Text Size
שבת 29 אפריל 2017

בית הסרט העברי

מאמרים

מאמרים עיוניים, מאמרים היסטוריים, סקירות וניתוחים אקדמיים העוסקים בעיקר בתחום הקולנוע הארץ הישראלי המוקדם - אך גם בקולנוע הישראלי המאוחר והעכשווי ובקולנוע היהודי והעולמי.

כותבים וחוקרים, כמו גם עיתונאים וחובבים - מוזמנים לפנות באמצעות טופס הקשר באתר ולהציע או להמליץ על תכנים לפרסום.

כי מזרע היהודים הוא

האם היה צ'ארלי צ'אפלין יהודי? כבר בראשית הקריירה של גאון הקולנוע דנו רבים בשאלה זו. גם אוהביו, גם שונאיו (והם היו רבים ומסוכנים), ניסו לענות עליה והדעות חלוקות עד היום, גם כשכל היסטוריון רציני מסכים שצ'אפלין אינו מזרע ישראל. מן הדיון המרתק בפן היהודי בדמותו של הקולנוען שאין שני לו מביא מאמר זה כמה עובדות ואגדות.

המשך קריאה: כי מזרע היהודים הוא

זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)

"זהר פילם" הייתה אחד מבתי החינוך לשניים מהאמנים שיצרו את הראשונים בסרטי העלילה בארץ ישראל: "ויהי בימי", היה ראשון סרטי העלילה האמנותיים העבריים בארץ ישראל, שהופק במימון פרטי ובכוח אדם מקומי לקהל של קוני כרטיסים וכעבור מספר חודשים, יצא לבד "עודד הנודד", סרט העלילה העברי הארוך הראשון בארץ.

המשך קריאה: זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)

אולם לחזיונות

בין אולמות הקולנוע שפקדה אמי דבורה ז"ל, תל-אביבית ותיקה (משנת 1911) וחובבת סרטים מושבעת, היה גם "אופיר" (שעמד ברחוב גרוזנברג). אלא שלא תמיד ביקרה שם בתדירות הרצויה לאדון משה קרסו, מייסדו ובעליו.[1] כשהייתה אמי באה לקופה לקנות כרטיס היה אחיו אנג'ל קרסו, ששימש גם קופאי, פונה אליה ברוח חברית: גברת הלחמי, מדוע אין זה רואים אותך אצלנו.[2] זיכרון קטן זה יכול לאייר את האינטימיות ששררה בין התל-אביבים לקולנוע, אותה אמנות שהקסימה אותם תמיד, משוקעת בתרבותם ואחד הצבעים העזים בתמונת העיר העברית הראשונה. כבר בתחילת בנינה של תל-אביב, עוד מימי "נווה צדק" ו"נווה שלום" ו"אחוזת בית", כשעדיין נקשרו בטבורם ליפו, היו התל-אביבים לעתיד חובבי סינמה מושבעים:

המשך קריאה: אולם לחזיונות

סנדוק אל-עג'ב או תיבת הפלאות

הצגת חדשות, מגזינים, נופים רחוקים ואקזוטיים, דרמות מצב ומשפחה, אפילו "טלנובלות", אינן המצאה של דור הטלוויזיה. עוד זמן רב קודם שהתמונות המתנועעות החלו לרצד על מרקעינו, נודעו בעולם טכניקות שונות של הקרנת תמונות נחות המספרות סיפורים או מביאות לפני הצופה ממראות העולם הגדול.

המשך קריאה: סנדוק אל-עג'ב או תיבת הפלאות

וַיְהִי בִּימֵי

וַיְהִי בִּימֵי, היה סרט העלילה האמנותי הראשון שהופק בארץ ישראל בכוח-אדם מקומי ובהון פרטי וביוזמת הבמאי חיים הלחמי, התפאורן צבי גולדין והצלם נתן אקסלרוד.

המשך קריאה: וַיְהִי בִּימֵי

הרי אין טוב מהסרטים

סיפור של משה רוזנברג והסרט הציוני, 1911, ממנהיגי התנועה הציונית בבריטניה שחבר לחזון הקינמטוגרף של אברהם נויפלד כמנוף תעמולה ובמטרת קידום מכירת מניות "אוצר התיישבות היהודים" שהתחבב על נשיא ההסתדרות הציונית העולמית - הרצל.

בדברי ימי הקולנוע הישראלי שמורה זכות ראשונים למשה רוזנברג, יהודי אדוק, איש עסקים אמיד, פעיל ציוני וציבורי נלהב ותעמלן נמרץ, תלמיד שקדן של אמנות הסרט הצעירה בזמנו, שביוזמתו ובכספו יצר את הסרט הציוני הראשון בארץ-ישראל, ברוב כישרון ואהבת הארץ.

המשך קריאה: הרי אין טוב מהסרטים