בסרט קולנוע. לוצרן. היום נפתחת בבית הקונגרס תערוכת ארץ-ישראל שסודרה ע"י הקרן הקיימת וקרן היסוד. חברה שוויצרית תסריט, זו הפעם הראשונה, את הקונגרס הציוני בסרט קולנוע. הערה: מנהל סרטי-כרמל נתן אכסלרוד נסע ללוצרן כדי לצלם את הקונגרס הי"ט. צילומיו יבואו בדואר-האוויר.

"דבר", 16 באוגוסט 1935, ע' 9

קולנוע "מגדלור" [...] נוסף: יומן "הכרמל" – חדשות היומיום מחיי ארצנו.

“The Palestine Post”, 16 August 1935, p. 1

In Palestine, press and cinema advertising was initiated last season as an experiment and in order to stimulate the local consumption of oranges and grapefruit juice.

"דבר", 16 באוגוסט 1935, ע' 9

קולנוע "חוף" חדרה -  [...] נוסף לסרט יינתן גם יומן הכרמל ושורט מוסיקלי.

"היינט", 16 באוגוסט 1935, ע' 4

אונגעוועהנליכער ערפאלג פון ארץ-ישראל-פילם "לחיים חדשים"

רוים. אויף דער אינטערנאַציאָנאַלער פילם-אויסשטעלונג אין ווענעדיג איז דעמאָנסטרירט געוואָרען דעם נייעם ארץ-ישראל-פילם "לחיים חדשים". דער פילם האָט געהאַט אַ געוואלדיגען ערפאלג. דער איטאליענישער מיניסטער פאר פּראָפּאַגאַנדע און פּרעסע האָט פערארדענט צו ברענגען דעם פילם "לחיים חדשים" קיין בַּארי, וואו עס קומט איצט פאר אנ'אויסשטעלונג פון היסטאָרישע און פאָליטישע פילמען.

"דבר", 18 באוגוסט 1935, ע' 1

הגברת פעולתן של הקרנות / [...] המזכיר הראשי של קרן היסוד, ליאו הרמן [...] הזכיר גם את הפילם החדש המתאר את חיי א"י שנתקבל באמריקה בהתלהבות גדולה.

"דבר", 18 באוגוסט 1935, ע' 7

אסיפה חגיגית לכבוד 15 שנות קרן היסוד / לוצרן. אמש נתקיימה באולם הקונגרס אסיפה לכבוד חמש עשרה שנות קיומה של קרן-היסוד [...] בהזדמנות זו הוצג הסרט של קרן היסוד שנתקבל במחיאות כפיים סוערות מצד הקהל הרב.

"היינט", 18 באוגוסט 1935, ע' 2

לוצערן [...] שבת-צו נאַכטס איז פאָרגעקומען די פייערליכע שלום-זיצונג פון דער וועלט-קאָנפערענץ פון קרן-היסוד [...] צום סוף איז דעמאָנסטרירט געוואָרען דער נייער פילם פון קרן-היסוד אונטערן נאָמען "לחיים חדשים". דער פילם האָט אַרויסגערופען אַ געוואַלדיגע בעגייסטערונג ביים פּובליקום. אַ בעזונדערס שטאַרקען איינדרוק האָבען געמאַכט די סצענעס, אין וועלכע עס ערשיינען די דעלעגאַטען פונם אַרבייטער-פליגעל ביי זייער אַרבייט אין די ווירטשאַפטען און ארץ-ישראל.

"היינט", 18 באוגוסט 1935, ע' 3

אקציע פאר דער עראָבערונג פון די אידישע מאסען אין אמעריקא פאר'ן ציוניזם

לוצערן, 17 (פאַלקאָר). אויף די קאָנפערענץ פון קרן-היסוד איז פרייטאָג פאָרטגעזעצט געוואָרען די דעבאַטע וועגען דעם הסכם בנוגע דער פערטיילונג פון די ארבייטס-געביטען מיט'ן קרן-קיימת. דער גענעראַל-סעקרעטאר פון קרן-היסוד ה' לעאָ הערמאַן האָט רעפערירט וועגען דעם מצב פון ציוניזם און דער קרן-היסוד-ארבייט אין אמריקא. ער האָט אנגעוויזען דערויף, אז ביז איצט איז נאֶך נישט געלונגען צו געפינען דעם וועג צו די ברייטע אידישע מאַסען. צווישען אַנדערען האָט ה' הערמאַן אונטערגעשטראָכען דעם גרויסען פּראָפּאַגאַנדאדיענסט, וועלכען עס האָט געלייסטעט פאַר דער געווינונג פון די אידישע מאַסען פאַר'ן ציוניזם און פאַר דער געהעדיגער אינפאָרמירונג און אויפקלערונג פון דער עפענטליכקייט אין אמריקא איבער ציוניזם און דעם א"י-לעבן די טעלעגראַפען-אַגענטור "פּאַלקאָר" (פּאַלעסטיין-קאָרעספּאָנדענט). זי האָט מיט איהר אַרבייט פערלייכטערט דאָס אויספיהרען די אויפגאַבען פון דער קרן-היסוד-טעטיגקייט אין אַמריקאַ און געהאָלפען צו צערשטרייען פיעל פאַלשע בעגריפען ביי דער אידיש-אַמעריקאַנער עפענטליכקייט, וועלכע איז פאייהער געשפּייזט געוואָרען מיט אונפעראַנטוואָרטליכע ידיעות וועגען ציוניזם און ארץ-ישראל. לעאָ הערמאַן האָט זיך אויך אָבגעשטעלט אויפ'ן נייעם גרויסען פילם, וואָס איז געשאַפען געוואָרען דורכן קרן-היסוד פונ'ם א"י-לעבען. דאָס איז נישט קיין שוי-שפיעל – האָט ער געזאָגט – נאָר אַ בילד פון ווירקליכען א"י-לעבען, וואָס האָט ארויסגערופען בעגייסטערונג אין די פאַך-קרייזען און אין די אַלע לענדער, וואו דאָס דאָזיגע בילד, איז געוואָרען אויפגעפיהרט.

"דבר", 20 באוגוסט 1935, ע' 1 / "דאר היום", 21 באוגוסט 1935, ע' 2

סרט קרן היסוד (חברת "אורים") בתערוכה הבין-לאומי בוונציה

לכבוד פתיחת הקונגרס הציוני בלוצרן, תיערך הערב הצגה חגיגית של הסרט "לחיים חדשים", באולם אכסצלסיור בלידו (וונציה). הפילם עורר התעניינות יוצאת מן הכלל בין החוגים הקרובים לתערוכה. ציון מיוחד יש לראות בעובדה, שהעבירו את ההצגה מאחה"צ לערב, דבר הנחשב לכבוד גדול. אחר ההצגה הפנימית פנו מאת המיניסטריון האיטלקי למרגוט קלאוזנר, [102] ב"כ "אורים" בוונציה, בבקשה להציג את הסרט בתערוכה הבין-לאומית בבַּארי, 20-6 לספטמבר (מחלקה לסרטים היסטוריים ופוליטיים). היהודים ובראשם הרב הראשי ד"ר אוטולנגי[103] הביעו את שמחתם להופעת הסרט. בהיותם בטוחים בהשפעתו הגדולה על היהדות האיטלקית בענייני א"י.

עוד, ראו: "הבקר", 14 בנובמבר 1935, ע' 4 – על מבנה ואופי התחרות ומעמדו בה של הסרט.

"Variety", 21 August 1935, p. 67

Edwin Carewe[104] sailed Saturday for Palestine to get authentic material for a life of Christ. Will make two versions, Catholic and Protestant. 

"דבר", 21 באוגוסט 1935, ע' 2

בפרוס הקונגרס הציוני הי"ט / ועידות בערב הקונגרס

[...] וכגשם זה השוטף, ניתכו בשפע על הקונגרס הפילמים הא"י למיניהם. מתנצחים הם זה בזה על זכות הבכורה להצגה בימי הקונגרס: פילם של הקרן הקיימת, של קרן היסוד, של חברת "אגא" ועוד. כנראה עתיד הדבר להגיע עד לבית-דין של הקונגרס. בינתיים, בתוך כל טרדת התכונה לקראת הועידה, מתבלטות במסדרון, מכונות שחורות – גדולות וקטנות – על כנים גבוהים ונמוכים, ומעוררות סקרנות. של יהודי פרטי מא"י הן, ללא "חברה". [...] ואם לסיים באשר פתחנו – הרי אין לנו אלא לשוב אל הפילמים. עם גמר הויכוחים בועידת קה"י הערב נחה על הועידה כולה רוח הפילם. ליאו הרמן הרצה בפרוטרוט על הפילם החדש של קהי"ס "לחיים חדשים", העומד להיות מוצג בפני משתתפי הועידה בימים אלה. פילם זה הוא, כדברי יודעי דבר, המוצלח ביותר בין הפילמים הא"יים שנעשו עד כה, משכמו ומעלה. זכה לתשואות רבות באמריקה והיה לו הד רב בגרמניה. בימים אלה הוצג בתחרות בין-לאומית לפילמים בוונציה ועורר תשומת לב. ואולם זה אשר בשעות הבוקר הועמדה בו שאלת הקרקע כנקודת המפנה בעבודה הציונית, בצהריים ראה קפלן את המלווה, את השחרור מחובות ואת ראשית עבודת ההתיישבות הקונסטרוקטיבית, כמפנה חדש, עתה – הפילם החדש, ממנו ראשית וסוף ללב יהודים ובלתי יהודים, להסברה ולתעמולה, לחינוך ולכסף. עלינו להתאזר רק ימים מספר עד אשר יראו לנו אותו ואז נמהר "להעיף" אליכם את רשמינו. בינתיים הסתפקנו הערב בשני פילמים קטנים, תוצרת בית. האחד של הקה"ק – עמק זבולון, והשני – תל-אביב, מעשה ידיה של צלמת צעירה, הלן רוזנברג.[105] חן ידוע בו אף כי חזרות הרבה ולא די מגוון ומשכנע. בכללו, כמו כן הפילם הראשון ופילמים אחרים מסוג זה, באים בלי ספק כפילמים לימודיים לבית הספר, לתנועות נוער, למסיבות קטנות, פנימיות. והתחלה נאה וטובה היא. הפילמים מוצגים ע"י החברה הא"יית לפרסום ותעמולה, ואליש-מאכנר [...]. ב. ח.

"דבר", 22 באוגוסט 1935, ע' 3

"חלום הגולם" [...] תיאטרון “הבימה" [...] קלעיו של הצייר שטיינהארד[106] הפליאו בשכלולם האמנותי וביצועם הטכני כאחד. טכניקה זו (הטלת תפאורות על גבי בד חלק באמצעי ראינוע) היא חדשה בארץ וסיכוייה מרובים [...].

"Chicago Sentinel" (USA), 22 August 1935, p. 22

Venice, Italy (WNS – Palcor Agency) – "Land of Promise", is a film on pioneer life in Palestine, made by the Keren Hayesod, Palestine Foundation Fund, was shown at the International Film Exhibition here and received exceptional applause,

"דבר", 23 באוגוסט 1935, ע' 5

קולנוע "חוף", חדרה [...] הצגה אחת של סרט היצירה והעמל של הפועל העברי בארץ, "עבודה" [...].

קולנוע בית הפועלים רחובות [...] יומן עברי "כרמל" [...].

"דבר", 23 באוגוסט 1935, ע' 11

15 שנים לקרן היסוד

[...] יצרנו את הפילם המדבר הארצישראלי הראשון שכל-כך הרגשנו בחסרונו. את ערכו של הפילם הזה בעד תנועתנו ידע להוקיר כל רואהו. הוא עלה באמצעים רבים.

“The Palestine Post”, 23 August 1935, p. 10

[…] CARMEL NEWS REEL / Opening of Beth Brenner / Elections to the Revisionist Congress / Nebi Rubin Festivities.

“The Palestine Post”, 23 August 1935, p. 11

Success of Hebrew Film at International Congress /

ACCLAIMED BY CRITICS IN VENICE / (From Palcor)

VENICE – The Hebrew film “The Chosen Land”, made by the “Urim” film studios in Jerusalem, has had a singular success at the International Film Exhibition here. The film, which takes 60 minutes to run, was shown on the evening of August 13 and was widely acclaimed by the audience, composed of members of the film industry and critics. The fact that it was shown in the evening proves the importance attached to it by the exhibiting committee as the evening shows are usually reserved for longer films. This is the first time that a Palestine has been represented at the Venice International Exhibitions.

Mrs. Margot Klaussner, who is representing the “Urim” Company in Venice, was invited by the representative of the Italian Ministry for Propaganda to exhibit the Hebrew film in September at the first International Exhibition of Historical and Political films. A special showing took place on August 15 in the Cinematograph Art Palace here and the proceeds went towards Jewish institutions here and in Palestine. 

“The Palestine Post”, August 26 1935, p. 8

The 19th Zionist Congress / TALKING FILM

The only official picture of the present Congress at Lucerne was filmed by one of the managers of Migdalor Cinema and will be shown shortly in Tel Aviv at “Migdalor” Cinema, and in Haifa at “Amphitheatre” Cinema.

"דאר היום", 26 באוגוסט 1935, ע' 5

הקונגרס הי"ט / סרט קולני / הסרט הרשמי היחידי מחיי הקונגרס הנוכחי בלוצרן הוסרט ע"י אחד המנהלים של הקולנוע "מגדלור" ויוצג בקרוב, / בתל-אביב: בקולנוע "מגדלור" / בחיפה: בקולנוע "אמפיתיאטרון".

"דבר", 26 באוגוסט 1935, ע' 24

(בכתבה על כינוס "מועצת הפועלות") / [...] נשמע הדו"ח של המזכירות הפעילה [...] ועל הכנת הסרט "האישה העובדת".

"דבר", 26 באוגוסט 1935, ע' 32

 [...] יותר מאשר לנאומים ציפו המסובים ליד השולחנות הערוכים להצגת הסרט "לחיים חדשים", שבה נסתיימה המסיבה. ימים אחדים לפני זה, בועידת קהי"ס, ציין ליאו הרמן בדבריו שני חידושים במתודיקה של התעמולה הציונית: סוכנות "פאלקור"[107] והפילם. הפצת ידיעות נכונות מחיי היישוב בארץ וענייני הציונות, קשר ישר עם כל העיתונות היהודית והכללית, באופן שלא רק "מאורעות" בא"י או איזו סנסציה בציונות יהיו נושאי הידיעה אלא חיי היום-יום במשק, בהווי ובמדיניות – זהו באמת מכשיר חשוב שעל הסוכנות הטלגרפית הצעירה הוטל לפתחו ולמלא בו תפקידים מועילים ממדרגה ראשונה גם בעבודת הקרנות. וסרט הקולנוע שנעשה עתה ע"י קהי"ס יחד עם חברת הסרטים "פוקס", הוא בלי ספק ניסיון בעל-חשיבות רבה בעבודת התעמולה שלנו. אולם יש להודות, כי אלה שראו אותו בפעם הראשונה בערב הזה נתאכזבו במקצת: סידור ההצגה מהצד הטכני (אינסטלציה ארעית באולם הקונגרס [הציוני הי"ט בלוצרן]) לא היה ולא יכול היה להיות מוצלח ביותר. הקול של הקריין והמוסיקה הממלאים תפקיד חשוב בסרט הזה לא היו צלולים ביותר, וגם התמונות והטכניקה כולה לא היו נקיות לגמרי. אלה שראו את הנוסחה הגרמנית והנוסחה האנגלית במקומות אחרים מעידים שההבדל הוא רב מאוד, ובהצגה משוכללת הסרט עושה רושם טוב יותר. עכ"פ ברור שהעניין עוד לא הגיע לידי שלמות. הצילומים אומנם יפים מאוד ונראה שנעשו במידה של מומחיות בלתי-שכיחה עוד בארץ, אבל המטרה העיקרית שהייתה לכתחילה לעיני היוזמים: להתרחק פעם מהתעמולה המודגשת והמקובלת על א"י – זו לא הושגה גם כאן אלא במומנטים בודדים. גם כאן הקריין מסביר את הדברים במלים יפות ונלהבות מדי. והכתב על גבי הבד אף הוא יותר, בנוסח המקובל בקרה"י מאשר בנוסח החיים של אותן הקבוצות ומקומות העבודה שצולמו. התמונות נחפזות ומקוטעות מדי ללא הבלטת משהו מיוחד, ללא התרכזות -  אם לא באיזו אידיאה, הרי לפחות באיזה עצם או מציאות (כמו שנעשה ברוב הסרטים הרוסים [הסובייטיים] מסוג זה). במשך השעה היו גם מומנטים שהביאו את הקהל לידי התלהבות  ומחאות כפיים, בייחוד כשהיו מופיעים על הבד "אנשי שלומנו" או ילדים אשר אבותיהם ואנשי-מקומם ישבו איתנו במסיבה (כשהופיעה ילדה החולבת פרה בדגניה פרץ על יד השולחן שלנו ויכוח בין ברץ[108] ודבורה בתו: הוא אמר שזו היא, והיא עצמה אמרה שזו יונה אחותה). גם אגדתי הביא את הסרט שלו "זו הארץ" ללוצרן והוא יוצג השבוע באחד מבתי–הראינוע המקומיים, גם הקה"ק הציגה לצירי הועידה את היומנים של "כרמל" – אכן מרובים הניסיונות. [...]. גרשון חנוך[109]

"Jüdische Rundschau", 26.08.1935

Dr. Karl Schwarz: "Lerskis film Avodah".

ראו, הכתבה במלואה

"Motion Picture Daily", 26 August 1935, p. 22

Edwin Carewe is understood to have sailed for Palestine to shoot material for his picture dealing with the life of Christ.

“The Palestine Post”, 27 August 1935, p.5

The Carmel News Reel on the same programme has some bad photography that is inexcusable. The first efforts of this local enterprise were welcomed on their appearance several months ago, and technical shortcomings were forgiven in hope that the quality of the work would be improved. It is regrettable, however, that such has not been the case, and the pictures shown today were even worse than their predecessors. R. L. K.

 "דבר", 27 באוגוסט 1935, ע' 2

[...] אל אולם התיאטרון העירוני [בלוצרן], שם הוצג ויוצג עוד במשך השבוע הסרט החדש של קה"י, שטרח בו במשך חודשים רבים ליאו הרמן. גם כסף הרבה – 12,000 לא"י – הושקע בו. נאים צילומיו, יפים ובהירים הביאורים הבאים בין תמונה לתמונה, מגוונות התמונות – מן הכפר ומן העיר, בימי מעשה ובימי חג. גם "זאת היא הארץ" של אגדתי מוצג כאן. אך צילומיו של סרט קרן היסוד צילומים יפים ונאים, נקיים, מבוררים ומרהיבים את העין. מושכים לב הם גם השירים. סוף סוף נמצא הגואל לשיר הא"י, מושר הוא בקול צלול והטוב טעם, ואף על פי כן אין הדעת נוחה. כנראה, כל עוד לא תיכנס עלילה גם בסרט הא"י, כל עוד לא יהיה בו גם משחק אמנותי, יישאר בתחומי "קולטור פילם", המעניין אומנם מאוד, אך איננו עדיין הסרט המשכנע, המאלף דרך אגב, כובש ומשביח. אין בזה כמובן הכוונה לאותה עלילה טיפשית, מלאכותית, שב"זאת היא הארץ". ואף לא ל"משחק" זה, כביכול. במובנים אלה עולה עליו הסרט של קה"י לאין ערוך בטוב טעמו, בהתרחקותו מניפוח ומלאכותיות. אך גם הוא עודנו מחכה לאמן שישתמש בחומר הזה כדי לעשות ממנו את הפילם הא"י, לו אנו מחכים.

« Israël », 28 Août 1935, p. 2

LA REPRESENTATION CINEMATOGRAPHIQUE AU CONGRES

Mercredi dernier, à 11 h. a. m. Eut lieu une représentation cinématographique spéciale pour les délégués de la presse qui ont eu l’occasion d’admirer le superbe film du Keren Hayessod « La Terre Promise » réalisé par l’Urim-Palästina Filmgeschaft.

Ce film est une merveille tant au point de vue la photographie, que de la technique, les prises de vue. Il est difficile d’exprimer ce qu’en ressent à la vue des scènes si réelles et pleines de vie qui se déroulent soi, miroir sincère des achèvements accomplis an Eretz-Israel.

Ce film à été couronne lors de la 3ème Exposition International du film à Venise.   

« Israël », 28 Août 1935, p. 3

[…] Au Congrès sioniste de Lucerne a été présenté le film universitaire, que montre le site de l’Universitaire, sur le Mont Scopus, et les travaux qui s’y poursuivent. 

"דבר", 29 באוגוסט 1935, ע' 6

מחזות הקונגרס הי"ט בראינוע

החלק הראשון של סרט ראינוע "כרמל" ממחזות הקונגרס הציוני הי"ט יוצג בקולנוע "רמון" ממוצ"ש ואילך. החלק הראשון מכיל את נסיעת הצירים באוניה ת"א (ובכלל זה, ד. רמז[110] מקבל את מפקד עובדי האוניה); חלק שני – פתיחת הקונגרס עצמו. חוץ מסרט זה יוצג סרט קולנוע מהקונגרס מצולם ע"י צלמים מאירופה. הקרנות הלאומיות מכינות אף הן סרט קולנוע מהקונגרס.

"Chicago Sentinel" (USA), 29 August 1935, p. 15

Movies in Palestine

Enthused over the great development of the Jewish homeland in Palestine and its future possibilities, Paltiel Buchner,[111] former wonder-boy cantor, is in Hollywood to confer with Jewish film company executive and to try and interest the in establishing a studio and producing movies in Palestine.

Mr. Buchner, who is sales manager of the Palestine distributors of Westinghouse Electric products, with headquarters in Tel Aviv, told the writer: "With the establishment of a motion pictures industry in Palestine we in the Jewish homeland feel that through the romance and glamour associated with the industry a great tourist business to the homeland can be developed. In Palestine we have three groups of artists, the Habimah players, the Haohel and Matures; also many talented dancers, musicians and composer who could be of service in providing talent for motion pictures. For the time being we are willing to forego the making of pictures in the Hebrew language for the world market and to produce them in the English language. We would, however, reserve the privilege of making the pictures in Hebrew for exhibition and the Palestinian market. From Germany Palestine today has technicians and mechanical experts who are ready to lend themselves to the making of films. From the other groups I have mentioned we can secure all the artistic talents necessary to produce fine pictures".

"היינט", 30 באוגוסט 1935, ע' 7

פריהמאָרגען טאָג און נאכט אין ארץ-ישראל / עס ווערט שוין פערענדיגט אין איינעם פון די וואָרשאָווער פילם-אַטעליעס (דורך דעם פירמע "פאָטאָ – פאָרבערט") דער ערשטער גרויסער פילם-רעפּאָרטאָזש פון ארץ-ישראל, וואָט איז אויפגענומען געוואָרען דורך אַ ספּעציעלער פילם-עקספּעדיציע אונטער דער אָנפיהרונג פון בעקאָנטען סצענאַרי און רעזשיסער יחיאל בוים. אלדאָס לעבען פון דעם היינטיגען ארץ-ישראל איז געגעבען אין דעם – אָ פילם. עטליכע חדשים האָבען געדויערט די אַרבייטען פון דער עקספּעדיציע אויף די ערטער. זיי האָבען אַדורכגעשפּרייזט ארץ-ישראל אין דער לענג און דער ברייט, און דאָס וויכטיגסטע, שענסטע, פריידיגסטע און אויך טרויעריגסטע – פערפיקסירט. זיי זענען דערגאַנגן אין אַזעלבע ערטער, וואו אַ מענשען – פיס טרעט זעהר זעלטען. עס וועט געבען אַ פולע פאָרשטעלונג פונם נייעם לעבען, וואָס עס שאַפט זיך אין א"י.

"דבר", 30 באוגוסט 1935, ע' 4 / "דאר היום", 30 באוגוסט 1935, ע' 9

הקונגרס הי"ט / כדי להימנע מטעויות הננו להודיע לקהל הנכבד שהסרט הרשמי היחידי, בקונגרס הי"ט, צולם לפי רישיון מיוחד מהנהלת הקונגרס ע"י אחד ממנהלי הקולנוע "מגדלור", בתור סרט קולני ויוצג בקרוב בתל-אביב בקולנוע "מגדלור", בחיפה "אמפיתיאטרון". רק הסרט הקולני המדבר הזה יביא את כל הנאומים בשפת כל נואם ונואם וכמו-כן כל חיי הקונגרס וסביבתו. / חברת קולנוע ארמון בע"מ.

“The Palestine Post”, 30 August 1935, p. 10

Cinema Migdalor Tel-Aviv […] THE CARMEL NEWSREEL “LIFE IN PALESTINE” […] / Coming soon! The official talking film of the 19th Zionist Congress / A full length picture – not a short […].

"דבר", 30 באוגוסט 1935, ע' 5

קולנוע מגדלור [...] יומן "הכרמל" – היחידי מחיינו בארץ.

"דבר", 30 באוגוסט 1935, ע' 5

קולנוע "בית הפועלים" חדרה [...] נוסף לתכנית יומן חדשות ועמק זבולון, סרט של הקרן הקיימת.

"דבר", 30 באוגוסט 1935, ע' 1

התנפלות נאצים על סרט א"י בבודפשט. בודפשט. מאת סופרנו המיוחד. הנאצים ערכו הפגנות וזרקו פצצות סירחון אל הראינוע דורפזון, ליד אולפפוירונג, בעת הצגת הסרט הארצישראלי. המשטרה אסרה אחדים מראשי הבריונים הנאצים.

"דבר", ראשון בספטמבר 1935, ע' 7

הס.ד. בלוצרן מקבלים פני סיעת העבודה [...] קונץ נאם בשם הסוציאליסטים בשוויץ [...] הוא אמר שנרגש ממראה הסרט של קרן היסוד [...].

"היינט", ראשון בספטמבר 1935, ע' 2

פון די קאָנגרעס קולוארען [...] איך האָבּ געזעהען דעם פילם פון קרן-היסוד און איך בין שטאָלץ געווען אויף די גרויסע אויפטהוען אידישער אַרבייטערשאַפט אין ארץ-ישראל [...].

« L’Avenir Illustré », 1 Septembre 1935, p. 13.

UN FILM DOCUMENTAIRE SUR ERETZ-ISRAEL / Un Rêve devient Réalité

« Si vous le voulez, ce n’est pas un conte ! » Cette prophétie de Théodore Herzl, placée en exergue sur son anticipation « Terre Ancienne, Terre Nouvelle », est aujourd’hui en pleine réalisation.

Des faits, des réalités sensibles illustrent cette vision qui, à l’époque, eût paru aux plus optimistes comme une utopie irréalisable.

Pour s’en rendre compte, il suffit d’y aller voir.

Mais ce déplacement. Hélas ! N’est pas à toutes les portées.

Aussi, la projection d’un film documentaire vient-elle fort à propos combler une lacune dont souffraient beaucoup de cœurs juifs.

Ce film, inédit en Afrique du Nord, apporte une vision directe et détaillée de l’activité d’Eretz-Israël.

Tous les chapitres de ce beau roman – cette fois-ci le roman se confond avec la réalité – se déroulent sous les yeux du spectateur étonné, et répondant à tous les points d’interrogation qui se posent aux esprits curieux de se documenter sur le problème le plus passionnant du monde moderne, problème qui non seulement intéresse les Juifs, mais encore tous ceux que le problème Juif inquiète. 

« L’Avenir Illustré », 1 Septembre 1935, p. 17

« UN REVE DEVIENT REALITE » A L’EDEN-CINEMA. – Le film Palestinien dont la projection à eu lieu le lundi 28 octobre a l’Eden-Cinéma, a remporté un beau succès non seulement parmi nos coreligionnaires, mais encore parmi les nombreux non-juifs que l’effort d’Eretz-Israël ne laisse pas indifférents.

« L’Avenir Illustré », 1 Septembre 1935, p. 25

UN REVE DEVIENT REALITE. – De nombreux coreligionnaires qui n’nt pu, faute de place, assister à la première projection du film Palestinien « Un rêve devient réalité », à L’Eden-Cinéma, ont demandé une deuxième projection. Celle-ci aura lieu lundi prochain 18 Novembre, a 21h15, à L’Eden-Cinéma, rue de l’Aviation-Française.

Signalons que les recettes de cette soirée iront également au profit du « Keren Kayemet Leisraël ». Il est prudent, étant donne l’affluence des demandes, de réserver les places à l’avance. 

“The Palestine Post”, 3 September 1935, p. 2

“LIFE OF CHRIST” FILM / Noted Director Coming / A celebrated American film director and stuff are coming to Palestine to film “The Life of Christ”; it is understood on good authority. The director is Edwin Carewe and he has the backing of a number of leading Church organizations in the United States. Mr. Carewe has already left for Palestine. The “Life” is to be made in both a Catholic and Protestant version.

"Chicago Sentinel" (USA, ILL.), 05 September 1935, p. 22

"The Romance of Palestine", an English moving picture, for which Ludwig Lewisohn wrote the story and narrative comments and which include famous choruses such as Joseph Rosenblatt and his choir, will be shown at the Jewish People's Institute, 3500 Douglas Boulevard, on Monday evening, September 9, at 8;30 p.m. This picture is the first authentic presentation of the story of the struggles and achievements of the Jews. The movie pictorially presents the amazing work achieved by the many colonies which were founded during the last half century. In the singing, swinging, rollicking mood, it portrays the highlights of centuries of persecution, down to the present time when "The People of the Book", old and young, is shown at work in the new fields, forests and factories, seeking to restore a homeland in one generation. Singing and dancing in the open, simple and ancient and modern folk songs and folk dances in the language and spirit of Biblical days are some of the interesting features of this picture, which was made in Palestine.

"דאר היום", חמישי בספטמבר 1935, ע' 8

הקונגרס הי"ט בתור סרט קולנוע

עיתון הקונגרס מודיע: זוהי הפעם הראשונה למן היווסדם של הקונגרסים הציוניים שהקונגרס הנוכחי בלוצרן יצולם בתור סרט קולני יחד עם כל הועידות לפניו. למבקרי הקולנוע תינתן ההזדמנות לראות ולשמוע לא רק את מהלך ישיבות הפלנום של הקונגרס כי אם גם להסתכל בכל העבודה שנעשית מחוץ לאולם ישיבות הפלנום. ז"א בעבודת הועדות והועידות השונות. גם הסיעות של הקונגרס למיניהן צולמו בזמן עבודתן בתמונה ובטון. המנהיגים החשובים של הציוניות יפנו ע"י הסרט הקולני הזה אל העולם כולו. כל העבודה הטכנית בשביל הצילומים והטון נעשתה ע"י חברת הפילמים השוויצרית "פביזינס פילם" בציריך; ההנהלה הכללית נמצאת בידי ה' בן-ציון פט[112] מתל-אביב. הסרט הזה יופיע בתור סרט קולנוע רשמי של הקונגרס הי"ט. סרט זה יוצג בתל-אביב בקולנוע "מגדלור" ובחיפה בקולנוע "אמפיתיאטרון".

"דבר", שישי בספטמבר 1935, ע' 5

קולנוע גן-רנה תל-אביב / במוצאי שבת 7 בספטמבר ובמשך כל השבוע תכנית עברית לאומית:

א) חיי הד"ר הרצל, הוצאה חדשה מדברת עברית שהוצאה עבור הקונגרס הי"ט

ב) הסרט העברי הארצי-ישראלי, לפי סיפורו של צבי ליברמן, "עודד הנודד", בהוצאה חדשה מזמרת ומדברת עברית.[113] בהשתתפות: פינקל (הבימה), גנסין (הבימה), חורגל (המטאטא), ותלמידי בתי הספר בעמק. 2 הצגות בכל ערב: בשעות 9.30, 7.15.

"דבר", שישי בספטמבר 1935, ע' 5

"דאר היום", שישי בספטמבר 1935, ע' 9

קולנוע מגדלור [...] היכונו! להצגת הסרט הקולני הרשמי של הקונגרס הי"ט. סרט מלא תוכן למשך כל הצגת הערב.

"היינט", שישי בספטמבר 1935, ע' 2

גאַלא-פַאַרשטעלונג פון פילם "לחיים חדשים" / לוצערן 5 (פּאָלקאָר). היינט אָווענד אין פאָרגעקומען אַ גאַלא-פַאַרשטעלונג פון דעם קרן-היסוד-פילם "לחיים חדשים" לכבוד דעם ראַט פון דער אידישער אַגענץ. דער קינאָ-זאַל איז געווען פול געפּאַקט מיט דעלעגאַטען און געסט, דער פילם איז אויפגענומען געוואָרען מיט גרויס בייפאַל.

.“The Palestine Post”, 6 September 1935, p. 10

Cinema MIgdalor Tel-Aviv […] Carmel Newsreel – Funeral of Rabbi Kook, Kuperstein Relay race […] Watch for the official film of the 19th Zionist Congress – a full length picture […].

"דאר היום", תשיעי בספטמבר 1935, ע' 4

היובש בקונגרס הלוצרני

לא היו לנו ג"כ בקונגרס זה לא זמרה ולא נגינה [...] במקום זה זכינו בפרשה של הצגת סרטים – פרשה של התרוצצות, של התחרות סוחרים, של מעשי להכעיס.

את הסרט "זאת היא הארץ" של אגדתי הרי זוכרים אתם. אגדתי הוסיף אח"כ פרקים שלמים לסרט (פרשת הגדוד העברי, בואו של הרברט סמואל הנציב העליון ועוד) ומכר אותו בחו"ל לפירמות שונות. פירמה גדולה קנתה את הזכות להציג את הסרט בשוויץ, וכיוונה את מעשיה לעשות את התעמולה בלוצרן בימי הקונגרס, כלומר: יבואו אלפי יהודים לכאן מכל קצווי תבל, ומי מהם לא ילך לראות סרט המשקף את חיי הארץ?

אולם כשבא שליח החברה ללוצרן והתחיל עושה הכנות להצגה נקרא אל הד"ר פרנץ כהן, כף המבשלים של הקונגרס, וקיבל ממנו נזיפה רבה: "הבאת לכאן למכור נקניקים? אנחנו לא נרשה לך לנצל את הקונגרס לטובת ענייניך הפרטיים... לנו יש סרט משלנו, סרט ציוני, סרט של קרן היסוד, ורק אותו נרשה להציג כאן".

טלגרף השליח את הדברים האלה לברוך אגדתי שלנו, שנמצא אז בלונדון, והלז מיהר ובא ללוצרן באווירון. התחיל עושה חקירה ודרישה ונתברר לו, שיש לעניין זה נגיעה לסרט החדש "חיים חדשים", שהוכן באמריקה ע"י קרן היסוד בעזרת ה' הרמן או להפך.

לאגדתי עלה לרכך את ממוני הקונגרס, והסכם נעשה ביניהם שאגדתי לא יעלה על הבד את הסרט שלו, לפני שיראו לקהל את הסרט "חיים חדשים". אולם אח"כ – מותר לו, מותר לו...

את הסרט "חיים חדשים" הראו פעמיים בועידות קרן היסוד ופרסום גדול עשו לו, והרבה כספים בזבזו על פרסומת בעיתונים. אלא שבינתיים הורידו נעלמים בכל לילה את המודעות, שהיו מדביקים בפרוזדורי הקונגרס על הסרט "זאת היא הארץ"...

וכשבא היום הקבוע להצגת הסרט "זאת היא הארץ" – בקולנוע מפואר שהוצאותיו מרובות – נתברר שבאותו ערב מציגים בקולנוע אחר גם את הסרט "חיים חדשים"...

על התוכן ועל הערך האמנותי של שני הסרטים איני מדבר הפעם. איני עושה השוואות. רציתי רק להצביע על האתיקה שבדבר.

