בית הסרט העברי
לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי
סיפור משנת 1932 של מעבדת הקולנוע של חברת הפקת הסרטים פא"י (בלעז FAI Studio) וכפי שתוארה בטור הכותב שבי בעיתון 'כלנוע' (כ"ז תשרי תרצ"ג, 27 באוקטובר 1932, עמ' 9 ו-13) בשם 'מסתרי החדר הטחוב'.
הכותב מתאר את התנאים הקשים של הפקת סרטים, שימור ואחסון הנגטיב והפוזיטיב והאופן בו התמודדו חיים הלחמי ושותפיו בהצלחה עם אתגר יסוד תעשיית קולנוע בארץ ישראל.
"כבודו מוזמן בזה לביקור במעבדת הסטודיה פא"י (פילם ארץ-ישראלי) ביום פלוני בשעה פלונית ..."
כשגמרתי לקרוא את ההזמנה הנ"ל – הצטחקתי. "מעבדה! ואנשי הפא"י מעיזים לכתוב את המלה מעבדה בלי מרכאות" – חשבתי בביטול.
ברם, את ההזמנה קיבלתי ברצון, קרובה מדי היא שאלת הפילם הא"י ללבי שלא אתעניין בה. ביום הנקוב בהזמנה יצאתי את תל-אביב בדרך לשכונת מונטיפיורי.
בלכתי נזכרתי בכל נפתולי הפילם הא"י על כל גלגוליו.
רק לפני שנים אחדות נגשו אנשי-מרץ אחדים ליסוד סטודיה ליצירת סרטים. עד אז היו אמנם אנשים אחדים שעסקו בצילומי-סרט. אולם כל אלה עבדו במפוזר ובלי שיטה קבועה. היו "סובבים" בכל הזדמנות. אחר כך, מבלי להתחשב עם תוכן הדברים ועם טיב הצילומים האלה, היו מעלים את הסרט על הבד, ותו לא.
אולם אנשי היוזמה הבינו, שעבודה כגון זו אין ברכה בה. בימינו, משמש הפילם אמצעי תעמולה כביר, במה אמנותית חשובה ויחד עם אלה – רווח הגון בצידו. אז החליטו ליסד חברה ליצירת סרטים, בעלי תוכן רומנטי-לאומי. שלוש מטרות היו לפניהם: להראות לעולם הרחב את חיי היצירה בארץ-ישראל, לפתח תעשיה חדשה בארצנו, העלולה להעסיק מאות אנשים ולהפיץ את רעיון התחיה בכל רחבי העולם.
תמוה הוא שקבוצת האנשים האלה לא הזמינה גם את חלוץ הפילם הא"י, את הצלם ה' בן-דב מירושלים, לעזר להם. את העבודה הזאת עשה רק ה' סוטקר, אחד הצלמים הראשונים בארץ.
על פי הצעת כותב שורות אלה הוצעה משרת הבימאי למר ח' הלחמי.
בהיסוסים רבים קיבל מר הלחמי את ההזמנה.
וכה נוצרה חברת "זהר-פילם". הדבר היה בראשית שנת 1929.
הכסף המעט אזל מהר, הצילומים היו גרועים, המעבדה הייתה פרימיטיבית, העבודה התנהלה בלי שיטה ובחוסר בקיאים בדבר. כעבור שנה וחצי, בערך, נתפזרה כל החברה על משחקיה, עובדיה ויוצריה.
בינמתים נוסדה עוד חברה אחת, היא חברת "אגא פילם" הידועה וחברה צעירה זו הוציאה לשוק עבודות נאות. הורגשה יד רצינית ומסורה בעבודה, טעם ושכלולים.
ה' הלחמי ניגש שנית לעבודה. הוזמן צלם מוכשר שהתמחה במעבדת "מולדת", ה' אקסלרוד, הוזמן גם הצייר ה' גולדין והושגו האמצעים הדרושים.
הכשלונות הקודמים לימדו את האנשים נסיון. הסרט הראשון היה "ויהי בימי ..."
סרט גרוע מאוד. הקהל קיבלו אמנם ברצון, אולם כל אחד ידע את מגרעותיו.
דבר זה חרה לי מעט. "אנשים אלה עוד טרם יודעים פירוש מעבדה מהי" חשבתי בלבי. "אנשים העוסקים בפילם ואינם מתבישים לקרוא בשם "מעבדה" את האמבטיה שבה מפתחים ורוחצים את הסרט ..."
כה חשבתי בדרכי ל"מעבדה" בשכונת מונטיפיורי.
