בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
יוסי הלחמי היסטוריון הקולנוע, באוסף זכרונות קצר על שירותו בתור מסריט-קרבי במהלך מלחמת יום-כיפור בחזית המצרית בסיני ובעיר סואץ.
הלחמי מספר: "מלחמת יום כיפור, אני גויסתי כמסריט קרבי מטעם דובר צה"ל וחמוש במסרטת 16 מ"מ ורובה בריח (ככל הנראה, מאוזר K98 צ'כי) יצאתי לחזית הדרומית בחצי-האי סיני.
ביחידת דובר צה"ל הייתי תחת-פיקוד צלם הסרטים הידוע נסים (ניצ'ו) ליאון, שטען שאני מסתכן מדי בהסרטה תחת אש.
את מסרטת ה16 מ"מ מדגם מדגם BOLEX 16 mm, לוויתי מהחוג לקולנוע לנוער שהדרכתי בפתח-תקווה ובה עשיתי שימוש בגלילי פילם 100 רגל בשחור-לבן ובצבע. לצוות הצטרף גם צלם סטילס ששמו נשתכח ממני. בצילום משמאל, ניתן לראות אותי במדים וחמוש במסרטה במהלך מלחמת יום-כיפור.
יום אחד בתאריך ה24.10.73, תפסתי טרמפ עם חבורת נהגים שהחליטו לטייל לאזור הקרבות ולראות אקשן. נסענו על כביש 101 המפורסם דרומה לכיוון העיר סואץ. בדרך פגשנו מצרי לבוש אזרחית מנופף בדגל לבן (ראו תצלום). היה ברור שהוא חייל בורח. כדי למצוא חן בעינינו אמר סאדאת וירק. זה עבד ושלחנו אותו לכל הרוחות.
כעבור כמה ק"מ, לפתע, הופיעו במרחק כמה מאות מטרים מהכביש שני חיילים מצרים, לבושי מדים ומנופפים ברובים, רצים אלינו. עצרנו וירדנו מהר מהרכב, נשכבנו בשפת הכביש ונשקנו דרוך. המצרים הגיעו קרוב ואז הרימו ידיים ... מסתבר שפשוט רצו להיכנע. לקחנו אותם והעברנו לידי צוות של המשטרה הצבאית שעבר במקום.
הגענו למול העיר סואץ, שם נאמר לנו שמתכוננים לפרוץ לעיר - הסרטתי טנקים יורים.
מאוחר יותר הבנתי מעמיתי באולפני ההסרטה בהרצליה שהרבה מהחומר שצילמתי במהלך המלחמה הועבר לתקשורת זרה וייתכן שכיכב במהדורות החדשות ברחבי תבל - כך תרמתי תרומתי הצנועה לניצחוננו.
התמונות שבצרופה צולמו ע"י סמל התחבורה שאירח אותי.
היו זמנים".
בתמונות למעלה: מקבל את כניעתו של חייל מצרי לבוש פיג'מה; טוען סרט בכלי הנשק האישי - מסרטת 16 מ"מ מדגם מדגם BOLEX 16 mm; בעת הפוגה עם אנשי היחידה ולוחמי החזית.
עוד על יחידת ההסרטה של דובר צה"ל, אפשר למצוא פה (אם כי לא מתייחסת למלחמת יום-כיפור) ועוד על היסטוריון הקולנוע יעקב (יוסי) הלחמי בקורות החיים באתר.