ועלי להוסיף, שבשתי ההצגות היו האולמים ריקים.               אורח

"דבר", תשיעי בספטמבר 1935, ע' 1

לפיתוח תוצרת הסרטים בא"י

חבורת אנשים הקרובים אל תוצרת הסרטים והקולנוע בכלל, התאחדו לשם פיתוח התנאים בשביל יצירת סרט ארץ-ישראלי מקורי רק בארץ. הישיבה הראשונה תתקיים מחר ב-11 לפנה"צ בקזינו. המרצים: המשורר אביגדור המאירי, מ. קולקוביץ,[114] בעל הקולנוע "רמון", י. קרמר, בעל הקולנוע "הרצליה" בפ"ת. סוכני הסרטים ובעלי הקולנוע שבמקרה לא קיבלו את ההזמנה, מתבקשים לבוא.

“The Palestine Post”, 10 September 1935, p.5

Films in Tel Aviv / “Oded Hanoded” (Oded the Wanderer), one of the first films to be produced in Palestine is being shown at the Rena Park this week. There is a running commentary in English as well as a few songs in Hebrew and occasional Hebrew dialogue. The film is based on a novel and the Palestinian life, which has been featured in other films, is just the background of the piece. Several Habimah players are in the cast.

"דואר היום", 11 בספטמבר 1933, ע' 4

"קול-אור" חברת פילמים א"י-אמריקנית / הזמנה לאספה המכוננת

ניתנה בזה הודעה לחברי החברה הנ"ל כי ביום ג' 19 בחודש ספטמבר, בשעה 6 אחה"צ, תתקיים במשרדי החברה בירושלים ברחוב בן-יהודה [...] אצל אוסטר, האסיפה המכוננת של החברה הנ"ל.

על סדר היום:    1) דו"ח של ההנהלה

  • 2) דו"ח כספי
  • 3) בחירת ההנהלה
  • 4) פעולות החברה לעתיד

"דבר", 12-11 בספטמבר 1935, ע' 6

בבתי הקולנוע / תל-אביב [...] "גן רנה": א) חיי הד"ר הרצל. ב) עודד הנודד

ירושלים [...] "ציון": 1) מהקונגרס הציוני בלוצרן. 2) נערי הכיכר העזובה.

"דבר", 13 בספטמבר 1935, ע' 6

רחובות [...] בקולנוע בית העם [...] לפני הסרט יוצג יומן כרמל מהקונגרס הי"ט.

"דבר", 13 בספטמבר 1935, ע' 20

בלי הסכמת הבעלים

חברת פא"י (פילם א"י) הגישה תביעה משפטית נגד בעלי גן רינה על הצגתם את הסרט "עודד הנודד" מבלי נטילת רשות מאת החברה שהפילם הוא קנינה ושיש לה עליו זכות בעלים ("קופירייט"). התביעה שעמדה להתברר בפני השופט ע"י העו"ד גרשמן, נדחתה לשבוע הבא. כפי ששמענו יוטל בינתיים איסור על הצגת הסרט.

"ליטערארישע בלעטר" 13 בספטמבר 1935, ע' 13

עס ווערט פאַרענדיקט אין איינעם פוּן די וואַרשעווער פילם-אַטעליעס (דוּרך דער פירמע "פאָטאָ-פאָרבּערט") דער ערשטער גרויסער פילם-רעפּאָרטאַזש פוּן ארץ-ישראל, וואָס איז אויפגענוּמען געוואָרן דוּרך אַ ספּעציעלער פילם-עקספּעדיציע אוּנטער דער אָנפירוּנג פול בּאַקאַנטן סצענאַרי אוּן רעזשיסער יחיאל בּוים. אלדאָס לעבּן פוּן דעם היינטיקן ארץ-ישראל איז געגעבּן אין דעם אָ פילם. עטלעכע חדשים האָבּן געדויערט די ארבּטען פון דער עקספּעדיציע אויף די ערטער. זיי האָבּן אדוּרכגעשפּרייזט ארץ-ישראל אין דער לענג אוּן אין דער בּרייט אוּן דאָס וויכטיקסטע פאַרפיקסירט. דער פילם גיט א פוּלע פאָרשטעלוּנג פוּנם נייעם לעבּן, וואָס עס שאַפט זיך אין ארץ-ישראל.

“The Palestine Post”, 13 September 1935, p. 10

[…] Carmel News Reel

  1. Hapoel trip to the Dead Sea.
  2. Hapoel Motor Cyclists trip to Trans-Jordan.
  3. Before the High Holidays at Rachel’s Tomb.
  4. Yemenite Immigrants.
  5. Arrival of the Rabbi of Ghor. [הרבי מגור] […].

"דבר", 16 בספטמבר 1935, ע' 6

עוד ניסיון לתעשיית סרטים

סוכני סרטים ובעלי קולנוע ומעוניינים אחרים, כשלושים איש, מת"א, ירושלים ומקומות אחרים, נתכנסו בשבוע שעבר לדון על תעשיית סרטים עבריים בא"י. אביגדור המאירי הרצה. נבחר ועד, שבישיבתו הראשונה החליט לייסד חברה למטרה זו ולמכור מניות בנות לא"י אחת כדי להרכיב הון לחברה. גזבר האגודה: ב. גזונדהייט, המזכיר: יעקב שולקיס.

“The Palestine Post”, 17 September 1935, p. 5

Mr. J. L. Starkey[115] of Tell Ed Duweir fame[116] will lecture to the Anglo-Palestinian Club in London tomorrow on “Ancient Lachish”. His lecture will be illustrated by lantern slides and moving pictures. The chair is to be taken by the Rev. the Haham [חכם] Dr. Moses Gaster.[117]

 "דואר היום", 18 בספטמבר 1933, ע' 3

מפעולות חברת "קדם" לתוצרת סרטים

מר משה הלוי, אחד ממנהלי "קדם", החברה הארץ-ישראלית לתוצרת סרטים בע"מ, נסע לזמן קצר לפריס לשם חתימת חוזים עם פירמות לתעשיית מכונות קולנועיות. הוא יבקר גם את הסטודיות הגדולות המודרניות לפילמים. מר הלוי הוזמן ע"י הרג'יסור הידוע פדור אוצפ[118]  לראות את גמר הסרט "אמוק" (לפי ספרו של סטיפן צוויג). מר בן-אור קלטר, מנהל הייצור של החברה מסדר בינתיים את המעבדה בהשתתפות מומחה ידוע מברלין, מר ולטר קריסטלר. הסצנריו לפילם הראשון הוקרא לפני חוג מצומצם של סופרים עברים ידועים. הפעולה נמשכת במרץ.

"דאר היום", 18 בספטמבר 1935, ע' 4

רומא, 10 (שירות ד"ה). אתמול פורסמו התוצאות של ההתחרות הבינלאומית של סרטי ראינוע שנערכה במשך השבוע האחרון בוונציה. בין אלה שקיבלו פרסי-הצטיינות נמצא הסרט של "אורים" (אגדתי) [השם אגדתי - טעות] בשם "הארץ המובטחה" בעברית והסרט הנאצי הידוע של ליני ריפנשטל "ניצחונו של הרצון".[119]

"דבר", 19 בספטמבר 1935, ע' 40

על הסרט "עודד הנודד"

לשמועות שנפוצו בקהל בדבר הסרט "עודד הנודד", שהצגתו אצלנו נאסרה ע"י המשטרה ולידיעה שבאה בנדון זה ב"דבר" תחת כותרת "בלי ידיעת בעלים" – הרינו להודיע: הסרט המדבר "עודד הנודד" (להבדיל מהסרט האילם שהוצג בארצנו לפני שנים מספר והיה שייך לבעלים אחרים) נמסר לנו להצגה ע"י בעליו חברת פלשתין-אמריקן-קורפוריישן בניו-יורק ע"י בא כוחה בארץ, שאישר בכתב, שבידו כל הזכויות להצגת הסרט הזה. בשעת הצגת הסרט נודע לנו, שיש סכסוך בין החברות הנ"ל לבין חברה אחרת בנוגע לזכויות הבעלות. לנו אין כל עניין בסכסוך הזה, ואם נמצאו אנשים שלא נרתעו מלאסור עלינו את הסרט ולגרום לנו נזק רב, מוסרי וכספי גם יחד – הם יישאו בכל התוצאות של מעשם זה.  הנהלת קולנוע גן רנה.

"Chicago Sentinel" (USA), 19 September 1935, p. 3

Venice. (WNS) - "Land of Promise", a film on pioneer life in Palestine, made by the Keren Hayesod, shared honors with a Nazi picture called "The Triumph of Will" at the International Film Exhibition here. Both films were accorded first prize.

"דבר", 20/27 בספטמבר 1935, ע' 7

קולנוע "אוריינט" ירושלים [...] יומן ארצישראלי כרמל.

“The Palestine Post”, 22 September 1935, p. 4

PALESTINE FILM SHOWN AT VENICE / International Exhibition Award for “Towards New Life” / an award was made for the film “Towards a New Life”, produced by “Urim” Palestine Film Company Ltd. and directed by Mr. Leo Hermann, by the International Moving Picture Exhibition at Venice recently. Showing the new Jewish development in Palestine, this film was one of 84 others selected by companies in 12 countries. The exhibition was held from August 1 to 20, and there were nearly 40,000 visitors.

“The Advertiser” (Adelaide, SA), 28 September 1935, p. 11

TODAY’S NEW TALKIES AT THE CINEMAS / Films for Schools and Churches

[…] Edwin Carewe […] Then came an announcement by him that he had purchased the screen rights to the ‘Pilgrimage Play’, which for 13 years has been staged every summer in the Hollywood hills. The play is by Catherine [Christine צ"ל] Wetherill Stevenson.[120] Carewe will make it into film called ‘The Life of Christ’, and has gone to Palestine to obtain first-hand information […].

“The Palestine Post”, 29 September 1935, p. 17

[…] The production of Jewish films has commenced […].

(מכתבה על הישגי המפעל הציוני בארץ-ישראל).

 "דבר", ראשון באוקטובר 1935, ע' 7

לורנס על בד הקולנוע / הסרט ייוצר בא"י ובעבר הירדן / בחודש הזה יבואו מלונדון לארץ-ישראל ולעבר הירדן יוצרי הסרט "מרד במדבר" (סרט לורנס). התפקיד הראשי נמסר לשחקן ואלטר הוד. מלבד הריג'יסור קורדא, יבוא לארץ עם הלהקה גם קולונל סטירלינג, מי שהיה מושל יפו ושרת זמן-מה בצבאו של לורנס במדבר. [...].

"דבר", רביעי באוקטובר 1935, ע' 12

סרט הקונגרס הי"ט על הבד / במוצאי יום הכיפורים יוצג בקולנוע "מגדלור" סרט הקולנוע היחיד מן הקונגרס הציוני בלוצרן (בערך 2300 מטר). את הסרט מלווה מוסיקה קלאסית של מנדלסון, מוסיקה עממית משוויץ ושירים א"יים עממיים.

"דבר", שישי באוקטובר 1935, ע' 5 / שמיני באוקטובר 1935, ע' 8

בבתי הקולנוע / [...] מגדלור: הקונגרס הי"ט – סרט מחיי הקונגרס בלוצרן.

"דבר", שביעי באוקטובר, ע' 4 / 11 באוקטובר 1935, ע' 7

קולנוע מגדלור [...] הצגת בכורה עולמית של הקונגרס (הקונגרס הציוני הי"ט בלוצרן), הסרט מראה בתמונה ובקול את כל המתרחש בקונגרס וסביבו; ועידות הקהק"ל; קהי"ס; המפלגות השונות וכד'; את ישיבת הפתיחה, הויכוח הכללי, ישיבת הנעילה הנהדרה, ראשי המפלגות, הנואמים והמרצים השונים עם נאומיהם בשפת כל אחד ואחד; באי-כוח ממשלות ומוסדות בברכותיהם; אתה רואה עוד בחיים את י. ל. גולדברג ז"ל;[121] מראות יפי נוף של הטבע השוויצרי וכד' [...] יומן "הכרמל" [...].

“The Palestine Post”, 8 October 1935, p. 5

FILM OF ZIONIST CONGRESS / Complete Record of Lucerne Proceedings

Local Zionists, who could not make the trip to Lucerne to be present at the Nineteenth Zionist Congress, will have the Congress brought to them. The entire proceedings have been filmed and the speeches recorded. A clear and detailed account of the Congress will be given in this full-length film, which is to be shown at the Migdalor Cinema in Tel Aviv this week.

"דבר", תשיעי באוקטובר 1935, ע' 6

הסרט של קרן היסוד בג'נבה

בלשכה הראשית של קרן היסוד בירושלים נתקבלה ידיעה מאת ד"ר נחום גולדמן,[122] בא כוח הסוכנות בג'נבה, שהסרט "לחיים חדשים" של קרן-היסוד יוצג בסוף אוקטובר לפני אישים חשובים מחבר הלאומים.

"דבר", תשיעי באוקטובר 1935, ע' 6

מודעה: מגדלור [...] אחרי חיסול כל המכשולים תתקיים הצגת בכורה עולמית של הסרט המזמר והמדבר הקונגרס הי"ט [...].

"היינט", 9.10. ע' 2 / 11.10 ע' 1 / 18.10.ע' 2 - 1935

קולנוע ישראלי

"Variety", 9 October 1935, p. 27 / Palestine Picture

Boris Morrows of Paramount has written the score, assisted in production of and is personally interested in a Jewish picture which was made by the Zionist Organization and will out as 'Land of Promise'. It will go out with a running narrative in English by David Ross. Decision has not yet been reached whether picture will be marketed in theatres or sent out as a non-theatrical attraction.

"The Palestine Post”, 11 October 1935, p. 10

Cinema Migdalor, Tel Aviv […] / The World Premiere / The Congress, (The XIX Zionist Congress at Lucerne). / This film shows in picture and sound all that happened at and around the Congress, the conferences of the Keren Kayemeth and Keren Hayesod, and the various parties, the opening session, the general debate, and the magnificent final session, the party-leaders, their speeches in their own languages, the greetings of the Government representatives and local institutions.  

"דבר", 11 באוקטובר 1935, ע' 6:  ...וראיתם את סרט הקונגרס הי"ט על הבד ב"מגדלור" תל-אביב

"דאר היום", 15 באוקטובר 1935, ע' 5: הקונגרס הי"ט על בד קולנוע מגדלור

שלושה דברים היו לגורמים עיקריים ביצירת הסרט הקולני הזה: א) גישה רצינית והערכה אובייקטיבית מלאה של המתרחש בקונגרס וסביבו; ב) עמל רב שהושקע בבחירת ובקביעת החומר המעשי מבחינה כמותית והבחנתו המדוקדקת מן הצד האיכותי; ג) השקעת אמצעים כספיים מרובים להעמדת הסרט על הגובה הדרוש בכל המובנים. לא יומן של מאה או מאתיים מטר צילומים הנעשים כלאחר יד ע"י "בעל מלאכה" הוא הסרט הזה, אלא פילם שלם (בערך 2200 מטר) במלוא מובן המלה שיש בו כדי לספק את טעם המבקרים המפונקים ביותר. ה' בן-ציון פט שקנה לו בברלין, עוד "בימים ההם", בקיאות מופתית בתוצרת פילמים ממדרגה ראשונה היה הנפש החיה ביצירה זו וחברה פילמית מצוינת משווייץ שיצאו לה כבר מוניטין באירופה הוציאה את הדבר לפועל. סרט קולני – כדבר איש אל רעהו - הוא סרט הקונגרס שיוצג בקולנוע "מגדלור" בת"א, סרט המקיף את מפעל הקונגרס הי"ט על ענפיו וגווניו. כאן ההזדמנות המצוינה לכל אחד להכיר "פנים אל פנים" את גדולי היהדות בכלל ואת גדולי הציונות בפרט ולהיווכח – הוכחה נאמנה – מה היה טיבו של הקונגרס הי"ט בלוצרן. נוסף על כל אלה צא וראה את התמונות המפליאות של הנוף השוויצי הנהדר, החל מעלות השחר וגמור בשקיעת החמה. ואם נצרף עוד את המוסיקה הקלאסית והעממית (השוויצרית והארץ-ישראלית) המלווה של הסרט, הזמרה והריקוד, הרי לפנינו חתיכה קולנועית מושלמת שיש בה כדי להשפיע השפעה גדולה. הפרלמנט הציוני העולמי על הבד במהותו ובפעילותו. גם ועידות הלוואי של הקונגרס מצאו בסרט זה את ביטוין. לא האוזן השומעת על הפילם הזה אלא העין הרואה אותו תוכל להעריך את טיבו וחשיבותו. ומי שיחמיץ הזדמנות זו לראות את סרט הקונגרס משמע כי מאורע חשוב בחייו החמיץ!!!     שבט 

"דבר", 11 באוקטובר 1935, ע' 7

קולנוע "אוריינט, ירושלים [...] יומן ארצישראלי כרמל (העלייה בשנה החדשה).

"הבקר", 11 בנובמבר 1935, ע' 6

דברי שטנה / העיתונות הערבית תוקפת את הצגת הסרט "לחיים חדשים" בירושלים. "הוא מעורר את רגשות העם הערבי וגורם למאורעות שאין הנהלת הביטחון הציבורי רוצה בהם". (כידוע נדחתה הצגת הסרט בירושלים, אם כי הוכרז עליה ביום 26 באוקטובר).

"דבר", 13 באוקטובר 1935, ע' 8

הקונגרס הי"ט ("מגדלור") – תעודה מעניינת וחשובה לכל הדעות. התמונות לוקטו בטעם, הנאומים אינם ארוכים עד ליגע; רק משפטים אחדים, אך הרושם מלא ושלם. אווירת- הקונגרס מורגשת היטב. הנוער המרקד, על יד חזית הבית, חטיפת העיתונים (בייחוד "דבר". אגב: מדוע הראו רק את חברי מערכת "הארץ" במסיבתם?). פתיחת הקונגרס ונעילתו מעוררים כבוד. אישים מאישים שונים, מהם חביבים על הציבור, מעוררים מחיאות-כפיים בקהל מדי הופיעם על הבד. יפה הנוף השוויצי וליווי הנגינה העממית, ההרים והבניינים – עין לא ראתה!  עטלף

"הַבֹּקֶר", 14 באוקטובר 1935, ע' 3

ב"מולט-אש-יבו", ירחונו של ד"ר פטאי[123] בבודפשט, נתפרסמה שיחה עם הארכי דוכס יוסף, אחד הנסיכים מבית האבסבורג, על בניינה של א"י. הארכי דוכס אמר: "ראיתי זה מקרוב את הסרט הארצישראלי הראשון. הוא לא הצטיין מבחינה אמנותית, כי יותר מדי הורגשה בו מגמת התעמולה. אבל קנה-המידה של בניין תל-אביב, בתור כרך, והטמפו של ההתפתחות העירונית והחקלאית המודרנית, נראו לי כהישג לא-ייאמן. כשביקרתי בארץ הקדושה לפני המלחמה, לא היה בה אפילו זכר לכל זה. לעומת זאת עוררה בי דמותו של יהודי תימני, המתפלל על-יד הכותל המערבי, רושם לא-ימחה.דמות זאת זעזעה את לבי ואת לב אשתי; רק לעיתים רחוקות אפשר למצוא דבקות דתית עמוקה וטהורה כזאת".

"דבר", 14 באוקטובר 1935, ע' 7

עם סרט לורנס. רשיד אל-חאג' איברהים (מנהל סניף הבנק הערבי בחיפה) מעורר ב"א-דפאע" את הערבים להשפיע על קולונל סטירלינג, העוזר הראשי ביצירת הסרט על לורנס, שהסרט יבליט לא רק את לורנס אלא גם את גודל תפקידם של הערבים במערכה שלורנס עמד בראשה. צריך להפוך את הסרט הזה לתעמולה פרו-ערבית בעולם, דורש הנ"ל.

“The Palestine Post”, 14 October 1935, p. 5

Cinema Migdalor / The Congress / The XIXth Zionist Congress at Lucerne / TONIGHT AND DURING THE WEEK

This film shows in Pictures and sound all that happened at and around the Congress, the conference of the Keren Kayemeth, the Keren Hayesod, and the various parties, the opening session, the general debate, and the magnificent final session, the party-leaders, their speeches in their own languages, the greetings of the Government representatives and local institutions.

"דבר", 15 באוקטובר 1935, ע' 8

ראיתי את הקונגרס

סוף סוף זכיתי גם אני, שאיני לא מנהיג ולא ציר, לא גבאי ולא שמש, לראות את הקונגרס הציוני הי"ט. לא הוצרכתי לשם כך להטריח את עצמי לנסוע ללוצרן הרחוקה וההררית, לבזבז את פרוטותי האחרונות ולסבול מחלת-הים ולהיות לצנינים בעיני חברים האומרים: ראו גם הוא "בין היוצאים". זכות גדולה זו נתגלגלה לי במחיר ארבעים מא"י כרטיס הכניסה לקולנוע "מגדלור".

שונא-נקמות הנני, ולא אבוא להתגרות בחברי שהיו במעמד לוצרן, שחלקי יפה משלהם, שלא הפסדתי ממון, שלא הוצאתי זמן לבטלה, שלא נדתי ולא שטתי, ומה שראו הם במשך שבועיים שלושה ראיתי אני במשך ארבעים רגע. אולם מטעמים לאומיים אין הדבר מחוור לי, למה צריך היה לבזבז כל כך כספים וזמן וטורח ויגיעה, כשאפשר היה לשלוח לשם את הצלם (ואפשר היה אז לשלוח צלם טוב היודע היטב את המלאכה) והיינו כולנו רואים את הקונגרס כאן בתל-אביב במחיר פרוטות מעטות ונמצאנו חוסכים סכומים עצומים לאוצר הכספים המדולדל שלנו.

ואולם, לעת עתה, חוגגים אנו המעטים, שלא הלכנו ללוצרן, ניצחון גדול, ובפרט שיוצר הסרט, החלוץ הראשון של סרטי-הקונגרס, הראה לנו את רוב התמונות כמה וכמה פעמים בזה אחר זה. את גבו של הרב אוסטרובסקי, למשל, רואים שלוש-ארבע פעמים באותה הפוזה ובאותו המצב. זוהי "תעודה מעניינת" מאוד. יהודי אחד, שהוא כנראה חולה קצת בעיניו, משפשף אותן לעינינו שלוש פעמים באותן התנועות בלי כל שינוי. את כתב "הארץ", שלדעתו זהו אחד הסרטים הטובים והחשובים, מראה לנו יוצר הסרט פעמיים. גם "התמונה המרהיבה" הזאת היא תעודה היסטורית חשובה. יש תמונות רבות שלפי הדין צריכות היו להיות יפות באמת, אלא ש... לא שיחק המזל ויצאו מטושטשות. יוצר הסרט משתדל להעביר אותן לפנינו כמה וכמה פעמים, שמא בכל זאת נקלוט משהו, אך ללא הועיל.

ואומנם יש כמה תמונות יפות, בייחוד ממראות הנוף של לוצרן ובשביל זה בלבד כדאי היה לראות את הסרט, וכדאי בעיקר לראות את הסרט בכדי להיווכח שגם במקצוע זה, של בימוי וצילום סרט קולנוע, הננו מומחים גדולים, והישגינו בטכניקה זו רבים ועצומים. אוזני-הצופים שומעות עדיין את קול הנואם (בזה שהקול צרוד אין יוצר הסרט אשם, מזג-האוויר "האובייקטיבי" היה גשום וסתווי והנואמים הצטננו) לאחר שהעיניים רואות אותו כבר יושב על מקומו. כשהקול רועם ברעם ונפץ, רואים הננו שני צירים מתלחשים. וכדומה הישגים טכניים שמעבדות הוליווד לא השיגום עדיין.

הקיצור: "מאורע ציבורי-לאומי חשוב" ככתוב בעיתונים, וצריך, צריך לראות את הסרט, כי יש הרבה ללמוד ממנו.   צל

"דבר", 15 באוקטובר 1935, ע' 4

"לחיים חדשים" בפראג

הסרט הא"י "לחיים חדשים" שיוצג בירושלים, תל-אביב וחיפה, ביום 26 באוקטובר, הוצג בפעם הראשונה במוצאי שבת, באולם הגדול ביותר בפראג, בראינוע קוט פה. כפי שמודיעים טלגרפית מפראג, נמכרו כל הכרטיסים להצגה הראשונה ועברה בהצלחה גדולה. וכן נפסקה ההצגה פעמים אחדות על-ידי תשואות הקהל. לפני ההצגה נאם ציר הפרלמנט הצ'כוסלובקי, ד"ר אנג'לו גולדשטיין.[124]

“The Palestine Post”, 15 October 1935, p. 5

Land of Promise

The Palestine film to be shown for the first time in Jerusalem, Tel Aviv and Haifa on October 26 under the title of “Lechaim Hadashim” was cordially welcomed on a week’s run in Prague beginning last Saturday evening. A journalists’ reception preceded the initial performance.

"דאר היום", 16 באוקטובר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים" – סרט קרן היסוד / הסרט נוצר על ידי המובהקים שבמסריטים באמריקה

היצרן הרשמי של הסרט הגדול "לחיים חדשים" של קרן היסוד שיוצג בכ"ו לאוקטובר בפעם הראשונה בעת ובעונה אחת בירושלים, תל-אביב וחיפה, היא החברה "אורים", שנוסדה במיוחד למטרה זו בירושלים ע"י קרן היסוד.

בחוגי ציונים אחראיים הורגש זה משנים הצורך ביצירת סרט א"י ממדרגה ראשונה. ראשית כל כדי להפגין בפני העולם החיצוני מה שפעלנו ומה שיצרנו במשך התקופה האחרונה, ושנית לשמש מכשיר מעורר ומלהיב בשביל התעמולה הפנימית בכל ארצות הגולה, ובעיקר בזמן מגביות לטובת שתי הקרנות הלאומיות שלנו.

מזמן לזמן נתקבלו בנדון זה החלטות על ידי הקונגרסים הציונים, אבל רק בקונגרס פראג בשנת 1933 נעשו הצעדים הממשיים הראשונים בכיוון זה. אחרי משא ומתן שנמשך ירחים מספר נחתם חוזה בין קרן היסוד ו"פוקס מוביטון" בניו-יורק, אחת מחמשת מפעלי הסרטים היותר גדולים שבעולם, שעל פיו מתחייבת חברה "פוקס" לשלוח לארץ-ישראל טכנאים ממדרגה ראשונה ליצירת הסרט.

הטכנאי ש"פוקס" שלחה הנה היה מר צ'רלס הרברט, שקנה לו שם גדול בעולם הסרטים של אמריקה ושנתפרסם בעיקר על ידי הסרטים "שטיחי קסם" של חברת "פוקס", שהרעישו את העולם בשעתם.

בחודש מאי 1934 הגיעו הטכנאים לארץ-ישראל וכאן, תחת פיקוחו של המזכיר הראשי של קרן היסוד, מר ליאו הרמן, נגשו למלאכת הצילום בארץ, שארכה למעלה משלושה חודשים. אחר כך נשלח החומר לאמריקה לפתחו ולהשלימו.

מר ליאו הרמן יחד עם מר יהודה לימן, שפעל בתור רג'יסור, נסעו לאמריקה בכדי לעזור ולפקח גם בתקופה השנייה והאחרונה: "גזירה" והשלמת החיבור.

כל העבודה יצאה לפועל במעבדות של חברת "פוקס" ושם השתמשו בכל האפשרויות בשביל הצטיינותו של הסרט בכל המובנים. חשוב לציין שב"גזירה" התחשבו בייחוד לא עם דעתם של אנשי המקצוע השגורים של "פוקס", אלא בעיקר עם דעתם של באי כוח א"י.

הודות לזה שבסרט "לחיים חדשים" הצליחו להתגבר על השבלונה האמריקאית – "מצוות אנשים מלומדה" – בתוצרת וב"גזירה", וכל אנשי המקצוע הודו פה אחד, שאעפ"י שהפילם נשלם באמריקה, הרי עלה בידם ליצור פילם מקורי ומיוחד במינו.

המוסיקה לסרט של קרן היסוד נתחברה על ידי בוריס מורוס.[125] כדאי שהשם הזה יירשם לזיכרון בא"י. בוריס מורוס הוא מנהל מוסיקלי של חברת הסרטים היותר גדולה "פרמונט", והוא ממונה שם על כל עניני המוסיקה, הן בסרטים והן בתיאטראות של החברה הכבודה הזאת.

מורוס הוא יהודי רוסי. בשנים הראשונות שלאחרי המלחמה ישב זמן קצר בא"י. הוא בקי במוסיקה יהודית וגם במוסיקה של המזרח בכלל. מלבד זה הוא בר סמכא ממדרגה ראשונה בטכניקה של פילמים. עלה בידו (באופן חלקי על סמך הניגונים של דניאל סמבורסקי) ליצור מסגרת מוסיקלית מסביב לסרט שמטעים ומתאים את האווירה של הסרט על צד היותר טוב והולם יפה את הקצב ומגביר את ההתעניינות ואת המתיחות.

"Variety", 16 0ctober 1935, p. 29 / "Variety", 30 0ctober 1935, p. 31

For March of Time

RKO has sent to 725 Jewish rabbis a copy of the advertisement to appear in the November issue of Fortune for the Palestine clip in March of Time No. 7, to be released Oct. 18. The publicity department has also instructed the exchanges to screen the subject for their benefit. Company further suggests that exhibs getting the release obtain lists of Jewish congregations and circulize them in advance. Most secretaries will be glad to supply the lists if they are first interested in the picture.

"היינט", 17 באוקטובר 1935, ע' 2

א קרן-היסוד-פילם פארן פעלקער-בונד

ירושלים (י.ט.א.). דאָס הויפּטביוראָ פון קרן-היסוד אין ירושלים האָט בעקומען אַ מיטטיילונג פון פאָרשטעהער פון דער אידישער אַגענץ אין זשענעווע, דר. נחום גאָלדמאָן, אז דער קרן-היסוד-פילם "צו אַ ניי לעבען" וועט סוף אָקטאָבער דעמאָנסטרירט ווערען פאַר פיהרענדע פּערזענליכקייטען פון די פעלקער בונד-קרייזען.

“The Film Daily”, 17 October 1935, p. 4 (932)

SHORTS / “March of Time” (No. 7) RKO, 18 mins / Good

Principal item in this release is an account of the development of Palestine from an arid country into a modern and thriving nation under British protectorate and serving as a homeland for Jewish refugees, mainly from Germany. It is a clear and interesting account with general interest.

“The Palestine Post”, 17 October 1935, p. 5

[...] 357 passengers on s. s. “Tel Aviv” […] included […] Mr. Benzion Fett, producer of the Zionist Congress film.

"דבר", 18 באוקטובר 1935, ע' 6

מודעה: קולנוע "אוריינט", ירושלים, מושבה גרמנית [...] 1) יומן כרמל ארץ-ישראלי [...].

“The Palestine Post”, 18 October 1935, p. 11

This is the Land / DISTRIBUTION OF PALESTINE FILM IN EUROPE

Messers Agadati and Zisling, of the AGA Films, returned to Tel Aviv last week from a six months trip in Europe in connection with the distribution of the film “This is the Land”, the only film the synchronization of which (as well as the photography) was made in Palestine. The film is now being shown in Budapest and will shortly be presented in London. Large cinema companies in other countries have undertaken the distribution of the film in their territory.

"היינט", 18 באוקטובר 1935, ע' 9

פריהמאָרגען טאָג און נאכט אין ארץ-ישראל

ארץ-ישראל-פילם, רעזשי: בוים, סצענאַר: יאקוב אפּנשלאק, אויפנאַהמען – פ. אָרבערט, אויפגעפיהרט אין קינאָ "פאמא". /  וואָס איז דאָ סך צו ברייען: דער רעזשיסער פון דאָזיגען נייעם ארץ-ישראל פילם איז נישט קיין פּוּדאָווקין, ליוביטש אָדער סעסיל דע מיל. דער דאָזיגער בוים איז אויפ'ן געביעט פון אינטערנאַציאָנאַלער רעזשי-קונסט קוים אַנ'הושענה- צווייגעל. שליסליך, אום צו מאַכען אַ גוטען פילם פון דער נייער ארץ-ישראל-ווירקליכקייט, דאַרף מען אינוועסטירען צעהנדליגער טויזענדער ענגלישע פונט, עס איז נויטיג דערויף אַ סובסעדיע אין מלוכה-מאַסשטאַב. די גאַמורא איז, אז שען און פערשידענארטיג, און דאָס לעבען אַזוי פיעלפאַרביג. אַז עס אין דאָ מאַטעריאַל אויף אַ צעהנדליג פילמען. די אַרבייט פון בוימ'ן איז אַ היימישע אידיש-פּוילישע מלאכה. עס איז געמאַכט געוואָרען מיט פיעל סענטימענט. עס איז אויך דאָ אַ געזונטע סוחרישע קאַלקולאַציע: אויסלענדישע פילמען צאָהלען אַ גרויסען שטייער, בעת די אינלענדישע פּראָדוקציע געניסט פון פערלייכטערונגען. דער אידיש-פּוילישער רעזשיסער האָט אויך בעריקזיכט די ספּעציפישע מאָטיווען, וואָס זענען גהאָנט דעם פּוילישען איד.

עס האָט דעם טעם פון א היימיש מיטאָג. עס איז נישט סערווירט געוואָרען מיט אַ בעזונדערער, עלעגאַנץ און רייך – אָבער היימיש.

* * *

עס אין אויך אַ שטיקעל גוזמא, ווי עס ווערט אָנאָנסירט, אַז דער אויטאָר פון סצענאָר איז יאַקוב אַפּענשלאַק. עס איז אונבעדינגט אַ גוזמא. דער שעפער פון נייעם ארץ-ישראל-בילד, וואָס מען ווייזט אין "פאמא", איז דער ריבונו של עולם, משה רבינו, הערצל, באַלפור און דאָס אידישע פאָלק. דאָס נייע ארץ-ישראל-בילד האָט נישט קיין האנדלונג; ס'איז רעפּאָרטאזש פון דער ארץ-ישראל ווירקליכקייט. עס איז אַ זאַמלונג פון אינטימע אַלבום-אויפנאָהמען. מען קאָן דאָ נישט צוגעהן פון אַ שטאַנדפּונקט פון פילם-קונסט. דער פילם ווירקט מיט זיין וואָהרהאַפטינקייט און אויטענטישקייט. עס איז אַ דאָקומענט. און די מענשען, וואָס האָבען אנ'אינטערעס פאַר ארץ-ישראל, פערגעסען אין אַלע טעכנישע שוואַכקייטען, און אַפילו מאַנכע בלאַסע בילדער ווירקען אויף דער פאַנטאַזיע. ווער שמועסט נאָך, אז מען זינגט אויף העברעאיש ארץ-ישראל-ליעדער, כאַפּט דער עולם מיט דעם ניגון. ארץ-ישראל אַליין וואַרעמט אָן.

עס איז נאָך נישט דער נייער ארץ-ישראל-פילם, אויף וועלכען דאָס אידישע פּובליקום וואַרט מיט בענקשאַפט. עס זענען אָבער דאָ אייניגע ווינקלען און סצענעס. וואָס מען האָט ביז איצט אין די ארץ-ישראל-פילמען נישט געזעהען, און דער ברייטער עולם איז שוין פאַר דעם ביסעל דאַנקבאַר.

