Text Size
רביעי 13 דצמבר 2017

בית הסרט העברי

מאמרים

מאמרים עיוניים, מאמרים היסטוריים, סקירות וניתוחים אקדמיים העוסקים בעיקר בתחום הקולנוע הארץ הישראלי המוקדם - אך גם בקולנוע הישראלי המאוחר והעכשווי ובקולנוע היהודי והעולמי.

כותבים וחוקרים, כמו גם עיתונאים וחובבים - מוזמנים לפנות באמצעות טופס הקשר באתר ולהציע או להמליץ על תכנים לפרסום.

אורי זוהר - הממזר והמלך של הקולנוע הישראל

"תיעוד מעניין רק כאשר הוא ממוקם בהקשר פיקטיבי, ופיקציה מעניינת רק כאשר היא מקבלת תוקף על-ידי הקשר תיעודי. הגל החדש (הצרפתי) יכול להיות מוגדר באופן חלקי באמצעות היחס החדש הזה בין פיקציה לבין מציאות."  ז'אן לוק גודאר[1]

המשך קריאה: אורי זוהר - הממזר והמלך של הקולנוע הישראל

עודד הנודד - מסיפור לסרט

על הסרט העלילתי העברי הראשון, עודד הנודד - החזון והמעשה.

רוצים "פילם גדול"

במוצאי שבת 4 ביוני 1932, התקיימה הצגת הבכורה לקהל של הסרט "ויהי בימי",[1] סרטה העלילתי הראשון והקצר של חברת הסרטים פא"י (פילם ארץ-ישראלי) חיים הלחמי ושות'.

המשך קריאה: עודד הנודד - מסיפור לסרט

כי מזרע היהודים הוא

האם היה צ'ארלי צ'אפלין יהודי? כבר בראשית הקריירה של גאון הקולנוע דנו רבים בשאלה זו. גם אוהביו, גם שונאיו (והם היו רבים ומסוכנים), ניסו לענות עליה והדעות חלוקות עד היום, גם כשכל היסטוריון רציני מסכים שצ'אפלין אינו מזרע ישראל. מן הדיון המרתק בפן היהודי בדמותו של הקולנוען שאין שני לו מביא מאמר זה כמה עובדות ואגדות.

המשך קריאה: כי מזרע היהודים הוא

זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)

"זהר פילם" הייתה אחד מבתי החינוך לשניים מהאמנים שיצרו את הראשונים בסרטי העלילה בארץ ישראל: "ויהי בימי", היה ראשון סרטי העלילה האמנותיים העבריים בארץ ישראל, שהופק במימון פרטי ובכוח אדם מקומי לקהל של קוני כרטיסים וכעבור מספר חודשים, יצא לבד "עודד הנודד", סרט העלילה העברי הארוך הראשון בארץ.

המשך קריאה: זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)

אולם לחזיונות

בין אולמות הקולנוע שפקדה אמי דבורה ז"ל, תל-אביבית ותיקה (משנת 1911) וחובבת סרטים מושבעת, היה גם "אופיר" (שעמד ברחוב גרוזנברג). אלא שלא תמיד ביקרה שם בתדירות הרצויה לאדון משה קרסו, מייסדו ובעליו.[1] כשהייתה אמי באה לקופה לקנות כרטיס היה אחיו אנג'ל קרסו, ששימש גם קופאי, פונה אליה ברוח חברית: גברת הלחמי, מדוע אין זה רואים אותך אצלנו.[2] זיכרון קטן זה יכול לאייר את האינטימיות ששררה בין התל-אביבים לקולנוע, אותה אמנות שהקסימה אותם תמיד, משוקעת בתרבותם ואחד הצבעים העזים בתמונת העיר העברית הראשונה. כבר בתחילת בנינה של תל-אביב, עוד מימי "נווה צדק" ו"נווה שלום" ו"אחוזת בית", כשעדיין נקשרו בטבורם ליפו, היו התל-אביבים לעתיד חובבי סינמה מושבעים:

המשך קריאה: אולם לחזיונות

סנדוק אל-עג'ב או תיבת הפלאות

הצגת חדשות, מגזינים, נופים רחוקים ואקזוטיים, דרמות מצב ומשפחה, אפילו "טלנובלות", אינן המצאה של דור הטלוויזיה. עוד זמן רב קודם שהתמונות המתנועעות החלו לרצד על מרקעינו, נודעו בעולם טכניקות שונות של הקרנת תמונות נחות המספרות סיפורים או מביאות לפני הצופה ממראות העולם הגדול.

המשך קריאה: סנדוק אל-עג'ב או תיבת הפלאות