* *
העובדים החרוצים, שכבר הזכרתי אותם, קיבלוני בחדר קטן וצר. הבימאי ה' הלחמי סיפר לי בקצרה על עבודתם:
...אחרי "ויהי בימי..." החלטנו ליצור סרט גדול. כן, כן, אל תלעג., מלבד הנסיון שרכשנו, מצאנו גם אוזן קשבת בין בעלי הון. ואחרי שסידרנו את המעבדה ניגשנו לעבודה (שוב "המעבדה" – חשבתי). היו האמצעים הדרושים. לא הייתה העבודה כה קשה. בחרנו בסצנריו על פי סיפורו של ליברמן: "עודד הנודד". כל המשתתפים בסרט הם ילדים: ילדי נהלל, ילדי "כפר ילדים" של פוגצ'וב ברמת-גן וילדים אחדים מתל-אביב. מלבד הקטנים משתתפים רוכבים, ביניהם השומר מנהלל, והמשחקים גנסין פינקל וחורגל.
הצילומים הם על פי רוב צילומי-טבע. רובם צולמו בין ההרים. הנה אחדים מהם.
מגישים לי חבילת סרט מקופל. סרט ניגאטיב. הפוזיטיב עוד טרם נעשה.
אני פורש את הסרט כלפי האור, מביט, מסתכל בעיון ו... אינני מאמין למראה עיני.
האומנם צילומים אלה שלכם הם?
האומנם אתם שפיתחתם את הסרט במעבדתכם? שואל אני שוב.
אני מבקש לראות את המעבדה. פותחים לפני דלתות אחדות.
זה חדר המונטאג'. כאן החדר היבש. זהו החדר הטחוב.
לאור החשמל אני מסתכל מסביבי ומיד הובררו לי כל המסתורין.
נמצאתי בתוך מעבדת סרטים אמיתית, אומנם קטנה ממעבדות "אופא" ו"פאראמונט", אולם מעבדה היא.
מצאתי אמבטיות מסודרות לפיתוח ורחיצת הסרט, ראיתי מידות חום שונות, מכונות חשמל, מכונת העתקה חדשה, בריכה לקירור המים, מכון לייבוש הסרטים, הנסגר באופן הרמטי ואשר בצידו האחד נמצא מאורר, המחמם ומכניס אויר אל תוכו.
בדקתי את הארון וראיתי שאכן בנוי הוא על פי כל הדרישות המקצועיות: הסרטים נמצאים בתאים מסודרים על גבי מסגרות, והאויר עובר מתא אחד אל השני, עולה ויורד עד שמגיע אל היציאה.
כמה עולה ארון כזה? התענינתי.
כשמונים לירה.
מגרמניה?
לא, תוצרת הארץ.
ביקשתי לראות עוד צילומים. אבל שוב לא השתוממתי לנקיון העבודה ולפיתוח הטוב. צילומים אלה אינם נופלים בערכם מעבודת חוץ לארץ.
האנשים רכשו נסיון.
לפני שנה לא חשבו כלל על מעבדה. הכספים הראשונים הושקעו בצילומים וחוסר מעבדה היה מקלקל את העבודה. על כן רכשה לה חברת "פא"י" את המעבדה, לפני שניגשה לצילומים.
הסרט לא "יבכה" עוד ולא "יוריד גשם" על המסך [הערת שבי: בלשון המקצועית סרט בוכה ומוריד גשם – משמע – פיתוח והעתקה גרועים]. הכל עושה הנסיון.
* *
על עצם הסרט עוד נשוב ונכתוב לאחר ההצגה. עכשיו מסדרים אותו ובקרוב נראהו על הבד.
לע"ע נסתפק בידיעות נוספות אלה: רוב הצילומים נעשו בעמק ובהרי הגליל. תוכן הסרט הוא מחיי הילדים בארץ. את תפקיד "עודד הנודד" ממלא הילד בן השלוש עשרה שהוא מוכשר, בלי ספק, [שמעון] פובזנר שמו.
הסצנאריו נכתב בידי הבימאי בעזרת חבריו. אורכו של הסרט יהיה 2200-2500 מטר בערך (שמונה-תשע מערכות). הכנת הפילם נמשכה ששה חודשים. אכן יצא הפילם הא"י מחיתולי החלוציות האידיאלית לתעשיה רגילה.
יתכן שמקצוע זה יהיה לתעשיה כבדה, כיון שארצנו מתאימה לה מכל הבחינות.
===
פורסם לאחר פטירת יוסי הלחמי, ועל בסיס חומרים שהותיר בעזבונו ובפרט קורות חייו של חיים דב הלחמי (במקור 13/12/2008)