* * *

אין אָנהויב זעהט מען די שיף "פּאָלאָניאַ". פון דער גדיניע-אַמעריקאַ-ליניע, וואָס פיהרט אַממייסטען חלוצים קיין ארץ-ישראל. ווער עס האָט געהאָט דאָס פערגעניגען צו פאָהרען מיט "פּאָלאָניאַ", זעהט מיט גרויס צופרידענהייט די בילדער. מען דערמאָהנט זיך די שענע הערליכע רייזע. דער פילם-אָפּעראַטאָר האָט אויפגעכאַפּט די פערשידענע טיפּען, די שענע פּאַטריאַרכאַלע אַלטע לייט, און די פּרעכטיגע חלוצים-מחנה. מען זעהט אויך אויפנאַהמעס פון באָספאר און קאָנסטאנטינאָפּאָל. ביים אָנקומען פון דער שיף, צו די אויסגעבענקטע ארץ-ישראל-ברעגען, זעהט מען אויך די מחלקת העליה ביי דער אידישער אַגענץ. די מחנה אַראַבישע טרעגער, וואָס בעפאַלען דעם אידישען עולה און מען וואַרפט די וואַליזקעס, ווי מעטש-באַַלעמס – דאָס ווייזט אונז נישט דאָס בילד. ה' בוים איז אַ געמיטליכער מענש. ער ווילנישט אָנטהון די אידען קיין עגמת-נפש.

מען זעהר תל-אביב'ער בירגער ביים בוי, אויף דער פּליאַזשע, ביי באָרען-שפּעקולאַציע, אויף ספּאָרט-פערוויילונגען און אויפ'ן פּורים-קאַרנאַוואַל. די צושויער קוועלען אָן פאר נחת. מען זוכט בעקאַנטע אויפ'ן פילם. די אידען אין פּוילן זענען אַזוי פערבונדען מיט ארץ-ישראל, אז מען כאפּט אויף יעדען גרוס. ווען מען ווייזט דאָס ביאַליק-הויז, אַפּלאָדירט מען. נישט אַלע בילדער זענען טעכניש גוט אַרויס. דער פילם-אָפּעראַטאָר האָט גראָד געארבייט אין אַ צייט פון חמסין, און מען שפּירט דעם שווייס, אויף די בילדער זעהט מען נישט די גליהעדיגע זון פון ארץ-ישראל. אָפטמאָל האָט מען דעם איינדרוק, אַז די אויפנאַהמען זענען געמאַכט געוואָרען אין אַ לאָנדאָנער געפּעל.

פונדעסטוועגען איז דאָס נישט קיין כלל. עס זענען דאָ אויסנאַהמען. למשל, דער טויטער ים איז עפעּס זעהר לעבעדיג. דאַנקען דער בלויער כנרת איז אַרויס גרוי.

* * *

מיר וואַנדערען ווייטער מיט'ן פילם-אָפּעראַטאָר איבער די אידישע קבוצות דער פילם-אָפּעראַטאָר האָט אַ בעזונדערע שוואַַכקייט צו מיידעלעך, חסידים און היהנער. מען ווייזט אונז די מיידלעך, די חסידים און די היהנער אַזש אייניגע מאָל. עס פעהלט די פּראָפּאָרציע. דער רעזשיסער ווירקט אויך מיט קאָנטראסטען. נאָכ'ן חדר פון ספרדישע און תימנישע קינדער ווייזט ער אונז די קינדער פון בן-שמן און פון אַנדערע קאָלאָניעס. דער צושויער צוגעהט זיך אין מתיקות. קינדער זענען געבוירענע פילם-אַקטיאָרען. די ארץ-ישראל-קינדער האָבען אַ בעזונדערען חן. עס איז ביי זיי נאַטירליכע פרייד און הומאָר. מען זעהט אויך אַ באַרג מיט פּאָמעראַנצען, און אַ קינד, אַ קליינער זולל וסובא'ניק, וואָס פּאָסמאַקעוועט זיך מיט פּאָמעראַנצען-פלייש. אַלץ איז אזוי היימיש, פריידיג, אַז דער צושויער קלייבט ווירקליך נחת. ווער שמועסט נאָך, אַ אין זאַל געפינט זיך קליינוואַרג – איז שוין די אמת'ע מחיה.

* * *

מיר מאַכען ווייטער מיט די ארץ-ישראל-רייזע אויפ'ן אקראַן.

ירושלים, העברעאישע אוניווערזיטעט, קליינע ענגע עקזאָטישע געסלעך אין ירושלים (געלונגענע אויפנאַהמעס!). דאָס הויז פון דער אידישער אַגענץ. מען זעהט יצחק גרינבוים[126] ביי דער אַרבייט. ער האַלט אַ פּאַק פּאַפּירען, און בעראַט זיך מיט באַרלאַס'ן. יצחק גרינבוים זעהט דאָ אויס אין דער פאַנטאַזיע פון אַ אידישען צושויער פון פּוילען, ווי אַן אַלמעכטיגער שופט, וואָס האַלט די וואָגשאָל אין זיין האַנד. און ער בעשליסט איבער'ן גורל פון צעהנדליגער, טויזענדער מענשען-אסור אויב דער גערער רבי, שוין צוזאַמען מיט אַלע רביים צוזאַמענגענומען, בעקומען אַזויפיעל קוויטלעך. מען זעהט אויך, אוסישקינ'ען,[127] דעם אויסלייזער פון דער אידישער ערד (פאָרוואָס זעהט מען נישט לייב יאָפע'ן?[128] ער האָט ראָך אויסערנעוועהנליכע, קאָלאָסאָלע פערדיענסטען פאַר'ן קרן-היסוד און פאָטאָגעניש פּנים?). אָבער אין ארץ-ישראל זענען ווירקליך דאָ אַזויפיעל חשוב'ע פּערזענליכקייטען, אַז אפילו ה' בוים, וואָס האָט אַ פעראייביגוגנס, און אונשטערבליכקייט-אַנשטאַלט, האָט נישט געקאָנט פאַר אַלע יוצא זיין. ער ווייזט אונז אָבער מיט אַ פאָרליבע ווארשאווער, אָדער מענשען, וואָס האָבען אַ שייכות מיט ווארשא. מען זעהט דעם פּוילישען קאָנסול אין תל-אביב, מערעמינסקי'ן און גראַוויצקי'ן. דער דאָזיגער פילם-רעזשיסער האָט בכלל א שוואַכקייט צו רעקאָרדען. ער ווייזט אונז די הקינער, וואָס געבען די גרעסטע צאָהל ליטר מילך, און די זשורנאַליסטען און שרייבער, וואָס ליפערען די גרעסטע צאָהל ידיעות און פּאַלעסטינאַ-דראַמעס.

* * *

חיפה... עמק... עין חרוד... חולה. די פילם-אָפּרעראַטאָרען האָבען ארויסגעוויזען פּערזענליכען מוט, און געפאָהרען קיין חולה, און געמאַכט די אויפנאַהמעס אין דער מאַלאַריע-געגענד. מען זעהט אויך די העלדישע פּיאָנערען אונזערע, די ערשטע בויער פון חולה! דער צושויער ווערט אַדורכגענומען מיט אַ הייליגען ציטער. מען אַפּלאָדירט אין דער מיטטען זינגט מיט דאָס חלוצים-ליעד. מענשען, וואָס האָבען פּיעטעט פאַר ארץ-ישראל לעבען איבער אנ'עמאָציע. צוליב בלויזע ביזנעס, קאָן מען אַזעלכע אויפנאַהמעס נישט מאַכען. מען מוז ווירקליך האָבען אַ סענטימענט פאַר די זאַכען.

* * *

אין פילם איז אויך דאָ אַ זעהר טשיקאַווער עפּיזאָד, וואָס וואָלט געקאָנט זיין אַ בעלעהרענדער פילם, דאָס איז דער באַלעט פון ניקאָוואַ[129] פון תימנער מיידלעך. מען זעהט צום ערשטען מאָל אַ רייה אָריענטאַלישע אָריגינעלע טענץ. שען אויסגעפיהרט, די סצענע מיט ניקאָוואַ'ס באַלעט געהער צו די געלונגענסטע אין נייעם ארץ-ישראל-פילם.

דער פינאַל איז שטימונגספול. נאַכט אין ארץ-ישראל. עס דונקעלט. מען קעהרט זיך צוריק פון דער אַרבייט. שאָטענס איבער די פעלדער. אַ אידישער וועכטער מיט געוועהר אין האַנד, שטעלט זיך אויף דער וואך...

מען געהט אַוועק מיט אַ געפיהל: אונזער היים ווערט געבויט. דאָס אידישע פעלר און אידיש האָב און גוטס איז נישט הפקר. עס איז דאָ אַ שוּץ.

* * *

דער אַלגעמיינער סך-הכל: עס איז נישט קיין פילם, אין דעם געווענהנליכען זין פון וואָרט. עס איז אַ רעפּאָרטאַזש פון ארץ-ישראל. אַ פאָטאָגרפיען-זאַמלונג. עס איז דאָ אַ סך אַרבייט, סענטימענט. מענשען, וואָס זענען זעעליש פערבונדען מיט ארץ-ישראל, וועלען מיט נייגיער זעהען דעם גרוס פון אונזער היים-לאַנד.

“The Palestine Post”, 18 October 1935, p. 10

The Congress (The XIX Zionist Congress at Lucerne)

This film shows a picture and sound all that happened at and around the Congress, the conference of the Keren Kayemet, and various parties, the opening session, the general debate, and the magnificent final session, the party-leaders, their speeches in their own languages, the greetings of the Government representative and local institutions.

Film of the 19th Zionist Congress

IN CINEMA MIGDALOR TEL AVIV

It was a good idea of Mr. Ben Zion Fett to make a film at the 19th Zionist Congress. But unfortunately the idea was better than the execution. We shall confine ourselves in criticizing this film to purely technical and artistic considerations. But we are hampered even within these limitations, for there being no question of art in this connection, there remains only the technique to consider and that never rises above the average.

This film is doubtless intended for the Zionist masses throughout the world. It presents a bright and variegated selection of episodes from the scene of the Congress, and this section of the onlookers will probably receive the film with delight and gratitude for purely Zionistic reasons. For in it they review the whole course of proceedings in the supreme court of Zionist appeal. They see their leaders at work, and hear them giving occasional speeches. But the making of this film have not succeeded in welding these many episodes into a whole and making of them a complete filmic achievement.

In consequence, we carry away the impression of a long-drawn-out review. It should not have been so difficult to make something really worthwhile out of this good idea of a Congress film. But this requires at least a stage manager and a manuscript. For no film can be made without some main motive, without the “connecting link” which binds the various pictures together and converts them into a pictorial construction.

This difficulty could only have been overcome by capable stage direction. The film cutter also contributed his share in spoiling the effect by making “jumps” where everything should have followed on in undisturbed sequence. The pictures of the beautiful Swiss landscape continually inserted without purpose have a most distracting effect. In the midst of a general debate the most beautiful landscape pictures can only impress the cinema visitor as a disturbing factor.

Without Climax

Thus this picture reel runs along without attaining any real effect or climax. No attempt has been made to arrest the various exciting moments which undoubtedly occurred in the course of the picture; the choice of speeches has also been made without due discrimination. It might surely have been possible to have laid stress on certain notable passages which have real effect and value for the Zionist movement, and in this way to have given the film some documentary value over and above the significance of a mere daily sensation.

We must add that, as regards artistic achievements: we are beyond the period of first beginnings. Above all in the matter of filmic achievements a double responsibility and capability is required nowadays, if new friends are to be acquired for Palestine and for Zionist ideals over and beyond the mass of its own supporters.    Kurt Kramarski 

"הַבֹּקֶר", 18 באוקטובר 1935, ע' 7

הקונגרס הציוני הי"ט / "מגדלור", תל-אביב / אותו יום שאוכל לכתוב על סרט עברי משלנו מתוך התפעלות, יהיה יום-אושר בחיי. כי אותו יום שתעשיית-הסרטים שלנו תתקדם ותתפתח עד כדי לפזר את חוסר-האמון מצד אנשי-הון, - תספק עבודה להמון אנשים ותמשוך לארץ הון ועובדים. והעיקר – יהיה אז בידינו נשק כביר של השפעה על העולם הגדול לטובת ארץ-ישראל. אבל כדי לקרב את היום ההוא, צריכים האנשים המקבלים עליהם ייצור סרט עברי, לדעת את האחריות הגדולה הרובצת עליהם ואת התפקיד החשוב שנטלו להם. ומכאן לסרט הנדון, לסרט הקונגרס. את הליקוי העיקרי שלו יכול אני לציין במלים ספורות: אין בו רוח חיים. הדברים נראים מוזרים, בשעה שמדובר בקונגרסים, כלומר – בהמון אנשים, קלסתרי-פנים, נאומים, התעוררות, תנועה, התלהבות, - חוץ מן הערך הפנימי של חיי-הקונגרס. אבל בסרט אין החיים באים לכלל ביטוי במה שמראים לקהל המון-אדם רב. פעמים יכול אדם להרגיש את כל מתיחות החיים עפ"י תנועה אחת, קלה שבקלות, של יחיד – זוג עיניים שנפקחו לרווחה, תנועות גבות או שפתיים, או סיבוב ראש. יש לו לראינוע חוקים מיוחדים משלו, ויש צורך להרגישם ולהבינם. הסרט כפוף לחוקי המונטאז'ה, הדינאמיקה של התנועה, רציפות התמונות וסדר התחלפותן. גם כפוף הוא לאותם החוקים, שכל יצירה ספרותית-אמנותית כפופה להם: חוקי העלייה והשפל, הנחיצות ברעיון מרכזי, שיבריח את כל הפעולה מן הקצה אל הקצה, כי בלעדיו אי-אפשר לחרוז את הפעולות הבודדות על החוט האחד של הסרט. יש צורך, שכל תמונה בודדת תהיה מחושבת יפה יפה וקשורה ברעיון המרכזי של הנושא. בסרט תרבותי מוכרח הרעיון המרכזי להיות ברור ביותר. במבוא לסרט על הקונגרס הי"ט קוראים אנו שמטרתו של הסרט – לתת לנו מסמך היסטורי. אבל מתן תעודה היסטורית לתת בזה אחר זה את הבמות המלאות אנשים ואת חליפת הנאומים האינסופיים. כי מהותו של הקונגרס היא - החיים הפנימיים, שמחברים יחדיו את האנשים השונים המשתתפים בו. בקיצור: בסרט "הקונגרס הי"ט" ניתנה רפורטאז'ה על המאורעות, - אבל התעניינותנו הייתה מתרבה, אילו ניתנה לנו, ביחד עם הרצאת-המאורעות, גם רפורטאז'ה על החיים הפנימיים של הקונגרס, החיים הקשורים בתנועה הציונית. סרט הקונגרס הוא סרט גדול, ואנו רשאים לדרוש ממנו יתר עומק ותוכן. רואים אנו כאן רק ניסיונות קלושים להבליט את ערכו המיוחד של הכינוס ע"י תצלומי הרצל וריקוד ה"הורה" (הצילומים היפים-ביותר שבסרט). ואם נשים לב לכך, שאורכו של הסרט הוא יותר מ-2000 מטר, הרי 30 המטרים של הצילומים האלה בטלים בשישים. חוץ מזה יש בסרט נקודה מרכזית שניה, העומדת בסתירה לנקודה המרכזית העיקרית – הלא הן תמונות-הנוף  השוויצי. אילו אספו את התמונות האלה בסרט מיוחד, שתפקידו להראות את יפי הטבע השוויצי, כי עתה היה זה סרט מוצלח. צילומים אלה יפים הם, במקומם הם, ואפשר היה להכניסם לסרט-הקונגרס. אבל כאן הם משולבים בתוך הנאומים, וממילא מחלישים את התעניינותנו בקונגרס. ומספרם רב כל כך, עד שמרגישים אנו, כי הקונגרס עצמו נעשה טפל לגבי מראות-הנוף הללו. מתקבל הרושם כאילו ריקלמה לפנינו לטובת התיירות השוויצית. ואף-על-פי-כן אין ברצוני לומר שהסרט משולל כל עניין. יש בו הרבה חזרות, נדמה שהוא ארוך יותר מדי, המונטאז'ה אינה משוכללת,- אבל נשמר בו סדר הישיבות והנאומים, נמסרה בו מקצת מן האווירה בקונגרסים, ואנו מוצאים קורת-רוח גם ביפי הנוף השוויצי. והעיקר – הוא העשיר את ניסיונם של יוצריו. נוסף צעד אחד בדרך התקדמותה של תוצרת-הסרט העברית.           ש. אלכסנדר

"דבר", 18 באוקטובר 1935, ע' 6

קולנוע "אוריינט", ירושלים, מושבה גרמנית [...] יומן כרמל ארצישראלי [...].

"דאר היום", 20 באוקטובר 1935, ע' 7

הלל העיתונות האירופית על הסרט "לחיים חדשים"

נשלח לנו לפרסום:

"לחיים חדשים", זה הסרט הארץ-ישראלי הגדול של קרן היסוד, שיוצג החל מן ה-26 באוקטובר בירושלים, תל-אביב וחיפה בבת אחת, כבר הוצג בגרמניה וצרפת. הן העיתונות היהודית-גרמנית והן הצרפתית הכללית קיבלוהו בהתלהבות עצומה.

"יודישע רונדשוי" - עיתונם החשוב של ציוני גרמניה – הקדיש גיליון מיוחד לסרט זה.

- הסרט הא"י החדש, כותב העיתון, הוא הישג גדול לקרן היסוד ולמזכירה הראשי ליאו הרמן שבמידה רבה לזכותו יש לזקוף את עיבוד הסרט הזה, העשוי לעורר התלהבות רבה בקרב היהודים בכל אתר ואתר, אף להרבות את השתתפותם בבניין הארץ.

מבקר התיאטרון הברליני הידוע, ארתור אלסר, שנמנה שנים על שנים על חבורת "פאסישע צייטונג" והיה בעיתון ההוא מראשי המדברים בשטח של ביקורת התיאטרון, כותב כעת על הסרט הא"י, שהתמונות הבודדות נפלאות, ההצגה והמשחק מאוד מוצלחים, הנוף טבעי, יפה והרושם ממנו עז.

השבועון הלא-ציוני הידוע "איזראעליטישעס פאמיליענבלאט", המופיע זה עשרות שנים בהמבורג והנפוץ מאוד בקרב יהודי גרמניה. כותב לאמור:

- סרט א"י זה הוא הישג חשוב ובעל ערך אמנותי. התמונות והמראות נוגעים עד הלב ומשכנעים, הצילומים שלמים ומושלמים ביופיים. המסתכל עוקב את הסרט במתיחות.

ביטאון המתבוללים והאנטי-ציונים, עיתונם הידוע של אנשי ה"צענטראל פעראיין" גם הוא מצטרף להלל. וכך עושה גם ביטאון החרדים בגרמניה "יודישע אלגעמיינע צייטונג", באומרו:

- הסרט הצליח בהחלט הן בבחינת תמונה, הן בטון ומבנהו הכללי, בו אנשי עבודה הם המשחקים והנוף משמש תפאורה.

בפריז הוצג הסרט בפני אורחים מוזמנים בלבד. ההצגות הפומביות תתחלנה בעוד זמן קצר ותתקיימנה וודאי באחד מבתי התיאטראות הגדולים ב"שאנ'ס אליזה".

"פארי סואר", עיתון הערב הפריסאי הנפוץ ביותר, כותב אודות הסרט:

- אומה בעצם מפעלה, אומה שבניה מקבלים באהבה את העבודה הקשה בשדה ובחרושת, אומה המבליטה ומוכיחה את כוח רצונה בארץ מחצבתה ולא סתם במקום בו סובלים אותה – זהו נושא הסרט שעלה בידי ליאו הרמן ליצרו, סרט, שתמונותיו הנאות ומנגינותיו הנפלאות מחזקות את הרושם הכללי...

העיתון הידוע "אינטרנסיז'ן" הנפוץ מאוד מחווה את דעתו על הסרט בזו הלשון:

- סרט עובדתי-תיאורי זה נמשך כשעה תמימה, יפי הצילומים, המוסיקה והתוכן עצמו מרתקים את מתיחות הצופה. המנון לירושלים החדשה. תל-אביב העלולה להימנות על המשוכללות שבערי העולם. חיפה, בה מעבירים לפנינו חג על אלפי המשתתפים בו. מקהלות שרות עברית. הרושם כביר.

"פאריזער טאגעבלאט" הגרמני משווה את הסרט "לחיים חדשים" למשובחים שבסרטים הרוסים [הסובייטיים].

- צילום מצוין, מוסיקה נפלאה, בכלל רושם יוצא מן הכלל – כך מעיד על הסרט של קרן היסוד עיתונו של גיאורג ברנהארד.

"דבר", 21 באוקטובר 1935, ע' 1

א"י על בד אלפי ראינוע באמריקה

"דאר היום", 24 באוקטובר 1935, ע' 7

אלפים של בתי קולנוע עם ה"רדיו סיטי" בראש מציגים "לחיים חדשים" בשבוע זה.

ניו יורק. "מהלך הזמן" [“March of Time”] הכליל בתוכו היום כשליש מהסרט הארץ-ישראלי "לחיים חדשים". ההצגה זכתה להצלחה גמורה. ההצגה הייתה ב"רדיו סיטי", מרכז רוקפלר, שהנהו התיאטרון היותר גדול בעולם ומכיל 6200 מקומות ישיבה. תיכף אחר ההצגה הראשונה יציגו את הסרט בשבוע זה באלפי תיאטרונים בכל ארצות הברית של אמריקה. "מהלך הזמן" זהו טיפוס חדש של סרט שנוצר על ידי מר לואיס דה רושמון, [130] מי שהיה מנהל הפילמים של "פוקס מוביטון". "מהלך הזמן" נותן סקירה על כל מאורעות החיים החשובים והצטיינותו היא בזה שהוא מוסר את הרקע ההיסטורי הגורם לכל מאורע. כל סרט מכיל חלק אחד ראשי ושתי תוספות. חברי המערכת של "מהלך החיים" ראו את הסרט "לחיים חדשים" בהצגה פרטית בניו יורק בחודש יולי. אחרי זה פנה מר רושמון אל ליאו הרמן לתת לו את הרישיון להכניס חלק מהסרט "לחיים חדשים", לתוך הסרט שהוא מכין בשביל הפתיחה של העונה החדשה באוקטובר. 

"דבר", 21 באוקטובר 1935, ע' 4

"דאר היום", 22 באוקטובר 1935, ע' 7

"הבקר", 22 באוקטובר 1935, ע' 4

פרופסור איינשטיין על "לחיים חדשים"

אל ההצגה הפרטית בניו-יורק של סרט קרן-היסוד "לחיים חדשים", שיוצג במוצאי שבת, כ"ו לאוקטובר, בירושלים, ת"א וחיפה, בא גם פרופ' אלברט איינשטיין. ההצגה התקיימה בארמון הסרט לחברת "פרמונט", שנבנה ע"י אלוף הסרטים היהודי אדולף צוקר,[131] ברחבת "טיימס". אותו יום חגגה אמריקה את חגה הלאומי והרחובות סאנו מרוב המוני אדם צוהלים. כשנראה ברחוב האוטו של איינשטיין, שבא מהעיר פרינסטון לחזות בסרט הא"י, הכירוהו רבים ומאות אבטומובילים התחילו מלווים אותו ונוהרים אחריו, כדי לדעת לאן נוסע "הפרופסור בעל ראש השיבה". כשיצא מהאוטו סמוך לתיאטרון של "פרמונט" הוקף ע"י אלפי אנשים ותיכף התפשטה השמועה בין הקהל הרב: פרופסור איינשטיין בא לראות את הסרט הא"י! את התלהבותו למראה הסרט "לחיים חדשים" הביע אחר כך במכתב ששלח למזכיר הראשי של קרן היסוד ומדריך הפילם מר ליאו הרמן. במכתב זה כותב איינשטיין: הריני מרגיש את הצורך להביע מעומקא דליבא [מעומק הלב] את תודתי בעד העונג שגרמתם לי ע"י הצגת הסרט "לחיים חדשים". סרט זה מוכיח על הסתכלות עמוקה בחיים הממשיים והטמפו של ההתפתחות בא"י כיום. באובייקטיביות שלו ובצורתו האמנותית עולה הוא בהרבה על הניבוֹ של סרט תעמולה רגיל. הריני מקווה שמאות אלפים איש ישאבו מסרט זה חדווה, עונג ותקווה. יצירה זו ראויה היא לכך. שלך אלברט איינשטיין.

“The Palestine Post”, 21 October 1935, p. 8

U.S.A. LOOKS AT PALESTINE / CINEMA GOERS SEE “LAND OF PROMISE” / (Palestine Telegraphic Agency) / NEW YORK, October 19. – Today the “March of Time” embodying approximately a third of the Palestine film “Land of Promise” had a successful premiere in Radio City, the Rockefeller Center which has approximately 6,200 seats. The film is being released this week in thousands of theaters throughout the country. / The “March of Time” which was inaugurated this spring is a new type of film created by Louis de Rochemont, formerly in charge of Fox Movie Tone. It reviews important events, its distinguished feature being the historical background it provides. It has quickly gained prominence in the film world. / After the editorial staff of the “March of Time” saw a private performance of the “Land of Promise” in July, they approached Mr. Leo Hermann for permission to embody part of the film in their production under preparation for the new season.

"דבר", 21 באוקטובר 1935, ע' 8 / "דאר היום", 21 באוקטובר 1935, ע' 7

הסרט "לחיים חדשים" בשש שפות / הסרט הא"י הגדול "לחיים חדשים", שהוכן מטעם "קרן היסוד" ויוצג בעת ובעונה אחת בירושלים, ת"א וחיפה, הוצא בשש שפות: עברית, יידיש, אנגלית, צרפתית, גרמנית ופולנית. בנוסח העברי התכוונו, כמובן, קודם כל למסתכל הא"י וגם ליהודי הגולה. הנוסח העברי הוכן בידי זלמן רובשוב[132] וחיים גרינברג.[133] חיים גרינברג בעצמו השמיע את המלים לפני המיקרופון. הדבר נעשה באטליה של חברת פוכס בניו יורק. מומחי "פוכס" ו"פרמונט" שנוכחו באותו מעמד התפעלו הן מצלצול השפה העברית בכלל והן מחיתוך הדיבור הברור והמלא כוח ביטוי של ח. גרינברג בפרט. אשר לנוסח העברי של הסרט, מן הראוי שנספר כאן את הדברים האלה: בצ'כוסלובקיה הוצג הסרט – אגב בהצלחה רבתי – באלה הימים באחד התיאטראות הנאים והגדולים ביותר אשר בפראג הבירה. כידוע, אין חיבה יתרה נודעת לשפת אשכנז מרבים מתושבי צ'כוסלובקיה. לכן חששו יהודי המקום שאם יוצג הסרט "לחיים חדשים" בגרמנית, עלול הדבר לעורר אי רצון בקרב האוכלוסין הלא יהודים. ולא היה טעם להציג את הסרט באנגלית או בצרפתית, שכן מתי מעט יבינוהו בשפות אלה. אז החליטה חברת "אלקטה", שרכשה את בצ'כוסלובקיה את זכות ההצגה של הסרט "לחיים חדשים", להציג ולהביא בפני הקהל את הנוסח העברי ולהסתפק רק בביאורים נוספים כתובים גרמנית וצ'כית. את הנוסח האנגלי כתב הסופר היהודי-האנגלי מוריס סמואל. השמיע מוריס רוס, מן המפורסמים שב"ספיקרס" האמריקאים, הדבּר הראשי של חברת האלחוט "קולומביה", קורא מובהק, ששלוש שנים בזו אחר זו קיבל את המדליה האמריקאית הגדולה להקראה, "כוכב" דגול על פני כל אמריקה. הנוסח הצרפתי חובר בידי העסקנית הידועה מפריס, עורכת הדין גב' משה ארליך, המפורסמת בצרפת כנואמת מצוינה. הנוסח הפולני חובר בידי בתו של נחום סוקולוב – הגב' הלנה סוקולוב, שהיא כידוע סופרת פולנית. נוסח יידיש הוכן בידי העיתונאי [שלמה?] גרודזנסקי באמריקה, בעריכת זלמן רובשוב. השמיע את הדברים השחקן היהודי שארף, הידוע באמריקה בטוב מבטאו.

"הבקר", 22 באוקטובר 1935, ע' 4

"חיים חדשים" – סרט של קרן היסוד / הלשכה הראשית של קרן-היסוד מודיעה: במוצאי שבת, יום 26 לחודש אוקטובר, יוצג הסרט "לחיים חדשים" בירושלים, תל-אביב וחיפה בעת ובעונה אחת. הסרט הזה שנוצר ע"י קרן היסוד, בהשתתפותם של מומחים ממדרגה ראשונה, הוא סרט א"י שלא היה דוגמתו עדיין. בכל מקום שהוצג, בגרמניה, בצ'כוסלובקיה וכו' עורר הסרט הזה התפעלות עצומה. מלבד העניין האמנותי הרב שיש בסרט הזה יש בו גם תעמולה חזקה למפעלנו בארץ. / יצירת הסרט לא הייתה מפעל פרטי של איזו חברה שהיא, אלא מפעל ציוני חברותי ורק על כן קיבלה על עצמה קרן היסוד להתעסק ביצירתו ולהכניס בו מאמצים עצומים.

"הבקר", 22 באוקטובר 1935, ע' 6

הסרט "לחיים חדשים" בהצגת ניסיון / אתמול בשעה 10:30 לפנה"צ נערכה באולם הקולנוע "ארמון" בחיפה הצגת-ניסיון של הסרט הידוע "לחיים חדשים", מטעם קרן היסוד, בנוכחות באי כוח המוסדות בעיר ובאי כוח כל העיתונים היומיים בארץ. / לדעת הכל עולה סרט זה באיכותו מכל הבחינות על קודמיו. / הצילומים נלקחו מן המציאות הארצישראלית, מבלי להטי-ארטיסטים, תמונות כנות מן ההווי שלנו בארץ תחייתנו הלאומית, הרמוניה נפלאה ועבודה נקייה משמץ של דופי. רבים מבני ארצנו יכירו את עצמם על הבד בהיסח-הדעת. / הסרט עומד להוצג בחיפה בפעם הראשונה ביום 2 בנובמבר ש.ז., ויועבר על הבד 12 פעמים.

"דבר", 22 באוקטובר 1935, ע' 8

הסרט "לחיים חדשים" במדינת היטלר. / 80,000 יהודים ראו את הסרט בגרמניה.

הסרט "לחיים חדשים" שהוכן ע"י קרן היסוד ושיוצג בכ"ז לאוקטובר בפעם הראשונה בעת ובעונה אחת בירושלים, תל-אביב וחיפה, חוגג עכשיו את נצחונו הגדול בגרמניה. ממשלת היטלר הרשתה להציג את הסרט בתנאי אחד: המסתכלים בו יהיו רק מאחינו בני ישראל. עד עכשיו הוצג הסרט בברלין ובשלושים ערים אחרות של גרמניה. במשך ששת השבועות הראשונים (הסרט מוצג בגרמניה זה למעלה משלושה ירחים ובקרוב יוצג בעוד ערים רבות) ראוהו למעלה משמונים אלף יהודים. קשה לתאר את הרושם העז ואת ההתלהבות שגרם שם הסרט. הלשכה של ההסתדרות הציונית בגרמניה מקבלת יום-יום מכתבים לעשרות, המעידים על רושם בל-ימחה שעשה הסרט על לבבות של רבבות יהודים, החיים תחת שלטון ה"רייך" השלישי. לכאורה תמוה הדבר. הממשלה ההיטלראית עורכת מלחמה עד חורמה נגד היהדות מיום הראשון לשלטונה. תעשיית הסרטים בגרמניה, שהיהודים מלאו בה תפקיד חשוב מאוד, הרחיקה את המשחקים, הרג'יסורים, הסופרים והיצרנים היהודים בלי יוצא מן הכלל. הסרט הגרמני מחויב להיות גרמני כשר במאה אחוזים. איננו צריך "להיטמא" אפילו בטיפה אחת של דם בלתי ארי. ובו בזמן מציגים סרט, שלא זו בלבד שהוא יהודי, אלא גם ציוני במאה אחוז, וסרט זה חוגג ניצחון אין דומה לו. איך קרה הדבר? במה לבאר את החיזיון הזה? בגרמניה של האידנא [של היום] הלא קיימת צנזורה חמורה מאוד! הסרט "לחיים חדשים" עבר אומנם דרך כל מדורי הגיהינום של הצנזורה הנאצית, לכתחילה ריחפה הסכנה שהצנזורה של ד"ר גיבלס[134] תחרים לגמרי את הסרט הא"יי או שתגזור ממנו אברים אברים עד שלא יהיה כדאי להציגו. בזמן שהגישו אל הסרט לצנזורה לא ידעו איך לנהוג בו. אחרי יישוב-דעת ממושך באו סוף-סוף לידי החלטה שאין טעם לקצרו או לתקנו. ישנם רק שתי דרכים: או להחרימו כליל או להתירו ללא כל שינוי. הדעה האחרונה ניצחה והצנזורה הנאצית נתנה את הסכמתה להעלות את הסרט על הבד, אבל בתנאי: - הסרט יוצג רק לפני יהודים והכניסה בשביל לא יהודים אל ההצגות אסורה, כפי שנוהגים בקונצרטים ובהצגות של ה"קולטור בונד" היהודי, שגם שם אסורה דריסת הרגל של אריים כשרים. זהו אחד הנסים הרבים בחיי היהודים שב"הרייך השלישי".

 "דבר", 22 באוקטובר 1935, ע' 10

"לחיים חדשים". ביום ב' לפנה"צ הוצג בקולנוע "ארמון" [חיפה] הסרט "לחיים חדשים" של קרן היסוד בפני אורחים מוזמנים ובאי כוח העיתונות. על הסרט, ראה בתוספת הערב המצורפת לגיליון זה.

“The Palestine Post”, 22 October 1935, p. 5

A private view of the Keren Hayesod film “Land of Promise”, which will be released simultaneously in all cities during the next week of November, was held yesterday in the Armon Theater, Haifa.

"דבר", 23 באוקטובר 1935, ע' 4

לשם דיוק

ברשימה "הסרט לחיים חדשים ב-6 שפות" ("דבר", הערב, מיום אתמול) קראתי כי הנוסח העברי של הסרט חובר על ידי וכי נוסח היידיש הוכן בעריכתי. מובטחני כי לא יבולע כלל לשמו הטוב של הסרט אם אודיע, למען האמת, כי אני רק ערכתי את התרגום העברי מבחינת הלשון לפי בקשת ידידי מר ליאו הרמן, וכי בנוסח היידיש לא פעלתי כלל.      ז. רובשוב

"דבר", 24 באוקטובר 1935, ע' 2 / "הבקר", 27 באוקטובר 1935, ע' 4 / "דאר היום", 28 באוקטובר 1935, ע' 5

עדי קנטור על סרט קרן היסוד "לחיים חדשים"

עדי [אֶדִּי] קנטור הוא אחד המשחקים היותר מפורסמים בעולם הסרט באמריקה. יהודי בכל לב ונפש ואת נאמנותו לעמו הוכיח כבר בהזדמנויות שונות. באחת ההצגות הפרטיות בניו-יורק של הסרט הא"י "לחיים חדשים", שיוצג במוצאי שבת, כ"ו באוקטובר בירושלים, תל-אביב וחיפה, הופיע גם עדי קנטור. הסרט עשה עליו רושם גדול כל כך, עד שהודיע מיד אחרי ההצגה שנכון הוא לשאת עליו את כל ההוצאות הכרוכות בתעמולה לטובת הסרט בעיתונות המקצועית לסרטים. הייתי חושב לי לכבוד גדול, העיר עדי קנטור, לו ניתנה לי האפשרות לקשר את שמי בסרט הנפלא על ארץ-ישראל.

