הראינוע
האם הוא מבשר של ברבריות קרבה או של אמנות חדשה?
או אולי, כבנפש האדם, יש בו מזיגה של שתיהן, של צל ושל אור?
דבורה הלחמי (בת למשפחת ספיבק, נפטרה 1997), אחת משחקניות הקולנוע הראשונות בארץ ישראל.
תופרת תלבושות ופעילת ציבור - שיחקה בסרט "עודד הנודד" והייתה אחראית על התלבושות. במהשך דרכה, שימשה כתופרת תלבושות בתאטרון המטאטא.
עלתה לארץ ישראל בשנת 1911 מאומן אוקראינה, ולאחר גירוש בידי התורכים לאודסה, חזרה שוב ארצה בשנת 1921. את אהבתה לקולנוע, רכשה כבר בבית והיא מספרת בזכרונותיה: "לראינוע היינו הולכים בערב שבת. הסב שלום נוח היה אדוק במצוות והקפיד על קיומן והבית היה דתי. בכל זאת גבר יצר הרע של סרטים, ואחרי סעודת השבת היו אבי אהרון ואני דבורה ואחיותיו שרה וטוּבָּה מתגנבים (כדי שלא לפגוע בסב) ל'אִילוּזְיוֹן'" (שבת של ראינוע).
בפעילותה הציבורית, פעלה ובין היתר בנעמ"ת, הועד למען החייל, קליטת עלייה והנחלת הלשון העברית.