אולם לחזיונות
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- פורסם בשלישי, 08 מאי 2007 04:33
- נכתב על ידי יעקב הלחמי
- כניסות: 10064
בין אולמות הקולנוע שפקדה אמי דבורה ז"ל, תל-אביבית ותיקה (משנת 1911) וחובבת סרטים מושבעת, היה גם "אופיר" (שעמד ברחוב גרוזנברג). אלא שלא תמיד ביקרה שם בתדירות הרצויה לאדון משה קרסו, מייסדו ובעליו.[1] כשהייתה אמי באה לקופה לקנות כרטיס היה אחיו אנג'ל קרסו, ששימש גם קופאי, פונה אליה ברוח חברית: גברת הלחמי, מדוע אין זה רואים אותך אצלנו.[2] זיכרון קטן זה יכול לאייר את האינטימיות ששררה בין התל-אביבים לקולנוע, אותה אמנות שהקסימה אותם תמיד, משוקעת בתרבותם ואחד הצבעים העזים בתמונת העיר העברית הראשונה. כבר בתחילת בנינה של תל-אביב, עוד מימי "נווה צדק" ו"נווה שלום" ו"אחוזת בית", כשעדיין נקשרו בטבורם ליפו, היו התל-אביבים לעתיד חובבי סינמה מושבעים:
"עודד הנודד" הוא שמו של סרט ראינוע, הנחשב לסרט העלילה האמנותי הראשון שהופק במימון פרטי ובכוחות מקומיים לקהל בארץ ישראל המנדטורית.