"דבר", 24 באוקטובר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים"

עפ"י הזמנת הוועד המחוזי לקרן-היסוד הוזמנו אתמול לפני הצהריים באי כוח העיתונות והמוסדות להצגת הניסיון של הסרט "לחיים חדשים" בקולנוע "ארמון". בתום ההצגה הזמין יו"ר הוועד המחוזי לקרן היסוד הד"ר סולובייצ'יק את כל המוזמנים לאחד האולמים מהקולנוע, כדי לשמוע מפיהם את רשמיהם  על הסרט. כולם הביעו את דעתם, שהסרט עולה בתוכנו ואמנותו על כל הסרטים מתוצאת הארץ שנוצרו עד היום. יש מקום להבליט, שזהו הסרט הראשון המזמר ומדבר, שנוצר על טהרת השפה והיצירה העברית ההולם את החיים החדשים ההולכים ומתהווים בארץ.

הבקר", 25 באוקטובר 1935, ע' 5

ניו-יורק, 19 לאוקטובר / הסרט "מהלך הזמן" ("מרטש אוף טיים") כלל היום כשליש מהסרט הארץ-ישראלי "לחיים חדשים". ההצגה זכתה להצלחה גמורה. / ההצגה הייתה ב"רדיו סיטי", מרכז רוקפלר, שהנהו התיאטרון היותר גדול שבעולם ומכיל 6200 מקומות ישיבה. תיכף אחרי ההצגה הראשונה יציגו את הסרט בשבוע זה באלפי תיאטראות בכל ארצות הברית של אמריקה. העיתונות של היום פרסמה מאמרים מלאי התלהבות על החלק הארץ-ישראלי של "מהלך הזמן" ובדרך זו ניתן פרסום רב שאין דומה לו לתנועה הציונית בכלל.

“The Palestine Post”, 25 October 1935, p. 9

LAND OF PROMISE / First Exhibition Limited to Tel Aviv

The Palestine premiere performance of the Keren Hayesod film “The Land of Promise”, which was to be given simultaneously in the three largest cities, has been limited by the authorities to the cinema “Migdalor” in Tel Aviv, where it will be exhibited tomorrow night. The film will not be shown in Jerusalem and Haifa until the following week and it is understood that some slight changes may be made in the negatives intended for these cities.

“The Film Daily”, 25 October 1935, p. 11 (1025)

A MIRACLE IN THE DESERT, MARCH OF TIME […] 764 Rabbis and 2-3 Jewish organizations cooperating on the Palestine episode […].

"דאר היום", 25 באוקטובר 1935, ע' 1

איסור הצגת "לחיים חדשים" / החל ממוצ"ש זה צריך היה להופיע על בד הקולנוע בירושלים, ת"א וחיפה, הסרט "לחיים חדשים", שצולם בא"י. אולם כפי ששמענו הרשתה הממשלה את הצגת הסרט הזה רק בתל-אביב ואילו בירושלים ובחיפה אסרה את הצגתו איסור זמני.

JTA October 25, 1935

Palestine Guards against Arab Disorders in General Strike

Jerusalem, Oct. 24 (JTA) – All precautions against possible disorders during the general strike of 900,000 Arabs, scheduled for Saturday as a protest against alleged Jewish arming, have been taken by the authorities the Vaad Leumi was assured today. Assurances were given by Government officials to Isaac Ben Zvi, who sought them on behalf of the Jewish national council. Meanwhile, a scheduled showing of the Keren Hayesod (Jewish colonization agency) film "The Promised Land" was prohibited by the authorities today until a calmer atmosphere prevails.

"Motion Picture Herald", 26 October 1935, p. 77

March of Time / Radio / Interesting / Two of the outstanding subjects that are on the pages of practically every daily newspaper in the country are dramatized in the seventh release of "March of Time" – Hitler's treatment of German Jews and the resultant development of Palestine because of the tremendous influx of these people into that region, and the financial ramifications of the Italo-Ethiopian conflict. […] The Hitler subject is the best of the group. It is packed with dramatic values and moves at a fast clip besides carrying a note of hope to persecuted members of the race by showing the new homeland in Palestine. […].  

"Motion Picture Herald", 26 October 1935, p. 99

Harry Freeman / Fox, Philadelphia, Pa. / Fox "Way Down East" […] Invited Rabbi and other clergy to view same at special careening of Palestine shot.

“The Palestine Post”, 27 October 1935, p. 2

SCOPUS CINEMA EXHIBITION / Filming of Police Sports

The first exhibition of the Scopus Cine Corporation held last week in the recreation room of the Police Depot proved to be a great success […] a short news-reel, filmed by one of the recruits, included shots of the police sports, was very favorably received […].

"הבקר", 27 באוקטובר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים" בתל-אביב / אמש הייתה הצגת הבכורה של הסרט "לחיים חדשים" בקולנוע "מגדלור" במעמד ראש העיריה מ. דיזנגוף. / ד"ר א. גולדשטיין[135]  קרא את ברכת ראש העיריה ונאם נאום נלהב לקראת פתיחת המגבית לקרן היסוד. / אחר כך הוצג הסרט.

"דבר", 27 באוקטובר 1935, ע' 1

"לחיים חדשים" בת"א / קורת-רוח רבה נגרמה לקהל הגדול שמילא אמש את אולם "מגדלור" בת"א בהצגת הבכורה של סרט קרן-היסוד "לחיים חדשים" המתאר את מאמצי השתרשותו של העם העובד העברי בא"י. מכל חוגי התושבים ועסקנים, סופרים, עיתונאים, אמנים, רבים באו להצגה. ד"ר א. גולדשטיין פתח וקרא את ברכתו של מ. דיזנגוף, ראש עירית ת"א. הוא מסר על הצלחתו של הסרט בחו"ל ובין השאר הביע תודה לקבוצת גבעת ברנר. הקהל פגש כמה תמונות בתשואות סוערות. הכתובות בשולי הסרט – אנגליות, אך אחד (בלתי נראה) משמיע לקהל את הכתובות בעברית בעל-פה. הסרט מורכב מפרקי ראינוע וקולנוע.[136]

"דבר", 27 באוקטובר 1935, ע' 8

"לחיים חדשים" (מגדלור)

ברוכים יהיו אשר זיכינו בסימפוניה זו המרחיבה את הלב ומהנה את הנפש ומוכיחה לנו ככמה עדים, כי רבים מקורות היופי בחיינו ולא שיערנום. וראויים להודיה האמנים אשר צרפו, ביימו וצילמו את הסרט המושלם הזה: לא להוסיף ולא לגרוע. אך עוד יותר ראויים להודיה "האמנים" האלמונים, אנשי העבודה והעמל, אשר הרשו למצלמה לגנוב רגעים מספר מעבודתם; כל הזורעים, הקוצרים, הבוצרים, העובדים בלבנים ובמכונות – בעמלם, במנוחתם ובשמחתם; אשר ברק-עיניהם ויפי-נעוריהם ובדיחות-דעתם, שיוו את הקסם והאמת לסרט נפלא זה. איזה רטט עובר בנו למראה ירושלים: כמו לראשונה ראינו את העיר הזאת. ואף מראות הטיפוסים שבעיר העתיקה, בעלי הפאות והזקן למיניהם – כמה אור גנוז והוד-קדומים חופפים עליהם. כי יותר מדי קרובים אנו לכל זאת בחיים, כדי שנוכל בעצמנו לחוש את כל אלה, נחוץ מרחק קטן כדי לראות... והאור הגנוז הזה מלווה את רוב התמונות, ממראה התינוק הקטן בכפר המאכיל את הכבשה, ועד אחרון הסבלים, בכל אבן, בניין ומראה נוף שראינוהו אלף פעמים ואת מראהו האמיתי לא ידענו, עד שהראוהו לנו כבבואה בעין אמן מבורכת. הכפר, התעשייה, חגיגות עממיות, תפילות, על יד הכותל המערבי, ואף ריקודים בקפה – הכול כמו שהוא באמת, והכול אחרת... אכן יש יופי בחיינו ואנחנו לא ידענו.   עטלף

« Journal de Genève », 28 Octobre 1935, p. 5-6

De film en film […] M. Goldman délégué de l’Agence Juive pour Palestine auprès de la S. d. N. Les images rappelaient les films soviétiques par leur glorification du travail et leurs belles expressions. Rien n’a été épargné pour donner l’impression de la vie intense des colonies sionistes, vie qui se manifeste dans tous les domaines : exploitation du sol, produits manufacturés et vie intellectuelle à l’Université hébraïque de Jérusalem […]

"דבר", 28 באוקטובר 1935, ע' 3

נוצרים מבקשים להראות להם את סרט א"י

מעשה שהיה בברלין וגם בכמה מערי השדה בגרמניה. גרמנים נוצרים ששמעו משכניהם היהודים את שמע הסרט "לחיים חדשים", באים ומבקשים לראותו. וכשמדריכי ההסתדרויות הציוניות המקומיות מסבירים להם שעם כל רצונם לא יוכלו להיעתר לבקשתם, כי דינא דמלכותא דינא, טוענים הגויים הנדהמים, שהרי אין הם אנטישמיים, חס וחלילה, ואם כן למה יאסרו עליהם את הסרט? באחת מערי השדה ביקשו שני נוצרים להתיר לנשותיהם ליהנות מהסרט. הן נשיהם – מוצאן ממשפחות יהודיות כשרות, ועליהן מכל מקום אין האיסור חל.

JTA Cleveland, Oct. 28 –

Emphatic protests against the censoring by State Education Director E. L. Bowsher of scenes of book-burning and Nazis attacking Jews in the March of Time film, "The New Palestine," were voiced by Rabbi Abba Hillel Silver[137] and Barnett Brickner.[138] Dr. Brickner said, "It seems the censors have gone completely haywire”. Mr. Bowsher explained the scenes were "gruesome and might stir up bitter feeling between Germans and Jews in Ohio."

כתבה רחבה על המקרה, ראו: "Motion Picture Daily", 28 October 1935, p. 1+6

"דבר", 29 באוקטובר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים" / אתמול נאמו בקולנוע "מגדלור" בהצגה הראשונה של הסרט "לחיים חדשים" הרב עוזיאל[139] ובהצגה השנייה ד"ר ח. בוגרשוב.[140] הערב ינאמו בהצגה הראשונה י. קלינוב[141] ובהצגה השנייה י. שפרינצק.[142] [...] הנוער העובד / מבקר את הסרט "לחיים חדשים" בימים: ג' ד' ה', קבוצות קבוצות בכל הצגה. היום יבקרו חברי השכבה הבינונית. כרטיסים להשיג במזכירות וועד הסניף מ-6 בערב.

 „Die Stimme“, 29 0ktober 1935, s. 6

"זאת היא הארץ"

הצגת "זאת היא הארץ", וינה, אוסטריה.

"הבקר", 29 באוקטובר 1935, ע' 5

פתיחת המגבית לקרן היסוד / הצגת הסרט "לחיים חדשים" משמשת כעין פתיחת המגבית לאוסף תרומות לטובת קרן היסוד בתל-אביב. בכל ערב, בהפסקה שבין שני חלקי ההצגה, מופיע על הבמה, המסודרת בטעם רב, אחד המרצים, המסביר את ערכה של קרן-היסוד וקורא להתגייסות ולתרומה. / במוצאי שבת נאם ד"ר אלכסנדר גולדשטיין וקרא מכתב ברכה מאת מר מ. דיזנגוף, ראש העיריה. ביום א' נאמו בשתי ההצגות הרב מאיר ברלין והד"ר ב. מוסינזון. אמש נאמו הרב הראשי ב"צ עוזיאל והד"ר ח. בוגרשוב. הערב ירצו י. קלינוב וי. שפרינצק. מחר יום ד' ירצו ה"ה ד"ר פליכס רוזנבליט וז. רובשוב. ביום ה' ינאם מר יהושע סופרסקי. / ההצגות עוברות בהצלחה רבה ומתוך התרוממות רוח של קהל המשתתפים הגדול.

« Israël », 30 Octobre 1935, p.3

Le Congrès sur l’écran. On vient de donner, a Tel-Aviv, un film d’actualités montrant les préparatifs au Congrès Sioniste et le Congrès de Lucerne lui- même.    

“The Palestine Post”, 30 October 1935, p. 2

TEL AVIV

“Lehaim Hadashim” (In English called: “The Promised Land”) is the third attempt made this year to depict on the screen the work of rebuilding Palestine. This film was made for propaganda purposes by the Keren Hayesod, who this year celebrate their 15th anniversary. This is a film of which it may be said that its propaganda value does not detract in any way from its entertainment value.

The opening scenes are superbly done. The pictures of the old city of Jerusalem are masterpieces. They depict not only the appearance but the spirit of the East as it was found here by pioneering settlers. The photography in other parts of the film is unfortunately not quiet up to this standard, and it seems that the camera man was not sufficiently experienced in “shooting” under the bright Palestine sun.

The singing and dancing both give the feeling of creative joy which permeates the whole production. Although it is somewhat too long, the picture is definitely out of the amateur class, and is integrated than “Avodah”. But one cannot help regretting that which is lacking to make this a perfect film might have been supplied by Lerski, the photographer responsible for “Avodah”.  

 "דאר היום", 30 באוקטובר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים" / כמה שבועות לפני החלי, בתור מנצח על מלאכת הסרט, לנהל את חבר הצלמונים שלי בארץ לאורכה ולרוחבה, נסעתי פעם בצוותא חדא [בחבורה אחת] עם מר [לייב] יפה[143] ועם שיירה של 150 יהודים מנגב אפריקה [דרום-אפריקה] אל העמק. הראינו להם את הארץ ואת מפעלי קרן היסוד. לארוחת-הצהריים היינו מסובים בקבוצת גבת. באולם הגדול עמד שולחן ערוך יפה-יפה ומקושט בפרחים, וכל האורחים סעדו את לבם בעגבניות, גבינה לבנה, לחם, חמאה ופירות, ובאפיקומן של תה. הנאומים לא היו ארוכים ביותר, הרצפלד[144] היה המנצח על מקהלת הזמירות, והכול עלה יפה. גברת אחת מיוהנסבורג נתפעלה בייחוד ושאלה אותי, כמובן בינינו לבין עצמנו, אם הקבוצה או קרן היסוד נושאת בעול הוצאותיה של סעודה הגונה זו, שבוודאי אינן מצערות. הנחתי את דעתה בתשובתי, שהעניין הזה אינו עולה לקרן היסוד ביותר משנים עשר ועד שלושה עשר אלף לי"ש...

את המקרה הזה סיפרתי פעם בניו-יורק, כששאלו אותי בחוגי המקצוע הסרטי, כמובן בינינו לבין עצמנו, על הוצאות יצירתו של הסרט המצוין שלנו. עניתי, שהוא עלה לקרן היסוד בקצת יותר מחמש מיליון לי"ש, ושחברי ואני עבדנו ביצירתו חמש עשרה שנה בערך, מלבד עבודות-הכנה כבירות מקודם. / כך שייך הסרט הזה, לא רק מבחינת תמונותיו, אלא גם ברוחו, בקצב-בניינו ובדינאמיקה של עלילותיו, לפרשת-קורותיה של קרן היסוד. הוא אינו רק דין-וחשבון מסכם ומסיים ועדות נאמנה על מה שכבר נעשה ונגמר. הוא נולד מאותו הכוח, שהוא אבי כל מפעלה של קרן היסוד, אשר בשורת הצלחתו מגיעה עתה לאוזני עובדינו בכל ארבע כנפות העולם. זהו לא רק מפעל התיישבותי. הוא צמח וגדל מקרקע כיסופי-עמנו-משנות-אלף, ואף המעשה הכי זעיר שהועיל להצלחתו, קשור בקשר בל-יינתק לעבר ולעתיד, לעילה תולדתית ולמטרת התנועה כולה. במובן זה, סבורני, חודר הסרט שלנו אל העומק של הזמן, מה שמציין את מפעלנו ומעלהו על האחרים, שבהם משתקפים פני הדברים ושטחם. כמו כן לא יחסר לו היחס אל החיים הבלתי-יהודים בארץ, שמעשינו גורמים גם לשינוי צורתם. בהירותם של הרצון והשאיפה הציוניים לא תתואר מבלי הטעמתם היתרה ומלאת-הכבוד של שכננו הערבי בעבודתו ועל שטיחי-תפילותיו, ושל הצלב בכנסייתו.

במשך שבועות-קיץ אחדים הראו את הסרט הזה לפני יהודים בגרמניה. אם ראוהו עד כה רק כשישים ועד שמונים אלף מאחינו, הרי נשאר עוד הסרט בשביל מספר פי-חמש מזה באותה הארץ בתור מבט והסתכלות בעולם מפעלנו. עתה מתחיל הסרט, שהצטיין בהתחרות הבין-לאומית בוונציה, גם את מסעותיו בארץ-ישראל ובאמריקה וביתר ארצות הים והיבשה. יהי רצון, שישמש לרבים גם קריאה והכרזה והוראת-דרך, כשמו העברי אשר נתנו לו – "לחיים חדשים"!                ליאו הרמן

"Chicago Sentinel" (USA), 31 October 1925, p. 6

OSTRICH-LIKE / By Joseph Salmark[145]

The action of the Ohio department of education and the Chicago motion pictures board of censorship in deleting anti-Nazi scenes from the Palestine sequence in the seventh issue of "The March of Time" is extremely puzzling. These scenes were included as background for the shots showing the development of Palestine but the Ohio and Chicago censors ordered them removed. In Ohio the excuse was that they were "gruesome and might stir up butter class feeling between Germans and Jews in Ohio". The Chicago censor defended his action on the ground that "Chicago has a standing ban against films, newsreel or stories in which street fighting is displayed". It seems to us that the censors in this instance far over-reached themselves. The various film censorship boards are supposed to cut out only scenes which they feel offend against public decency but they are not empowered to delete scenes on political grounds. There might be some excuse for censoring a picture that was presenting posed scenes but "The March of Time" is a news reel which depicts actual happenings and things that are undeniably true. To censor news reel scenes is to be guilty of an ostrich-like policy of trying to suppress the truth. Such means of avoiding conflict are ridiculous.

“The Palestine Post”, 1 November 1935, p. 10

“LAND OF PROMISE” FILM AT GENEVA / Enthusiastic Reception by Delegates

A great impression was made upon an audience of over 1,000 distinguished persons at Geneva on Saturday night last when the film “Land of Promise”, produced in Palestine by the Keren Hayesod, was shown for the first time.

A telegram from Geneva says that all members of the Permanent Mandates Commission, diplomats of various countries, high officials of the League of Nations and press representatives, attended the performance.

The film had its first public exhibition in Tel Aviv last Saturday night, and was received with great applause by a large and enthusiastic audience in the Migdalor Cinema.

"דבר", ראשון בנובמבר 1935, ע' 6 / "הבקר", 29 באוקטובר 19356, ע' 1

ד"ר נ. גולדמן מראה פילם מא"י למדינאים בג'נבה

ד"ר נ. גולדמן, שליח הסוכנות היהודית בג'נבה, סידר ב-26 באוקטובר הצגה של פילם א"י, המראה את עבודת היהודים בבניין הבית הלאומי. בהצגה נוכחו הרבה מדינאים ודיפלומטים הקשורים לחבר הלאומים.

„Die Stimme“, 1 November 1935, s. 3

„Land der Verheßung“ vor den Genfer Diplomaten

Auf Eibladung der Vertretung Jewish Agency beim Völkerbund wohnten sämliche mitglieder der Ständigen Mandatskommission mit dem Vorsitzenden, Graf Theodoli, an der Spitze, Vertreter der Genfer Regierung, alle beim Völkerbund akkreditierten Diplomaten, das Konsularkorps einschließlich der Verter von Staten, die dem Völkerbund nicht angehören, etwa 300 Beamte des Völkerbundsekretariats und des Internationalen Arbeitesamtes, unter ihnen die leitenden Männer dieser Institution, Vertreter alle in Genf Anässigen internationalen Organisationen, die Meisten Professors der Gebfer Universität, etwa 60 Pastoren und undere geistliche Würdentrßger und fast 100 Vertreter der schweizerschen und fer internaonalen Press einer Vorführung der Keren Hajessod-Films „Land der Verheßung“ in dem größten Lichtspieltheater Geng bei. Der etwa 1200 Plätze fassende Saal war voll besetzt.

In einleitrndrn Wortsn wies der Vertreter der Jewish Agency, Dr. Nahum Goldmann, auf die bisheringen Errungenschaften des Zionismus in Palästina hin. Er untersrich die Bedeutung des Jüdischen Nationalheimes sowohl für das Jüdische Volk wie für die ganze Kulturwelt als eines von hohem Idealismus getragenen Friedenswerkrs, durch dessen unaufhaltsame Entwicklung die Völkerversöhnung gefört werde. Der Reaner hob auch die wohltätigen Folgen der wirtschaftlichen Entwicklung des Landes für die arabischen Einwohner hervor; der disen erwachsende Nutzen werde besonders ersichtlich, wenn man die Lage der arabischen Bevölkerung in Palästina mit der in allen Nachbarländern vergleicht. Zum Schluß sprach Dr. Goldmann von dem unerschütterlichen Glauben des Jüdischen Volkes an die Völkerbundsidee und von des symbolischen Bedeutung dieser Idee für die Juden, die in Palästina das Jüdische Nationalheim aufbauen. Er der Hoffnung Ausdruck daß die Ideellen Bande, die Palästina an Genf und an den Völkerbund knüpfen, auch den Völkerbund und Genf immer enger an Palästina  binden werden. Die Ansprache sowie der Film selbst fanden bei den Gästen, dem gewähltesten und politisch bedeutsamsten internationalen Forum, das jemals in Genf außerhalb des Völkerbundpaleis versammelt war, stärksten Beifall. 

"Pápai Hírlap" (Hun.), 02.11.1935, p. 4; "Pápa és Vidéke" (Hun.), 03.11.1935, p. 6

מודעה על הצגת הסרט "זאת היא הארץ" בהונגריה, ("Ez a föld"). מוזכרים תוכן הסרט (חמישים שנות... וגו'), ושמות  היוצרים: אגדתי הבימאי, המאירי התסריטאי, לבנון וזעירא כותבי המוסיקה.

"Motion Picture Herald" 2 November 1935, p. 77

"Time" in "Palestine" / Jewish rabbis are being contacted on promotion handled Leon J. Bamberger of RKO Radio, in regard to Palestine  sequence shown in current March of Time. Rabbis are to be invited to screenings and it is also suggested that theatremen contact Jewish congregations to build up local interest.

"דאר היום", שלישי בנובמבר 1935, ע' 7

תכנית פעולה למען תוצרת הארץ. [...] אמצעי תעמולה אחרים שיש לנקוט בהם [...] הגיעה השעה שמדי חודש בחודשו יופיע ביומן הקולנוע הא"יי (מכשיר תעמולה עצום שיש להופכו לגורם חינוכי-ציבורי). סרט קצר שיבטא בתמונות את הסיסמא "קנו תוצרת הארץ" אגב שורת מחזות, כגון: בתי חרושת נפתחים, פועלים בעבודה, סחף האימפורט בדמות אלפי תיבות המציפות את הבד, בתי חרושת לנעלים, משפחות חשוכות עבודה ולחם וכיוצא בזה, תמונות שלובות במספרים וסיסמאות.

"הבקר", חמישי בנובמבר 1935, ע' 2

רעיונות והרהורים על הסרט "לחיים חדשים" / ש. גורליק[146] / א. / אילו לא היה לנו עסק כאן אלא בצד הטכני שבדבר, בצילומים הטובים, בכישרון הרז'י שניכר בלי ספק במנהל [בימאי] הסרט הזה, בצירוף כמה המצאות שאינן רעות כל עיקר,- אילו היה כך, וודאי שתפקידו של הצופה היה קל ביותר. מכל הסרטים הציוניים הרי סרט זה הוא הטוב ביותר. מלאכה נקייה, ובכמה מקומות גם פועלת על נפש הרואה ובפרט על רואים שאינם יהודים, הרגילים בשל פירוש עלוב ומסולף לראות את הציונות לא כמשחררת את העם היהודי אלא כמין מחנכת ומטיפה לתשובה ולמעשים טובים. פירוש עלוב זה למהות הציונות, שהוא סותר את כל תולדותיה, קיבלו חסידי אומות העולם, ידידינו שאינם יהודים – מידי יהודים, וכן מידי משכילים יהודים במערב אירופה, הללו שמתוך לחץ ומצוקה יצקו בציונות מהרהורי לבם והפכו אותה לעניין של ספרות ומוסר וסנוביזם וכל מיני "איזמים" טרקליניים. / ובכן בדברים שנאמרו זה-עתה כבר מתחילה הביקורת, הבעת הדעה שאין בסרט הזה כדי להניח את הדעת, שהוא יותר מין מתיקה עשויה לשאינם יהודים, שכרוכה בה סיסמה זו: הרי רואים אתם, אנחנו הולכים ומיטיבים דרכינו, כבר נעשינו טובים יותר, אתם רואים כיצד צעירינו עובדים. כבר נזדמן לו לכותב טורים האלה, במקרה אחר ובמקום אחר, לסלק את חשבונו בצורה יסודית כלפי אותו הזיוף של המציאות היהודית בגולה, שלפיהו לא למדו היהודים לעבוד אלא בארץ-ישראל; ואילו באמת הרי עבדו היהודים בכל מקום ובכל זמן עבודה קשה ומפרכת. מן השקר ההיסטורי הזה, שתלו בציונות, מדעת ושלא מדעת, נהנית רק מפלגה אחת ולא עוד לא שהיא מתרברבת כי היא היא הגואלת היחידה והמחנכת היחידה של העם. מתוך שקר היסטורי זה מתפרנסת הציונות המשכילית מחוסרת הדם, הציונות הספרותית של ציוני מערב אירופה, שבעיניה אין הציונות תשובה על הפרובלמה היהודית, אלא חזרה בתשובה על עוונות ישנים, כביכול, ואמירה "על חטא", ווידוי שאינו פוסק. שקר היסטורי זה, שיטה מסולפת ועלובה זו להראות לעולם רק יהודים חוזרים בתשובה, המתקנים את עונותיהם על-ידי עבודה, בה בשעה שמיליוני יהודים עובדים בין כך ובין כך בכל ענפי החיים ובכל מקצועות העבודה בארצות הברית שבאמריקה, וכן בפולין וברומניה. שיטה מסולפת וירודה זו שכבר הפכה לשגרה והייתה לנו לזרא, סיגלו להם כל המנהיגים הציוניים, כל הפקידים הציונים, כל אלה המדברים ופועלים בשמה כלפי עולם-החוץ. / ולפיכך, כלום יוכל סרט ציוני של קרן היסוד להיעשות בדרך אחרת מכפי שהוא עכשיו, כלומר: סרט של הצטדקות בעיני חסידי אומות העולם, הוכחה על פני היריעה והסרט שאנו היהודים חוזרים למוטב, הולכים ונהפכים מטפילים לעם עובד. התפעלות של עבודה, המנון לכבוד העבודה, עבודה ורק עבודה. כשמציגים לפניך בית חרושת אין מראים לך אלא את העבודה הגופנית, המפרכת, ואין לפניך אלא אריזה, גלילה, כריכה, משיכה ונשיאה על הגב או בזרוע. ראשו של בית החרושת, המנהל, הפנקסן, פקידי המשרד – אלה הם ב"בל יראה". אסור לראותם. הם כנראה בבחינת טפילים, חתיכה דאסורא, התפארות-עבודה זו שכבר הייתה לנו לזרא ושנודף ממנה ריח של בקשת סליחה ומחילה, הכתרת פאר זו של הבחור היהודי החולב את הפרה יש בה משהו ממידת "פארוויני" [מִתְעַשֵּׁר חָדָשׁ], הקטן שעלה לגדולה. אנו עסוקים בפארוויניזם על-ידי מעשי הפרסום וההכרזה על דברים מובנים לכל מאליהם, ואף מובנים באמת מאליהם גם לנו היהודים, אלא שאנו הציונים מבקשים דווקא לחדש דבר, חידוש העבודה. יש בכל העולם מיליוני יהודים שידיהם נתקשו מעבודה, יש בקרבנו אנשים בלי מספר מסוגו של "בונצ'ה השתקן", ישנם סנדלרים, חייטים, סבלים, מסגרים, בנאים, פועלים מושים קורות עץ מן הנהר (והם שקועים עד ברכיהם במים), יש כפריים חורשי אדמה בקרפטים, בארגנטינה וברומניה,- ואנו חוטאים למידת דרך ארץ כשאנו באים לשדל את עצמנו (ואת העולם, בזה כרוכה ביותר הפגיעה במידת דרך ארץ), שאנו עובדים בפעם הראשונה רק בארץ-ישראל. / שעה ומחצה, אם לא למעלה מזה, מעסיק הסרט את עיני הצופה. העבודה! יש תמונות יפות. הרי לפניך תרנגולות לבנות, תרנגולים עזים, פרות שמנות בנות הולנד ושוויץ,- כל זה פועל עליך פעולה אידילית. גם עיזים כאן וכבשים. כל זה טוב ויפה; אבל היכן הם הילדים ההולכים לבית הספר וחוזרים מבית הספר או מהלכים עם מוריהם לטייל? אמת עדיין אין הללו יכולים לעבוד, אבל מקובל בכל העולם לראות בהם את נושאי עתידו של העם, ולא יתכן להראות בסרט את חיי העם או חיי המדינה בלי לראות את ילדי בית-הספר עוברים בסך, מזמרים, לומדים ומשחקים. אבל הסרט הציוני שלנו, שמחובתו להועיל לטובת תחיית העם, אימו יודע אלא את ה:רובוט" היהודי. ואף זה רק או בעיקר בתוך הקבוצה. על-ידי-זה הוכח, שחוץ מן הצורה החד-צדדית והמסוכנת שיש בהשקפותיהם של חיי ארץ-ישראל, הרי הסרט "לחיים חדשים" הוא גם סרט טנדציוזי [מגמתי], סרט מפלגתי. הוא עוסק בתעמולה לשם צורת-חיים מפוקפקת ביותר, שאין סופה להתקיים ולא תוכל להתקיים. / הקבוצה, שיש אולי להבינה רק כחיזיון ארעי, ושאנו כולנו נצטרך במשך הזמן לבוא עמה בוויכוחים, תפסה בסרט זה את כותל המזרח בבחינת אידיאל של חיים, שהכל הודו בו ופה-אחד. עינו של הרז'יסור אינה יודעת שום לאות ורפיון בשעה שבאה לנסח ולגוון את הקבוצה בכמה פנים. שיר, בלי ספק שיר יפה (השיר היפה היחידי, כמדומה), עובר ומושר לפנינו בגלגוליו השונים. הקיבוץ, אך ורק הקיבוץ, והכול לשם הקיבוץ. אכר יהודי יחיד, יהודי יחידי בגן, משק אינדיבידואלי – אין אנו זוכים לראות. הללו סבורים בלבם שהם פסיכולוגים מומחים – ואינם מבינים כי על לב דיפלומט בג'נבה, על לב אנגלי בעל השפעה, על לב פרופסור, עלול מראה רחוב שוקט בכפר של היישוב הישן לפעול פעולה כבירה יותר מתמונת-ההמון של הקבוצה. כאן מראים לפניך פרצופים אחדים של חלוצים העושים רושם, ומסיחים דעת כי במושבות שלנו עדיין חיים ומבלים ימי זקנתם זקני הציונות, החלוצים הראשונים ואחדים משרידי בני ביל"ו. תיבת הפילם שאינה יודעת לאות בשעה שיש לפניה חלוצים צעירים, תיבה זו מתמלאת כאן עצלות וחוסר עניין, היא מתעצלת לנסוע לגדרה, לראשון לציון, למלא את חובתה היסודית ולצלם את נושאי דברי ימי הציונות. בעלי קרן-היסוד נתאהבו כנראה כל-כך בעבודתם שהיא וודאי עבודה חשובה, עד שבשעה שהם באים ליצור סרט ציוני סבורים הם שאפשר לעשותו מבלי שים-לב אל דברי ימי הציונות, מבלי העבר הציוני. על-ידי מעשה רב זה מתקצרים ימיה של הציונות והיא מתחילה רק מאותו יום שנוסדה קרן-היסוד. נוטלים ומגוללים סרט ציוני, עומדים ומזמינים את הקהל לראותו, ומסתירים ושוכחים שיש בעולם רחובות, גדרה,עקרון [מזכרת בתיה], שישנן מושבות של השרון. שוהים הם במתכוון יותר מדי בנקודה אחת, כדי להתנצל אחר-כך שהשעה לא הספיקה לחלק הגדול והעיקרי של היישוב היהודי. / ב. / בסרט כזה, שמחובתו להציג לפנינו תמונה מן החיים החדשים של היהודים, סבורים הם שאפשר להסתפק בלי תל-אביב. עיר זו, עם כל חסרונותיה, הריהי יצירה כבירה של אנרגיה יהודית, של אומץ לב והתלהבות. תל-אביב זו שנתנה דחיפה קדימה להתגשמות הציונות, תל-אביב זו שאך קיומה הוא שמביא לידי אפשרות קיומן של הקבוצות, ואך בזכותה יכול הבחור החולב את הפרה לשיר בשעת מעשה שיר נאה מפני שהוא יודע שיש קופצים על החלב, החמאה והגבינה שלו – מתל-אביב זו מתעלמים כמעט לגמרי  בסרט הציוני שלנו, שהוא הסרט ההגון הראשון  הנקי והיפה מבחינה טכנית, והם יוצאים ידי חובתם בשניים-שלושה קטעים. /  כלום אין זה אלא פועל-יוצא מאותה האידיאולוגיה המסולפת והסנובי סטית ומאותה הפרזיאולוגיה, שלפיהן חובה היא לעקם את החוטם ולהעמיד פני אומלל בשעה שמדברים על ערים שלנו? הדעת נותנת שכך הוא. קשה הוא הדבר להיפרד מדעה מסולפת, שכבר נהפכה כמעט למסורה. הסרט אף מייסר ומעניש את תל-אביב על שהיא עומדת ברשות עצמה ואינה תלויה באחרים. עיר גדולה צמחה, שכבר קנתה לה שם בעולם ויש לה עתידות – והיא קמה ונהייתה בלי... קרן היסוד. היא הייתה למה שהייתה על-ידי אנרגיה יהודית, על-ידי כוחות מפוצלים וחסרי משמעת, ואף-על-פי-כן יש כאן מעין תכנית חקוקה על-ידי אינסטינקט בבלי-יודעים, הפועלת בכל המעשים הנעשים, תכנית של עיר יהודית גדולה, גדולה ביותר, שעתידה להיות בזמן מן הזמנים לעיר תרבותית גדולה. ויש בתוכה איש שבשמו קשורות התהוותה והתפתחותה, אבל תיבת-הפילם אינה רוצה להתעכב על דמות פופולארית ומפורסמת זו. מעשה חליבת-הפרה של הקבוצה מראים לפניך בכמה צורות, אבל את דיזנגוף ישישנו אין אנו זוכים לראות, כשם שלא זכינו לאות את בני ביל"ו היקרים, וכשם שאין רואים את האילנות הגבוהים הפורשים צילם מסביב לבתי רחובות, ואף לא את הרחוב "הראשי" הנפלא והפועל על לב הרואה, הרחוב השוקט ובית המדרש הצנוע של גדרה. / כללו של דבר: הסרט "לחיים חדשים" אינו יכול להניח את דעת הציוני המפקפק הרבה בברכה שמביאה צורת-החיים של הקבוצה, באריכות ימיה ובצורך שיש בה. אין הוא יכול לספק את רוחו של הציוני שרואה את הציונות לא כהתנצלות, כמין בקשת מחילה בפני העולם. אלא להפך כעין קריאת תגר על העולם. סרט זה עושה רושם כדבר מחוסר-היסטוריה, לפי שהוא מציג לפנינו אך קטע לקוח מן ההווה, קטע בלתי שלם, חד-צדדי וטנדציוזי ביותר, סרט שנתאהב אך בט"ו השנים האחרונות... אבל חסרונו הגדול ביותר והבלתי-צודק מונח במגמתו החד-צדדית. סרט מפלגתי. / הסרט הציוני האמיתי, הסרט המבקש להראות את הציונות בבחינת משחררת מן הסבל והייסורים ולא כמחנכת של העם (זהו תפקיד למחר, ומוטל על אנשים אחרים. העסקנים שלנו הם חלשים ביותר ולא נועדו לתפקיד כזה), סרט אמיתי זה יפעל עלינו פעולה אחרת, ויבקש אפקטים אחרים. ספינה שמוליכה יהודי-תימן, ספינה אחרת שמוליכה פליטים יהודים מגרמניה, ספינה שלישית שמביאה יהודים נלהבים מאמריקה,- מראה קיבוץ-גלויות כזה יפעל פעולה כבירה יותר, וראשית כל: הוא יראה לא יהודים חוזרים בתשובה (על שום מה? מפני שעמדו ביום חורף קר, והעלו בידים קפואות לפני סטיפן או איבן דג מלוח שהרוויחו בו רבע פרוטה?), אלא יהודים קוראים תגר. הציונות היא תנועה שנתעוררה לא מתוך כיסופים לזכך את האדם (כיסופים אלה אינם מצויים אלא בלב יחידים, ברוכים ונבחרים), אלא מתוך סבל וייסורים ומתוך רשעתם של אחרים. סרט ציוני אמיתי חייב להתחשב בזה, ועליו להיות שונה מזה שעבר עכשיו לנגד עינינו.

