עין ל"קולנוע ציון" צופיה – מסיפורי הקולנוע בירושלים

• הלחמי
• קולנוע ציון

Twitter

עין ל"קולנוע ציון" צופיה – מסיפורי הקולנוע בירושלים

במידה רבה היו מבקריו של קולנוע "ציון", הוותיק בעיר ירושלים, השתקפות של אוכלוסייתה, על שלל בעיותיה; יהודים, נוצרים ומוסלמים, בני מעמדות, תרבויות ועדות רבות; שכולם ביקשו לראות סרטים, אבל בהתאם להשקפתם. לפרובלמאטיקה זאת יצא שם בעולם, כפי שמעידה כתבה בעיתון המקצועי לענייני קולנוע, The Film Daily, שיצא לאור בניו-יורק (1970-1915).

משמאל בתמונה: Mazo, Fabrique d'appareils d'accessoires et vues pour la projection, Catalogue No. 50, 1912-13, p. 46.

אחד המדורים בעיתון היה Along the rialto, שכתב העיתונאי Phil M. Daly, ובו ידיעות פיקנטיות וצבעוניות.

בגיליון ה-16 בספטמבר 1935, ע' 9, הצביע על כמה מהבעיות החברתיות והלאומיות שבהצגת סרטים בארץ הקודש, דוגמת קולנוע "ציון", בירושלים,–- תקראו ותלמדו דבר על הקושי לחיות בארץ הזאת:

לטובת הקורא: – ספר השנה של The Film Daily, שנת 1931, ע' 667, ברשימת שפות מדוברות בארצות העולם (לשימוש מפיצי הסרטים) מודיע כי בארץ-ישראל: Palestine: Arabic, Hebrew / ספר 1935, ע' 1068, מוסר שבארץ כולה היו 22 בתי קולנוע, ספר 1938, ע' 1249, מציין בפירוש את בעייתה של הצנזורה המנדטורית:

Censorship is motivated by desire to prevent offense on religious grounds, to Christians, Jews and Moslems. Nothing giving prominence to moral laxity may be shown.

הספר מוסיף, כי השפה המדוברת ביותר בארץ היא ערבית ואחריה עברית. אך יהודים רבים אינם דוברי עברית אלא פולנית ושפות אירופה אחרות. לטובת אלה שאינם מבינים אנגלית או שפות אחרות, נהוג להראות בצדי הבד, את הדיאלוגים כתובים ערבית או עברית.

*

כותב נרגז אחד למערכת העיתון "דבר", 11 ביולי 1934, ע' 10, טען שגם בעלי הקולנוע "ציון" אינם חפים מפשע ההתנהגות שאינה מכובדת. היה זה צבי בן-יצחק, שנזף בבעלי קולנוע "ציון", 'קבלני השעשועים' כלשונו, על שאין הם מכבדים את אבלו של היישוב העברי על מות המשורר חיים נחמן ביאליק, ובתאוות בצע ממשיכים להציג, כאילו דבר לא קרה:

ברוח ילקוט זה, מובאים כאן שני מכתבים, מאת משה כהן, בן העיר העתיקה בירושלים, ידידו של כותב שורות אלה ועמיתו לחבורת "שנים-עשר המרגלים". בהם התרשמות אישית של ילד ירושלמי קטן מבתי הקולנוע בעיר.

2.1.2006

לידידנו יוסף הלחמי, תודות וברכות! הדורש בשלומי ובשלום בני ביתי. שמחתי עם קבלת מכתבך, ואשמח לעזור לך בשאלותיך. נולדתי בעיר העתיקה, ירושלים, ב-23.6.33. והנה רשימה קצרה מבתי הקולנוע הישנים בירושלים.

1) עוד בילדותי, בכיתה א' או ב', הביאו לנו ראינוע. בשנים יותר מאוחרות הביאו סרטים עם רם-קול שלא תאם לסרט.

2) בהפסקות בית הספר היה בא ערבי עם קופסת הפלא / ארגז הפלא (סַנְדוּק אֶלְ עַגַ'ב), עם אשנבים עגולים. את הארגז שם על מעמד מעץ וספסל קטן לשלושה ילדים. מסובב את גלילי הנייר ושר לפי התמונות בגליל. לפני כן היה גובה שני מיל שלא יברחו [בלי לשלם] כשנגמרו התמונות.

3) קולנוע סמדר היה בעייתי. הוא היה קולנוע סולידי לתושבי קטמון העשירים, בירושלים, שרובם היו נוצרים. במשך הזמן הפך למקום מפגש לבריונים יהודים וערבים. לא היה דבר כזה [הצגה] בלי מכות, סגירת בית הקולנוע וחבלות ברכוש.

4) קולנוע אדיסון היה בין הוותיקים בירושלים, המפואר בירושלים עם מרפסות לבמה, שהיו נערכים בו קונצרטים, הצגות ומופעי בידור.

5) קולנוע ציון היה לילדים בירושלים, למעוטי יכולת, שהיו מסתפקים בחצי סרט תמורת גרוש אחד.

6) קולנוע תל-אור – קולנוע לפועלים של ההסתדרות. בשבתות שימש להרצאות ותעמולה של "מפא"י".

7) קולנוע אוריון, גם מהוותיקים. בעל הקולנוע היו לו כמה בנים, עם מקרנים של 8 מ"מ, שהיו מסתובבים במועדוני נוער או קיבוצים בסביבה, בהזמנה.

ליוסף ידידי, אני תקווה שמלאתי חלק ממה שביקשת ויהיה לך לעזר. שלומות וברכות ממני ומאשת נעורי רותי. משה כהן. נ"ב: רעייתי רותי הזכירה לי את הוותיק בבתי הקולנוע, קולנוע "רקס" המפואר, עם תאים אישיים, כאולם תיאטרון. רק לסרטים ערבים. נשרף ע"י האצ"ל ב-1948, חבל!

24.1.2006

לבית הלחמי ברכות ותשובות! קיבלתי מכתבך, שמחתי לתרום במקצת! למחקרך בתולדות הראינוע והקולנוע. מאז היותי בגיל 6, בשנת 40-39, ביקרתי הרבה ב"רקס" בסרטים ערבים, עם פאריד אל-אטראש, עבדול וואהאב, אום כולתום, ועוד שחקנים ידועים. ידעתי ויודע ערבית, שומע ומדבר. לכל בית קולנוע, בפרט אצל ערבים, היה עובר בשכונות כרוז עם לוח מודעות על הגב עם תמונות של סרטים של בתי הקולנוע. התמונות שהיו בתיבת הפלא (סַנְדוּק אֶל עַגַ'ב), נלקחו משאריות של בתי הקולנוע, מסיפורי אלף לילה ולילה, שלא היו תואמות. את זה הדביקו עם עיסת קמח על בד "מָנְסוּרִי" ועשו גווילים מגולגלים לסַנְדוּק אֶלְ עַגַ'ב. ידידי יוסף, רוב הנאות. מרותי אשתי וממני ברכות!

***

ועוד משהו מהווי הצגות הסרטים בירושלים – מודעת ראינוע "פיג", שממנו השתלשל "ציון", - "החרות", יום ראשון, 16 ביולי 1916 ע' 2 - ובה, לא-יאומן! זאב ז'בוטינסקי כמושך קהל!

אם קראתם את הספר בתרגומו של זאב ז'בוטינסקי, אל תחמיצו גם את הסרט!!!

ויהיו גם "מחזות יפים" של המלחמה, וסרטים של מצחיקן יהודי!!!

תמונה מהסרט "ספרטקוס", איטליה, 1913.

THE END

הַסּוֹף

النهاية

• קודם
• הבא