מאמרים עיוניים, מאמרים היסטוריים, סקירות וניתוחים אקדמיים העוסקים בעיקר בתחום הקולנוע הארץ הישראלי המוקדם - אך גם בקולנוע הישראלי המאוחר והעכשווי ובקולנוע היהודי והעולמי.
כותבים וחוקרים, כמו גם עיתונאים וחובבים - מוזמנים לפנות באמצעות טופס הקשר באתר ולהציע או להמליץ על תכנים לפרסום.
התפתחות המדע והטכנולוגיה במאה ה-19 הביאה לעולם כמה מההמצאות ששינו את פניו.
בני דורן התרשמו מהן מאוד וראו בהן שילוב מוצלח של הישגים גשמיים ורוחניים והוכחה ברורה לכוחו העצום של שכל האדם. אחת מהמצאות אלה הוא הצילום.
פרקים מהגדת בית הקולנוע הראשון בתל-אביב. אולם "עדן" היה הראשון להקרנת סרטים בתל-אביב ופעל במשך 61 שנים, משנת 1914 עד 1975. שנותיו היו מרתקות ושלובות בחיי העיר ומקימיה. כאן הבאתי רק מעט מעלילות התקופה הראשונה של "עדן". הסיפור המלא עדיין מחכה להיסטוריון שייטול משימה זו על עצמו.
המשך קריאה: קַדְמַת עֵדֶן - פרקים מהגדת בית הקולנוע הראשון בתל-אביב
"תיעוד מעניין רק כאשר הוא ממוקם בהקשר פיקטיבי, ופיקציה מעניינת רק כאשר היא מקבלת תוקף על-ידי הקשר תיעודי. הגל החדש (הצרפתי) יכול להיות מוגדר באופן חלקי באמצעות היחס החדש הזה בין פיקציה לבין מציאות." ז'אן לוק גודאר[1]
על הסרט העלילתי העברי הראשון, עודד הנודד - החזון והמעשה.
רוצים "פילם גדול"
במוצאי שבת 4 ביוני 1932, התקיימה הצגת הבכורה לקהל של הסרט "ויהי בימי",[1] סרטה העלילתי הראשון והקצר של חברת הסרטים פא"י (פילם ארץ-ישראלי) חיים הלחמי ושות'.
קולנוע בעיתוני אליעזר בן-יהודה - חלק ב ובהמשך לחלק הראשון.
האם היה צ'ארלי צ'אפלין יהודי? כבר בראשית הקריירה של גאון הקולנוע דנו רבים בשאלה זו. גם אוהביו, גם שונאיו (והם היו רבים ומסוכנים), ניסו לענות עליה והדעות חלוקות עד היום, גם כשכל היסטוריון רציני מסכים שצ'אפלין אינו מזרע ישראל. מן הדיון המרתק בפן היהודי בדמותו של הקולנוען שאין שני לו מביא מאמר זה כמה עובדות ואגדות.
"זהר פילם" הייתה אחד מבתי החינוך לשניים מהאמנים שיצרו את הראשונים בסרטי העלילה בארץ ישראל: "ויהי בימי", היה ראשון סרטי העלילה האמנותיים העבריים בארץ ישראל, שהופק במימון פרטי ובכוח אדם מקומי לקהל של קוני כרטיסים וכעבור מספר חודשים, יצא לבד "עודד הנודד", סרט העלילה העברי הארוך הראשון בארץ.
המשך קריאה: זהר פילם חברה להפקת סרטי עלילה בארץ ישראל (1929-1930)
בין אולמות הקולנוע שפקדה אמי דבורה ז"ל, תל-אביבית ותיקה (משנת 1911) וחובבת סרטים מושבעת, היה גם "אופיר" (שעמד ברחוב גרוזנברג). אלא שלא תמיד ביקרה שם בתדירות הרצויה לאדון משה קרסו, מייסדו ובעליו.[1]