"דאָס אידישע לאַנד", 6 נובמבר 1935, ע' 1

[...] אַנאויסנאַהם איז אין קינאָ "מגדלור" וואו עס וועט געוויזען דער לעצטער ציוניסטישער קאָנגרעס. דאָרט אַהין געהט דער עולם מאַסענוויז און דער קינאָ-אייגענטימער ה' רובינשטיין, אגב א פּוילישער איד, האָט איצט שוין בעשטעלט אַ צוויטען ציוניסטישען פילם.

"דבר", שביעי בנובמבר 1935, ע' 8

היומן "כרמל-פילם"

מקום משכנו של "ההוליבוד הקטן" – בצריף יפה וקטן, בשכונת מונטיפיורי, ת"א. הכול במעבדה זו, ממסד עד טפחות (הקירות, הבריכות לפיתוח הפילם ומכונת-הגלגל הגדולה הסובבת בכוח החשמל ואשר עליה כורכים את רצועות הפילם לייבוש) – עשוי בידי בעלי המעבדה עצמם – ומר נתן אקסלרוד המנהל בראשם. רבים הדברים בפי מייסד המפעל ורב הסבל, המחסור ו...המרץ להמשיך אעפ"י כן, למרות הקשיים והעיכובים מכל צד. ניכרת אהבה וטיפוח רב במפעל הצנוע הזה ורבה עקשנותם של האנשים הללו. ואילו היה שמץ של יחס חם וער מצד מוסדות ידועים, כי אז היה ודאי מתפתח המפעל העניו הזה ועולה לתפארת. לא רק ביומנים עוסק מר אקסלרוד; הוא התחיל עוד לפני 8 שנים בסטודיו לפילם, סרט היתולי קצר, "ויהי בימי"... (1932) ו"עודד הנודד" – ההשקעות היו מינימאליות (23 לא"י – "ויהי בימי"... 350 לא"י "עודד הנודד"). והמכונות וכלי המלאכה היו, כמובן, רחוקים מאוד משכלול. ואעפ"י כן היה ערך משהו לסרטים אלה. ועתה הגיעה המעבדה הקטנה לידי כך, שלמרות "התעשייה העצמית" נעשו בה הפיתוחים של הסרט "עבודה", אשר מבחינת הצילום היה מושלם באמת. ואשר ליומנים העבריים המתארים בזריזות וערנות את כל המתרחש בכל פינות הארץ – הרי אלה רכשו להם כבר אהדה מובנת מאליה בקהל. אולם דא עקא, כי היומן המקומי עולה בלא"י אחת (או שתיים לכל היותר!) יותר מן היומן הרגיל של חו"ל ובעלי-הקולנוע שלנו מסרבים להציגו. וכי יש נימוק אחר לסירוב זה? הן לא יעלה על הדעת כי כל עטישה של מוסוליני וכינוסי צבאותיו עדיפה כל כך על כינוסי הנוער שלנו ומשחקיהם, תמונות-הכפר, העיר וכדומה. והקהל אינו פוצה פה. אחד ויחיד הוא בעל "מגדלור" בת"א. הוא מציג את היומן להנאת המבקרים וגם הוא, כנראה, עדיין מהסס... והממשלה – לא רק שאינה עוזרת במאומה, דוגמת הממשלות בעולם כולו, אלא באה בשוט ביקורת ופוסלת ממיטב התמונות מבלי לתת שום נימוק למעשיה. היא גם משהה את הביקורת ימים מספר ומובן שזה פוגע במפעל, התלוי כולו ב"טריות-השעה". כך לדוגמה נפסל על לא דבר - צילום המחנה של הנוער העובד על הר-הכרמל (אולי עוד יציגו את התמונה. אולם, ידוע לי כי במוצ"ש לא הרשו להציגה). ורבים הדברים שבפי המנהל גם כלפי מוסדות אחראיים ולאומיים שלנו הנאשמים, לכל הפחות, בהזנחה ובאדישות כלפי מפעל בעל-סיכויים הנאבק זה שנים עם כל המכשולים המושמים על דרכו (בין בזדון ובין באדישות) ואשר לא התייאש למרות הכול. מעט רצון טוב ויחס ישר – מעט עזרה והמעבדה תרכוש לה את הטון-אפרט הדרוש לה ותוכל להוציא סרט קולני ראוי. נקווה, כי המעוות – יתוקן. בזמן האחרון התחילה קרן-הקיימת להתעניין ביומנים ומנהלת מו"מ עם מר אקסלרוד בדבר סידור יומן מיוחד בשביל הגולה (מיטב התמונות מא"י, שתוצגנה בקביעות, מדי חודש בחודשו).  עטלף

"Chicago Sentinel" (USA, IL.), 07 November 1935, p. 26

Word just reached us that 764 Rabbis and 23 Jewish organizations were employed to film the Palestine episode of the October issue of "The March of Time", which can be seen next week at the Calo Theatre, 5406 North Clark Street; No Jew can afford to miss thus thrilling panoramic view of the rebuilding of the Jewish National Homeland!

"Chicago Sentinel" (USA, IL.), 7 November 1935, p. 35

A scheduled showing of the Keren Hayesod film, "The Land of Promise" was prohibited by the authorities until a calmer atmosphere could be restored.

"Eatonton Messenger" (U.S.A., Georgia), 7 November 1935. P. 7

"A Trip to the Holy Land", by Rev. E.M. Wise, Pastor Porterdale Methodist Church

סיפור הרפתקאותיו של כומר המסייר בארץ הקודש, ומנסה לצלם סרט – כדאי לקרוא!!!

"Ohio Jewish Chronicle" (USA, Ohio), 08 November 1935, p. 1

[…] Do you remember that we told you a couple of weeks ago, that the Joint Distribution Committee was going to break its shidduch [שידוך] with the American Palestine Campaign? ...Well, it's happened...And if you read the announcement that Mark Hellinger is quitting, the columning business don't forget that we predicted this event too… the name of that Palestine film made by the Keren Hayesod is to be changed from "The Land of Promise" to "The New Palestine" in order to avoid a conflict with Max Reinhardt's, production of the Werfel opus, "The Road of Promise"...

ראו, גם: "Ohio Jewish Chronicle" (USA, Ohio), 22 November 1935, p.1

“The Palestine Post”, 8 November 1935, p. 8

Cinema Migdalor […] ALSO “HACARMEL” AND “FOX” NEWSREELS […] THE KEREN HAYESOD FILM “LAND OF PROMISE” […].

"דבר", שמיני בנובמבר 1935, ע' 6

קולנוע "אוריינט", ירושלים, מושבה גרמנית [...] 1) חדשות השבוע של כרמל [...].

"דבר", שמיני בנובמבר 1935, ע' 6

קולנוע "השרון" הרצליה

במוצאי שבת 9 בנובמבר שתי הצגות בשעות 7.15 – 9.30 וביום א' הצגה אחת בשעה 8.30

חדוות היצירה של ארץ-ישראל בבניינה / לחיים חדשים / הסרט האמנותי של קרן-היסוד. בפתיחת ההצגה ינאמו מטעם קרן-היסוד: במוצ"ש – הא' גולדשטיין; וביום הראשון הא' ז'וחוביצקי. / לתשומת לב! הסרט הזה מוצג אצלנו בזמן אחד עם ת"א, ירושלים וחיפה. העתקה מיוחדת של הסרט הזה נשלחה השבוע להרצליה.

"דבר", עשירי בנובמבר 1935, ע' 6

"לחיים חדשים"

אמש הוצג בפעם הראשונה בירושלים באולם ציון הסרט "לחיים חדשים" בנוכחות מוזמנים רבים ולפני אולם מלא. הסרט נתקבל במחיאות כפיים סוערות. לפני ההתחלה נאם דניאל אוסטר[147] על פעולות קרן היסוד בארץ.

"דאר היום", עשירי בנובמבר 1935, ע' 8

הצגת "לחיים חדשים" / בראינוע "ציון" הוצג אמש הסרט "לחיים חדשים" בפעם הראשונה בירושלים. לפני ההצגה נאם ה' דניאל אוסטר, סגן ראש עירית ירושלים, על תפקידי קה"י בשעה זו. ההצגה עשתה רושם גדול על הקהל הגדול, והיא נפסקה פעמים אחדות ע"י מחיאות כפיים סוערות.

"היינט", 11 בנובמבר 1935, ע' 4

א-מעשה מיט א-פילם אין ארץ-ישראל וואס עס איז אומטום כשר – איז ביי אונז טריף

(ספעציעלע קראעספאנדענץ פון ארץ-ישראל)

ביי אונז ווערט איצט אויפגעפיהרט אַ פילם, וואָס איז אויפגענומען געוואָרען אין ארץ-ישראל און פּראָדוצירט געוואָרען אין אמעריקא לויט דער בעשטעלונג פון קרן-היסוד. דער פילם הייסט אין אמעריקא: " דהי'ס לענד אוו פארמיז" [The Land of Promise], וואָס עס הייסט אין דייטש: "דאָס לאנד דער פערהייסונג" – און וואָס טראָנט דאָ ביי אונז נאָמען: "לחיים חדשים". די פּרעמיערע פון דעם פילם איז  דאָ צוגעפּאסט געוואָרען צום אנהויב פון דער קרן-היסוד-קאמפּאניע, צוזאמען מיט אַ רייהע פייערונגען און פעראנשטאַלטונגען לכבוד דעם פונפצעהניעהריגען יובילאום פון קרן-היסוד. דער פילם האָט ביי זיין דורכגאנג דורך א רייהע לענדער, דייטשלאנד, אמעריקא, שוויץ, און אנדערע מדינות – זיך ערווארבען א גוטע רעפּוטאציע; אָבער נישט וועגען דעם האַנדלט זיך דאָ. איך וויל דאָ בלויז רעדען וועגען די ליידען, וואָס מען האָט אויסצושטעהן, ווען מען וויל אויפפיהרען אַ הינען, אַנ'ארץ-ישראל'דיגען פילם. אלע פערשטעהען וואסרע פּראָבלעמען עס קאָנען בעהאַנדעלט ווערען אין אַ ארץ-ישראל'דיגען פילם: דאָס לאנד פריהער און איצט, די עליה, די נייע מענשען, דער אויפבוי אין שטאדט און דאָרף, די טעמען זענען גוט בעקאנט פון אַלע ביז-איצטיגע פילמען, וואָס האָבען בעריהרט דאָס אידישע אויפבוי-ווערק אין ארץ-ישראל. ווען מען וויל אָבער אין א פילם געבען א בעגריף וועגען דעם גאנצען לאנד און אלע זיינע טיילען – מוז נאַרטירליך געשילדערט ווערען אויך דער אראַבישער טייל. און דאָ הויבען זיך טאקי אָן די שוועריקייטען, וועלכע דיזעלבע פילמען טרעפען נישט אָן אין קיין שום אנדער לאנד. דאָס, וואָס עס האָט אין אָט דעם פּרט פּאסירט איצט מיט'ן פילם "לחיים חדשים", איז אונגעוועהנליך כאראקטעריסטיש פאר די פילם-פערהעלטנישען אין ארץ-ישראל'דיגער צענזור.

אין דער וואָך, וואָס אין דערצו געוואָרען בעשטימט, האָט מען דעם פילם "לחיים חדשים" אין ירושלים נישט געקאַנט אויפפיעהרען און געמוזט אָבלעגען די גאנצע זאך, ווייל מען האָט קיין ערלויבניש נישט בעקומען. און עס האָָט געהאַלטען דערביי, אז אין לעצטען מאָמענט זאָל מען נישט לאָזען אויפפיהרען. דעם פילם אין דעם בעשטימטען אווענד אויך אין תל-אביב. הגם אלע פאָרבערייטונגען זענען געווען געמאַכט, הגם דער פילם איז פּלאקאטירט געוואָרען, און עס איז אין די הכנות שוין געהאַט אריינגעלענט געוואָרען גענוּג געלד. מען האָט די געפּלאנטע גזירה אין לעצטען אויגענבליק אבגעשריגען. אָבער דאָס אליין איז גענוּג טיפּיש און האָט פיעל צו זאָגען.

וואָס האָט די צענזור געהאַט געגען דעם פילם "לחיים חדשים"?

***

אָט פיהרט מען אויף דעם פילם פאר דער ספּעציעלער רעגירונגס-קאָמיסיע. וואָס בילדעט א מין פילם-צענזור. אין דער קאָמיסיע זענען פארהאן אויך אראבישע פערטרעטער. מען ווייזט דעם פילם פון אנהויב ביז'ן סוף. דער אנהויב שילדערט דאָס לאנד, ווי עס איז געווען מיט א צייט צוריק און ווי איז נאָך איצט אין געוויסע ערטער, וועלכע שטעהען וויסט און נישט-בעארבייט שוין דורות און יאָהרהונדערטער. דער נוסח איז אַ בעקאנטער: מדבר אלס איבערגאנג צו ישוב. וואָס שאַדט דאָס? ווער האָט אין דער וועלט עפּעס געהאַט אויסצוזעצען געגען דעם, און ווער האָט געזעהן דערין עפּעס שלעכטעס? די אראבישע מיטגלידער פון דער קאָמיסיע זענען אבער מיט אָט דעם אריינפאָהר שוין געבליבען אונצופרידען. וואָס איז די מעשה? פּשוט. דער קאָנטראַסט איז אונאנגענעהם. ער קאָן ארויפפיהרען אויף בעשטימטע געדאנקען. פריהער אָרימע אויסגעהונגערטע אראבער אין די וויסטענישען – און באלד די ענטוויקלונג דורך די אידען... אלזאָ – לאָמיר אָט דעם טייל פון פילם בעסער אויסשניידען!

און ער איז געוואָרען אויסגעשניטען. אין ארץ-ישראל ווערט טאקי דער פילם געוויזען אהן דער הקדמה, וועלכע מען זעהט אין דער גאנצער וועלט.

אָבער – דערמיט איז נאָך די זאך נישט געענדיגט.

אין דעם פילם ווערט געשילדערט א סצענע – ווי דער מועדזין, דער מוסולמענישער געבעט-דופער, שטעהט אויף דעם טורם פון דער מאשעט אוֹן רופט צו די תפילות. א בילד, וואָס פּאסט זיך אַריין אין די גאנצע אטמאספערע פון דער שטאָדט, ווען מען גיט די שטאָדט אינגאנצען, מיט איהר געמישטער בעפעלקערונג, מיט איהרע אלטערטימליכע מערק, מיט דער גאנצער עקזאָטיק פון א ארץ-ישראל-שטאדט. דער מועדזין איז ארויסגעקומען א פעטער, א אָנגעפרעסענער, אזוי ווי ער איז אין דער ווירקליכקייט. מען האָט קיין אנדער מועדזין דאָך נישט געקאָנט בעשטעלען, בעת מען איז געקומען פאָטאָגראפירען. אין דער צענזור האָט מען אָבער אויך אָט די סצענע געפונען פאר נישט-געוואונשען און געהייסען אויסשניידען, און מען האָט אויך זי אויסגעשניטען. מען האָט געוואָלט נאָך וויטער שניידען: דריי אראבער, וואָס שפּאַצירען זיך דורך אויפ'ן ברעג ים אין תל-אביב אין א שבת אין דער פריה. יעדער, וואָס איז כאָטש איין מאָל געווען אין תל-אביב, ווייסט, אז אָט די שפּאצירענדע אראבישע פיגורען צווישען דעם אידישע באָדענען פּובליקום – בפרט איז א אידישען יום-טוב – איז א שטענדיגע ערשיינונג. די אראבישע מיטגלידער פון דער צענזור-קאָמיסיע האָבען אָבער, ווייזט אויס, זיך געפיהלט דערביי נישט גוט: דערפאר, ווי עס הייסט – ווי עס איז אויך אין דער ווירקליכקייט – איז אראבער לויפען אהער, ווייל עס איז א פּלאזשע מיט אידישע פרויען; אָדער דערפאר, ווייל דאָס שטרייכט אונטער, אז די אראבישע מאַסע פערברענגט אייגנטליך פרידליך איהרע פרייע שעה'ן צווישען אידען אין תל-אביב. ווי עס זאָך נישט זיין – מען האָט געוואָלט אויך פּטור ווערען פון אָט דער סצענע. זי איז אבער געבליבען. צום סוף איז געמאַכט געוואָרען א פּרוב און עס איז פאָרגעשלאָגען; געוואָרען צו שטרייכען פון דעם פילם די סצענע און דאָס זינגען פון דעם "עמק-ליד". דאָס איז איינס פון די פּרעכטיגסטע ערטער אין פילם. דאָס איז שוין געווען אונערטרעגליך, און פון אונזער זייט איז מען שוין געווען צוליב דעם גרייט מוותר צו זיין זאָגאר אויף דער גאנצער אויפפיהרונג. און דאַן – איז דער דאָזיגער טייל ערלויבט געוואָרען.

דער פילם "לחיים חדשים" האָט נאָך געהאט א בעזונדער "מזל":

זיין אויפפיהרונג אין צוזאמענגעפאלען מיט די טעג פון דעם אראבישען שטרייק, פון דעם טומעל ארום דעם געוועהר-שמוגעל – און דעריבער האָט מען זיך אין דער פילם-קאָמיסיע בכלל געקווענקעלט, און פאר ירושלים האָט מען טאקי נישט ערלויבט די אויפפיהרונג צום בעשטימטען טערמין.

***

און רעדט מען שוין פון פילם, קאָן פּאסירען, אז די רעגירונג זאָל אינגיכען געשטעלט ווערען פאר א גרויסען נסיון:

מען שמועסט, אז אין ירושלים ווערט געעפענט א גרויסער קינאָ דורך אראבער מיט דייטשע שותפים – דויטשע קריסטען – וואָס זאָלען האָבען געשלאָסען א קאָנטראקט מיט דער דייטשער "אופא", און וואָס זאָלען אויפפיהרען די נייעסטע דייטשע פילמען פון דער נאַצישער פּראָדוקציע. וואָס דאָס איז פאר א סחורה און וואָס פאר א פּאליטישען און אידענהעצערישען אינהאלט זי וועט האָבען – קאָנען מיר זיך אויסמאָלען. מיר קאָנען זיך אויסמאָלען, אויב דאָס אלעס איז אמת, ווי אזוי א גרויסער טייל פון אידישען פּובליקום קאָן אויף אָט דער פּראָוואָקאַציע רעאַגירען. איז אלזאָ וויכטיג צו וויסען, ווי וועט די פילם-קאָמיסיע. די פילם-צענזור, די רעגירונג בכלל, ארויס פון אָט דעם נסיון...

 

"דאר היום", 11 בנובמבר 1935, ע' 8

"לחיים חדשים"

הסרט "לחיים חדשים" של קרן היסוד שהוצג בקולנוע "ארמון" במוצ"ש, משך קהל עצום מכל החוגים. עוד ביום החמישי נמכרו כל הכרטיסים לשתי ההצגות. הקהל החיפאי נתרשם מאוד מהסרט והביע את התפעלותו ע"י תשואות. נאומים קצרים בקשר עם התחלת מגבית קרן היסוד לשנת תרצ"ו, נשאו היו"ר של הועד המקומי לקרן היסוד ד"ר מ. סולובייצ'יק לפני ההצגה הראשונה וה' ש. קפלנסקי[148] לפני ההצגה השנייה.

"דאר היום", 11 בנובמבר 1935, ע' 6

קולנוע: "לחיים חדשים"

האמן אינו יודע גבולות. הוא עובר על פניהם בנקל ומרגיש את עצמו "בבית" בכל מקום. הוא מתאקלם, בהיותו תופש מיד, ועל נקלה, את הניב, את המבע ואת הסגנון של האדם והאדמה שאתם בא בקונטקט.

אנו עומדים מיד על התופעה הזו באפלת האולם האלגנטי של "מגדלור", לנוכח הסרט "לחיים חדשים"!. הראינוע בתמציתו הרי זו סינתזה של העין ושל האוזן, סינתזה של הצליל והראות. הסרט חודר אל ישותנו דרך חוש הראייה וחוש השמע. משום כך לא תקום ולא תוצר יצירה רבתי בשטח הסרטים, אלא אם יש לה יוצרים שניים המטפחים בה ומלבישים לה נשמה. הראשון הוא הבמאי והשני הוא הצלם. הראשון נותן את הצליל – המדבר והאילם כאחד – והשני מדביר תחת הקאמירה [המצלמה] שלו את קרני השמש, את דמדומי השקיעה, את כוכבי השמיים ואת ברק עיני אנוש ויוצר מתוך התערובת זו את הראות.

אם "לחיים חדשים" נראה בעינינו לסרט טוב, מהוקצע ומושלם, מדבר לעין וללב, הרי יש לזקוף זאת לזכותם של שני האמנים שדובר עליהם לעיל, הבמאי והצלם. צר לי מאוד, שאין שמותיהם שמורים בזיכרוני, וצר מאוד, שלא הודגשו שמותיהם במודעות הפרסום, שהיו, אגב, בזבזניות למדי בפרסומת הכללית. הבמאי של הסרט העמיד את הדיאגנוזה המדויקה לכל האפוס הישראלי הזה, בטרם ייגש לגבש את פסלו ולהכניס לתוכו רוח חיים על גבי הצלולואיד. והאיש השני, זה שהחזיק בקאמירה, מצא מיד את הנוסחה הבימאית הטובה והכנה, שבאמצעותה יש לצלם את האדמה היותר עתיקה בתבל ואת זריחות החמה המופלאות.

לפני כשנה או יותר באו אלי אנשים ודיברו סרה בהנהלת התעמולה של "קרן היסוד", על שהזמינה אנשים מאמריקה הרחוקה, ממלכות הסרטים של הוליווד, להסריט את ארץ-ישראל הנבנית. האנשים המדברים טענו, שאפשר היה ליצור בהצלחה רבה ע"י "עמך", רוצה לומר ב"עבודה ביתית", כאן על המקום. עלי לומר היום, בצורה פרדוקסאלית מוגזמת אולי, שמימיה לא נהגה "קרן היסוד" בחוכמה ובתבונה כבפעם זו. ה"פטריוטיזם הלוקאלי" היה מאז ומעולם דבר מסוכן, וצריך שיהא ברור, כי אם הצליח "לחיים חדשים" מאוד ומאוד, הרי אין זו אשמת השמיים היפים שלנו, או הילדים הנחמדים שלנו, או עתיקותה של ירושלים שלנו ואפילו לא הנאום הסוער של הפועל באמפיתיאטרון החיפאי...[149] הפעם הראשונה מאז הסריטו את ארץ-ישראל היהודית בסרט, ניתנה לנו הזדמנות ליהנות מיצירה, שהיא יצירה בלא שמות תואר הבאים אחריה... הצרפתי יוכל לראות ולחזות בה, גם אם אין לו כל הכשרה והבנה לעניינינו כאן. וזה הדין באנגלי, באיטלקי, בשוודי, בברזיליאני ובהוטנטוטי. הסרט, שנוצר לכתחילה לשם עניני תעמולה, הוא בעל ערך אמנות גדול מחוץ לשטח התעמולה. אם זו הייתה מטרת מגשימי הדבר, מתוך הבנה רבה שהתעמולה הטובה ביותר נכנסת ללבו של אדם בעקיפין – תבוא נא עליהם ברכה.

הבמאי של הסרט נתברך במידה רבה של הבנה ועדינות. במלתחתו הביא רוטינה של הוליווד... אבל הוא ידע מיד מה ליקח ממנה ומה שלא ליקח ועל כן אנו מוצאים בסרט הרבה מן הסגנון האמריקאי, מתנופפת היד הרחבה, הנדיבה, של ססיל דה מיל, של קינג וידור וחבריהם, מבלי שתתגנב שם קונטרבנדה של הנפוחת ברוחו של אדמונד גולדינג או הדומים לו. ועל כן יש בסרט גרנדיוזיות, מבלי שיהא "קולוסאלי". קפדנות מיוחדה שמרה על היוצרים שלא יסרחו לנוכח עגל הריקלמה ולא יאחזו בקרני פרסום. ועל כן אתה רואה פרדסים ותפוחי זהב, מבלי שייתנו לך כתובת... לכן אתה רואה שמן-זית, מבלי שיציעו לך לגשת לבית החרושת המפורסם... ולכן אינך רואה ואינך שומע את שם "תנובה", כשמראים לך את החלב הזורם והשיב לתחייה את ההבטחה על ארץ "זבת החלב".   

הבמאי ניגש לעבודתו מתוך אחריות שלמה ומושלמת. הוא כאילו הבין שהוא ניצב כאן לנוכח פירמידה ענקית, לנוכח ספינקס-נצח, שכל במאי-עולם לא יפרשום, ומן הרגע הזה החליט לוותר על כל פרטנזיה, ונהג בהדרת קודש. הסרט מנופה מכל שמץ של קרתניות, אין מעבירים לפניך אישים חשובים, מוסדות חשובים או משהו כיוצא בזה. הכל כאן אלמוני, עטוף הוד ואלמוני, כחיים עצמם, ואתה דומה לתייר בלתי-משוחד שהגיע וירד לחוף ארץ אגדית, בלא מכתבי המלצה בכיסו... והתייר עושה דרכו, ממשיך אותה, רואה ושומע, ישירות וגלויות, בלי מתווכים מעוניינים.במידה

איש הקאמירה הלך בדרכיו והתאים את עצמו לבמאי. הוא עמד מיד על אקלים המקום, חומר ורוח, ו"תפש" את הצד הפוטוגני של סלעינו וחולותינו. התמונות הראשונות של הסרט פורשות לפנינו ירושלים רבתי, נפלאה וטובלת בהדרת שיבה וקסם, עד כי אנו מביטים עליה כעל קריה רחוקה, אגדית, שלא ידענוה ולא ראינוה. הצילומים בסרט זה מושלמים כל כך ונפלאים כל כך,  עד שאין אנו מוצאים דמיון להם אלא בתקופה הגדולה של הראינוע הגרמני, כש"הצלמוניה הייתה לנשמה", כדברי וולדו פרנק.[150]

המוסיקה המלווה את הסרט מותאמת כדרוש, וממלאת בדיוק מה שיש עליה למלא. אין היא חורגת מתוך המסגרת ואין היא מתפשטת ושוטפת את הסכרים הטבעיים. אין היא נוטלת לעצמה "פרטנזיה" של כינור ראשון, והיא מתמזגת עם התמונה ועם הדיבור ועם ההרגשה, ונעשית אתם לגוש אחד.

 יש גם "ספיקר" לסרט, המשמיע מפרק לפרק דברים ומסביר תמונות. אני רוצה לומר, שגם בשטח זה נעשו הדברים באחריות רבה ומתוך הבנה וטוב-טעם. ה"ספיקר" הוא בעל בריטון חם ונעים, ומעניין לומר, שהטימבר של קולו מתמזג עם הטון הכללי של התמונה. מדברו בנחת וממעמקים הוא עולה, יש בו מן התוגה המשומרת של ישראל, יש בו מן השקט של מי שראה כבר כהנה וכהנה ונתנסה בשבעה מדורי ייסורים, ויש בו מן הביטחון בעתיד, מן התקווה ומן העוצמה של הרוח והשריד. הוא מדבר בהתלהבות כבושה, מתאפקת, ולכן הוא נקי ומנופה מן הפאתוס. וגם עצם הדברים, בניבם ולא רק בצליל שלהם, טובים ואמיתיים. כה רחוקים אנו ממי-הורדים המתוקים של הפטריוטיזמוס הנמכר והנקנה על המשקל, בסיטונות וליחידים! אתה שומע דברים מחושבים, לוהטים, דברי דור זקוף ולא מתנפח, גאה ולא שחצן, אמיץ ולא חצוף ומיותר הוא לומר, כמובן, מבחינה טכנית, שהסינכרוניזציה של הדיבור ושל המנגינות היא מצוינה וחייבת להשביע רצון את הקפדנים ביותר.

רוצני לומר עוד כי נחקקו בלבי הכתובות שבגוף הסרט, המופיעות לעינינו כאילו הן חקוקות באבני-ירושלים... גם בזה ניכרת יד האמן, שביקשה לתת שלמות והצליחה. תאמרו לי אולי, כי אין זה מן הסתומות ונסתרות, אבל דומני שגם את הנגלות לא כל אדם רואה. האמנות הצרופה אינה בהכרח משהו מופלא ומיוחד במינו. יש והמבע האמנותי מתגולל בחוצות ועליך לידע לראותו ולהתנשא עמו יחד. הכתובות חקוקות בתוך אבני החומה של ירושלים, ואתה, הצופה, הן תבין, כי ממעמקים דוברים אליך ואומרים לך כי החיים החדשים, אשר עליהם מסופר כאן, נכתבים ונחקקים בתוך האבנים העתיקות. אות וסימן, לך ולבאים אתך ואחריך, כי המסורת משמשת כאן ראשית ואחרית, וכי העתיד, אשר אליו אנו מעפילים בדם ובאמונה לא יכזיב ולא יבגוד בעבר שלנו.

יש עוד לציין את חוש המידה, שהדריך את יוצרי הסרט בשאלת הדיבור. הסרט הוא מזמר ומדבר, בסגנון מקצועי טהור. אולם לדעתנו אין הוא חורג מגבולות הסרט האילם אלא במידה הדרושה. אין כאן שפע של נאומים או כמות מילולית של כל מיני דיאלקטים וכיוצר בהם לא. נקטו כאן דרך של דיבור ויהי מה! על תהיה מצפה לגעייה של הפרה או לצהלת הסוס. איש מהיוצרים לא נכשל בדרך זולה זו ולא ביקש להשמיע דווקא כיצד גועה פרה ארצישראלית או כיצד צוהל סוס על אדמת הקודש... אם לא להביא בחשבון את הנאום באמפיתיאטרון בחיפה, ברי שאין בסרט אלא קטעי-דברים וחצאי-משפטים. ואולם, אל תראוני שמשקפיים ורודות לעיני היום, והודו נא בעצמכם, אם אין אלו פנינים בשטח המילולי של חיי-אדם. הפועל המנצח על העבודה אינו אומר אלא: "יחד חבריא... יחד!" הוא אומר זאת בטון נמוך, לא למען הסרט ולא למען הצופים, כך אמר מאות פעמים, לפני שבאו להסריט אותו, וכך אומר הוא גם לנוכח הקאמירה. במקום אחר ובמומנט אחר אומר לה חולב-העטינים לפרה: "עימדי בשקט... דלילה!" והרי כאן כל נקודת המוצא של חיי העמל ברפת, כל ה"בראשית" של משקי החלב. סרט אינו ספר, ואין בידי לשוב ולעלעל ולפרוש לפניכם את עשרות המומנטים המצוינים.

זוכר אני את הטוב שבהם, והוא השירה בקבוצה. אתה רואה כיצד נולד שיר וכיצד הוא הולך וכובש עולם.[151] והבמאי ועוזריו ידעו כיצד להיזהר מן השבלונה באדמת חלקלקות זו, להיזהר ולצאת בשלום.

הסרט בכללו אינו כל ארץ-ישראל ואינו כל תנועת ישראל כולה בארץ.אולם דומני, שאיש מהיוצרים לא ביקש להתקשט בפרטנזיה שכזו. תנועת אומה חובקת אופקים, ועל כן לא יהי בידי אנשים לצמצם אותה באלפי מטר של צלולואיד. לא הישגים ביקשו להראות לנו, אלא כיסופים. לא כיבושים, אלא עריגה ומאוויים. אם למרות כך משתרעת נוכח העין כמות מפליאה של דברים שהושגו – הרי אין זו אשמתו של היהודי, שחולל כאן נפלאות, עם "קרן היסוד" ומבלעדיה.

"לחיים חדשים" מהווה יצירה לוהטת, צורבת, כאדמה אשר מתוכה צמחה. זוהי סימפוניה של אורות, של אנשים וצליל-קול. אנו רוצים להאמין בכל לבנו, שהיהודים בעולם כולו ידעו להכיר בה את הארץ הנבחרת, "הארץ אשר נשבע"...   אורי קיסרי

"הבקר", 11 בנובמבר 1935, ע' 4

ראשון-לציון / הצגת הסרט העברי / בעל הקולנוע הכין לשמחת לבבם של בני המושבה הצגה עברית טהורה. בתכנית: יומן כרמל, "הקונגרס מדבר" והסרט "לחיים חדשים", בהפסקה הרצה הא' ישי' אדלר.

"דבר", 11 בנובמבר 1935, ע' 3

בסימן הציוני – ילקוט התל-אביבי בישי גדא

[...] בא-כוח חברת הסרטים אשר ערך את הצילומים בתל-אביב מן הקרנבל בפורים, מודיע כי הסרט שבו צולם הקרנבל ואשר נשלח ע"י אווירון ללונדון ונפל הימה נמשה מן המים והובא בשלמותו ללונדון. כפי הידיעות שנתקבלו עד עכשיו, לא ניזוק הסרט במאומה, ותחת השם "פורים בתל-אביב" יוצג בכל אירופה וארצות הברית במשך שלושה שבועות רצופים. כן. הוא נמשה ולא ניזוק. כנראה, גרם לכך רוע מזלן של אירופה וארצות הברית, שמן השמים נגזרו עליהן שלושה שבועות קשים רצופים.  א. שרון [אברהם שבדרון].[152]

"דבר", 12 בנובמבר 1935, ע' 4

הסרט "לחיים חדשים"

של קרן-היסוד המוצג ממוצ"ש בקולנוע "ארמון" משך קהל רב מכל החוגים. נאומים קצרים להתחלת מגבית קה"י לשנת תרצ"ו נאמו ד"ר מ. סולובייציק וש. קפלנסקי.

