מאמרים עיוניים, מאמרים היסטוריים, סקירות וניתוחים אקדמיים העוסקים בעיקר בתחום הקולנוע הארץ הישראלי המוקדם - אך גם בקולנוע הישראלי המאוחר והעכשווי ובקולנוע היהודי והעולמי.
כותבים וחוקרים, כמו גם עיתונאים וחובבים - מוזמנים לפנות באמצעות טופס הקשר באתר ולהציע או להמליץ על תכנים לפרסום.
קולנוע בעיתוני אליעזר בן-יהודה - חלק ב ובהמשך לחלק הראשון.
האם היה צ'ארלי צ'אפלין יהודי? כבר בראשית הקריירה של גאון הקולנוע דנו רבים בשאלה זו. גם אוהביו, גם שונאיו (והם היו רבים ומסוכנים), ניסו לענות עליה והדעות חלוקות עד היום, גם כשכל היסטוריון רציני מסכים שצ'אפלין אינו מזרע ישראל. מן הדיון המרתק בפן היהודי בדמותו של הקולנוען שאין שני לו מביא מאמר זה כמה עובדות ואגדות.
"זהר פילם" הייתה אחד מבתי החינוך לשניים מהאמנים שיצרו את הראשונים בסרטי העלילה בארץ ישראל: "ויהי בימי", היה ראשון סרטי העלילה האמנותיים העבריים בארץ ישראל, שהופק במימון פרטי ובכוח אדם מקומי לקהל של קוני כרטיסים וכעבור מספר חודשים, יצא לבד "עודד הנודד", סרט העלילה העברי הארוך הראשון בארץ.
המשך קריאה: זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)
בין אולמות הקולנוע שפקדה אמי דבורה ז"ל, תל-אביבית ותיקה (משנת 1911) וחובבת סרטים מושבעת, היה גם "אופיר" (שעמד ברחוב גרוזנברג). אלא שלא תמיד ביקרה שם בתדירות הרצויה לאדון משה קרסו, מייסדו ובעליו.[1] כשהייתה אמי באה לקופה לקנות כרטיס היה אחיו אנג'ל קרסו, ששימש גם קופאי, פונה אליה ברוח חברית: גברת הלחמי, מדוע אין זה רואים אותך אצלנו.[2] זיכרון קטן זה יכול לאייר את האינטימיות ששררה בין התל-אביבים לקולנוע, אותה אמנות שהקסימה אותם תמיד, משוקעת בתרבותם ואחד הצבעים העזים בתמונת העיר העברית הראשונה. כבר בתחילת בנינה של תל-אביב, עוד מימי "נווה צדק" ו"נווה שלום" ו"אחוזת בית", כשעדיין נקשרו בטבורם ליפו, היו התל-אביבים לעתיד חובבי סינמה מושבעים:
הצגת חדשות, מגזינים, נופים רחוקים ואקזוטיים, דרמות מצב ומשפחה, אפילו "טלנובלות", אינן המצאה של דור הטלוויזיה. עוד זמן רב קודם שהתמונות המתנועעות החלו לרצד על מרקעינו, נודעו בעולם טכניקות שונות של הקרנת תמונות נחות המספרות סיפורים או מביאות לפני הצופה ממראות העולם הגדול.
על ראשית דרכו של הסינמה (קולנוע) והאיום שהטיל על הספרות והשירה הותיקים.
סינמטוגרף בארץ הקודש 1897, סרטים בארץ ישראל כבר בסוף המאה ה-19.
וַיְהִי בִּימֵי, היה סרט העלילה האמנותי הראשון שהופק בארץ ישראל בכוח-אדם מקומי ובהון פרטי וביוזמת הבמאי חיים הלחמי, התפאורן צבי גולדין והצלם נתן אקסלרוד.