"דבר", 12 בנובמבר 1935, ע' 5

סרט קרן-היסוד בג'נבה – הוצג בפני 1200 נכבדים

ידיעה מג'נבה מוסרת פרטים נוספים על הצגת הסרט "לחיים חדשים" בפני מדינאים ועסקנים: ד"ר נחום גולדמן, ב"כ הסוכנות, הציג במסיבת מוזמנים את הסרט הארצישראלי החדש. נוכחו כ-1200 מכובדים, ביניהם כמרים, חברי ועדת המנדטים, נציגי המדינות בחבר הלאומים, פקידי החבר, קונסולים, פרופסורים של מכללת ג'נבה, פקידים גבוהים ונציגי העיתונות. האורחים קיבלו בתרועות לבביות את נאומו של ד"ר גולדמן, שדיבר על הישגי היהודים בארץ.

“The Palestine Post”, 13 November 1935, p. 4

Symbol of Enterprise – “LAND OF PROMISE

When Palestine judges “The Land of Promise”, the film produced by the Keren Hayesod, which is now being shown at the Zion Hall, Jerusalem, it must take into account the purpose that animated its production. That was to convey to the Diaspora the essential spirit of the rebuilding activity, to demonstrate to Jews and non-Jews in all lands abroad that the re-creation of the Jewish National Home was based ob a new conception of the national destiny and the channelling of Jewish energy and initiative in new directions of social usefulness.

The film makes no pretensions to a unified script or dramatic plot. It is purely a visual representation, in high light flashes, of those aspects of the Jewish work in Palestine which are most distinctive and which have the greatest interest for the Diaspora. There are phases of Palestine activity, which are not included in the film, but these are largely duplicates of what others have produced.

Working Palestine

“The Land of Promise” is frankly a glorification of working Palestine, in field and factory. To Palestinians who feel that their daily life is more rounded, that the totality of their outlook is more comprehensive then the film indicates, It should be said that the world outside is more concerned with the Jew in his creative role in Palestine, a role which Zionist literature has so vigorously emphasizing during the past fifteen years.

Photographed with skill and imagination, edited with maximum effect for its central purpose, “The Land of Promise” is endowed with a continuously moving score, enriched by the insertion of several Haluts songs. Whether showing the gaiety as well as the earnestness life in the Kibbutz, or the endurance and power of the men and women who build the roads, erect the buildings, spur industry and develop commerce. The film establishes its authenticity as a documentary account of Jewish National Home in the process of rebuilding.

Responsible Public

In various countries “The Land of Promise” has already been shown with gratifying results for its sponsors. To people who are not as close to the scene as we are here, this introduction to working Palestine has meant a new understanding of the social planning and the moral idealism which have been poured into the foundations of Palestine.

The intention of the Keren Hayesod was to present a film that would at the same time the highest standards of the cinema and would at the same time serve a practical purpose: both in the monetary and political sense. The acclaim, which greeted the film in Venice and New York, attests to its technical proficiency. The interest which it aroused a week or two ago among the brilliant assemblage of diplomats and experts at Geneva proves how essential it was that a picture of this general type be made available.

Vitality and Rhythm / To us in Palestine, who are inclined to take for granted so much that is being done in our midst, there is, perhaps, a repetitive note in “The Land of Promise”. But the indifference born of intimacy cannot conceal the fact that here we have the first documented film that brings to the Diaspora a sense of the adventure in which the vanguard are engaged for the ultimate good of the whole people.

“The Land of Promise” has the vitality, the rhythm and colour of the Zionist movement. If it may be chided for minor and essentially irrelevant omissions, it must be hailed in the larger view, as a worthy symbol of the enterprise and the vision of the Palestine pioneers.

 “The Palestine Post”, 14 November 1935, p. 11

Edison Theatre Jerusalem […] CARMEL PALESTINE NEWS […].

"Chicago Sentinel" (USA, IL), 14 November 1935, p. 14

 The name of that Palestine film made by Keren Hayesod is to be changed from "The Land of Promise" to "The New Palestine" in order to avoid a conflict with Max Reinhardt's production of the Werfel opus, "The Road of Promise".

„Die Stimme“, 15 November 1935, s. 5

Land der Verheißung. Ein Fox-Movietone-Film der Urim Palestine Company Ltd., Jerusalem. Darsteller: Das jüdische Volk beim Weideraufbau Palästinas. Festpremiere am Sonntag, 24 November 1935, 11 Uhr vormittags, im Appolo-Theater, Wein, VI. 

"דבר", 15 בנובמבר 1935, ע' 4

מודעה: קולנוע מגדלור [...] בנוסף: יומן "הכרמל" [...] בהצגות יומיות [...] לפי דרישות הקהל, סרט קרן היסוד “לחיים חדשים”.

JTA November 15, 1935

Nazi Paper Assails March of Time; Charges Film was “faked”

Berlin, Nov. 12 (JTA) –

The Voelkischer Beobachter, personal organ of Reichsfuehrer Hitler, today assailed the American March of Time film, "New Palestine," charging that scenes of persecution of Jews were not made in Germany but faked in the United States. The uniformed Nazis shown raiding Jews shops, the paper said, were not Nazis but men in the uniforms of American soldiers, which closely resembles those of the storm troops. The Beobachter declared that the scenes were filmed in New London, Connecticut, with the participation of the local population and United States naval forces. "This is how the public is being misled about Germany," the Beobachter said. Ralph Bolan, vice-president of March of Time, Inc., explained yesterday to the Jewish Telegraphic Agency that no claim was ever made that the entire film was screened in Germany. "However," he said, "We took great pains in our research work to make the scenes as accurate and as close to fact as possible. The shots of persecution of Jews were based on reports by the Associated Press, the United Press and the New York Times." He stated that the scenes of Nazis and storm troops riding in trucks were made in Germany and then combined with scenes enacted in the United States. Parts of the picture were made in New London, he said.

"Trybuna Narodowa" (Poland), 15 November 1935, p. 7

Film palestyński / na cenzurowanem... w Palestynie / W ubiegłym tygodniu wyświetlano w Palestynie film zamówiony przez Keren Hajesod, do którego zdjęae dokonano w Palestynie Film ten nosi nazwę „This land oft promission" do hebrajsku. „Lechaim chadaszim". Wyświetlenie tego filmu nastąpiło ze znacznem opóźnieniem, albowiem... cenzura palestyńska nie udzieliła początkowo swej aprobaty i do ostatniej chwili groziło, mimo licznych przygotowań i reklamy, ze komisja cenzuralna, w której zasiadają tez Arabowie, filmu tego nie przepuoeci.

 Cóż zarzuciła cenzura palestyńska temu filmowi?

Początek filmu ujęty byi w formie kontrastu. Zdjęcia filmowe przedstawiły kraj przed kilkunastu laty, obszary pustynne, pełne bagien i nieuprawnej ziemi i jako ich antytezę pcdałv obecny rozkwit i dobrobyt terenów skolonizowanych. Przeciw tej częoeci filmu arabscy członkowie komisji podnieśli zastrzeżenia. Co w niej jest złego? Czy zdjęcia te są niemoralne, antypaństwowe? Bynajmniej, wcale nie. Ale przeprowadzony kontrast jest „trochę" nieprzyjemny. Może on bowiem nasunąć „niepożądane" myśli — dawniej wybiedzeni fellachowie i obszary pustyńne — a dzisiaj wielki rozkwit dzięki pracy żydowskiej... a więc, częoeae tę poprostu skreślono i wycięto. / Inna scena. Płaza w Teł Awiwie w sobotę rano. Na brzegu widać przechodzących kilku Arabów. Cóż za okropny obraz! Będzie jeszcze można sądzić, ze Arabowie rzeczywiście szukają kontaktu z Żydami i pragną przebywać w ich towarzystwie. Poprostu zbrodnicze tendencje! Skreśliae! Znów więc wpuszczono w ruch nożyczki cenzorskie. / Filmowy cenzor arabski widocznie już z przyzwyczajenia usiłował wyciąć i trzecią scenę: „Pieśń Emeku", najpiękniejszy fragment filmu. Na skutek jednak energicznego protestu właściciela kina, który gotów już był wogóle zrezygnować z wyświetlenia cenzurowanego filmu cenzura arabska przepuściła „łaskawie" tę scenę. Przywódcy agencyjni roztrąbią zapewne to ostatnie ustępstwo jako wielkie, nowe zwycięstwo Agencji (drugie po bankiecie Weizmana z Mac Donaldem).

„Die Stimme“ 19 November 1935, s.14     

„Das Land der Verheßung“ / Bilder aus dem Palästina-Tonfilm des « Keren Hajessod »

(טקסט בעברית, ראו, "דאר היום", 30 באוקטובר 1935, ע' 6 – כאן מובא בתרגום לגרמנית)

“The Palestine Post”, 19 November 1935, p. 8

8 Rehavia Clubhouse – Bnei Brith Circle – Talk on the film “The Land of Promise” by Dr. L. Hermann, the director.

"Motion Picture Daily", 19 November 1935, p. 6

"The Land of Promise" / Urim Palestine Picture Corp. / The return of the Jews from oppression and the rebuilding of their national life in Palestine in the past 25 years forms the theme for this record of their progress. / Juda Leman, a German refugee, has done a fine job in his handling of the theme, skillfully applying his directing talent to make this a splendid production / Sincerity is evident in the portrayals by the pioneers in this reclamation of the Promised Land, for even in the film is the spirit of the project pronounced. / The camera work by Charles W. Herbert of the Fox Movietone Far East staff, achieves a high quality evident in the close-ups of the various types and the earth quality of labor. He has used light and shadow effectively. / Starting somewhat like a travelogue. The film shows the arrival of the refugees, their immediate application to the task before them, the gradual change, the building of a new life replete with a new culture and recognition among nations. The end shows the new Palestine, a modern city and a credit to the spirit that built it. / The musical accompaniment was under the supervision of Boris Morros and there is a narrative delivered by David Ross which is effective. / The picture is not regulation entertainment and, as such, will have a limited appeal among average audiences. / Previewed without a production code seal. Running time, 60 minutes. "G". 

ידיעות על הסרט והצגותיו, ראו, גם:

 "Motion Picture Daily", 5 November 1935, p. 4

 "Motion Picture Daily", 8 November 1935, p. 2

"דאר היום", 20 בנובמבר 1935, ע' 2, ע' 4

הקורפוס הדיפלומטי בג'נבה מבקר סרט ארץ-ישראלי

בהצגת הסרט הארץ-ישראלי האחרון של קרן היסוד, שאורגנה ע"י ד"ר נ. גולדמן, שליח הסוכנות היהודית בג'נבה, נוכח קהל גדול של דיפלומטים ונכבדים. ביניהם חברי ועדות המנדטים שע"י חבר הלאומים ובראשם היו"ר, המרקיז תיאודולי, ב"כ הממשלות הזרות המתייחסות על החבר, קונסולים זרים, חברי הממשלה של הקנטון של ג'נבה, פקידי המזכירות של החבר ושל לשכת הפועלים הבין-לאומית, ב"כ של האגודות הבין-לאומיות, ראשי הכנסיות, פרופסורים רבים של האוניברסיטה של ג'נבה וב"כ העיתונות.

הסרט הוצג באולם גדול, בן אלף ומאתיים מקומות ישיבה שהיו כולם תפוסים. בין הנוכחים היו כשישים כמרים ומאה עיתונאים. הסרט נתקבל במחיאות כפיים סוערות. ד"ר נ. גולדמן עמד בנאום הפתיחה שלו על החשיבות בבניין הבית הלאומי היהודי גם בשביל היהודים וגם בשביל העולם התרבותי, על התועלת הצומחת לערבים מעבודות היהודים ועל נטיות השלום של היהודים. הוא עמד גם על ההתפתחות האקונומית של א"י כתוצאה מעבודת היהודים. הוא אמר שהיהודים נאמנים לאידיאלים של חבר הלאומים בעולם בו מטיפים לשנאה גזעית.

בסוף דבריו הביע את תקוותו שהקשרים שבין הבית הלאומי היהודי ובין חבר הלאומים יתחזקו יותר ויותר.

“The Film Daily”, 20 November 1935, p. 7 (1247)

[…] The Palestine film “The Land of Promise”, has its American opening at the Astor tonight. The Palestinian Foundation Fund has taken over the premiere. Boris Morros arranged the score. David Ross does the narration written by Maurice Samuel. Judah Lehman handled the direction.

"דבר", 20 בנובמבר 1935, ע' 8

מכתב למערכת. שאלה לוועדה המבקרת סרטי קולנוע. בסוכות התקיים מחנה הנוער העובד על הכרמל. מחנה של אלף נוער שהיה לו ערך תרבותי וחינוכי. מומנטים מחיי המחנה צולמו ע"י חברת "כרמל" בשביל היומן. והנה עד היום לא זכה יומן זה לאישור מטעם הוועדה. למה ומדוע?             חבר המחנה.

"דבר", 21 בנובמבר 1935, ע' 6

לפרסום מיץ פרי הדר

החוזה הממשלתי לפרסום מיץ פרי הדר הארץ-ישראל לעונה הנוכחית נמסר לחברת פרסום אהרון תל-אביב. הפרסום יוצא לפועל לפי התכנית שנקבעה ע"י הועדה הממשלתית לפרסום פרי הדר. תחרויות חלונות ראווה, הסברה בדרכים שונות את התועלת של מיץ פרי הדר טרי, פרסום בעיתונים ובראינוע וכדומה.

"דאר היום", 21 בנובמבר 1935, ע' 2, ע' 6

קטנות וגדולות / "לחיים חדשים" או "לחיים חדישים"

ככל יהודי ראיתי חובה לעצמי ללכת לסינמה למען ההנות מן הפילם העברי הראשון. לא נמניתי על המוזמנים המרובים, עיתונאים, נכבדים ופקידים מכל המינים, שהיו נוכחים באותו ערב בתיאטרון. אבל עובדה חיובית זו נתנה לי לראות את הפילם כמות שהוא ללא דעה קדומה.

אומנם לא נמנעתי מקרוא ככל קוראי העיתונים את המאמרים, שנתפרסמו בארץ ושבהם גמרו את ההלל ובמידה מוגזמת כנהוג, על "לחיים חדשים". שהרי נמצא סופר – בוודאי סופר רשמי -  שלא נרתע לאחור והרהיב עוז בנפשו להשוות את הפילם ל"מרד פוטיומקין". אולם לא התרשמתי מהפרזות אלו. ידעתי, כי זו דרך כל עושי תעמולה, להגזים ולהפריז...

ואף-על-פי-כן נהניתי במידת-מה מן הפילם העברי הראשון. נהניתי על אף המגמה הטנדנציוזית ואפילו על אף העוול שנעשה בסרט זה לעבודת-יצירתם של דורות-יוצרים ועובדים על שדה התחייה. נהניתי בשעה שקראתי, דוגמת כל הפילמים בעולם, על הבד את שמות הקוראים, המלקטים, המסבירים, המוציאים לפועל וסגניהם; נהניתי משום שיהודי אני, יהודי-לאומי, שנמצא בארץ זה למעלה מעשרים שנה, וכשמראים לי קבוצה, מושב, מושבה, איכרים, פועלים, ילדי-ישראל – אני מתרגש. ראיתי את הארץ בשממתה, ולמראה קבוצה המחייה את השממות – אי-אפשר שלא אהיה מתלהב מעבודת-היצירה. ואם אני בן-הארץ, שהייתי עד-ראייה לכל התהוותו של המפעל הציוני בארץ, הנני נרגש, בשעה שמעבירים לפני תמונות-תמונות מחיי-ירושלם, תל-אביב, חיפה וכפרים – על אחת כמה וכמה שהגולה – לבה בוודאי יחרד, מתוך חדוות-געגועים, לקראת ההולך ונוצר בארץ.

ודא עקא [וזו הצרה]: פילם עברי זה, שהוא מוזאיקה, מעין צירוף תמונות לא תמיד מוצלח וממוזג, מטרתו – מטרה של תעמולה – מקלקלת לא מעט את השורה. אין בו כל מזיגה; כל יצירה ממשית, אם כי מבחינה טכנית הוא יפה מאוד. הצילום בהיר ומלבב. הוא מכוון לגולה. בארץ – אין הוא עושה רושם מיוחד. כאן היה צורך באיזו עבודת-יצירה, מעשה אמן או משורר מחונן, ולא מעשה עסקנים או פקידים.

ולא עוד שאי-אפשר שלא להתרעם על רוח-מחברי הפילם, אשר נתעלמו מעבודת-ראשונים, מעבודת בילויים, מיצירת אותם האיכרים הראשונים אשר הניחו יסוד לראשון-לציון, לרחובות, לחדרה ולראש-פינה ובדם-מסירותם – יצרו את רשת הכפרים הראשונים; אלה שבלעדיהם לא היה מקום לעבודת-אחרונים. זהו עוול,  עוול שיש בו כדי להפיץ אור מיוחד על השגותיהם של העובדים בקרן היסוד, מחברי הפילם... כי אפילו איש-המפלגה הנאמן ביותר לא יכפור כיום בערכם ההיסטורי של עושי מעשי-בראשית בארץ-תחייתנו. ולא עוד אלא שבתוך תקופת-התחייה גופא, תקופת-ההגשמה, נשכח ענף-עבודה שלם, ענף-החינוך, שכאילו אינו קיים כלל למראה הסרט "לחיים חדשים". מתחת לסף-ההכרה פועל בלב העובדים בקרן-היסוד אותו היחס לתרבות, שהביא חוגים ציונים ידועים לידי חלוקת הציונות לציונות פרודוקטיבית ולציונות בלתי-פרודוקטיבית.

מתפעלים מכל קבוצה; אין בעובדה זו משום עוול, להיפך; מראים בחור נואם וצורח בפני המונים – זהו דבר שבטעם;[153] תל-אביב, על קדחתנותה העובדת, על התרחבותה המהירה, מעוררת רגשי-רצון; אבל כלום רשאית קרן-היסוד, קרן-האומה, להתעלם מן העבר הקרוב, שהוא גם כיום, דוגמת מושבות יהודה ומושבות השרון, גורם חי, ומלבטיו-יצירתו של ביה"ס העברי?

אף בפילם הראשון – אולי דווקא בפילם העברי הראשון – לא היה מקום להזנחות אלו... מ. כרמון[154]

 "דאר היום", 22 בנובמבר 1935, ע' 1

[...] בניו-יורק. הצגת הפרמיירה של הסרט "לחיים חדשים", עברה מתוך התלהבות כבירה.

JTA 22 November 1935

“Land of Promise” Hailed by Metropolitan Press

New York, Nov. 21 (JTA) – The Palestine motion picture, "Land of Promise", which opened last night at the Astor Theatre, was hailed today by critics of metropolitan newspapers as an impressive and well-photographed document of the Jewish national home. The New York Times says: "Rarely has the camera presented such magnificent portraiture, nor used it with more telling effect... Whether as a newsreel of the new Palestine, as a documentary film of historic and sociological importance or as pictorial entertainment, 'The Land of Promise' deserves being seen". The Daily News calls the film a "compelling and dramatic portrait of the triumphant Jew". The American terms it “a fascinating film" and lauds its direction and photography". The New York Post calls it "informatory, noteworthy and stirring". The World-Telegram sees in it "driving sincerity and purpose".

“The Palestine Post”, 22 November 1935, p. 16

LADIES WANTED – good figures and nice faces, suitable for filming. Please call: Sunday or Monday evening 8-10 at Café Idun, 17 Rehov Montefiore, Tel Aviv, Paran Film Corporation.

"דאר היום", 24 בנובמבר 1935, ע' 6

באיגוד למען תוצרת הארץ / הגבת המוסדות לטובת הסוחרים חותמי הסכם תוצרת הארץ [...] הלשכה הראשית של קרן היסוד מודיעה, שמסרה לתשומת לב מחלקותיה השונות את רשימת הסוחרים חותמי ההסכם. ואגב היא מציינת, שבסרט "לחיים חדשים" עשתה תעמולה גם על יהודי הגולה המתעתדים לעלות ארצה [...] סרט תעמולה למען תוצרת הארץ. האיגוד למען תוצרת הארץ עומד להתקשר עם חברת "תקופה" לתעשיית סרטים בא"י לשם הכנת סרט תעמולה למען תוצרת הארץ. מלבד התעמולה הכללית יכיל הסרט תיאורים של מפעלי תעשייה, תהליך העבודה והייצור בהם, וכמובן ישמש גם בתור אמצעי לפרסום המפעלים המופיעים בו. היצרנים המעוניינים להשתתף בסרט הנ"ל מתבקשים לפנות בנדון זה אל האיגוד למען תוצרת הארץ.

"דאר היום" 24 בנובמבר 1935, ע' 8

להצגת הבכורה של "לחיים חדשים" בניו-יורק

ניו-יורק 21. ביום ד', 20 לנובמבר, הוצג בפעם הראשונה בתיאטרון "אסטור" הסרט "לחיים חדשים" בהצלחה גדולה. בית התיאטרון היה מקושט חגיגית ומלא מפה אל פה. אורח הכבוד היה פרופ' א. איינשטיין, ונוכחו בהצגה זו ה' פליקס ווארבורג[155] ואחרים מגדולי ההשפעה של היהדות האמריקאית. ההצגה סודרה ע"י ועדה שבראשה עומד פרופ' איינשטיין, סגנו ה' נתן שטראוס,[156] וחבריה הם ה"ה אדולף צוקר – נשיא חברת "פרמונט", ל. ק. סידני – מחברת "מטרו-גולדווין-מאיר", ואנשים אחרים מחשובי תוצרת הפילמים. העיתונות הניו-יורקית פרסמה מאמרים נלהבים על ההצגה (פאלקור).

"היינט", 24 בנובמבר 1935, ע' 6

פּרעמיערע פון "קרן-היסוד" פילם אין אמעריקא

ניו-יארק (יט"א). אין אַסטאָר-טעאַטער איז פאָרגעקומען די פּרעמיערע פון נייעס קרן-היסוד-פילם "דאָס צוגעזאָגטע לאַנד". דאָס פּובליקום און די פּרעסע האָט דעם פילם אויפגענומען זעהר וואַרים. "ניו-יארק-טיימס" שרייבט, אז דער פילם איז אויסגעצייכענט, אויסגעפיהרט און פערדינט א פיעל גרעסערע פערשפּרייטונג, ווי מען וואָלט עס געקענט אורטיילען לויט'ן סוזשעט.

"דבר", 25 בנובמבר 1935, ע' 1

"לחיים חדשים" בניו-יורק / ניו-יורק. ביום ד' הוצג בפעם הראשונה בתיאטרון "אסטור" בניו-יורק הסרט "לחיים חדשים" בהצלחה גדולה. בית התיאטרון מקושט חגיגית ומלא מפה לפה. אורח הכבוד היה פרופסור א. איינשטיין. כן נוכחו פליכס וארבורג ואחרים מגדולי ההשפעה ביהדות האמריקנית. העיתונות הניו-יורקית  נתנה מאמרים נלהבים על ההצגה.

"דבר", 26 בנובמבר 1935, ע' 6

לפני עשר שנים / ל' חשוון תרפ"ו (17 בנובמבר 1925) [...] הפילם הא"י החדש של קרן היסוד הוצג ב-26 באוקטובר לפני ועדת המנדטים של חבר הלאומים בג'נבה. הוא הוכן ע"י מר בן-דוב[157] מירושלים עפ"י הזמנת הלשכה הראשית של קרן היסוד בלונדון.

„Die Stimme“, 26/29 November 1935, s. 5

Nach dem Sensationserfolg der Festpremiere nächste Aufführungen des Palästina-Tonfilms der Fox / Das Land der Verheissung / Sonntag, 1. Dezember, vormittags 11½ und 12¾ im / FLIEGER-KINO, IX., Liechtensteinstraße 27 / Sichern Sie sich sofort Ihre Plätze. Normale Kinopreise.

"היינט", 29 בנובמבר 1935, ע' 8

ארץ-ישראל "הומאָר" / דער וואַרשאווער פּרעסע-פאָטאָגראָפיסט ה' בוים איז מיט אַ צייט צוריק געווען אין ארץ-ישראל, וואו ער האָט געדרעהט דעם פילם "פריהמאָרגען, טאָג אונד נאַכט אין ארץ-ישראל". פילמירענדיג תל-אביב האָט ער מיט ליכט געזוכט א גאָרטען, אַ שטיקעל גרינס, אבער ער האָט נישט געפונען. / - איהר ווייסט, וואָס איך וועל אייך זאָנען, פּאָניע בוים? – האָט צו איהם געזאָגט דער פילם-אָפּעראַטאָר – איהר זענט דער איינציגער "בוים" אין תל-אביב!

„Die Stimme“, 29 November 1935, s. 10

„Das Land der Verheißung“ im Schweden-Kino. Sonntag, den 8. Dezember, 11½ Uhr vormittags Aufführung des Palästina-Tonfilmes „Das Land der Verheißung“  von der Sektion Leopoldstadt und Klub Erez-Israel in Schweden-Kino, Taborstraße 1.

”Die Stimme“, 29 November 1935, s. 5; „Die Stimme“, 3 Dezember 1935, s. 5

DAS LAND DER VERHEISSUNG / DER SCHÖNSTE PALÄSTINA-FILM / Nächste Aufführungen: Sonntag, den 8. Dezember, vormittags 11½ und 12¾ Uhr / SCHWEDEN-KINO / Reichhaltiges Beiprogram! / Ansprachen: Dr. Josef Löwenherz,[158] Samy Gronemann,[159] Berlin.

« Journal de Genève », 29 Novembre 1935, p. 5

Représentation d’un film documentaire sur la Palestine

Sur l’initiative de l’Office permanent de l’agence juive pour la Palestine auprès de la S. d. N., (version française) sera montré une seconde et dernière fois samedi, le 30 novembre, à 17 h. 30, au cinéma Rialto. 

"Cinema Progress", December 1935, p.7

Belgium – M. Henry Piron, president of the Association Belge de la Presse Filmée, has been elected to presidency of the newly-formed international Federation of Newsreel Cinematographers, known on continental Europe as the Union International de la Presse Filmée. Nations which have akready announced their affiliation with the new organization are Austria, Belgioum, France, Germany, Holland, Italy. Poland, Greece and Palestine, with more additions expected as the group progresses. The Federation will attempt to safeguard interests of all persons engaged in newsreel work.   

"דאר היום", שני בדצמבר 1935, ע' 1

"לחיים חדשים"

ג'נבה 1 (סט"א = סוכנות טלגרפית א"י). חברי ועדת המומחים לענייני הפליטים שליד חבר הלאומים ודיפלומטים אחרים נוכחו אמש בהצגה החדשה של הסרט "לחיים חדשים" של קרן היסוד.

„Die Stimme“, 3 Dezember 1935, s. 3

DAS LAND DER VERHEISSUNG

Zur Wiener Ersttaufführung des großen Palästinatonfilms des Keren Hajessod

„Schlummere Emek, herrliches Land, Wir wachen für dich“

Etwas von Jesaias Vision von der „Tröstung Israels“ schwebt über den Bildern dieses Palästinafilms, der uns die Kinder Israels beim wiederaufbau des Verheißenen Landes in harter Arbeit zeigt. Nach den Tonfilmen „Segen der Arbeit“ („Awodah“) und „Dies ist das Land“ ist „Das Land der Verheißung“ der dritte Palästina-Tonfilm, der innerhalb weniger Monate in Wein vorgeführt wird. Es sei gleich vorausgeschickt, daß uns dieser letzte Film das Land der Verheißung in seinene Lebens und Aebeits-rhythmus am Nächsten bringt. Dies ist unt so bemerkenswerter, als gerade bei diesem, im Auftrage des Keren Hajessod gedrechten Palästinafilms der gedanke nahelag, daß er weider nur einen Sektor des neuen Palästina, und zwar den das Gebeit des Keren Hajessod umfassenden Teil des zionistischen Kolonisationswerkes vermitteln würde, mit der Tendenz der Propaganda, cine art Bilderbilanz über scine fünfzehnjaerige Leistung zu geben. Doch der Film selbst zerstreut schon in scinen ersten Bildern solche Gedankengänge. Propaganda? Ja, die herrlichste, großartigste, die man diesem so lebensnotwendigen, aus tausend Wunden des Jüdischen volkes geborenen, von unversiegbarem, selbstschöpferischem Willen getrangen, licht, Freiheit und Sonne spenden Keren Hajessod wünschen kann. Eine Propaganda, die durch die Leuchtkraft einer jedem Szene, eines jeden einzelnen Bildstreifens diesesLandes der Verheißung erzlet wird, was dem Schöpfer des Films, Leo Hermann, der onebdrein noch der Generalsekretär des Keren Hajessod ist, nicht noch genug anzurechnen ist. Hat der Film „Segen der Arbeit“ das bernnende, sengende, dürstende Leid der Wassersucher angeschlagen, das Drama der ersten Wassersucher in Palästina in unvergeßlich packenden Szenen abrollen lassen, so vermittelt der Kere-Hajessod-Film ein abgerundetes und in sich geschlossenes Bild vom Gesamtaufbau, von allen Asten und Z weigen des altjungen Landes und seinen Heldensöhnen. Doch nicht auf des Namen des Films kommt es an, nicht auf die Frage, welcher von beiden filmisch besser ist. Sondern darauf: daß beiden die „Awodah“ zugrunde liegt. Die harte arbeit, wie sie im ständigen Ringen mit der Jahrhundert um Jahrundret brachgelegenen, verschlossenen und verkarsteten Palästinaerde zum Segen wird und die erhabenen Rhythmen des Hohenlieds der schöpferisch Jüdischen Pionierarbeit. Hier wie dort ist das Erhabnste an diesem Licht und Hoffnung, Mut und Tröstung spendenden Bilderszenarium der neue Jüdische Mensch, wie er in entsagungsreicher Suche, im inbrünstigen Streben nach dem Lande der Väter das harte, schwere Dasein lebt, der neue kraftwolle Jüdische Mensch bei der „Awodah“, die erst Palästina zum Lande der Verheißung macht.  Noch liegt traumverloren, in Jahrundretelangen Schlaf das Verheißene Land. Da ertönt der Ruf zur Rückkebr, Schon durchpflügen Schiffe die Meere und führen das volk – das ist zunächst die Jugend. Und schon sehen wir, diese jugend Felsblöck wegschaffen, in den Steinbrüchen Judaas Strapen anlegen, in die verkarstete und vertrocknete Erde Maschinen bohren, über Steppen Traktoren ziehen, wir sehen sie mähen und säen, ackern und pflügen, ernten und feiern. Die spielen und tanzen prächtig entwickette Kinder, da legen sie ihre reizenden Blumen – und Gemüsegärten an. Da zieht im abendlichen Schatten über der breiten Asphltstraße des modernen Tel-Aviv eine Karawane. Im märchenhaft schönen Rahmen mit dem unvergleichlichen Panorama der transjordanischen Gebirgswelt, im Amphitheater der Hebräischen Universität am Skopus, hören und sehen wir, wie Jüdische Arbeitersänger Haudns Schöpfung Hebräisch zelebren. Silhuettenhaft Steigen die Umrisse schattenhaft Basare Altjerusalems auf mit ihrem pittoresken Zauber. So rollt Bild um Bild vor unserem Auge ab. Bilder? Nein, das Leben Altneulands selbst ersthet hier in scinen vielfältigsten Varianten, Typen und Erscheinungen. Scheinbar unvermittelt reiht sich Bild an Bild – eines schöner als das andere, beinahe möchte man sagen, ohne künstlerische Wert der lebendurchfluteten Filn reportage Leo Hermans. Und in der Bildererscheinungen Flucht bleibt stets als Leitmotiv der Jüdische Pionier bei der Awodah.

Es sind Bildsstreifen von überwältigender schönheit. Es gibt Szenen in diesem Film, denen man nur mit tiefster Er griffenheit Folgen kann. Der ganze Film ist erfüllt von einzigartigen Melodie des „Emek“ Liedes, das von den Höhen des Giwath Brenner zum erstenmal erklingt und dessen Rhythmen durch das Land getragen werden. In diesen Melodien Palästinas Landschaft abgelauscht, schwingt das starke und tiefe Erlebnis der Jesreel-Ebene durch die Seelen und Gemüter der jungen Palästinensischen Pflüger und Säer. Wie dieses Lied allmählich von jedem einzelnen Siedler Besitz ergeift, wie es beim täglichen Tagwerk, auf dem Felde, in der Scheune, beim Kuhmelken und in den Feierstunden erklingt und durch das ganze Land, „von Beth Alpha bis Nahalal“, zieht, wird vom Regisseur Einfallsreich ausgenützt. Diese Liederszenen – sie erinnern stark an Renée Clairs reizenden Film  „Sous les toits de Paris“ – gehören jedenfalls auch rein künstlerisch zu den stürksten Eindrücken des Films. Die Luft von Gilboagebirge, herb und stark, weht aus diesem Leide. Die Liebs zum Tale Jesreels, leidenschaftlich und groß, spricht hier ihre zarte und doch so klare Sprache:

Wir werden dich / Mit Wegen und straßen umgürten / Wir werden deine Felder kleiden / In der Gärten lichtes Grün /

Der Marschschritt der opfergemuten jüdischen Jugend zur Erlösung des Landes und Volks hallt von diesen Liedern wider. Und wenn die Jugend eines Volks singt, dann ist die Erlösung auf dem Marsche. Das „Land der Verheißung“ läßt uns Schwäche und Kleinmut vergessen, flößt uns wiederGlauben und Hoffnung und  Zuversicht ein. Die Erlösung wird kommen. Die Jugend singt und – wacht:

Schlummere Emek, herrliches Land / Wir wachen für dich!

„Sie gesegnet mein Land und gepriessen“ beten wir mit.   Jakob Rosenthal

„Die Stimme“, 3 Dezember 1935, s. 6

„Das Land der Verheißung“. Der grandiose Palästina-Tonfilm, der gelegentlich seiner Auffürung vor den Mitgliedern des Völkerbundes in Genf einen sensationellen Erfolg haite und beim diesjährimgen Filmbienale in Venedig in Anerkennung seiner künstlerichen und technischen Eigenschften preisgekrönt wurde – wird in einer Festvorstelung die am 8 Dezember 1935, um 11½ Uhr vormittags, im Schweden-Kino, II., Taborstraße, sttatfindle, zum ersten Male in unserem Bezirke ohne Wiederholung gezeigt werden. Anrede: Dr. Josef Löwenherz [...]. „Das Land der Verheißung“. Der herliche Palästina-Tonfilm der Fox „Das Hand der Verheißung“, dessen Ersttaufführung einen so sensationellen Erfolg bedeutete, hat auch bei den ersten Wiederholungen vor ausverkauften Hause tiefste Wirkung erzilt. Das Gheimnis dieses Erfolges liegt nicht allein in der künnstlerischen Qualität des Films, sonden vor allen darin, daß erwirklich ein erschöpfendes Bild von der jüdischen A ufbauaebeit und dem Leben der Juden in Palästina gibt. Nächste Aufführungen: Sonntag, den 8 d., Vormittages 11½ und 12¾ Uhr in Schweden-Kino (siehe inserat).

 “The Palestine Post”, 4 December 1935, p. 5

50,000 VIEW LAND OF PROMISE / (Palcor)

NEW YORK. Tuesday - Having pulled up an attendance record of 50,000, “Land of Promise”, the Palestine film produced by the Keren Hayesod, to-day started upon its third-week run at the Astor Theater here, setting a new mark for the Broadway picture house, center for the biggest films of M.G.M. and Paramount.

Having been launched successfully with so called “three star” and “four star” praise by the motion picture critics, “Land of Promise” was given a further welcome last night when it was awarded the plaque of merit by the “Day”, a Jewish paper, as the outstanding picture of the year in its contribution to an understanding of the Jewish people. Mr. Z. H. Rubinstein, representing the “Day”, made the presentation speech, and the plaque was accepted for the sponsors of the film in America by Mr. Charles Ross, leading attorney and Zionist worker.

“Land of Promise”, which was produced in Palestine under the direction of Mr. Leo Hermann, secretary of the Keren Hayesod, is being sponsored in America by a committee headed by Prof. Albert Einstein as honorary Chairman, and Natan Straus, chairman. The Associate chairmen are Louis K. Sidney, Production Director of M.G.M. and Adolf Zukor, head of Paramount. Members of the Sponsoring Committee include Arthur Brisbane, Abram I. Elkus, George Gershwin, Judge Irving Lehman and former Governor Alfred E. Smith.

The film is being shown at the Astor on a continuous run basis, six shows being given every day. It is expected that a total of 100.000 people will have seen “Land of Promise” in its first presentation before the end of its time. Thereafter, the film is to be distributed to thousands of film houses throughout the United States. 

Also: "Motion Picture Herald", 7 December 1935, p. 70

“The Film Daily”, 4 December 1935, p. 7 (1376)

“Land of Promise” to Run On

“The Land of Promise”, depicting the up building of Palestine, now in its second week at the Astor, will be held over indefinitely. Current business is running ahead of the first week, the house reports. The Palestine Foundation Fund is now preparing to show the film in other cities.

“The Palestine Post”, 4th December 1934, p. 7

PALESTINE FROM SALOON PLANE

The story of how Palestine was photographed from the air is told in an Imperial Airways Bulletin, which writes:

“More and more people nowadays are beginning to realise the immense amount of time they can save, when on a long and urgent journeys, if they charter an airplane rather than travel by boat, train or car. Not long ago we were consulted by a film producer who found that he needed to take a number of important shots at various places out in Palestine. We arranged for him to have a saloon-plane which was big enough to accommodate not only himself and his personal assistant, but also a complete unit of camera-men and their equipment. In this machine they all flew out to Palestine making rapid trips from place to place, and taking films from the air as well as from the ground. They were in fact, able to secure in a week or so, and bring back with them by air to London, material which they reckoned it would have taken them months to procure if they had not had the assistance of the airplane.

"Independent Exhibitors Film Bulletin", 04 December 1935, p. 7

New York Letter […] "Land of Promise". Palestine picture is doing extremely well at the Astor… too…

"Chicago Sentinel" (USA, IL.), 5 December 1935, p. 19

Anshe Emet Junior Synagogue – The next regular meeting scheduled for Sunday afternoon […] will be in the form of a Palestinian celebration. The "March of Time" movies of Palestine, as well as several other Holy Land travelogues will be shown. 

"דבר", חמישי בדצמבר 1935, ע' 5

50 אלף איש ראו את הסרט בניו יורק

ניו-יורק. הסרט "לחיים חדשים" הוצג במשך השבועיים שעברו בתיאטרון "אסטור" בניו יורק. חמישים אלף איש באו עד היום לראות את ההצגה. הוא יוצג גם בשבוע השלישי באותו תיאטרון. הסרט זכה להצטיינות בעיתונות האמריקנית, ואמש קיבל את הפרס הראשון של "דער טאג" כסרט הטוב של השנה. מקווים שכמאה אלף אנשים יראו אותו בהצגות ניו יורק, אח"כ יופץ הסרט הזה באלפי בתי ראינוע בכל ארצות-הברית.

„Die Stimme“, 6 Dezember 1935, s. 3

LUSTSPIELTHEATER, PRATER / Sonntag, den 29 Dezenber, vormittags II Uhr / „Der Land der Verheißung“ / und die neue Tonfilmreportage / „Der Zionistenkongreß in Luzern“ / Diese Filme gehen jeden Juden an Zwei Dokumente des Zionismus, wie Sie sie noch nicht erlebt haben / Karten bei: Zionistische Sektion, Jungsraße 8 (ab 6 Uhr); 0ptiker Karl Seidner, Franz-Josefs-Kai 33, Telephhon U 28-9-66 und an der Kinokasse.

מודעות נוספות, בנוסח דומה, להצגת שני הסרטים, עם שמות נואמים ופרטים אחרים, נמצאות בגיליונות הבאים  של „Die Stimme“:

10 Dezember 1935, s. 3 /s. 5

13 Dezember 1935,  s. 5 /s. 7 /s. 8

17 Dezember 1935,  s. 3 / s. 4 /s. 6

20 Dezember 1935,  s. 5 / s. 4 /s. 6

24 Dezember 1935, s. 4/ s. 6 /s. 10

31 Dezember 1935, s. 5 /s. 8

"דבר", שישי בדצמבר 1935, ע' 23

קחו מפרי-עמל ידיכם! (מידיעות האיגוד למען תוצרת הארץ) / תעשיית יומני ראינוע -  הניסיון הראשון ליצירת יומן-סרט בארץ נעשה לפני כמה שנים על ידי ברוך אגדתי. מפאת קשיים שונים באה הפסקה בענף זה. בזמן האחרון נתחדש הייצור של יומני קולנוע על ידי מר אכסלרוד, בעל המפעל "כרמל פילם" בשכונת מונטיפיורי. עד עתה כבר הכין 46 יומנים מחיי הארץ ויש מקום להרחבת הפעולה אבל זו נתקלת בקשיים שונים מצד השלטונות המוסמכים לביקורת סרטים.

“The New York Times”, 8 December 1935

THE CAMERA AND THE PROMISED LAND / By Juda Leman

מאמר של יהודה לימן, בימאי הסרט "לחיים חדשים".

Die digitalen Landesbibliothek Oberösterreich / Titel: Nr. 232, Signatur OO-II-15226.

Die Kulturkommission der Kultusgemeinde / bringt am 8 Dzember um punkt 10 Uhr vormittage im / Phönix Kino / Linz Weiner Reichsstrasse 25 / den Tonfilm / "Das ist das Land" / Regie B. Agadati zur Aufführung / [...] Der am Sonntag, den 8 Dezember in Linz zur Aufführung gelangen de film "Das ist das Land", Regie B. Agadati, ist einer der jüngst in Erez Israel entstandenen Grossfilme, welche das neue pulsierende Leben des Landes zeigen. Arbeit und Aufbau sind der Rhytmus dieses Laufbildes, das besser als das gedruckte und gesprochene Wort dei Leistung des jüdischen Volks aufzeigt. Fer Film eidnet sich daher auch zur Aufklärung nicht jüdischer Bevölkerungkreise. Wir empfehlen unseren Gemeindemitgl--de--, auch bei ihren nichtjüdischen Bekannten für den Filmbesuch zu werben.

"דאר היום", 11 בדצמבר 1935, ע' 7

חבלי תעשיית יומן-סרט / האיגוד למען תוצרת הארץ מודיע. הניסיון הראשון ליצירת יומן-סרט בארץ נעשה לפני כמה שנים על ידי ברוך אגדתי, ומפאת קשיים שונים באה הפסקה בענף זה. בזמן האחרון נתחדשה פעולת הייצור של יומני קולנוע על ידי מר אכסלרוד, בעל המפעל "כרמל-פילם" בשכונת מונטיפיורי. ענף זה, מלבד חשיבותו הכללית בתור מפעל תעשייה ומקור פרנסה לעובדים עברים בארץ, יש לו חשיבות מיוחדת בתור גורם תעמולתי למפעל בניין הבית הלאומי בכלל ולתוצרת הארץ בפרט. עד עתה כבר הכין 46 יומנים מחיי הארץ ויש מקום להרחבת הפעולה, אבל הוא נתקל בקשיים שונים מצד השלטונות המוסמכים לביקורת הסרטים. בקרוב תהיה ישיבת האיגוד למען תוצרת הארץ עם המוסדות הלאומיים לשם חיפוש דרכים, כיצד לעזור למפעל זה שיתגבר על המכשולים ויוכל למלא את ייעודו הראוי לאהדת הציבור העברי ולתמיכתו.

“The Palestine Post”, 12 December 1935, p. 10

INTERNATIONAL FILM CONTEST

A Middle East Film Contest is to form a novel feature of the forthcoming “Levant Fair”. Representatives of the leading international film corporations have met the Fair Management and have discussed details of the contest.

It was suggested that the competition should be in two sections – one for films shown in the Middle East during the last two years, and the second for films not yet shown in this territory. Prizes would be awarded in each section by a specially selected jury of judges.

“The Film Daily”, 12 December 1935, p. 12 (1470)

Fourth Week for Palestine Film – “Land of Promise”, depicting the Jewish up building of Palestine, has gone into a fourth week at the Astor Theater. 

"דבר", 12 בדצמבר 1935, ע' 2

במרי שיח /  (פרק ה')

שפע אור, שפע שמש, עבודה, יצירה. בריאות הגוף ובריאות הנפש, חיי הפרט המובלעים, מתוך הרמוניה שלימה, בחיי הכלל, נוער, שירה, ריקוד, שעות עליזות ונעימות לאחר העבודה – כאלה הם "החיים החדשים", אשר קרן היסוד הראתה לנו ולעולם כולו – לפי שאומרים מתוך הצלחה מרובה – בפילם שלה. לחיים אלה – כנראה לשם שימוש ב"חוק הקונטרסטים" – רקע עניות, דלות ולכלוך של החיים הישנים, הערביים והיהודים, בארץ-ישראל. הפילם הוא ריאליסטי, כמעט "פילם טבע". פה ושם מורגש ביום במקצת, אך אין זה כי אם ליקוי טכני. עוד תוספת דאגה, עוד עצה אחת מאמני הפילמים והיה נעלם גם הוא, והיה זה "פילם טבע" ממש, אשר כל פרט ממנו לקוח מהמציאות. ועם זאת: האומנם זוהי המציאות שלנו, ה"אמת מארץ-ישראל". שפע אור ושפע שמש. רוחות המדבר אינן נושבות כאן לעולם, אינן מגיעות כלל אלינו. גשמים עזים אינם מקלקלים דרכים, אינם מנתקים נקודות-יישוב, אינם מציפים צריפי דלות עם. סערות קשות אינן מפילות אוהלים. ולעולם לא יקרה שאדם עובד יחפש לשווא, במשך חודשים רבים בשנה, צל-רחמים כל שהוא להגן על עצמו מפני שלהבתה הלוהטת של השמש. עבודה ויצירה – מה פשוט הדבר על פני בד זה. ירדו צעירי ישראל מעל האוניה, נתקבלו בסבר פנים יפות – וקמו הבניינים וצמחו השדות תחת ידם החרוצה והנאמנה. באורח פלא ממש. כי הן כזאת הארץ. אף אחד מכל הצעירים האלה, אף אחד איננו שובר, בעלייתו ארצה, את גופו ואת נפשו ואת רוחו. בזיל הזול ניתנת לו הארץ. מכשירי עבודה קופצים בעצמם לידיהם, ושדה עבודה פתוח תמיד, בכל שעה, ולרווחה, לפניהם. איש אינו מערער על זכותם לעבודה. ואשר להתיישבות החקלאית, הרי שהאדמה הארץ-ישראלית הזאת אין כלל צורך להיאחז בה בציפורניים, ללחום בעדה ולהתאבק אתה, ואיש מתוך המתיישבים אינו נופל, שבע פעמים, ואין עליו לקום, שבע פעמים, כדי להוציא ממנה לחם צר. חלילה. כי אין אדמה זו שוממה, מנוצלת משך דורות, סלעים ממנה והלאה. רק תיגע בה וזכית בגורל. לא תזוז עוד, לא תנדוד עוד, לא תצעק עוד ממעמקיה. נוער, נוער, נוער בלבד. וגם כך נראים הדברים: נוער נצח: השמש הארץ-ישראלית, ורוח המדבר, והאדמה הארץ-ישראלית האדמונית הזאת, והדאגה ליום המחר – לא יתוו סימנים כל שהם על פנים הרעננים האלה ולא יחרתו בהם קמטים כל שהם. הילדות האלה לא תזדקנה לעולם ועד – ואין כלל להעלות על הדעת שתזדקנה ללא עת. לעולם לא יקרה לך שתפגוש איש או אישה אשר לא ראיתם שנים מעטות, רק שנים מעטות, והזדעזעת מעוצם התשלום אותו שילמו, והוא כתוב באותיות בולטות על פניהם, בעד השתרשותם באדמה הארץ-ישראלית. ככה מתוך הליכה בסך, מתוך שירה ונגינה וריקוד, יבלו את כל ימי חייהם. כי הם בריאים בגוף, ולא ידעו אסון ומחלה ואינבלידיות [נכות] – מה טעמם. עבודה הנראית כמשחק, אוכל לשובע, בתים מוצקים ויפים (אוהלי ארץ-ישראל העובדת וצריפיה – איים?) – ומה עוד דרוש להם, לצעירי ישראל אלה? והם בריאים בנפש, וחרדה לא קננה מעולם בליבם, והיסוס, אף הקל שבקלים, לא ידריך את מנוחתם, והפרט נבלע בתוך הכלל מתוך הרמוניה שלימה, ללא קושי כל שהוא, ללא צורך בהתגברות כל שהיא. נפתולי אדם אינם ידועים לצעירים אלה, ולא כל שכן נפתולי איש עברי עובד בארץ-ישראל. אין לילות, שתיטרף שנתם. אין שעות של רפיון רוח, גם לא יקרה מעולם שהצעירים האלה יצטרכו לעמוד על נפשם, כשיראו לפתע סכנה איומה אורבת להם ולפעולותיהם וליצירתם. גם לא יקרה שעמידה זו על הנפש תהיה להם לבעיה האוכלת לב ומוח. על הכול יכסו שירה ונגינה וריקוד. דלות ולכלוך - אלה הם נחלת חיים ישנים, של הערבים והיהודים המסכנים הללו מהסמטאות הצרות של העיר העתיקה אשר בירושלים. "החיים החדשים" יודעים רק שפע אור ושמש, פסנתר בכפר, משקה מקרר בעיר ומלצר מנומס מגיש אותו בבית הקפה של מותרות, תענוגות-עם ברחובות ההומים, אמנות גבוהה לאנשי השלטון ולפני החברה. דלדול, ניוון, עניות, ילד עזוב ומופקר, צריף רעוע, מלחמה אכזרית בעד פת לחם – בתוך החיים החדשים? חלילה וחס. כזהו החיזיון הארץ-ישראלי לפי הפילם הלאומי אשר מטרות תעמולתיות-חינוכיות לו, וכל העולם נלהב ממנו ומוחא לו כף. כן: מדוע לא ימחא? מבקרי הסינמה בוודאי התעייפו במקצת מתמרוני הצבא והצי ואווירוני-הפצצות, אשר כל מיני יומנים מראים להם שבוע-שבוע. מדוע לא ימחאו כף לאידיליה זאת, מחיית נפשות, אשר הצעירים המאושרים הללו השיגו אותה בפשטות כה מפליאה, ללא תשלום כל שהוא? נניח למחיאות הכפיים של מבקרי סינמה אלה, ערכן אתן. למי נחוץ פילם כזה? כלום הוא מסוגל למשוך את לב הנוער? מאימתי רק דברים שטחיים וקלים, קלים שבקלים, רק חזיונות מתוקים, מתוקים שבמתוקים, כובשים את הלב הזה? כלום מסוגל הפילם למשוך את ההמונים היהודים? והן המונים אלה פיכחים הם, עושי חשבון, ספקניים, נוטים להלצה ואירוניה- ותמונה ארץ-ישראלית שהיא כולה צבע ורוד לא תשבה את ליבם – והחטיאה את מטרתה. כלום יכול פילם זה לעורר אהבת הארץ, זו אהבה עזה כמוות, שבה, בה לבדה, ערובה לדבר הגדול בו התחלנו? והן משונה היא אהבה זאת. איננה כה פשוטה, איננה כה חלקה. תערובת היא של ייאוש (ולפעמים החשבון איתו) עם תקווה גדולה (ולפרקים: ללא ביטחון) ואף על פי כן זאת היא אהבת הארץ. מפילם זה לא תצמח. זאת וגם זאת: אהדת רחוקים נרכשת – כך אומרים לנו בפרסום הרב הניתן לפילם – על ידי תמונות אלה. אך הלא מזמן יצאנו מתקופת האהדה. הרחוקים נעשו לקרובים. היו מוכרחים להיעשות קרובים. באו אלינו, באו ממש, לחופינו עלו. אינם יכולים עוד להישאר לשבת על כסאות בתי סינמה הרחוקים ולמחוא לנו כף. ואם זהו, רק זהו הריגוש הנפשי, אשר איתו יבואו, אם  זאת היא ידיעת הארץ וחייה, אשר בה יהיו מזוינים – דרך כה סלולה, דרך כה חלקה, כולה אור ושמש, ללא אבן נגף אחת – כלום לא יחניקו אותנו, כצעירים וכמבוגרים וכזקנים, במרירות אכזבתם? כלום לא יפנו לנו עורף, לכל הציונות הזאת, על תמונותיה ועל סיסמאותיה? כלום לא ילכו בדרכם הם – כמו הם הולכים, כבר הולכים? ארץ-ישראל איננה צעצוע לישראל. היא מערכה אחרונה במלחמת קיומו. חיי ארץ-ישראל אינם חיי שירה וריקוד של צעירים נצחיים, הם אינם חיי שובע נפשי וגופני. הם חיים של ניסיונות מרים, של התאבקות, גם חיי עוני ודלדול, גם חיים שהם עמידה על הנפש. משום כך, רק משום כך כה יקרים ניצחונותינו והישגינו. העלייה לארץ-ישראל איננה טיול עליז של כיתה עליונה בבית ספר בורגני, אשר הפדגוגיה המודרנית דורשת ממנו שגם חניכיו יטעמו לשעה קלה את טעם עבודת האדמה. עליה לארץ-ישראל זאת היא נכונות לחיי עבודה ולא לתמונות עבודה, נכונות לסבל, לוויתור, למלחמה, לקורבן. העבודה תופסת מקום עיקרי בפילם זה. פועלים מתהלכים ופועלים שרים, פועלים מדברים, פועלים עושים תנועות עבודה. חיי קבוצה. ועם זאת חדור הפילם כולו רוח זרה לתנועת העבודה הארץ-ישראלית, אות הפרוספריטי הקלה. ראיה זאת של ארץ-ישראל – "גן עדן עלי אדמות", שהוא כבר הושג, כבר מוכן ושלם, ראייה זאת שאמת אין איתה ואין בכוחה לרכוש את הדור הצעיר ולחנך את ההמונים, ראייה זאת הממעטת את דמות המפעל העצום, המנמיכה את הגובה האנושי שלו, המתעלמת מערכיו הנפשיים האמיתיים, המקלה באהבה לארץ הקשה והחמורה הזאת – מנין היא ליוצרי הפילם? אין זאת כי הוטעו על ידי "צורכי תעמולה", מתוך הנחה, הנפוצה מאוד במקצוע הסרטים, כי רואי-הפילם, אותם ההמונים היהודים, להם הוא נועד, הם בגדר בלתי מבוגרים ומסוגלים להאמין – והתעמולה הציונית מעוניינת כביכול שיאמינו – כי אידיליה מתוקה זאת היא "האמת מארץ-ישראל".   מ.ב [משה בילינסון][160]

"דבר", 12 בדצמבר 1935, ע' 7

סרט "אמת מתל-אביב"/הערב ובמוצאי-שבת וביום ראשון יוצג מטעם רשימת הסתדרות העובדים בקולנוע "רמון" סרט מוקדש לבחירות לעיריה – "אמת מתל-אביב". חיבר א. לובראני, עם ציורים מאת א. נבון. הסרט ניתן כתוספת לתכנית הרגילה.

"Chicago Sentinel" (USA, IL.), 12 December 1935, p. 12

Telling It In Gath / By Rabbi Louis I. Newman

"The Land of Promise", the cinema now being shown in New York City, is a magnificent piece of work. It deserves to be seen by audience large in size and varied in religious background. It is heartening to observe the skill and beauty which have entered into the making of this picture. Until now the films coming from Palestine have been somewhat primitive in character, but "The Land of Promise" can hold its own by the side of the best pictures of our day. Notable in the film is the emphasis upon the agricultural life. The members of the colony who serves as actors have rendered a splendid service not only to their own cause, but to a portrayal of the new Jew, to whom Herbert Morrison pays tribute in the "Living Age" this month. "Go to Palestine" says Mr. Morrison, "and see the new Jew for your selves". "If you cannot go to Palestine", say the promoter of "The Land of Promise", "Go to see our motion picture". It gives one a thrill of pride, and helps to assuage the Judenschmers which affiliates us unceasingly.

"דבר", 13 בדצמבר 1935, ע' 5

טבריה. במוצ"ש בקולנוע בית העם הצגת הסרטים "הקונגרס הציוני הי"ט" ו"לחיים חדשים". ינאמו לפני ההצגה הראשונה מ. ויס, לפני השנייה מ. לונץ.

"דבר", 13 בדצמבר 1935, ע' 19

"אמת מתל-אביב" – עובדות כמות שהן / הסרט שהוכן מטעם ההסתדרות לקראת הבחירות לעירית תל-אביב הוצג אמש פעמיים בקולנוע "רמון". תוכן הסרט: העבר השני של המטבע התל-אביבי. לעיני הצופה נפרשת ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה, על אורותיה וצלליה. הצופה נעשה עד להתנגדותם של הגושים השמרנים לכל מפעל המבטיח את קידמת העיר. את קיפוחן של שדרות העם הרחבות, את הלכלוך, המחלות, השיטפון שהיה ללחם חוקן, את התנגדותו של הגוש האזרחי לפיתוח הצפון, את מארת העבודה הזרה, שפשתה בעיר, את ייסוריהם של הזקוקים לבית חולים, את הילדים העזובים, את הזקנים מחוסרי המחסה ואת הפקרתם של העולים לספסרות ולניצול. הכול נעשה בסרט זה ללא בימוי – רק צילום עובדות. הסרט פונה למצפונו של כל מסתכל ומראה לו את הדרך היחידה להבראת של העיר והיא – תמיכה ברשימת ההסתדרות ביום הבחירות.

"דבר", 15 בדצמבר 1935, ע' 10

ניו-יורק: 100,000 איש ראו את הסרט "לחיים חדשים" במשך חמישה שבועות. הסרט עבר לערים אחרות.

"דבר", 15 בדצמבר 1935, ע' 9

"אמת מתל-אביב"

סרט תעמולה קצר לבחירות, אך לפי אופיו – ערך הוא בפני עצמו: תל-אביב כמו שהיא.

מי שיש לו... – בתים מפוארים, כבישים מסודרים, ניקיון, בתי ספר וכו'.

מי שאין לו... – צריפים מרופטים, בוץ, זוהמה, תינוקות נוברים באשפה, פשיטת יד מנבלת.

הסרט ערוך בטעם, בניקיון.

הקריקטורות – מעשה ידי א. נבון. החיבור – א. לובראני. הצילום – "כרמל פילם".

הסרט מעניין כתעודה לתל-אביב, גם כעבור ימי הבחירות.

אלא שראוי היה לגמור אותו בתמונת-עבודה. הסרט מוצג ב"רימון" [=אלנבי].

"היינט", 17 בדצמבר 1935, ע' 5

דעמאָנסטרירט פארן ה' מלוכה-פּרעזידענט דעם קרן-היסוד-פילם "לחיים חדשים"

וואַרשא (פּאָלקאָר). פרייטאָג, דעם 13-טען ד.מ., איז דעמאָנסטרירט, געוואָרען אויפ'ן קעניגליכען שלאָס אין דער אָנוועזענהייט פונ'ם ה' מלוכה-פּרעזידענט און זיין פרוי דער קלאַנג פילם פונ'ם קרן-היסוד "לחיים חדשים" (דאָס צוגעזאָגטע לאָנד), וואָס אילוסטרירט דאָס נייע אידישע לעבען אין א"י. [?] ידען דעם פילם אין אָנוועזענד געווען דער דירעקטאָר פון קרן-היסוד אין ירושלים, ל. יפה. דער ה' מלוכה-פּרעזידענט און זיין פרוי האָבען אויסגעדריקט זייער צופרידענהייט פונ'ם דעמאָנסטרירען אין זייער אָנוועזענהייט דעם דאָזיגען אינטערעסאָנטען פילם.

"דבר", 19 בדצמבר 1935, ע' 9 / "דאר היום", 19 בדצמבר 1935, ע' 5

התחרות בינלאומית לסרטי קולנוע / בימי היריד עומדת להיערך התחרות בינלאומית של סרטי קולנוע לארצות המזרח הקרוב. בפגישה של ב"כ חברות גדולות וסוכני פילם עם מנהלת היריד נדונו תנאי התחרות, שהוחלט לחלקה לשני סוגים: הסרטים המעולים שהוצגו במשך השנתיים האחרונות בארצות המזרח והסרטים מתוצרת חדשה שלא הועלו עדיין על הבד בחבל תבל זה. לכל סוג יינתנו אותות הצטיינות מטעם חבר שופטים מיוחד.

"דאר היום", 19 בדצמבר 1935, ע' 5 / "דבר", 19 בדצמבר 1935, ע' 9

התחרות בינלאומית לסרטי קולנוע / בימי היריד עומדת להערך התחרות בינלאומית של סרטי קולנוע לארצות המזרח הקרוב. בפגישה של ב"כ חברות גדולות וסוכני פילם עם מינהלת היריד נידונו תנאי התחרות, שהוחלט לחלקה לשני סוגים: הסרטים המעולים שהוצגו במשך השנתיים האחרונות בארצות המזרח והסרטים מתוצרת חדשה שלא הועלו עדיין על הבד בחבל תבל זה. לכל סוג ינתנו אותות הצטיינות מטעם חבר שופטים מיוחד.

"דבר", 20 בדצמבר 1935, ע' 8

תיאטרון "ארמון" חיפה, לכבוד חג החנוכה תכנית כפולה [...] הקונגרס הציוני הי"ט בלוצרן. הסרט הזה מראה את כל המתרחש בקונגרס וסביבו, ישיבות הפתיחה, ישיבת הנעילה הנהדרת, מראות יפי נוף של הטבע השוויצרי, האופרטה הנהדרת [...].

"דבר", 20 בדצמבר 1935, ע' 8

קולנוע מוגרבי

"הבקר", 20 בדצמבר 1935, ע' 9

"זאת היא הארץ" – "בשבוע הבצרון" / בימי "שבוע-הבצרון" משתתפת גם תעשיית הפילם הא"י של מר ברוך אגדתי. הפילם שלו, "זאת היא הארץ", יוצג במשך כל ימי "שבוע-הבצרון" בקולנוע "מוגרבי" בין 7-5 אחה"צ. / בימים אלה עורך האגוד למען תוצרת הארץ פגישה עם באי-כוח המוסדות הלאומיים והיצרנים, כדי להעמיד בפניהם את השאלה החשובה של תעשיית פילמים בא"י.

 “The Palestine Post”, 20 December 1935, p. 15

“LAND OF PROMISE” SHOW TO THE POLISH PRESIDENT / (From Palestine Telegraphic Agency) / WARSAW, Dec. 17 – “Land of Promise”, the Keren Hayesod film on the development of Jewish effort in Palestine, was shown to ,M. Moscicki,[161] President of the Polish Republic, here this evening. He was given a private view of the film in the Palace.

"דבר", 20 בדצמבר 1935, ע' 8 / "דבר", 27 בדצמבר 1935, ע' 8

קולנוע בית הפועלים רעננה [...] סרט עברי ארץ-ישראלי, "חג עבודה ואכל בארץ", עם קרבן פסח של השומרונים [...].

"Le Nouvelles Littéraires " (FR), 21.12.1935, p. 6

FILM PALESTINIEN / Le film palestinien existe. Et il n'est pas si timide qu'on serait porté à le croire. Nous avons d'abord trois grands films: Avoda, mise en scène du photographe Helmar Lersky, musique de Paul Dessau, développé et mis au point en Hongrie, La Terre promise, mise en scène de Juda Lehmann, tourné par le « Fox-Film » pour le Keren-Hayesod, développé et mis au point à New-York; et Zoth hi Haaretz, tourné, développé et mis au point en Palestine même, mise en scène d'Agadati. A part ces grands films, il faut mentionner divers films de moindre envergure: celui du Juif anglais Joseph Best, qui n'a été présenté jusqu'ici qu'en Angleterre; celui du juif polonais Yéhiel Baum, qui sera intitulé L'aube, le jour et la nuit en Erets-Israël; celui de Daniel, petite trilogie judéo-arabo-chrétienne le film Un rêve devient réalité, mise en scène de MM. Mechner et Brock, tourné pour le Keren Kayemeth et montrant l'œuvre de l'Emek Zébulon. Enfin, n'oublions pas de signaler que des « Actualités » sont régulièrement présentées par M. Nathan Axelrod, du « Carmel-Film » Il et que l'Université hébraïque a fait tourner, d l'occasion de ses Décennales, Un petit film permettant de se rendre compte des travaux universitaires. La plupart des films tournés jusqu'ici en Palestine ont ceci de commun qu'ils ne contiennent aucune action d proprement dire dramatique, qu'ils appartiennent bien plutôt au genre du grand et du petit reportage. Les tentatives faites jusqu'ici en Palestine de créer des films impliquant une action dramatique ont échoué. A notre avis, on commettrait une grave erreur de vouloir les répéter à tout prix, en cédant au désir des capitalistes, dont l'argument préféré est que c'est le grand film dramatique, l'intrigue amoureuse, sentimentale au possible, qui attire la foule et qui fait affluer l'argent dans les caisses. Le vrai artiste cinématographique sait très bien d quel point les films de ce genre dénaturent et ridiculisent les idées qu'il s'agit de traduire dans la langue des images vivantes, des tableaux animés. Or, c'est l'idée, c'est la volonté idéaliste qui constitue l'essence même du développement actuel de la Palestine. C'est elle qui anime les ouvriers qui sont l'élite de L'armée de la reconstruction nationale. Le peuple juif assiste en Palestine à l'éclosion historique d'une grande idée, à la réalisation d'un grand rêve. Nous ne dirons pas qu'il soit impossible de transposer cet idéalisme, cet enthousiasme sur l'écran dans un film d'intrigues. Mais il faudra patienter quelque peu avant de tenter à nouveau l'expérience. Et d'ailleurs, comment et où trouverions nous si vite les grands acteurs et les grands metteurs en scène qu'il nous faudrait pour être à même de soutenir la concurrence des vedettes de la production mondiale? Ce n'est que peu d peu que L'on arrivera, en réunissant la documentation nécessaire et en en faisant d'abord matière d reportages, d en extraire les éléments d'un film dramatique véritablement palestinien. Le théâtre hébraïque non plus n'a pas découvert Jusqu'ici l'œuvre essentiellement palestinienne et juive dont il aurait besoin et qui en promettrait d'autres. Mais il n'y a - vraiment pas lieu de - désespérer. Bien au contraire. Lentement, le film dramatique se développera en Palestine, dès qu'il y aura trouvé son point d'appui. Les objections qu'on nous fait ont une valeur bien relative. On dira que transplanter t les conceptions cinématographiques d'un pays à l'autre d'un continent d l'autre, n'a jamais rien donné de bon ; que l'on n'a jamais réussi, par exemple, d'transporter Paris. Berlin ou la Suède d'Hollywood et d y cultiver authentiquement l'art cinématographique de ces centres, votre même d l'intensifier : que seul l'effet produit par un bon film est international, mais que la création ne l'est pas. De tout cela, il n'est guère question ici. Quelle qu'ait été auparavant Attitude manifestée par l'artiste juif d l'égard du mouvement national juif, qu'il se soit considéré ou nom comme Juif dans son essence, ses instincts sont en tout cas et seront ceux d'un Juif. En arrivant pour la première fois en Palestine, il ne croira pas du tout arriver dans un pays entièrement nouveau. Même s'il est Européen de tout son dème, il verra se manifester en Erets-Israël un esprit apparenté au sien.
Erie-Gottgetreu.

"Jüdische Rundschau", 24 Dezember 1935, S. 24 עוד מודעות, יש בגיליונות שונים, 1935

 הערות וביאורים

[1] ברוך אגדתי (1985-1895) –  אמן ויוצר אסטטיקן, רקדן מיוצרי המחול הארץ-ישראלי, צייר מחונן וקולנוען, ממטפחי המימד האמנותי בסרט המקומי.  

[2]  זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי (1940-1880) - מייסד ומנהיג התנועה הציונית הרביזיוניסטית, מדינאי, סופר, משורר, מתרגם, בלשן, מבקר, עיתונאי, עורך, פובליציסט ומסאי, חובב ספרות מתח וקולנוע, כתב תסריטים ממציעי השם "צלמונע" ל"תמונות נעות".

Wolf Barzel [3] (1969-1900) – יהודי מפולין שהיגר לצפון אמריקה, שחקן תיאטרון וסרטים, ביידיש ואנגלית.

[4]  "זאת היא הארץ" – ראו: "הסרט העברי", גרוס, 1991.

[5] מאיר דיזנגוף (1936-1861) - מהנדס כימאי, עסקן ציוני ידוע, גואל קרקעות, היו"ר השני של ועד תל-אביב וראש העיר הראשון שלה, ממפתחי התעשייה והמסחר (וסרטים בכלל) בארץ.

[6]  חנה קיפניס (31.12.1910 - 10.10.1995, לפי פרופ' שי בורשטיין) - זמרת בעלת השכלה מוסיקלית רחבה, מקובלת וחביבת הקהל בתקופת היישוב, פעלה הרבה בתחום הזמר העממי והפצתו.

[7] יוסף גולנד (1974-1911 או 1974-1907) – זמר טנור ידוע, חביב הקהל, הופיע בקונצרטים, תיאטרונים, מחזות זמר וסרטים.

[8] Arturo Ambrosio (1960-1869) – נחשב לאבי הסרט האיטלקי, יוצר סרטים פורה (14,000 בקירוב), מ-1904 עד 1943.

[9] Armando Brasini (1965-1879) – מחשובי הארכיטקטים האיטלקיים במאה העשרים.

[10] Mariano de Angelis – קונסול כללי של איטליה לארץ-ישראל ועבר-הירדן.

[11] BAEDEKER: הוצאה לאור גרמנית שהתמחתה ב"מדריכי נסיעות" בעולם. השם היה לנרדף למדריך נסיעות בכלל. 1898, יצא לראשונה מדריך לסוריה וא"י, Palestine and Syria.

[12]  Arthur Hamilton Lee (1947-1868) - אציל בריטי, איש-צבא, דיפלומט ומדינאי, איש ציבור שנשא בתפקידי ממשל שונים, אספן ותומך אמנות חשוב.

[13] אורי קיסרי (1979-1901) – מחלוצי העיתונאים בארץ ומהטובים שבהם, פיליטוניסט מזהיר, מו"ל, עורך, מבקר אמנות, סופר, מתרגם, חתן פרס סוקולוב לעיתונאות 1959, משפיע תרבותי.

[14] הכוונה לציפורה צברי (1994-1914) – בת תימן מתל-אביב שזכתה בתואר "מלכת אסתר" בשנת 1928, ובעקבותיו לקריירה של שחקנית בקולנוע ובקרקס. באתר IMDB נרשמה כשחקנית בסרט Best Defiance, 1984. ראו, ילקוט מקורות 1931-1929: 1.5.29, ע' 4; 19.5.29, ע' 4.

[15]  Dolores del Rio (1983-1905) – שחקנית קולנוע ותיאטרון בארה"ב ובמכסיקו, יפיפייה, מקסימה וכשרונית. השמועה על "יהדותה" פשטה לא רק בכרם התימנים - העיתון ביידיש "היינט" (9.4.1932, ע' 5) מספר כי דולורס אינה אלא בת-ישראל כשרה ושמה האמיתי הוא וורה לבית פיינברג. אשרי המאמין.

[16] הכוונה למרד הסוציאל-דמוקרטים נגד השלטון הדיקטטורי של דולפוס, שדוכא באכזריות.

[17]  מנדל זינגר (1976-1890) – פעיל ב"פועלי ציון", עיתונאי, פובליציסט, סופר ומו"ל.

[18]  Friedrich Wolf (1955-1888) – רופא וסופר יהודי בגרמניה, פעיל קומוניסטי.

[19]  אלפרד וולף [אלף-ארי] (?-1974) – במאי תיאטרון, סרטים ורדיו, דרמטורג, מנהל אמנותי, עבד הרבה עם נוער וילדים; בימאי הסרט "מעל החרבות", בהפקת "כרמל פילם", 1938.

[20] ולטר קריסטלר (1961-1895) – יהודי יליד גרמניה, צלם נח ונע ידוע, מפיק ובמאי, פעל באירופה וארץ-ישראל. ראו: "דבר", שלישי בפברואר 1961, ע' 13.  

[21]  יצחק משה דניאל (1942-1899) – בימאי תיאטרון כשרוני ונמרץ מאוד. ביים בחו"ל ובארץ (ב"תא"י" וב"מטאטא").

[22]  נתן מריין (1982-1899) – עו"ד ירושלמי ידוע. בזכות עזרתו המשפטית להיילה סלסייה, קיסר אתיופיה הגולה (1936), מונה עם שחרורה מהכיבוש האיטלקי לתפקידים רמים בממשל האתיופי.

[23] שמעון סאמט (1998-1904) – עיתונאי ועורך, פובליציסט וסופר, כתב ספורט ושדרן רדיו, פעיל באיגוד העיתונאים, איש ציבור.

[24]  ישראל רוקח (1959-1896) – מהנדס חשמל, איש ציבור, עיתונאי, מדינאי, ראש עירית ת"א (1952-1936), שר פנים בישראל.

[25]  "יומן כרמל", נוסד 1935, ע"י נתן אקסלרוד. בילקוט זה ובאחרים לא הובאו כל המקורות הקיימים על פעולת החברה, והקורא המתעניין ימצא את פֶּרֶט יומני "מולדת" ו"כרמל" בשנים 1948-1927 בספר

“The Nathan Axelrod Collection”, "הוצאת ארכיון הסרטים הישראלי – סינמטק ירושלים", כרכים ראשון (1994) ושני (1996).

[26] נתן אקסלרוד (1987-1905) - מחלוצי תעשיית הסרטים בארץ, החל כצלם צעיר ושאפתן, לימים גם מפיק, בימאי ועורך (בחברה שלו: "כרמל פילם"), מהראשונים שהחלו לחשוב על סרטים בארץ במונחים של תעשייה מקצועית, שנים היה שמו זהה למושג "קולנוע ארץ-ישראלי".   

[27]  אביגדור המאירי (1970-1890) – סופר (שנודע בסיפורי המלחמה שלו), משורר, פובליציסט, מסאי, עיתונאי, מו"ל, עורך ומתרגם, לוחם לצדק חברתי וקנאי לדעותיו, פעל ביצירת סרטים בארץ-ישראל.

[28] מנחם ריבולוב (1953-1895) -  סופר ומשורר, מבקר ועורך, בעברית ויידיש; עיקר פעילותו הייתה בארה"ב.

[29] נתן ביסטריצקי (1980-1896) סופר, מחזאי, מתרגם, מבקר ועורך; ראש מחלקת הנוער והתעמולה של הקרן הקיימת (1952-1922).

[30] ראובן רובין (1974-1893) – צייר ידוע, איש ציבור ודיפלומט, חתן פרס ישראל 1973.

[31] דב חביב לובמן (1951-1864) – חלוץ, בן למשפחת חקלאים יהודים מרוסיה, כורם, מבוני ראשון-לציון ששימש בה כמה פעמים כראש הרשות ובתפקידי ציבור שונים, איש ספר וחזון.

[32]  מרדכי זעירא (1968-1905) מלחין, מיוצרי הזמר העברי בא"י, שיריו ידועים ומושרים הרבה.

[33] עמנואל הרוסי (1979-1903) – חלוץ, סופר, משורר, פזמונאי, בלשן ומתרגם, עסקן ציוני וציבורי. מחלוצי כתיבת שירים לסרטים בארץ.

[34] ברוך קרופניק [קרוא] (1972-1889) – סופר ומתרגם, בלשן ומילונאי עברי, עיתונאי ועורך, עסקן.

[35] אגב – ר"ת של אגדתי ברוך, שכתב את שיר ההלל לסרטו.

[36]  י. מ. אפר – שם עט של יחזקאל משה ניימן (1950-1893) – עיתונאי בעברית ויידיש, עורך, סופר, מבקר אמנות, בקי באמנות הקולנוע שנטל חלק בהפקות סרטים שונות.

[37]  "עטלף" [= עי"ן] – שם עט של עזרא זוסמן (1973-1900) – משורר, מתרגם, עיתונאי, מבקר אמנות.

[38]  יחיאל בוים (Henryk Bojm) – צלם עיתונות ידוע, תסריטאי, מפיק ובמאי, מבכירי הקולנוע היהודי בפולין.

[39]  הסרט: wit, dzień i noc Palestyny Ś, "שחר, יום ולילה בארץ-ישראל", על הסרט ויוצריו, ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1950-1901", הוצאת מאגנס, ירושלים, תש"ן.

[40] זאב מרקביץ', Wladyslaw Markiewicz (1951-1888) - מפיק סרטים יהודי, פעל בפולין, ארץ-ישראל וארצות הברית. שותף בפעולות תרבות רבות בארץ ("מכביה", חג המחולות בדליה, שמירת זכויות יוצרים ועוד). ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין,  1950-1910", הוצאת "מאגנס", תש"ן, 1990; "דבר", 25 בספטמבר 1951, ע' 4 – "זאב מרקוביץ". שמו מופיע במקורות בגרסות: מרקביץ, מארקביץ, מרקוביץ, מארקוביץ, מארקיביץ, מארקאוויטש.

[41] שלמה בן-ישראל [גלפר] (1989-1908) – חלוץ, עיתונאי וסופר בעברית, יידיש ואנגלית. מאבות הספרות הלא-קאנונית (מייסד "ספריית הבלש") ומחלוצי הסרט העברי בארץ-ישראל. ראו: יעקב שביט ואלחנן זוהר: ספרות הפשע בעברית, "הספרות", גל' 18-19, דצמבר 1974; גבריאל צפרוני: שלמה בן-ישראל: לבו במזרח והוא בסוף מערב, "קשר", גל' נובמבר 1990; אתר "בית הסרט העברי".

[42]  נחום נרדי (1977-1901) – פסנתרן מעולה, מלחין מחונן ומעבד, מיוצרי הזמר העברי.

[43]  ברכה צפירה (1990-1910) -  זמרת-עם ידועה וחביבת הקהל קודם המדינה ובתקופתה, בזמן הידיעה הייתה בת טיפוחיו של נחום נרדי.

[44] "פלשתין" (1948-1911) – עיתון ערבי בבעלות נוצרית, בפירוש לא "חובב-ציון".

[45] David Ross (1975-1871) – מקרייני הרדיו הידועים בארה"ב.

[46] Maurice Samuel (1971-1895) – יהודי וציוני, סופר פורה שרבים מכתביו עוסקים בנושא היהודים.

[47]  דוד ויסמן (1898-?) – קולנוען יהודי מגרמניה, מפיק, תסריטאי ובימאי, שותף בתוצרת "יומן כרמל"

(1938-1935), יוצר סרטים קצרים שונים (לפי "ספר האמנות והאמנים בארץ-ישראל" עורכת: רות קלינגר, הוצאת "יבנה", תל-אביב, 1946. באדיבות בימאי הקולנוע עמרם קליין).

[48]  אבשלום גיסין (1921-1896) – בן איכר מפ"ת, בוגר האקדמיה הצבאית התורכית וקצין, במאורעות תרפ"א פיקד על הגנת פ"ת נגד התקפת הערבים ונפל בקרב.

[49] Erich Brock, קולנוען יהודי יוצא גרמניה, בימאי, תסריטאי, מפיק, עורך סרטים, מלחין ומחבר שירים, בארץ פעל במסגרת חברת "תקופה", יצר סרטים לגופים ציבוריים ופרטיים שונים, לפי "ספר האמנות והאמנים בארץ-ישראל"; Fritz Bauer Institute (Germany).

[50]  אפשר שמדובר בסרטים שצילמו חברי הקיבוץ, ואולי במשחק של "כאילו" סרט.

[51]  סשה אלכסנדר – צלם ידוע בארץ, רכש ניסיון רב ברוסיה, גרמניה וצרפת, צלם פורטרטים מצטיין, יסד את חברת הסרטים פילמ"א (ר"ת: פילם לאומי אלכסנדר), צילם סרטי תעודה למוסדות יהודיים וזרים, ליומן פוקס-מוביטון, הפיק, צילם וביים סרט עלילתי: "מפתח הזהב" (1954-1951), אולפנו שכן ברחוב אלנבי 66, ת"א.

[52]  יוליוס שטרייכר (1946-1885) - מראשי השלטון הנאצי בגרמניה, עורך העיתון האנטישמי "דער שטירמער", Der Stürmer, שונא יהודים ארסי שקרא להחרמתם והשמדתם. נתלה על פשעיו נגד האנושות.

[53] שלמה רייכנשטיין (1942-1902) – חלוץ, חבר קיבוץ עין-חרוד, סופר ופובליציסט.

[54]  אריה נבון (1996-1909) – צייר, תפאורן, מאייר וקריקטוריסט נודע, מורה לאמנות, זכה בפרסים שונים על עבודתו בארץ ובעולם, חתן פרס ישראל 1996.

[55]  ישראל עמיקם (1957-1902) -  עו"ד, ממנהיגי "גדוד מגיני השפה העברית", עסקן ציבורי, לחם בהצלחה להכנסת השפה העברית לשירותי הטלגרף בא"י מול התנגדות שלטון המנדט.

[56]  א/ק "תל-אביב", מעורבת נוסעים ומשא, הושקה 1904, פעלה מא"י 1936-1935. התקשורת היהודית התעניינה בה בשל מעמדה כ"אוניה עברית ראשונה".

[57] הלמר לרסקי [ישראל שמוקלרסקי] (1956-1871) – צלם סרטים ותמונות נחות בעל שם עולמי, בימאי.

[58] פרופ' שמואל הוגו ברגמן (1875-1883) – פילוסוף ופעיל ציוני, נשא בתפקידים באוניברסיטה העברית (רקטור, מנהל הספרייה הלאומית ועוד). הגיש תביעה נגד "עיתון מיוחד" על הוצאת דיבה – האשמתו בסיוע לחתירה קומוניסטית בארץ.

[59] אַ-דִּפַאע (1948- 1934) – יומון ערבי, בעלות מוסלמית, מגמה לאומית. ראו: ויקיפדיה.

[60]  יוסף ארדשטיין (1952-1894) – חבר ב"גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור", ממייסדי "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל", חבר במוסדות שונים של תנועת העבודה, מנהיג פועלים ועסקן ציבורי בחיפה, ע"ש שכונת "נווה יוסף" בחיפה.

[61]  דוד בר-רב-האי (1977-1894) – משפטן ועורך דין, עסקן ציוני וציבורי, ממנהיגי מפא"י, חבר הועד הלאומי, ח"כ (א'-ה').

[62]  אבא חושי (1969-1898) - פעיל ציוני וסוציאליסטי חשוב ובעל השפעה רבה, שימש בתפקידים ציבוריים שונים; מזכיר מועצת פועלי חיפה וראש עירית חיפה.

[63] על בני פורברט ותפקידם בקולנוע היהודי והפולני בפולין, ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1950-1910", הוצאת מאגנס, ירושלים תש"ן, 1990.

[64] אלברט איינשטיין (1955-1879) – מחשובי המדענים בכל הדורות, אבי תורת היחסות, חתן פרס נובל לפיזיקה 1921. עם עליית הנאצים גלה מגרמניה לארה"ב. תמך בציונות והשתתף בפעולות רבות של תעמולה ציונית, הוצע לו להיות נשיא מדינת ישראל, את ארכיונו והזכויות על השימוש בשמו ודמותו הוריש לאוניברסיטה העברית בירושלים.

[65] משה יעקב בן-גבריאל (1965-1891) – עיתונאי ועורך (פנים וחוץ) בשפות שונות, סופר מצליח ופורה.

[66] מזכיר את פתיחת הסרט "עבודה" של לרסקי.

[67] Leopold Godowsky (1938-1870) - מוסיקאי יהודי מפורסם, פסנתרן וירטואוז, מלחין, מעבד ומורה.

[68]  Eddie Cantor (1964-1892) –קומיקאי יהודי, זמר, רקדן, מחבר שירים, עבד בתיאטרון, רדיו, סרטים וטלוויזיה, נדבן גדול ופעיל חברתי ולאומי, בעל אוסקר על מפעל חיים.

[69] Victor Seastrom (1960-1879) – בימאי סרטים שוודי ושחקן סרטים ותיאטרון רב-מוניטין והשפעה.

[70] Mary Borden (1968-1886) – סופרת בריטית ממוצא אמריקני, תרמה הרבה להקמת יחידת תאג"ד במלחמות העולם ושרתה בהן כאחות.

[71] כתבה נרחבת על ההכנות להפקה, ראו: "New Zealand Herald" (NZ), 12.10.1935, p. 14. נמסר שם:

Material is being gathered in the Holy Land by Edwin Carewe, the American director, for a screen life of Christ. The necessary backgrounds will be photographed in Palestine, including the Garden of Gethsemane, the Mount of Olives, and the Old Gates of Jerusalem.

[72]  David Ross (1975-1891) – שחקן, קריין ומנחה ידוע בארה"ב.

[73] Dr. Margarethe "Grete" Krenegg Wolfram (1981-1890) – רופאה, ספורטאית מצטיינת, לוחמת לזכויות הנשים, פעילה בקהילה היהודית בווינה, ציונית, מתנגדת פעילה לנאציזם, היא ובעלה נשלחו לאושוויץ, הוא נרצח והיא שרדה, היגרה לאוסטרליה. הפרטים עדיין בצ"ע.

[74] Paul Dessau (1979-1894) – יהודי יליד גרמניה. מוסיקאי, מלחין סרטים פורה, מנצח.

[75]  Edmund Meisel  (1930-1894) – מלחין ממוצא אוסטרי, התמחה במוסיקה לסרטים ונחשב לחלוץ ומחדש חשוב בענף זה, בין יצירותיו הידועות: מוסיקה לסרט "הסיירת פוטיומקין".

[76]  דניאל סמבורסקי (1977-1909) – מלחין, מנצח, מעבד ומורה. רבים מלחניו מושרים עד היום.

[77]  עליזה יעקב-לוינזון (Alice Jacob-Loewenson, 1967-1895) – מוסיקאית שהתמחתה במוסיקה מודרנית עם מחקר וטיפוח המוסיקה היהודית המסורתית יחד, מלחינה, פסנתרנית מצטיינת, מרצה ומחנכת, עורכת מדור המוסיקה ב"יודישע רונדשאו", כתבה מאמרים וספרות מקצועיים.

[78]  Hans Natan Feld (1992-1902) – קולנוען יהודי-גרמני, מבקר סרטים ידוע ורב השפעה, היסטוריון וסופר קולנוע בגרמניה, בזמן הנאצים גלה לפראג ומשם ללונדון, פעל בשדות שונים של הקולנוע, חקר את חלקם של היהודים בתעשיית הסרטים הגרמנית.

[79]  "הסיירת פוטיומקין", בימאי: סרגיי אייזנשטיין, ברה"מ, 1928, אבן-דרך חשובה בתולדות הקולנוע.

[80]   טורקסיב – Turksib – סרט תיעודי על הקמת מסילת הברזל טורקסטאן-סיביר, מציג את המפעל כניצחון הקדמה על השממה, ועל כן עשה רושם רב בארץ. בימאי: ויקטור טורין, ברה"מ, 1929..

[81]  "סערה מעל לאסיה", בימאי: וסוולוד פודובקין, ברה"מ, 1928, מטובי הסרט הסובייטי.

[82]  אוטו זוננפלד (1960-1898) – מפיק ("אכסטזה", "אדמה", "חתונה בעיירה" ועוד, בחו"ל ובארץ), מראשי "איגוד יצרני סרטים בישראל", בעל סוכנות "פורום פילם" להפצת סרטים.

[83]  בערבית: "סַנְדוּק אל-עג'בּ". על "סינמה" עממית זו, ראו, באתר "בית הסרט העברי": "סנדוק אל-עג'ב או תיבת הפלאות".

 [84] רינה ניקובה (1974-1898) – ממייסדות המחול הא"י, רקדנית ידועה בארץ, כוריאוגרפית, מייסדת להקת "הבלט התימני".

[85]  מנדל מרמורוש – שחמטאי, ממפתחי ענף השחמט בארץ, מייסד מועדון "לסקר", מארגן משחקים סימולטניים, כתב ספרות הדרכה, מיוצרי המינוח העברי לשחמט.

[86] אסתר זמורה (לבית הורביץ) (1951-1890) – פעילה חברתית ומנהיגת נשים, ממייסדות מערכת הרווחה בתקופת היישוב.

[87]  "עמק זבולון", 1935, סרט על פיתוח העמק, הפקה: "תקופה פילם", 16 דקות. ראו: הלל טרייסטר: Israel Before Israel, ע' 171.

[88]  יוסף הפטמן (1955-1888) – עיתונאי, עורך, סופר, עסקן ציבורי-ציוני רב-פעלים, במזרח-אירופה וא"י.

[89] מנדל זינגר (1976-1890) – עיתונאי וסופר, פעיל סוציאליסטי. ראו: תדהר, ע' 5663.

[90]  "האוניברסיטה העברית", 1935, צלם/במאי: ואלטר קריסטלר, מפיק: אריך ברוק.

[91]  יהודה לייב מאגנס (1948-1887) – ממנהיגי יהדות ארה"ב, עסקן ציבורי וציוני חשוב, ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים ומתוויי דרכה, קאנצלר ונשיא שלה, משנתו הפוליטית בתחום יחסי יהודים וערבים בארץ-ישראל שנויה במחלוקת.

[92] אליעזר לובראני או לוברני (1965-1898) – מבקר אמנות, עיתונאי, עורך, מתרגם, סופר, מרצה, מנהל השידור העברי ב"קול ירושלים" המנדטורי; ראו: תדהר, ע' 3485, 4804.

[93]  Charles W. Herbert (ASC) – צלם סרטים אמריקני בעל מוניטין, התמחה בצילום חדשות וסרטי תרבות.

[94]  Leslie Howard (1943-1893) - שחקן יהודי-בריטי מצטיין בתיאטרון ובקולנוע.

[95]  המחבר "האלמוני" הוא נח שפירא (1931-1866) – עיתונאי ופובליציסט, משורר (בכינוי בר-נ"ש), מתרגם, מנהיג פועלים.

[96]  יצחק בן-צבי (1963-1884) – מנהיג ציוני חשוב, חוקר פורה של תולדות ישראל וסופר, ממקימי כוח המגן העברי בארץ, ממייסדי הסתדרות העובדים, נשיא הועד הלאומי, הנשיא השני למדינת ישראל (1963-1952) ועוד תפקידים ציבוריים חשובים.

[97]  מכס ברוד (1968-1884) – ת"ח יהודי יליד פראג, סופר, מחזאי, דרמטורג, מסאי, עיתונאי, מבקר; ידידו של פרנץ קאפקא שהציל את כתביו מאבדון ופרסם את שמו בעולם (וגם גילה לעולם את ירוסלב האשק ו"החייל האמיץ שוויק"); עם הכיבוש הנאצי עלה לארץ-ישראל. 

[98]  “Our Daily Bread” – ארה"ב, 1934, בימאי: קינג וידור, ש/ל, 80 דקות.

[99]  מאיר גרוסמן (1964-1888) – עסקן ומדינאי יהודי-ציוני, עורך ועיתונאי נחשב ופורה.

[100] ליאו הרמן – פעיל ציוני חשוב, אז המזכיר הכללי של קרן היסוד, פעיל בשדה  התעמולה הציונית הויזואלית.

[101] סוראבאיה – עיר גדולה בהודו המזרחית ההולנדית, כיום אינדונזיה.

[102] מרגוט קלאוזנר (1975-1905) – סופרת ופראפסיכולוגית, הקדישה את חייה ליוזמות תרבותיות וציבוריות בחו"ל ובארץ, מייסדת "אולפני הסרטה לישראל" בהרצליה. כותב שורות אלה, שעבד אצלה, הכיר אותה כאישיות מיוחדת במינה.

[103]  Adolfo Ottolenghi (1944-1885) - רב ראשי בוונציה (1944-1919), מנהיג ומחנך, היסטוריון, נרצח בשואה.  

[104] Edwin Carewe (1940-1883) – מהידועים שבבימאי הסרט האילם בארה"ב, מפיק, תסריטאי ושחקן. כנראה שהסרט המדובר הוא Are We Civilized, 1935, סרטו האחרון, שבו מופיעה דמותו של ישו עם מנהיגי עולם ידועים  (על הסרט, ראו: New York Times, film review, 18.11.1935).

[105]  הלן (אלן) רוזנברג (2004-1906) – ילידת גרמניה, שם למדה והתמחתה בצילום, שהתה בארץ בשנים 1935-1933 ואז יצרה את הסרט. ראו: ד"ר רונה סלע, "צלמות במרחב הציבורי, צלמות במרחב הפרטי", ב"יוצרות בישראל 1970-1920", עורכת רות מרקוס, ע' 121-120, הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2008.

[106]  יעקב שטיינהרדט (1968-1887) – צייר וגלף עץ ישראלי נודע, מורה ומנהל ב"בצלאל".

[107] "פַּאלקור": Palestine Correspondence Agency, סוכנות ידיעות וחדשות, נוסדה 1934 בידי "הסוכנות היהודית" ושימשה כלי תקשורת שלה.

[108] יוסף ברץ (1968-1890) – חלוץ, ממייסדי דגניה א' וההסתדרות, עסקן תנועת העבודה בארץ-ישראל, חבר בכנסת הראשונה מטעם מפא"י, ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וממקימי "הועד למען החייל" ו"האגודה למען החייל".

[109] גרשון חנוך (1956-1896) – עיתונאי, סופר, פובליציסט, עורך, מתרגם, איש ציבור. 

[110]  משה דוד רמז (1951-1886) -  מנהיג ציוני ידוע, פעיל בתנועת העבודה, שימש בתפקידים חשובים (ביניהם: יו"ר הועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, שר תחבורה ושר חינוך), איש ספר, משורר ובלשן (חידש מלים, דוגמת: דחפור, אשרה, ניקוז, שיכון).

[111] פלטיאל בוכנר – חזן, פעיל ציבור, עבד בחברת "האחים ורנר" כתחקירן.

[112]  בן-ציון פט Fett (18861960-) – מפיק ובימאי סרטים בגרמניה וארץ-ישראל, מנהל בית קולנוע ופעיל בענף, ממייסדי מעבדת "מפעלי הסרטה מאוחדים" (סרט לאומי); ספורטאי מנעוריו, עיתונאי ועסקן ספורט חשוב בישראל.

[113]  גרסה קולנית של הסרט שהוכנה ללא הסכמת חברת פא"י ובגניבת זכויותיה.

[114] מנחם קולקוביץ (קול-ארי) (1985-1902) -  מהנדס חשמל וקירור וממנהליהן הבכירים של "אמקור" ו"אמפא". עם אלה, כל ימיו היה קשור לעסקי סרטים. תחילתו, מוכר גזוז וסדרן בקולנוע "עדן" בתל-אביב. אחר-כך ניהל בתי קולנוע, עסק בעבודה ארגונית וציבורית בתחום זה, היה סוכן סרטים וציוד הקרנה והתקבל לחבר בארגון מהנדסי הקולנוע בארה"ב. בשטח ההפקה, ממייסדי "זהר פילם", בעל הרעיון לעלילת הסרט "צבר", 1932, (ראו: נתן גרוס, "תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1950-1910", ע' 46, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן; וכן תעודות שונות בילקוטי המקורות), עוזר בימאי בסרט, שותף לבן עויזרמן בהפקת סדרה של סרטי תנ"ך בשנת 1952. את שמו העברי הציע המשורר חיים נחמן ביאליק: קול זכר לשמו הזר ורמז לעיסוקו בקולנוע, ארי הוא סמלה השואג בקול של חברתM.G.M  ויחד קול-ארי. עוד, ראו: דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ט"ו, ע' 3331-3330.  

[115]  James Leslie Starkey (1938-1895) – ארכיאולוג בריטי רב-מוניטין, 1938-1932 חפר את לכיש העתיקה (מגלה "מכתבי לכיש"), נורה ככלב שוטה בידי "לוחמי חירות" ערבים (29 שנים לפני "הכיבוש").

[116] תל א-דוויר – בו נחשפה לכיש.

[117]  משה גסטר (1939-1856) - רב ("חכם") עדת היהודים הספרדים בבריטניה, תיאולוג, היסטוריון, פילוסוף, בלשן שהתמחה בתרבות הרומנית, מחשובי העסקנים הציוניים ברומניה ובבריטניה.

[118] פדור אוצפ – Fyodor Otsep – (1949-1895) – רוסי "לבן", במאי הסרט "אמוק", בשם Fedor Ozep (צרפת, 1934, 68 דקות(,על הבימוי זכה ב"גביע מוסוליני" (1934).

[119]  "לני" ריפנשטאל (2003-1902) – שחקנית, במאית וצלמת סרטים, מהבולטות בין היוצרות בקולנוע, מיוצרי הסוגה של "סרטי הרים", סרטי תעודה שיצרה על אירועים של המפלגה הנאצית (כמו "ניצחון הרצון") העמידו אותה בשורה הראשונה של אמני הסרט הדוקומנטרי, נאצית נלהבת שהעמידה את כישרונה העצום לשירות מלכות הרשע של הרייך השלישי.

[120]  Christine Wethrill Stevenson (1922-1878) – פטרונית אמניות, יוזמת ומקימה של מוסדות אמנות בלוס-אנג'לס, מחזאית ושחקנית, יצירתה מכוונת להשפעה חינוכית ודתית.

 [121] יצחק-לייב גולדברג (1935-1860) – איש עסקים ופעיל ציוני חשוב, נדבן גדול לתרבות ישראל ולבניין הארץ ועושה צדקה לרבים. ראו: גרשון גרא, "הנדיב הלא-ידוע"; "ויקיפדיה".

[122] ד"ר נחום גולדמן (1982-1895) – מנהיג ומדינאי יהודי-ציוני רב-פעלים.

[123] ד"ר יוסף פטאי (1953-1882) – חוקר ספרות ישראל, משורר ועורך, ביוגרף ומתרגם, מנהיג ציוני.

[124] אנג'לו גולדשטיין (1947-1889) - עו"ד, עסקן ציוני בצ'כוסלובקיה ופעיל נמרץ לזכויות היהודים שם, מדינאי שתרם הרבה לחקיקה הכלכלית של צ'כוסלובקיה, עלה לארץ 1939.

[125] Boris Morros (1963-1891) – מפיק מוסיקלי, מלחין בעל-שם בארה"ב (לא המרגל בשם זה).

[126]  יצחק גרינבוים  (1970-1879) – מדינאי יהודי בפולין ומראשי התנועה הציונית בה, עיתונאי ועורך, חבר במוסדות הציוניים, מחותמי מגילת העצמאות ושר פנים ראשון בישראל.

[127]  אברהם מנחם אוסישקין (1941-1863) – מהנדס, מנהיג ציוני רוסיה, ראש קק"ל, מגדולי העם היהודי בימינו ובוני היישוב החדש בארץ.

[128]  אריה-לייב יפה (1948-1875) – עסקן ציוני חשוב ומראשי המוסדות הלאומיים, סופר ומשורר, מתרגם ועורך ברוסית, עברית ויידיש. שיריו הצטיינו בליריקה ציונית נלהבת.

[129]  רינה ניקובה (1974-1898) – ממייסדות המחול הא"י, רקדנית ידועה בארץ, כוריאוגרפית, מייסדת להקת "הבלט התימני".

[130]  Louis de Rochemont (1978-1899) – מפיק סרטים אמריקני ידוע, בייחוד בתחום התיעודי, יוצר “March of Time” וממפתחי ה"דוקו-דרמה", זכה בשני פרסי אוסקר על הישגיו.

[131] Adolph Zukor (1976-1873) - יהודי-אמריקני, מייסד ומנהל חברות להפקת סרטים, מהדמויות המרכזיות בתעשיית הקולנוע האמריקנית.

[132]  זלמן רובשוב, הוא: זלמן שז"ר [ר"ת: שניאור-זלמן רובשוב], (1974-1889) - בעל חינוך יהודי וכללי, חוקר חוכמת ישראל, היסטוריון, סופר, משורר ועורך, הוגה-דעות ציוני-סוציאליסטי, נואם חוצב להבות, שימש ראש המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית, שר החינוך הראשון והנשיא השלישי של מדינת ישראל.

[133]  חיים גרינברג (1953-1889) – מנהיג ציוני ועסקן תרבות עברית, סופר, עורך, פובליציסט, מרצה, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ותרבות שלה.

[134] Paul Josef Goebbels (1945-1897) – שר התעמולה במשטר הנאצי.

[135]  ד"ר אלכסנדר גולדשטיין (1884-1949) -  משפטן, סופר, עיתונאי, פעיל ציוני חשוב, מבכירי "קרן-היסוד" ומנהלה בארץ, תעמלן נמרץ.

[136] זו היא אחת ההודעות על הקרנת הסרט בארץ. ברבות מההצגות נאמו אישי ציבור לפני ההצגה.

[137] אבא הלל סילבר (1963-1893) – רב רפורמי, מדינאי יהודי חשוב שסייע הרבה להקמת מדינת ישראל, ממנהיגי ציוני ארה"ב.

[138]  ברנט רוברט בריקנר (1958-1892) – רב רפורמי, סוציולוג, מנהיג רוחני רב-השפעה ומנהיג ציוני בולט.

[139]  בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880) – מחשובי הרבנים הספרדים בזמנו, גדול בתורה עם דרך ארץ, איש ציבור ומנהיג, רב ספרדי ראשי ראשון במדינת ישראל.

[140]  חיים בוגרשוב (בוגר) (1963-1876) – מחנך עברי דגול, ממייסדי ומנהלי גימנסיה "הרצליה", עסקן ציוני ופעיל חברתי.

[141]  ישעיהו קלינוב (1890- 1963) – עיתונאי, עורך, תעמלן, אז ראש מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית. עם הקמת המדינה נתמנה לראש מינהל הסברה, עיתונות, רדיו וקולנוע, במשרד הפנים של הממשלה הזמנית.

[142]  יוסף שפרינצק (1959-1885) – איש ציבור ידוע, עסקן ציוני וסוציאליסטי, שימש בתפקידים חשובים רבים, ביניהם: יו"ר ראשון לכנסת ישראל, נשיא המדינה בפועל, מזכיר ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים הארץ-ישראל, יו"ר הועד הפועל הציוני.

[143] אריה לייב יפה (1948-1875) – פעיל ציוני חשוב, תעמלן נמרץ, משורר ומתרגם, בעברית ואידיש.

[144]  אברהם הרצפלד (1888-1973) – עסקן ציבורי-ציוני, ראש "המרכז החקלאי" של "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל", מבוני ההתישבות העובדת בקיבוץ ובמושב, גואל אדמות וקולט עליה, איש עממי וססגוני שזכה לחיבה רבה.

[145] Joseph Salmark – עיתונאי והיסטוריון יהודי-אמריקני.

[146] שמריהו גורליק (1943-1877) – סופר, עיתונאי, פובליציסט, ביידיש, רוסית ועברית.

[147]  דניאל אוסטר (1963-1893) -  משפטן שתרם רבות להתפתחות מערכת המשפט ביישוב העברי, עסקן ציבורי ואיש עסקים, ראש העיר ירושלים בתקופות שונות, מחותמי מגילת העצמאות וחבר במועצת העם הזמנית.

[148]  שלמה קפלנסקי (1950-1884) – עסקן חשוב בתנועת העבודה, מחנך, נשא בתפקידים ציבוריים שונים במוסדות הלאומיים, בזמן פרסום הידיעה שימש כמנהל הטכניון בחיפה. 

[149]  הנואם הוא ברל רפטור (1989-1902) – ממנהיגי השמאל הציוני וההסתדרות, עסקן ציבורי ובטחוני, ח"כ הראשונה.

[150]  Waldo Frank (1967-1889) – אינטלקטואל יהודי-אמריקני, סופר, מבקר, חוקר ספרות ותרבות.

[151]  "שיר העמק" (באה מנוחה ליגע...) מאת נתן אלתרמן ודניאל סמבורסקי, צולם בגבעת-ברנר.

[152] אברהם שרון (שבדרון) (1955-1878) – עיתונאי, סופר, פובליציסט, מתרגם, מלחין, בעל סגנון מושחז וחריף, בעל אוסף ענק של אוטוגרפים ופורטרטים של אנשי שם בעם ישראל.

[153]  הנואם הוא ברל רפטור (1989-1902) – ממנהיגי השמאל הציוני וההסתדרות, עסקן ציבורי ובטחוני, ח"כ הראשונה.

[154] משה כרמון [סלושץ] (1954-1891) – למד ספרות והיסטוריה, עיתונאי באיטלקית, צרפתית ועברית, סופר ופובליציסט, מחנך, עסקן ציוני וציבורי. 

[155]  פליכס וארבורג (1937-1871) – בנקאי, נדבן גדול, מנהיג יהודי בארה"ב, יזם תרבות, ממקימי ה"ג'וינט", הועד היהודי-אמריקני והסוכנות היהודית.

[156]  נתן שטראוס (1931-1848) – סוחר ותעשיין יהודי ידוע, נדבן גדול למטרות יהודיות וציוניות, עזר בכספו לקידום מערכת הבריאות, החקלאות והבניין בארץ, ע"ש העיר נתניה.

[157] יעקב בן-דוב (1968-1882) - צלם-אמן, יוצר סרטים, עסקן לאומי וציבורי, מכונה "חלוץ הפילם הארץ-ישראלי" ו"אבי הסרט העברי". ראו: א) מנחם לוין, "יעקב בן-דוב וראשית תעשיית הראינוע היהודית בארץ-ישראל, 1924-1912", קתדרה 38, טבת תשמ"ו, ע' 135-127. ב) דוד תדהר, "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך ד', ע' 1629, וכרך י"ז, ע' 5246 (אינטרנט).  ג) נתן ויעקב גרוס, "הסרט העברי", הוצאת המחברים, 1991, ע' 62-19. ד) יוסף הלחמי, "ויהי מה", 1995, ע' 60-47, הוצאת ארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג. ה) אתר "בית הסרט העברי", המאמר "חתונה עברית בירושלים".

[158] ) Josef Löwenherz1960-1884) – משפטן, מנהיג בקהילה היהודית בווינה, עסקן ציוני, ניסה להקים קשר בין הסוכנות לנאצים במטרה לשחרר יהודים, נאשם בשיתוף פעולה וזוכה.

[159] Samy Gronemann סמי גרונמן (1952-1875) – משפטן, סופר ומחזאי ("שלמה המלך ושלמי הסנדלר"), הומוריסט, פעיל ציוני.

[160] ד"ר משה בילינסון (1936-1889) – מנהיג וחבר במוסדות תנועת העבודה והיישוב העברי בארץ, עיתונאי ופובליציסט בעל השפעה, רופא, ממטפחי הרפואה הציבורית בארץ, יוזם הקמת ביה"ח "בילינסון".

[161] Ignacy Mośicki (1948-1867) – נשיא פולין (1939-1926), מדינאי, כימאי הידוע בהמצאות ובקריירה אקדמית בשדה זה.